לכבוד ולנטיין: שיר אהבה מספאמבוטית

איש בתחתונים ליד מחשב ואישה בחולצה חצי שקופה, בסקנד לייף. תמונה: Botgirl Questi (cc-by-nc)

גטגיט // ג’ניפר קיפרונו

שמי ג’ניפר
אני בחורה יפה צעיר עם מלא אהבה, אכפתיות ו
רומנטי.
התרשמתי כשראיתי את הפרופיל שלך בפייסבוק
ואני אוהב את זה,
אני חושב שאנחנו יכולים ללחוץ ביחד.

אני אוהב אותך לענות לי דרך זה הדוא”ל שלי,
ואני אראה לך את התמונה שלי
אז אתה יודע יותר ממני.
אנא צרו איתי קשר ב
כתובת הדואר האלקטרוני שלי,

קיפרונו
kipronojennifer35@outlook.com

אז יש לי מספיק מקום לצרף את התמונה שלי ולשלוח אותה לך
משם תצטרך לדעת יותר על עצמי.
גיל, מרחק ושפה לא משנה,
אבל ענייני אהבה בחיים.
אני ממתין לתשובה שלך

קיפרונו
כתובת הדוא”ל שלי kipronojennifer35@outlook.com
kipronojennifer35@outlook.com

(מאנגלית: תרגום מכונה)

אחרי הקיפול: האימייל המקורי

המשך קריאה

הפֿיטביט שלי לא שבור, אני סתם בהריון • אפליקציה נגד משטרת הצניעות באיראן // האחראי על האינטרנט

שעת כושר להביא ילד

YoungPTone התלונן בפורום ברדיט המוקדש לצמיד-הכושר פיטביט:

הפיטביט של אשתי מראה שהדופק שלה גבוה באופן עקבי ביומיים האחרונים. לפני יומיים, יום נורמלי למדי, היא רשמה 10 שעות במצב שריפת שומן, מה שנראה לי בלתי אפשרי בהתבסס על רמת הפעילות שלה. כמו כן הקלוריות ששרפה נראות מדויקות. אני חושב שאם היא היתה במצב שריפת שומן, קארן, אישה הרה, עושה כושר. צילום: Jasn (cc-by-nc)היא היתה שורפת מלא קלוריות, אז משהו לא מסתדר. אני לא בטוח אם משהו פגום בחיישן. יש דרך לאפס או לכייל את המכשיר? אני רוצה לנסות את זה לפני שאני פונה לשירות לקוחות בנוגע להחלפה אפשרית”.

בין התשובות שקיבל, חלקן רציניות וחלקן משועשעות, לגבי מצבה של אשתו ולגבי בעיות אפשריות במכשיר, היתה אחת מ-Thatwasunpleasant: “האם היא חוותה משהו מאוד מלחיץ בימים האחרונים או שיש אפשרות שהיא בהריון?”

“הריון הוא אפשרות בסבירות גבוהה”, השיב YoungPTone, “לא ידעתי שזה יכול להקפיץ את קצב הלב. אני עשוי להיות אבא, יאיקס. עכשיו אני צריך לשים לב לקצב הלב שלי לול”. למחרת שב לפורום וכתב: “אני הולך להיות אבא!”

מישהו שאל את Thatwasunpleasant: “האם את מהעתיד? האם נסעת אחורה בזמן להגיד למפרסם הפוסט שהולך להיות לו ילד בדרך הכי מעודנת שאפשר?”. מישהו אחר, שלא ידע את מינה של המשיבה נכונה, שאל: “האם אתה איש מקצוע רפואי? או שאתה כל כך רגיל לעבר נשים שאתה יכול לדעת באמצעות תיאור מעורפל של סימני החיים שלהן?”.

Thatwasunpleasant השיבה: “אני הרה וזה הופך אותי למחוברת באופן מטאפיזי לכל הנשים ההרות האחרות דרך המיסתורין של האינטרנטים. או שפרסמתי מוקדם יותר השבוע תמונה של איך קצב הלב שלי במנוחה מושפע על ידי ההריון שלי, כפי שמודגם על ידי עוקב קצב הלב של הפיטביט שלי. בהחלט אחד מהשניים”.

(דרך i100)

משטרת הצניעות כבודה פנימה

גרשאד (گرشاد) היא אפליקציית ביזור-קהל לאיתור, סימון והזהרה מפני משטרת הצניעות של איראן, גאשט ארשאד (گشت ارشاد). משטרת הצניעות מתנכלת לאנשים שמפירים את כללי ההתנהגות האיסלאמיים במקומות ציבוריים, בעיקר נשים, מאזהרות ונזיפות דרך עיכובים ועד קנסות והעמדה לדין.

גרשד, שזמינה לאנדרואיד, מאפשרת למשתמשים לדווח על גבי מפה על הימצאותם של שוטרי ארשד, ולהימנע מלעבור במקומות שבהם יש שוטרים כאלו. לוגו האפליקציה מעוצב כנעץ-מיקום לבן על רקע שחור שנראים יחד כמו ניקאב, הלבוש המכסה את כל גופה ופניה של האישה למעט העיניים. הגישה לאתר האפליקציה נחסמה יממה אחרי השקתה השבוע, אבל היא כבר הורדה 16 אלף פעמים ושימשה להעלאת 1500 דיווחים. יוצריה השתמשו לפיתוחה ב-psiphon, כלי לעקיפת צנזורשת מהסוג המופעל באיראן, והם מקווים שהמדינה לא תצליח לחסום את השימוש בה.

יוצרי האפליקציה רואים בה “התנגדות לא-אלימה” למשטרת הצניעות. בראיון אימייל לאתר ד’ה וורג’ אמר אחד מהמפתחים שלה, שביקש להישאר בעילום שם מחשש להתנכלות המשטר: “אנחנו יודעים כמה זה מביך, משפיל ולפעמים מפחיד להיות מעוכב על ידי הארשאד”.

