הסדר ניגוד העניינים אלוביץ’-נתניהו: היועמ”ש הדגיש מידע על עסקי אלוביץ’; השתמש בטעות במרקר שחור
היועמ”ש אביחי מנדלבליט פרסם היום הסכם ניגוד עניינים של ראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו בנוגע לעסקיו של חברו איש העסקים שאול אלוביץ’ (מוטמע בהמשך פוסט). היועמ”ש ביקש להדגיש היבט מסויים בפעילות חברת “חלל תקשורת” שבבעלות משותפת של יורוקום תקשורת של אלוביץ’, אבל בטעות השתמש במרקר שחור במקום בצהוב.
הנה, תיקנתי את זה.
חברת חלל תקשורת בע”מ (להלן חלל; בשליטת יורוקום תקשורת המחזיקה כ-64% מהמניות), המספקת שירותי תמסורת לוויינית, והיא החברה היחידה בישראל המספקת שירות מסוג “מקטע חלל”.
[…]
תמסורת לווינית חלל תקשורת: שירותי התמסורת הלוויינית מהווים גם הם שירות בזק שהפעלתו טעונה רישיון לפי חוק התקשורת. בתחום זה פועלות מספר חברות ולא ידוע לנו על שאלות מדיניות מיוחדות שמתעוררות בהסדרת פעילותן לפי חוק זה. לצד זאת, שירות ספציפי שאותו מעניקה חלל תקשורת הוא שירות מסוג “מקטע חלל”, המהווה גם הוא שירות בזק הטעון רישיון. כיוון שחלל תקשורת היא החברה הישראלית היחידה המספקת שירותים אלה, ובקשר עם טעמים מיוחדים שהתעוררו בהקשר זה, נקבעו ברישיונה לאחרונה תנאים שונים להבטחת השירות שהיא מעניקה וכן תנאים הנוגעים לזהות בעלי העניין בחברה. בהקשר זה, יובהר כי עליך להימנע מלטפל בהחלטות הנוגעות לרישיונותיה של חלל תקשורת. כמו כן, לנוכח האופי הבלעדי של השירותים שהיא מעניקה במקטע חלל עליך להימנע מלטפל בנושא זה באופן כללי.
לפי דוח מיידי של חלל תקשורת לבורסה מ-6.5.2015 (פדף), שירות “מקטע חלל” הוא “העמדת האפשרות של שידור מהקרקע אל לוויין בחלל ומלוויין בחלל כלפי הקרקע ע”י בעל הרשיון [ל’מתן שירותי בזק וביצוע פעולות בזק’; ע”ק], לצורך ביצוע פעולות שידור לציבור של חוזי ו/או שמע ו/או נתונים, או פעולות של תמסורת חוזי ו/או שמע ו/או נתונים בידי לקוח באלומות השונות של לוויין המממש רשת לוויינית ישראלית המוצגות בנספח לרשיון (‘האלומות’)”.
אחרי הקיפול – המסמך המקורי של היועמ”ש, והמסמך אחרי תיקון ההדגשה משחור לצהוב.
* הפוסט עודכן לאחרונה ב-14:21.
👺 מפגינים מטרילים את דובר רה”מ החשוד בשחיתות 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ
🍗 ראש הממשלה חשוד בשחיתות וניגוד עניינים. המשטרה ממליצה להעמידו לדין, והוא מפטר את שר המשפטים. רבבות אזרחים מפגינים נגדו וקוראים לו להתפטר – וברשת מפנים את האש נגד דוברו הנאמן, שמהלל את המנהיג, משמיץ את המוחים ומסרב לנהל עמם דיון רציני. זה מה שקורה עכשיו בצ’כיה, והמפגינים נגד רה”מ אנדריי באביש פועלים נגד דוברו, ייז’י אובצ’צ’ק. ד”ר עינת אדר, מרצה לספרות אנגלית בצ’כיה, מספרת שהמוחים מטרילים את התגובות בדף הפייסבוק של הדובר, שעליו הכריזו כ”אתר לייפסטייל”:
הנה פוסט שלו שטוען שהמפגינים אתמול משתפים פעולה עם מזימה נגד קבוצת וישגראד, ושלוש תגובות עליו. הראשונה ממליצה על מתכון לצ’ילי קון קרנה, השניה משתפת תמונה מחופשת חורף בהרי הקרקונוש כדי לעודד אותנו בימים חמים אלו, והשלישית משבחת את האלכימאים של ימי הביניים שלמרות שהיה חסר להם ידע עדיין תיארו מולקולות בצורה די טובה.
בפוסט [אחד] ביקש מגיב עצות לגבי השאלה הבאה: הוא לכד נמייה שטרפה לו תרנגולת, והכין ממנה ציר למרק. האם זהו ציר עוף או ציר נמייה? כאשר גולש אחר התרעם שלא מתייחסים ברצינות לפוסט של הדובר, הציע לו המגיב לקנות ממנו ליטר שלם של ציר נמייה במחיר שלא ימצא בשום מקום אחר. סגנון התגובות הפך כ”כ פופולרי שהן גולשות גם לעמוד של רה”מ באביש עצמו.
