הוט לא מצליחים לענות על שאלה פשוטה של צופה מאז 2012

מתן רצה לדעת אם יוכל לצפות אונליין בסדרה “האלבומים”, אז הוא פנה בהודעה פרטית לפייסבוק הרשמי של הוט ושאל בדצמבר 2012. ושוב. ושוב. ושוב. והוט ענו לו שהם לא יודעים לענות לו, עד שהם סגרו את האפשרות לשלוח להם הודעות. וזהו.

נסיון כושל לקבל תשובה מהוט במשך שנתיים וחצי

גופים שצריך לשלול מהם את החיבור לאינטרנט

אייקון התחברות לאינטרנט בדאיילאפ

נכנסתם לאתר של רשת מוצרי החשמל אבי סופר ואתם רוצים לקבל את רשימת הסניפים? הקליקו על הלשונית “רשימת סניפים” ותינזפו:

למידע בנוגע למיקום הסניפים, שעות פעילות ,מספרי הטלפון השונים או שירות לקוחות, אנא חייגו: 077-80-10-100

האתר הינו אתר הזמנת מוצרים בלבד ולא נותן שירותי מודיעין !

אתר אבי סופר מבהיר שהוא לא מספק שירותי מודיעיןפיע

אתר “הספרייה” נסגר, ואם אתם רוצים לדעת פרטים על האתר החדש, היכנסו לאתר שנסגר והוא כבר ידריך אתכם כמו ספרן גרוע:

אתר הספרייה נסגר

אנא פנה לספרייה באזור מגורייך לפרטים על האתר החדש

הודעת סגירה באתר "הספרייה"

הלשינו: עידן דורפמן, שושו ענבר.

ישראבלוג לקראת סגירה? בנענע10 מתעלמים מפניות הקהילה להציל את הבלוגיה

בשבועות האחרונים מסתובבות שמועות על כוונה לסגור את קהילת הבלוגים ישראבלוג. עתידה של הבלוגיה כרוך בזה של האתר שהיא נמצאת בבעלותו, נענע10, וזה כרוך בגורלו של בעליו, ערוץ 10, שעתידו לוט בערפל.

ישראבלוג, פלטפורמת הבלוגים העברית הייעודית הראשונה, הוקמה ב-2001 על ידי המתכנת יריב חבוט. היא נרכשה ב-2006 על ידי נענע10, שאז עדיין נקרא נענע והיה בבעלות נטוויז’ן, וכיום נמצא בבעלות ערוץ 10. עמוד הבית של ישראבלוג לא התעדכן מאז אפריל. בלוגרים בישראבלוג חוששים הן מסגירת הבלוגיה והן ממחיקת היסטוריית הבלוגים שלהם. מאז שהוקמה הפלטפורמה ועד היום, לא סיפקה ישראבלוג כלי ראוי לשמירת גיבוי של הבלוגים ולהעלאתם לפלטפורמות אחרות, ותחת בעלות נטוויז’ן אף חסמה כלי כזה שהעלתה המתחרה תפוז.

דף הבית של ישראבלוג, 20.5.2015

גם לפני שנה עמדה ישראבלוג בפני סגירה. העובדת היחידה שנותרה בישראבלוג, מנהלת הבלוגיה מריאט כהן, כתבה אז ב”הבלוג הרשמי של הנהלת ישרא-בלוג”: “השבוע האחרון היה אחד השבועות הסוערים בתקשורת הישראלית. אני לא יודעת כמה מכם קראו את הידיעות אך לצערי הסערה הגיעה הפעם גם לפתח ביתנו, וישרא-בלוג נמצא בסכנת סגירה ממשית. כמו רבים מחבריי במחלקת התוכן של נענע10, זומנתי גם אני לשימוע לפני פיטורין. בהיותי העובדת היחידה של ישרא-בלוג זה אומר סגירה בפועל של ישרא-בלוג”. מנענע10 לא נמסרה אז תגובה

מוקדם יותר החודש, ב-5/5, שאלתי את עורך נענע10 ערן ב.י אם ישראבלוג עומד להיסגר. הוא השיב לי:

כל עוד נענע עומדת, ישראבלוג עומד איתה

אנחנו מחזיקים אצבעות שהערוץ יקבל את הרשיון בקרוב ואז יוסר האיום גם מעל נענע ונוכל להשקיע מה שצריך בכל חלקי האתר

