הם חיות, אנחנו מתבהמים
אחד הדברים הנוראיים בסבב האלימות הנוכחית, פרט לקיפוח חיי אדם של חפים מפשע בשני הצדדים, הוא ההתייחסות האל-אנושית אל הפלסטינים בצבא ובתקשורת אצלנו. ב-6 בינואר פורסם באתר ynet מאמר מאת חנן גרינברג, שכותרתו “כוחות צה”ל בעזה נתקלו במחבלים מתאבדים”. כותרת המשנה של המאמר ציינה את הדברים הבאים (ההדגשות שלי):
מפקדים בשטח מתארים את “שמורות הטבע” של חמאס שכוללות מנהרות תת-קרקעיות, מהן מגיחים מחבלים – חלקם עוטים חגורות נפץ. באחד המקרים נוטרל מחבל ונעצר. אחר ניסה לחטוף חייל – וחוסל. אמש נרשמו חילופי אש קשים.
האויב בסבב הדמים הנוכחי מדומה לחיות הדרות בשמורות טבע וחלק מאנשיו מגיח מתוך החורים כעכברים או חולדות, המבקשים לטנף ולטמא את חיינו ואת סביבתנו. האויב אינו אדם – אם הוא חיה, ניתן לעשות לו הכל ובכל דרך אפשרית, כולל להמטיר אש וגופרית על עריו ועל ילדיו. אנחנו יכולים להמשיך ולאטום את אוזנינו למתרחש ולאפשר לנציגי צה”ל בכלי התקשורת, הנקראים משום מה עיתונאים, לטעון שבלחימה אנו מנסים להימנע מלפגוע במי שאינם “מחבלים” או “חמושים” גם אם התוצאה היא הרג של יותר מחמש מאות בני-אדם בשבוע וחצי, מהם כשליש לפחות ילדים ונשים שאינם חשודים כלל בהיותם אנשי חמאס (להיות ערבי זה פשע מספיק גרוע בעיני רבים מהטוקבקיסטים הישראלים…).
מלחמה היא דבר נורא. בין אם המלחמה היא מוגבלת במטרותיה ובאמצעיה ובין אם היא כוללת היא כרוכה בקיפוח חיי אדם, ורצוי שהאויב יהיה מוטל על הארץ ולא אתה. ברם, החברה האנושית הכירה, באמצעות המשפט הבינלאומי, כי גם במלחמות ראוי שיהיו גבולות לפעולות שהצדדים מרשים לעצמן. שתי תועלות יש בכללים אלה: האחת היא למנוע מהצדדים לבצע פעולות בלתי-אנושיות בעליל שמטרתן לפגוע ככל הניתן, פיזית ונפשית, באויב, שימנעו משני הצדדים לחיות זה לצד זה לאחר תום המלחמה. אין מה לעשות, אויבים לא נעלמים. מלחמות בעידן המודרני לא מעלימות אויבים. האחרת היא למנוע הידרדרות מוסרית של הצדדים הלוחמים. כאשר המלחמה היא המשך הפוליטיקה באמצעים אחרים, אף אחד לא רוצה להתעורר לחברה שאימצה את שנאת האחר פנימה. כל אחד יכול להפוך יום אחד לאחר ולחוות איך זה להיות האויב.
הפצצות מסיביות של אוכלוסייה אזרחית הן תוצאה של שלילת צלם האנוש מהאויב. אנחנו מבצעים את אותם הפשעים שאנחנו מייחסים, בצדק, לאויבינו. החמאס שיגר רקטות קסאם במשך שמונה שנים על שדרות והיישובים הסמוכים לה, והפך את חיי תושבי האזור לקשים מנשוא. ברם, התגובה הנוכחית של ישראל היא קשה עשרות מונים. כיון שהפלסטינים והחמאס לא יעלמו בעקבות סבב הדמים הנוכחי, ניתן לשער שלא יהיה בה תרומה לא לביטחון ולא לשלום, לא של תושבי עוטף עזה ולא של כולנו. עוצמת התגובה הישראלית – והיעדר החוכמה שמאחורי עוצמה מופרזת זאת – נבע גם מהתהליך המתמשך שבו ישראלים רבים בחרו להפסיק ולראות בפלסטינים בני-אדם.
זהו שיאו של תהליך התבהמות שחלקים נרחבים מהחברה הישראלית עוברים זה זמן רב. בשנים האחרונות חלקים נרחבים בחברה הישראלית קראו לערבים, לאלה שנלחמו ולאלה שלא נלחמו בנו, בשמות משמות שונים: מקומיים, אינדיאנים, מלוכלכים, ערבושים (הביטוי הישן וה”טוב”), וחיזבלונים לבני-דודים מהצפון. גימדנו אותם וזלזלנו בהם, אבל כל הכינויים האלה עדיין חייבו אותנו לראות אותם כבני-אדם. מסוג ב’, אבל בני-אדם. לא עוד! התגברנו על העכבה הזאת, ועכשיו אנחנו רואים בהם חיות מטונפות. לחיות מטונפות מותר לעשות הכל. מותר לצוד אותם כי הם בעצם חיות (גם בשמורת טבע מותר לצוד) ומותר לרסס אותם ללא הבחנה כי הם מזוהמים שמגיחים מהחורים. האם אנחנו לא פוגעים באלפיהם וברבבותיהם כי אנחנו רוצים לשמר כמה מהם – בדיוק כמו בשמורת טבע?
שרון אסיסקוביץ הוא עמית פוסט-דוקטורט ומרצה אורח, המחלקה למדע המדינה והמרכז ללימודים יהודיים, אוניברסיטת וויסקונסין-מדיסון
תגובות
53 תגובות לפוסט “הם חיות, אנחנו מתבהמים”
השארת תגובה
לאחרונה בחדר 404לראות בלי ללייקק
כך תראו עמודי פייסבוק שדורשים לייק בלי ללייקק אותם (קוד מעודכן)
מאמר מצויין ומאיר עיניים.
מאמר מצוין עם כמה עובדות לא נכונות.
- המושג “שמורות טבע” לקוח דווקא מהטקטיקות של חיזבאללה במלחמת לבנון השניה. כיוון שהיו, לצערנו, אפקטיביות, מיהרו בחמאס ללמוד וליישם.
- “נהרגו חמש מאות איש, 30% מתוכם ילדים ונשים” זה לא נכון. מתוך כ-500 ההרוגים המדווחים, כ-15% אינם לוחמים בשירות החמאס. מתוך הקבוצה הזו, 30% הם ילדים ונשים. זה הרבה מדי וזה גרוע מאוד, אבל זה שונה ממה שנכתב.
- “הפצצה מסיבית של אוכלוסיה אזרחית” שטחי ומיתמם. פעולות חמאס מבוצעות מתוך אוכלוסיה אזרחית, וזה, כידוע, פשע מלחמה. אצלנו לפחות יש מאמץ לפגוע במי שצריך ולא לירות ללא אבחנה.
