♿ הנכה הסקסי דני גרמייז נ’ מם עם תמונתו 👙 דוגמניות נגד פאטשיימינג 🎹 סונטת טראמפ 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ

הקליקו לארכיון האחראי על האינטרנט

🎧 להאזנה לתוכנית 🔊

שיר פתיחה: סונטת טראמפ

המלחין הישראלי אבנר חנני הלחין את “סונטת טראמפ”, בהשראת המוזיקליות שבדיבורו של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ. בראיון לחגי חיטרון ב”הארץ” סיפר חנני (📁): “זו יצירה נייטרלית. ניסיון לתפוס את הדמות באמצעים מוזיקליים אמנותיים, התייחסתי אל טראמפ כאל דמות אופראית, גדולה מהחיים. כן, גם מנחם בגין היה אופראי. אז אפשר להגיד שבעצם החמאתי לטראמפ, מה גם שהמוזיקה שהצמדתי לו היא אטרקטבית. חוץ מזה ניסיתי להיות מגוון, לא לעקוב כל הזמן אחרי האינטונציות של הדיבור. לפעמים אני שומע את הדיבור שלו כזמרה, עם מרווחים ברורים, לפעמים כ’שפרכגזאנג’, מרווחים לא ברורים. יש מקומות שבהם השארתי לו פיסקה שלמה”.

“אני לא אוהבת אותך”

מתגלץ’ בשם לייטון מוקגרפי צייץ בטוויטר “בחורות שאני אוהב מול בחורות שאוהבות אותי”, כשבקטגוריה הראשונה הציב את דוגמנית בגדי הים ג’ואל קיימבה ובשנייה את דוגמנית המידות הגדולות לסגו “ליונסה” לגוביין.

הציוץ של לייטון מוקגרפי: "בחורות שאני אוהב מול בחורות שאוהבות אותי"

הציוץ של מוקגרפי

ליונסה שיגרה תשובה קצרה וקטלנית: “אני לא אוהבת אותך”. קיימבה הרחיבה: “כאילו שהעולם נזקק לדוגמה נוספת לחמור דוחה 🙄”.

תגובת ליונסה לציוץ של לייטון מוקגרפי

ליונסה מגיבה למוקגרפי

תגובת ג'ואל קיימבה לציוץ של לייטון מוקגרפי

קיימבה מגיבה למוקגרפי

נכה, לא מסכן, סקסי

מם מאבק הנכים. צילום רה"מ: אבי אוחיון, לע"מ; צילום דני גרמייז: דניאל שטרית

מם מאבק הנכים. צילום רה”מ: אבי אוחיון, לע”מ; צילום דני גרמייז: דניאל שטרית

דני גרמייז גילה את תמונתו, עירום בכסא גלגלים, במם של מאבק הנכים. “פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא מם”, תיאר זאת בבלוגו:

לפני שנה לערך השתתפתי בפרוייקט צילום של צלמת מוכשרת בשם דניאל שטרית, שתכליתו הייתה ניפוץ סטיגמות אודות אנשים עם מוגבלות. בהיותי אדם עם מוגבלות השש אליי ניפוץ של כל סטיגמה וסטיגמה הנקרית בדרכו עד שהיא מצטערת שנולדה, הסכמתי מייד, כשהסטיגמה שאותה רציתי לנפץ נגעה לענייני מוגבלות ומיניות. הדימוי הרווח של אנשים עם מוגבלות, למרבה הצער, היא שאנו הנכים איננו מיניים, איננו מסוגלים ו/או לא מעוניינים בסקס, שכן יש לנו דברים חשובים יותר להתעסק עמם: הפרשות גוף, איברים לא מתפקדים, רחמים עצמיים וקצבאות ביטוח לאומי . הדימוי הזה הוא, כמובן, משולל יסוד. אנשים עם מוגבלות עושים סקס, אוהבים סקס ובכלל מסוגלים להיות מאהבים ומאהבות נהדרים/ות. כך מספרים לי, בכל אופן. בין מפעלותיי ניתן למנות את קבוצת הדיון בפייסבוק “אני נכה וסקסי/ת” המוקדשת לעניין זה לצד הרצאות שאני מעניק מפעם לפעם.

בסופו של דבר, מה שיצא מסשן צילומים מרגש וחושפני הוא התמונה הזאת, שזכתה לכינוי “זאוס הולך לסטודיו C”, וכל מי שראה אותה, מלבד אימא שלי, גמר עליה את ההלל (ואולי, מי יודע, גמר עליו גם דברים אחרים. לא ביררתי). התמונה אף הוצגה בגאון בתערוכה הנחשבת “עדות מקומית” וזכתה במקום השלישי בקטגורייה “תרבות וחברה.” הכי הוט-קוטור.

לעיוורים וכבדי הראייה שבקרב הקוראים אסביר שבתמונה מופיע כותב שורות אלה כשהוא ערומכו לחלוטין בכיסא הגלגלים הממונע, כשהחוצץ היחיד בין עיני הצופה לבין הבן-יקיר-לי המפואר (לפי מקורות זרים) שבין רגליי מתמצה בג’ויסטיק זקור ורב-און. כאן אפשר לקרוא ביתר פירוט על התמונה ועל הפרוייקט.

אז הסתבר שמאן דהוא שחיפש בגוגל תמונות המתייחסות לנכות כדי ליצור כרזות ויראליות לטובת המאבק (המוצדק) להעלאת קצבת הנכות נתקל בזאת, שמר אותה למחשבו וחיש קל שילב אותה בכרזה המראה את נתניהו הנהנתן והשבע לעומת הרזון, העוני והנזקקות הניבטים ממראה גופי ועיניי. הפכתי למם.

