רדיולאבּ – ראיון עם רוברט קרולוויץ’ מהתוכנית שהופכת את המדע לפופולרי

רוברט קרולוויץ' וג’ד אבומראד בהופעה חיה של רדיולאב. צילום: Jared Kelly (cc-by-nc-nd)

“הלכתי ברחוב כאן, בנווה צדק, שני אנשים הלכו שם ואחד אמר לי, ‘אתה לא רוברט קרולוויץ‘?’. אני לא יודע איך זה קרה. הייתי במטולה בטעות, נרדמתי ברכבת לחיפה, והיו שם צנחנים שישבו, ואמרתי, ‘אני צריך להגיע לחיפה בשעתיים וחצי הקרובות, איך אני עושה את זה?’. אחד מהם שאל: ‘אתה מ-Radiolab?'”

אף שיש לו עבר טלוויזיוני, קרולוויץ’ מוכר כיום בזכות רדיולאב (“מעבדת רדיו”), שהוא מגיש-שותף שלה עם ג’ד אבומראד. התוכנית עוסקת, כהגדרת אתרה הרשמי, ב”סקרנות. היכן שהקול מאיר רעיונות, והגבולות מיטשטשים בין מדע, פילוסופיה והוויה האנושית”. היא מופקת על ידי WNYC, הסניף הניו יורקי של הרדיו הציבורי, ה”ערוץ 8″ או “הארץ” של הרדיו האמריקאי. לכן הוא נשמע מופתע כשהוא מספר לי שזיהו אותו ברחוב הישראלי, כמו שאני הופתעתי כשהתקשרתי למלון שבו התארח בישראל והוא ענה לי בעברית: “כן, כן, אני רוברט קרולוויץ'”. רדיולאב היא תוכנית של עונה בת עשרה פרקים בני שעה המתפרשים על פני כשנה, שמשודרת בברודקאסט בלמעלה מ-450 תחנות בארה”ב, ובנוסף פרקים קצרים יותר שמופצים רק כפודקאסטים[*]. רוב המאזינים של התוכנית לא שומעים אותה ברדיו, אלא בפודקאסטים – יש לה יותר מ-4 מיליון הורדות בחודש, וב-2014 היא היתה אחת מעשרת הפודקאסטים הפופולריים ביותר בשירותי ההורדות של אפל. “בחרנו במדע כי מדע נשאר רלוונטי 5-6 שנים בלי הרבה עדכונים”, מסביר קרולוויץ. “אז יש ארכיון טוב שממנו אתה יכול להזמין פרקים חדשים ופרקים ישנים ופרקים ישנים מאוד, וכולם יהיו די טריים להאזנה”.

עוגיות מדע. צילום: Ryan Somma (cc-by)

שורשיה של רדיולאב ב-2001, כשאבומראד התבקש להנחות תוכנית נסיונית של רדיו תיעודי ב-WNYC. הוא אסף סיפורים תיעודיים מרחבי העולם ושידר אותם בערבי יום ראשון, כשמדי פעם היגג בין הסיפורים, וגם יצא לחקור ולהביא סיפורים משלו. במסגרת עבודותיו בתחנה נשלח לראיין את קרולוויץ’, אחד מהתומכים של WNYC, והשניים מצאו נקודות השקה – שניהם עבדו ב-NPR וב-WNYC, ושניהם למדו בקולג’ אוברלין באוהיו, בהפרש של חצי יובל. “כה מוזר, אני חש שהוא חי את החיים שאני חייתי, רק 27 שנה מאוחר יותר”, אומר קרולוויץ. השניים התיידדו והחלו להיפגש לארוחות בוקר. באחת הפגישות אבומראד הציג רעיון שעלה במוחו, להלחין מוזיקה, כמו שמלחינים עבור סרטים, אבל לתוכן לא-בדיוני. השניים החליטו לנסות ליצור רדיו ביחד, ושלחו סיפור בן שתי דקות לתוכנית הרדיו המוערכת This American Life של איירה גלאס, לפרק מיוחד שהוקדש לדגלים. גלאס, שקרולוויץ’ הגדיר כחבר אבל גם כ”האלוהים” של הרדיו, פסק: “זה היה נורא. זה היה ממש נורא. יש סיפורים שאנשים מגישים וצריכים קצת ליטוש פה ושם, יש סיפורים גרועים, ויש קטגוריה מיוחדת שבה אנחנו לא יודעים איך להגיב”.

למרות זאת, השניים בחרו להמשיך ולעבוד על תכני רדיו. בארוחת בוקר בנובמבר 2003 הם שוחחו על הזכרון האנושי, והחליטו להעלות את שיחתם לשידור בתוכנית. כך נולדה רדיולאב מחדש במתכונתה הנוכחית, כשקרולוויץ’ הופך מאורח מזדמן למגיש-שותף. באוברלין, אבומראד למד הלחנה וקרולוויץ’ למד היסטוריה. החיבור הזה מצא את דרכו לרדיולאב, שמשלבת את ההעמקה בסיפורים עם עריכה מוזיקלית וקולית מוקפדת, מה שמצריך עבודה רבה על כל פרק – תחקיר, כתיבה, בדיקת עובדות, הקלטת ראיונות, עריכה, אפקטים קוליים, הלחנת מוזיקה, הקלטת מוזיקה, הקלטות השלמה של ראיונות ועוד ועוד ב-15 השולחנות של רדיולאב במשרדי הרדיו הציבורי בניו יורק. תיאור העבודה היצירתית על התוכנית מפיו של קרולוויץ’ מעורר קנאה: “יש לנו מוזיקאים מכל רחבי העיר שמגיעים, ומשוררים שמגיעים, בדיוק גייסנו 60 משוררים, יש לנו קומיקאים ורקדנים. זה היתרון בלהיות בעיר מאוד אמנותית ולהיות מוצר בולט של העיר הזאת. אפשר לבקש מכל החלקים של העיר לעזור לנו לפרסם, לארח, לעשות הופעות דרמטיות, להעלות דברים על הבמה, לשדר דברים. יש המון שחקנים שאנחנו עובדים איתם בקליפורניה ובניו יורק, והם מכירים לנו שחקנים נוספים. אנשים כל הזמן באים והולכים. בערך חצי ממה שאנחנו עושים לא משודר, והחצי השני כן, לפעמים במהירות ולפעמים לאט”.

רוברט קרולוויץ', מגיש-שותף של תוכנית הרדיו רדיולאב, בכנס הרדיו השנתי בבינתחומי הרצליה, 3.2015. צילום: ענת מזור

הראיון הטלפוני שלנו נערך לרגל השתתפותו של קרולוויץ’ מוקדם יותר השנה בכנס הרדיו FM+ של המרכז הבינתחומי הרצליה. לשאלה מה מרכיב תוכנית רדיו טובה הוא משיב: “משהו בין הפתעה ליופי. הפתעה כי אתה רוצה לשמוע משהו שמרגיש טרי ושונה ובלתי צפוי, ויפה במובן שיש לזה שרירים ואיזון ותחושה של התחלה, אמצע וסוף, שנותנת תחושת סיפוק”. רדיולאב נחשבת לאחת מההצלחות של הרדיו הציבורי האמריקאי, אשר מימונו מגיע מחסויות מסחריות, תרומות מהציבור, מימון ציבורי וסינדיקציה של תכניו. בשנה שעברה זכתה רדיולאב בפרס פיבודי, שבית הספר לעיתונאות ותקשורת המונים באוניברסיטת ג’ורג’יה מעניק על הצטיינות בשידורי טלוויזיה, רדיו או רשת. רדיולאב קיבלה את הפרס על התוכנית “60 מילים“, שהופקה בשיתוף באזפיד ועסקה ב-60 המילים שנכתבו שעות ספורות אחרי מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001, ואשר שימשו להצדקת הפעלת כוח צבאי נגד מי שהוצגו כאחראים למתקפה, והובילו למלחמה הארוכה בתולדות ארה”ב. זה פרס הפיבודי השני של התוכנית.