כל זה כדי לומר: אפשר להיות בשמאל בלי גינוי אוטומטי של כל פעולות צה”ל; כפי שאפשר לומר שהמבצע הצבאי מוצדק, אבל לא כל פעולה שמתבצעת חפה מביקורת.
אני מסכים עם הנקודה העיקרית של המאמר: יש כאן תהליך של דהומניזציה של האויב. זה לא שונה מתהליכים שקרו בעבר במדינות אחרות – די להציץ בכרזות תעמולה אמריקאיות ממלחמת העולם השניה, ולראות כיצד מוצגים שם היפנים. אני חושב שהתהליך אצלנו הוא עמוק יותר, וקשור גם להתבהמות של החברה בכללותה, עד כדי תהליכי דהומניזציה בין מזרחים ואשכנזים, או חילונים ודתיים, או ימנים ושמאלנים.
אגב, תהליך דהומניזציה ודה-לגיטימציה של ישראל מתרחש בזמנים אלה ממש בשמאל האמריקאי, ובכלל זה באקדמיה, וכדאי לשים אליו לב.
כמו שאמר רואה שחורות, המאמר לוקה מבחינה עובדתית, בעיקר בתחום ההגזמה – וגם חוסר ההבנה שהפגין הכתב בשימוש במונח “שמורות טבע” הביא לכך שתחילת המאמר נשענת על טעות, ולא על עובדות. דוגמה נוספת היא הביטוי “מלוכלכים” – נדב”ר צבאי בסיסי, שפירושו מחבל, לא ערבי.
זה לא שהמאמר אינו נכון – הוא פשוט מנופח, גם מבחינה סטטיסטית וגם מבחינת השענות על קנים קיימים, אך רצוצים למדיי.
[...] הבא נכתב כתגובה למאמרו של שרון אסיסקוביץ שפורסם הערב בחדר 404. מומלץ לקרוא אותו קודם כדי להבין על מה אני [...]
אל “רואה שחורות” -
אני שמח לתגובה, ואנא הרשה לי להגיב לחלק מטענותיך.
המושג “שמורות טבע” גובש על-ידי צה”ל ביחס לחיזבאללה – זה נכון. המסקנה מכך היא שתהליך ההתבהמות שבו האויב מזוהה כחיה כבר קיים כאן והוא לא חדש. זה דבר נוראי בעיני. מה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו זה מדוע עולם דימויים כזה אומץ על-די צה”ל והתפשט לחלקים אחרים בחברה הישראלית כמו חלק מאמצעי התקשורת.
הפצצה מאסיבית של אוכלוסייה אזרחית היא הביטוי הנכון בעיני למה שקורה כעת. אפשר להמשיך ולהיתמם ולומר שצה”ל נזהר והוא הומני. בעיני זה לא נכון. אנחנו מקבלים ראיות לכך בכל יום. צריך להסיר את המסך מעל מכבסת המילים, לראות את התוצאות ואת הסיבות להן.
אני מסכים שאנחנו לא שונים מהאמריקאים ומהאירופאים. במקרים רבים מעלליהם היו (ועודם) גרועים משלנו. ברם, לא צריך “להעתיק” כל דבר. אני בהחלט משער שאם אעמוד מול סטודנטים שישאלו אותי על המתרחש (הקורסים שאני מלמד הם על ישראל, אך אינם עוסקים ישירות בסכסוך) חלק מהתשובה שלי תעסוק בהשוואה ביננו לבין החברה האמריקאית. אני לא חושב שההתנהגות כלפי אזרחי ארה”ב ממוצא יפני בזמן מלחמת העולם השניה או מניעת משפט מהעצורים בגוואנטנמו הם נסבלים יותר. אם הם רוצים “לשפוט” את ישראל הם צריכים לעשות זאת לאחר ש”שפטו” את החברה שלהם.
אני ישראלי ואחזור לחיות בישראל. אני מודאג מהאופן שבו החברה הישראלית משתנה ומהכיוונים שהיא הולכת אליהם. אני לא רוצה לחזור לחברה שמתנהגת כמו החמאס והחיזבאללה. אנחנו בדרך לשם.
החמאס לא יעלם. זו המציאות. מלחמה ברוטלית וחסרת מעצורים נגדו לא תביא ליותר ביטחון, אלא רק תפגע בביטחוננו ותדרדר אותנו מוסרית לתהומות חשוכים. אני לא רוצה להגיע למצב כזה, אני לא חושב שהחיים יהיו ראויים במצב כזה. לכן חשוב לי לבטא את מחשבותיי.
תגובה לשחר לנגבהיים -
בדומה לנאמר בתגובתי ל”רואה שחורות”, הכינוי מלוכלכים לא היה נולד אלא דרך תהליך דה-הומניזציה של האויב.
האויב הוא לא ידיד, ובמלחמה הורגים חלק מהאויב כדי לא להיהרג, אבל אחרי המלחמה צריך להמשיך ולחיות עם מי שנשאר מהאויב. דה-הומניזציה של הויב לא תביא לפתרון היא רק תחריף את הסיבוב הבא.
לריקי כהן – תודה.
ואני ארחיב קצת על נושא “שמורות הטבע” – טקטיקה שפיתח חיזבאללה למלחמת לבנון השניה. מדובר בשטחים שנראים טבעיים לחלוטין ומסתירים בתוכם תעלות ומנהרות, מלכודות לחיילים, מוקשים, חרכי ירי וכן הלאה.
השטח הסבוך מקשה על זיהוי האויב שיכול להוציא קנה ולהוריד מחלקה לפני שיזוהה. נושא שמורות הטבע הוא אחד הנושאים שנלמדו ע”י צהל ואף יש מתקן אימונים בצפון שכל כולו מוקדש לאימוני שמורת טבע.
משעשע לראות את מתקבקי הבלוג טוענים בבבטחון כה גדול כי “רק” 15% מההרוגים הינם אזרחים חפים מפשע, בעוד שאפילו הפלסטינים וארגוני זכויות האדם עדיין מנסים להגיע למניין ההרוגים המדוייק.
ואפילו אם באמת 15% מההרוגים היו אזרחים, אני יכול לומר בבטחה מסויימת שלפחות 40% מהפצועים היו אזרחים – ואף אחד ממבקרי המלחמה לא מדבר עליהם – שלא לדבר על 100% מתושבי עזה שהם נפגעי חרדה.
מה שהכי עצוב בכל הסיפור הזה, שאחוז ההרג באוכלוסיה האזרחית כלל לא משנה כשזה נוגע ליהודים, אלא רק כשמדובר בפלסטינים. לדעתי, גם אם כל רסאם וגראד היה נורה לעבר בסיסי צה”ל, היינו תוקפים את החמאס בפראות.
אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מסוכנת שבה ישראלים מוכנים להשלים עם 15% הרוגים אזרחיים בתקיפות צה”ל ואינספור אזרחים פצועים, מוכנים להשלים עם שימוש בנשק שאינו עושה שום אבחנה בין אזרח לבין לוחם חמאס ומוכנים להמשיך בפעולה הזו עד שהחמאס יזעק “די”. מעניין כמה אוייבים חדשים יקומו לנו עד שתסתיים הפעולה המיותרת, והאם היא תקדם אותנו אפילו בחצי צעד לקראת שלום עם הפלסטינים.