🧧 האינטרנט בסין הוא מהמצונזרים בעולם, על ידי “חומת האש הסינית”, ספקי אינטרנט ממשלתיים צייתנים, חברות וארגונים כנועים ועובדי צנזורה ממשלתיים, שגם עוקבים אחרי הרגלי הגלישה של האזרחים. איך זה משפיע על הרצון של סינים לחפש מידע אסור? הוא פוגע בו, כך לפי מחקר שפורסם באמריקן אקונומיק ריוויו. החוקרים עבדו עם 1800 סטודנטים סינים, והעניקו לחלקם באופן אקראי חיבור בלתי מצונזר לאינטרנט, כדי לבחון את הגלישה שלהם במשך שנה וחצי.
מבין הסטודנטים שקיבלו חיבור לא מצונזר, רק 5% ניגשו לאתרים שמצונזרים על ידי הממשל, והמספר עלה רק לאחר שניתנו להם הנחיות ותמריצים. סטודנטים שנחשפו באופן עקבי לתקשורת זרה בלתי מצונזרת הפכו מודעים יותר לאירועים שאינם מדווחים בתקשורת הסינית, והיו פסימיים יותר לגבי עתידה הכלכלי של סין, וסקפטיים יותר לגבי הממשל הסיני. העברת מידע מצונזר הלאה לאנשים שיש להם חיבור מצונזר היתה משמעותית סטטיסטית אך נמוכה מאוד. מסקנת החוקרים היא שהצנזורה האינטרנטית הסינית עלולה להמשיך ולעבוד גם על כמות גדולה של אזרחים שמקבלים גישה לאינטרנט לא מצונזר.
🥶 המאבק נגד הריגול הביומטרי רושם עוד נצחון. סומרוויל, מסצ’וסטס היא העיר השנייה בארה”ב שאוסרת שימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים במרחב הציבורי על ידי גופים מוניציפליים. תקנת האיסור המוחלט על מעקב פנים (Face Surveillance Full Ban Ordinance) התקבלה במועצת העיר סומרוויל ביום חמישי. קדמה לה סן פרנסיסקו, קליפורניה, שהעבירה חוק דומה לפני חודש, וצפויה להגיע אחריה אוקלנד, קליפורניה, שתצביע על חוק דומה בחודש הבא.
החוקים הללו לא מונעים מגופים פרטיים לעשות שימוש במעקב פנים, אולם בסומרוויל קיימת מאז 2017 חקיקה שמאסדרת שימוש במצלמות מעקב, ומחייבת את מפעיליהן לקבוע תנאי שימוש ופרטיות, לספק מידע על שיתוף הנתונים ולהגיש דוח שנתי על השימוש בהן.
🏳️🌈 ואצלנו בישראל, מאמר מעורר מחלוקת של פרופ’ יובל נח הררי מזהיר מפני ראקציה גלובלית נגד הקהילה הלהטבקית, שיכלול שימוש בטכנולוגיה מתקדמת נגדה:
השילוב בין טכנולוגיית המידע לבין ביוטכנולוגיה מוליד בימים אלו כלי מעקב חדשים שבקרוב יאפשרו לעקוב אחרי כל האנשים כל הזמן. לראשונה בהיסטוריה, כל משטר שירצה בכך יוכל לפקח על כל האזרחים 24 שעות ביום ולדעת לא רק מה אנחנו עושים, אלא אפילו מה אנחנו מרגישים.
[…]
השילוב בין טכנולוגיות חדשניות לאידיאולוגיות שמרניות עשוי להוליד משטרים טוטליטריים גרועים יותר מאלו שראינו אי פעם בעבר. גרועים יותר אפילו מאלו של המאה ה–20.
הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ 
אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי 
תודה להדר בן יהודה על העזרה באיסוף הידיעות 
הופק על ידי Podcasti.co – מפיקים פודקאסטים מעולים, בשיתוף אורבן פלייס
“הלודיטים ברדיו עדיין מאמינים שהאינטרנט לא קרה”. ראיון עם מארק פרנד
“העבודה שלי היא להמציא מחדש את הרדיו עבור דור חדש של מאזינים”, אומר מארק פרנד, ראש מחלקת פיתוח רב-פלטפורמות רדיו ומוזיקה (Controller, Radio and Music Multiplatform) בתאגיד השידור הבריטי הממלכתי, ה-BBC. “זה אומר לקחת את הדברים שאנחנו עושים היום – את המותגים, השירותים והקונספטים הקיימים – ולגרום להם לחיות בניו מדיה, ולהשתמש בניו מדיה להעשיר את מה שאנחנו עושים בפלטפורמות מסורתיות”. בהערות למצגת שלו, שהציג בחודש שעבר בכנס הרדיו של המרכז הבינתחומי הרצליה “FM+”, הוא מפגין פחות נימוס בריטי: “יש בדיה שאנחנו עדיין חיים בתרבות אחידה (monoculture). הקונספט הזה התפוצץ לרסיסים בטלוויזיה, שם יש חמש מאות ערוצים, אבל הלודיטים ברדיו עדיין מאמינים שהאינטרנט לא קרה, שאנחנו כולנו אסירים של חוגת הרדיו, איפה שיש תחנות ספורות ומעט מאוד חדשנות”.