לאור ההצלחה ארוכת השנים הזאת, התעסקות עם הנוסחה המצליחה נשמעת כמו התגרות באלת המזל. ובכל זאת, אבומראד וקרולוויץ’ לא חוששים מהם. “אנחנו משוגעים, אז אנחנו עושים שינויים כל הזמן”, הוא צוחק כשאני שואל אותו על כך. “אני חושב שאנחנו לא ציפינו שהתוכנית תהיה הצלחה גדולה, ולא היה חיוני לנו לעשות אותה כך שהיא תהיה הצלחה. זה נפלא שזה הצליח. לא הייתי קורא לזה תרגיל באנוכיות, אבל… לא ציפינו לעשות את זה זמן רב כל כך, לא ניסינו להיות מפורסמים. אני כבר הייתי כתב די מצליח, ג’ד לא היה כתב בזמנו, אבל עכשיו הוא גאון ופה ושם. לא ניסינו להיות מצליחים. מה שניסינו לעשות זה לאתגר את עצמנו כל הזמן. בשנה האחרונה היו הרבה הרבה סיפורים שלא קשורים למדע. מדע היה תכופות מגרש המשחקים שלנו, וניסינו דברים שקשורים לפוליטיקה ולבית המשפט העליון ולהיאבקות מקצועית ולספורט, החלפנו נושאים כדי לראות אם הם טובים. אסור לך להיות משוכנע מדי שאתה יודע מה אתה עושה. מדיניות המשרד שלנו היא לא לדעת מה לעשות ואיך לעשות את זה ואיך לגרום לזה להיות טוב. לא לדעת הוא המצב המועדף עלינו. אני יודע שזה משוגע, אבל אני חושב שבגלל זה אנחנו חברים, כי אנחנו יכולים להסכים על זה”.

אבל זו גם התחרות הגוברת על תשומת הלב של הקהל שמחייבת את היוצרים לנסות דברים חדשים. הרדיו מדבר אל מאזיניו, ויכול להקשיב להם בפלטפורמות ותיקות כמו מכתבים, פקסים ושיחות עם מאזינים, וחדשות כמו סמסים, אתרים של תוכניות ודפי פייסבוק. אלא שדווקא בהתקדמות הטכנולוגית מהשידור החי המסורתי למכשירי הרדיו אל הפודקאסטים הזמינים בכל עת מהרשת, אבדה לרדיו האינטראקציה שלו, כי אי אפשר לדבר עם שידור מוקלט. ברדיולאב עובדים על מיזם ניסויי שישתף את המאזינים בתוכנית, ויעשה שימוש ביכולות של המכשירים הניידים שבאמצעותם המאזינים שומעים את התוכנית. המיזם, אשר אמור להיות להבשיל תוך כשנה, נקרא “עיתונות קום מהכסא שלך”. “הפרויקט הראשון עוסק בגחליליות”, מספר קרולוויץ. “הן נעלמות ברחבי עולם, ואנחנו לא בדיוק יודעים למה. אנחנו בונים תוכנה. אנחנו אומרים לך, ‘לך לחצר האחורית או למגרש הטניס או ליער. מה אתה רואה? בחלק של אירופה או אמריקה שאתה נמצא בו, האם זו הגחלילית הזאת או הזאת או הזאת? תרים את הסלולרי, תסתכל על החצר, על הטלפון, על החצר, על הטלפון, האם זו הגחלילית שאתה רואה או שנעבור לגחלילית הבאה?’ יש בזה הרבה אמנות והרבה סיפוריות, אבל הדבר העיקרי הוא שאתה לא בבית, אתה לא יכול להיות בבית כשאתה עושה את זה. אנחנו עושים שימוש בניידות. עיתונות דרך האוזניים והעיניים והידיים”.


התפרסם בגליון 6.2015 של מוסף פירמה של גלובס

חללית הדינוזאורים של שר החלל דני דנון – פלגיאט מפרופ’ יצחק בן ישראל!

Found Anything Yet? איור: Yau Hoong Tang (cc-by--nc-nd)

“אני חושב שאם נוכל להמציא חללית רובוטית בצורת דינוזאור ושבה יהיו שתי אסטרונאוטיות מישראל נגיע למקום טוב”, אמר שר החלל דני דנון, דיווחתי כאן אתמול. למרבה הצער, אני נאלץ לעדכן שמדובר בפלגיאט.

דף הפייסבוק הסאטירי “פוסטים אפשריים של דני דנוןגילה שהרעיון הועלה בעבר על ידי פרופ’ יצחק בן ישראל, חבר עטור תארים ופרסים בקהילות הבטחון והמודיעין הישראליות ויו”ר סוכנות החלל הישראלית. מקור הציטוט הוא כנראה בראיון ל”הארץ” מ-14.9.2014, שבו אמר בן ישראל:

מה חוזק התעשייה והיכולת שלה להמשיך לפתח דברים? האם אנחנו יודעים לבנות מחשבי על? האם קיים מספיק ידע באוניברסיטאות? האם יש לנו בבתי הספר מספיק ילדים שילמדו מתמטיקה ואחר כך יוכלו לעסוק בסייבר? מחפשים בכל העולם דרכים לשכנע ילדים ללמוד מדעים. בין היתר אני יו”ר סוכנות החלל של ישראל אז הצעתי באיזשהו שלב לבנות לוויין בצורה של רובוט־דינוזאור ולשגר אותו לירח. כל הילדים בעולם ידעו על זה.

יתכן שדנון שמע את בן ישראל מדבר על כך בכנס הרצליה בתחילת החודש, שבו השתתפו השניים. לפי דיווח בנרג,

יצחק בן ישראל ציין שבמחקר באנגליה בקרב ילדים מצאו ששלושת הדברים המעניינים ביותר לילדים הם: חלל, רובוטים, ודינוזאורים. “החלום שלי הוא לעשות חללית רובוטית שנראית כמו דינוזאור ולהנחית אותה בחלל” אמר.

(תודה למגיב ניר)

משחקי הכנסת: חבר הכנסת פקמן וסיעת הספייס אינביידרז

"הורדות". קליק לארכיון המדור. איור: Deluxx (רשיון cc-by-nc); הנפשה: עידוק

“משחקי הכס יש, משחקי הרעב יש, אז למה שלא יהיו משחקי הכנסת?”, שואל אורן ג’מצ’י, בן 42 מהמרכז, אמן מדיה דיגיטלית ואנימציית תלת-ממד בוגר בצלאל. “מה כבר אפשר להגיד אחרי שחברי כנסת מכובדים לכאורה בוזזים את המוח מהכנסת והאח הגדול נראה כמו גרסה חיוורת של המציאות”.

היצירות שלו, Candy Crush Invaders ו-Ghost Busters, הופכות את הכנסת לזירת משחקים הלכה למעשה, שבה המטרה היא להשיג כמה שיותר לעצמך בזמן שאתה מחסל את האויב; הבחירות שלו את מי להציב בתפקיד הטובים ואת מי בתפקיד הרעים עוד עלולות להביא אותו לחקירה אצל קצין הכנסת.

Candy Crush Invaders, יצירה של אורן ג'מצ'י

Ghost Busters, יצירה של אורן ג'מצ'י


התפרסם במדור “אמנות בשער” בגליון 6.2015 של מוסף פירמה של גלובס

האם דנידנונים חולמים על חלליות רובוטיות בצורת דינוזאור עם שתי נשים אסטרונאוטיות מישראל?

distractions. איור: Conor (cc-by-sa). עיבוד: חדר 404

שר המדע, הטכנולוגיה והחלל דני דנון אמר את הדברים האלה באמת באמת בישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת ב-15.6.2015 וזה מופיע בפרוטוקול [דוק] ושוולוסירפטור יאכל אותי על המקום אם אני משקר:

גילו שישנם שלושה נושאים שמעניינים ילדים ובדרך זו ניתן למשוך אותם למדע: הנושא הראשון זה חלל, כפי שציינת ילדים מתעניינים בחלל. הנושא השני הוא רובוטיקה, והנושא השלישי הוא דינוזאורים. אני חושב שאם נוכל להמציא חללית רובוטית בצורת דינוזאור ושבה יהיו שתי אסטרונאוטיות מישראל נגיע למקום טוב. אנחנו בהחלט רוצים שילדי ישראל יתעניינו וירצו ללמוד מדעים וכך באמת להרחיב את הפעילות.