הרשומה נתקבלה בבלוגדיבייט…
I found your entry interesting do I’ve added a Trackback to it on my weblog :)…
מפחיד אותי שכל העובדות הלא נכונות במאמר שלך, בגלל הבטחון המופרז שבו אתה מציג אותן, יחליקו כנכונות אצל אנשים שלא מבינים מספיק ויתרמו לתהליך הדה-הומניזציה ודה-לגיטימציה של ישראל שהוזכר פה שאתה כנראה חלק גאה בו. אני תוהה כמה אנשים מסתובבים עכשיו “בזכותך” באוניברסיטת וויסקונסין-מדיסון וחושבים שעמדת ישראל הרשמית היא שפלסטינים הם חולדות ושצה”ל מפגיז בכוונה אזרחים פלסטינים כי הוא שונא אותם.
אתה זה ayaz? כי הזכרת באנקדוטות תגובה שלך פה ולא ראיתי כזו.
אני שמח לראות שלפחות באנקדוטות הפסקת לעשות הכללות בוטות, שטחיות ושקריות ונצמדת לנקודה הרצינית היחידה במאמר שלך, שכמות ההרוגים ברצועה כתוצאה מפעולת צה”ל (טרוריסטים, תומכי טרוריסטים ותמימים) תקשה מאוד על הפלסטינים לדבר איתנו אח”כ ולא תקרב את השלום.
אני חושב שעידו עשה טעות שאפשר את הפוסט הזה. לא כי אין לאנשים שמחזיקים בדעות האלה מקום ביננו, ולא כי דעתם לא תואמת במאת האחוזים את שלי, אלא פשוט כי לטעמי הפוסט לא מתאים לרוח הכללית של “חדר 404″.
איזה קטע מטופש.
ראית צמד מילים “שמורות טבע” ומיד הסקת על דה-הומניזציה.
ענו לפני על מקור הביטוי, אבל אפילו לשונית זה לא נכון. גם האינדיאנים בארה”ב וגם שבטים בקניה קיבלו את הזכות לחיות בשמורות. זה לא הופך אותם לבלתי אנושיים, זו פשוט סביבה ששמורה רק להם בכוונה ומראש כדי למנוע השפעות מזיקות לתרבותם.
טוב שלא טענת שאנחנו מדמים אותם לצמחים כי בארץ יש גם צמחים נדירים בשמורות…
ורק להבהרה, אני לא מתיחס לעובדות בנוגע למלחמה שהובאו כאן אלא רק לדימוי שלא עזר. את הבעיות בלוחמה כזו צריך בהחלט להציף ולנסות למנוע.
הנקודה היא שלא צריך לערבב את המעשים בייחוס מניעים פסולים שקיימים בעיקר בעיני רוחו של הכותב.
אני חושב שעל הפצצת אוכלוסיה אזרחית יש רק עונש אחד – שצהל יפציץ חזרה
באופן לא מפתיע, המונח שמורות טבע מקורו בדו”חות צבאיים. (בנוגע ללבנון, אבל זה לא רלוונטי)
אנחנו נכנעים לאלה שאומרים “הם לא בני אדם, הם יורים על אוכלוסיה אזרחית.”
ובכן, צריך להזכיר למי שאומר את זה שפעם אמרו את זה עלינו, כדי להקל על חיילים נאציים מבחינה נפשית ומוסרית לרצוח יהודים לתוך בורות ביערות אירופה.
השמאלן הנאור והחולני ימשיך לכתוב הגיגים מטופשים בזמן שמיטב חיילנו נהרגים על הגנת המולדת והתלאביבים מהבלוגים ימשיכו להשפריץ הגיגים בזמן שהם משתמטים מהצבא ותומכים באויב. העובדות הברורות הן שישראל תמשיך בלחימה עד שעזה תושמד על כל מחבליה. ולאחר המלחמה יתקיימו הבחירות בהן סוף סוף תבחר ממשלה לאומית בראשותו של בנימין נתניהו שיוביל את המדינה בשנים הבאות בבטחון ובשלום אמיתי.
נ.ב
חתמו בעצומה נגד דוברת החמאס בערוץ 2, יונית לוי
http://www.atzuma.co.il/petition/151093/1/1000/
מי שהולך לישון עם טילים שלא יתפלא שהוא לא יקום
יחד עם משפחתו
אם צהל היה מבצע “הפצצה מאסיבית של אוכלוסיה אזרחית” כפי שאתה אכן מייחס לו, היו נהרגים לפחות 10,000 איש ביום.
צה”ל מנסה לפגוע אך ורק בפעילי חמאס. חמאס מנסה לפגוע בעיקר באוכלוסייה אזרחית.
ואגב, גם 100% מתושבי הדרום (מיליון איש) הם נפגעי חרדה. וגם לא מעט תושבים במקומות אחרים שנחרדים גם הם מהחמאס הרשע.
לא בא לך להמתין עד אחרי המבצע ?
ואז להמשיך לבלבל את המוח
כמה קל להתמכר לרטוריקה הזו של טיפוח הקיפוח. גם אני איש שמאל, אולי אפילו ראדיקאלי אבל עדיין לא איבדתי את היכולת לראות את המציאות נכוחה.מעבר לאי ההבנה הבסיסית של הטרמינולוגיה כפי שכבר העירו מגיבים למעלה לעניין “שמורות הטבע” שמתייחסת לא לבני האדם אלא לתכסית הנוף שם. מעבר לכך, מי שמשתמש תדיר ברטוריקה של חיות ובהמות הוא האסלאם הרדיקאלי. מדובר בשלילת הצלם היהודי באופן מוחלט. חזירים וקופים אלו מחמאות יחסית למקובל. אז נא להתחבר בהקדם למציאות.
תגיד לי…ברצינות…אתה רציני?
מה לעשות שחמאס יורה מתוך אוכלוסיה אזרחית,בתי ספר, בתי חולים ומה לא…אז מה אתה מציע?
צהל הבהיא לפנות את האיזורים.
צהל פיזר עלונים…מדברים שם ערבית לא? מבינים..
חמאס יורה מתוך אוכלוסיה…אתה יודע בדרום זה 100% אזרחים..זה מחיר מלחמה…אף אחד א מחפש על הכוונת ילדים…למעט החמאס ששם את זה כמטרה.
זו פשוט הסתה אנטי ישראלית באיצטלה של מאמר בעל נופך אקדמי המבוסס על גיבוב של עובדות לא מבוססות.
הפלסטינים משלמים מחיר אזרחי כבד כי הם בחרו להיות תחת שלטוו של ארגון טרור קיצוני שמשרת את אירן ושם לו למטרה להשמיד את ישראל.
במלחמת העולם השניה מתו 8 מליון גרמנים, 70,000 מהם מתו בלילה אחד של הפצצות של בעלות הברית על העיר דרזדן. רובם המכריע היו אזרחים ולבעלות הברית היה ברור שאזרחים הם המטרה. זה המחיר הלגטימי שעם משלם כשהוא בוחר הנהגה חורשת רע.