[עוד בנושא: מה זה בכלל רדיו בימינו // ראיון עם עתידן הרדיו ג’יימס קרידלנד]
המספרים מדברים על מהפכה שנמצאת בניצניה המוקדמים. “יותר מ-99% מההאזנה [לרדיו] בבריטניה היא חיה”, מודה פרנד. “אם מסתכלים על כמות הזמן שמושקעת בהאזנה, בערך 65% היא ברדיו אנלוגי, בעיקר FM, כ-25% היא ברדיו דיגיטלי, 6% באינטרנט ו-4% בטלוויזיה. רוב ההאזנה באינטרנט היא עדיין חיה, וקטנה לעומת הברודקאסט [השידור הרחב באוויר]. אף שהאינטרנט הוא רק 6% מההאזנה הכוללת, הריץ’ שלו גבוה הרבה יותר. במיוחד אם לוקחים את הריץ’ בפלטפורמות כמו יוטיוב, פייסבוק ורשתות חברתיות. ההשפעה שלנו שם עצומה וחסרת פרופורציה”. עם זאת, פרנד מודה שמדידת ההאזנה בפלטפורמות החיצוניות היא אתגר מורכב: “מאוד קשה לקבל מדידה כוללת. הייחוס של התכנים ליוצריהם בפלטפורמות הללו חלש למדי. אנחנו מאוד מודעים לשמירה על האיזון בין כמות התכנים שאנחנו דוחפים לסביבות של גופי צד שלישי לכמה קרדיט אנחנו מקבלים. אנחנו דוחפים את התוכן מאוד חזק בפלטפורמות מסויימות לקהלים מסויימים, ועובדים קשה לקבל קרדיט על התכנים”.
האזנה לרדיו בפלטפורמות ניו-מדיה בבריטניה לפי ימים ושעות. אדום מציין שיעור האזנה גבוה. מקור: המצגת של מארק פרנד
ההאזנה לשידורי הרדיו של ה-BBC שלא באמצעות הרדיו האנלוגי המסורתי רושמת כיום 3.5 מיליון אנשים בשבוע בממוצע – בשידור רדיו דיגיטלי, דרך הטלוויזיה הרב-ערוצית, ברשת ובמכשירים ניידים. בהרצאתו הציג פרנד גרף שמדגים את מאפייני הצריכה השונים של רדיו בפלטפורמות הניו-מדיה השונות. “על מחשב נייח, נראה את שיא השימוש בימי חול בבוקר עד 13-14, כי זו בעיקר פעילות של שעות העבודה”, הוא מספר. “הנייד מרחיב את היום – השיאים הם בתחילת היום ובסופו. לפני שאנשים מגיעים לעבודה הם לא יפתחו את המחשב ויקשיבו – הם מתכוננים, והיום קל להרים את הטאבלט או הטלפון הסלולרי, להסתובב איתו בבית ולהמשיך להאזין. ויש שיא האזנה בערב, לפני השינה. לטאבלט אין שיאי האזנה בבוקר אבל יש בערב, והוא נמשך גם בסוף השבוע. אתה [יושב איתו או] לוקח אותו איתך למיטה. בטלוויזיה הרב-ערוצית, יש שיאים בערב ובסופשבוע”.
רדיו היום זה לא רק שידור קולי, אלא גם טקסט ברשתות חברתיות, תמונות, סרטונים, והוא הן אונליין והן אופליין, שידור חי אבל גם מוקלט להאזנה חוזרת. איך מגדירים היום רדיו, להבדיל מתוכן מולטימדיה, מפלייליסטים וכיוצא בזה? במילים אחרות, מה עושה את הרדיו לרדיו? “אני חושב על רדיו כ’האזן, צפה ושתף'”, אומר פרנד. “חוויית ההאזנה נשמעת די מובנת מאליה, אבל הניו-מדיה מאפשרים לשנות את זה לגמרי, להפוך את החוויה לאישית. הם מאפשרים לך לעשות ריוויינד בשידור חי, להפיק טווח של ערוצים אצורים באופן הדוק יותר או חוויות אינטרנט כמו רדיו מותאם ז’אנרים, למשל מוזיקה להתעמלות. צפייה עוסקת בקבלת מידע נוסף, לזכור את הרגע המסויים שבו האזנת, לקבל המלצות נהדרות ברקע, וסרטונים שיכולים לרוץ ברקע או לשמש נקודת פתיחה למשהו חדש. שיתוף זה שהקהל משתף וגם שאנחנו שמים תכנים במקומות שבהם הקהל נמצא, ממצים את המיטב מאירועים חיים. הטבע של הרדיו משתנה. הוא נבדל מחוויות אחרות כי מעטות החוויות שיש להן את כל האלמנטים הללו. יש מעט מאוד מותגי ניו מדיה שיש להם אותו כוח במתחם הזה. הייתי אומר שהעבודה שלנו היא לעבוד איתם ולגרום להם לעבוד יחד ולא בהכרח במטרה לחסל זה את זה”. פרנד לא רק מטיף לשיתוף פעולה כזה, הוא גם לוקח בו חלק. UK Radioplayer הוא מלכ”ר שהוקם על ידי מספר קבוצות תקשורת ובהן ה-BBC, ומספק שידורי רדיו של תחנות רבות ומתחרות באינטרנט ובסלולר.