התרגזתי. גם על הקלות שבה משתמשים בתמונות של אחרים בלי לבקש ובלי לחשוב על זכויות יוצרים, אך בעיקר על החוצפה שבשימוש בתמונה הספציפית במשמעות ההפוכה לגמרי ממה שהיא התכוונה לייצג. התמונה המקורית באה להראות את החוזק, את היופי שבגוף המוגבל, את הגאווה והמיניות שיש בכל אחד או לפחות במה שאני מרגיש שיש בי למרות הפגמים והחולשות. והנה הכרזה הזאת באה והופכת את המסר על פניו. במקום חוזק יש חולשה, במקום גאווה יש נזקקות. צרם לי והרגיז אותי, וגם את כל מי שמכיר אותי ונחשף לכרזה.

[…]

אני מתנחם בכך שהמטרה בסופו של דבר היא מטרה חשובה, ואומר לעצמי שאם מראה העצמות הגרומות שלי יתרום אפילו במעט להעלאה של קצבת הנכות אז אראה בכך את תרומתי הצנועה למאבק, ובבניין חשבון הבנק ננוחם.


הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ

🕘 אתר פורנו חדר לעשרת האתרים הפופולריים בישראל, כנראה באמצעות רוגלה

שני אתרי פורנוגרפיה חדרו לרשימת 50 האתרים הפופולריים בישראל) לחודש האחרון לפי אלקסה אינטרנט. המפורסם מביניהם, פורנהאב, אתר הפורנו הגדול בעולם, הגיע למקום 43, ואילו השני, Bongacams.com, הצליח להעפיל למקום 9, כנראה שלא באופן אורגני או באמצעות קמפיין – הוא מקודם על ידי רוגלות פרסום, ונמצא כרגע במקום 79 באתרים הפופולריים בעולם. [עדכון] לפי מדד סימילרווב, בחמישים האתרים הפופולריים בישראל נכון ל-1.8.2017 יש חמישה אתרי פורנו, עם פורנהאב במקום 26 ובונגהקאמז במקום 43. [\עדכון]

אלקסה אינטרנט היא חברה בבעלות אמזון, שבין השאר מודדת תעבורת רשת ומציגה את האתרים הפופולריים ביותר בחודש האחרון לפי שילוב של מספר מבקרים ועמודים נצפים ממוצע ביום, בעולם, בחלוקה למדינות ולפי קטגוריות. בראש רשימת האתרים הפופולריים בישראל נכון להיום נמצאים שלושה נכסים של גוגל – גוגל ישראל (Google.co.il), יוטיוב וגוגל ארה”ב/בינ”ל (Google.com), ואחריהם פייסבוק ו-וויינט. במקום השישי וויקיפדיה (wikipedia.org), בשביעי אתר הקניות עליאקספרס, בשמיני אתר התוכן וואלה, במקום התשיעי בונגהקאמז ובמקום 10 אתר הקניות איביי. 11 הוא אתר החדשות הישראלי בערבית פאנט, ו-12 הוא הרשת החברתית הרוסית ויקונטקטה בהמשך רשימת 50 האתרים הפופולריים מופיעים עוד מספר אתרים רוסיים וישראליים ברוסית. במקום ה-43 מופיע, כאמור, פורנהאב.

אתר bongacams.com. טשטשתי את התמונות

אתר bongacams.com. טשטשתי את התמונות

בונגהקאמז הוא אתר מצלמות לייב פורנו. מנתוני אלקסה, 7.3% מהכניסות אליו מגיעות ממנועי חיפוש (השיאן ב-50 הפופולריים הוא Stackoverflow.com עם 76%, והנמוך ביותר הוא גוגל.קו.יל עם 0.20%, שזה אפילו יותר מדי כי מי מחפש גוגל בגוגל, או חמור מכך, בבינג ודומיו?); יש כ-312 אלף אתרים שמפנים לבונגהקאמז (פחות מעשירית מההפניות לגוגל.קום, פי 100 מההפניות לגוגל.קו.יל; השיאן הוא טוויטר עם 5.5 מיליון הפניות – כל הטמעה של ציוץ באתר כלשהו מכילה הפנייה אליו; השפלן הוא Erate.co.il, חברה ש”מתמחה בפתרונות טכנולוגיים למדידה וניהול קמפיינים פרסומיים באינטרנט”, עם 47 הפניות בודדות). כל משתמש נכנס לבאנגקאמז בממוצע 2.39 פעמים ביום (שיא: יד2 עם 11.70; שפל: 1.20 לוואטסאפ קום, ככל הנראה לגישה לגירסת הווב של אפליקציית הצ’ט), ושוהה בו 4:37 דקות ביום, שזה לא אומר כלום (שיא: 15:52 לקהילת הדיונים רדיט; שפל: 0:45 ל-Erate.co.il).

אתר פורנהאב מקבל 24% מהכניסות שלו ממנועי חיפוש, ורק כ-15 אלף אתרים מפנים אליו. גולשים נכנסים בו ל-3.07 עמודים בממוצע ביום, ושוהים בו 8:15 דקות, כמעט כפול מבאנגקאמז.

גליץ’ פורנו. תמונה: Iwao Arawatari (cc-by)

המיקום של פורנהאב ברשימה לעומת בונגהקאמז, והעובדה שהוא פחות פופולרי מבונגהקאמז למרות שיש לו יותר דפים נצפים וזמן שהייה גדול יותר, נראים חשודים, בפרט לאור העובדה שפורנהאב הוא אתר הפורנו הגדול בעולם, ושייך לחברת MindGeek, אימפריית פורנו שמחזיקה באתרי פורנו פופולריים נוספים ובהם יופורן ורדטיוב.

