מיסה קריטית // סמול טוק

אורי קציר רוצה שנכיר את מנהגי הנוצרים (אבל לא נאכל מלחם הקודש שלהם)

מהי מיסה?
“זה טקס ששמו המלא ‘סעודת האדון’, שנועד לשחזר את הסעודה האחרונה ולהביא לכך שהמשתתפים בו יחלקו באופן סמלי בדמותו של ישו המשיח ביניהם, כולל את מותו ואת תחייתו. הטקס כולל תפילות, קריאה בכתבי הברית החדשה ודרשה של כומר. האירוע שבמרכז ההמיסה נקרא אוכריסטיה, ובו הכומר מחלק למתפללים את לחם הקודש, שמסמל את בשרו של ישו, וחוזר על דברים שהוא אמר בסעודה האחרונה שלו בירושלים בליל הסדר עם תלמידיו – הוא אומר ‘קחו איכלו, זה בשרי, זה חלק מגופי’. בנוסף, הוא מוזג יין ואומר, ‘קחו תשתו, זהו דמי’. וכך המשתתפים בטקס חולקים באופן סמלי בבשרו ובדמו של ישו. החסד, שנמצא בנשמתו של ישו, עובר בצורה הזו באופן סמלי למשתתפים”.

איך נולד אצלך כיהודי העניין בטקס הזה?
“מבלי לשים לב, אנחנו חיים את זה כל הזמן, אנחנו מוקפים בתרבות נוצרית. בכל פעם שאתה הולך לסרט קולנוע או שומע שיר פופ אתה נתקל בדברים האלה. אורי קציר. צילום באדיבותו
אצלי העניין הזה התעורר מזמן, הייתי בעיתונות 20 שנה, אבל להדריך סיורים זה משהו שתמיד עשיתי במקביל. עד כמה יהודים מתעניינים בטקסי נוצרים אתה יכול לראות כשאתה מגיע לכנסיה בארץ בחג המולד, ורוב מוחץ, למעלה מ-90% מהנוכחים, הם יהודים ישראלים דוברי עברית. זה לא קהל שלא ישנה את דתו בעקבות ביקור בכנסיה. הוא בא לשם כי הוא סקרן. רוב האנשים שאני מכיר לא גדלו בסביבת כנסיות או קהילות נוצריות. מה שטבעי בעיניי יהודי שנולד בברוקלין, לוס אנג’לס או שיקגו לא כל כך טבעי ליהודי שגדל בארץ, ולכן יש סקרנות עצומה”.

מה הדבר שהכי מפתיע את המבקרים היהודים?
“דבר אחד הוא העובדה שיש נוכחות אדירה של יהודים. דבר שני הוא ההסתגלות של הכנסיות לתופעה הזאת – יותר ויותר כנסיות מקיימות טקסים, או חלקים מהטקס, בעברית. כנסית עמנואל, שנמצאת ממש ליד שער יפו, שנבנתה במקור במטרה שנועד לנצר יהודים ויש בה כיתובים בעברית, מקיימת טקס בעברית באופן קבוע. יש כנסיות שבהן מקריאים קטעים מסויימים בעברית, אולי כחלק מהעובדה שהתנ”ך נכתב במקור בעברית, אבל גם כדי לחבר את המאזינים לטקס, כי רוב הישראלים לא שומעים גרמנית או לטינית או צרפתית. אתה מגיע לבניין ימק”א, ארגון נוצרי שלקח על עצמו להיות גשר בין שלוש הדתות המשפיעות, ולכן עורכים שם טקס בשלוש שפות, ומדגישים את הנושא של הדמיון והאחדות ורוח השלווה והשלום בין שלוש הדתות השונות. יצא לי פעם אחת להיות שם עם חבר כאשר הקריאו בליל חג המולד את אחד משיריו של יהודה עמיחי, והוא הופתע לא פחות ממני”.


