לא באנו לשדרג את הדוס
תזכורת לכל העיתונאים, הבלוגרים ושאר החברים שיוצאים נגד הצנזורה הש”סית (בין אם חנן כהן מינה אותם רשמית ובין אם לא):
לא באנו כדי לצחוק על הילדים הלא-מקובלים של הכיתה שלובשים שמלות ומאמינים באלוהים. באנו כדי לעמוד על הזכויות שלנו ולהסביר למה נסיון הצנזורה הזה מוטעה ועיוור. הדוסופוביה שמתגנבת לחלק גדול מהטיעונים לא מוסיפה לנו כבוד, לא עוזרת לנו להישמע כמו הצד הרציונלי של הוויכוח ופשוט לא לעניין באופן כללי.
רות עבור.
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
כל מילה זהב.
Hear hear!
דורה,
{בתור הממונה רשמית על מינויים לא רשמיים}, מסכים איתך שלא צריך להתייחס לTrannies האלו שמעוניינים ללבוש שמלה בגלל השמלה אלא בגלל הרצון לחסום כל דבר שאינו אלהים.
אני חושב אבל שצריך להתחיל עם לחסום את התנ”ך, אחר כך הכל יהיה קל.
דוסופוביה? בוויקפידיה כתוב ש”פוביה היא פחד כרוני, בלתי הגיוני וחולני מחפץ, אורגניזם, מקום או סיטואציה מסוימת.”
בלתי הגיוני.
היחסים בין חילונים לדתיים (לחרדים למעשה) בארץ הם לא יחסים טובים.
למעשה, מדובר במלחמת תרבות לכל דבר כשבשנים מסוימות היא בוערת יותר, ובשנים אחרות פחות.
דוגמא מהזמן האחרון היא מצעד הגאווה בירושלים, דוגמא פחות חדשה היא עליית מפלגת שינוי (שדעותיהם האנטי-חרדיות של ראשיה היו מבחילות בעיני.)
חלק מהמלחמה הזאת נובע מהתחושה ש”הצד שלהם” מנסה להכנס לנו לחיים, קצת יותר ממה שנוח לנו וכשזה לא הולך בטוב, זה הולך בכוח (ואני אדלג כאן, ברשותך, על הסקירה של מהלכים פוליטייים של המפלגות החרדיות מאז קום המדינה ועד היום).
הרי זה לא רק האינטרנט ובתרבות החרדית, אני ושכמותי, על התרבות שלנו והמטען ההיסטורי הפרטי, הם לא יותר מאשר “תינוקות שנשבו” בעיניהם שממתינים להיפדות.
אני לא מסכים עם המונח “דוסופוביה”.
יש כאן פחד שמבוסס על ניסיון מסוים.
אני לא אגיד שאין תופעות מכוערות והיגררות למקומות מיותרים בבלוגספירה.
אבל אלה באמת המיעוט שבמיעוט.
רוב הדברים שקראתי בנושא התייחסו לנושא בצורה עניינית.
[…] עידו מבקש מאיתנו להיות קצת פחות דוסופובים, ואני מניח שהבקשה באה בעקבות רשומות כמו זו שלי. […]
אם הדת משמשת להם כמקור למוסריות העילית שלהם, ובזכותה יש להם היכולת להחליט מה טוב בשבילי ומה לא, משל היו הגננת שלי ושל כל אזרחי המדינה, אזי יש לי זכות לצחוק על הטמטום שלהם ושל אמונתם, המכונה בטעות “יהדות”.
אוקיי, נגיד זאת כך: לי אישית אין שום רצון *לשכנע* את צנזורה ג’ו וחבורתו שהם טועים או שאני חכמה יותר, כמו שכשאני נתקלת במחזירים בתשובה אני לא מתחילה לפרט את הספרים בספריה שלי כדי להוכיח שיש לחילונים תרבות מלבד סקס בשירותים במועדונים (נשמע כיף, אגב). אני פשוט הולכת. בגדול אלה גם הבדלי גישה אישיים לגיטימיים, אבל במקרה הזה פשוט נראה לי הרבה יותר מעשי לצאת נגד חוק מופרך ובלתי אפשרי מאשר לגרור לתוך זה את כל המלחמה המלוכלכת. שלא לדבר על זה שזה יוביל לטקסטים יותר מעניינים.