החשד מוצדק: אתרי סייבראבטחה רבים מסבירים שבונגהקאמז מקודם על ידי רוגלת-פרסום (adware), שמעבירה את הדפדפן אליו, פותחת פרסומות בפופאפים ומזריקה פרסומות לדפדפן בזמן שהוא נמצא באתרים אחרים. הוראות להסרת הרוגלה אפשר למצוא, בין השאר, כאן.

[עדכון] הקורא ניצן וידנפלד העיר: “אני נוטה להאמין יותר לסימילארווב, ולו רק [מפני] שברשימה שלהם יש יותר אתרי [פ]ורנו”. ברשימת האתרים הפופולריים בישראל של סימילרווב, אתר הפורנו הראשון הוא xnxx.com במקום 6, xvideos.com במקום 17, פורנהאב במקום 26, xhamster.com במקום 34 ובונגהקאמז האחרון, במקום 43.

👮 השוטר הלוהט שחרך את הרשת הושעה כשהגולשים גילו בדיחות אנטישמיות בפייסבוק שלו


פוסט של שירה הדס נקר

פרשה שקרתה השבוע (פרשת השבוע?) בפלורידה: השוטר החתיך הזה? הוא וחבריו עומדים במרכז סערת רשת השבוע. הכל התחיל כשמשטרת גיינסוויל העלתה לעמוד הפייסבוק שלה את הסלפי של השלושה מתכוננים לצאת לעזור לנפגעי הוריקן אירמה בפלורידה. תוך רגע התמונה שטפה את הרשת עם תגובות מצחיקות מאוד ואוהדות מאוד (הכי אהבתי? את ההוא שהגיב “כאילו פלורידה לא הייתה רטובה מספיק…”). החבר’ה אפילו זכו להאשטג משלהם, #hotcops (זה לא יכול להיות יותר ישיר מזה, הא?). בעקבות התמונה שטף את המשטרה גם צונאמי של פניות בנוגע לשאלה האם השוטרים פנויים או תפוסים, עד שהמשטרה נאלצה לפרסם בקשה לציבור לא להטריד את מוקד 911 בשאלות על השוטרים. תחנות משטרה אחרות מיהרו להענות לקריאה ופרסמו תמונות של השוטרים החתיכים (והפנויים) שלהם.

זה היה יכול להיגמר כאן, אלא שכשאתה נמצא תחת עין הציבור יש מי שיבדוק טוב טוב מי אתה. וכך מגיבים ברשת מיהרו להכנס לפרופילים האישיים של השוטרים, ומצאו בפרופיל של השוטר החתיך מייקל המיל פוסטים בעלי גוון אנטישמי. בין השאר הוא כתב: “לקרוא בדיחות על יהודים עוזר לי לישון טוב יותר בלילה. למשל: מה ההבדל בין יהודי לילד בצופים? ילד בצופים חוזר הביתה מהמחנה”; וגם את הפנינה הבאה: “אנשים צריכים לעשות משהו עם החיים שלהם ולא להתלונן כל היום. אנשים מטומטמים צריך לשים אותם בתנור ולהתמודד איתם בדרך של היטלר. חהחה”.

את הפוסטים השוטר פרסם ב-2011, עוד לפני שהועסק במשטרה, ובתחנת המשטרה עדכנו כי ייערך בירור בעניינו וכי הושעה עם שכר.

הודעת ההשעייה של "השוטר הלוהט" מייקל המיל בטוויטר של משטרת גיינסוויל

הודעת ההשעייה של “השוטר הלוהט” מייקל המיל בטוויטר של משטרת גיינסוויל

אני לא בטוחה מה המסקנה: אל תפרסם דברים שאתה לא עומד מאחוריהם? אם אתה איש יח”צ של תחנת משטרה קטנה אל תפרסם תמונות של שוטרים לפני שבדקת את כל ההיסטוריה שלהם? או אולי: תהילה זה לא משהו בכלל?

אישית לי המקרה הזה מתחבר לתמונה יותר מורכבת, ברור שהאיש אנטישמי לבן קטן ומעפן, כן? אבל מה אנחנו רוצים ממנו, הוא בסך הכל שוטר בתחנה בפלורידה. ארגונים ענקיים לא יכולים להתמודד עם אמירות קטנות של עובדים שלהם, לכן מפטרים מוקדנית בסלקום שהביעה שמחה על מות חיילים, והורים בבתי ספר מרשים לעצמם לגרש מורות שנחשבות “שמאלניות מדי” (). זאת בעוד פוליטיקאים אומרים ביטויים חריפים הרבה יותר, ולפעמים גם מיישמים החלטות קיצוניות הרבה יותר. זאת אומרת: אתה יכול להיות גזען כמו טראמפ, רק כדאי שתהיה בכיר מאוד בשביל זה.

נכון, אני אמורה לתמוך בפיטורים של כל מי שכותב משהו שאני לא מסכימה איתו: כי בעיניי, בדיחות אנטישמיות או אמירת מוות לערבים הן קו אדום. אבל אז כשיבואו לפטר מורה כי היא שוחרת זכויות אדם, איך אני אוכל להתלונן?

לסיכום: למה החתיכים כל-כך טיפשים? שבת שקטה ולא-אנטישמית לכולם.

"השוטר הלוהט" מייקל המיל (במרכז). תמונה: משטרת גיינסוויל

“השוטר הלוהט” מייקל המיל (במרכז). תמונה: משטרת גיינסוויל


שירה הדס נקר (טוויטר, פייסבוק) היא עיתונאית בתאגיד השידור “כאן”

🖼️ מוזיאונים רבֿים בטוויטר, כולם מרוויחים 🎶 מרטין שקרלי הפסיד מיליון$ על וו טאנג קלאן 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ

הקליקו לארכיון האחראי על האינטרנט

🎧 להאזנה לתוכנית 🔊

כשמוזיאונים רבים בטוויטר

ב-2010 נולד ההשתג #askacurator (שְׁאַל אוֹצֵר), שנועד לחבר בין אוצרים במוזיאונים לבין הציבור הרחב. השבוע השתמש בו הטוויטריסט @bednarz להצית מלחמה בין מוזיאון המדע לבין מוזיאון ההיסטוריה של הטבע, שניהם בלונדון: “מי היה מנצח קרב אנשי צוות בין @sciencemuseum ו-@NHM_London, אילו תערוכות/מוצגים היו עוזרים לכם להיות המנצחים? #askacurator”.