אתה מציג בסיור נקודות דמיון בין המנהגים הנוצריים והיהודיים.
“כשאתה נותן לבנאדם לחם קודש, שזה מין קרקר כזה, ויין, בסופו של דבר זו מסורת יהודית שאתה עושה אותה כל יום שישי בשולחן ליל שבת, אתה בוצע לחם ומקדש את היין. מאוד ברור ששורשי הנצרות נטועים עמוק ביהדות. חג המולד מצוין בין ה-24-25 בדצמבר. בברית החדשה לא כתוב שישו נולד בלילה המסוים הזה. זו מסורת שהשתרשה עם השנים. המקור של חג המולד זה כנראה חג פגאני קדום שלא במקרה גובל גם בחנוכה שלנו, והסיפור מסביב לחג הזה הוא שהוא מציין את נצחונו של האור על החושך. בתקופה הזאת שעות האור מתחילות להתאריך על חשבון שעות החושך. זה לא מקרה שחנוכה הוא חג האורות, וחג המולד מלא גם הוא באורות. בחג המולד מופיע, לפי המסורת, קשיש טוב לב עם זקן לבן וחיוך גדול. גם ביהדות יש ציפיה לקשיש מזוקן שיופיע בפסח, ואף שומרים לו כסא מיוחד ליד השולחן. כמובן שסנטה קלאוס ואליהו הנביא אינן דמויות מקבילות או שואבות זו מזו, אבל יש לא מעט קווי דמיון. מה שמפתיע זה שיהודים ישראלים באים לשם להכיר את הזרות ולא את המכנה המשותף”.

נוצר קשר בין המתפללים למבקרים?
“אין הרבה פעמים חיבורים בין נוצרים לבין יהודים שנמצאים שם. אתה בא, מסתכל, הולך הביתה. לפעמים הזרות, או הישראליוּת, גורמת למצבים מוזרים. לפני מספר שנים, במהלך טקס שנערך בכנסיית הדורמציון, הגיע השלב שבו עומדים בתור, פותחים את הפה והכומר מניח שם את לחם הקודש. אנשי הכנסייה ביקשו במפורש שרק נוצרים יבואו להשתתף בזה. אז כמובן שהיה שם ישראלי שנעמד בתור, עבר לפני הכומר וקיבל את לחם הקודש לפה. הוא סגר את הפה, השאיר אותו בפנים, איך שיצא מהתור הוציא את זה מהפה ונפנף לכולם, ‘תראו איזה יופי, עבדתי עליו’. הנזירים והכמרים כמובן מאוד כעסו. התביישתי. זה מסוג הדברים שמעידים על חוסר כבוד”.


התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, [[[תאריך]]]

עיריית תל אביב הבטיחה להעיף את ברזיות Woosh. לא תאמינו מה היא לא עשתה

איתי זמיר-תייס, יזם ווש, ליד אחת הברזיות שלו. צילום: עידו קינן (cc-by-sa)

ווש הוא סטארטאפ שמסבך את התהליך הפשוט של שתיית מים מברזיות ציבוריות. ביוני 2013 החלה החברה בפיילוט של הברזיות שלה בתל אביב, עם פטור ממכרז, הטבות על חשבון משלמי הארנונה, דרישת כרטיס אשראי או דיגיתל לשם קבלת מים והיעדר מדיניות פרטיות. ראש העירייה, רון חולדאי, אמר שהפיילוט הוא לשנה בלבד. באוגוסט 2014, שלושה חודשים אחרי מועד סיום הפיילוט המוכרז, העירייה מסרה לי שתפנה את הברזיות. עברו עוד ארבעה חודשים והברזיות עדיין שם.

זו לא הפעם הראשונה שהעירייה משקרת בנושא ווש. הרשימה המלאה של השקרים, ההסתרות ואי-הדיוקים כאן.

תגובת העירייה לא התקבלה לפנייתי מאתמול בצהריים.

ח”כ יקר, הגיע הזמן שתענה על כמה שאלות לקראת הבחירות

עיר. איור: Tiger Pixel (cc-by-nc-nd)

מתי ואיך גילית שאתה גר בלוד?

האם הכרת אז אנשים אחרים שגרים בלוד, או שחשת בודד לגמרי בעולם?

כמה זמן שמרת בסוד את העובדה שאתה גר בלוד, ולמה?

מתי סיפרת להורים שלך שאתה גר בלוד? איך סיפרת להם את זה? איך הם הגיבו? האם הם איימו לנדות אותך, או שאמרו שזה לא משנה איפה אתה גר והם אוהבים אותך בכל מקרה?

אילו תגובות אתה מקבל מהציבור על שזה שאתה גר בלוד? מה התגובות שמגיעות מאנשים שבעצמם גרים בלוד?

בעבר סיפרת בתקשורת שאתה גר בלוד, ואף התגאית בכך, אבל מאז הפסקת לדבר על זה. למה?