[עדכון: מדובר בפלגיאט!]

וזה אפילו לא הדבר הכי הזוי שנאמר באותה ישיבה. רשות הדיבור ליו”ר הועדה, ח”כ אורי מקלב:

הטבע הפוך מהמדע כיוון שהקור היה צריך ליפול למטה, אבל אנחנו רואים שאגמים שקופאים קופאים רק בחלק העליון שלהם. הם נותנים לבעלי-החיים לחיות מתחת לקרח, על אף שבאופן מדעי היה צריך להיות בדיוק הפוך – שהחלק התחתון של האגם והימים היו צריכים לקפוא והחלק העליון היה צריך להיות יותר מופשר. זה חלק מהמחקר שהוא עשה גם בעניין הזה של חיים מתחת לפני המים והמבחן של המדע והאמונה ביחד.

[עדכון 19:53] ועוד ציטוט הזוי מפי ח”כ חיים ילין (ותודה לקורא דרדס שהלשין):

דני, כבן אדם שנמצא בממשלה, אני מאוד מקווה שיהיה לך את הכוח ואת התבונה לא רק להוביל את המדע והטכנולוגיה במדינת ישראל, אלא שבאמת תוכל להוביל לזה שאנחנו לא נצטרך להמשיך לטפל בילדים ובנשים שעוברים טראומות ממלחמות, ושבאמת תוכל למצוא את הדרך להביא את הטוב שאתה רוצה להביא לעם פה. אם נבנה התנחלות בחלל כנראה שאהיה איתך ממש לאורך כל הדרך. אני חושב שזו תהיה מצווה, ואולי גם פתרון לעולם כולו. אז ברכותיי ובהצלחה באמת לכולנו.

_____________________________________

[עדכון 19:49] ההקשר של הציטוט של דנון הוא הרצון לקדם נשים במדע ואת העניין במדע בקרב ילדים בפריפריה. הנה הטקסט המלא:

כמי שבא למשרד הזה עם רצון לשנות אני מוכרח לדבר על שני נושאים שכבר צדו את תשומת ליבי, ואני לא מדבר כרגע בנתונים אלא ממבט למעלה: האחד, כל נושא שילוב הנשים. אנחנו רואים במשרד, ובכלל בכל תחומי האקדמיה ובייחוד בנושאים המדעיים, שנשים לא משולבות מספיק בכל התפקידים. אפשר ללמוד בכנסת על שילוב נשים בתפקידים של מנהלות וועדות, חברות כנסת. מפלגתי עברה אתמול יום ארוך ולילה סוער, אבל אפשר ללמוד ממפלגתי על זה שאנחנו משלבים נשים בתפקידים רבים. בתחומי המדע והטכנולוגיה צריך לעשות יותר. אנחנו כרגע במשרד הכרזנו על השנה הקרובה כשנה של נשים במדע בסימן של נשים פורצות דרך. אשמח מאוד שנקיים דיון ייחודי בוועדה לראות מה נעשה בעולם, מה אפשר לעשות יותר בארץ. זה קשור לאקדמיה, למגזר הפרטי, למגזר הממשלתי. אבל לא ייתכן שניכנס לבתי-ספר להנדסאים ונראה רק בנים, לא ייתכן שנכנס לאקדמיה ונראה בדרגים הגבוהים רק גברים. צריך לעשות שינוי מהותי ומשמעותי, ולכן אשמח מאוד שהוועדה תיקח חלק בנושא המשמעותי של שילוב נשים.

הנושא השני קשור לפריפריה. אנחנו רוצים להנגיש את המדע לכלל עם ישראל, לכלל ילדי ישראל. כאב לשלושה ילדים אנחנו רוצים שהילדים יתעניינו וילמדו יותר את הנושאים הללו. מדברים הרבה מאוד על חמש יחידות בגרות ועל מחסור במהנדסים, ואני בטוח שתדונו בוועדה. כולנו מברכים על העלייה המבורכת מברית-המועצות, אבל המהנדסים התבגרו והם פורשים וצריך מהנדים ומהנדסות. לכן, הנושא הזה מתחיל בגני-הילדים. פה אנחנו צריכים לראות איך מושכים את הילדים.

גילו שישנם שלושה נושאים שמעניינים ילדים ובדרך זו ניתן למשוך אותם למדע: הנושא הראשון זה חלל, כפי שציינת ילדים מתעניינים בחלל. הנושא השני הוא רובוטיקה, והנושא השלישי הוא דינוזאורים. אני חושב שאם נוכל להמציא חללית רובוטית בצורת דינוזאור ושבה יהיו שתי אסטרונאוטיות מישראל נגיע למקום טוב. אנחנו בהחלט רוצים שילדי ישראל יתעניינו וירצו ללמוד מדעים וכך באמת להרחיב את הפעילות.

[\עדכון]

[עדכון 28.6.2015] שערוריה: שר החלל דני דנון העתיק את רעיון החללית הרובוטית דינוזאורית מפרופ’ יצחק בן ישראל. הסיפור המלא >>[\עדכון]

מהו קוד, ספאמר ישראלי ישלם 617 אלף שקל והאם לקוחות אמזון יהפכו לשליחים?

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

הקליקו להאזנה לתוכנית >>

מהו קוד, מהו תכנות ומהי תרבות המתכנתים? שוחחנו על כך עם העיתונאי והמתכנת האמריקני פול פורד, שפרסם כתבה בנושא, What is Code?. הכתבה, שאורכה 38 אלף מילים, מילאה גליון שלם של מגזין ביזנסוויק. גירסתה המקוונת לוותה בדוגמאות קוד שהדגימו רעיונות שהוצגו בכתבה עצמה, וגם מדריך דמוי קליפי של וורד שמלווה את הכתבה ומתקשר עם הקוראים ואפיקומנים שונים. הקוד של הכתבה הועלה לאתר שיתוף הקוד GitHub, וקהילת המתכנתים מסייעת שם בשיפורו ותיקונו, כולל תיקוני טעויות והוספת קרדיטים חסרים.

הכתבה What is Code? של פול פורד באתר ביזנסוויק

חברה ישראלית ששלחה ספאם ליותר מ-100 אנשים הפסידה במשפט ותשלם למעלה מ-600 אלף שקלים. ארז קינן, אחד התובעים, מספר על הנצחון.

האם לקוחות של אמזון יהפכו גם לשליחים של החברה, והאם זה אומר שהם יהפכו לעובדים שלה, בעקבות תקדים אובר?


תוכנית זו של “רבע לדיגיטל” שודרה ב-23.6.2015. “רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ

המפכ”ל דנינו נפרד מ-70 אלף שקל: קרן פלס ואבי נוסבאום נשכרו לאירוע הפרידה ללא מכרז

[אמ;לק] באירוע הפרידה המגלומני ממפכ”ל המשטרה השנוי במחלוקת יוחנן דנינו ישתתפו הקומיקאי אבי נוסבאום, שינחה את האירוע תמורת 34 אלף שקלים, והזמרת קרן פלס, שתשיר תמורת 36 אלף שקלים. השניים נבחרו בלי מכרז משום שלטענת אגף משאבי אנוש, הם היחידים שמסוגלים לספק את השירותים הללו.[\אמ;לק]

מפכ"ל המשטרה דנינו מתדרך הלוחמים במזרח ירושלים. צילום: חטיבת דובר המשטרה

מפכ”ל המשטרה, רנ”ץ יוחנן דנינו תתפטר, רוצה לוודא שהפרידה ממנו תהיה שנויה במחלוקת לפחות כמו כהונתו. בחודש האחרון, דנינו חש עצמו ככוכב רוק פורש ומקיים מסע הופעות פרידה ביחידות ותחנות משטרה ברחבי הארץ, כפי שמפרסם יניב קובוביץ’ ב”הארץ”. כל ביקור בכל אחת מ-67 תחנות המשטרה כולל ארוחה, מתנות ונאום, בעלות שבמשטרה מעריכים, לפי קובוביץ’, בכ-3000 שקלים לתחנה, לא כולל הביקורים במרחבים, במחוזות וביחידות הארציות. הדס שטייף דיווחה בגלץ כי אירועי הפרידה גורמים להשבתת שוטרים מעבודתם לצורך תכנון האירועים והשתתפות בהם, והעברת כספי רווחה של היחידות לטובת האירועים.