המריבה בטוויטר בין מוזיאון המדע לונדון לבין מוזיאון ההיסטוריה של הטבע לונדון

חלק מהמריבה בטוויטר בין המוזיאונים

מוזיאון הטבע הכריז בפזיזות על נצחון: “לנו יש דינוזאורים. אין תחרות”. על כך השיב מוזיאון המדע בעקיצה: “מוזיאון הטבע מלא במאובנים ישנים, אבל לנו יש רובוטים, [מטוס] ספיטפייר ורעלים עתיקים. בום! #AskACurator”. מלחמת התגובות המשיכה על גבי אחדות ציוצים, כששני המוזיאונים מנצלים אותה לחשוף את התערוכות המוצגות והאוצרות השמורים אצלם.

המריבה בטוויטר בין מוזיאון המדע לונדון לבין מוזיאון ההיסטוריה של הטבע לונדון

המריבה בטוויטר בין המוזיאונים

בדנרז, מצית המלחמה, ביקש בשלב מסויים מהצדדים להניח את נשקם: “שנכריז על #museumwars [#מלחמתהמוזיאונים] ונכריז על תיקו? ליחצו ידיים, לכו הביתה ושתו כוס תה טובה”. הצדדים הסכימו, אחרי עוד כמה עשרות ציוצים.

הממ”חים של המוזיאונים ניצלו הזדמנות, ובמקום לענות להטרלה ביובש תאגידי השתתפו במשחק וזכו לחשיפות, שיתופים וכתבות בתקשורת.

אלבום של וו טאנג קלאן ב-50% הנחה

מרטין שקרלי, שאומת האינטרנט צלבה על שהעלה מחיר של תרופה באלפי אחוזים, רכש את האלבום הכפול של וו טאנג קלאן, Once Upon a Time in Shaolin, שיצא בעותק אחד בלבד, בשני מיליון דולר. בשבוע שעבר העמיד אותו למכירה פומבית באיביי. אחרי 343 הצעות ועשרה ימי מכירה, ההצעה הזוכה עומדת על $1,025,100, מחצית מהסכום ששקרלי שילם. שקרלי הבטיח לתרום מחצית מההצעה הזוכה למחקר רפואי.

ההצעה הזוכה במכירה הפומבית של האלבום "Once Upon a Time in Shaolin של וו טאנג קלאן, שמרטין שקרלי העמיד למכירה באיביי

ההצעה הזוכה

עוד בנושא:

להקה של אלבום אחד // השרת


הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ

🙈 סלפי של קוף, ציוץ נגד טראמפ וחופש הביטוי ברשתות חברתיות 📻 ראיון ב”הבמה המרכזית”


הציוץ של ג’אמל היל נגד טראמפ שהביא לקריאה לפטרה והזכייה של הקופה נארוטו בכספי תמלוגים מסלפי – בבשיחה שלי עם בר בלפר וענת שרון בלייס ב”הבמה המרכזית” ב”כאן תרבות”:


שדרנית ESPN ג’אמל היל כתבה בטוויטר שלה שנשיא ארה”ב דונלד טראמפ הוא “גזען עליונות לבנה שהקיף את עצמו במידה רבה בגזעני עליונות לבנה אחרים”. דוברת הבית הלבן, שרה האקבי סנדרז, אמרה שזו “עבירה שמהווה עילה לפיטורים”, אולם היל ממשיכה לשדר ב-ESPN. מקרה הקצה הזה מזכיר שהרשתות החברתיות אינן המקבילה המקוונת לשיחה ואינן מבטיחות למשתמשיהן חופש ביטוי, ואפילו מאפשרות לפגוע בו על ידי מישטור – בידי בני משפחה, חברים, דוברת הבית הלבן והציבור כולו.

ובכל זאת, אנחנו ממשיכים להעלות לשם תכנים, כמו קופים מאולפים. קופה לא מאולפת, נארוטו, שצילמה את עצמה בסלפי, זכתה להישג בתחום זכויות היוצרים. בפשרה בתביעה של ארגון זכויות בעלי החיים PETA נגד צלם הטבע דייויד סלייטר נקבע כי 25% מרווחי הסלפי של נארוטו יוקדשו לעמותות השומרות על קופי המקוק השחור, כמוה, מפני הכחדה.

סלפי הקופה נארוטו בוויקיפדיה

סלפי הקופה נארוטו בוויקיפדיה

התוכנית המלאה:

רמי לוי ואיסורי פרסום 📻 ישראל מדברת עם ערבים ברשת ️📻 הולכים ונהנים 📻 רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

שיחה עם יונתן גונן ממשרד החוץ על איך מדינת ישראל מדבררת את עצמה לעולם הערבי | ראיון עם מירון פרל על כיצד אפליקציית Sidekix הופכת הליכה מוכוונת מטרה לחוויה תיירותית | ולמה חוקי איסור הפרסום כל כך מיושנים, נשאל בעקבות איסור הפרסום על זהותו של העצור רמי לוי וחובת הפרסום של שמו באתר הבורסה

🎧 להאזנה לתוכנית 🔊

ישראל מדברת עם ערבים ברשת

في هذه اللحظات ننطلق في بث حي من وزارة الخارجية الإسرائيلية حيث نستضيف ابرز الناطقين الرسميين باللغة العربية. كونوا معنا لتستمعوا الى ردود الناطقين على اسئلتكم التي بعثتم بها.

