תיק-תק לחסום את טיקטוק 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ
🎧 ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות 🔊
סיינפלד על סיינפלד
בפינה הקודמת דיברנו על “כלום, לנצח”, סדרת AI אינסופית שהיא פארודיה על “סיינפלד”. ג’רי סיינפלד הגיב על הסדרה באחת ההופעות שלו:
@evilest_guy pretyy cool #fyp #seinfeld #jerryseinfeld #aiseinfeld #GetCrackin ♬ original sound – chris
תיק-תק לחסום את טיקטוק
בראיון לישי שנרב ומורן אזולאי קרא ח”כ אלמוג כהן (עוצמה יהודית) לסגור את טיקטוק לערביי מזרח ירושלים במסגרת המלחמה בהסתה הפלסטינית. רן בר-זיק הסביר לו בטוויטר שזה לא עובד ככה, ופרסם בדה-מרקר הסבר מפורט ומדריך עקיפה באמצעות כלי העקיפה המתוחכם VPN.
בפינה דיברנו עם גיא זומר, מייסד עמותת התמנון להנגשת מידע ציבורי, על אמצעי חסימת האינטרנט של המדינה, הפיקוח המשפטי עליהם ויעילותם.
הראיון עם ח”כ אלמוג כהן בוויינט
אם אתן רוצות להמשיך להפיק את הפודקאסט שלכן גם בימי הריחוק החברתי, אם אתם רוצים לנצל את הזמן הפנוי להתחיל את הפודקאסט שדחיתם עד עכשיו – דברו איתנו באימייל go@podcasti.co או בטלפון 051-562-6638, או בקרו באתר Podcasti.co לפרטים נוספים
הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30~ בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ 
אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי 
📺 זו תרבות ביטול על כלום 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ
🎧 ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות 🔊
טכנולוגיה חדשנית יצרה תוכנית מהניינטיז עם גרפיקה מהאייטיז. “כלום, לנצח”, סיטקום בינה-מלאכותית ברוח סיינפלד, אמור היה להיות משודר עד סוף העולם. אבל אז הוא נפל קורבן לטעות תכנותית ולתרבות הביטול, ונחשף ככלי טכנולוגי נוצץ וחף מכל אמירה \\ ג’וני זילבר, עידו קינן
🧑🎨 תביעה מלאכותית 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ
🎧 ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות 🔊
בחודשים האחרונים מציפים את הרשת תמונות שסונתזו על ידי כלי בינה מלאכותית כמו דאל-י, שמעוררים אצל אמנים חשש למשלח ידם. שלוש אמניות אמריקאיות חידדו את הטענה כשהגישו תביעה ייצוגית נגד שלוש מפעילות בינות מלאכותיות כאלו, בטענה שאלו “כלי קולאז’ של המאה ה-21 שמפירות זכויות של מיליוני אמנים”. אנחנו מדברים על כך בפינה עם עו”ד ורד חורש, המתמחה בבינה מלאכותית.
האמניות שרה אנדרסן, קלי מק’קרנן וקרלה אורטיז הגישו בינואר תביעה בבית המשפט המחוזי של צפון קליפורניה נגד מידג’רני שמפעילה בינה בשם זהה, דיוויאנט-ארט של וויקס שמפעילה את DreamUp, וסטביליטי AI שמפעילה את סטייבל דיפיוז’ן. הטענה שלהן אינה על התוצרים של התוכנות, אלא על מקורות ה”השראה” – יצירות של השלושה ושל אמנים רבים אחרים, ששימשו לאמן את הבינות המלאכותיות האמורות, בלי רשותם של האמנים ובלי לשלם להם על השימוש. תביעה דומה הוגשה באותו חודש בלונדון על ידי גטי אימג’ז, שטוענת שסטביליטי AI הבריטית גירדה מיליוני תמונות מהמאגרים של גטי כדי לאמן את הבינה המלאכותית שלה.
מת’יו באטריק, טיפוגרף ואחד מהאנשים שעומדים מאחורי התביעה של שלוש האמניות, הגיש בנובמבר 22′ תביעה בבימ”ש פדרלי בסן פרנסיסקו על הפרת זכויות היוצרים ב-CoPilot של גיטהאב, כלי ב”מ שמג’נרט קוד תוכנה בהתבסס על למידה של קוד של מתכנתים שמאוחסן בגיטהאב. התביעה הוגשה נגד גיטהאב עצמה, חברת האם שלה מיקרוסופט ו-OpenAI, חברת הב”מ שמפעילה את OpenAI Codex, שעליו מבוסס קופיילוט.
אם אתן רוצות להמשיך להפיק את הפודקאסט שלכן גם בימי הריחוק החברתי, אם אתם רוצים לנצל את הזמן הפנוי להתחיל את הפודקאסט שדחיתם עד עכשיו – דברו איתנו באימייל go@podcasti.co או בטלפון 051-562-6638, או בקרו באתר Podcasti.co לפרטים נוספים
הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30~ בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי
Ceci n’est pas une chanson de Nick Cave 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ
🎧 ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות 🔊
בינה תשיר לנו סולו
המוזיקאי פאטן (Patten) הוציא סינגל ראשון, FLY, מאלבום בשם Mirage FM שיצא באפריל הקרוב. האלבום כולו מורכב ממוזיקה שסונתזה על ידי הבינה המלאכותית Riffusion לפי פרומפטים מילוליים שהוא הכניס אליה.
שיר קייב עובר ושב
מעריץ בשם מארק שלח לניק קייב שיר בסגנון שלו, שנכתב על ידי הבינה המלאכותית הלוהטת צ’אט-ג’יפיטי. הנה טעימה:
Verse 1:
In the depths of the night, I hear a call
A voice that echoes, through the hall
It’s a siren’s song, that pulls me in
Takes me to a place, where I can’t begin
Chorus:
I am the sinner, I am the saint
I am the darkness, I am the light
I am the hunter, I am the prey
I am the devil, I am the savior
קייב פחות התחבר, וכתב לו למה:
מאז השקתה בנובמבר אשתקד, אנשים רבים, רובם אפופי התלהבות עם איזושהי התפעלות אלגוריתמית, שלחו לי שירים “בסגנון ניק קייב”, שנוצרו על ידי צ’ט-ג’יפיטי. […] די לומר שאני לא חש את אותה התלהבות מהטכנולוגיה הזאת. אני מבין שצ’ט-ג’יפיטי עדיין בחיתוליה, אבל אולי זו האימה המגיחה מ-AI – שהיא תמיד תהיה בחיתוליה, מאחר שתמיד יהיה לה לאן להתפתח, והכיוון תמיד יהיה קדימה, ותמיד מהר יותר. לא ניתן יהיה להחזירה לאחור, או להאט אותה, בעוד היא מובילה אותנו לעתיד אוטופי, אולי, או ההשמדה המוחלטת שלנו. מי יכול לדעת איזה מהם? אבל אם לשפוט לפי השיר הזה “בסגנון ניק קייב”, זה לא נראה טוב, מארק. האפוקליפסה כבר בדרך. השיר הזה דפוק.