ישראל בשונה מבעלות הברית לא מפציצה את האזרחים מתוך כוונה להרוג בהם אבל המחיר שהאזרחים משלמים, עם על הצער, הוא חלק מהתבשיל שהם בישלו לעצמם.
שלא יתעסקו איתנו…8 שנים ירו טילים על ילדים…
ומה היה בצפון לפני שנתיים?
אתה חי באופוריה ידידי
בואנ’ה מה הדם של יהודים/ישראלים שווה פחות מדם פלסטיני ?!חחחחחחח הצחקת אותי לרגע. צה”ל מפציץ מחבלים ואם הוא פוגע באזרחים אז הוא מנסה ללמוד איך לא לעשות זאת שוב החמאס לעומת זאת וכול הפלסטינים שמספקים להם מגן אנושי שהם יורים על אוכלוסיה אזרחית ופוגעים הם מנסים לבדוק איך הם הצליחו ולעשות את זה שוב !
במקום בו לא ניתן לדון בשאלות נוקבות בצורה חופשית לא מתנהלים חיים הומנים.
הם אינם חיות, הם רובוטים בשם האיסלם הקיצוני וזה מפחיד אף יותר.
אינני מאמין בצדק, כולנו טועים השאלה היא בכמה, באיזה נושא והאם אנו מודים בכך.
הנהגת החמאס אינה מסוגלת להכיר בטעות, ומוכנה להקריב לשם כך את עמה.
הכתוב מעל הקיים והחי!
“…דהומניזציה של האויב” מבחינת החמאס\חיזזבלה\אירן אני ואתה קופים, ולשמחתי אני לא פוסל זאת על הסף ופתוח לדעות שונות בינהם אבולוציה.
ולסיכום על הכתוב הוא ששאיפותיו של החמאם הן להשמיד את מדינת ישראל. וזה הופך אותם לרוצחים.
כותב המאמר המכובד שלום.
איך תגדיר אוכלוסיה שביום השנה הראשון לחייו של תינוק מצלמת אותו עטוף בחגורת נפץ?
תולה את הפוסטר על קיר ביתה בגאווה גדולה שהינה נולד השהיד הבא!
אני ממליץ לך ללמוד קצת על אומניות לחימה כדי שתבין את שני הכללים הראשונים:
1) נסה להמנע מעימות אם יש באפשרותך לעשות זאת.
2) אם אין לך דרך להמנע מהעימות, הייה מוכן והכה בכל העוצמה! כדי שהיריב שלך לא יחשוב פעם נוספת שאלימות היא כלי להשגת הישגים.
לכן בפעם הבאה שאתה חושב לכתוב מאמר כזה? אני מציע לך לגור באזור עוטף עזה או, בגבול הצפון כשיש ירי בלתי פוסק של נשק תלול מסלול, עליך, על משפחתך, על חבריך, ועל ביתך.
לסיום:
חבר שלי הגדיר את זה כך “השגרה שלנו בקיבוץ נירעם היא, 23:55 שעות של גן עדן וחמש דקות של גהינום, עד שאנחנו יודעים שכולם שלמים ובריאים”
בברכה.
רק, אם אפשר, תיקון עובדתי לגבי “פשעי מלחמה”.
לבצע לוחמה שלא מתוך מדים זה פשע מלחמה. לוחמים צריכים להיות מזוהים ככאלו. לבצע לוחמה תוך שימת אזרחים במכוון בין הכוחות הלוחמים שלך לבין אלו של האוייב הן פשע מלחמה. אני לא מעודכן אם לתקוף אזרחים במטרה תחילה של תקיפת אזרחים זה פשע מלחמה על פי ההגדרות היבשות של ג’נווה, כמו גם לגבי פיגועי טרור.
מצד שני, להרוג אזרחים תוך כדי מלחמה, גם אם מדובר בילדים או בנשים, אינו פשע מלחמה מהטעם הפשוט שעוד לא נולדה המלחמה בשטח שבו קיימת אוכלוסיה אזרחית שבה מישהו הצליח להמנע מזה. אם אי אפשר להמנע מזה, הרי שהדרך היחידה להפוך את זה לפשע מלחמה זה לטעון שמלחמה זה פשע (ומכאן הדרך לפאציפיזם מוחלט, על כל חסרונותיו המובנים, מאוד קצרה).
לגיטימי לנסות לטעון שצה”ל אולי לא מטווח אזרחים, אבל יורה בלי לעשות את מלוא המאמצים כדי להמנע מלפגוע באזרחים (מה שאיננו פשע מלחמה על פי ההגדרות היבשות). לגיטימי, אבל לא מגובה בעובדות. הסטטיסטיקות העולמיות עבור סוג הלחימה שצה”ל מבצע כרגע בעזה מדברים על יחס הפוך של הרוגים אזרחים לעומת לוחמים ממה שאנחנו רואים, כלומר יותר אזרחים הרוגים מאשר לוחמים. הסטטיסטיקות האלו מדברות על לוחמה כנגד צבא לבוש מדים.
במילים אחרות, אם הטענה היא שהתקשורת מבצעת דה-הומניזציה של הערבים, טען את הטענה הזו. אם הטענה היא שהמבצע, ללא קשר למידת ההצדקה שלו, לא אפקטיבי, טען אותה. מכיוון שטענת את כל שלוש הטענות, השימוש המאוד נפוץ (ובצורה לא מוצדקת, וגם זה מאוד נפוץ) בביטויים כמו “פשעי מלחמה” צובע את שאר הטיעונים שלך באור לא נעים ולא מחמיא (לך).
שחר
נ.ב.
אם יש לך דוגמאות ללוחמה שבה לא נהרגו אזרחים, למרות שהיו הרבה מהם באיזור של הלוחמה, הדוגמאות יתקבלו בברכה.
ניכר מכתיבתו של שרון כי דעותיו הפוליטיות נוטות לצד שמאל של המפה, אפילו בחדות. מכך שאינו מתייחס ל-7 השנים שתושבי הדרום סופגים טילים, כן טילים כאלו שזורקים בד”כ במלחמות מידי יום וגם שם היו הרוגים ועשרות פצועים והחמאס אוים שוב ושוב להפסיק ואנחנו מרוב פחדנותנו או הומניותנו, נמנענו יותר מ-7 שנים מלפעול. גם העולם “הנאור” שתק ב-7 השנים האחרונות שהופגזנו. שרון אף אינו אומר מילה אחת טובה כלפי ישראל המסכנת את חיי חייליה בהכניסת אותם לתוך עזה, כדי למנוע פגיעות רבות באזרחים חפים מפשע בעזה (אף שדבר זה אינו ברור, מאחר שרוב מוחלט מתושבי עזה בחר בבחירות דמוקרטיות בארגון הטרור חמאס ובעצם בחר בשיתוף פעולה והמשך הטרור במו ידיו), במקום לירות מהאוויר כך שלא נסכן אפילו טיפת דם קטנה מחיי חיילינו במלחמה שנכפתה עלינו לאחר הבלגה שאף מדינה בעולם לא היתה מסכימה לה ודברים אלו אינם צריכים ראיה. הם ידועים מכבר.