במצב הנוכחי אנחנו מתמודדים עם משימות רבות ובכוח אדם מאד מצומצם ולצערנו לא מספיקים לעשות הכל

אבל ממשיכים להילחם ומקווים לטוב

ותודה שאתה מתעניין

בלוגרים באתר מנסים להצילו באמצעות רכישתו מהחברה, יוזמה שכשלה בעבר. אחת מהבלוגרים שמנסים להחיות את היוזמה הזאת כעת היא אנה איזוצ’ייב, שפנתה למנכ”ל נענע10, יואב הלדמן, בבקשה להיפגש. איזוצ’ייב כתבה להלדמן שלשום, אחרי שאימייל קודם שלה אליו זכה להתעלמות:

על רקע איומי הסגירה בישראבלוג, עלה הרצון בקרב קבוצה של בלוגרים בעבר ובהווה לרכוש את האתר.
היות ולמיטב ידיעתנו האתר אינו נושא רווח לבעליו, ולצד זאת מרחפת מעליו סכנת הסגירה מידיו של ערוץ 10, אנו סבורים כי מהלך כזה יהיה מוצלח עבור כל הצדדים הנוגעים בדבר.
היינו מאד מעוניינים לפגוש איתך או את מי מנציגיך ולדון באפשרות הזו; גם אם נענע10 אינו סבור כי זהו המהלך המתבקש, אנו סבורים כי אין זה יזיק לכל הפחות לשמוע אותנו.

inטרנט, מגזין הרשת של ישראל!


עידו הירשברג

inטרנט, מגזין הרשת של ישראל. קומיקס: עידו הירשברג

• עוד בנושא: תרשים זרימה של מסלול התוכן המעניין באינטרנט הישראלי


עידו הירשברג הוא מאייר

לבשל ולאכול עם מהגרים מאפריקה // סמול טוק

יעל רביד מנסה לחבר בין ישראלים למהגרים אפריקאים דרך המטבח

מה זה “שיחות מטבח“?
“פרויקט אמנות השתתפותי שפועל משנת 2013, שבמרכזו מבקשי מקלט מאפריקה, שמלמדים סדנאות בישול מארצות המוצא שלהם וחולקים את המסורות והתרבות הקולינרית שלהם עם הקהל הרחב, על מנת ליצור אינטראקציה ושיתוף תרבויות הדדי. אני אוצרת את הפרויקט, גור זומר מפיק אותו ובין השפים שהשתתפו בו אבטום מאריתריאה, עבדול ז”ל, אדיל וחסן מסודן, טיטי וימאני מאריתריאה, לובלין מניגריה וקלודין מחוף השנהב. יש לנו גם שיתופי פעולה עם מסעדות במסלול גלויות מתכונים – אתה מקבל מפה של נווה שאנן, הולך ממסעדה למסעדה ולומד להכיר את השכונה והאיזור וגם את האוכל דרך המסעדת השונות. בכל מקום יש לך גלויה עם מתכון, ואתה מרכיב ספר מתכונים קטן שלך”.

למה בחרתם לחבר אנשים למהגרים ולמבקשי המקלט דווקא דרך אוכל?
“באופן הכי בסיסי, אוכל זה מה שמקשר בין אנשים, לפני שאנחנו מתייחסים להיבט הפוליטי, או כל מה שמשתמע מלאכול ולבשל ביחד. ברגע שאתה נכנס למטבח, שזה חלל אינטימי, ואתה חותך ירקות יחד, מריח ריחות שאתה לא מכיר, דרך כל החוויה הרב-חושית הזאת אתה לומד משהו חדש, אתה כבר מכיר בנאדם. ברגע שאתה מכניס אנשים למטבח, תצא משם חברות”.