איך הניו-מדיה משנים את הרדיו?
“הם מאפשרים טווח תוכן רחב יותר, סוגים שונים של תוכן, אתה יכול ליצור תוכן עם מעורבות של המאזינים. הרדיו תמיד היה מוצלח בלגרום למאזינים להתקשר, זה מדיום מאוד אינטראקטיבי, אבל אפשר לעשות את זה הרבה יותר טוב, אם אתה עושה את זה טוב. כשאני אומר טווח תוכן רחב יותר, אני מתכוון שאנחנו יכולים לקחת את מה שאנחנו עושים במרחב שידור המוני, ולהוביל משם מאזינים לארכיון מוצלח של תכנים מקוונים. למשל, אנחנו יכולים לבצע מיקור-המונים של תוכן וליצור עוד יחסים דו-צדדיים. אם אתה אוהב את השיר שאתה שומע כרגע, אנחנו יכולים לעזור לך לזכור באיזה שיר מדובר ואז לקחת אותך ליוטיוב או לספוטיפיי למצוא אותו שם. אנחנו נותנים לרדיו לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב, שזה אוצרוּת נפלאה ומקום לגלות מוזיקה, תרבות, דברים חשובים על העולם שסביבך, לצד עיתונות טובה, כותרות ספורט טובות, דברים שאתה רוצה לדעת כמו מה מצב התנועה בכבישים ומזג האוויר, לעשות את כל הדברים הללו בצורה קוהרנטית לקהל המסוים. ניו-מדיה מסייעים לנו לעשות זאת טוב יותר”.
לא כל חידוש טכנולוגי מתאים לכל המאזינים. “אם חושבים על וידאו, על אלמנט הצפייה, הוא מיועד לרשתות שמכוונות לקהל צעיר. יש חיבה לזה אצל הצעירים וממש שנאה בקרב קהל מבוגר, אם להכליל”. פרנד מספר אילו סרטונים צעירים אוהבים: “מוזיקה – לראות להקות מנגנות במקביל להאזנה להן. ראיונות, למשל עם מוזיקאים, אבל זה יכול להיות גם הראיון שכריס סטארק ערך עם מילה קוניס”.
קטע מהראיון המשונה:
סטארק: “ברצינות, אני מאובן”.
קוניס: “עד כה, אתה עושה עבודה מצויינת”.
סטארק: “באמת?”.
קוניס: “לא, אבל נראה מה יקרה”.
סטארק: “אוקיי, טוב. כן, מעולם לא עשיתי זאת לפני כן, אז… כן”.
קוניס: “הם פשוט זרקו אותך ישר לשוחות”.
סטארק, הסיידקיק בתוכנית הרדיו של סקוט מילס ברדיו 1 של בי.בי.סי, נשלח לראיין את השחקנית על תפקידה בסרט “ארץ אוז” בהתראה של עשר דקות בלבד. קוניס הבחינה בהתרגשות ובחוסר הנסיון שלו, השתלטה על הראיון והפכה אותו לסמול טוק פלרטטני ומצחיק. הראיון צולם, הועלה ליוטיוב של התחנה וזכה שם ל-12.5. מיליון צפיות עד היום. “זו פיסת רדיו מבריקה”, אומר פרנד. “אנחנו יודעים שצריך אלמנט ויזואלי עבור הקהל הזה כדי שזה יעבוד. בתחנה הזאת האולפנים מרושתים במצלמות שנשלטות מרחוק”.
עלות השכר של פרנד היא בדיוק 159,297 פאונד לשנה, ומשכורתו השנתית עומדת על 151,497 פאונד – כ-887 אלף שקל, שהם כ-74 אלף שקל לחודש. לא הייתי צריך לשאול אותו על כך – המידע על משכורתו, דוחות הוצאות מלאים, כולל מתנות ואירוח, והצהרה על היעדר ניגוד עניינים מתפרסמים בשקיפות מעוררת קנאה בדף על אודותיו באתר BBC. ובמעבר חד לישראל: פרנד לא מעודכן בצרות של רשות השידור שלנו וברפורמה השנויה במחלוקת. כשאני שואל אותו אם היה רוצה להיות ממונה על ההקמה מחדש ומאפס של הרדיו הציבורי הישראלי, הוא צוחק: “זה מאוד מפתה. הייתי אוהב את העבודה הזאת”.