היוצא מזה הוא שהכותב החליט לעצום את עינו האחת ולהסתכל אך בפרופיל התמונה שמתאים בצבעיו לגוונים שהוא אוהב. יפתח נא מר, את עינו השנייה ויגלה עולם אחר, פחות יפה או אולי יותר יפה. תלוי בעיני המתבונן. ויפה שעה אחת קודם.
יש לך מילה אחרת מחיות טרף כאלה שלוקחים את אחים שלהם וזורקים אותם חיים מהגג כשידיהם קשורות לאחור
יש לך כינוי אחר לאלו שיורים לגני ילדים על מנת להרוג תינוקות, ושלא תעיז להשוות את זה לטעויות שלנו.! שמא תוכל למצוא לי מה השם של מי שמחנך את ילדיו מגיל ינקות להתפוצץ ומצלם אותם במקום ליד נוף הרים או שקיעה כשהם חגורים בחגורת נפץ.
אלו חיות אדם ואל דאגה אם הם ינצחו אותנו חלילה, שום דבר לא יעמוד לזכותך גם לא בלוג מטופש הם ירצחו אותך כמו את כולם.
האופן שבו משתמשים בשפה, על ידי צה”ל וגם על ידי התקשורת שבוחרת לפעמים להביא את הדברים כפשוטם וללא ביקורת, הוא משמעותי הרבה מעבר לשאלת הדיוק ההיסטורי בשימוש במושג “שמורות טבע”. חנן גרינברג הביא את דברי המפקדים כפי שהם ולא טרח להסביר את משמעות המושג שלא מוכרת לציבור הרחב (אני למשל לא הכרתי אותו) ולכן ניתן היה להבין אותו כתיאור של האוכלוסיה הפלסטינית כחיות בשמורת טבע, תיאור שמשתלב היטב בדימוי של רצועת עזה בעיני רבים, בנוסף, לעובדה שערבים לא יוצאים ממנהרות אלא “מגיחים” מהן, אין תירוץ.
גם בהנחה שהמושג לקוח מהשיח הצה”לי על שטחי הלחימה בלבנון, וגם אם, כפי שציין ניצן, מדובר במושג של חזבאללה ולא של צה”ל, מעניין לחשוב מה המשמעות של שימוש במושג מן הזירה הלבנונית בהקשר העזתי השונה כל כך. לגבי ההתייחסות לפלסיטינים בדימויים מעולם בעלי החיים, אפשר לראות את שורשי העניין הזה אפילו אצל בגין בשימוש בביטוי “חיה דו רגלית” (שאגב שמשה אותו גם לתיאור היטלר) , ביחס לערפאת, וכן בשימוש בביטויים כמו “קיני מחבלים” ואפילו בביטוי המזרח אירופאי “ווילדה חאייס”- חיות פרועות, שמתאר גויים או כל מי שבאופן כללי הוא “לא משלנו”. ניתן כמובן לטעון, כפי שאכן נטען בחלק מן התגובות, שמדובר בתיאור של מחבלים ולא של ערבים באופן כללי, אבל אז נשאלת השאלה איך בדיוק נעשית האבחנה הזו והאם למשל “צעיר” (מאוד צעיר, נגיד בן 14) שמיידה אבנים, מכונה “מלוכלך” כי הוא מחבל או כי הוא ערבי.
תהליך ההתבהמות של החברה הישראלית ומערכת הביטחון הוא ארוך ומורכב יותר משימוש בביטוי כזה או אחר, אבל השינוי בהחלט ניכר. נדמה לי שלמשל ביטוי כמו “מוות לערבים” שהיה בעבר סמל לקיצוניות מופרעת נוסח כהנה הפכה לסוג של השקפת עולם כמעט לגיטימית והוא גורם חשוב באופן שבו מתקבלת תקיפת צה”ל בעזה בציבור הרחב. הייתי רוצה לחשוב שבעבר לא הייתה שמחה כזו למשמע סיפורים על הרג של אזרחים חפים מפשע.
זה נקרא שמאל…
בתגובה הנוכחית אנסה להשיב לטענות שונות שחלק מהמגיבים העלו נגד מה שכתבתי. כפי שאני מדגיש לסטודנטים שלי, החלק החשוב בתהליך הוא איך מתגבשת צורת חשיבה. ביחס למה שאני נלמד אותם על ישראל, הרי שאני מציג בפניהם תמונה מורכבת. אין תמונה אחרת מלבד זו המורכבת. לרוב התמונה מחמיאה לישראל, ולפעמים לא. אין בכוונתי לעמוד בכיתה ולשקר.
גם הפוסט שלי עוסק בתמונה המורכבת. לא התעלמתי מהאלימות מצד שני הצדדים, והזכרתי את העובדה שבמשך שמונה שנים החמאס מעמיד בסכנה עשרות אלפי אנשים ופוגע בחייהם. מה שלא ציינתי הוא שבמקביל להתבהמות כלפי הפלסטינים – ואולי גם כהמשך וכתוצאה – ממשלות ישראל עברו תהליך של התבהמות מול אוכלוסיית שדרות ועוטף עזה. במשך שמונה שנים האוכלוסייה הזו דה-פקטו לא הוכרה כחלק מאזרחי ישראל. התגובה הישראלית, כך נראה, אירעה בנסיבות שקשורות יותר לבחירות ופחות (אם בכלל) לביטחונם של תושבי עוטף עזה. אני מתקשה לראות איך בטחנים השתפר בימים האחרונים. הציניות של הפוליטיקאים הישראלים חוגגת.
דעותיי ביחס לסבב הדמים הנוכחי נובעות משני “מקורות”. האחד הוא הסתכלות על העבר והשוואתו להווה, לפי פרמטרים רלוונטיים. בעבר ישראל ניסתה להביא לפתרונות קסם ש”יעלימו” את הבעיה הפלסטינית. אחד מפתרונות הקסם היה טיפוח החמאס לבלימת אש”ף. פתרון קסם אחר היה החרבת הרשות הפלסטינית (ש”נעזרה”, זה נכון, לא מעט בריקבון פנימי). אנחנו רואים מה צמח על חורבותיה. עכשיו אנחנו בדרך לפתרון קסם מדמם נוסף, שספק אם ייצא ממנו משהו טוב, ואני מסכים עם פרופ’ סלע וד”ר ברק בניתוח שלהם.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3649982,00.html
התפיסה שלי של זכויות האחר שואבת ממשנתו של הפילוסוף יוסף רז. לפי רז, ההצדקה להענקת זכויות לאחרים (או לזרים) נובעת אך ורק מהשאלה האם יש תועלת בהענקת הזכויות לאינטרסים של מי שנותן אותם. התפיסה הזאת מופיעה במאמר הבא: Raz, Joseph, “On the Nature of Rights”, Mind, New Series, Vol. 93, Iss. 370, April 1984, pp. 194-214. (בעמודים 205-206). אין לי תפיסה רומנטית של הענקת זכויות לפלסטינים. יש לי תפיסה ריאלית לחלוטין שמבינה שמכיוון שהפלסטינים לא יעלמו מחיינו, הרי שהפגיעה הקשה בהם לא תועיל לא רק להם – היא לא תועיל בעיקר לנו.