האם אתה חושב שהוגן לבקש ממך, בתור מי שגר בלוד, לקדם כח”כ את האינטרסים של כל האנשים שגרים בלוד?

איזה מסר היית רוצה להעביר לאנשים שגרים בלוד?

[עדכון] מספר אנשים העירו כי פרסום פרטיו של הח”כ שגר בלוד הוא פוגעני, ועל כן הם הוסרו. המטרה כאן היא לדון בסוגיה העקרונית של אנשי ציבור שמסתירים את עובדת מגוריהם בלוד.

ספאם טלפוני – מאגר מספרים שמהם הגיעו שיחות וסמסים שיווקיים

Joshua is iTrapped. צילום: Brad Smith (cc-by-nc-nd)

מספרי טלפון שמהם הגיעו שיחות וסמסים שיווקיים יתעדכנו בפוסט זה. מוזמנים להפיץ הלאה, ולעדכן בתגובות מספרים של גופים נוספים שפנו אליכם בהצעות שיווקיות. איך נלחמים בספאם? תביעות לפי חוקי הספאם, ההטרדה והגנת הפרטיות, ושימוש באפליקציה WeNoSpam לחסימת ספאמרים.

סלקום

073-2791975

פלאפון

072-2210222

אפיקומן החנוכה של גוגל משאיר אותנו בגולה

גוגל מנסה לשמח את היהודים עם אפיקומן חנוכה (סליחה על השעטנז) שהיא החביאה במנוע החיפוש. כשמחפשים <חנוכה> או , מקבלים סביבון ליד הלוגו של גוגל, וחנוכיה דולקת בצד השני. כשמחפשים מישראל, הן בעברית והן באנגלית, לא מקבלים סביבון בישראל, שאותיותיו נס גדול היה פה, אלא סביבון בגולה, שאותיותיו נס גדול היה שם, כך מגלה הגולש שי מחיפה.

אפיקומן של גוגל לחנוכה 2014

אפיקומן של גוגל לחנוכה 2014

זה שיפור לעומת חנוכה שעבר, אז, לפי הסרטון הזה, האותיות העבריות היו הפוכות בהיפוך-ראי.

אפיקומן של גוגל לחנוכה 2013

פוסט זה באנגלית

חדש בגולן טלקום: כתובת אימייל בטכנולוגיית הידפרצוף

גולן טלקום, נתתם כתובת אימייל שלא רק שהיא לא הייפרלינק אז אי אפשר להקליק עליה, אי אפשר אפילו להעדביק אותה כי היא תמונה ולא טקסט. יד, תכירי את הפרצוף. פרצוף, יד.

עמוד שירות לקוחות של גולן טלקום

מגשש מסלול מחדש


עמית זד

נכנס לרכב, מכניס ב-Waze “אצטדיון בלומפילד”.

– זה לא בלומפילד. זה בלומשטיין.
– מה זה? מה קורה פה?
– עדכנת לגרסה החדש של ווייז עם קריינות של הגשש החיוור.
– אבל אני רוצה את הקריין הרגיל.
– סע לשלום, חביבי, המפתחות בפנים.
– אוקיי, אוקיי.
– פנה ימינה.
– אבל זה אין כניסה.
– אז פנה שמאלה.

פונה שמאלה.

– יש ניידת משטרה בהמשך. למה לא התרעת עליה?
– אני לא רואה איזה אינטרס יש לשוטרים לבוא לפה בחום הזה.
– בוא נניח שהם באים.
– בוא נניח שהתרעתי.
– זו הקריינות הכי גרועה שהיתה ב Waze אי-פעם.
– חן חן למתחנפן. פנה שמאלה.
– רגע, עולה עשן מהמכסה מנוע.
– אז בוא נשים מים.
– מים בשביל מה?
– מים בשביל המנוע. מה חשבת, מים לדוד המלך?

ממלא מים. חוזר לרכב.

– בעוד 200 מטרים, פנה כמו שפנית לפני 200 מטרים.
– לאן פניתי לפני 200 מטרים?
– כמו שפנית 400 מטרים לפני כן.
– לאן פניתי 400 מטרים לפני כן?
– 600 מטרים, לך תזכור.
– ימינה?
– פנה ימינה.

פונה ימינה.