גרשאד, אפליקצית ביזור קהל להתחמקות ממשטרת הצניעות של איראן

(דרך הוורג’)


שודר בגלצ בפינה “האחראי על האינטרנט” בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30

למה ירושלמים מתלוננים על חניה של הרכבת הקלה ב-100 שקל ליום שעולה רק 5.90 שקלים ליום?

עיריית ירושלים מפעילה חניוני חנה-וסע בחינם, עבור אנשים שמשאירים את הרכב בחניון וממשיכים אל תוך העיר ברכבת הקלה. עד כה החניונים היו פתוחים בחינם לכל התושבים, ובאחרונה הודיעה העירייה שתחל לגבות תשלום מלא וגבוה על חנייה יומית מנהגים שלא נוסעים ברכבת אך מנצלים את החניון להחנות את רכביהם. אל חשש, ירושלמים, עד סוף הכתבה תדעו איך לחנות שם בזול.

הרכבת הקלה מופעלת על ידי חברת סיטיפס. תעריף הנסיעה הגבוה ביותר בה הוא 5.90 שקלים לנסיעה בודדת, והוא יורד עד 4.72 שקלים לנסיעה בודדת בכרטיסיה של 20 נסיעות במחיר רגיל, בלי ההנחות לזכאים השונים. העירייה מפעילה שלושה חניוני חנה-וסע בסמוך לתחנות הרכבת הקלה בהר הרצל, גבעת התחמושת ופסגת זאב. לפי דיווח של אורלי נמט במקומון “כל העיר”, באחרונה החלה העירייה להדפיס על על כרטיסי החניה בחניונים אזהרה: “מי שאינו נוסע ברכבת הקלה יחויב בסך 100 שקל”.

מפה של חניוני חנה-וסע של הרכבת הקלה

תושבת העיר רותם בן עמי מספרת בידיעה: “מתחילת ינואר התחילו לבדוק האם נסעתי ברכבת והשתמשתי בחניון כחניון חנה וסע, או שהשארתי בו את הרכב בלי שהשתמשתי ברכבת”. התושבת ואלרי יוקלוק מספרת שנסעה ברכבת הקלה, אך לא הצליחה לפתוח את מחסום היציאה: “ניגשה אלי עובדת של המקום שאמרה לי שאני צריכה להעביר את הרב קו. הסברתי לה שהשתמשתי בכרטיס בודד [מנייר; ע”ק] ואחרי ויכוחים רבים, נתנו לי לצאת באופן חד פעמי מבלי לשלם ואמרו שהפעם הבאה תהיה בתשלום”.

מדוברות העירייה נמסר כי “העירייה מבצעת בדיקה והרצה למערכות אלקטרוניות הקוראות את כרטיסי הרב קו וכרטיסי הנייר במטרה לוודא כי אכן בוצעה נסיעה בתחבורה הציבורית ולאפשר חניה חינם. בעתיד תושבים שיחנו בחניונים ולא ייסעו בתחבורה הציבורית יאלצו לשלם עבור שעות החניה”.

מי שכבר הבינו למה חניה יומית בחניון חנה-וסע למי שלא משתמש ברכבת לא באמת עולה 100 שקלים מתבקשים לא לקלקל לאחרים. נעבור לסיפור אחר על חניון ירושלמי שגובה 100 שקלים, ואז נפתור את התעלומה:

חבר ביקר לפני מספר חודשים בירושלים ביום שישי בצהריים, והחנה את מכוניתו בחניון. כשחזר בערב גילה אמת ירושלמית מצערת: החניון הושפע ממאבקי השבת העירוניים, חזר בתשובה, החל לשמור מצוות ואינו פתוח בשבת. החבר הרים כמה טלפונים עד שהגיע להנהלת החניון, שהסכימה לשלוח מישהו לפתוח לו את השער אבל דרשה דמי חילוץ של 100 שקלים.

במילים אחרות, החניון לא סגור בשבת, אלא שהוא גובה 100 שקל על חניה בשבת, ופחות מכך אם מספר בעלי רכב מתאמים ביניהם את שעת היציאה, מזמינים את המחלץ כשכולם מוכנים לצאת ומתחלקים בדמי החילוץ. באותה מידה, חניה אסורה באדום-לבן, בכחול-לבן בלי כרטיס וכו’, כשהעונש לא כולל גרירה/חסימה, היא לא באמת חניה אסורה, אלא חניה מותרת עם הימור מותח על גובה התעריף, שיעמוד על בין 0 לכמה מאות שקלים.

(יש מי שמגדר הימורים כאלו. בצרפת ובשוודיה יש גופים שמוכרים מעין ביטוח לנוסעים שמתפלחים לרכבת. הפרמיה נמוכה מעלות הנסיעה, וכמות הנוסעים הנתפסים על ידי פקחים נמוכה מספיק כדי לא לרושש את קופות המבטחים. ביטוחים דומים עשויים לצמוח בישראל עבור אמצעי תחבורה ציבורית שבהם יש תיקוף עצמי, כמו ברכבת הקלה ובקווי דן שמאפשרים כניסה מהדלתות האחוריות, שמפוקח רק בדיעבד ורק אם פקח עולה על הנסיעה הספציפית).

 הרכבת הקלה בירושלים. צילום: זאב ברקן (cc-by)

כמו הדוח על החניה באדום לבן ודמי החילוץ מהחניון הסגור בשבת, גם את התשלום היומי לחניוני החנה-וסע אפשר לראות או כקנס על שימוש אסור או כתעריף גבוה על שימוש חריג.

ואפשר פשוט לחנות בחניון החנה-וסע, לקנות כרטיס רכבת ב-5.90, לתקף אותו ברכבת (אם זה בכלל נדרש טכנית) ולהעביר אותו במכונה ביציאה מהחניון. מקווה שעזרתי, ירושלמים.