אני רוצה שוב ולחזור על הטיעון שלי ביחס ל”שמורות טבע”. הכינוי הזה נולד בצה”ל והוא יותר ממרמז על תפיסות עולם ביחס לאויב ועל תרבותו של מי שמגבש אותו. מילים נוצרות מתרבות ומשפיעות, בתורן, על תרבות, על תפישות ועל מעשים. זה לא נעצר בצבא, אלא מחלחל לחלקים אחרים בחברה הישראלית, כולל התקשורת. לעניות דעתי, האתר של עידו קינן עוסק בתקשורת, ולכן יש מקום לפוסט שלי במקום זה ולדיון הער סביבו.
התקשורת הישראלית – האלקטרונית, הכתובה ובאינטרנט – נוטלת חלק מרכזי בתהליכים של החברה הישראלית שמעוררים בי דאגה. אני לא רוצה להתעורר יום אחד ולגלות למה הפכה החברה הישראלית. אתם רוצים?
אם האויב שלך רוצח ילדים באוטובוסים מסעדות קניונים ויורה טילים כל יום…זה כבר לא חיה ועצם זה שאתה נלחם בו להגן על הילדים שלך לא הופך אותך לבהמה…
אם לא נטפל בבעיית הטרור לא תיהיה חברה ישראלית…
לאויב שלנו בינו לבין עצמו שיעים מול סונים אין זכויות אדם גם…שוחטים אחד את השני ואין להם בעיה לשחוט אותנו
זה לא הופך אותנו לבהמה אם אנחנו מגינים על עצמנו…
מר אסיסקוביץ’,
תגיד, אם אתה חולה ומקבל זריקה, אתה טוען בלהט שזה לא יעיל כי הזריקה כאבה לך?
כי זה ההגיון שלך בטענה “התגובה הישראלית, כך נראה, אירעה בנסיבות שקשורות יותר לבחירות ופחות (אם בכלל) לביטחונם של תושבי עוטף עזה. אני מתקשה לראות איך בטחנים השתפר בימים האחרונים.”
הפעולה הזו היא חלק מתהליך מורכב של נסיון להפיכת אלימות נגדנו לבלתי משתלמת.
ואם הבחירות גרמו לכך שישראל עשתה משהו נכון לשם שינוי, אז זו סיבה נוספת בעד הדמוקרטיה.
מורכב.
אל אלירם -
ניסיתי להבין את הדימוי שלך ביחס לזריקה. באמת שניסיתי, אבל לא הצלחתי.
הטענה שלי ביחס לציניות של הפוליטיקאים בתחילת המהלך היא שלא רק שאין פה קשר בין פעולה לטובת הציבור לבין פעולה לטובת הפוליטיקאים (ואני מסכים שאף פוליטיקאי רציונלי לא יוזם פעולה שתביא לסיום כהונתו), אלא שהמהלך היה צפוי ועודנו פוי להחמיר ת המצב. לכן, הפעולה היא צינית לחלוטין. אין בה שום דאגה לביטחונם של תושבי היישובים בעוטף עזה.
אל ליאור -
אני מעדיף לא להפוך להיות כמו החמאס. אני חושב שעדיין לא איחרנו את הרכבת, למרות שאנחנו והחמאס מנסים בכל דרך, להגיע להסדר עם הפלסטינים. אני רואה בהפיכה להיות כמו החמאס את סוף החברה הישראלית שאני רוצה להיות חלק ממנה.
שני הצדדים מראים זה לזה כמה שפחות סיבות להסדר, בין אם שלום ובין אם אי-לוחמה. אני חושב שיש מספיק ישקראלים ופלסטינים – הרוב בשני העמים – שמוכנים לחיות זה לצד זה אם יהיה ברור להם שהצד השני מוכן לכך. לערי, קבוצות המיעוט שמתנגדות להדר בשני הצדדים עדיין חזקים מדי – החמאס שפועל באלימות וישראל שמגבילה ומקפחת זכויות בסיסיות. אלו ואלו כרוכות זו בזו.
השאלה היא מי יהיה הראשון שיבהיר לצד השני שאפשר אחרת. חתירה לשלום והפסקת האלימות איננה גילוי של חולשה. באיופה נלחמו מאות שנים וראו אלו באלו אוייבים מטורפים ומסוכנים מאין כמותם. הם למדו אחרי זמן רב שאפשר גם אחרת. הם היו זקוקים לאירוע בקנה מידה מטורף כמו מלחמת העולם השניה כדי להבין שאפשר גם אחרת. האם גם אנחנו רוצים להגיע למצב כזה? אני לא.
תגידו, אם קרן נוייבך אומרת שעידוק הוא “חיית רשת” (שכזו!), זה אומר שאפשר להרוג אותו, או שזה תלוי מה הוא עשה בשואה?
:-)
אל דוקטור אסיסקוביץ, כהרחבה לדבריי קודם:
הבעיה העיקרית במאמר שלך, לדעתי, היא ההתבססות על ראיות נסיבתיות שקל לנתח בכמה אופנים.
אתה מעגן את המאמר שלך על מספר דוגמאות – שמורות הטבע, הכינויים, ההפצצה. לא שאני טוען שחסרות דוגמאות נוספות, אך שים לב – כפי שצויין מספר פעמים, הביטוי “שמורות טבע” לא התייחס לריכוזי אוכלוסין, אלא דווקא לשטחים פתוחים בהם לא חיו אנשים (ליתר דיוק, אזרחים הורחקו משם בהוראת החיזבאללה) ולכן אין בו ולו רמיזה לאוכלוסיה, ומכאן – לא, אין כאן רמיזה על האוכלוסיה.
הביטוי “מלוכלכים” עוסק במחבלים. האויב. לא ערבים, אלא אותו פלח אוכלוסיה שעומד ויורה עליך. אני באמת לא מבין על מה יש להתלונן כאן – אי אפשר לצפות להתייחסות חיובית, או אפילו נייטראלית, לאויב מוצהר. את הכינוי “אינדיאנים” אני חייב לציין שמעולם לא שמעתי. כתושב הארץ, אני חושב שאני קצת יותר מחובר לסלנג העברי ממך, ואשמח לשמוע איפה אתה שמעת את הביטוי הזה.
ושלישית, עניין ההפצצה – הפצצה יש, אוכלוסיה אזרחית מופצצת, לצערנו יש. מאסיביות? לאורך ההיסטוריה של חיל האוויר יש לא מעט דוגמאות למתקפות אוויריות כבדות ומרוכזות יותר. כמובן שאתה יכול לבחור להשתמש במילה הזו, אבל חשוב להבהיר שהיא אינה בדיוק “עובדתית”. מה שבטוח, אם מטרת ההפצצה הייתה באמת פגיעה ושלילת צלם האנוש של האוכלוסיה הפלסטינית בעזה, היא הייתה צריכה להתנהל באופן שונה משמעותית.