Posted by ‎إسرائيل تتكلم بالعربية‎ on Wednesday, September 6, 2017



עורכת: נעה קינן; מגיש: עידו קינן רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net

💿 האלבום החדפעמי של וו טאנג קלאן למכירה פומבית ⌚ מרמים בבייסבול עם אפל וואץ’ 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ

הקליקו לארכיון האחראי על האינטרנט

🎧 להאזנה לתוכנית 🔊

מי עדיין קונה דיסקים, ועוד במיליון דולר?

האלבום הכפול של וו טאנג קלאן, Once Upon a Time in Shaolin, עומד למכירה פומבית באיביי. ההצעה הראשונה עמדה על $251,800, וכרגע, ארבעה ימים אחרי תחילת המכירה, ההצעה הגבוהה ביותר היא $1,000,700. זה רק חצי ממה ששילם הבעלים הנוכחי של האלבום, מרטין שקרלי.

מרטין שקרלי מציע למכירה פומבית באיביי את האלבום Once Upon a Time in Shaolin של וו טאנג קלאן

מרטין שקרלי מציע למכירה פומבית באיביי את האלבום Once Upon a Time in Shaolin של וו טאנג קלאן

“במשך שנים קידמנו את הרעיון שמוזיקה היא אמנות, ובכל זאת היא לא מקבלת את אותו היחס כמו אמנות במובן של הערך שלה, במיוחד בימינו כשהיא עברה פיחות והצטמצמה כמעט עד לנקודה שצריך לחלק אותה בחינם”, אמר ריזה, אחד מחברי הלהקה, עם יציאת האלבום. כדי להתמודד עם הפיחות בערכה של המוזיקה בעידן השכפול וההפצה הדיגיטליים, הלהקה הוציא את האלבום הזה, שהוקלט לאורך שש שנים, בעותק אחד בלבד – שני דיסקים באריזה מהודרת עם תחריטי מתכת. הלהקה העמידה את האלבום למכירה פומבית, ושקרלי קנה אותו ב-2 מיליון דולר.

שקרלי נודע לשמצה כשחברת התרופות שלו, טיורינג פרמסוטקלז, הקפיצה מחיר של תרופה לטיפול בטוקסופלזמוסיס מ-13.50 ל-750 דולר לטבליה. בסוף 2015, כשנעצר בחשד להונאות בניירות ערך, היו שתהו אם רשויות האכיפה ישימו ידיהן על האלבום על ידי החרמה או חילוט. ה-FBI בניו יורק איכזב את המעריצים כשצייץ בטוויטר כי “אין צו החרמה במעצרו של מרטין שקרלי היום, מה שאומר שלא החרמנו את האלבום של וו טאנג קלאן”.

ה-FBI בניו יורק מודיע בטוויטר שלא החרים את האלבום Once Upon a Time in Shaolin של וו טאנג קלאן בעת מעצרו של מרטין שקרלי

ה-FBI מודיע שלא החרים את האלבום בעת מעצרו של שקרלי

שקרלי הבטיח שיזרים את האלבום ברשת אם דונלד טראמפ ינצח בבחירות לנשיאות ארה”ב, עמד במילתו והשמיע חלקים ממנו.

בעמוד המכירה הפומבית כתב שקרלי: “החלטתי לרכוש את האלבום הזה כמתנה לוו טאנג קלאן על התוצר המוזיקלי האדיר שלהם. במקום [הכרת תודה] קיבלתי לעג מלפחות אחד מחברי הלהקה (הכי פחות אינטליגנטי), והעולם בכללותו לא הצליח להבין את המטרה שלי בהצבת ערך משמעותי למוזיקה. […] בכל רגע נתון אני עשוי לבטל את המכירה הזאת ואני עלול אפילו לשבור את האלבום בתסכול” – איום שהוא כבר השמיע לא אחת.

המכירה מתוכננת להיסגר ביום שישי הקרוב.

Think Different

הניו יורק יאנקיז והבוסטון רד סאקס, שתי קבוצות כדור-בסיס (בייסבול) עם היסטוריה של טינה, הסתכסכו סביב “גניבת סימונים”, חשף הניו יורק טיימס.

הסימונים הם אלו שהתופס עושה באמצעות אצבעותיו, וכך מודיע לזורק איזו זריקת כדור לבצע. “גניבת סימונים” היא הפענוח של הסימונים של היריב והעברת המידע לחובט, כדי שיוכל להתכונן לזריקה שהוא עומד לקבל. הסאקס פיענחו את הסימנים של היאנקיז, טוענים בקבוצה הניו יורקית, באמצעים לא כשרים: אפל וואץ’. חבר צוות בסאקס צפה בשידורים של המשחק, פענח את הסימנים על ידי השוואתם לזריקות שבוצעו אחריהם ושלח דיווח, שחבר בצוות המאמנים של הקבוצה קרא באפל וואץ’ שלו ב-dugout (הספסל של הקבוצה). זה העביר את המסר לאחד השחקנים בספסל, שסימן לשחקנים על המגרש איזו זריקה עומדת להתבצע. הרד סאקס הודו ואמרו שהיאנקיז גנבו סימנים באמצעות מצלמת טלוויזיה, טענה שהיאנקיז דחו.