מידע ממשלתי חופשי באינטרנט?? • הצנזורה נ’ הפייסבוקאים • החופש לנהוג במכונית // רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

איתמר ב”ז על חופש מידע, מידע ממשלתי נגיש וחפיש, משהו שאין הרבה ממנו בישראל | גיל טבת על הצנזורה שגילה את הפייסבוקאים | ומה יקרה כשלא ירשו לנו לנהוג במכוניות. האזינו:

חופש המידע? שלח לנו בקשה בפקס

לפני הרבה שנים קראתי באתר שקיפות דובר אנגלית על נסיון כושל של בעלי האתר להשיג את רשימת הדומיינים המלאה בסיומת הממשלתית האמריקאית .gov. מסקרנות פניתי בבקשת חופש מידע לגורם הרלוונטי, ואחרי זמן מה קיבלתי פתק שהודיע שמחכה לי חבילה בדואר (זה היה בימים שהדואר עבד, לפני ששר הדואר בנימין נתניהו שבר אותו). החבילה נראתה מבחוץ כמו חבילת ניירות למדפסת, וכשפתחתי אותה מצאתי בפנים תדפיס של רשימת הדומיינים המלאה – ניירות על גבי ניירות של לינקים מודפסים, בלתי חפישים ועל כן בלתי שימושיים.

הממשל האמריקאי עבר כברת דרך מאז, והיום הוא מעורר קנאה בטיפול שלו בחופש מידע, במיוחד בהשוואה למצב המייאש בישראל, כך סיפר בתוכנית איתמר ב”ז, כתב תקשורת באתר “העין השביעית”. על ההבדלים בין ישראל לארה”ב בתחום אפשר ללמוד מאנקדוטה ששיתף ב”ז בהרצאה שנשא בפני ממונים על יישום חוק חופש המידע בגופים ממשלתיים ומוניציפליים:

הילרי קלינטון. איור: חאריס טסוויס (cc-by-nc-sa)

קציצת הדגים שיהודים מכירים בכינוי “גפילטע פיש” זכתה בשנה שעברה לחשיפה תקשורתית חריגה אחרי שהתגלתה הודעת אימייל שבה הילרי קלינטון – כשכיהנה כמזכירת המדינה ‒ ביקשה מהצוות הקרוב שלה לבדוק “היכן אנחנו עומדים” בעניין. הסיפור שעומד מאחורי הודעת האימייל הזו, שזכה לסיקור נאה בשעתו, הוא סיפור אפרורי מתחום היצוא וחבל להכביר עליו מלים. אבל יש לו גם היבטים אחרים.

לא מזמן, כמה חודשים אחרי שסיפור הגפילטע זכה לכותרות בתקשורת הישראלית והאמריקאית, ערכתי ניסוי: התקשרתי לאחותי הקטנה ‒ ישראלית בת עשרים-ומשהו ואדם משכיל לכל הדעות ‒ ושאלתי אותה אם היא זוכרת את פרשת הילרי קלינטון והגפילטע פיש. התשובה שקיבלתי היתה מעניינת: היה איזה סיפור עם אימייל שדלף ופורסם בוויקיליקס, לא?

חזרתי על הניסוי הזה כמה פעמים, וקיבלתי תשובות דומות. המשותף לכולן הוא שהן שגויות. האימייל הזניח, הלא חשוב אך המסקרן של הילרי קלינטון לא הודלף לאף עיתונאי, הוא לא נחשף במסגרת הליך משפטי, ואף האקר לא פרץ למחשב האישי של קלינטון כדי לפרסם אותו.

הודעת הגפילטע פיש של מזכירת המדינה נחשפה באופן יזום על-ידי מחלקת חופש המידע של מחלקת המדינה האמריקאית. יחד איתה נחשפו בשלבים כמה עשרות אלפי אימיילים אחרים שקלינטון שלחה וקיבלה, וכל מי שרוצה לקרוא אותם יכול לגשת ברגע זה ממש לאתר האינטרנט של מחלקת המדינה, להיכנס למנוע החיפוש, ולהקיש כאוות נפשו.

במושגים אמריקאיים, זו אינה יוזמה יוצאת דופן. כשעבדתי בדסק חדשות, אחד הדברים הראשונים שהייתי עושה בתחילת משמרת היה להיכנס לאתר הבית-הלבן ולבדוק מה הלו”ז של הנשיא להיום – והאם צפויות לצאת משם כותרות. בישראל, לעומת זאת, בשביל לקבל לו”ז של שר, ראש עיר או ראש ממשלה, צריך בדרך כלל להגיש בקשת חופש מידע, על כל המשתמע מכך: המידע יגיע כעבור כמה חודשים במקרה הטוב, וגם אז יכלול מידה מוגזמת של השחרות או סתם ניסוחים שאי-אפשר ללמוד מהם דבר.

לייק מהצנזורה

הבלוגר זיטו ברברוסה לא צריך להעביר פוסטים שלו לאישור הצנזורה הצבאית, אבל כשלושים בלוגרים ופייסבוקאים התבקשו להעביר לה טקסטים לאישורה לפני פרסומם. במהלך רקורסיבי ומעורר חשד, הצנזורה אסרה על הנמענים של פנייתה לפרסם את תוכנה המלא (אתם ביניהם? הלשינו לעין השביעית, כי הצנזורה לא מוכנה לחשוף את זהותם).

אחד הנמענים, יוסי גורביץ, הגיב בפייסבוק של בלוגו, “החברים של ג’ורג'”:

הצנזורה הצבאית הודיעה לי הערב שהיא דורשת לראות מראש את הפוסטים והסטטוסים שאני כותב ביחס לצה”ל ולמערכת הבטחון. אין בדעתי לציית לדרישה.

המשמעות של הדרישה הזו היא חיסול המדיה החדשה בישראל, שנשמתה היא מהירות התגובה. אני בוחן את הצעדים המשפטיים שזמינים לי.