– אבל זה שוב אין כניסה.
– אז שים רוורס.
– הפיאט לא זזה רוורס, ויש פה ניידת משטרה.
– אני לא מבין איזה אינטרס יש לשוטרים…
– סתום כבר! פשוט תהיה בשקט.

שוטר ניגש לרכב

– אדוני, אתה נכנסת עכשיו באין כניסה.
– אני יודע, אני מצטער. פשוט פולי אמר לי לפנות ימינה.
– מי?
– פולי מהגשש החיוור.
– אבל הוא מת, ואתה לבד ברכב.
– כן, אבל הוא מדבר איתי דרך הטלפון ונותן לי הוראות.
– פולי מהגשש החיוור מדבר איתך בטלפון ונותן לך הוראות נסיעה?
– יחד עם גברי ושייק’ה.
– אני מבין. מה שמך אדוני?
– אני אבקש להשאר בעילום שם.
– טוב, איך קוראים לך?
– עמית זד.
– עמית זד, תחנה את הרכב בצד ובוא איתי לניידת.
– אבל זה לא באשמתי. זה פולי!
– אם לא תיגש הנה עד שאני סופר עד 3, מחכה לך הפתעה מאוד לא נעימה.
– אחד…
– אה, אתה מתחיל בלי להודיע.
– שתיים…
– אה, יעני אתה ממשיך בלי להודיע.
– פעל.

שני שוטרים מוציאים אותי בכח מהרכב, אוזקים אותי ומכניסים בכח לניידת שנוסעת מהמקום. הרכב נשאר והטלפון עדיין בתוכו עם הווייז פועל. שייקה צוחק צחוק מרושע.

– פולי: מה אתה צוחק?
– שייקה: אנא אערף. העולם מצחיק אז צוחקים.


עמית זד – סטנדאפיסט מצליח, תסריטאי מבוקש וגבר נחשק הם רק חלק מהדברים שהוא מעולם לא הצליח להיות

הדיסלייק של פייסבוק | גוגל סוגרת ברוסיה ובספרד // האחראי על האינטרנט

הסיפורים היום בפינה “האחראי על האינטרנט”, המשודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית שישבת עם עידן קוולר בגל”צ:

גוגל סוגרת בספרד וברוסיה

גוגל תסגור את מרכזי הפיתוח שלה ברוסיה. החברה לא אומרת מדוע, אבל ההשערה בתקשורת היא שהסיבה היא מגבלות שהשלטון מטיל על חירויות רשת, ובראשן חוק שייכנס לתוקף בשנה הבאה, ויחייב חברות זרות לאחסן מידע אישי על משתמשים רוסיים בשרתים שממוקמים ברוסיה. החוק נותן לשירותים החשאיים של רוסיה גישה טובה יותר למידע הזה, ומעניק יתרון לחברות רוסיות. מעניין לציין שההדלפות של עובד ה-NSA לשעבר אדוארד סנואודן חשפו שארה”ב ובריטניה מיירטות את תעבורת המידע של גוגל ומשתמשיה, ותגובת גוגל לא היתה לסגור את משרדיה בארה”ב אלא לחזק את ההגנות וההצפנות שלה.

Search Engines Love Content by Go Local, By Go Local Search (cc-by-nc-nd)

גוגל תסגור החודש גם את שירות גוגל ניוז בספרד. גם כאן מדובר בחקיקה, אבל הסכסוך עסקי: חוק שייכנס לתוקף בינואר בספרד קובע כי כלי תקשורת מחוייבים לגבות תמלוגים מגוגל על הצגת כתבות שלהם בשירות איסוף החדשות שלה, גוגל ניוז, גם אם מדובר בתקציר. בניגוד לחוקים דומים בגרמניה ובצרפת, החוק הספרדי לא מאפשר לגופי התקשורת לוותר על התמלוגים, וקובע שאי תשלום תמלוגים יגרור קנס של 750 אלף אירו. מנהל גוגל ניוז, ריצ’רד גרינגרס, כתב בבלוג האירופי של החברה: “מאחר שגוגל ניוז לא מכניס כסף (אנחנו לא מציגים פרסומות באתר), הגישה החדשה הזאת פשוט אינה בת קיימא”.