איך הגעת לפרויקט הזה?
“ב-2013 התנדבתי ב’מרק לוינסקי’, והחוויה שלי היתה להכין אוכל בלי באמת לדעת מה זה אומר – להכין אוכל שאני חושבת שהוא סודני או אריתראי, להביא לגינת לוינסקי ולחלק ולא ליצור איזשהו קשר מעבר לזה. באותה תקופה למדתי אוצרות, והתחלתי לחקור את הנושא של אמנות השתתפותית ומעורבות חברתית דרך אוכל. יש כמה פרויקטים כאלה, ובהם Conflict Kitchen, מסעדה בפיטסבורג שמגישה אוכל של מדינות שנמצאות בקונפליקט עם ארה”ב – אוכל אפגני, עיראקי, איראני ועוד. היה לי חשוב להמשיך את המעורבות החברתית, לשבור סטריאוטיפים חברתיים וליצור תקשורת, שזה אתגר שלא תמיד קל, כי זו אכילה משותפת עם אנשים שלרוב לגמרי שקופים או שיש איזשהם סטריאוטיפים שמונעים היכרות איתם. אחד הטבחים הסודנים אמר שעד שהוא הגיע לפרויקט, החוויה שלו בארץ היתה שבכל מקום שהוא הולך אנשים סותמים את האף, ולא כי הוא לא בנאדם הגייני. הוא חווה את זה כמובן כגזענות. שאלתי אותו מתוך סקרנות איזה אוכל הוא אוכל, כי אוכל לפעמים משפיע על ריח הגוף שלנו. אבל האוכל הסודני לא גורם לריח גוף אחר. העניין היה שהוא עולה לאוטובוס ואנשים מבקשים מהנהג להדליק את המזגן, ומבקשים לא לשבת לידו. התנגדות גזענית לעצם הנוכחות שלו”.

עבדול עזים באירוע בישול של "שיחות מטבח". צילום: מיקה יערי, יעל רביד, מתוך הפייסבוק של "שיחות מטבח"

אילו עוד אתגרים יש בחיבור הזה?
“עם אוכל יש המון דברים. כשאתה הולך לאכול במקום שאתה לא מכיר אצל בנאדם שאתה לא מכיר, אתה צריך לסמוך עליו שהוא לא ירעיל אותך (אם ניקח את זה לקיצוניות), שלא יהיה לך קלקול קיבה, שיהיה לך טעים, שהאוכל יהיה טרי וכן הלאה, עוד לפני שנכנסים להבדלים של תרבויות. כשאתה מגיע לתרבות שאלה לא מכיר, הרבה דברים לא ברורים לך – לא ברור לך איך אפשר לאוכל אוכל שיש בו המון חריף, איך אפשר להכין מחמצת של כמה ימים ולהשתמש בה וזה בסדר גמור. אנשים פוחדים לאכול בנווה שאנן. יש הפשיטות שחוזרות ונשנות במסעדות, היתה הפשיטה לפני שנתיים ששפכו אקונומיקה במסעדות. מנסיון שלי, אני אוכלת בין 4 ל-5 פעמים בשבוע בנווה שאנן. כל המסעדות שאני אוכלת נקיות, האוכל טרי, חומרי הגלם, הכל מאוד מסודר ונקי, זה לא משהו שצריך לחשוש ממנו בכלל”.

אפשר לבוא לאכול?
“בעקרון כן, אבל מה שקרה עם הפרויקט זה שמאז פתיחת מתקן ‘חולות’ הוא באיזושהי הפסקה ממושכת, כי חלק מהטבחים נשלחו לחולות. עכשיו אנחנו באיזושהי חשיבה של לחדש את הפרויקט. יש כמה כיוונים, אבל בעקרון אנחנו חושבים לפתוח מסעדה, שהטבחים יוכלו גם להפעיל מסעדה וגם לבשל, ויש מחשבה על פתיחת מרכז תרבות קולינרי”.


התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 1.5.2015

השלב הזה של פקמן קשה כמו בטון

"הורדות". קליק לארכיון המדור. איור: Deluxx (רשיון cc-by-nc); הנפשה: עידוק

“משחקי המחשב של ילדותי הם משחקי המחשב שאני מכירה. יש לי עניין גדול בהם מכיוון שהם מבטאים היטב חרדות וקשיים”, אומרת האמנית שרון פזנר. בתערוכתה “משחקים קונקרטיים”, שהוצגה באפריל בגלריה חנקין בחולון. היא מציגה יציקות בטון, בין השאר של דמויות ממשחקי וידאו.