ספרו לי עוד על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

"יו דוג, שמעתי שאתה אוהב צנזורה, אז צנזרתי את ההודעה ששלחתי בנושא צנזורה כדי שלא תוכל לדעת למה אתה לא יכול לדעת מה קורה". מם: בוב זאבי

שוחחתי על כך עם איש התקשורת גיל טבת, לשעבר ראש דסק ורכז כתבים ב”הארץ”, שבמסגרת תפקידיו עבד מול הצנזורה. לדבריו, הצנזורה היא גוף ליברלי במפתיע, שאפשר לדון ולנהל איתו מו”מ על הפסילות שלו. עם זאת, הוא לא מצליח להבין למה הצנזורה פונה לפייסבוקאים ולבלוגרים; לטענתו, הבלוגרים לא נחשפים למידע בטחוני רגיש ועל כן לא מפרסמים מידע כזה, ולכן אין צורך להטריח אותם בהגשה לצנזורה.

ובינתיים בפייסבוק, יואב יעקב ליפשיץ פתח אירוע מחאה בשם “סטטוסים מאושרים :) מציפים את הצנזורית הצבאית, לבקשתה, בפניות לאישור סטטוסים”, וזה די מסביר את עצמו אבל הנה גם הסבר מפורט:

אריאלה בן אברהם, הצנזורית הצבאית הראשית, פנתה למספר בלוגרים ופעילי שמאל בפייסבוק והודיעה להם שמעתה עליהם להעביר את הסטטוסים שלהם לאישור מוקדם של הצנזורה. אמנם מדובר בצעד לא דמוקרטי ומטומטם, אך סך הכל אלו חדשות טובות!

ראשית, מפני שלפי פרסומים שונים צה”ל וכוחות הבטחון האחרים עוקבים ומנטרים מזה זמן רב אחר הפעילות ברשתות החברתיות של ערבים, פעילי שמאל ושל גורמים שונים שמעניינים אותם. הדבר היה צריך לעורר הדים גדולים, כפי שעוררו מסמכי סנודן בארה”ב, אך לא כך היה. כל עוד הרובוטים של צה”ל חיפשו בשקט, מאחורי הקלעים של המכונה, מילים “חשודות” בפייסבוק, הפרסום לא גרם רעש. רק כאשר הגורם האנושי הופיע לפנינו, בדמותה של בן אברהם, הסטוקרית שהתפתתה לגלות לנו את נוכחותה הקריפית בפייסבוק, הציבור התחיל לדבר על הריגול אחריו ועל וצנזורה.

שנית, מי מאיתנו לא מצטער לפעמים על סטטוס שפרסם? בדיחה לא מוצלחת, קמפיין לא מדויק נגד “שתולים”, משפט פתטי שבמקום לשלוח לאקסית מפרסמים כסטטוס כששיכורים… השירות שהצנזורה מציעה, חינם אין כסף, הוא שירות שיכול למנוע מבוכה רבה. אדם מיומן, מעין עורך שעובר על סטטוסים רבים מדי יום, ויכול לייעץ לכם אם זה סטטוס שראוי לפרסום או עדיף לגנוז אותו.

לכן אני חושב שזה רעיון מצויין להפוך את האינטראקציה עם הצנזורה לדו-כיוונית. גם מכיוון שאנחנו אזרחים שומרי חוק (לרוב). אקטיביסט מידע טען פעם שאחת הדרכים האפקטיביות להילחם בריגול ההמוני ברשת הוא להציף את שירותי הביון במידע מיותר, עד שהם יקרסו כלכלית. בואו נציף את הצנזורה בפניות, בבקשות לאישור מוקדם של סטטוסים, עד שהצנזורית תגיד “לא עוד, אין לי כל כך הרבה תקנים, אני מבינה שהבקשה מגוחכת ולא דמוקרטית!”.

אלו הדרכים לפנות לצנזורה שמצאתי:
מיילים של הצנזורה: censor3@idf.gov.il או censor1@idf.gov.il
טלפון לאישור: 03-7605800

פניתם לצנזורה? הדביקו את המייל ששלחתם כאן!

עם או בלי קשר, דף הפייסבוק של הצנזורית הצבאית הראשית אריאלה בן אברהם, שעמד שומם ללא תכנים ושממנו הגיעה הפנייה אל הבלוגר גורביץ, נסגר בימים האחרונים.

פרופיל הפייסבוק של הצנזורית הצבאית הראשית, אריאלה בן אברהם

סע, סע מפה כבר

אפשר להניח שכבר במאה הנוכחית, העצמכוניות (מכוניות אוטונומיות, הנהוגות ללא מגע יד אדם) יחליפו את המכוניות הנהוגות בידי אדם, בהיותן יעילות ובטוחות יותר. הנהיגה האנושית תהפוך מרע הכרחי לסכנה מיותרת לחיי אדם. ואז תבוא הראקציה: המאבק על החופש והזכות לנהוג במכונית.

עצמכונית של גוגל. צילום: בקי סטרן (cc-by-sa)


רבע לדיגיטלמשודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ

נענע10 ימכור את ישראבלוג לסטארטאפ, לפי דיווח של טיים אאוט ת”א

דף הבית של ישראבלוג, 20.5.2015

בשנתיים האחרונות, אתר ישראבלוג, פלטפורמת הבלוגים העברית הייעודית הראשונה, עבר כמה גלי שמועות על סגירה צפויה. האתר הוקם על ידי יריב חבוט, נמכר לנענע/נטוויז’ן, נמכר לבעלי ערוץ 10 במסגרת העסקה שהעבירה לידיהם את נענע10, וכעת, לפי דיווח בטיים אאוט תל אביב, יימכר לסטארטאפ ששמו לא נחשף.