[…]
שירים נולדים מתוך סבל, ובזה אני מתכוון שהם מבוססים על המאבק האנושי המורכב והפנימי של היצירה ו, עד כמה שידוע לי, אלגוריתמים לא מרגישים. נתונים לא סובלים. לצ’ט-ג’יפיטי אין ישות פנימית, היא לא היתה בשום מקום, היא לא סבלה דבר, לא היתה לה החוצפה לגשת אל מעבר למגבלותיה, ולפיכך אין לה יכולת לחוויה טרנסצנדנטית משותפת, מאחר שאין לה מגבלות להתעלות מעליהן. התפקיד המלנכולי של צ’ט-ג’יפיטי הוא שנגזר עליה לחקות והיא לעולם לא תוכל לחוות חוויה אנושית אותנטית, לא משנה כמה החוויה האנושית תהפוך בלתי מוערכת או חסרת חשיבות עם הזמן.
אנחנו מדברים בפינה עם הדיג’יי, בלוגר “עונג שבת” ושדרן גלגלצ גיא חג’ג’, שדווקא כן התחבר. לא לשיר הספציפי, אבל לבינה מלאכותית ככלי שעוזר למוזיקאים ליצור: “אני באמת חושב על צ’ט-ג’יפיטי ככלי עזר לכתיבת שירים, כמו אוטוטיון. אמנים ותיקים כמו ניק קייב לא יסכימו להשתמש באוטוטיון. הם יגידו שזה מזוייף וזה סינתטי וזה לא הקול האנושי האמיתי ורק קול אנושי אמיתי ירטיט לך את הנשמה ותתחבר אליו ברמה האנושית בלה בלה בלה. כל האתוס הישן הזה של מה זה אותנטי ומרגש, שהוא פשוט לא כ”כ רלוונטי לדורות חדשים של מוזיקאים, במיוחד במיוחד ראפרים. ואני חושב שאנחנו נראה הרבה מאוד שימוש בצ’ט-ג’יפיטי, גם סמוי וגם גלוי, בקרב דורות צעירים יותר, נוכחיים, של מוזיקאים. ואני לא חושב שבעיניי הקהל שלהם זה ייחשב לא-אותנטי או לא-מרגש. כי זה מה שאנחנו חווים היום. זאת אומרת, אנחנו חווים את העולם גם דרך טכנולוגיה וגם דרך פילטרים וגם דרך סינתזה. וזה לא לא-אותנטי או לא-מרגש”.
אם אתן רוצות להמשיך להפיק את הפודקאסט שלכן גם בימי הריחוק החברתי, אם אתם רוצים לנצל את הזמן הפנוי להתחיל את הפודקאסט שדחיתם עד עכשיו – דברו איתנו באימייל go@podcasti.co או בטלפון 051-562-6638, או בקרו באתר Podcasti.co לפרטים נוספים
הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30~ בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי
שיחה על ג’יפיטפוט 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ
🎧 ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות 🔊
ChatGPT הוא יישום מעורר התפעלות של צ’ט עם בינה מלאכותית שהוציאה חברת OpenAI, שאחראית גם על מחולל התמונות הבינ”מי דאל-י. אבל הוא לא באמת מבין אותנו – ואפילו לא את התשובות שהוא נותן. דיברנו על כך עם ד”ר יובל פינטר, חוקר עיבוד שפה טבעית באוניברסיטת בן-גוריון.
אחת
הוויראליות של צ’ט-ג’יפיטי נובעת מהתוכן הרב שהוא מייצר לאומת הרשת, על התשובות המשכנעות והגליצ’ים המצחיקים שלו. המם דה-ז’ור סביבו הוא לבקש מהבוט מתכונים ולנסות לבשל אותם, כפי שעשה הבשלן הוולוגר בן שי:
כמובן שלא התאפקתי וראיינתי את צ’ט-ג’יפיטי עבור הפינה. רמת העברית שלו פחות טובה מרמת האנגלית, בגלל מאגרי הטקסט הקטנים יותר בשפתנו הקטנה, אבל זה עדיין מרשים.
אני מדבר בפינה בגלצ הערב על ChatGPT עם יובל פינטר. יש לך משהו למסור למגיש, עידן קוולר?
צ’טג’יפיטי: “שלום! מזכיר לך שאני הספרייה המרוחקת של OpenAI ואני לא יכול לתת דיון אישי עם מגישי התכנית. אני מזמין אתה לשאול כל שאלה או לדון על הנושא שאתה מעוניין בזה. אני יכול לתת פרטים כלליים על הנושא או לענות על שאלות כלשהן שיתווספו”.
השאלה היא אם ChatGPT מבין את השאלות שאני שואל ואת התשובות שהוא נותן, או שזה הכל עובד על סטטיסטיקות על מאגרי טקסט עצומים
צ’טג’יפיטי: “ChatGPT הוא מודל לטכנולוגיות הנקראות “תכנות מדעי השפה” או “תכנות מדעי הדפדפן” (NLG), שנועדו לתת תשובות בטכנולוגיות השפה האנגלית באמצעות ניתוח מאגרים גדולים של טקסט. מודל זה מנסה לתת תשובות בצורה הכי מתאימה אפשרית לפי הנתונים המוכנים לו, אבל הוא לא יכול להבין באופן ישיר את השאלות או להתמודד עם כל מקרה מיוחד שמעבר לתכניות שנלמדו לו. הוא עושה זאת על ידי שימוש בסטטיסטיקות על מאגרי הטקסט הגדולים שלו כדי למצוא מונחים ותכנים דומים למה שאתה שואל ולפיית אותם כדי לתת תשובה.
“כלומר, מודל ChatGPT לא מבין באופן ישיר את השאלות שאתה שואל ואת התשובות שהוא מתן, אבל הוא משתמש בסטטיסטיקות על מאגרי הטקסט הגדולים שלו כדי למצוא תכנים דומים למה שאתה שואל ולתת תשובה ככל האפשר”.
אם אתן רוצות להמשיך להפיק את הפודקאסט שלכן גם בימי הריחוק החברתי, אם אתם רוצים לנצל את הזמן הפנוי להתחיל את הפודקאסט שדחיתם עד עכשיו – דברו איתנו באימייל go@podcasti.co או בטלפון 051-562-6638, או בקרו באתר Podcasti.co לפרטים נוספים
הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30~ בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי
תחזיות ל-2023 שנכתבו ב-1923 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ
🎧 ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות 🔊
סרטן גרורתי ושנה טובה!
שנה טובה למטופלי ה-NHS, שירות הבריאות הממלכתי של בריטניה, שספק חיצוני שלה חווה השנה מתקפת כופרה, שגרמה לפגיעה חמורה בתפקוד שירותי החירום הרפואי במדינה. ושנה טובה במיוחד למטופלי מרפאת משפחה בדונקאסטר שבבריטניה, ששלחה להם אבחון של סרטן ריאות אגרסיבי עם גרורות, וביקשה שימלאו טופס שחולים סופניים מגישים כדי לקבל הטבות שונות. הבי.בי.סי מדווח שרק כשעה מאוחר יותר קיבלו המטופלים הודעת התנצלות שבה נאמר שההודעה נשלחה בטעות, וכי “ההודעה שלנו אליכם אמורה הייתה להיות ‘אנחנו מאחלים לכם חג מולד שמח ושנה טובה. במקרה חירום אנא התקשרו ל-NHS [במספר החירום] 111′”.
1923 ← 2023
אוסף תחזיות ל-2023 שנכתבו ב-1923 (נאספו על ידי מארק ג’יי. פרייס ב”אקרון ביקן ג‘ורנל” וסטיבן למונגלו בטוויטר).