טור הפרידה של דנינו יסתיים בהופעת פרידה ענקית, “משטרת ישראל מצדיע לדנינו”, שתתקיים ב-30.6 במכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש, בנוכחות בכירי המשטרה בעבר ובהווה, שרים וחכ”ים, ראש הממשלה והנשיא. לפי שטייף, באירוע יוקרן סרטון בהשתתפותו ותחולק חוברת שמסכמת את פועלו, שעליה עבדה קצינת משטרה במשך שנה. במשטרה מכחישים שיש חוברת כזו.

תגובת המשטרה לשאילתות העיתונאים בנושא מעידה על גישתה המעוותת כלפי ביקורת ציבורית: “אנו דוחים מכל וכל את הטענות בשאילתא הקנטרנית וחסרת הבסיס אשר מאפיינת את הכתב בשנים האחרונות”, מסרה המשטרה לקובוביץ’, ולשטייף נמסר כי כתבתה מצביעה על “ניתוק מוחלט של הכתבת מהערכה הרבה של הקצינים והשוטרים למפכ”ל”.

הנה שני מספרים אמיתיים, לא הערכות, של סכומים שהמשטרה מוציאה על האירוע הזה מכספי המיסים שלנו, שהמשטרה מוזמנת להשמיץ אותי על פרסומם. הקומיקאי אבי נוסבאום יכתוב את קטעי הקישור וינחה את האירוע תמורת 34 אלף שקל כולל מע”מ. הזמרת קרן פלס תשיר באירוע תמורת 36 אלף שקלים כולל מע”מ.

שני האמנים נשכרו לאירוע ללא מכרז. פקד ערן בלילתי, תקציבן אגף משאבי אנוש במשטרה, הגיש לוועדת המכרזים של המשטרה הצהרות בדבר ספק יחיד, במסגרת בקשות לסיווג התקשרות ללא מכרז. בשני המקרים הנימוק היה זהה. “במצב הדברים שנוצר בפועל, הספק אבי נוסבאום הינו היחיד המסוגל לספק את הטובין/השירות שבנדון למ”י [למשטרת ישראל] ע”פ הדרישות המבצעיות/מקצועיות שנקבעו לעניין זה”, כתב בבקשה על ההתקשרות עם נוסבאום. לגבי פלס כתב, “הספק_זמרת קרן פלס [כך במקור, ע”ק] הינו היחיד המסוגל [הוא אפילו לא טרח לשנות את מין-הפועל כשהעתביק את ההצהרה על נוסבאום; ע”ק]”.

בקשת הפטור להתקשרות המשטרה עם קרן פלס:

להורדה (TIFF, 51KB)

בקשת הפטור להתקשרות המשטרה עם אבי נוסבאום:

להורדה (TIFF, 52KB)

[עדכון אחרון: 13:39]

גוגל נגד פורנו נקמה, בית המשפט הגבוה בבריטניה נגד גיבוי דיסקים // האחראי על האינטרנט בשישבת

גוגל נגד פורנו נקמה

פורנו נקמה הוא תמונות וסרטונים שמתעדים אנשים בעירום או בעת קיום יחסי מין, אשר בני זוג או אקסים מפיצים ברשת כדי לפגוע או לנקום בהם. גוגל הודיעה אתמול שתסיר תוצאות חיפוש של פורנו נקמה, לבקשת המצולמים.

אמיט סינגהל, סגן נשיא בכיר לחיפוש בגוגל, כתב בבלוג המדיניות הציבורית של החברה:

תמונות פורנו נקמה הן מאוד אישיות ומזיקות רגשית, ומשמשות רק לפגוע בקורבנות, שרובן נשים. מעתה והלאה, נכבד בקשות מאנשים להסיר מתוצאות החיפוש של גוגל תמונות עירום או מיניות מפורשות ששותפו בלי הסכמתם. זו מדיניות צרה ומוגבלת, בדומה לדרך שבה אנחנו מטפלים בבקשת להסרת מידע אישי רגיש ביותר, כמו מספרי חשבון בנק וחחתימות, שעשויות לצוץ בתוצאות החיפוש שלנו.

[…]

אנחנו יודעים שזה לא יפתור את בעיית פורנו הנקמה – כמובן שאיננו יכולים להסיר את התמונות הללו מהאתרים עצמם, אבל אנחנו מקווים שכיבוד בקשות ההסרה שאנשים מגישים של תמונות כאלו יעזור.

ביהמ”ש העליון הבריטי נגד זכויות משתמשים

לפי פסיקה מאתמול של בית המשפט העליון בבריטניה, מי שקונה אלבום מוזיקה אינו רשאי לשכפלו לצורך גיבוי או שימוש אישי. הפסיקה הספציפית היא פסילה של חוק ממשלה, שמתירה למשתמשים ליצור עותקים של תוכן שהם קנו לשימוש אישי, בהיעדר פיצוי מנדטורי לבעלי זכויות היוצרים על הנזק שנגרם להם מהעתקה כזאת.

נזק תאורטי לדוגמה: אם אני קונה אלבום מוזיקה לשימוש בבית ואני רוצה לשמוע אותו גם באוטו וגם במשרד, אני צריך להעביר את העותק שקניתי מהאוטו לבית ולמשרד ובחזרה, או לקנות מראש שלושה עותקים. אם אאבד את אחד העותקים, או שהוא יימחק או יישרט או ייגנב (במקרה של עותק פיזי), אצטרך לקנות עותק חדש. אם אשכפל עותקים שלו בצריבה או בהעתקה למחשב, לא אצטרך לקנות עותק חדש. העותקים המרובים והעותקים החדשים הם הנזק התאורטי לתעשיית התוכן (במקרה הזה, תעשיית המוזיקה), שממנו חושש בית המשפט.

הסיבה לרגרסיה הזאת ביחס לזכויות יוצרים, מסבירים בארגון הזכויות הדיגיטליות האמריקאי EFF, הוא אימוץ דירקטיבת זכויות היוצרים של האיחוד האירופי (2001/29) ב-5.2001, שקובעת שאין להחיל מגבלות והחרגות חדשות על זכויות יוצרים בלי פיצוי לבעלי הזכויות, אלא אם אלו גורמות לנזק מזערי או אפסי. תעשיית המוזיקה ניצלה את הדירקטיבה הזאת, תבעה את הממשלה על החקיקה, וניצחה.

כעת תצטרך הממשלה הבריטית להחליט אם להסיר את ההחרגה שמאפשרת שכפול תכנים לשימוש אישי, להטיל מס על המשתמשים שיפצה את תעשיית התוכן, או לשכנע את בית המשפט שהנזק התאורטי לא קיים.

ב-EFF מביעים תקווה שהפסיקה המשונה הזאת תעורר מספיק כעס, דיון ולחץ ציבורי כדי לגרום לשינוי בסיסי בהגדרות השימוש הוגן של חוקי זכויות היוצרים במדינה ובאירופה.