תמר רפאל כותבת בטיים אאוט:

לפני כחצי שנה ניסו כמה בלוגרים ותיקים להרים פרויקט מימון המונים כד להציל את ישראבלוג. הם פרסמו קול קורא לגולשים באתר, שבו ביקשו מהם לצלם את עצמם מספרים על התפקיד שמילא ישראבלוג בחייהם, תחת הכותרת “אילולא ישרא לא הייתי כאן”. הפרויקט לא הגיע אפילו לעמוד בהדסטארט, אבל הסיבה לכך דווקא אופטימית: סטארט־אפ צעיר החליט לקנות את ישראבלוג מנענע10. התוכניות, שאמורות לצאת לפועל בעוד כמה חודשים, הן שדרוג טכנולוגי מסיבי שיצליח אולי להחזיר לאתר משהו מהרלוונטיות שאבדה לו לקראת סוף העשור הקודם.

“כל עוד נענע עומדת, ישראבלוג עומד איתה”

ההיסטוריה שלי כבלוגר התחילה בישראבלוג – חדר 404 נולד שם ב-15 בינואר 2003. את גלי הסגירה האמורים ליוויתי הן ככתב/בלוגר שמסקר את ההתרחשות והן כמרואיין. במרץ 2014 כתבתי עם ג’וני זילבר ב”הארץ” על חשש הסגירה לאור הכוונה לפטר את מריאט כהן, מנהלת ישראבלוג. נענע10, האתר של ערוץ 10 והבעלים הנוכחיים של ישראבלוג, לא הגיבו אז.

שנה אחר כך, מאי 2015, גל נוסף. כתבתי על כך פה. עורך נענע10 אז, ערן ב.י, אמר לי: “כל עוד נענע עומדת, ישראבלוג עומד איתה[.] אנחנו מחזיקים אצבעות שהערוץ יקבל את הרשיון בקרוב ואז יוסר האיום גם מעל נענע ונוכל להשקיע מה שצריך בכל חלקי האתר” (ב.י עזב בסמוך לדצמבר 2015). הגר בוחבוט פרסמה אז כתבה בוויינט בנושא, וראיינה גם אותי:

“באופן אישי, ‘ישראבלוג’ הוא חלק מההיסטוריה הפרטית שלי כבלוגר”, מספר עידו קינן, עיתונאי רשת ומומחה לתרבות דיגיטלית, שהתחיל את דרכו המקצועית בפלטפורמה. “מעבר לזה, ציבורית יש לאתר הזה חלק חשוב בהיסטוריה של האינטרנט הישראלי. מדובר בפלטפורמת הבלוגים העברית הייעודית הראשונה. יש שם ארכיון מאוד גדול של בלוגרים שילך לאיבוד אם האתר ייסגר, וכמובן שיש עדיין בלוגרים פעילים שכותבים שם. ההתנהלות של נענע10 כושלת מכל הבחינות. הם בעצם אומרים לגולשים ‘אנחנו מחזיקים את הנכסים הדיגיטליים שלכם כבני ערובה’ ואין מה לעשות עם זה”.

ועכשיו, פברואר 2016. ערוץ 10 כבר קיבל את הרשיון, וכאמור מתכוון למכור את ישראבלוג לסטארטאפ, כך לפי הכתבה של תמר רפאל בטיים אאוט תל אביב. התראיינתי, נשארתי ברובי על רצפת מחשב העריכה, בהמשך אביא את גלם הראיון המלא:

“כשב־ynet התחיל מדור של המלצות על בלוגים, כמה מהבלוגרים שהומלצו ראו בזה אאוטינג. זה היה נורא מוזר שאנשים כותבים בפלטפורמה פתוחה לחלוטין ומתלוננים על חשיפה, אבל הייתה שם תחושה של פרטיות. ישרא היה כמו המחששה בבית ספר, שכולם יודעים שהיא שם אבל המורים לא מתקרבים אליה”, מספר עיתונאי הרשת עידו קינן, שהבלוג שהפעיל בישראבלוג (“חדר 404”, שהועתק במרוצת השנים לדומיין פרטי ובו הוא פועל עד היום) היה אחת התחנות הראשונות בקריירה שלו.

מלחמת פורצי הגבולות של נטפליקס: פייפאל מייבשת שירותי עקיפת גאוחסימה

פייפאל הפסיקה לסלוק תשלומים לחברת אונוטלי (UnoTelly), שמספקת שירותי VPN ו-SmartDNS, ובין השאר מאפשרת לגולשים להסתיר את מיקומם הגאוגרפי ובכך לעקוף גאוחסימה ולגלוש לתכנים שאמורים להיות חסומים בפניהם, כך דיווח אתמול הגולש חץ בן חמו, לקוח של אונוטלי שקיבל על כך עדכון מהחברה.

“פייפאל ציינה שאונוטלי לא תורשה לספק שירותים שמאפשרים גישת אינטרנט פתוחה ובלתי מוגבלת”, כתב מייסד אונוטלי, ניקולאס לין, באימייל למנויי השירות שבו ביקש מהם להחליף אמצעי תשלום.

הודעת ונוטלי ללקוחותיה על כך שפייפאל הפסיקה לסלוק עבורה תשלומים. צילומסך: חץ בן חמו

גאוחסימה משמשת ספקי תוכן לחסום גישה לתכניהם מסיבות שונות. למשל, אתר מכירות מקוון יכול לחסום עמודים של מכירת פריטים עם סמלים נאציים בצרפת, שם החוק אוסר על מכירות כאלו. נטפליקס השתמשה בעבר בגאוחסימה למנוע מגולשים מחוץ לארה”ב וקנדה לצפות בתכניה, וכיום לאחר שפתחה את הצפייה לרוב מדינות העולם, היא משתמשת בגאוחסימה למנוע ממשתמשים במדינות מסויימות לצפות בתכנים מסויימים. למשל, לקוחות נטפליקס בישראל לא יכולים לצפות בסדרה “בית הקלפים”, משום שנטפליקס מכרה את הסדרה לשידור ביס וסלקום טיוי, ובמסגרת ההסכם איתן כנראה הסכימה לחסום את הצפייה בה לישראלים בנטפליקס עצמה.