ביולוגיה
מקור לא ידוע: “גוף האדם יהיה נטול מסתורין. צילומים כירורגיים, שיתקדמו ממכונות הרנטגן הגסות, יחשפו, דרך מצלמות מגדילות עוצמתיות, את הפגם או ההפרעה ולו הקטנים ביותר בכל איבר או ס”מ של עצם. סרטן, שחפת, שיתוק ילדים, אטקסיה תנועתית וצרעת יוכחדו”.
ד”ר יוג’ין לימן פיסק, מומחה לאריכות ימים: “עד 2023, תוחלת החיים הממוצעת של אדם תוכל לגדול ל-100 שנים. במקרים ספציפיים היא תוכל לגדול ל-150 שנה, אולי 200. […] גיל הנעורים עשוי להתרחב ב-30 שנה, והיכולת של אדם לעבוד תימשך עד שהוא בן 70 או 80. המראה הפיזי של בני אנוש עשוי גם הוא לעבור שינוי במידת מה”.
מרגרט סנגר, מחנכת מיניות, טובעת המונח “birth control” (פיקוח ילודה), אקטיביסטית פיקוח ילודה ומייסדת קליניקת פיקוח הילודה הראשונה בארה”ב: “אמצעי מניעה יהפכו לחלק מהחינוך לבריאות והיגיינה. נשים במיוחד יהיו נלהבות לדרוש זאת. הן יבינו שזה יסוד לחירות והתפתחות אינטלקטואלית עבורן. נשים לא יכולות לרשום התקדמות אמיתית היום כל עוד הן רדופות על ידי החשש מהריון בלתי רצוי”.
יותר חשמל פחות עמל
ארצ’יבלד מ’ לואו, פיזיקאי, מהנדס וממציא בריטי: “שעונים ציבוריים וככל הנראה שעוני-היד שלנו יישארו מכוונים באלחוט, ובאותה דרך נוכל להתעורר בכל שעה שבה נרצה לקום”.
הרברט קאופמן, עורך דעות בעיתון: “הרבה לפני שהפחם יאזל, הצורך יביא למציאת חלופה מוצלחת יותר איפשהו באטמוספירה. לאדם אין מושג קלוש לגבי הכוחות 50 רגל [כ-15 מטר] מעל לראשו”.
ד”ר צ’ארלז סטיינמץ מניו יורק חזה (1, 2) שבזכות החשמל, בני האדם לא יעבדו עוד בעבודה פיזית ב-2023: “100 שנה מהיום, ה’בטלן’ יגיע למצבו הרצוי. רק ארבע שעות עבודה ביום, ורק 200 ימים בשנה יהיו מנת חלקה של האנושות, בעוד מנועי הייצור העצומים יופעלו בכפתורי לחיצה ומתגים”. “לא תהיה עוד עבודה שחורה ארוכה ושוברת גב, ואנשים יעבדו לא יותר מארבע שעות ביום. […] בשאר הזמן, נוכל ללכת בעקבות הנטייה הטבעית שלנו. […] שעות הפנאי יתמלאו בהסחות פרודוקטיביות שיספקו את האינסטינקטים הייחודיים של הפרט”. כל הערים יהיו נקיות מאשפה ומעשן.
תקשורת ותחבורה
הרברט קאופמן: “שנת 2023 לא תראה מסילה, קטר, משאית ממונעת, כבל תת-ימי, וקו טלגרם בשימוש בשום מקום. התחבורה והתקשורת עולות למעלה, וכשהן יוקמו שם כראוי הן יקבלו את האנרגיה הנדרשת מתחנות כוח ששמשות ופלנטות הטעינו מאז שהשמיים התפשטו”.
מקור לא ידוע: “עד 2023, אדם יוכל לשאת עמו מקלט קטן, שאינו גדול יותר מהמצלמה הפוטוגרפית של ימינו, ויוכל לא רק לשמוע את שידורי הממשלה, אלא גם לתקשר עם חברים במרחקים ניכרים, ייתכן שאפילו 100 מייל [כ-160 ק”מ]. אדם יוכל בקלות לטלפן לאשתו להודיע שהוא לא יגיע לארוחת ערב, והיא תוכל גם כן לדבר איתו, בעודו הולך ברחוב. כמובן שתהיה חייבת להיות אסדרה, כדי להימנע מרעש של דיבור המוני, שייגרם בגלל שהמון אנשים ירצו לדבר עם אחרים בו-זמנית”.
ארצ’יבלד מ’ לואו חזה שאיש עסקים לונדוני “בעוד מאה שנה יוכל לשוחח בנוחות בטלפון שיהיה שמיש במכוניתו, ביתו או ברכבת. הוא לא ישמע קול צייצני ששואל ‘מה?’ כל כמה דקות. ככל הנראה הוא יוכל לראות את האיש שאיתו הוא מדבר, ואם ירצה, לרשום הערות שניתן יהיה לקרוא מיידית בספר שנמצא במרחק מיילים משם. […] מהירות הרכבות התחתיות תוגבר, בעוד מטוסים יהיו הרבה יותר מהירים כך שהמאמצים שלנו היום ייראו כמו אלו של הדיליז’נס הישן. שירות אווירי ינחית אנשים מכל רחבי העולם – לא בנקודה כלשהו 6 מייל מהעיר, אלא ישירות על ראש המלון על גג ברחוב מקורה”.
מקור לא ידוע: “האנשים שיחיו בארה”ב ב-2023 יביטו למעלה ויראו את השמיים מלאים בסוגים שונים של כלי תעופה עפים לאורך מסלולים או אוטוסטרדות מסודרים היטב. היכן שרואים רק ספינת אוויר מזדמנת עכשיו, בעוד מאה שנה יהיו מאות באוויר, כולם עסוקים במלאכות מסחריות. לא רק זאת, אלא שעד 2023 ייתכן שכלי התעופה יונעו לא על ידי מנועים, כמו היום, אלא על ידי רדיו, כמעט בלי מגבלות של מהירות ומרחק”.
מסחר
מקור לא ידוע: “עד 2023 לא יהיו קניונים בין ניו יורק לסן פרנסיסקו. הקונצרנים של פיטסבורג ולונדון יקליטו, על סרטים מדברים, הזמנות מסוחרים בפקינג, וספינות משא אוויריות של 1000-מייל-בשעה יבצעו משלוחים של טובין לפני השקיעה. טלפוני רדיו בגודל שעון-יד יחברו את כולם בתקשורת לקצוות תבל”.
בידור ותרבות
הבמאי ד’ וו’ גריפית’: “ספריות ראינוע [motion picture] יהיו שכיחות כמו ספריות פרטיות – ואפילו יותר”. “אני לא רואה את האפשרות של שידור מיידי של פעילות חיה למסך תוך 100 שנה. חייב להיות מדיום שבו ניתן יהיה לגבש את הקוהרנטיות הדרמטית, והתוצאה המשוכללת תיוצב לפני שהמסך יורשה לתפוס את תשומת הלב של הציבור”. הסרטים המדברים ישוכללו ואולי אף יישכחו עד אז, כי “העולם כבר יהיה רגיל לתמונות כך שמילים לא יהיו חשובות כמו שהם עכשיו”.