דורה – מה שאמרת בתגוב – סבבה. זה לא מה שאמרת בפוסט עצמו
אור, נכון. התגובה באה להבהיר חלק מסוים מהפוסט. יש בעיה?
רשומה קשורה, לדעתי, של נדב, על כל הקטע המשתתמע כאן של לשפוך את התינוק ביחד עם המים: http://nadav.blogdebate.org/?p=139
דורה את צודקת באופן חלקי בפוסט, והתגובה שלך משלימה את החסר בפוסט.
אבל
ברגע שנציגו של ציבור מסויים וספציפי מעלה הצעת חוק מסויימת ומצהיר שמטרתה להיטיב עם כולנו, אבל היא לא רלוונטית לציבור שנציגו העלה את הצעת החוק (והוא גם דואג להדגיש את זה באופן מפורש) – הדבר מתחיל לאבד מן הכוונות הטובות שלו ומתחיל להראות יותר כמו הרצון של ציבור מסויים וספציפי להשליט את אורח חייו על שאר הציבור.
אסור לתת לחוק הזה לעבור, וזה די ברור שבזה צריך המאבק להתרכז ולא בליבון שנאה ואי הסכמה זאת או אחרת בין ציבורים שונים בעלי השקפות עולם ודעות שונות במדינה. אני חושב שהצעת החוק מעלה רעיונות נכונים, ועם זאת הם מועלים לא מן הסיבות הנכונות אלא מתוך אינטרס מוצהר של הציבור המסויים והספציפי.
[…] לכן, כשדורה קישינבסקי אתמול אומרת ש”לא באנו לצחוק על הילדים הלא מקובלים של הכיתה שלובשים שמלות ומאמינים באלוהים”, היא טועה. נכון, לא באנו לצחוק עליהם, אבל העובדה שהם מאמינים באלהים היא חלק מדרך חיים שלמה שנועדה לקדם סוג מסוים של תרבות, שאנחנו לא חלק ממנה. (מישהו אמר אינדוקטרינציה?) לכן, כשאביעד קדרון מסביר שמי שלא התנגד לש”ס בתקופת המהומות הקודמות סביב מצעד הגאווה לא צריך לבכות עכשיו, צריך להבין שהרעיון של סתימת פיות הוא חלק מובנה מהחברה והתרבות שלהם, ואנחנו צריכים לקבל אותם כמו שהם. […]
עד כמה שאני בעד סקס בשירותים עם נערות קורעות, אני חושב שאת מדברת שטויות, דורה. הצעות החוק האלו לא נולדות להן באוויר מתוך התעבות של מידיכלורינים או משהו. יש להן אבא. ולאבא הזה יש השקפת עולם שמעצבת את הצעות החוק האלו. להגיד שאנחנו צריכים להתייחס לפגמים הרעיונים בחוקים האלו בלי להתייחס לנסיבות שיצרו אותם או האנשים שעומדים מאחוריהם זה כמו להגיד שחוק החזיר זה עניין קולינרי. להגיד שזה חוק חרדי שנולד מתוך ראיית עולם דתית פונדמנטליסטית זה לא אד הומינם. זה פשוט לא להתעלם מהמציאות.
טיעון טוב, ג’וני. אני בטוחה שהיית כותב על זה משהו נהדר אם לא היית עסוק בהשתתפות בתחרות “מי מכניס את המילה איראן יותר פעמים למשפט” ובהדבקת סטיקרים על האוטו עם הפרצוף של אמנון כהן בהבעה לא מחמיאה.
הסטיקרים זה הבוס שלך. ואירן זה מילה מצחיקה.