קומישינר המייג’ור ליב בייסבול, רוב מנפרד, מתייחס לפרשת גניבת הסימונים של הרד סאקס (וידאו: רויטרס)

גניבת סימנים אינה אסורה, אבל אסור לעשות אותה באמצעים טכנולוגיים – אפילו לא משקפת. רחביה ברמן, מומחה לספורט אמריקאי, סיפר לנו בתוכנית שבסוף המאה ה-19, קבוצת בייסבול גנבה סימנים באמצעות שימוש בטכנולוגיה ותיקה הרבה יותר – טלגרף מאולתר. גנב הסימונים פענח את הסימונים, ובאמצעות כבלים, שנפרסו מתחת לאדמה ממקום התצפית שלו לבסיס השלישי במגרש הביתי של הקבוצה, שלח פולסים של זרם חשמלי לרגליו של המאמן בבסיס השלישי. לפי מספר הפולסים ידע המאמן איזו זריקה תתבצע. התכסיס נחשף כששחקן מקבוצה מתחרה גילה את הכבל, לפי גירסאות שונות כשחפר במקום כדי להבין מדוע למאמן יש טיק מוזר ברגל, או כשמעד על הכבל ונפל.


הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ

📰 ארכיון “ישראל היום” הדיגיטלי שנעלם מאתר העיתון זמין עכשיו באתר הספריה הלאומית

הספרייה הלאומית פתחה באתרה גישה לארכיון הדיגיטלי המלא של “ישראל היום”, בעקבות היעלמות הארכיון מאתר “ישראל היום”.

ידיעות אחרונות היה הראשון לדווח השבוע על היעלמות רוב הארכיון הדיגיטלי של “ישראל היום” – עשור שלם של גליונות נעלם, רובו המוחלט גליונות בעריכת העורך המייסד עמוס רגב, וכחודש וחצי גליונות של העורך הראשי החדש בועז ביסמוט. באתר נותרו רק הגליונות מאמצע יוני והלאה. בעיתון הסבירו שהתקלה נובעת ממעבר לשרתים חדשים, ושהארכיון צפוי לחזור בימים הקרובים.

הספרייה הלאומית מחזיקה בארכיון דיגיטלי מלא של העיתון, כמו גם של העיתונים האחרים שיוצאים בארץ. אולם הגישה אליהם מוגבלת, כפי שנכתב באתר הספרייה: “העיתונים נגישים מתוך בניין הספרייה הלאומית בלבד. החיפוש מאפשר לאתר כותרים בלבד”. היום החליטו בספרייה לפתוח את הגישה לארכיון המלא של ישראל היום גם מחוץ לכתליה.

פתיחת הגישה מחוץ לבניין הספרייה כרוכה בהשגת אישור מבעל זכויות היוצרים – המו”ל, במקרה הזה. שאלתי את דוברות הספרייה הלאומית על כך, ומהספרייה נמסר כי “ישראל היום, כמו כל העיתונים בישראל, מופקד ונשמר מדי יום בספרייה הלאומית. על פי החוק, ניתנת לציבור הרחב גישה חופשית לכל העיתונים בבניין הספרייה, בשעה שפתיחתם והנגשתם ברשת מחייבת אישור של בעל הזכויות והמוציא לאור. עיתון ישראל היום אישר להנגיש את גיליונותיו ברשת והעיתון ישאר פתוח לציבור באתר הספרייה. אנו מקווים כי גם העיתונים האחרים ילכו בדרך זו”.

היוזמה להעלות היתה של הספרייה או של העיתון?
“העיתונים של ישראל היום נמצאים באתר הספרייה כבר שלוש שנים. פתחנו את הגישה אליהם אחרי שקראנו שיש לאתר שלהם בעיה טכנית. הספרייה נוהגת כך גם במקרים אחרים”.

הארכיון הדיגיטלי של ישראל היום במאגר העיתונות באתר הספרייה הלאומית

הארכיון ישראל היום באתר הספרייה הלאומית

דפדוף בגליון ישראל היום באתר הספרייה הלאומית

דפדוף בגליון ישראל היום באתר הספרייה הלאומית

עוד בנושא:

📰 עשור הפרו-נתניהו של עמוס רגב נעלם מארכיון הדיגיטל של “ישראל היום”, שהצטמצם לחודשיים וחצי של ביסמוט

📆 מתי נעלמו הגליונות בעריכת עמוס רגב מארכיון הדיגיטל של “ישראל היום”? הגירסה הרשמית היא המעניינת ביותר

* הפוסט עודכן לאחרונה ב-17:54

📆 מתי נעלמו הגליונות בעריכת עמוס רגב מארכיון הדיגיטל של “ישראל היום”? הגירסה הרשמית היא המעניינת ביותר

מהארכיון הדיגיטלי של ישראל היום נעלם עשור שלם של גליונות, רובם המוחלט בעריכתו של העורך המייסד עמוס רגב, וכשישה שבועות של גליונות מהקדנציה של העורך הראשי החדש, בועז ביסמוט, ונותרו חודשיים וחצי של גליונות ביסמוט. דיווחתי על כך אתמול, וציטטתי תאוריות קשר, שלפיהן הארכיון הועלם בסמוך לפרסום מועדי השיחות של רה”מ בנימין נתניהו עם העורך דאז רגב ובעליו שלדון אדלסון, כדי להקשות על עיתונאים ואחרים לחטט בארכיון ולמצוא קשר בין כותרות העיתון לבין השיחות שהתקיימו ערב לפני פרסומן. בישראל היום הסבירו בתגובה רשמית שההסרה נבעה מבעיות טכניות, ושהגליונות הנעלמים ישובו בקרוב.

עורך הדעות של פובליציסט ישראל היום, דרור אידר, התעמת איתי לגבי העובדות בדיווח שלי, ופוסט זה מכיל את המידע שהצלחתי להשיג לגבי מועד הסרת הגליונות מהארכיון. תיקנתי והתנצלתי על הטענה שפרסמתי בפייסבוק, שלפיה הארכיון הוסר מיד לאחר חשיפת מועדי השיחות, מאחר שלא היה לי מידע על כך אלא רק על מועד הדיווח של הגולשים שגילו שהארכיון נעלם. תאוריות קשר מתבססות במקרה הטוב על ראיות נסיבתיות, וזו גם הסיבה שמלכתחילה סיווגתי אותן כתאוריות קשר. אבל לפי הגירסה הרשמית של ישראל היום, הגליונות נעלמו מהארכיון אחרי פסיקת בג”ץ לחשוף את מועדי השיחות, ולפני שנתניהו מסר את המידע.