שיוויון מגדרי
אליס פוט מקדוגל, מסעדנית בעלת חברת קפה בניו יורק חזתה שנשים ינהלו את רוב העסקים בעולם ב-2023. “אני לא מתיימרת לחזות מה הגברים יעשו. מישהו צריך לעשות את עבודות הבית, אני מניחה, ואם הנשים עסוקות, הגברים יצטרכו לעשות זאת. אבל אולי עד אז, ממציאים ישחררו את האנושות מעבודות שחורות ברמה כזו שזה יהיה די קל לגברים”.
העיתון The Columbus Daily Advocate בקנזס: “עד שנת 2023, נאמר שהנשים ינהלו את כל העסקים במדינה. אבל אז כבר לא יישארו עסקים לנהל, אם לשפוט לפי הקצב שבו אנחנו שורפים דלק ב-1923”.
מלחמה
ארצ’יבלד מ’ לואו חזה שלאומות הנלחמות ב-2023 יהיו נשקים כמו סילוני מים טעונים חשמל להרוג חיות; שליטה אלחוטית בטנקים, מטוסים, ספינות וצוללות; מטוסי תובלה גדולים עם מהירות מדהימה; טילים נשלטים חשמלית שיוכלו לחסל מטוסים; “עיניים” ו”אוזניים” של רדיו לריגול אחר אויבים ממרחק אלפי מייל; תעמולה שתטיל טרור באומות יריבות דרך מקלטים אלחוטיים; ואולי טלפתיה מנטלית ממרחקים גדולים.
ג’ורג’ אדוארד לינדון ג’ונייר, עיתונאי: “מוות מהיר מאור, שקט וחמקן כמו צלה של מחשבה, ירכב על כנפי הרדיו להשמיד אומות בפרק זמן של נשימה בודדת”.
אם אתן רוצות להמשיך להפיק את הפודקאסט שלכן גם בימי הריחוק החברתי, אם אתם רוצים לנצל את הזמן הפנוי להתחיל את הפודקאסט שדחיתם עד עכשיו – דברו איתנו באימייל go@podcasti.co או בטלפון 051-562-6638, או בקרו באתר Podcasti.co לפרטים נוספים
הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30~ בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי
👯♀️ מערכת זיהוי פנים חשפה את פרצופו האמיתי של תאגיד הבידור 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ
רדיו סיטי מיוזיק הול ומדיסון סקוור גרדן משתמשים במערכת זיהוי פנים למנוע כניסה של עו”דים מפירמות שמייצגות תובעים נגדם
🎧 ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות 🔊
קלי קונלון לקחה את בתה בת ה-9 וכמה מחברותיה למופע ברדיו סיטי מיוזיק הול בניו יורק, במסגרת טיול חג-ההודיה של שבט הצופות (Girl Scouts). קונלון ובתה העבירו את כרטיסיהן לסריקה ואז עברו דרך גלאי המתכות. אז ניגשו אל קונלון-האם שני מאבטחים, ביקשו ממנה להציג תעודה מזהה ומנעו ממנה להיכנס בטענה שהיא נמצאת ברשימה של עורכי דין מסורבי כניסה.
הסיבה לחרם אינה בטחונית אלא משפטית – קונלון עובדת בפירמת עוה”ד דייוויס, ספרסטין וסולומון, שמעורבת מזה מספר שנים בתביעת נזקי גוף נגד מסעדה שכיום נמצאת בבעלות MSG (מדיסון סקוור גרדן אנטרטיינמנט), שמחזיקה גם במותג הרוקטס ובאולם הרדיו סיטי מיוזיק הול. זאת למרות שקונלון עצמה לא מעורבת באותה תביעה. היא סיפרה שעו”דים נוספים מהחברה ואנשים אחרים נחסמו גם הם מלהיכנס לאולם. בתגובה לחסימה של קונלון מסרה החברה כי זו המדיניות שלה, משום ש”הליכים משפטיים יוצרים במהותם סביבה לא רצויה”, וציינה כי “כל עורכי הדין המושפעים מהמדיניות קיבלו הודעה עליה, כולל דייוויס, ספרסטין וסולומון, שקיבלו הודעה פעמיים”.
מטרידה לא פחות היא הדרך שבה האבטחה של MSG זיהתה את קונלון. היא מספרת שכשהמאבטחים ניגשו אליה, היא שמעה במכשירי הקשר או באינטרקום שהם מחפשים “אישה עם שיער כהה ארוך וצעיף אפור”. לעדותה בראיון ל-NBC ניו יורק, “הם ידעו את שמי לפני שאמרתי אותו. הם הכירו את החברה שאני עובדת בה לפני שאמרתי להם”. קונלון חושדת ש-MSG השתמשו במערכת זיהוי פנים לאתר אותה – “אני מאמינה שהם אמרו ש’הזיהוי שלנו איתר אותך'”.
קלי קונלון בראיון ל-NBC ניו יורק
בהתאם לחוק הפרטיות הביומטרית של העיר ניו יורק מ-21′, MSG תלתה במתחם שבו חסמה את קונלון שלטים שמיידעים את הציבור שהאבטחה עושה שימוש במערכות זיהוי פנים. החברה משתמשת במערכות כאלו לפחות מ-2018, אז נחשף בני”ט שימוש בהן בכניסה לטקסט פרסי הגראמי במדיסון סקוור גרדן. אבל האדם הסביר יניח שהמטרה היא מניעת מהומות, גניבות ופיגועים – ולא חסימת עו”ד, מתועבים ככל שיהיו.
MSG נמצאת בבעלות משפחת השפע דולן, ומחזיקה במתחמי אירועים נוספים, שבהם המדיסון סקוור גרדן ותאטרון הביקן, ובשליטה על קבוצות הכדורספורט ניו יורק ניקס וניו יורק ריינג’רז. החברה מחרימה עו”דים מחברות שמייצגות בתביעות נגדה לפחות מאז יוני השנה, אז שלחה הודעה על החרם לעו”דים שמעורבים בתביעה נגד מיזוג MSG עם חברה אחרת. השופטת בתיק המיזוג קראה למדיניות הזאת “הדבר הכי מטומטם שאי פעם קראתי”. בתביעה שהגישו עו”דים מהמיזוג פסק שופט בית המשפט העליון של ניו יורק שהחברה רשאית להימנע ממכירת כרטיסים לאנשים מסויימים, אך לא למנוע מהם להיכנס לאירועים אם הצליחו לקנות כרטיסים בדרכים אחרות. השופט כתב [פדף] שמותר לחברה “לבטל כרטיסים” כל עוד לא הוצגו בכניסה לאירוע, ו-MSG רואה בזאת אישור להמשיך במדיניות הנוכחית.
“לקחת אמא, להפריד אמא מהילדה שלה וילדות צופות אחרות שהיא משגיחה עליהן – ולעשות את זה בתואנה של הגנה מפני חשיפת מידע בהליך משפטי – זה אבסורד”, אמר ל-NBC ניו יורק עו”ד סם דייוויס, שותף בכיר בפירמה שקונלון עובדת בה. “העובדה שהם משתמשים בזיהוי פנים לעשות זאת היא מפחידה. זה לא-אמריקאי לעשות את זה”. בראיון לניו יורק טיימס הוא הוסיף: “זה אקט דיסטופי ומזעזע של דיכוי”.