פייסבוק שוקלת דיסלייק

מייסד ומנכ”ל פייסבוק, מארק זאקרברג, נפגש אתמול עם הציבור והשיב על שאלות במסגרת אירוע Townhall Q&A במטה החברה בקליפורניה. בין השאר הוא נשאל על כפתור דיסלייק – “לא אהבתי”, והשיב:

אנחנו חושבים על זה, על כפתור הדיסלייק. […] הרבה פעמים אנשים משתפים דברים בפייסבוק שהם רגעים עצובים בחייהם, או דברים תרבותיים או חברתיים קשים, ואנשים אומרים לנו שהם חשים לא בנוח ללחוץ לייק כשמישהו איבד את יקירו או מדבר על סוגיה קשה. […] אני חושב שלתת לאנשים את הכוח לעשות זאת בדרכים אחרות, עם רגשות אחרים, יהיה מאוד עוצמתי. אבל אנחנו צריכים למצוא דרך לעשות את זה, שבה זה יהיה כוח חיובי ולא כוח לרעה ולהשפלה של דברים שאנשים שמים שם.


תראו, בלי ידיים! // סמול טוק

כשמישהו אמר לנדים עומר לחזור לג’ונגל, הוא דיבר איתו על קפה והם הפכו לחברים. הופעות, סיורים ושיחות מוכיחים לדעתו שמחאה לא-אלימה עובדת

אתה הולך לדבר בכנס “חור בַּלְּבֵנָה“, שיעסוק במחאה והתנגדות בלתי אלימה. ההתנגדות שלך בסודן נגד המשטר היתה בלתי אלימה? זה עבד?
“כן, זה עבד מצוין בתוך האוניברסיטה, והיה מאוד מאוד יפה שאנחנו מדברים עם הסטודנטים שם, ולפעמים גם יוצאים לדבר עם אנשים מהשכונה. יש המון אנשים בסודן שמשתמשים בנשק להביא שינוי. אנחנו התנגדנו לזה ואמרנו שיש סיכוי מאוד טוב שאנחנו יכולים לדבר ולשנות את המצב בלי להשתמש בנשק, והשתמשנו בכל מיני כלים – הצגות, מיוזיקל, קבוצות כאלה שאנחנו התחלנו לדבר ולעבוד בתוך האוניברסיטה”.

אז למה בעצם ברחת לפה?
“המשטר שם לא רוצה שהדברים האלה יקרו, אז הם הורגים אנשים. ב-2010 הרגו חבר שלי באירוע באוניברסיטה. הלכתי להתחבא והייתי מבוקש עד שיצאתי מהמדינה”.

ספר לי על ההצגה “אחד שחור חזק”.
“ממתי שאני באתי כאן לארץ, אני מסתובב ברחובות, באוטובוסים, נהגי מונית, אנשים לא יודעים בכלל למה באנו לכאן לארץ. הייתי במונית, נהג מונית שאל אותי ‘למה אתה בעצם באת לכאן, אנחנו מדינה קטנה, יש מספיק בעיות פה, למה לא נשארת במצרים’. נדים עומר. צילום באדיבותודיברתי עם החברים שלי, אמרתי ‘אנחנו חייבים לעשות משהו, הישראלים בכלל לא יודעים למה אנחנו פה’. אמרתי שחייבים לעשות תאטרון. בהתחלה היה כל כך קשה, יש הרבה אנשים שלא יודעים מה זה תאטרון בכלל, גם אני לא הייתי כל כך שחקן. אבל אין מה לעשות, זה הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות כדי לספר את הסיפורים שלנו. הצלחנו לעשות את הקבוצה הזאת, הופענו 16 פעמים ברחבי הארץ, באוניברסיטאות, בתי ספר”.

עצרו לכם שחקן.
“קוראים לו באבי, הוא מאוגנדה. הוא עובד ברחוב נווה שאנן, והיה זוג אופניים בחוץ על העמוד. היו שוטרים שם, שאלו של מי האופניים, בבי אמר שהוא ממש לא יודע, אמרו, ‘זה שלך, לא שלך’, עצרו אותו והלך לכלא לחודש. עשינו קמפיין של Free Babi, הצלחנו להוציא אותו מהבית כלא, אבל יש כאלה שגם נתנו להם זימונים לחולות, אז הם הצליחו להרוס את הקבוצה הזאת, רשות האוכלוסין וההגירה. עכשיו אנחנו מנסים לגייס שחקנים חדשים”.

