יד שניה, מגיבור // מסע בעקבות היד של טרומפלדור

אור רוזנשטיין, למה חיפשת את היד התותבת של יוסף טרומפלדור, שאיבד את ידו בשירות בצבא רוסיה?
“לטרומפלדור היו שתי ידיים תותבות: יד העבודה, איתה היה חורש את השדות (בזמן שהוא מקלל את הסוסים ברוסית, אם להאמין לשמועות), ויד השבת, שכשמה כן היא – שימשה לאירועים מיוחדים. כשטרומפלדור נאלץ לעזוב את הארץ במלחמת העולם הראשונה, הוא השאיר את שתיהן אצל דוד של סבתא-רבתא שלי, יצחק בן-יעקב, בקיבוץ דגניה, אבל רק יד העבודה נותרה לפליטה ועד היום ניטשת עליה מלחמת חורמה בין מוזיאון בית טרומפלדור בתל יוסף לבין המוזיאון של חצר תל חי. בשבילי זה היה נושא מצויין לספר, שאותו כתבתי ועיצבתי במסגרת לימודי לתואר ראשון בתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה”.

איפה מתחילים חיפוש כזה?
“בעיתון! על הסיפור היפה הזה קראתי לראשונה במאמרו של ניר מן ב’מקור ראשון’, שראיין את קרובתי דיתה פרח, בתו של יצחק בן-יעקב”.

דיברת עם אנשים שהכירו אותו?
“טוב, טרומפלדור כבר לא איתנו כמעט 93 שנים, אבל יצא לי לדבר עם הרבה אנשים שהכירו את היד עצמה. הכוכבים העיקריים בספרי הם דיתה פרח, שהיא גם הטייסת הראשונה של הפלמ”ח, רחל זס מבית טרומפלדור בקיבוץ תל-יוסף ואורי הורביץ מכפר גלעדי, שניהל את מוזיאון חצר תל-חי ולחם בעוז כדי שהיד תעבור לשם, אך ללא הועיל”.

איפה בעולם הסתובבה היד?
“אחת הפרוטזות כנראה יוצרה ביפן בזמן שטרומפלדור ישב שם בשבי. השנייה כנראה ניתנה לו ע”י הצארינה הרוסית, והוא הביא אותן עמו כשעלה ארצה. בדגניה, הידיים עברו מהבוידעם של משפחת בן-יעקב למחסן, שם היו מראים אותן לילדים בי”א באדר. עם הקמת המוזיאון של בית טרומפלדור בקיבוץ תל-יוסף עברה אליו יד העבודה, שם היא שוכנת עד היום. יש לציין שלרגע קסום אחד היא גם טיילה לחצר תל-חי, לרגל ישיבת ממשלה לציון 90 שנה לקרב בתל-חי. הרבה לבבות בתל-יוסף עצרו מפעום ביום ההוא, עד ששבה היד למקומה החוקי”.

מצאת אותה בסוף?
“אכן, נסעתי לתל-יוסף וראיתי במו עיני את יד העבודה, שהיא פרוטזה של ממש, עם מנגנון צבת. גורלה של יד השבת, לעומת זאת, הוא תעלומה עד עצם היום הזה – יש אומרים שנאכלה ע”י העכברים בדגניה, ויש אומרים שנקברה עם טרומפלדור מתחת לפסל האריה בתל חי”.