"חקירה ושלום" על שער "ישראל היום", 22.5.2008

שער “ישראל היום”, 22.5.2008

בתגובה לפרסום בפייסבוק שלי, שבו כתבתי “כמו במותחן של אגאתה כריסטי, השרת עשה את זה”, כתב אידר: “אתה באמת מאמין לזה? כל שטות קונספירטיבית שידביקו לישראל היום תתאים לדעות הקדומות שלך. כבר מספר חודשים יש בעיה עם הארכיון. כל האתר עובר בדיקה ותיקון. מחליפים שרתים כדי שלא תקרינה תקלות כאלה. ולא רק שרתים, אלא מבקשים לשדרג את המדיה הדיגיטלית. אני עצמי לא מצאתי פעמים רבות חומרים והתלוננתי. אבל אתה חי ברומן של אגאתה כריסטי. כנראה לא רק בנושא הזה”. עוד ציין בדיון כי “העלית שקר (הארכיון לא נפל ‘מייד’ לאחר פרסום השיחות. זאת בעיה ארוכה מאוד שמנסים לטפל בה) ואז אמרת שיש כל מיני תיאוריות ביחס לשקר. יפה. אינך פובליציסט, אלא מדווח. אם העלית את השקר ועוד המלצת עליו בחצי קריצה כמותחן של אגאתה כריסטי, חזקה עליך שאופי הדיווח שלך מוטה גם בנושאים אחרים”.

הכחשתי שהשתמשתי במילה “מיד” בידיעה שלי. אידר הפנה את תשומת לבי לכך שכן השתמשתי בה, בשיתוף של הידיעה בפייסבוק של חדר 404:

📰 עשור הפרו-נתניהו של עמוס רגב נעלם מארכיון הדיגיטל של “ישראל היום”, שהצטמצם לחודשיים וחצי של ביסמוט, מיד אחרי חשיפת מועדי השיחות של רגב ואדלסון עם רה”מ. בישר”ה מכחישים קונספירציה: “מעבר לשרתים חדשים. בימים הקרובים הארכיון המלא יופיע”.

בעקבות הערתו של אידר מחקתי את המשפט הזה והוספתי תיקון:

[תיקון 6.9.2017] במקור כתבתי כאן שהארכיון נעלם “מיד אחרי חשיפת מועדי השיחות של רגב ואדלסון עם רה”מ”, טענה שלא כתבתי באייטם עצמו, שם ציינתי רק שגולשים דיווחו על ההיעלמות אתמול. בעקבות הערה של דרור אידר, עורך הדעות של העיתון, ומאחר שאין לי מידע לגבי המועד המדויק של היעלמות הארכיון, הסרתי את הטענה.

הטיימליין

“אם זה לא קרה ‘מייד’ אחרי פרסום השיחות, אלא בעיה ארוכת חודשים (ואפילו שנים) שנמצאת בטיפול רציני – כי אז אין לך ידיעה אלא קונספירציה התואמת את הלכי הרוח בקרב שונאי העיתון. לשם אתה מבקש להשתייך?”, שאל אותי אידר.

אז מתי הוסר הארכיון, והאם זה היה בסמוך לפרסום מועדי השיחות? הטיימליין הרלוונטי: העיתונאי רביב דרוקר מחדשות 10, שהגיש ב-2015 בקשת חופש המידע לקבלת מועדי השיחות, ערער ב-10.2016 לביהמ”ש העליון על פסיקת המחוזי נגדו. פסיקת בית המשפט העליון, שחייבה את נתניהו למסור את מועדי השיחות, ניתנה ב-7.8, נתניהו דיווח בפייסבוק על מספר השיחות ב-31.8, ומסר לעיתונאי רביב דרוקר את רישום מועדי השיחות ב-3.9.

עמיחי אתאלי דיווח אתמול (5.9) ב”ידיעות אחרונות” על הקשר בין מועדי השיחות לכותרות ישראל היום, וציין כי “החל מהשבוע הסיר ‘ישראל היום’ את ארכיונו מהאינטרנט, והקשה על גישה לשעריו מהשנים הללו [שבהן התקיימו השיחות]. עוד בשבוע שעבר פעל הארכיון כרגיל, והיה נגיש לכולם” (לא ידעתי על הפרסום הזה כשכתבתי את הידיעה שלי). “החל מהשבוע” זה בין ה-3-5/8, ימים ספורים לפני פסיקת בג”ץ.

כתבה של עמיחי אתאלי בידיעות אחרונות, 5.9.2017, על שיחות ראש הממשלה נתניהו עם העורך הראשי דאז של ישראל היום עמוס רגב ובעלי העיתון שלדון אדלסון

הקטע על ארכיון “ישראל היום” בכתבה של אתאלי, ידיעות אחרונות 5.9.2017

“כבר לפני כמה שבועות העלימו את מרבית השנים מהארכיון, אבל היה אפשר לגשת אליהם דרך קישור ישיר”*, אמר לי אורן פרסיקו מ”העין השביעית”. הפעם האחרונה שפרסיקו הצליח לגשת לגליונות, שכעת אינם נגישים, היתה ב-6.8, יום לפני פסיקת בג”ץ.

לפי דרור אידר, כאמור, “כבר מספר חודשים יש בעיה עם הארכיון”. מספר חודשים זה לכל המאוחר תחילת 7.2017 (או מוקדם מכך), בשלב שהעתירה של דרוקר ממתינה להתברר ואין עדיין פסיקה.