“המתחמים שלנו הם יעדים ברחבי העולם, וחלקם יושבים בצמתי תחבורה מרכזיים בלב ניו יורק”, מסרה MSG בתגובה לפרשה. “מאז ומעולם הבהרנו לאורחים שלנו ולציבור שאנו משתמשים במערכת זיהוי פנים כאחד מהכלים שלנו לספק סביבה בטוחה ומאובטחת, ואנחנו נמשיך להשתמש בה להגן מפני כניסתם של אנשים שאסרנו עליהם להיכנס למתחמים שלנו”.
תומכי קפיטליזם המעקב נוהגים להצדיק את השימוש באמצעי מעקב ואבטחה פולשניים בכך שהם שומרים עלינו מפני מתקפות טרור. התגובה של MSG, שפורטת על הפחד ממתקפה כמו 9/11, אומרת בקול רם את החלק השקט: האמצעים יופעלו גם נגד יריבים משפטיים ועסקיים, כי עצם נוכחותם מסכנת את הבטיחות והבטחון של שאר המבקרים.
לאויב יש פנים
בתגובתה הרשמית לסיפור, MSG לא אישרה במפורש, אך גם לא הכחישה, שהשתמשה במערכת זיהוי פנים לחסום את קונלון. אבל תקריות קודמות מחזקות את החשד שזה בדיוק מה שעשתה.
באוקטובר הלכה ברברה הארט עם בעלה לחגוג את יום נישואיהם בהופעה של ברנדי קרלייל במדיסון סקוור גרדן. השניים כבר ישבו במושביהם כמאבטחים ניגשו וביקשו שיתלוו אליהם, והודיעו להם שהם מסולקים מהמקום בגלל עבודתה של הארט בפירמת עוה”ד גרנט ואייזנהופר, שמייצגת תובעים בתביעה הייצוגית נגד MSG על המיזוג האמור לעיל (כמו קונלון, גם הארט אינה מעורבת בעצמה בתביעה נגד MSG). הארט סיפרה לרולינג סטון שסירבה לתת למאבטחים תעודה מזהה, אבל הם ידעו את זהותה, והזכירו שתמונתה מופיעה באתר הפירמה.
אלקסיס מג’נו הוא עו”ד בחברה שמייצגת תובע בתביעה נגד MSG, אך אינו מעורב באותה תביעה. בנובמבר הוא סולק גם כן ממתחם של MSG, אחרי שמאבטחים זיהו אותו – למרות שהכרטיסים לא נרכשו על שמו והוא לא הציג תעודה מזהה. אדם בחליפה עצר אותו על הדרגנוע במדיסון סקוור גרדן, בדרך למשחק כדורספורט של הניקס נגד הסלטיקס, שאל אותו אם הוא אלכסיס מג’נו ואמר שמנהל רוצה לדבר איתו. עובד אחר שנשא מצלמת גוף הודיע לו שהשיחה מוקלטת, והחל לחקור אותו. מג’נו שאל איך זיהו אותו, ולדבריו העובד השיב: “תפסנו אותך בזיהוי פנים”.
בהנחה ש-MSG אכן משתמשת במערכת זיהוי פנים לאתר ולחסום עו”דים מלהיכנס, היא היתה צריכה להשיג ולהזין למערכת את תמונותיהם. לא ידוע מאיפה החברה משיגה את התמונות, לא ידוע את מי עוד הכניסה למערכת (עובדים לא-משפטיים? התובעים עצמם? בני משפחותיהם וקולגות שלהם לעבודה? השופטים בתביעות?). לא ברור גם אם התמונות הוזנו למערכת המקומית של MSG או למאגרים הכלליים של ספק זיהוי הפנים (שאת זהותו החברה מסרבת לחשוף), והאם הם ישמשו לקוחות נוספים של ספקית זיהוי הפנים, או יימכרו לספקי זיהוי פנים אחרים.
הפירמה שבה מועסקת קונלון כבר הודיעה שתפעל נגד MSG דרך תנאי רשיון מכירת האלכוהול שלה במדינת ניו יורק, והשותף הבכיר דייוויס הוסיף בראיון לניו יורק פוסט: “אם אכן נתבע, אנחנו הולכים לתבוע כדי למנוע [ממנכ”ל MSG, ג’יימס דולן] שימוש בנשק הזה נגד הציבור. תהיה שם עילה לתביעה על פרטיות. אני חושב שהציבור צריך לדעת מה [דולן] עושה עם התמונות הללו מרגע שהוא מצלם אותן. [התביעה] תגיע לעומק העניין כי מישהו עם המניעים שלו לא צריך להיות נושא הדגל של העידן החדש הזה של פלישה לפרטיות. ברגע שאתה מתחיל להשתמש [בטכנולוגיה] למטרה אחרת מזו שאתה מציג לציבור – שזה בשביל הבטיחות שלהם – אנחנו רוצים לדעת לאילו מטרות נוספות אתה משתמש בה. האם אתה משתמש בה לעקוב אחרי אנשים שאתה לא אוהב? האם אתה משתף את המידע עם מישהו נוסף? האם אתה משתף אותו עם רשויות החוק? [דולן] צריך להיות ישר עם האורחים שלו”.
ב-MSG מסרו: “אנחנו בהחלט לא משתמשים בטכנולוגיית זיהוי פנים לרווח כספי כלשהו. המערכת לא שומרת תמונות של אנשים, למעט אלו שהודענו להם כבר שהם לא מורשים להיכנס למתחמים שלנו, או שהתנהגות פסולה קודמת שלהם במתחמים שלנו זיהתה אותם כסיכון בטיחותי”.
מה הקטע של עו”דים עם כובעי בייסבול וזקנים?
עו”ד אחד הצליח להתגבר על האיסור – לטענתו באמצעים לא-משפטיים. זה התחיל מאוהד הוקי שחטף אגרוף במשחק בגרדן, והגיש בסוף נובמבר תביעה נגד MSG באמצעות פירמת עוה”ד גרינברג, בטענה לרשלנות בכך שלא סיפקו אבטחה ראויה ואיפשרו לאיש שהיכה אותו להשתכר. ביום הגשת התביעה הודיע עו”ד של MSG לחמשת הפרקליטים במשרד גרינברג שהם לא מורשים להיכנס למתחמים של MSG.
שניים מהם, אלן גרינברג וג’וזף דהפאולה, תבעו את MSG בבית המשפט העליון במנהטן על החרם, בטענה שהוא פוגע בתדמיתם וירחיק לקוחות פוטנציאליים מפנייה לפירמה לנקוט בהליכים משפטיים נגד MSG. השניים החזיקו בכרטיסים להופעות במתחמי MSG – דהפאולה למופע כריסמס ברדיו סיטי וגרינברג למופע של ג’רי סיינפלד בביקן.
גרינברג השיג מבית המשפט צו מניעה זמני שאוסר על MSG למנוע ממנו כניסה למתחמים, והלך למופע של סיינפלד עם הצו בידו. אבל הוא לא נזקק לו. לדבריו, מערכת זיהוי הפנים לא זיהתה אותו משום שגידל זקן ולבש כובע בייסבול. אם הטענה הזאת נכונה, הבעיה של MSG גדולה הרבה יותר מכמה עו”דים ערמומיים, כי משמעותה היא שמערכת זיהוי הפנים שלה חסרת תועלת בפועל. אלא שמערכות זיהוי פנים קיימות כבר יודעות להתגבר על תחפושות פשוטות כאלו.