רדיו. איור: andrea joseph (cc-by-nc-nd)
עד שהוא יקבל טלפון משר התקשורת, יש לו כמה עצות בחינם: “מאוד מפתה להגיד, בואו נכוון את כל כוח האש שלנו לניו מדיה, הכל אונליין, מיקסום הפוטנציאל הגלובלי, יצירת דרכים חדשות ופנטסטיות לבצע פרסונליזציה של רדיו חי. עם מגזר הטכנולוגיה ועם הדמיון שיש לכם בישראל, אפשר ליצור משהו מאוד חדש ושונה, עם מאפיינים שאפשר להחיל גלובלית. אבל השפה היא מחסום – יהיו כיסי האזנה בעברית ברחבי העולם, אבל זה לא יהיה ישים אם זה לא באנגלית או בסינית. אני מניח שבשידור ציבורי, הקהל העיקרי הוא הישראלי, ואלא אם זה קהל מאוד צעיר, עדיין תצטרך ברודקאסט. אבל אפשר להתחיל לחשוב על התוכניות שאתה יוצר, שלא יהיו רק בלוח השידורים המסורתי. אל תתן ללוח השידורים לעמוד בדרכך. חשוב לזכור שהאזנה חיה תמשיך להיות הרוב לעת עתה. אבל אפשר להתחיל ליצור תוכניות תיעודיות באורך 15 דקות בלבד אם זה האורך הנכון לתוכנית. חלק מהשידורים צריכים להיות מכוונים להאזנה-לפי-דרישה (on demand listening). בבי.בי.סי, ה-BBC World Service [רדיו שמשדר לכל העולם, ע”ק] ממומן כחלק ממה שהבי.בי.סי עושה, מליבת כספי האגרה. זה לא היה כך בעבר, זה היה תשלום נפרד, ממשרד החוץ. אז בישראל צריך לחשוב, האם אנחנו משדרים רק לישראלים, או מציגים את הפנים של ישראל לעולם. ואם כן, צריך לחשוב על שפות, על אילו דברים כדאי לעשות דו-לשוני, מה כדאי לתעד בווידאו כי זה יכול להדהד באופן נרחב יותר, איך מציגים את התרבות של ישראל ולא רק את הסכסוך, איך זו תרבות מדהימה והסביבה של ישראל, הידע שיוצא מכאן”.
הראיון נערך ב-7.4.2014 והתפרסם בגליון יוני 2014 של מוסף “פירמה” של גלובס
CNET מציגים: “המוצר הנבחר של CES – לא משנה, הבוסים אמרו שאסור לדבר על זה”
Hopper with Sling, שילוב של מקליט הווידאו הדיגיטלי הופר והסטרימר סלינגבוקס, מאפשר למשתמשים לשלוט בהקלטת תוכניות מהטלוויזיה מכל מקום בעולם דרך האינטרנט, לצפות בהן מכל מכשיר שמחובר לרשת ולדלג אוטומטית על פרסומות. הופר עם סלינג הושק בתערוכת CES הנוכחית, הגיע לרשימת המועמדים הסופיים בתחרות Best of CES של אתר הטכנולוגיה המשפיע CNET, וזכה במקום הראשון עם התואר Best of Show (הטוב ביותר בתערוכה). אלא שהתואר Best of CES הוענק בשבוע שעבר דווקא לטאבלט המשחקים רייזר אדג’. לאן נעלם ההופר עם סלינג?
הופר הוא מקליט וידאו דיגיטלי (DVR) של ספקית הטלוויזיה הרב-ערוצית האמריקאית דיש נטוורק (בדומה ליס מקס והוט מג’יק בישראל). ב-CES הנוכחי הכריזה החברה על הטמעת הסטרימר סלינגבוקס לתוך מכשירי ההופר. דייויד קרנו, עורך אחראי בסינט שעומד בראש צוות ביקורות המוצרים של האתר, כתב עליו בתחילת החודש ביקורת נלהבת. הופר נבחר על ידי עורכי סינט למועמד לפרס Best of CES, אולם הוסר מהרשימה זמן קצר לפני ההכרזה על הזוכה.
ב-10 בינואר הוכרז הרייזר אדג’ כזוכה, ובאותו יום חשף העיתונאי טים קרמודי מאתר The Verge כי המועמדות של ההופר הוסרה בעקבות דרישה של CBS Corp., בעלת חברת CBS Interactive שמחזיקה בסינט. הערת עורך שנוספה לביקורת החיובית של קרנו על ההופר סיפרה: “הדיש הופר עם סלינג הוסר מרשימת המועמדים לפרסי Best of CES 2013 בגלל הליך משפטי פעיל שמערב את חברת האם שלנו, CBS Corp. אנו לא נפרסם יותר ביקורות של מוצרים שמיוצרים על ידי חברות שאנו נמצאים מולן בהליכים משפטיים לגבי אותו מוצר”.
ההליך המשפטי המדובר הוא תביעה של רשת הטלוויזיה CBS נגד דיש, בטענה שפיצ’ר הדילוג האוטומטי על הפרסומות הוא הפרה של זכויות היוצרים של הרשת. זאת בזמן שדיש היא אחת המפיצות הגדולות של שידורי CBS (הדבר משול לתביעה של ערוץ הספורט נגד הוט, למשל). גם הרשתות פוקס ו-NBC הגישו תביעות דומות נגד דיש, שמצדה הגישה תביעה לקבל פסק דין הצהרתי שקובע שהשירות שהופר מציע הוא חוקי.