וזו הבעיה שלי עם המאמר שלך – הוא נשען על כרעי תרנגולת עובדתיים ודעות אישיות, אך מנוסח כאילו הוא עובדתי. אין פה ולו טיפת ניסיון להראות פירוש אלטרנטיבי, או אובייקטיביות.
לשרון
אנסה בדוגמה
מה הצורה של מים ?
ובכן המים מקבלים את צורת הכלי/הקנקן בהם הם נמצאים.
כך גם תפיסת עולמנו אנו הכלי.
אני גר בקו העימות בדרום, וצריך קצת קונקרטיות.
על פי הסכמתך כי אינך רוצה לדמות להם.
ציטוט : “אני מעדיף לא להפוך להיות כמו החמאס”
אין פסול בלקרוא לילד בשמו.
הם אינם חיות הם משהו גרוע מכך מכל ההכתוב להעיל.
(חיה לא תשאף להשמדה של חיה אחרת.)
אז מי אלו שאינך רוצה לדמות להם?
אולי פושעים?
מאיזה סוג של פושעים?
וכו וכו …
ואולי זה הכלי/הקנקן שלך שמונע ממך לקבל זאת ?
כיצד על פי קנקנך אתה מציע להגדיר את אלו הממטירים טילים עלי ועל משפחתי?
אני מרגיש טוב יותר להלחם על זכותי לחיים נורמלים.
דרך הגב זה עובד יופי! הרבה פחות טילים מאז שצהל שם.
אשמח לתגובתך.
ועוד הערה קטנונית לכותב המאמר:
דשו כבר רבות בביטוי “שמורות טבע”. אני רוצה להתייחס דווקא לשימוש בפועל “הגיחו”, שלדעתך מדמה את המחבלים לחולדות. עשיתי חיפוש זריז בגוגל על שתי מילים – הגיח ותינוק. לא תאמין כמה אנשים מתארים את רגע בואו של ילדם לעולם באמצעות הפועל “הגיח”.
אני לא יודע אם מבחינה לשונית טהורה הפועל הזה מתאים בדיוק לתיאור לידה, אבל מה שיותר חשוב הוא שכל כך הרבה אנשים משתמשים בו, ובהקשר כזה. זה אומר שהוא לא נתפש כפעולה של חיות. ממש לא. כאיש אקדמיה, אם אלה הטיעונים שסטודנט שלך היה מציג כדי להוכיח איזו תזה, אני מניח שהיית מכשיל את העבודה שלו.
מאמר של נערה בכיתה ט. די ילדותי.
אל שחר לנגבהיים -
כתיבה שאמורה להציג “עובדות” ולתעלם מערכים של הכותב או של אחרים היא כתיבה מסוכנת. כפי שאתה רוצה שלכנע אותי, כך אני רוצה לשכנ אותך. באמצעות השיח, גם באינטרנט, אנחנו מנסים בכוחנו לעצב מציאות. את זה עושים גם, ובעיקר, בעזרת דעות וערכים.
אל אורן -
אני מאאחל רק טוב לך, לבני משפחתך ולכל ידידך ומוקירך.
אני מסכים שניסיון חיים משפיע על האופן שבו אנשים חושבים ועל הדעות שלהם.
נניח שהתפישה שלי שגויה לחלוטין ומנותקת מהמציאות – עדיין בדרכי אני מביע דאגה מסוגיה שתשפיע, לדבריך (ואני מסכים) על חייך, על חיי (אני אחזור לישראל) ועל חיי כולנו: מה יהיה ביום שאחרי? הפלסטינים הרי לא יעלמו. מה יקרה ביום שאחרי? המבצע הזה יביא לעתיד יותר טוב? הוא הרי לא מביא להווה טוב יותר. המשך הלימות יביא לעתיד יותר טוב? זה המקום שבו אתה ומשפחתך רוצים לחיות בו?
לרונן, כאשר אני זוכה לתגובה בנוסח “מאמר של נערה בכיתה ט. די ילדותי.” אני יכול להגיב בשלוש דרכים: (1) להתעלם, (2) לנהוג באמיפולסיביות ולכתוב שסוג כזה של תגובות, בניגוד לתגובות שאינן מסכימות לחלוטין עם דעתי, אבל מסבירות מדוע והן גם מנומסות יותר (נימוס זה לא חולשה!), או (3) לבקש ממך להסביר למה אתה חושב ככה.
האמת, ובניגוד למגיבים האחרים, לא ממש איכפת לי למה אתה חושב ככה.
אני מקוה שעידו קינן יהיה מוכן לפרס את התגובה הזאת למרות המשפט הקודם.
אל אורן -
עוד הערה קטנה ברשותך. למה אני חושב שהמבצע הזה לא מביא להווה טוב יותר. יותר טילים ביממה נורו לעבר ישראל מאז תחילת המבצע ונוצרה נכונות של החמאס לירות טילים לעבר יישובים שבעבר לא ספגו ירי. הלזה תקרא הגברת הביטחון?
אפשר להמשיך ולדון בשאלה האם ניתן היה להפסיק את הירי עוד לפני שנים בהידברות עם החמאס (ואני מתעב אותם לא פחות ממך) או לא, אבל זה כבר באמת לא הפורום לכך.
שרון,
אני מנסה להבין אם אתה מתמם או שאתה באמת (ובתמים) חוזר שוב ושוב על הטענה שמכיוון שכעת, בשיא הלחימה, נורים יותר טילים, הרי שזו ראיה שהפעולה אינה מוצלחת ולא תביא לשקט.
אנחנו בעיצומה של הפעולה. ראיתי המון ויכוחים ברשת באם הפעולה הזו מסוגלת להביא את התוצאה המיוחלת או לא, אבל לא ראיתי אף אחד שמביא כהוכחה ניצחת לכשלון הפעולה את המצב הנוכחי.
הנה דימוי שאולי יהיה לך קל יותר להבין:
כשכואבת לי שן, אני הולך לרופא שיניים. הטיפול כואב הרבה יותר מהכאבים הרגילים שהחור שבשן יוצר אצלי, אבל אני יודע שלאחר שעה של טיפול כואב, הכאב יעבור לחלוטין.
אני לא בטוח בזה, יכול להיות שהרופא אידיוט וקרו גם מקרי מוות בטיפול שיניים, אבל אני מעריך שזה יפתור את בעיית הכאב המתמשך. יבוא מישהו ויגיד: “לא כדאי לך ללכת לרופא שיניים כי זה לא יעזור, עדיף דיקור סיני”. אני כנראה לא אסכים איתו, אבל הטענה לגיטימית.
אתה, לעומת זאת, קופץ באמצע הטיפול, כשאני על הכסא והמקדח קודח. אז אתה אומר “הי, טיפול שיניים לא עוזר! עובדה שעכשיו כואב לך הרבה יותר מאשר קודם”.