כנראה שהמציאות קרובה יותר למה ש-MSG מסרה בתגובה לניו יורק פוסט: החברה צייתה לצו הזמני שגרינברג השיג, ולכן “הוא לא היה פעיל במערכת זיהוי הפנים שלנו והיה מוזמן להיכנס לביקן. לא היה צורך שהוא ילבש תחפושת”. אבל גרינברג בכל זאת השיג משהו בתעלול שלו: הוא הוציא מהחברה הודאה בשימוש במערכת זיהוי הפנים לעקוב אחרי עו”דים.
אם אתן רוצות להמשיך להפיק את הפודקאסט שלכן גם בימי הריחוק החברתי, אם אתם רוצים לנצל את הזמן הפנוי להתחיל את הפודקאסט שדחיתם עד עכשיו – דברו איתנו באימייל go@podcasti.co או בטלפון 051-562-6638, או בקרו באתר Podcasti.co לפרטים נוספים
הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30~ בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי
🍿מחאה, התערבות פוליטיקאים ונטישת מנויים – ונטפליקס חוסמים-חלקית את הסרט פרחה 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ
🎧 ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות 🔊
סרט בגוף האומה
מחאה ניצתה בישראל בגלל החלטת נטפליקס לשדר את הסרט הירדני “פרחה” (فَرْحَة) של הבמאית דארין סאלאם, שעוסק בנכבה ומציג חיילי צה”ל כרוצחים ופושעי מלחמה. אנחנו מדברים על כך בפינה עם מתן שרון, סגן עורך טיים אאוט תל אביב.
הסרט, שמוצג כמבוסס על סיפור אמיתי, הוצג בפסטיבלים בשנה שעברה, ונבחר לייצג את ירדן בפרסי האוסקר הקרובים בקטגוריית הסרט הזר. שר התרבות חילי טרופר קרא לתאטרון סראיא ביפו להימנע מהקרנת הסרט, ובעקבות סירוב התאטרון הורה שר האוצר אביגדור ליברמן לשלול את תקציבו.
עיתונאי אל-ג’זירה אחמד שיהאב א-דין קורא לגולשים לצפות בסרט ולהעלות את הדירוג שלו
במקביל, אומת הרשת הישראלית התגייסה להוריד את ציון הסרט בפלטפורמות המקוונות, בין השאר באמצעות פרופילים פיקטיביים. מנגד, אומת הרשת הפלסטינית פועלת להעלות את הדירוג – כמו בימים הטובים של מלחמות ההצבעה בסקרים באתרי חדשות בינלאומיים.
בנוסף, ישראלים רבים מדווחים ברשתות החברתיות כי ביטלו את המינוי על נטפליקס במחאה על הצגת הסרט.
האקטיביסט יוסף חדאד קורא להחרים את נטפליקס ולבטל את המינוי
ומה עושה נטפליקס? רשמית, החברה לא הגיבה למחאה. מעשית, נראה שהיא נוקטת בצנזורה איזורית שקטה וחוסמת את הסרט לצפייה בישראל, כמקובל בהתמודדויות מסוג זה בחברות טכנומידע גלובליות. אף שיש מנויים בישראל שגילו שהסרט לא זמין להם, וכשהם מחפשים אותו במפורש חלקם מקבלים הודעה לפיה “לא ניתן לצפות בכותר זה במדינתך”. אבל נראה שהמעקף פשוט, על ידי העברת שפת הממשק מעברית לאנגלית.
צנזורה היא עניין של גאוגרפיה
בחודש מאי השנה עדכנה נטפליקס עדכנה את ההנחיות שלה לעובדים עם סעיף חדש של “ביטוי אמנותי“. החברה כתבה שם: “לבדר את העולם זו הזדמנות מדהימה וגם אתר, כי לצופים יש טעמים ונקודות מבט מאוד שונים. […] לא כולם יאהבו את – או יסכימו עם – כל דבר בשירות שלנו. […] אנחנו תומכים בביטוי האמנותי של היוצרים שאנחנו בוחרים לעבוד איתם; אנחנו יוצרים תוכניות לקהלים וטעמים מגוונים; ואנחנו נותנים לצופים להחליט מה מתאים להם, במקום שנטפליקס תצנזר אמנים או קולות ספציפיים”.
המסר הממוקד לעובדים נוכחיים ועתידיים: “כעובדים אנחנו תומכים בעקרון שנטפליקס מציעה מגוון סיפורים, אפילו אם אנחנו מוצאים שכותרים מסויימים נוגדים את הערכים האישיים שלנו. בכפוף לתפקידכם, אתם עשויים להידרש לעבוד על כותרים שאתם תופסים כמזיקים. אם אתם מוצאים את זה קשה לתמוך בטווח התכנים הרחב שלנו, אולי נטפליקס הוא לא המקום הכי טוב בשבילכם”.
בראיון לניו יורק טיימס באותו חודש, המנכ”ל-המשותף טד סרנדוס הגן על מדיניות נטפליקס לאפשר תכנים פוגעניים: “אני תמיד אומר שאם נצנזר בארה”ב, איך נוכל להגן על התוכן שלנו במזה”ת?”
כנראה שבאמצעות צנזורה אזורית, כמו חסימת “פרחה” לחלק מהישראלים. יש לכך תקדים: ב-2019 שודר בתוכנית החדשות הסאטירית Patriot Act עם חסן מינאז’ פרק ביקורתי נגד סעודיה, כולל שאלות על מעורבותו של הנסיך מוחמד בן סלמן ברצח העיתונאי ג’מאל חשוקג’י. הפרק לא מצא חן בעיני משפחת המלוכה שם, ובתגובה לדרישת הממשל הסעודי, נטפליקס חסמו את הפרק בפני הצופים בסעודיה. המנכ”ל המשותף ריד הייסטינגז הסביר את ההתקפלות בכך ש”אנחנו לא בעסקי החדשות. אנחנו לא מנסים ‘לדבר אמת כלפי הכוח’. אנחנו מנסים לבדר”.
פרובוקציה זה דווקא טוב לביזנס
נטפליקס התמודדה בשנים האחרונות עם מחאות על תכנים שהפיקה או הפיצה. ב-2020 רכשה החברה את זכויות השידור של Cuties, סרט צרפתי ביקורתי על מיניות-מוחצנת של ילדות ברשתות חברתיות. בעוד הפוסטר שקידם את הסרט בבתי הקולנוע בצרפת הציג את הכוכבות עם שקיות שופינג, הפוסטר של נטפליקס הציג אותן כרקדניות בבגדים צמודים וחושפניים ובתנוחות שעוררו קונוטציות מיניות, באופן שלא נראה ביקורתי כלפי התופעה אלא מנצל ומעודד אותה. גולשים, פוליטיקאים ואפילו מאמיני קונספרציית קיו-אנון יצאו נגד החברה, שהתנצלה על הפוסטר אך לא על הסרט עצמו. המנכ”ל-המשותף סרנדוס פנה אישית לבמאית מיימונה דוקורי, שקיבלה איומים על חייה בעקבות הפרשה, ולקח אחריות על הפרשה. במקביל, החברה הסירה את הסרט מעמודי ההמלצות “בקרוב” ו”חיפושים פופולריים” ומתוצאות חיפוש המילה “cute”, ושינתה את האלגוריתם כך שחיפושים של הסרט לא יציגו לצדו סרטי ילדים או סרטים מיניים.