לפי דיווח של אתר ארס טכניקה, פייפאל כתבה לאונוטלי כי “תחת מדיניות השימוש המקובלת של פייפאל, אין להשתמש בפייפאל לשלוח או לקבל תשלומים עבור פריטים שמפירים או פוגעים בכל זכויות יוצרים, סימני מסחר, זכויות פרסום או פרטיות, או כל זכות קניינית אחרת תחת החוקים של כל סמכות שיפוט”.

Planet Earth_Circuit Visor HD. איור: Mohamed Jahangeer (cc-by)

אונוטלי לא מסתירה את העובדה שהיא מציעה שירות לעקיפת גאוחסימה – היא מציינת זאת במפורש באתרה, וזה עולה גם משמו של השירות – “טלוויזיה מאוחדת”, ומהלוגו שלו שמכיל מסך טלוויזיה ואנטנת אוזני ארנב ישנה. אולם אונוטלי מציעה שירות VPN, רשת פרטית וירטואלית על גבי רשת ציבורית, שיש לה שימושים לגיטימיים כמו יצירת סביבת עבודה מאובטחת ופריצת חומות-צנזורשת מדינתיות; וכפי שמציינים בארס, *כל* רשת VPN יכולה לשמש לעקיפת גאוחסימה. כך שלא ברור האם בכוונת ענקית שירותי הסליקה המקוונים פייפאל לייבש את כל שירותי ה-VPN בעולם, או רק את אלו שמציינים במפורש שאפשר לצפות איתם בנטפליקס.

ההחלטה הזאת של פייפאל, נקודתית ואנקדוטלית ככל שתהיה, מזכירה לנו את כוחם העצום של ספקי אמצעי תשלום להשפיע על זרימת המידע והטכנולוגיה, ואת חשיבותם של אמצעי תשלום חלופיים מבוזרים כמו ביטקוין.

[עדכון 21:33] גם אנלוקייטר, עוד חברה שמספקת שירות עקיפת גאוחסימה, דיווחה השבוע שפייפאל הפסיקה לסלוק כספים עבורה. גם אנלוקייטר, כמו אונוטלי, מציגה בגלוי את השירות שלה ככזה שמיועד “להסיר חסימות מכל שירותי ההזרמה [סטרימינג] הגדולים”.

“אתם צריכים לשקול לקבל ביטקוין”, כתב להם @bamos01 בטוויטר, ואנלוקייטר השיבו: “אנחנו בהחלט שוקלים את האופציה הזאת”.

(הלשין: דורון אדלר)

[עדכון 7.2.2016 9:31] גם חברת Unblock.us כבר לא מקבלת שירותי סליקה מפייפאל מאז 28.1, מספר הגולש עידו אברמוביץ. “אין הודעה רשמית. פייפאל פשוט הפסיקו לחייב בעבור המנוי. צריך לעדכן כרטיס אשראי ישירות באתר החברה והם העלימו את האפשרות לשלם עם פייפאל”.


שודר בגלצ בפינה “האחראי על האינטרנט” בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30

המלך ברגר מת, יחי המלך בורגר!

אני משתייך לאסכולה של תעתיק ההגאים (תעתוק שמות לעברית כך שייקראו כפי שהם מבוטאים בשפת המקור), כך שאני לא כותב את שמו של מנכ”ל פייסבוק מארק צוקרברג, ההגיה בגרמנית של השם הגרמני, אלא זאקרברג, ההגיה של השם בפיהם של אמריקאים ובהם זאקרברג עצמו. אסכולת התעתיק האותיות גורסת (נדמה לי) שבקריאת השם, הקוראים אמורים להבין איך הוא נכתב בשפת המקור; אני גורס שהקוראים אמורים להבין איך לבטאו. נפגעי התעתיק האותיות מסתובבים בינינו עד היום, כשהם קוראים למשקה האלכוהולי Vיסקי במקום Wיסקי, כי חוקי תעתיק האותיות קובעים ש-W בתחילת מילה היא ו’ אחת ולא שתיים, ולכן כותבים ויסקי ולא וויסקי.

לוגו ברגר קינג

אבל גם לי יש יוצאי דופן, ובהם מילים שהתעתיק שלהן התקבע באופן שקשה לשרש, ומילים שאי אפשר לתעתק הגאית כראוי בגלל היעדר תנועות/עיצורים מתאימים בעברית או קושי לבטאם, ולכן עדיף להישאר עם תעתיק האותיות מאשר לעבור לתעתיק הגאים גרוע לא פחות. דוגמה למילה מהסוג האחרון היא בורגר, שבאנגלית מבוטאת בְרְגְר (בערך; במקור באנגלית, התנועה על ה-b שונה מהתנועה על ה-g), אבל כשרואים “ברגר” בעברית מבטאים “berger”. ככה זה, אנחנו עם קשה עורף ושונא שוואים רצופים.

לכן אני בז לזכייני בורגר קינג, שמתעקשים לתעתק את שם הרשת “ברגר קינג”. לשמחתי, בניגוד למקרה זאקרברג, הפעם העם איתי, לפי השוואת החיפושים “בורגר קינג” ו”ברגר קינג” בגוגל טרנגז, עד לתחילת פברואר 2016, מועד כניסת הרשת לישראל בשנית:

השוואת חיפושי "בורגר קינג" ו"ברגר קינג" בגוגל טרנדז

למטה יש טמע של השוואה חיה של השוואת מונחי החיפוש בגוגל. נראה אם זה יישאר ככה בהמשך.

מול נוף עוצר נשימה של טלפון סלולרי #כשל

כשל בפוסט פייסבוק של רשת מלונות*:

כשל פוסט פייסבוק של רשת מלונות

כך נראה “זמן איכות עם המשפחה אל מול נוף עוצר נשימה…”: כנראה שהאב מסתכל על תמונות של בתו מטיילת בנופי ארצנו על הסלולרי שלו.