אז עובדתית: השבוע נפלו יותר טילים מאשר לפני שנה. אבל אין לזה שום קשר או השלכה ליעילות האפשרית של הפעולה.
זה לא שאני (ואחרים פה) לא מסכים עם המסקנות שלך. הלוגיקה שלך, איך נאמר… מעוותת.
אגב, ספרת את מספר הטילים בשבוע שלפני הפעולה (ואחרי סיום הרגיעה)?
שרון –
אמנם מחוץ לתחומי המדעים המדוייקים קשה להסתמך על עובדות מוצקות, אך גם בתחום מדעי הרוח והחברה נהוג להתחיל מהצגת עובדות מוצקות ועליהן להציג דעות וערכים. בהתחשב בעובדה שיסוד המאמר אינו יציב, עד לא נכון ומגמתי בניסיון למצוא עלבונות, ובכן – זה מעיד על שאר המאמר.
לטעמי, על העובדות הראשוניות במאמר להיות בלתי ניתנות לערעור. נכון לכרגע, מייד כאשר לא הסכמתי עם טענתך הראשונה, גם אם אני מסכים עם עמדתך הכללית (כפי שאני באמת עושה, לדרגה מסויימת), לא אוכל להסכים עם המאמר.
אל שרון
תודה על תגובתך
דימוי חייתי אינו בהכרח שלילי.
האסטרולגיה הינה דוגמאה הממשילה אותנו לחיות ואף לעצמים.
דוגמא נוספת קונקרטית יותר היא האמרה “מנשרים קלו ומאריות גברו”
ניתן ללמוד הרבה מן הדימוי לחי.
“לך אל הנמלה עצל למד דרכיה וחכם”
ועוד
מלחמה הינה חייתית בבסיסה ואין מן הנמנע להשתמש בדימוים מתאימים לשם כך.
אינני מאמין בכח כדרך אך אני מודע להשפעה הקונקרטית שלה ראה “אילוף”.
בניו יורק תחת גוליאני 1997 השימוש ב”אילוף” עבד היום היא מקום בטוח הרבה יותר אך אין זה הזמן לחזור לשיח ?
ירדן סוריה אירן הן דוגמאות נוספות ל”אילוף” על מנת לחפות את דעתך, זה עובד! אך משפיל את העם שנצרך לכך.
כל עוד קיים שיח על החיים אין צורך בכח. השיח חייב להבסס על השאיפה לחיים חיים חיים.
דלת השיח חייבת להשאר פתוחה לעד, ועלינו לדבר גם שונאינו הגדולים ביותר.
אך גם העת למלחמה קיים וזה הרגע.
“לא כצאן לטבח”
“דמנו אינו הפקר”
אינם סיסמאות סרק! הם נותנים את היכולת להיישר מבט ולהסתכל על החיים בזכות ולא בחסד.
אין חצי מלחמה ,לצערי כך הדבר.
כעת אנו מנהלים פרוטוקול של כאב פשוטו כמשמעו. ולא פרוטוקול של שיח חיים.
לבל תטעה אני חפץ חיים ואוהב אותם עד מאוד.
גם אני חייתי כ6 שנים בחו”ל באוסטרליה וארה”ב ניו יורק. בתקופה זו לא “חסר לי דבר” מעמד, שכר גבוהה ,בירות מהטובות בעולם, מסעדות משובחות וחברים רבים. אך לא הרגשתי בית ולכן חזרתי לחיים פשוטים של פלאפל, שקשוקה ומלחמה עיקשת בדרום כי לי כנראה אין מקום אחר.
אשמח לתגובה, אך גויסתי עקב צו השעה. אשמח לקרוא את תשובתך כשאחזור.
שרון שלום,
עמדתך המוסרית היא כאוויר לנשימה בזמן הרע הזה.
אנא העבר אלי את כתובת המייל שלך לעניין המחקר בו היית מעורב.
זאב
כפי שכבר נכתב לפניי, המאמר מגמתי ובעוורונו לוקה ביותר מכשל מחקרי אחד.
הכותב לוקה בחוסר מידע משמעותי לגבי העובדות הקשורות בלחימה או בשימוש ובמקור הלשוני של הכינויים.
בהיעדר מידע רלבנטי זה, הכותב ממציא לעצמו מה לדעתו עולמו התרבותי של ממציא המושגים, ומה דעותיו.
על יסודות עגומים אלו, של המצאה, עומד כל תוכן המאמר.
הטענה כי המילה הגיחו משמשת לדה-הומניזציה מעלה גיחוך. המילה “הגיחו” משמשת באופן תדיר בלשון העברית לתיאור הופעה פתאומית של אדם, ואין שום כשר חד-משמעי בין הפועל לבין היות הנושא שלו חייתי או בהמי.
השימוש של מחבלי החמאס במנהרות מוכר ומתועד היטב,
כל אסוציאציה לחיות שנוצרת במוחו של מחבר המאמר היא אסוציאציה פרטית שלו שהוא משליך על אחרים, בכשל מחקר מהנפוצים יותר.
השימוש במילים “שמורת טבע” נולד גם הוא ללא שום קשר לחיות.
חיפשו מילת קוד שתתאר אזורים מתוחמים של חזבאללה, שנמצאו בשטחי טבע מיוערים, ואשר החזבאללה שמר עליהם והגביל אליהם גישת אזרחים.
אז במוחו של הממציא, עלה המושג “שמורת טבע”. אולי כי הנוף הזכיר לאותו קצין צעיר את הטיול האחרון שלו בשמורת טבע בארץ. וייתכן כי המילה “שמורה” מתארת אלמנט הגנתי מתוחם. ניתן להכנס כאן לפולמוס לא קטן.
ובכל זאת, הטענה כי זוהי עדות חד משמעית לייחוס בהמיות ללוחמי חזבאללה, היא מגוחכת וחסרת ביסוס מינימאלי.
אני לא אכחיש שרבים האזרחים, בהם אלו שבצבא או אף בתקשורת המתייחסים לאויבנו כמו חיות.
אך כל המאמר מלעיל מבוסס על כרעי תרנוגלת – על ייחוס משמעות שמעולם לא היתה, ניתוח חסר כל בסיס אינטלקטואלי של מחברים וביטוייהם שהכותב אינו נפגש איתם, אינו באמת מכיר את עולמם התרבותי וכו’.
קשה להתעלם מהחובבנות המוחלטת של המאמר, וביסוסו באמונה שדרך דקונסטרוקציה ניתן להסיק מסקנות רבות משמעות.
צר לי, אך שימוש בשיטה זו ע”י הכותב היא מגוחכת. בעיקר משום שהכותב אינו מכיר את אותו עולם שהוא מנסה לפרק ולנתח, ומייחס על דעת עצמו, כוונות ומחשבות לאנשים אחרים ללא כל ביסוס.
הסתמכות על דרך זו, שקולה להסתמכות של אנשים דתיים ומאמיני תורת הקבלה על “דרש” מקראי – שיטה של ניתוח טקסטים שמזכירה מאוד את הריחות העולים מדקונסטרוקציה.