ב-2021 עלתה הפקה של נטפליקס, ספשל הסטנדאפ The Closer של הקומיקאי דייב שאפל. שאפל יצא שם נגד טרנסג’נדרים, וזכה לביקורות על טרנספוביה והעמדת טרנסים בסיכון לאלימות. בין המוחים היו גולשים, פעילים, ארגוני להטבקים ובהם GLAAD, והמפיקה ראשית של הסדרה הנטפליקסית Dear White People, ג’קלין מור, שהודיעה שלא תעבוד עם נטפליקס “כל עוד הם ממשיכים לפרסם ולהרוויח מתוכן טרנספובי בוטה ומסוכן”. גם עובדים מתוך החברה מתחו ביקורת על ההחלטה להפיק ולשדר את הספשל, כשהמהנדסת התוכנה טרה פילד, טרנסית בעצמה, צייצה בטוויטר נגד החברה. היא ושני עובדים נוספים התפרצו לפגישה וירטואלית של בכירי החברה, ונטפליקס השעו את השלושה. עובדים בנטפליקס יצאו במהלך יום העבודה למחות נגד התנהלות החברה בפרשה, ופעיל אחד פוטר בטענה (שהכחיש) שהדליף מסמכים על עלות הספשל והרייטינג שלו.
שאפל, שיש לו חוזה ארוך שנים עם נטפליקס, נחשב נכס לחברה. Equanimity, הספשל שלו בנטפליקס מ-2018, זכה באמי, והאלבומים שהופקו מהספשלים The Age of Spin, Deep in the Heart of Texas ו-Sticks & Stones זכו בפרסי גרמי. המנכ”ל-המשותף סרנדוס הזכיר לעובדים ש”מקלות ואבנים”, שהיה גם הוא שנוי במחלוקת, היה “ספשל הסטנדאפ הכי נצפה, דביק [שאנשים פחות נוטשים אותו במהלך הצפייה – ע”ק] ועטור-פרסים שלנו עד כה”. בתזכיר ששלח להם הוא הבהיר: “אנחנו לא מתירים בנטפליקס כותרים שנוצרו להסית לשנאה או לאלימות, ואנחנו לא מאמינים ש-The Closer חוצה את הגבול הזה”. אולם בראיון לניו יורק טיימס אמר סרנדוס על פרשת שאפל שהדרך היחידה של קומיקאים להבין איפה הגבול נמצא היא “לעבור את הגבול מדי פעם”. לדבריו, “אנחנו עושים תוכניות עבור קהל מאוד מגוון עם דעות שונות וטעמים שונים וסגנונות שונים, ועם זאת אנחנו לא יוצרים הכל עבור כולם. אנחנו רוצים משהו לכל אחד, אבל לא הכל הולך להתאים לכולם”. בחודש מאי השנה, אדם שאמר שקיבל “טריגר” מהבדיחות של שאפל על להטבקים תקף אותו פיזית על הבמה בפסטיבל “Netflix Is a Joke”.
גם השנה הפיקו בנטפליקס ספשל סטנדאפ עם בדיחות נגד טרנס, הפעם עם ריקי ג’רבייס. באותו ראיון לטיימס אמר סרנדוס שהדברים שאמר על שאפל תקפים גם לגבי ג’רבייס.
עוד מחלוקת התעוררה השנה סביב “הכתר”, סדרה בדיונית שעוסקת במשפחת המלוכה הבריטית. העונה החמישית נסובה סביב התפוררות הנישואים של הנסיכה דיאנה והנסיך צ’ארלס, ואתרע מזלה להיות מיועדת לשידור זמן קצר אחרי מותה של המלכה אליזבת’ וכניסתו של צ’ארלס לתפקיד המלך. לצד לקוחות זועמים שביטלו את המינוי, גם השחקנית ג’ודי דנץ’ יצאה במכתב פתוח נגד הסדרה, ואמרה שהסדרה “אכזרית שלא לצורך” ושההצגה השקרית של משפחת המלוכה בה מזיקה למונרכיה.
אם אתן רוצות להמשיך להפיק את הפודקאסט שלכן גם בימי הריחוק החברתי, אם אתם רוצים לנצל את הזמן הפנוי להתחיל את הפודקאסט שדחיתם עד עכשיו – דברו איתנו באימייל go@podcasti.co או בטלפון 051-562-6638, או בקרו באתר Podcasti.co לפרטים נוספים
הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30~ בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי
“ספריית הצללים” נסגרה 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ
🎧 ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות 🔊
אם אתן רוצות להמשיך להפיק את הפודקאסט שלכן גם בימי הריחוק החברתי, אם אתם רוצים לנצל את הזמן הפנוי להתחיל את הפודקאסט שדחיתם עד עכשיו – דברו איתנו באימייל go@podcasti.co או בטלפון 051-562-6638, או בקרו באתר Podcasti.co לפרטים נוספים
הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30~ בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי
🍟 ארה”ב מוליכה-למחצה על סין 🔧 פקח עצמאי קנס טסלות 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ
🎧 ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות 🔊
ממשל ביידן הכריז מלחמת-שבבים על סין כדי “להגן על הבטחון הלאומי ואינטרסי מדיניות החוץ של ארה”ב” • בעל טסלה מצא האק לקנוס את בני-מינו שחונים בעמדות הטענה (ויש כבר האק נגדי)
ארה”ב מוליכה למחצה על סין
משרד המסחר של ארה”ב מגבלות גורפות על מפתחי ויצרני שבבים שפועלים מול סין בתחילת החודש. המגבלות כוללות הידוק הפיקוח על שבבים ומכונות לייצורם, כך שאסור יהיה לייצאם לסין (ההחלטה; פדף). הנימוק הרשמי הוא שהסינים משתמשים בשבבים ליצור מערכות נשק מתקדמות כולל נשק לייצור המוני, שיפור יכולות הלחימה ובפרט המערכות האוטונומיות, ופגיעה בזכויות אדם. בהודעת המשרד נכתב כי המהלך הוא חלק מ”המאמצים המתמשכים להגן על הבטחון הלאומי ואינטרסי מדיניות החוץ של ארה”ב”.
הסבר נוסף נמצא במהלך שהגיע לשיאו חודשיים קודם לכן. ב-9 באוגוסט חתם נשיא ארה”ב ג’ו ביידן על החוק לשבבים ומדע, שמקציב 280 מיליארד דולר לקידום מחקר וייצור מקומי של שבבי מחשב (באנגלית נקרא החוק CHIPS and Science Act, כשהמילה CHIPS היא גם שבבים וגם ר”ת של Creating Helpful Incentives to Produce Semiconductors – יצירת תמריצים מועילים לייצור מוליכים-למחצה). המשמעות היא שהמגבלות על סין לא נובעות רק מהאיום הצבאי ומזכויות האדם (שארה”ב מצטיינת בייצור שלהן לייצוא ופחות לצריכה מקומית), אלא מהאיום הכלכלי והאסטרטגי של סין על ארה”ב.
המשמעות המעשית המיידית של המהלך היא שחברות אמריקאיות ואזרחים אמריקאים החלו לנתק את קשריהם עם סין, וכמוהן גם ספקיות מערביות של ייצור שבבים, ובהן ASML ההולנדית ואפלייד מטיריאלז הישראלית.