כשל פוסט פייסבוק של רשת מלונות. מבטו של האב מסומן באדום וירוק

* אני תמיד חושד שכשלים כאלו הם מכוונים כדי להפוך לפרסום ויראלי. מי שרוצה לדעת את פרטי הרשת יכול להקליק כאן לקבל את התמונה עם שם הרשת או לפוסט המקורי בפייסבוק.

בורגר קינג מציפים את אתרם בתמונות חיות שחוטות כי #כשלמדיהחברתית

רשת ההמבורגריות האמריקאית בורגר קינג השיקה את עמה מחדש מחדש בישראל, 13 שנה אחרי שכשלה במלחמה בבורגראנץ’ המקומית ומקדונלדס הגלובלית, וחמש שנים אחרי שסגרה את הפעילות שלה פה. אבל הפעם עומדת בק”י (בורגר קינג ישראל) בפני יריב נוסף, כזה שלא מגיש קציצות בשר חרוכות – קהל פעילי זכויות בעלי חיים (זב”ח) קולני, שהפך פופולרי דרך קהילות אינטרנטיות, הרצאות של גרי יורופסקי, טרנד המזון האורגני והשתתפותה של אקטיביסטית הזב”ח טל גלבוע בתוכנית הבידור “האח הגדול”. יש הרבה פעילי זב”ח ותנועות זב”ח בישראל, חלקן מיליטניות יותר מאחרות, כמו 269life ו-ALF (החזית לשחרור החיות).

A photo posted by קירות שקופים (@glass.walls) on



האתר של בורגר קינג ישראל די בסיסי – אוסף גנרי של אודות/צרו קשר/לינקים למדיה חברתית, “בקרוב” מודבק על התפריט והמבצעים, סרטון פרסומת, מפה של הסניף הראשון והיחיד בינתיים, שדה רישום לניוזלטר. במרכז ההומפייג’, תחת הכותרת “הקינג שלכם במדיה”, מופיעות ארבע תמונות-תוכן-גולשים מתוייגות ב-#bkisrael, שנשאבות אוטומטית מאינסטגרם בכל פעם שטוענים את האתר.

אני לא צריך להגיד מי חטף את ההשתג #bkisrael והציף אותו בתמונות זוועה של חיות שחוטות וסיסמאות אנטי-טבחוניות, נכון? אוקיי, זה פעילי זב”ח מיליטנטיים, שחלקם הפגינו אתמול מול המסעדה בערב הפתיחה. אז כרגע, האתר של בק”י מציג תמונות של חיות מתות, ולא בצורת-הדיסק-הנוחה-להכחשה שהלקוחות שלה מורגלים אליה.

תמונות של חיות מתות באתר בורגר קינג, 2.2016

כל מנהל מדיה חברתית, ובמיוחד ישראלי, צריך לדעת שלא מעלים תוכן-גולשים בלתי מסונן לאתר של סוחרי-בשר. אנשי ההמבורגריה הירושלמית “איוו מיטבורגר” יכולים לספר מנסיונם – באוקטובר אשתקד חוו מתקפת פעילני-זב”ח, שהגיעו בהמוניהם להוריד את דירוג המסעדה בפייסבוק. ואיוו היא מסעדה קטנה, לא רשת בינלאומית.

מה שיותר גרוע, הגולש אור בן צבי רייף הודיע לבק”י על המתקפה, הם השיבו והודו לו אחרי עשרים דקות, ואחרי יותר מארבע שעות עדיין לא עשו שום דבר.

אור בן צבי רייף מודיע בפייסבוק לבורגר קינג על מתקפת פעילי הזב"ח

אז החדשות הטובות הן שאם אתם מחפשים עבודה בניהול מדיה חברתית, יתכן שתתפנה משרה בקרוב.

(דרך אור בן צבי רייף)

[עדכון 3/2 13:35] תמונות הזוועה של בעלי החיים השחוטים הועלמו מאתר בורגר קינג ישראל, והוחלפו בתמונות מהאינסטגרם הרשמי של בק”י. אף שהתמונות עדיין מוצגות באתר במצג שווא תחת הכותרת “הקינג שלכם במדיה #bkisrael”, כאילו נשאבו מההשתגית הזאת באינסטגרם, אף אחת מהן לא מתוייגת בה.

תמונות מאינסטגרם באתר בורגר קינג, אחרי הסרת תמונות הזוועה של החיות השחוטות, 2.2016

This post in English: Slaughtered Animals on Burger King Israel’s Site, Because #SocialMediaFail

האם צריך טייסים לא-אוטומטיים, כמה פוטושופ מותר לעשות לתמונה ולמה תיכון מרשת אורט מסתיר את תמיכתו במאגר הביומטרי // רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

האם צריך טייסים לא-אוטומטיים, כמה פוטושופ מותר לעשות לתמונה ולמה רשת אורט מסתירה צעד תמיכה במאגר הביומטרי?

שלום לכל הנוסעים, כאן הטייס האוטומטי שלכם

בקומדיה המופתית Airplane! (טיסה נעימה), מחליף את הטייס שאיבד את יכולת התיפקוד טייס אוטומטי – בובה מתנפחת במדי קברניט. המציאות עגומה גם כן – רשות התעופה הפדרלית בארה”ב (FAA) לא דואגת שהטייסים האזרחיים ישמרו על מיומנות בהטסה ידנית של מטוסים מסחריים. הטייסים נסמכים יותר ויותר על טכנולוגיות לטיסה אוטומטית, מה שגורם לבעיות כאשר הם נאלצים ליטול את ההגה מידי הטייס האוטומטי. כך קובע דוח (פדף) של המפקח הכללי של משרד התחבורה האמריקאי (DoT), שעליו דיווח אתר The Hill.