בסינט וב-CBS הסבירו כי המועמדות של הופר הוסרה. כתבת מעקב של The Verge מגלה שזה היה שקר לבן: הופר לא היה סתם מועמד – הוא היה הזוכה; הכלל שאסור לכתוב ביקורות על מוצרים שעומדים במרכזם של הליכים משפטיים לא נקבע מראש אלא בדיעבד, אחרי שנודע ל-CBS כי הופר זכה בפרס. לפי הכתבה, מנכ”ל CBS, לזלי מונבז, אחד המתנגדים הקולניים להופר, הוריד את ההוראה לבטל את מועמדותו. מארק לרקין, המנהל האחראי וסגן הנשיא הבכיר של CBS אינטראקטיב, נלחם נגד ההחלטה ביחד עם לינדזי טורנטיין, העורכת האחראית של ערוץ הביקורות של סינט, וג’ים לנזון, נשיא CBS אינטראקטיב. משכשלו המאמצים הודיע לרקין לצוות של סינט על ההחלטה, כשמקורות דיווחו שבמהלך השיחה הוא לא היה מרוכז ואף הזיל דמעות.
הפרסום עורר סערה בביצת הטכנולוגיה. האם ביקורות המוצרים המשפיעות של סינט, שאמורות להתפרסם ללא מורא וללא משוא פנים, כפופות לאינטרסים כלכליים של חברת האם של סינט? דני סאליבן, בלוגר מוכר בתחום מנועי החיפוש, כתב בטוויטר: “הסוגיה הגדולה יותר היא שסינט אומרים בסוף שלא יבקרו עוד מוצרים של גופים שעשויים להיות מעורבים בתביעה מול CBS”. “לא מדויק”, השיב הטוויטר הרשמי של סינט, “רק מוצרים שמעורבים בהליכים משפטיים פעילים. חל על ביקורות, לא על חדשות”. קרמודי מ-The Verge הקשה: “האם סינט יסקרו מוצר של דיש שלא כולל דילוג על פרסומות?” סינט השיבו: “מוצרים ספציפיים שנמצאים תחת הליך משפטי פעיל, לא חברות”. בסינט הבהירו כי “אנו לא נבקר יותר מוצרים שנמצאים בהליך משפטי פעיל עם CBS, אבל נמשיך לספק חדשות לא מוטות”.
“לפעולה הזאת אין קשר ליתרונות המוצר החדש שלנו”, מסר מנכ”ל דיש, ג’ו קלייטון, בהודעה לעיתונות, והוסיף כי דיש “מצטערת על כך שנשללה מהצוות של סינט העצמאות המערכתית בגלל טקטיקת היד החזקה של CBS”. נשיא תערוכת CES, גרי שפירו, אמר שהוא “מאוכזב קשות ש-CBS התערבה בפרסי Best of CES של סינט”.
הנשורת כבר החלה. “מצטער לדווח שהתפטרתי מסינט”, צייץ ביום שני כתב סינט גרג סנדובל, “אין לי עוד אמון בכך ש-CBS מחוייבים לעצמאות מערכתית”. עוד צייץ כי “העובדה שסינט לא היו ישרים בנוגע למה שקרה סביב דיש אינה מקובלת עלי. אנחנו אמורים לספר את האמת”. ועוד: “אנא דעו כי איש בצוות המערכתי של החדשות והביקורות לא עשה רע. אני מאמין שראשי סינט גם הם ישרים, אבל נהגו בשיקול דעת לקוי”.
עורכת ערוץ הביקורות טורנטיין פרסמה ביום שני כתבה שבה סיפרה את הגירסה שלה להתרחשויות. בתמצית, היא אומרת שנאסר עליה לדווח לקוראים כי הופר לא רק היה מועמד אלא נבחר לזוכה, שהיא מצטערת על כך, וכי שקלה להתפטר אולם החליטה שנכון יותר להישאר ולהילחם מבפנים.
ובמילותיה:
בשבוע שעבר, כארבעים חברי מערכת סינט נפגשו בטריילר של סינט במגרש החניה של מרכז הכנסים של לאס וגאס כדי להצביע על הזוכה בתחרות Best of CES. […] בסופו של דבר בחרנו בדיש הופר […] מאוחר יותר באותו ערב, התריעו בפנינו שיש ל-CBS ניגוד עניינים משפטי. לאורך כל אותו הלילה עד הבוקר, מנהליי מעלי ומתחתי בסינט ואני נלחמנו על שני דברים: לכבד את ההצבעה המקורית ו – כשהיה ברור ש-CBS התאגידית לא תקבל את התשובה הזו – להוציא הצהרה שקופה על ההצבעה המקורית. בסופו של דבר נאמר לנו שאנחנו חייבים להשתמש בהצהרה הרשמית ושעלינו לציית לנהלים התאגידיים ולהפנות כל פנייה תקשורתית למחלקת התקשורת התאגידית. […]
כעיתונאים, היינו במצב בלתי אפשרי. ניגוד העניינים היה אמיתי – תיק משפטי שעלול להשפיע על השורה התחתונה של החברה שלנו ולהכניס אפשרות של הטיה – אבל הנסיבות דרשו יותר שקיפות ולא מדיניות חפוזה.