שודר בגלצ ב-20.6.2015, בפינה “האחראי על האינטרנט” בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30

נציגי פייסבוק הגיעו לכנסת להקריא את תקנון השימוש

ראש תחום גלישה בטוחה בפייסבוק, ג'ולי דה-ביילאנקורט; מנהל המדיניות בפייסבוק, סיימון מילנר; נשיא איגוד האינטרנט ד"ר אלון הסגל; ח"כ מיכל רוזין; יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, ח"כ אורי מקלב. צילום: דוברות הכנסת

ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת קיימה היום ישיבת נזיפה לפייסבוק תחת הכותרת המרדימה “גבולות השיח האינטרנטי”. עילת הישיבה היא התאבדותו של איש לשכת האוכלוסין אריאל רוניס בעקבות סטטוס פייסבוק שבו לי לנואר יוריסטה האשימה אותו בהתנהגות גזענית כלפיה. רחוק ברקע: ההטרלה המשפטית המוצלחת של עו”ד גיא אופיר, שביקש לפרסם את פרטי ההתקשרות האישיים של מנכ”לית פייסבוק ישראל, האם פרסום פרטיה של מנכ”לית פייסבוק ישראל הוא פגיעה בפרטיותה?, בטענה שהחברה מונעת אפשרות ליצור איתה קשר במקרים דחופים.

פייסבוק שלחה לוועדה שני נציגים, מנהל המדיניות סיימון מילנר מלונדון וראש תחום גלישה בטוחה ג’ולי דה-ביילאנקורט מדבלין. אלו שמעו את חברי הוועדה ואת האזרחים שבאו להתלונן על הטיפול הלקוי של פייסבוק בתלונות על השמצות, בריונות רשת ואיומים.

בתגובה הקריאו נציגי פייסבוק את תנאי השימוש של מפעילת הרשת החברתית, ואת התגובות הקבועות שלה לתלונות על הטיפול הלקוי בתלונות על השמצות, בריונות רשת ואיומים. עו”ד יהונתן קלינגר, שנכח בישיבה, שלח לנו הקלטה:

ההצגה המגוחכת הזאת היא שידור חוזר מלפני שנתייים, אז הגיע נציג גוגל לישיבת נזיפה בוועדת המדע והטכנולוגיה אחרי שחברת הטכנולוגיה העזה “להכיר במדינה פלסטינית”, כלומר להציג את השם פלסטין בשירותי המפות שלה. גוגל שלחה כל הדרך מקליפורניה את הנציג, צ’ארלי הייל, להקריא הודעה לעיתונות שלפיה גוגל מתבססת על החלטות של האו”ם, ארגון התקינה הבינלאומי ISO והארגון שאחראי על הקצאת דומיינים, ICANN, ולא נוקטת עמדה (למרות שההתבססות על ההחלטות הללו היא בהחלט נקיטת עמדה). נסיון להוציא ממנו תשובות נתקל בחומת היחץ התאגידית המקובלת ובחזרה על הטקסט שנשלח להקריא.

גוגל, פייסבוק ושאר תאגידימים, חישבו על איכות הסביבה. האם אתם באמת צריכים לבזבז דלק מטוסים בהטסת נציגים מעבר לים להקריא דף מסרים זה?

לעזוב את מאה שערים, לנחות מהמאדים

שמונה יוצאים בשאלה מספרים על חוויית ההגירה מהדת לחילוניות בהצגה הדוקומנטרית “Out of Mea Shearim”

השחקנים והבמאים בחזרות להצגה  Out of Mea Shearim. צילום: עידו קינן, חדר 404

הבמה בהצגה “Out of Mea Shearim” שחורה כולה, וחשוכה חלק גדול מהזמן. השחקנים מדליקים ומכבים פנסים מאירים זה על זה ועל עצמם. בגדיהם צבעוניים וחשופים. המטאפורות והסמלים מנגידים בין העולם שעזבו – מאה שערים כסמל לקיצוניות דתית, חושך ומדים של שחור ולבן, טוב מוחלט ורע מוחלט – לעולם שאליו עברו, החילוניות המגוונת, הפלורליסטית, המוארת והצבעונית. השחקנים, יוצאים בשאלה, מגלמים את עצמם. סיפוריהם מעידים על כך שהם לא רואים את העולמות הללו בצורה דיכוטומית, ושהחיים לא תמיד קלים להם גם בצד החופשי-לכאורה.

“לא יודעת אם להגדיר את זה חופש, אבל אלו החיים שלי”, אומרת על הבמה שרה רוזנוייר, בת 24, אחת השחקניות. בחזרות להצגה, שעלתה בבכורה בז’ראר בכר בירושלים בתחילת אפריל ואחר כך הוצגה בהמבורג, היא מספרת: “ביקשו מאיתנו לכתוב על החיים החדשים, על החופש, מצפים ממך שכאילו יצאת מחור חשוך וגדול לחיים של אור. אז אני אמרתי, לא, אצלי זה לא ככה, אצלי להיפך, כל הזמן היו התמודדויות, ואפילו היה שלב שכאילו כבר היה לי קשה, היה לי מלא מלא דברים שהיו עלי, ואז זה קרה. אבל זה דווקא חישל אותי, האירוע הזה”.

על הבמה, תוך פריטה בזעם-מתוכנן על מיתריו של פסנתר הכנף שעל הבמה, רוזנוייר מספרת במונוטוניות על “האירוע הזה” – איך המעבר לירושלים, הקשיים בחיפוש דירה ועבודה וסיפור אהבה קצר ונכזב הובילו אותה לנסיון התאבדות בבליעת כל הכדורים שמצאה במגירת התרופות בדירה של אחותה (שאמרה לה, לדבריה, “בסדר, אבל למה את הכדור לנרתיק שלי?”). “ובלעתי גם חומר ניקוי”, היא מוסיפה. בראיון היא אומרת לי: “אם היו פה שחקנים מקצועיים זה היה להם יותר קשה. כל הזמן אומרים לנו לא להיכנס למקום הזה של לשחק ולהיות יותר מדי דרמטי”.

שרה רוזנוייר בחזרות להצגה  Out of Mea Shearim. צילום: עידו קינן, חדר 404

רוזנוייר היא חרדית חב”דניקית לשעבר, בת לאב חוזר בתשובה ואם גיורת, שעליה היא מספרת בהצגה: “אמא שלי אמרה לי פעם שהסיבה היחידה לזה שהיא הביאה אותי לעולם זה מצוות פרו ורבו”. רוזנוייר עזבה את הדת בתהליך שהיא מתארכת מסיום התיכון בגיל 18 ועד גיל 22. “כשהייתי קטנה היה לי ברור שאני אמשיך להיות דתיה כל החיים, ואז התחלתי לשאול שאלות, התחלתי לפקפק, ולא היה מי שיענה לי על השאלות”. הוריה גרושים, והקשר עם המשפחה חלקי: “אמא שלי – אני לא בקשר איתה ואבא, אז הוא לא יודע. הוא כאילו לא יודע. כשאני באה אליו אני מכבדת, אני באה עם חצאית והכל. אבל אף פעם לא דיברנו על זה, ואני מאמינה שהוא יודע שאני לא, אבל לא מדברים על זה”.

סיפורם של מהגרים

הרעיון להצגה עלה במוחה של הצלמת יוליה מסטצ’קין כשעבדה על תערוכת צילומים שחשפה אותה לעולם הדתי-אורתודוקסי. ביחד עם אחיה, במאי התאטרון הדוקומנטרי יבגני מסטצ’קין, היא החליטה לביים את ההצגה על חייהם של היוצאים בשאלה. האחים מסטצ’קין עזבו את רוסיה מולדתם לפני 20 שנה, ורואים ביציאה בשאלה חוייה של הגירה – עזיבת הבית, המשפחה, המסורת, התרבות והשפה הייחודית לטובת עולם חדש.

בדף הפייסבוק של ההצגה נכתב: “שמונה אנשים עוזבים את ביתם ואת מולדתם לארץ לא נודעת. סיפור הגירה אחד מני רבים. השמינייה באה מ’הארץ המובטחת’, מולדתם היא מאה שערים, ביתם היא היהדות החרדית. הדרך הארוכה לעולם האחר, הזר להם לחלוטין, מובילה אל הצד השני של הרחוב באותה ירושלים, באותה ‘ארץ מובטחת’. הם חוצים את שטח ההפקר בין הפנים והחוץ. ירושלים שלהם אינה מחולקת למזרח ולמערב… אגב כך הם מגלים עולם אחר, חדש לא פחות – הבמה”.