על מה אתה הולך לדבר בכנס?
“אני הולך לדבר על מאבק לא-אלים. זה מבוסס על הסיפור של האפריקאים בארץ, מה הכלים שאנחנו השתמשנו בהם להסביר לאנשים מה הבעיות שלנו, מה הדברים שאנחנו פוגשים בחיים היומיומיים שלנו. מתי שהיו המון הפגנות, בסוף 2013 עד אפריל, אחד מהדברים שתמיד היינו עושים לפני שאנחנו נלך להפגנה, היינו אומרים לאנשים – ‘כל בנאדם שאומר לך משהו ברחוב, תגיד לו “תודה רבה, אני אוהב אותך”‘. כשאתה הולך להפגנה אומרים לך, ‘שחור, כושי, אתה רוצח, תלך מפה’. אנחנו לא היינו מגיבים לדברים האלה, אנחנו מחייכים להם והולכים. בגלל זה ההפגנות האלו לא היו אלימות בכלל, כי הסברנו לאנשים בדיוק מה הם יכולים לעשות. אני הולך לדבר על הדברים האלה שעשינו אותם במאבק שלנו כאן בארץ”.

כשאתה מסתכל על היחס של הישראלים אליכם, אתה חושב שהמאבק הלא-אלים עובד?
“כן. זה עובד. הישראלים, אני לא מדבר על הממשלה אלא על החברה הישראלית, עדיין לא יודעים בדיוק למה אנחנו פה, מה גרם לנו להגיע לכאן. התקשורת ממש משפיעה עליהם כאן בארץ, והם לא יודעים כלום, אז יש כאלה שאומרים לך ‘אתה ממש מסתנן’. יש אלימות מילולית הרבה ברחובות כאן בארץ. יש מישהו, לפני שלושה חודשים, שפגשתי אותו בדרך ואמר לי, ‘אתה כושי, אתה מסריח, תחזור לאפריקה, תחזור לג’ונגל’. אמרתי לו ‘אני רוצה להזמין אותך קפה’. הוא הסכים שנלך ונשתה קפה ביחד, וסיפרתי לו את הסיפור האישי שלי, למה אני כאן בארץ, ועכשיו אנחנו חברים בפייסבוק, ולפעמים הוא מתקשר בטלפונים. הבנאדם הזה שהיה אומר מילים כאלה, שהם ממש לא טובים, עכשיו הוא חבר, כמעט חבר. אז כן, אני חושב שהדברים האלה עובדים, אם אנחנו ממשיכים לחייך”.


התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 12.12.2014

לבריאות! // סמול טוק עם יוזמת “מכתבים לבריאות”

הילה בניוביץ’-הופמן אוספת תלונות של מטופלים ומטפלים בנסיון לרפא את מערכת הבריאות הישראלית

באילו קשיים נתקלת בהתנהלות מול מערכת הבריאות הישראלית?
“בדצמבר בשנה שעברה היתה לי פריצת דיסק מאוד קשה, ונאלצתי לשכב כמה חודשים עד שאישרו לי ניתוח גב. בעקבות הניתוח נאלצתי להתרוצץ בין חדרי מיון עם כל מיני סיבוכים שהיו. השיא היה ביום שבו הייתי גם בקופת חולים, שמשם הפנו אותי למיון, וגם בשני חדרי מיון, כי בראשון לא רצו לטפל בי, כי זה לא היה בית החולים שבו נערך הניתוח. הילה בניוביץ'-הופמן. צילום באדיבותההייתי עשר שעות על הרגליים חודש אחרי ניתוח גב, עם כאבי תופת, עם חדר מיון מפוצץ שלא היה בו מקום לשבת, שלא לדבר על לשכב. בשלב מסוים פרצתי בבכי מרוב יאוש וכאב, וכמובן שאי אפשר לתת לך משככי כאבים לפני שרופא רואה אותך. היה לי דו שיח בצעקות עם האח הראשי, צעקתי לו ‘למה אתה לא נותן לי לשכב במיטה?’, והוא צעק לי, ‘אין לי שום מיטה לתת לך, אני מקסימום יכול לקחת אותך שק-קמח על הגב’. חזרתי מאוד מיואשת ואומללה באותו יום והחלטתי שאני חייבת לעשות משהו”.