“יכולתי להתפטר באותו רגע. אולי הייתי צריכה לעשות זאת. החלטתי שהדבר הטוב ביותר עבור הצוות שלי הוא לעבור את היום כמיטב יכולתנו ולהילחם את המלחמה מהצד השני. כל אחד אחד מחברי צוות הביקורת של סינט הוא מבקר טכנולוגיה מסור, אתי ומלא תשוקה. אם הייתי נוטשת אותם עכשיו, הייתי נוטשת את הספינה.
סגן הנשיא הבכיר והמנהל האחראי של סינט מארק לרקין ואני הגבנו בכך שכינסנו את הצוות שלנו ואמרנו להם את הדבר היחיד שהותר לנו לומר, שהיה ועודנו האמת ככל שאני יודעת: שבגלל הליך משפטי פעיל בין CBS לדיש, עלינו לפסול את דיס ושהדבר ההוגן היחיד לעשות במציאות החדשה הזאת היה להצביע מחדש ולהודיע לדיש על מה שקרה. זה מה שעשינו.
אם הייתי נתקלת בדילמה הזאת שוב, לא הייתי מתפטרת. אני עומדת מאחורי הצוות שלי והשנים של עבודה שהם השקיעו בלהפוך את סינט למה שהוא. אבל הלוואי והייתי יכולה לעקוף את ההחלטה לא לחשוף שדיס זכתה בהצבעה בטריילר. על כך אני מתנצלת בפני הצוות שלי ובפני קוראי סינט.
[…] במבט לעתיד, אעשה כל מה שבכוחי למנוע מהמצב הזה לחזור על עצמו.
עיתונאי חדר לצ’ט סודי של שרי ההגנה האירופים בעקבות טעות של השרה ההולנדית 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ 21.11.202
העולם כמרקקה
העיתונאי ההולנדי דניאל ורלאן (Daniël Verlaan) מ- RTL Nieuws חדר אתמול (ו’) לשיחת וידאו מסווגת של שרי ההגנה האירופים במועצת יחסי החוץ של האיחוד האירופי. הוא הציג את עצמו, נופף לשלום ודיבר איתם לקול צחוקם, לפני שהנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון, ג’וזפ בורל, צחק במבוכה ואמר לו שזו עבירה פלילית ושימהר לצאת לפני שהמשטרה תגיע.
הצילומסך שצייצה אנק ביילפלד. RTL Nieuws הסתירו את פרטי ההתקשרות
ורלאן ביצע את הפריצה באמצעות כלי הפריצה המשוכלל דפדפן, שאיתו נכנס לצ’ט והזין שם וסיסמה. את פרטי ההתחברות הסודיים הכמעט-מלאים הדליפה לאינטרנט ההאקרית שרת ההגנה ההולנדית, אנק ביילפלד (Ank Bijleveld). היא צייצה (ואחר כך מחקה) צילומסך של הווידאו-צ’ט, ובטעות חשפה בשורת הכתובת של הדפדפן את שם המשתמש של השיחה ו-5 מתוך 6 הספרות של הפינקוד לכניסה לשיחה. ורלאן ניסה כמה אפשרויות לסיפרה השישית עד שהצליח לחדור לצ’ט, כשהוא משתמש בשם המשתמש Admin.
Ja, ik schrok er zelf ook een beetje van dat dit lukte. Had niet verwacht dat er geen enkele andere vorm van beveiliging of validatie was.
— Daniël Verlaan (@danielverlaan) November 20, 2020
Hier is het einde van de meeting te zien, mét beeld: Borrell: “You know that this is a criminal offence, huh?” pic.twitter.com/7EsoO1F3JO
That @danielverlaan hack of the EU defence ministers’ meeting? This is how it looked from the inside. Comedy gold. pic.twitter.com/1qvVYKsDpt
— Michiel van Hulten (@mvanhulten) November 20, 2020
דובר מטעם משרד ההגנה ההולנדי מסר ל-RTL כי “הסטודנט עובד צייץ בטעות תמונה עם חלק מהפינקוד. התמונה נמחקה לאחר מכן. טעות טפשית. זה מראה לך כמה צריך להיות זהירים כששולחים תמונה מפגישה”. ראש הממשלה מארק רוטה התייחס לדברים ואמר: “התוצאה היחידה של זה היא שביילפלד הראתה לשרים האחרים כמה צריך להיזהר”.
מארגני הפגישה הודיעו מראש למשתתפים שיהיו אמצעי הגנה נוספים חוץ מהפינקוד, אולם ורלאן נכנס עם הפינקוד ישר לשיחה, בלי לעבור שום אישרור. אחרי שעזב, הישיבה פוזרה מאחר שהיא כבר לא נחשבה מאובטחת – למרות שהטענה הרשמית היא ששום מידע סודי לא עלה לדיון בישיבה. אולם בדיווח של פוליטיקו על התקרית נכתב כי בישיבה נידון מסמך מסווג על הסכנות שעומדות בפני האיחוד האירופי, שאמור לשמש בסיס לאסטרטגיית הגנה עתידית.