פקמן מבטון, יצירה של שרון פזנר מתערוכתה "משחקים קונקרטיים"

“ספייס אינוויידרז מסמל בעיני חרדה מאסון בקנ”מ גדול, קולקטיבי – פלישה (invasion), מלחמה, מעשי טרור. 9/11 היא ההתגשמות של החרדה הזאת. פקמן, לעומת זאת, מסמל את הקשיים היומיומיים המעצבנים. התחושה שכולם (המוכר בחנות, הנגר, האשה משירות הלקוחות של חברת הטלפון) רוצים את הכסף שלך, רוצים לדפוק אותך. סוג של dog eat dog world. כשאדם מרגיש מרומה, הוא מנסה לרמות חזרה, כך שזה מעגלי, אינסופי, ממכר. משחק על עולם בולימי-קפיטליסטי מסויט. בעולם האמיתי זה אכן סיוט, וירטואלית זה תענוג צרוף”.

למה להפוך את הדמויות הדיגיטליות ליציקות בטון? “השילוב של המשחקים עם בטון הופך משהו וירטואלי לקונקרטי (תרתי-משמע). זה קשור לשאלות כגון האם אנחנו צריכים ספר אמיתי עם דפים, ריח, תחושה נעימה ביד כשיש לנו עכשיו טאבלט שמאפשר לך להחזיק ספרייה שלמה באותה יד, לשנות את גודל האותיות לנוחיותנו, לקנות ספר מהבית ולקבל אותו אחרי מספר שניות. וזה תקף גם על אמנות – כלומר, אנחנו יכולים להנות מאמנות בבית שלנו, חינם, על מסך המחשב. אנחנו יכולים להדפיס תמונה שאנחנו מוצאים אונליין, ואפילו לא צריך להדפיס אותה – היא יכולה להשאר בזכרון של המחשב או על איזשהו ענן והיא איכשהו שלנו. הפיכת אובייקט וירטואלי לקונקרטי עוסקת בצרכים החומריים והרגשיים שלנו.

“וגם – בעיסוק שלי בבטון אני כביכול מייצרת מאובנים. האחיינים שלי יודעים מה זה פקמן, ספייס אינוויידרס, פונג וטטריס, אבל מבחינתם זה משהו מיושן, קצת תמים, לא במיוחד מעניין. מאובן שכזה. הפיכת אובייקטים וירטואליים לקונקרטיים הופכת אותם פיזית לשבריריים, בדיוק כפי שהם בעיניי”.


התפרסם במדור “אמנות בשער” במוסף פירמה של גלובס, 4.2015

האלקטרונאי הצעיר והמעודכן

“האלקטרונאי הצעיר” היתה ערכת רכיבים אלקטרוניים – חוטים, נגדים, לדים, טרנזיסטורים ועוד, ובסיס פלסטיק שבו הרכיבים מוכנסים – שנועדה ללמד ילדים איך עובדים מעגלים חשמליים ומכשירים אלקטרוניים באמצעות בנייה שלהם. חוגי אלקטרוניקה לתלמידי היסודי סיפקו את המקרא לסמלים שמייצגים את הרכיבים השונים בשרטוטי המעגלים החשמליים. בימינו, כשמכשירים אלקטרוניים הופכים אינטואיטיביים יותר להפעלה ואינטואיטיביים פחות להבנת המנגנונים שמפעילים אותם, שני פרויקטים מנסים להנגיש את לימודי האלקטרוניקה לקהל הרחב.

דנקי פאזל הוא פרויקט של האמן היפני יורי סוזוקי, שפעיל בלונדון וסטוקהולם (והשתתף בנובמבר 2013 בכנס בינ”ל לזכר אלכס וורד, אוצר המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל). בהזמנת מוזיאון העיצוב של לונדון, סוזוקי יצר סמלים חדשים לרכיבים, שאפשר להבין מהם אינטואיטיבית מה הרכיב מבצע, ובנה רכיבים ממעגלים מודפסים בצורת הסמלים שעיצב. כך, במקום להסתכל על שרטוט, לזהות את הסמלים, לתרגם בראש לרכיבים ולהרכיב מהם את המעגל, הסמלים הם בו זמנית גם הרכיבים, ושרטוט המעגל החשמלי הוא בו זמנית גם המעגל עצמו. החיבורים בין הרכיבים מתבצעים בהרכבה על חריצים ייעודיים, ללא צורך בהלחמה. “באמצעות תהליך ההרכבה”, מסביר סוזוקי באתרו, “מגיעים להבנה ולהערכה של אבני הבניין של מערכות טכנולוגיות מורכבות יותר”.