אבל לפי תגובת דוברת ישראל היום, שנמסרה אתמול אחה”ץ, “בשל מעבר לשרתים חדשים, כבר לפני כשבועיים, חלק מהארכיון עדיין לא עלה לאתר. אנו מעריכים שכבר בימים הקרובים הארכיון המלא יופיע לטובת כל המעוניין בכך”. מקנספרי הקונספירציות ישמחו לשמוע ש”לפני כשבועיים” מתאריך מתן התגובה זה בסמוך ל-22/8 – כשבועיים אחרי פסיקת בג”ץ, כשבוע לפני שנתניהו חשף את מספר השיחות וכשבועיים לפני שחשף את המידע המלא על מועדי השיחות.

__________________________________
* הקישור הישיר שפרסיקו הזכיר מכיל משתנה של תאריך הגליון. שינוי התאריך בקישור איפשר לו לגשת לגליונות ישנים שלא היו נגישים מעמוד הבית של הארכיון הדיגיטלי. “לוחם צדק אלמוני” סיפר היום לחדר 404 שנזכר שברוטר.נט מפרסמים מדי בוקר לינק לגיליון הדיגיטלי של אותו יום (אותו לינק שפרסיקו דיבר עליו), והציע לבדוק אם הוא מאפשר גישה לגליונות החסומים. מבדיקה ראשונית נראה שהוא מאפשר כעת להיכנס לכל גליונות 2017. הנה הקישור – משתנה היום נרשם בארבע ספרות, ומשתני החודש והיום בשתי ספרות כל אחד:
http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODn/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F[YEAR]%2F[MONTH]%2F[DAY]

📰 עשור הפרו-נתניהו של עמוס רגב נעלם מארכיון הדיגיטל של “ישראל היום”, שהצטמצם לחודשיים וחצי של ביסמוט

גליונות “ישראל היום” מאז הקמת העיתון ועד לאמצע יוני השנה, וכל הכתבות שפורסמו בהם, אינם נגישים עוד בארכיון הדיגיטלי של העיתון. עם היעלמו של העשור שבעריכת העורך המייסד עמוס רגב, נותרו בארכיון רק חודשיים וחצי של היומון תחת עורכו החדש, בועז ביסמוט.

הארכיון הדיגיטלי של “ישראל היום” נתן לגולשים גישה לעותקים דיגיטליים מלאים של כל גליונות הפרינט מאז הקמת העיתון. היום גילו מספר גולשים שהארכיון נעלם ברובו, מהגליון הראשון ב-30.7.2007 ועד גליון 13.6.2017. כעת נגישים בו רק הגליונות של 14.6.2017 ועד היום.

הארכיון הדיגיטלי של "ישראל היום", שמכיל גליונות מ-14.6.2017 והלאה. צילומסך מ-5.9.2017

הארכיון הדיגיטלי של “ישראל היום”, היום

יובל בר כתב היום בפייסבוק: “אז עיתון מסויים הסיר את הארכיון שלו מהרשת. רוצים לנחש מי?” ג’ון בראון, פעיל שמאל שמרבה להשתמש בצילומסכים מעיתונים ובהם ישראל היום במסגרת כתיבתו, צייץ בטוויטר: “אני לא מוצא בארכיון ישראל היום במהדורה המודפסת שום דבר מלפני ה1.1.2017, מישהו יודע למה? זה עדיין נמצא באתר אבל הקישורים שבורים”.

מגיבים אצל השניים שיערו שיש קשר בין הסרת הגליונות ועיתוייה לבין חשיפת מועדי השיחות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו עם העורך הראשי לשעבר של העיתון, עמוס רגב, ועם בעליו, שלדון אדלסון. “כנראה כדי שלא יוכלו לעמת אותם עם תכנים ישנים שהם העלו לטובת מקורבים לעיתון הנ”ל”, הגיב מתן ספיר. “מה הם מנסים להסתיר מתוכן העיתון בסמוך למועדי השיחות שרביב דרוקר כנראה עוד לא שם לב אליו? עכשיו זה הפך להיות הרבה יותר מעניין”, הגיב עידו סקלון. תאוריה זהה פורסמה בדיווח הלא-חתום של וואלה ברנז’ה על היעלמות הארכיון.

העיתונאי רביב דרוקר, שנאבק כשנתיים בבית המשפט כדי לקבל את מועדי השיחות במסגרת חוק חופש המידע, בדק את הכותרות שהופיעו למחרת אותן שיחות והראה כיצד הן הועילו לנתניהו – מה שעשוי להיתפש כראייה נסיבתית לכך שהשיחות נועדו לקדם את האג’נדה של רה”מ בעיתון שהוקדש לו. עם היעלמות הארכיון, יקשה עליו ועל עיתונאים אחרים לבצע תחקיר כזה בנוחות מהאינטרנט, והם ייאלצו לחטט בארכיוני נייר בספריה הלאומית, בבית אריאלה וכדומה.

התאריכים מחזקים את תאוריית הקשר הזאת. העורך הראשי החדש של העיתון, בועז ביסמוט, שכבר הספיק לחרוג מהקו של קודמו ולפרסם כותרת ראשית ביקורתית כלפי נתניהו, נכנס לתפקידו בסוף אפריל, והארכיון זמין מאמצע יוני – כלומר, כל מורשת רגב, והשבועות הראשונים של ביסמוט, אינם נגישים לגולשים.

בישראל היום טוענים שמדובר בעניין טכני. דוברת העיתון מסרה כי “בשל מעבר לשרתים חדשים, כבר לפני כשבועיים, חלק מהארכיון עדיין לא עלה לאתר. אנו מעריכים שכבר בימים הקרובים הארכיון המלא יופיע לטובת כל המעוניין בכך”.

לדף הבא →