קורי נגד וואלה נגד עידו, סיבוב ראשון
בדרך כלל, כששני חברים מתווכחים על מי צודק והולכים למומחה בתחום זה לא אירוע חריג. השאלה של “מי צודק” תזכה בבירה, אולי בטיפה מעבר לזה, אבל היא לא שאלה כל כך מהותית. החל מ”האם בנימין נתניהו עמד על המרפסת בכיכר ציון כשקראו ליצחק רבין בוגד” (כן), דרך “אם תשתה קולה ואז תאכל מנטוס, האם הקיבה שלך תתפוצץ?” (בשביל זה יש Mythbusters) ועד “אם תזרוק מטבע של פני ממגדל האמפייר סטייט והוא יפגע במישהו, האם זה יגרום למותו?” (לא ידוע). לכן, כשדידי חנוך ועידו קינן החליטו לריב על הסוגיה הזו ופנו אליי לענות, לא יכולתי אפילו להתחיל לחשוב על כמה השאלה מסובכת.
תקציר המקרה הוא כזה: דידי לקח טקסט מבוינגבוינג על קינדל ומאבק הסופרים בו, תרגם אותו ופרסם באותו באתר וואלה!. עידו לקח את הטקסט והעתיק אותו, מילה במילה, לבלוג שלו מבלי לתת קרדיט לדידי עבור התרגום.
עכשיו, מה יש כאן מבחינה משפטית? דידי לקח את הטקסט והעתיק אותו כיוון שהטקסט שפורסם בבוינגבוינג שוחרר לציבור תחת רשיון קריאטיב קומונס לשימוש לא מסחרי. אותו רשיון, שהוא חלק ממשפחות רשיונות קריאטיב קומונס (קראו עוד כאן) הולך נגד הכלל של זכויות היוצרים ואומר שניתן להעתיק את היצירה המקורית, לעשות בה שינויים ולפרסם אותה מחדש, והכל כל עוד נשמר הקרדיט המקורי והדבר נעשה לא למטרה מסחרית.
עידו טען כי השימוש של וואלה! הוא שימוש מסחרי ולכן דידי הפר את הרשיון.
למרות שיש לא מעט בדבריו של עידו, התשובה לכך אינה מוחלטת. ההגדרה של ‘שימוש מסחרי’ לא מופיעה ברשיון Creative Commons אלא מסתפקים שם באמירה שאין להשתמש ביצירה בכל דרך שמיועדת בצורה עיקרית ליתרון עסקי או לתגמול כספי (הטקסט המשפטי של הרשיון, סעיף 4(b)). לכאורה, וואלה! מציג מודעות ומשיג תגמול כספי מתוך הצגת הכתבה וכך על פניו הוא אמור להחשב כאתר מסחרי. אולם, הדבר אינו ברור בהכרח ולא כל אתר המציג פרסומות חייב להחשב כאתר מסחרי (וראו טור שכתבתי לפני מיליון וחצי שנה). אולם, יש כאן מאפיין נוסף שגרם לכך שההצגה תהיה, לפחות לדעתי, מסחרית: דידי קיבל תגמול כספי עבור התרגום. מאי נפקא מינה אם קיבל ישירות תוספת למשכורת על התרגום או שעשה זאת כחלק מעבודתו, מדובר ביצירה מסחרית; העובדה שמאוחר יותר קורי דוקטרו, מחבר היצירה, אישר את השימוש בדיעבד, לא מוסיפה לפרשנות.
לכן, כיוון שדידי הפר את תנאי הרשיון ועשה שימוש מסחרי ביצירה, הוא הפקיע מעצמו את הרשיון והשימוש (תיאורטית, אלמלא היתה מתקבלת הסכמתו של דוקטרו) היה מוגדר כהפרת זכויות יוצרים. לכן, כל הטענות שהולכות להיות מובאות מכאן ואילך הן תיאורטיות לגמרי ולא קשורות למחלוקת.