דנקי פאזל של יורי סוזוקי. צילום מהאתר של סוזוקי

צ’יביטרוניקס הוא פרויקט מימון-קהל של ד”ר אנדרו “באני” וואנג, האקר אמריקאי בוגר MIT שמתגורר בסינגפור, וז’י קי (Jie Qi), דוקטורנטית במעבדת המדיה של MIT. הפרויקט מטמיע רכיבים אלקטרוניים במדבקות גמישות, שאפשר לקלף ולהדביק על משטחים שונים כדי ליצור מעגלים חשמליים ללא צורך בהלחמה. וואנג כתב באתרו: “למרות שטכנולוגית מעגלים גמישים היא דבר שכיח בתוך מוצרי צריכה – יש בטח חצי תריסר דוגמאות של מעגלים מודפסים גמישים בטלפון הסלולרי שלכם – הם זוכים לייצוג חסר במוצרי חובבים ועשה-זאת-בעצמך”.

צ'יביטרוניקס של אנדרו “באני” וואנג וז’י קי. צילום מאתר צ'יביטרוניקס

קי כתבה על המוצר כי “המעגלים החשמליים הדקים, הקלים, הגמישים והדביקים הללו מאפשרים לנו להכניס הידודיות אלקטרונית למשטחים חדשים כמו ספרים, בגדים, קירות ואפילו גופנו!”. הפרויקט רץ במשך חודשיים האחרונים והסתיים עם גיוס של יותר מ-68 אלף דולר.


התפרסם בבלוגיה של MindCET – מרכז חדשנות בחינוך מבית מטח, 16.2.2015

סנואודן צדק! בימ”ש פדרלי: ה-NSA עובר על החוק במעקב אחרי מטא-מידע טלפוני

מעקב אחר המטא-מידע של שיחות הטלפון האמריקאיות על ידי NSA עומד בניגוד לחוק, כך פסק ביום חמישי פאנל של שלושה שופטים בבית המשפט לערעורים מהמעגל השני (הפסיקה בפדף). בית המשפט לא הורה על הפסקה מיידית של תוכנית המעקב.

NSA מיירט ואוגר מטא-מידע על שיחות הטלפון בין אזרחים אמריקאים. מטא-מידע של שיחות טלפון כולל את המידע מי התקשר אל מי, מתי וכמה זמן נמשכה השיחה, אך לא את תוכן השיחות עצמן. למרות זאת, המטא-מידע והצלבתו עם מאגרים פתוחים של מודיעין טלפוני (כמו דפי זהב, 144 וחיפוש המספרים ברשת) מאפשר להפיק מידע רב על המשוחחים ועל שיחותיהם. מטא-מידע מאפשר לבנות מפה של המשפחה, החברים, העבודה ושעות הפנאי של המתקשרים, לדעת מה סדר היום שלהם, ולאתר שינויים וחריגות באורח החיים. דוגמאות למידע שאפשר להפיק על אדם ממטא-מידע של שיחות הטלפון שלו: איפה הוא עובד (שיחות למקום העבודה או לאנשים אחרים שעובדים באותו מקום), באיזו מחלה הוא חולה (אם התקשר לבית חולים או מרכז רפואי שמטפל במחלות ספציפיות), האם יש לו ילדים (אם התקשר לגן ילדים, למחלקת החינוך העירונית, למפעילי חוגים), אנשים חדשים בחייו (מספרי טלפון חדשים שהוא מתקשר אליהם) וקשרים שניתק (מספרים שהפסיק להתקשר אליהם), קשרים קיימים שהתהדקו או התקררו (גידול/קיטון בתדירות השיחות).

עצרת בוושינגטון הבירה נגד מעקב המוני, 26.10.2013. צילום: Stephen Melkisethian (cc-by-nc-nd)

תוכנית המעקב נחשפה לפני שנתיים על ידי אדוארד סנואודן, עובד הקבלן של NSA שהדליף לתקשורת מסמכים מהארגון ומקבל כעת מקלט מדיני ברוסיה. מיד עם החשיפה תבע ארגון זכויות האזרח האמריקאי ACLU את משרד מנהל המודיעין הלאומי (DNI), התביעה נדחתה ו-ACLU ערער על ההחלטה לביהמ”ש לערעורים מהמעגל השני, שכאמור קיבל את הערעור.