הטייס האוטומטי בסרט Airplane! ("טיסה נעימה")

הקברניט אלון פרג, טייס באל על, מספר בראיון ל”רבע לדיגיטל” שטייסים מסחריים מבלים את רוב זמנם בהשגחה על המערכות האוטומטיות, שאכן מבצעות את רוב הטיסה בעצמם, אולם אלו עדיין לא יודעות להנחית ולהמריא באופן מספק מבחינת בטיחות. ובמטוס, הרבה יותר מאשר בכלי רכב קרקעיים, תקלה קטנה יכולה לגרום לפגיעה בחיים של הרבה מאוד אנשים. אף שנוסעים ישראלים בטיסות מסחריות נוהגים למחוא כפיים עם נחיתת המטוס, פרג מספר שדווקא ההמראה היא החלק המסובך.

כמה פוטושופ מותר למרוח על תמונה בלי שהיא תיחשב לעיבוד מחשב?

יו וויי שיה, הזוכה בתחרות צילום של יצרנית המצלמות ניקון, הגיש תמונה של סולם חירום של בניין שדרכו נראה מטוס. המטוס לא היה שם, אלא נוסף בתוכנה גרפית, באופן גס כל כך – יש סביבו ריבוע לבן – שמפליא שהשופטים לא הבחינו בכך. אומת הרשת כן הבחינה בכך, ועשתה מניקון ומהצלם צחוק באוסף ממים, שניקון חיבקה ואחר כך מחקה.

אבל העיבוד לא תמיד בוטה או חד משמעי כל כך. ב-2013 זכתה בתחרות World Press Photo תמונה שצילם הצלם השוודי פול הנסן, שתיעדה הלוויית שני ילדים פלסטינים שנהרגו בהפצצה של חיל האוויר בעזה במבצע עמוד ענן. אתר אקסטרימטק טען שהתמונה זויפה בפוטושופ. הטענה עוררה הדים בעולם הצילום. אנשי התחרות בחנו את הקובץ הגולמי (Raw) והגיעו למסקנה שהתמונה עברה ריטוש קל בצבעים ובטון, אך לא זויפה.

הצילום המפוברק של יו וויי שיה בפוסט של ניקון

שוחחנו בתוכנית עם גדי דגון, צלם הבית של להקת המחול בת שבע, שמתנגד בתוקף למניפולציות גרפיות בצילומי עיתונות ובצילומים תיעודיים. לדבריו, מדובר בנוהג בלתי אתי, אולם הוא לא רואה פתרון מעשי למניעת מעשי הונאה שכאלה, מלבד הקפדה על זהות הצלמים שאיתם עובדים ושמהם מקבלים את הצילומים לתחרויות.

המנהל שמסתתר אחרי שאישר להכניס את המאגר הביומטרי לבית ספרו

המאגר הביומטרי של משרד הפנים שנוי במחלוקת בגלל פוטנציאל לפגיעה חמורה בפרטיות ובבטחון האנשים שפרטיהם נמצאים בו. הוא טרם הועבר משלב הניסוי (שהסתיים ביוני אשתקד) לשלב המנדטורי שבו כל האזרחים מחוייבים להכניס אליו את טביעות האצבעות ותמונות הפנים שלהם. אף שהמדינה מעודדת באמצעים שונים מעבר לתעודות ביומטריות, רק רבע ממנפיקי התעודות בחרו בתעודות ביומטריות בין יולי לאוקטובר אשתקד.

אבל מנהל בתיכון אחד בירושלים החליט שהתלמידים שלו צריכים להיות ארנבי ניסוי של המאגר, כך חשף כתב כלכליסט עומר כביר. “השנה הציעו לנו במשרד הפנים להיות בית ספר חלוצי בתחום ולהנפיק תעודות ביומטריות”, סיפר מנהל בית הספר לכלכליסט. “נפגשנו עם רשות האוכלוסין כדי להבין את המשמעות של התעודה הביומטרית והבנו שהתלמידים ייכנסו למאגר הביומטרי. הבנו שזה עניין של זמן עד שהנושא של המאגר יעבור בחקיקה, משהו שיקרה בשנה-שנתיים הקרובות”. לכן, הסכים המנהל לחלק להורים עלוני תעמולה של רשות האוכלוסין וטפסי אישור לחתימת ההורים, ולאפשר לרשות האוכלוסין להכניס לבית הספר עמדה להנפקת תעודות ביומטריות ולהנפיק תעודות ביומטריות לתלמידים שרצו בכך – כ-80% מתלמידי השכבה.

פרסומת של רשות האוכלוסין לתעודות חכמות והמאגר הביומטרי

מדוע שמה של רשת בתי הספר ושל מנהל התיכון לא מופיעים בכתבה? למוסד החינוכי, שאין לו בעיה עם הפגיעה הפוטנציאלית של המאגר בפרטיות התלמידים, יש באופן אירוני בעיה עם השקיפות שמתלווה להחלטות שהוא מקבל לגביהם, ולכן הפרטים חסויים: “התיכון, שלבקשתו פרטיו שמורים במערכת” – כך נכתב בכתבה.

לרוע מזלו של בית הספר, פרופ’ מיכאל בירנהק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב גילה שההחלטה גובתה ברישום ברשומות, בילקוט הפרסומים 7188 (פדף) שפורסם ב-18/1, אמנם עשרים יום אחרי קבלת ההחלטה ו-13 ימים אחרי ביצועה, אבל לפחות יש תיעוד: ראש רשות האוכלוסין וההגירה, אמנון בן עמי, מודיע שאמצעי זהות ביומטריים יינטלו במסגרת הגשות בקשות למסמכי זיהוי ביומטריים בבית הספר אורט חלל ותעופה במעלה אדומים. שמו של מנהל בית הספר, כפי שמופיע באתר האינטרנט הרשמי שלו, הוא יגאל לוי.


רבע לדיגיטלמשודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ

לדף הבא →