התרגום, שבוצע על ידי דידי, הוא יצירה נגזרת של היצירה המקורית, וככזה הינו יצירה נפרדת. את היצירה הזו לאו דווקא פרסמו תחת רשיון קריאטיב קומונס, כיוון שהרשיון לא מחייב לעשות זאת (להבדיל מרשיון cc-by-sa-nc). ולכן, לו דידי היה עושה שימוש לא מסחרי ועומד בתנאי הרשיון, הוא היה יכול לשחרר את היצירה תחת הגנת “כל הזכויות שמורות”, מה שהיה אוסר על עידו לפרסם אותה בבלוג כאן. (אגב, דידי היה יכול לעשות הלבנת זכויות יוצרים, וקודם לתרגם ולפרסם במקום לא מסחרי תחת רשיון cc-by רגיל ואז לתת קרדיט, הרשיון עצמו של cc-by-nc הוא רשיון רע מאוד)
לכן, למרות שדידי הפר את הרשיון ובפועל יצר “יצירה לא חוקית” שאין לה הורים, לעידו עדיין לא היתה את הזכות לפרסם בבלוג שלו את היצירה המתורגמת, כיוון שזכויות התרגום ‘נקנו’ ברשיון על ידי דידי, והופרו, כך שהן בכלל פקעו. דידי גם לא הכריז על בעלותו בטקסט כיוון שהוא בעצמו לא נתן לעצמו קרדיט על התרגום למרות שהוא ערך את הטקסט, מה שגרם לכך שניתן היה לחשוב כי דוקטרו בעצמו תרגם את הטקסט ושלח לוואלה!, ושחרר אותו תחת אותו רשיון.
לכאורה (בלבד), דינה של היצירה המתורגמת הוא בפח הזבל של היצירות העזובות (ולא יצירות יתומות) שיוצריהן יצרו אותן מהפרות זכויות יוצרים אחרות. יצירות כמו Hey של הפיקסיז, שהופרו על ידי ליטל מייזל כאשר זו ערכה סרטון בו היא עושה ליפסינקינג לצלילי השיר; האם מייזל, שהוסיפה ליצירה לא מעט, היתה יכולה לתבוע על הפרת זכויות היוצרים שנעשתה כאשר הבמאי קווין סמית’ החליט לערוך לה מחווה? לא, מייזל בנתה את זכויות היוצרים שלה על יצירה אחרת, ולא יכולה לקנות אותן עכשיו (וראו גם).
אז מה יש לנו כאן? דידי הפר, לכאורה, את הרשיון וקיבל אישור בדיעבד, עידו טעה ולקח טקסט יתום ופרסם אותו, וכולנו למדנו שכשנותנים לעורכי דין לדבר זה לא נגמר בפחות משבע-מאות מילים, לא משנה מה.
אז מה פסק הדין? אם הייתי צריך להכריע במחלוקת בצורה רצינית, הייתי חייב להגיד ששני הצדדים טועים, כל אחד במקום אחר, מה שגרם לנו לטראגדיה של טעויות, שאפשר לפצות עליה בארוחה. הפרטים יתואמו מראש.
יהונתן קלינגר הוא עורך דין שעוסק בתחום דיני המידע וכותב את הבלוג Intellect or Insanity. בזמנו הפנוי הוא דואג להיות אדם טוב ולהלחם בצנזורה באינטרנט ואפילו לעזור לאנשים כמו עידו לפתור סכסוכים.
צביקה, תיזהר מגוגל
נכנסתי להגדרות של הג’ימייל כדי להעלות תמונה לפרופיל הג’יטוק שלי.
פרופיל הג’יטוק שלי
מסתבר שתנאי השימוש שם לא פחות דרקוניים מאלה שבדה מרקר קפה (אם כי סביר להניח שהאכיפה בגוגל קלילה יותר):
תנאי השימוש של העלאת תמונה בפרופיל ג’יטוק
אז אם את פריס הילטון, ואיזה מגזין צילם אותך בעירום, ואת רוצה לשים את התמונה הזאת בפרופיל הג’יטוק שלך – הפרת את כל התנאים. לא שזו הבעיה הכי גדולה שלך כרגע.
עדכונצ’יק:
ו-Google Blogoscoped מגלה שכללי השימוש של גוגל אוסרים על כל קטין להשתמש בשירותי החברה.