קהיליית המודיעין טענה שסעיף 215 של חוק הפטריוט מתיר לה לבצע מעקב כזה. בית המשפט פסק שהמטרה של הסעיף היא לאפשר מעקב בנוגע לחקירות ספציפיות, ולא מעקב גורף אחרי כל תעבורת הטלפוניה האמריקאית. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת ה-ה-ACLU, שיירוט גורף של המטא-מידע של כל השיחות של כל האזרחים עומד בניגוד לתיקון הרביעי לחוקה האמריקאית. התיקון הזה מגן על האזרחים מפני חיפוש, פריצה ותפיסה שרירותיים על ידי השלטון.

בית המשפט הבהיר בפסיקתו שהמחוקק יכול לשנות את החוק אם ברצונו לאפשר מעקב גורף:

אנו קובעים כי הטקסט של סעיף 215 לא יכול לשאת את המשקל שהממשלה מבקשת מאיתנו להחיל עליו, וכי הוא אינו מאשר את תוכנית המטא-מידע הטלפוני. נוח לנו בעשותנו זאת בהבנה המלאה שאם הקונגרס [כלומר בית הנבחרים, ע”ק] יחליט לאשר תוכנית מרחיקת-לכת וחסרת תקדים כזאת, יש לו הזדמנות לעשות זאת, ולעשות זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. אולם עד שיעשה כן, אנו מסרבים לסטות מפרשנויות מקובלות לאמות מידה משפטיות מבוססות.

בתגובה לפסיקה הנוכחית מסרה המועצה לבטחון לאומי של ארה”ב (NSC):

הנשיא כבר הבהיר שהוא מאמין שעלינו לסיים את תוכנית המטא-מידע הטלפוני ההמונית לפי סעיף 215 בצוטרתה הנוכחית על ידי יצירת מנגנון חלופי שישמר את היכולות החיוניות של התוכנית מבלי שהממשלה תחזיק את המידע ההמוני. אנחנו ממשיכים לעבוד בצמידות בדיוק על זה עם חברי הקונגרס משתי המפלגות.


הסיפור סופר בפינה “האחראי על האינטרנט” ב-9.5.2015. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית שישבת עם עידן קוולר בגל”צ

בקמפיין של ידיעות אחרונות מככבים אנשים שלא קוראים ידיעות אחרונות

ידיעות אחרונות מפרסמים בפייסבוק מבצע לקבלת מינוי סופשבוע לעיתון בחינם לחודש. הקמפיין מלווה בתמונות של אנשים קוראים עיתון. יוצרי הקמפיין לא טרחו לצלם אנשים שקוראים ידיעות אחרונות, או אפילו לשתול את העיתון דיגיטלית בתמונות סטוק. במקום זה, האנשים קוראים עיתונים שהם בבירור לא ידיעות אחרונות – יש בהם יותר מדי טקסט, פחות מדי תמונות, פחות מדי צבע ואין בכלל כותרות ענק. אלמלא היו העיתונים באנגלית, אפשר היה לחשוד שידיעות אחרונות משתמש בתמונות של אנשים שקוראים “הארץ”.

מודעת פייסבוק של ידיעות אחרונות

מודעת פייסבוק של ידיעות אחרונות

מודעת פייסבוק של ידיעות אחרונות

צפו: הכנסת ספר תורה, טרון-סטייל

רעש איום של מוזיקה החריש את שכונת המושבה הגרמנית בירושלים לפני שעה קלה – זה היה כל כך חזק שחרשים שמעו את זה, ואז התחרשו סופית. שתי ניידות דנינו-תתפטר בקוז’אקים מהבהבים לא היו שם כדי לסגור את הזוועה, אלא ליוו את השיירה, ואן עם אורות ניאון בצורת כתר של ספר תורה ואחריו תהלוכה קטנה עם חופה וספר תורה. שאלוהים ישלם לכולם כגמולם.

רכב מקושט ניאון בהכנסת ספר תורה בירושלים, 4.5.2015

לדף הבא →