וכיוון שאפילו התורה דיברה בלשון בני אדם, אני לא כל כך מתבייש לדבר בשפה שמדברת לגולשי nrg. ולא רק להם — אם את חושבת שבעולם כל כך מייאש, שבו הצעות חוק חפפניות ועלובות כאלו עוברות בקריאה טרומית והעיתונות לא מתפוצצת מכעס, הומור זה דבר רע — אז נסכים שלא להסכים.
הנשק האישי שלי נגד עליבות כזאת הוא לשים אותה ללעג. זה מנטרל את ההרגשה שאי אפשר לעשות כלום נגד הטימטום הזה. נסי ותהני.
דורה – הבעייה שלי היא עם האפולוג’טיקה המובנית לקריאה להיזהר מדוסופוביה. לא צנזורה ג’ו, לא ולדי, לא גדי שמשון ולא עוד מישהו שנתקלתי בו שחרר טקסט דוסופובי – מקסימום טקסט שמתעלם מחוסר הישימות של הצעת החוק (יש לקוות). אני לא אוהב, וזה לא הפעם הראשונה שאני נתקל בזה, שכל פעם שמישהו אומר משהו כנגד קבוצה מסויימת המנסה לפגוע בו מוקע כשונא הקבוצה המדוברת – זה יוצר מאין סימטריה לא קיימת. זה בלט יותר בזמן הסערה על מדרך הגאווה (וכנראה יבלוט יותר בעוד כמה חודשים במצעד הבא) אבל זה תקף גם כאן.
BoR|S אני מבין שלפי ההגיון שלך לגבר למשל אסור להציע הצעה שמטיבה רק עם הנשים ?
מי שאינו נכה לא יכול הציע הצעות המטיבות עם נכים.
גישה מעניינת אבל ממש לא דמוקרטית !
יופי, ג’וני. פתאום הוא העורך “שלי”. כשהוא קיבל 100 בתושב”ע הוא היה העורך *שלנו*.
לא ממש קשור, אבל אם כבר מדברים:
נושאי דת ומדינה נעלמו מהתקשורת יחד עם תנועת שינוי. לא אהבתי את שינוי – הגישה שלהם הייתה קיצונית ורדודה, ולא חיפשה פתרונות אמת, אבל אין אף אחד שמחזיק כרגע בתפקיד החשוב, של שמירת האיטרסים של כלל הציבור מול הקיצוניות החרדית.
חבר’ה – המצב קשה, קשה מאוד ואתם אפילו לא יודעים, כי אף אחד לא מספר לכם – מינוי הדיינים החרדים לבתי הדין היה מגיע בעבר לראש סדר היום הציבורי – כמעט לא סוקר. חוק הרחבת סמכות בתי הדין שעבר בקריאה טרומית לפני שבועיים, לא סוקר בכלל!! זה חוק אנטי דמוקרטי, שובניסטי ומסוכן מאוד מאוד, אבל אתם בכלל לא יודעים על קיומו (ואיך תדעו? אף אחד לא סיפר לכם). הסוגיה הזאת נתפסת משום מה כוויכוח פנים דתי, אבל הוא עלול להשפיע על כל אחד ואחת מאיתנו.
כנ”ל הנסיון האומלל (שלדעתי לא יצלח) לצנזר את האינטרנט, שאם אתה לא קורא בלוגים, אתה לא שומע עליו.
נושאי דת ומדינה פשוט לא מטופלים באופן מאוזן כרגע – לא בכנסת ולא בתקשורת. אז כן – אני פוחד מהעתיד בכל הקשור לנושאים אלו, ואני דואג לעצמי, לא לחרדים – אין לי עניין לשנות אותם.
יאללה יאללה. עידוק קיבל מאה בתושב”ע בערך כמו שאני עושה מין לוהט עם העורך של nrg יהדות.
תיקון: עורכת nrg יהדות. ומזל טוב, אגב.
התחלף העורך?
אתה לא יודע עם מי עשית סקס?
חצי מהזמן, לא.
892 והגולש החרדי…
…המאגר שרוצה ח”כ אמנון כהן להקים, יכול להיות הסיוט של הגולשים החרדיים. אם כן,למה הם לא נלחמים נגד החוק?…