האם העמוד של סיעת העצמאות ילך בדרכו של טוויטר שהלך בדרכו של דה-מרקר קפה?

פוסט של יותם ברנז

אני רוצה לספר לכם סיפור.

בסיפור הזה יש את כל מה שאתם אוהבים – קשרים בין אנשים, קצת פוליטיקה, הרבה הומור ציני. וכדאי שתישארו עד הסוף, אז מגיעות גם מסקנות – אני יודע, זה טיזינג קצת עלוב, אבל אם זה מותר לאנשי שיווק שחוקרים ומרצים על ניו-מדיה, זה מותר גם לי.

הזמן: ערב יום שני, 17 בינואר 2010. אהוד ברק התפלג ממפלגת העבודה והקים את סיעת “עצמאות”. הדבר הראשון על סדר היום – לוגו ועמוד בפייסבוק. הספיק גולש אחד שאמר: “עכשיו רק נותר לגלות אם הדף הזה הוא בדיחה טובה (מתחזה) או בדיחה רעה (הדבר האמיתי)” בכדי להפוך את העמוד של סיעת העצמאות להילולת הומור שנמשכה כעשר שעות. באותן עשר שעות הקהילה יצרה את האופי הבסיסי שלה, בנתה את המהות, תחומי הבדיחות ואפילו הדיעות האינטרנטיות השולטות (נסו לצייץ על חורים ברשת, ותראו מה קורה).

ואז, הגיעה השעה 11 בבוקר, ואיתה הפרסום בוויינט. הו, התגובה הרצינית הראשונה הגיעה שעתיים קודם לכן, ממגיב שתמך בברק, אבל הוא עוד דיבר עברית ולא טוקבקיסטית. ובעוד התגובה שלו היתה דלה בהומור, היא היתה עשירה בסימני פיסוק. הנהירה החלה לאחר מכן. בלי לשפוט את האהבה שלי לאנשים החדשים שהגיעו לעמוד של סיעת העצמאות, אי אפשר להתכחש לעובדה שהם שינו אותו באופן מהותי, הפכו את התכנים שבו לפחות מצחיקים ואת ההתלהמות לחשובה יותר מהכל. הטוקבקים הפכו להיות חשובים יותר מהאנשים.

כשאני כותב שדף סיעת העצמאות של שלשום בלילה עסק בהומור, אני מתכוון לזה שכל תגובה היתה בדיחה מחושבת – כולנו רצינו להיראות שנונים ומעניינים. היום, בניגוד לבעבר, רוב המגיבים פשוט יכתבו “ברק זבלול היית ונשארת לך לך לאקירוב ותתחבא” או כל דבר טוקבקיסטי אחר. במקום לנסות לשעשע, פשוט נוהמים. מבית חדש לקהילת הטוויטר הישראלית (אחרי שאר אקיקוס קבע שטוויטר מת; לא מתווכחים עם ארד אקיקוס) הדף הפך נספח למדור התגובות של וויינט.

האם הדף של סיעת העצמאות עומד למות?

התשובה היא כן. הדף התצורה הקודמת שלו – התצורה שמתעסקת בתכנים ובכמה הם מצחיקים, ופחות בקריאות “לזונות יש יותר כבוד עצמי מאשר לחבורת הזבלים והזונות הפוליטיות האלו”; התצורה בה חשבת פעמיים אם להגיב משהו, כי רצית שהוא יצחיק אנשים ולא רצית ליצור הצפה במייל של מי שהגיב לפנייך; התצורה התמימה והנאיבית משהו, זאת שבה היתה פה קהילה אחת, מאוחדת, של מובילים חברתיים, שדאגה פחות או יותר למבנה שלה כקהילה – הדף הזה מת, והוא לא יחזור יותר.

סביר להניח ששום דבר לא ישתנה. הדף ימשיך את דרכו כמזבלת טוקבקים בעל פוטנציאל הולך ויורד לייצר תוכן בעל ערך הומוריסטי, ומצד שני יתן לטוקבקיסטים המתלהמים מקום להגיב בו מבלי לחשוש מנחת זרועו של מסנן התגובות בוויינט.

ומה עם הארלי אדפטרז? בקרוב ימאס להם לגמרי (אם לא נמאס להם עד עכשיו), והם ימצאו לעצמה פלטפורמה חדשה. ואז יבוא עוד איזה דביל עם מקלדת שכועס שפתאום צפוף לו באינטרנט, ויחליט שגם המקום הזה מת. וחוזר חלילה.

_____________________
יותם ברנז הוא סטודנט לתקשורת, הרפתקן ומספר סיפורים, וכותב הבלוג חיות אחרות