אנחנו מדברים על כך בפינה עם יובל ויינרב, אנליסט עצמאי ומנחה הפודקאסט “להבין את סין“. הוא פרסם בטוויטר שרשור על המהלך הזה:
ממשל ביידן הכריז ביום שישי [7.10] על מה שנראה כמו מהלך הסנקציות הכי גורף ואגרסיבי מאז תחילת מלחמת הסחר בין סין וארה״ב. ההודעה מפרטת שורת צעדים המגבילים הן מכירת שבבים והן מכירת הציוד לייצור שבבים ללקוחות סיניים, במטרה לבלום חברות סיניות מלפתח או להשיג טכנולוגיות מתקדמות.
ההגבלות על היצוא אוסרות על אזרחים או חברות אמריקאיות לעבוד עם חברות סיניות העוסקות בייצור שבבים מתקדם ללא אישור מפורש – רק ספקים שיוענק להם רישיון יצוא מיוחד, שסביר להניח שלהשיג אותו יהיה קשה יותר מלהקים מפעל פבריקציה, יוכלו לייצא לחברות סיניות.
המהלך האמריקני מתבסס על דרך הפעולה ששימשה להגבלת צעדיה של חברת חואה-וויי (Huawei) – כלומר הרחבת הסנקציות לכל פריט שבשרשרת האספקה שלהם קיימת איזשהי טכנולוגיה אמריקאית. שזה בגדול כמעט כל מפעל, מכשיר או טכנלוגיית ייצור לשבבים מתקדמים בעולם.
נראה שהמטרה של המהלך האמריקאי היא למנוע מסין להתקדם מעבר לנקודה שבה היא נמצאת כרגע של ייצור שבבים – ובכך לפגוע ביכולת שלה להתקדם בשלל טכנלוגיות בסיס אסטרטגיות כמו למידת מכונה או ייצור מחשבי-על.
המהלך כבר פגע במניות, וצפוי עוד להמשיל לפגוע עסקית בשורה רחבה מאד של חברות הסיניות. פרט לחברות השבבים הקלאסיות, לאור תכנית החומש והתכניות האסטרטגיות האחרונות לקידום ההשקעה בתחום השבבים – כמעט כל חברות הטכנלוגיה הסיניות הגדולות נכנסו לתחום.
ארה״ב גם הוסיפה 31 חברות, כולל יצרנית שבבי הזיכרון הסינית YMTC (שלפי הדיווחים מספקת את שבבי הזיכרון לאייפונים החדשים), לרשימת החברות ה”לא-מאומתת” שלה, מה שהוא בדרך כלל שלב אחד לפני כניסה לרשימה השחורה שמונעת רשמית מחברות אמריקאיות לספק להן טכנולוגיה.
בטווח הקצר – די בטוח שהפגיעה בשורה התחתונה לא תוגבל לחברות סיניות. שורה ארוכה מאד של חברות אמריקאיות מתבססות על רכיבים סיניים או מייצרות בסין באופן שצפוי להיות מושפע מהותית מההמהלך האמריקאי. יהיו כנראה הרבה הפסדים, חוסר יעילות כלכלית ופגיעה משמעותית במגזר השבבים הסיני.
קשה לדעת אם המהלך האמריקאי הוכרז בכוונה ימים ספורים לפני קונגרס המפלגה הקומוניסטית הסינית הקריטי בשבוע הבא, אבל די בטוח שאם הציפיה היתה שזה יפגע באיזו צורה ב[נשיא סין] שי ג׳ינפינג – ההימור הדי-ודאי הוא שמהלך דווקא יחזק אותו, ויוכיח את צדקתו כביכול בצורך של סין להסתמך באופן בלעדי על עצמה. ואולי בהפוך על הפוך, דווקא זו האסטרטגיה האמריקאית – לחזק את שי, שבחודשים האחרונים ישנה ביקורת יוצאת דופן על התנהלותו, בעיקר במדיניות הקורונה.
בטווח הארוך, כפי שכתבתי בשבוע שעבר – לדעתי הצורך ההכרחי של סין להיות מסוגלת להגיע ליכולות הייצור המתקדמות בעצמה, בהחלט עשוי להיות הקטליזטור לקפיצה משמעותית מאד ביכולות המקומיות. כפי שכתבתי, דעתי היא שזה משחק מסוכן מאד לעולם הגלובלי. כרגע היתרון הוא בצד שלנו של הכדור הגדול. אבל תארו לכם מצב שבו פריצת הדרך הגדולה במחשוב קוואנטי למשל תיעשה דווקא בסין, ולא במערב. זה יכול להפוך את ההיפרדות הגדולה למשהו מסוכן הרבה יותר מפגיעה בשורת הרווח של כמה תאגידים מערביים.
צא איתי גבר, אחי – גם אני טסלאי
עמדות טעינה של מכוניות חשמליות יכולות לשמש כמקום חנייה זול לנהגים שלא אכפת להם מהכללים. יצרנית הרכב החשמלי טסלה מצאה פתרון: כשמחברים מכונית טסלה לפיית-הטעינה בסופרצ’ארג’ר (תחנת טעינה ייעודית לטסלות), היא נטענת בממוצע תוך רבע שעה. טסלה שנשארת מחוברת מעבר לזמן הטעינה מחוייבת ב”עמלת אי-פעילות” של 2-4 שקלים לכל דקה נוספת לפי העומס בתחנה, מה שהופך את החנייה לבלתי משתלמת.
הבעיה היא שהמונה דופק רק אם הטסלה מחוברת לפיית-הטעינה. כתב גיקטיים עידן בן טובים דיווח כי תחנת סופרצ’ארג’ר בחיפה, לא רחוק מהאצטדיון העירוני, שימשה לאחרונה חניון פיראטי לטסלות. הנהגים כמובן לא התחברו למטענים, ועל כן לא חוייבו בעמלת אי-פעילות.
נהג טסלה שהגיע למקום החליט לפנק את בני מינו הסוציומטים וחיבר בעצמו את הטסלות שלהם למטען:
כך, תוך דקות ספורות, החונים הפיראטים קיבלו הודעה בסלולרי על סיום הטעינה – ואז יכלו לבחור אם לרוץ לנתק את המכונית, או לחכות לגמר משחק הכדורספורט ולשלם עשרות או מאות שקלים על החנייה.
הסיבה שהפקח העצמאי יכול היה לחבר טסלות של זרים לטעינה נובעת מפירצת אבטחה מובנית בטסלה. כשפיית-הטעינה קרובה לתא-הטעינה, לחיצת כפתור עליה גורמת לתא להיפתח בלי צורך במפתח של הרכב. אבל הפקח העצמאי הוא לא ההאקר היחיד בסיפור – אחד הנהגים בתחנה החיפאית גילה פירצה בשיטה והחנה את הרכב הפוך, כך שתא-הטעינה רחוק מדי ואי אפשר לחברו למטען.
אם אתן רוצות להמשיך להפיק את הפודקאסט שלכן גם בימי הריחוק החברתי, אם אתם רוצים לנצל את הזמן הפנוי להתחיל את הפודקאסט שדחיתם עד עכשיו – דברו איתנו באימייל go@podcasti.co או בטלפון 051-562-6638, או בקרו באתר Podcasti.co לפרטים נוספים
הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30~ בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