במאי Out of Mea Shearim, יבגני מסטצ'קין ויוליה מסטצ'קין. צילום: עידו קינן, חדר 404

ואכן, נראה שגם ההצגה עצמה היא שלב בתהליך היציאה בשאלה עבור חלק מהשחקנים. מריה אסטרייכר כתבה בפייסבוק: “אני גם מקבלת עלי בהכנעה והתרגשות את זה שעוד פחות משבועיים אעמוד על במה ואכנס תחת עיני ההמון ולא אברח מזה , אתן להם ליסרוק את גופי כמו רנטגן באיכילוב… ובכלל אני מקבלת עלי באהבה את זה שאני בכלל מקבלת. את זה שנהייתי כלי שמכיל ואפילו מצליח לשמר. וכן. אני מתגעגעת לפעמים לאני קצת אחרת, יותר מבולבלת ופחות שקטה, אבל. יודעת שתמיד אוכל לחזור אחורה. הרבה יותר מגניב אותי עכשיו לעוף למעלה. לעוף”.

“טוב, אני ממש מרוגש. מרגיש כמו גורילה כסוף עור שטופח לעצמו על החזה…”, כתב יוסי פיינהנדלר בפייסבוק. “כל מי שמכיר אותי מלפני היציאה בשאלה, מכיר אדם מופנם בצורה קיצונית. הייתי האדם הכי ביישן בסביבה. מגיל ינקות הייתי בודד לגמרי. בתלמוד תורה שלמדתי בה בילדות, הייתי תמיד לבד בגלל צבע עורי השחום מעט והפאות המפוזרות ש’הכתימו’ אותי בכתם של ‘ספרדי’.. אח”כ כילד בן 8-9 כשהתפללתי לבד בשבתות בבית הכנסת של החסידות, כי אבא התפלל עם תלמידיו החוזרים בתשובה ואותי שלחו להסתדר לבד בלעדיו אצל החסידים. והייתי שם לגמרי לבד. וגם כאברך נשוי, משך שנים התפללתי בבית כנסת מסויים מדי יום, אבל לא הצלחתי להכיר אף אחד. היתה לי חרדה חברתית מטורפת. והיום, בגיל 34 אני עומד על בימת תאטרון ומצליח להצחיק ולרגש את הקהל בטבעיות ובביטחון..”

אן ש. סיכמה בפייסבוק את חווית הבמה:

קצת בהלם עצמי
הרבה גאה
רעדו לי הרגליים
ורץ לי בראש
הרבה שקט
הרבה מילים שקטות
הרגשתי אותי
את הורידים
את הדם שזורם בהם
איך הוא רץ ללב
פחדתי
לשתוק
אז פתחתי את הפה
זה קרה אתמול.
אני רק רוצה להודות על היכולת ליצור .להחיות גם תאים מתים.
אוהבת.

נעשה ונשמע כצאן לטבח

“הכי שאפשר, מאה שערים וזה”, אומרת רחלי קרויזר, עוד מעט בת 25, שיצאה בשאלה לפני שנה, על דרגת הדתיות שבה היתה. “זה תהליך ארוך, מחשבתית, אבל מעשית מאוד קצר. זה לעזוב את הדת, לעזוב את הבית, להיות עצמאית, להתנתק מכל מה שידעתי, להתגרש. הייתי נשואה מגיל 17.5. במזל יצאתי בלי ילדים”.

ואת יוצאת לעולם בלי להכיר אותו, בלי לדעת שום דבר?
“בלי לדעת כלום, ועד עכשיו אני לא יודעת יותר מדי. זה לנחות מהמאדים”.

“אני מניחה שיש שם הרבה דברים: עצב, כעס, אשמה, מה לא”, היא מספרת על התחושות כלפיה מצד משפחתה – ההורים ו-12 אחיה ואחיותיה. קרויזר היא הבכורה, היחידה שיצאה עד כה, ולדבריה במשפחה חוששים שיהיו עוד יוצאים אחריה. את הקשר עם המשפחה היום היא מגדירה “רופף”.

“רק דבר אחד ידעתי”, היא אומרת בהצגה, “בדרך החיים הזאת אני לא ממשיכה”.

“האסימון נפל כשחיללתי שבת פעם ראשונה”, מספר פיינהנדלר, בן 34. “בהר סיני, לפי האגדה, אומרים שהיהודים אמרו, ‘נעשה ונשמע’, גם אצלי זה היה נעשה ונשמע. הקונפליקטים תמיד היו, אבל תמיד עניתי לעצמי את התירוצים. ואז, כשחיללתי שבת בפעם הראשונה, פתאום הבנתי שוואלה, אני לא מאמין. חילול השבת קרה מעצמו, ישבתי ושוחחתי בצ’ט בפייסבוק, והשבת נכנסה ומשהו בתוכי אמר לי, ‘יאללה, בוא, אני עושה את זה, תמשיך’. חמש דקות אחרי שחיללתי שבת השיחה בצ’ט לא עניינה אותי, כלום לא, נכנסתי לאופוריה. הבנתי שוואלה, אני בעצם בנאדם חופשי. נכנסתי לתקופה של אופוריה של איזה חצי שנה, שבמהלכה הכרתי קצת אנשים יוצאים בשאלה ובסופו של דבר עשיתי את הצעד החברתי”.

הוא היה, להגדרתו, “אולטרה אולטרה אורתודוקס. אני מגיע משכונת מאה שערים, בית ישראל, ההורים שלי יש להם מוסדות להחזרה בתשובה. כל סביבת הגידול שלי היתה מקום של חיכוך בין עולמות, כי התארחו אצל ההורים שלי כל שבת המון משפחות מסורתיות, חילוניות, שרצו להתקרב או שרצו לקרב אותם. שם כבר ראיתי, אמנם מכיוון מאוד ספציפי ומובנה, עוד עולמות. אני מאמין שזה עשה משהו, בסופו של דבר”

כשלון גדול מבחינת הוריך.
“מאוד. לדעתי לא. אני תמיד אומר שבזכות אבא שלי יצאתי בשאלה, כי הוא לימד אותי להיות אדם מאוד אמיתי עם עצמו. אז עשיתי את זה. הוא בשוק. לפני שנתיים וחצי הורדתי את הזקן והפאות. חצי שנה קודם לכן בעצם הבנתי שאני לא מאמין. הבנתי שאף פעם לא האמנתי, אבל תמיד תירצתי לעצמי תירוצים”.

איך המשפחה הגיבה?
“אנחנו חמישה, אני הקטן. המשפחה שלי עד עכשיו מאמינה שמתישהו אני אחזור. הרי לא יכול להיות אחרת. זה קשר כזה מוזר, קשר שלפעמים הוא נראה לי טוב והכל, ואז שוב מדברים איתי על לחזור וכאלה. הלכתי פעמיים אחרי שיצאתי לסמינר של ערכים, זו היתה חוויה מעניינת. הם שלחו אותי לשם אז זרמתי, אבל לא אעשה את זה עוד פעם. מיציתי את העניין”.

רחלי קרויזר ויוסי פיינהנדלר בחזרות להצגה Out of Mea Shearim. צילום: עידו קינן, חדר 404

פיינהנדלר מספר על השידוך הראשון שלו: “כשסיימתי את הדייט, כביכול, עם הבחורה שפגשתי והתחתנתי איתה, הבחורה הראשונה שפגשתי בחיי, בעצם, חוץ מקופאית בסופרמרקט, ‘מחשבה אחת היתה לי בראש: כצאן לטבח’. זה משפט ממה שאני אומר שם [בהצגה]. זה מה שהרגשתי אז, בגיל 18.5, כשקמתי מהחדר שבו נפגשתי עם הבחורה ויצאתי החוצה לחדר השני, שם ראיתי שכבר שוברים צלחת, ואני לא מבין מה קורה שם. זה הדהד לי בראש, המילה הזאת. להתחתן זה אומר להתחייב למערכת החרדית עד סוף החיים. לא העליתי בדעתי שאפשר להתגרש. מגיל מאוד קטן היה לי משהו עמום בראש, משהו הרגיש לי שזה לא המקום שלי שם, אבל אף פעם לא חשבתי שבאמת אפשר לצאת. אבל כשהתארסתי זה היה כאילו חותמת כזאת, מאסר עולם. אבל בסוף התגרשתי ויצאתי. האמת שהתגרשתי פעמיים”. הוא יצא משם בלי ילדים.