ומה עשית?
“דיברתי עם כמה חברים שהסכימו לעזור, כולל מישהי שהיא רופאה ומכירה את המערכת מבפנים. קיבלתי השראה מהסרט ‘חומות של תקווה’, שבו אנדי דופריין מתחיל לכתוב מכתבים לממשלה על זה שאין ספריה כמו שצריך בכלא. והוא כותב מכתב כל יום במשך שנתיים עד שהוא מקבל את מה שהוא רוצה. המסקנה שלי היתה שאם האחראים על מערכת הבריאות לא מבינים עד כמה המצב חמור – זו לא מערכת הבריאות, זו הממשלה – אז צריך כנראה להמחיש את זה. הדרך לעשות את זה היא עדויות של אנשים מהשטח. אנחנו מזמינים אנשים לספר לנו – מקבלים סיפורים משני הצדדים, גם מהמטופלים וגם מהמטפלים, רופאות ורופאים, אחיות ואחים ואפילו רוקחת אחת. המטרה שלנו לא לתקוף את בתי החולים או את שירותי הבריאות, אלא לעזור להם. אנחנו שולחים מכתבים מנייר כל יום בשלושה עותקים, לראש הממשלה, שרת הבריאות ושר האוצר, עם הסיפורים של המטופלים, וטקסט קבוע של הפרויקט, ‘מכתבים לבריאות‘, שבו אנחנו מסבירים מה המטרה שלנו. במקביל אנחנו מעלים את המכתבים לבלוג ולדף הפייסבוק“.

Hugh Laurie: The House ...of pills. איור: Charis Tsevis (cc-by-nc-nd)

מה המטרה?
“לשנות את סדר העדיפויות בכל מה שנוגע לטיפול במשבר של מערכת הבריאות. אין שום סיבה שתקציב מערכת הבריאות לא יקבל את ההתייחסות הרצינית שמקבל תקציב הבטחון. מאז שנות השבעים לא היה עדכון רציני של התקנים והמשאבים של מערכת הבריאות בזמן שהאוכלוסיה גדלה פי כמה וכמה, וחיים של בני אדם נמצאים בסכנה. לא רק איומים בטחוניים מאיימים עלינו”.

נרשמו הישגים כלשהם?
“משרד הבריאות היו הראשונים שחזרו אלינו, ואמרו שהם שמחים לשתף פעולה בנושא ואפילו שלחו לנו דוגמה של איך הם משתמשים בסיפורים שאנחנו שולחים כסוג של סטטיסטיקה – אילו בעיות חוזרות על עצמן, אילו בעיות הכי דחופות וכדומה, במסגרת יישום מסקנות ועדת גרמן, במידה והמסקנות ייושמו. ממשרד האוצר זה לקח זמן ובסוף קיבלנו מכתב רשמי שמאשר שהם קיבלו את המכתבים שלנו, ושהם מקווים שכל הבעיות האלו ייפתרו על ידי יישום ועדת גרמן, בהנחה שהם יתקצבו אותן כמובן. משרד ראש הממשלה זה אופרה אחרת – אחרי פניות חוזרות ונשנות חזרה אלי סיגל ממערך פניות הציבור. הטענה שלה היתה שמאחר שכיתבנו את שרת הבריאות, מבחינת ראש הממשלה משרד הבריאות מטפל בזה. אמרתי לה שהמטרה שלנו היא ששלושת הגופים יעבדו ביחד, אחרת זה לא ייפתר. היא טענה שראש הממשלה לא מתערב בפעילות של משרדים אחרים. עניתי לה, ‘הוא מתערב בפעילות של משרד הבטחון כל הזמן’. תפסתי אותה לא מוכנה, היא קצת גמגמה, אמרה שהוא לא מתערב בהכל, ואז המציאה את התירוץ הכי מגוחך ששמעתי, ‘אבל אתם בכלל לא חותמים על זה בשם של מישהו’. אמרתי שאנחנו חותמים בשם הקבוצה. היא אמרה ש’זה לא מכובד לשלוח מכתב שלא חתום בשם ספציפי’. שאלתי, אם אשלח מכתב עם החתימה של השם האישי הפרטי שלי, האם אז תהיה התייחסות, והיא אמרה לי, ‘אתם יכולים לנסות’. הרמנו את הכפפה והדפסנו חוברת נאה של 100 הסיפורים הראשונים שהגיעו אלינו, תמונת מצב של מערכת הבריאות בישראל 2014, עם פניה אישית לכבוד ראש הממשלה. זה נשלח השבוע”.


התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 28.11.2014

לדף הבא →