פיינהנדלר וקרויזר מציגים בהצגה את השידוך של פיינהנדלר – מבטים שכמעט ולא מצטלבים, מבוכה עצומה, התגאות בייחוס, אמו של פיינהנדלר שמפריעה להם כמה פעמים. על גבי הסצינה הזאת יש שכבה נוספת, נסתרת למחצה, שידועה למכרים של השניים: הם זוג בחיים. איפה הכירו? גם כן בפייסבוק. ובלשונה של קרויזר: “צוקרברג”. מעניין אם גם ליהודי הזה מובטח שליש גן עדן.


חלק קטן מהטקסט התפרסם ב-20.4.2015 במגזין “בית אבי חי”

היועמ”ש נגד סלקום: תפסיקו לשקר על חבילות “ללא הגבלה”

[אמ;לק]: סלקום משווקת תוכניות תחת השם השקרי “ללא הגבלה”, למרות שיש בהן הגבלות. היועץ המשפטי לממשלה רואה בכך הטעיה חמורה של הצרכנים, הפרה של החוק והפרה של תנאי הרשיון, ודורש מסלקום להפסיק לרמות את הציבור, לחדול משימוש במונח השקרי ולציין בדיוק כמה דקות, סמסים ונפח גלישה יש בכל חבילה. משרד התקשורת הבטיח כבר בספטמבר 2014 לטפל בזה, אך ככל הידוע לי טרם עשה זאת.[\אמ;לק]

סלקום משווקת חבילת תקשורת בשם “תכנית כשר לדבר ללא הגבלה”. כמקובל בשוק התקשורת בארץ, השימוש במילים “ללא הגבלה” הוא שקר והונאה. בחוזה התוכנית מוגדרת הגבלה – איסור על “שימוש שאינו הוגן וסביר”, אשר מוגדר כשימוש בדקות שיחה בכמות שגדולה פי שלושה מהשימוש הממוצע של לקוחות אחרים באותה תוכנית. כלומר, מספר משתנה של דקות, שללקוח אין דרך לדעת אותו מראש, או בכלל.

דרור יפת נרשם לתוכנית, חויב ב-1434.30 שקלים על כך שדיבר ללא הגבלה מבלי שקיבל על כך התראה, וב-15.9.2014 הגיש בקשה לתביעה ייצוגית נגד סלקום. טענתו היא שבשימוש במילים “ללא הגבלה”, כאשר קיימת הגבלה, סלקום מטעה את הצרכנים לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, שקובע:

(א) לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה: (1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות;

עוד הוא טוען שסלקום לא פירטה את המחיר המלא של השירות, כולל המחיר של השיחות מעבר לשימוש ההוגן והסביר, ובכך עברה על תנאי הרשיון שקיבלה ממשרד התקשורת.

כמקובל בתביעות מסוג זה, עוד לפני שסלקום הגישה תשובה לבקשת האישור לקבלת התביעה כייצוגית, היא הגיעה לפשרה עם יפת, וזו הוגשה לבית המשפט. הפשרה קובעת שרק מנויי סלקום שחוייבו על חריגה ולא קיבלו התראה יקבלו החזר, ריבית והצמדה; ושבהמשך, בחוזה יוגדר מעת לעת מספר דקות מוחלט, ולא יחסי, שיהווה “שימוש הוגן”, ושהמחיר של חריגה ממנו יעמוד על 750 שקל לחודש, אלא אם המנוי צרך יותר מפי 3 ממנו.

סלקום מתנצלים בפניכם

מאחר שבתביעה ייצוגית התובע מייצג לא רק את עצמו אלא גם נפגעים אחרים, הסכם פשרה דורש חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה. עו”ד לירן פאר, סגן בכיר בפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי), כתב את עמדת היועמ”ש נגד הסכם הפשרה הזה:

תכנית ‘ללא הגבלה’ סותרת את הוראות הדין ויוצרת הטעיה חמורה [ההדגשה במקור, ע”ק]. סלקום מפרסמת לציבור ומתקשרת עם מנוייה בתכניות המכונות על ידה תכניות “ללא הגבלה”. אף שסלקום מכנה תכניות אלה כתכניות “ללא הגבלה”, בפועל קיימות הגבלות שונות על השימוש במסגרתן, שאינן מובאות לידיעת הלקוח באופן גלוי וברור. בכך, מטעה סלקום את הציבור, בניגוד לחוק הגנת הצרכן. כמו כן, פעולתה של סלקום אינה מתיישבת עם הוראות הרישיון שלה.

סלקום הפרה את ס’ 2(א) לחוק הגנת הצרכן בכך שכינתה, כאמור, מסלול, אשר כולל הגבלה על השימוש, כמסלול “ללא הגבלה” בעוד שבפועל, לא היה כזה. כך, יצרה מצג שווא שלפיו המסלולים אינם כוללים כל הגבלה על השימוש בהם. הטעיה זו חלה הן בשלב פרסום ושיווק המסלולים לצרכנים והן בשלב ההתקשרות החוזית. מדובר בהטעיה של ציבור הצרכנים בפרט מהותי בעסקה, שכן חריגה מכמות שימוש מסוימת (של שיחות ומסרונים), שלא הייתה ידועה ללקוח, גררה (וככל הנראה עודה גוררת) גביית כספים מצד סלקום, וזאת מבלי שסייג מהותי זה קיבל ביטוי באופן ברור ובולט, כי שימוש מסוים ייחשב כלא סביר ואף להיפך- תוך מצג ודגש על כך שמדובר על שימוש בלתי מוגבל . בנוסף לאיסור על סלקום להציג את המנוי כבלתי מוגבל מקום שבפועל לא היה הדבר כך, חובה היה על סלקום לגלות גם מהו בדיוק השימוש המקסימאלי שמעבר אליו יחויב הצרכן בתעריפי חריגה וכן מהו תעריף החריגה שיגבה במקרה כזה.

סלקום פגעה ב”דעת” הצרכן באשר לפרטי העסקה, שכן לו הצרכן היה מודע לפרטים מהותיים אלה היה יכול לשקול האם המסלול מתאים לצרכיו וגם אם בחר בו, היה יכול לכלכל צעדיו כיצד להשתמש בשירות שרכש, ובכך למנוע תשלומים מעבר לתשלום הקבוע המשולם עבור החבילה או לכל הפחות, היה מתאפשר לו לשקול ולבקר את היקף החריגות שהוא מעונין לבצע מהחבילה.

[…]

פעולתה של סלקום אינה מתיישבת עם הרישיון שקיבלה ממשרד התקשורת, כפי שאף עולה ממכתבו של מר מימון שמילה, סמנכ”ל בכיר פיקוח ואכיפה במשרד התקשורת, שנשלח אליה עוד בחודש דצמבר 2014 (להלן: “המכתב”). המכתב נשלח במסגרת הליך פיקוח מול סלקום, בשל תלונות שהתקבלו במשרד בנוגע לחיובי יתר של מנוי סלקום בחבילות “ללא הגבלה”. […] כפי שהובהר לסלקום במכתב, לפי ס’ 55.4(א) לרישיון, על בעל הרישיון, ובענייננו – סלקום, להציג באופן מפורט ומדויק ב”עמוד עיקרי פרטי התכנית”, בין היתר, את כל התעריפים, שעל פיהם יחייב בעל הרישיון את המנוי עבור השירותים שביקש המנוי לקבל בעת ביצוע ההתקשרות, וכן שיעורו של כל תשלום קבוע, ככל שקיים, במסגרת ההתקשרות.

מגבלת מכסת הדקות והמסרונים שנופלת תחת תנאי “שימוש סביר” כפי שנקבעו על ידי בעל הרישיון מהווה חלק מתנאי התכנית, והתעריפים הנהוגים לאחר החריגה לכאורה ממכסה כאמור, מהווים תעריף לכל דבר ועניין.

לאור ההוראה הקיימת ברישיון כמתואר לעיל, הבהיר משרד התקשורת לבעלי הרישיונות כי ככל שבעל הרישיון מפרסם באתר האינטרנט שלו תכניות מהסוג נושא התובענה דנן, המידע צריך להיות מוצג במסגרת הפרסום באופן מפורט, מדויק ומלא, תוך שהוא כולל את כל התעריפים הנוגעים בדבר, לרבות מכסת השימוש הרלוונטי, ככל שנקבעה, במספרים נומינליים. כמו כן, המידע האמור צריך להיות מוצג בפירוט החשבון של כל חשבון טלפון של כל מנוי ובעמוד עיקרי פרטי התכנית של כל הסכם התקשרות של בעל הרישיון עם מנוייו.

אם כן, לגישת היועץ המשפטי לממשלה, סלקום מפרה את הוראות הדין ומטעה באופן חמור צרכנים בכל הנוגע לתכניות “ללא הגבלה”, וזאת הן בשלב השיווק והפרסום והן בשלב ההתקשרות החוזית. בכך, גורמת סלקום נזקים לצרכנים, שחויבו שלא כדין בסכומי כסף גבוהים. לאור האמור, סבור היועץ המשפטי לממשלה כי קיימות בעניינינו עילות טובות שמקומן להתברר על דרך של תובענה ייצוגית בפני ביהמ”ש הנכבד.

הסכם הפשרה קובע שמי שקיבלו התראה על החיוב המוגדל לא יקבלו החזר. היועמ”ש פוסל הסכמה זו:

לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, ההתראות שנשלחו לחברי הקבוצה, שאינם זכאים להחזר כספי לפי ההסדר, אינן מרפאות את ההטעיה ואת הפרת הוראות הרישיון מצד סלקום ואין בהן כדי לשלול עילות תביעה טובות של חברי הקבוצה, שאינם זכאים לפיצוי על פי הסדר. שכן, ההטעיה מתחילה עוד בשלב פרסום התכנית לפני שהצרכן בוחר להתקשר בעסקה עם סלקום אלא רק נחשף לשיווק ולפרטים כלליים אודות. ההטעיה ממשיכה בשלב ההתקשרות החוזית, ורק לאחר שהלקוח עשה שימוש במסגרת התכנית, נודע לו בדיעבד כי קיימות הגבלות על השימוש, וכי השימוש שעושה אינו עומד במגבלות אלה. ההתראות נמסרות למנוי רק כאשר המנוי מגיע לכמות שימושים מסוימת, וכאמור מבלי שהוא יודע מראש בבירור מהי אותה כמות שימושים שמהווה תקרת שימושים בלתי מוגבלת ה”נכללת” במסגרת החבילה, ואף אינו יודע עד למועד שבו כבר רכש את החבילה ועשה בה שימוש, כי קיימת הגבלה כלשהי על כמות השימושים במסגרת החבילה. לפיכך, סבור היועץ המשפטי לממשלה כי אין הצדקה להבחנה בין מנויים שקיבלו התראות למנויים שלא קיבלו התראות.

הסכם הפשרה קובע כי החוזה העתידי יציג מספר דקות מוגדר, אך ימשיך להיקרא “ללא הגבלה”. היועמ”ש פוסל הסכמה זו:

היועץ המשפטי לממשלה סבור כי ההסדרה העתידית המוצעת אינה מתקנת את הפרת הוראות הדין, באשר היא עוסקת בציון הערך המספרי הנקוב, מבלי שנדרש כל שינוי בנוגע לשם התכניות “ללא הגבלה” – הן בשלב הפרסום והן בשלב ההתקשרות. בכך, מאפשרת ההסדרה העתידית המוצעת את המשך קיומה של פרקטיקה מטעה והפרת הדין על ידי סלקום.

לגישת היועץ המשפטי לממשלה, על סלקום לחדול באופן מיידי מההטעיה החמורה של הצרכנים ולשנות את שם התכנית – הן בשיווק ובפרסום של התכנית והן בכלל הסכמי ההתקשרות והחשבוניות החודשיות– לשם תכנית אשר יבטא באופן ברור את העובדה כי קיימת הגבלה על היקף השימוש בתכנית. כמו כן, על סלקום להבהיר במפורש, באופן בולט וגלוי לצרכן, מהי ההגבלה, וככל שיתבצע שינוי בהגבלה זו, ליידע את לקוחותיה על כך מראש ובדרך אפקטיבית.

לפי הסכם הפשרה, מספר הדקות המירבי ישתנה מעת לעת. היועמ”ש קובע שקביעת מכסה משתנה היא בעייתית:

ההסדרה העתידית המוצעת מעוררת קושי ממשי בכך שהערך המספרי הנקוב בהסכמי ההתקשרות עלול להשתנות מעת לעת, וזאת מבלי שסלקום מתחייבת לקבל את הסכמת הלקוח לשינוי או לכל הפחות להודיע לו על השינוי הצפוי. כמו כן, לא ברור מהם המדדים שעל פיהם סלקום תשנה מעת לעת את הערך המספרי. שינוי הערך המספרי הנקוב ללא כל הגבלה עלול לעקר מתוכן את ההסדר המוצע. כך, למשל, יכולה סלקום לשנות את הערך המספרי מייד לאחר תחילת ההתקשרות עם הלקוח, מבלי להודיע לו על כך מראש.

לגישת היועץ המשפטי לממשלה, כדי שההסדרה המוצעת תועיל ללקוח בפועל, על סלקום להודיע למנוי על שינוי כאמור מראש ובכתב. לאור אופיו המהותי של פרט זה בהסכם, על אופן מתן ההודעה להיות יעיל וודאי ככל הניתן. על כן, על סלקום לכלול בהסכם ההתקשרות הבהרה מפורשת כי חלה עליה חובה להודיע למנוי מראש על כל שינוי של הערך המספרי הנקוב הן באמצעות הודעה למכשירו של המנוי והן בחשבונית החודשית הנשלחת אליו, והכל בכפוף לרישיונה של סלקום.

יודגש לעניין זה, כי ההסדרה המוצעת לגבי החשבונית אינה מתקנת את הפרת הוראות הדין, שכן כל שמוצע לציין בה הוא כי היא “כפופה לשימוש הוגן וסביר, בהתאם לתנאי התוכנית”. מאמירה כללית זו הלקוח אינו יכול להסיק מהי ההגבלה הכמותית, ובפרט כאשר הגבלה זו עשויה להשתנות מעת לעת. מאחר שהסכם ההתקשרות נמסר (או אמור להימסר) ללקוח בתחילת התקשרותו עם סלקום, ברי כי שינוי זה לא יבוא לידי ביטוי בהסכם ההתקשרות, ולכן הוראה בחשבונית שמפנה להסכם הינה למעשה ריקה מתוכן.

יצוין, כי גילוי הערך המספרי הנקוב הינו הכרחי אף ביחס להתחייבותה של סלקום במסגרת הסדר הפשרה לגבות סכום מקסימלי בגין “שימוש שאינו הוגן וסביר” של 750 ₪ לחודש. שכן, על פי ההסדר, סלקום תהיה רשאית לגבות סכום גבוה מכך, במקרה שהמנוי עשה שימוש העולה על פי 3 מהמבחן הכמותי

היועמ”ש מתייחס בדבריו גם למנגנון החזר הכספים, תרומת הכספים שלא יצליחו להחזיר, שכר הטרחה של עוה”ד של התובע וגמול התובע. לסיכום כותב נציג היועמ”ש: “לגישת היועץ המשפטי לממשלה, הסדר הפשרה אינו הסדר ראוי והוגן, כנדרש בסעיף 19(ג) לחוק, ולכן אין לאשרו במתווה המוצע. אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על דחיית הבקשה לאישור הסדר הפשרה, או על תיקון ההסדר כאמור לעיל”.

לדף הבא →