במועצה הודיעו שידווחו על מעשיו לרשויות. ורלאן הגיב על כך:
זה מבהיר שני דברים:
> כעיתונאי, אתה צריך להביא ראיות חותכות אחרת ישקרו לך (‘לא, יש אמצעי הגנה נוספים, לא יתנו לך גישה’)
> הם מעדיפים לפגוע בעיתונאי מאשר לתקן את החרא שלהם
לפי פוליטיקו, נציג רשמי של המועצה ששמו לא פורסם אמר להם כי “בספטמבר השנה, מזכ”ל המועצה הציע להכניס מערכת שיחות-וידאו חדשה ומאובטחת יותר, והנושא נבחן כעת במספר מדינות-חברות”.
העיתונאי ורלאן בשיחת הווידאו הסודית 🖼️ ורלאן
לו רק קראו במועצה את הטוויטר של ורלאן, יתכן שהמבוכה היתה נמנעת. כבר במרץ השנה הוא הזהיר: “כל מי שמצלמסכים את הלפטופ שלהם כדי להראות שהם עובדים מהבית, שימו לב שהדסקטופ שלכם עלול להכיל מידע רגיש, מידע אישי ופרטי כניסה סודיים בכתובות URL לכלים חשובים שמשמשים אתכם”.
שיעור במשחק מול מצלמה
בשנים האחרונות התפתח נוהג, שככל הנראה התגבר בעקבות מגיפת הקורונה, של ניהול ראיונות עבודה באמצעות שיחת-וידאו, במיוחד בשלבים המוקדמים, כדי לא להטריח את המועמדים להגיע פיזית למשרד אם אין בכך צורך. הדבר נכון גם לגבי שחקנים, שעושים ראיונות ואפילו אודישנים, בשיחות וידאו חיות, מה שחוסך גם לבמאיות ולמלהקות את הצורך בתיאומים מורכבים כדי להכניס את כל המועמדים לאותו מקום באותו זמן.
השחקן לוקאס גייג’ מסביר לבמאי שהוא לא על מיוט
פגישת וידאו כזאת נערכה השבוע עם השחקן לוקאס גייג’, ששיחק בסדרה “אופוריה”. הבמאי בצד השני אמר: “האנשים העניים האלה גרים בדירות זעירות. כאילו, אני מסתכל על הרקע שלו, ויש לו שם טלוויזיה ו, אתה יודע…” וכאן השתתק, משום שראה את התגובה על פניו של גייג’, שציין שהבמאי לא מושתק והגיב בחיוך על דבריו: “אני יודע, זו דירה מחורבנת, לכן תן לי את התפקיד הזה כדי שאוכל לשכור אחת יותר טובה”.
“אני כל כך, כל כך מצטער”, השיב הבמאי הנבוך.
“זה בסדר”, אמר גייג’, “אני גר בקופסה של 4X4 [פיט, שהם בערך 1.5 מ”ר], זה בסדר, רק תן לי את העבודה ונהיה בסדר”.
גייג’ צייץ תיעוד של שיחת הווידאו מהצד של המצלמה שלו (הבמאי לא נראה שם, רק נשמע, ושמו לא נחשף). “תשדיר שירות אם אתה במאי שמשחיר תדאג להשתיק את החרא שלך בפגישות זום”, כתב גייג’ בציוץ שזכה בפחות מיממה ליותר מ-150 אלף לייקים.
psa if youre a shit talking director make sure to mute ur shit on zoom mtgings pic.twitter.com/PTgMZcRhEw
— lukas gage (@lukasgage) November 20, 2020
ביי, פלישה טראמפ!
עוד אדם שעושה בושות ברשת הוא נשיא ארה”ב (רק לעוד מספר שבועות) דונלד טראמפ, שמחבב במיוחד את הזירה הטוויטרית. טראמפ הקים את פרופיל הטוויטר עוד בימיו כאיש עסקים לגיטימי, בעקבות המלצה של איש שיווק בהוצאה לאור של ספרו Think Like a Champion (שלמעשה נכתב-צללית על ידי מרדית’ מקאייבר, שטראמפ האשים ב-2007 בטעויות בשניים מספריו, ואשר מאוחר יותר לקחה אחריות על נאום של מלאניה טראמפ, שהיה גנוב מנאום של מישל אובמה). טראמפ ביקש לפתוח חשבון תחת שמו, אבל באירוניה מופלאה, היוזר @DonaldTrump כבר נתפס ושימש כחשבון פארודיה על הנשיא-לעתיד, ולכן פתח את היוזר @RealDonaldTrump.
טראמפ צייץ לראשונה במאי 2009 לקדם הופעה שלו אצל דייויד לטרמן. כלומר, אנשי היחץ שלו צייצו. בהמשך לקח לידיו את הפרופיל, והשתמש בו לקידום עסקיו, תוכניות הטלוויזיה שהשתתף בהן וקידום דעותיו הפוליטיות.
נשיא ארה”ב דונלד טראמפ מתגונן מפני הפגנות באמצעות תנ”ך 🖼️ שילה קרייגהד, הבית הלבן (נחלת הכלל)
כשנבחר טראמפ לנשיאות, עבר לידיו הפרופיל הנשיאותי הרשמי @POTUS מידי ברק אובמה, שהיה הנשיא האמריקאי הראשון להשתמש בו. כל הציוצים של אובמה אורכבו ביוזר @POTUS44. אולם טראמפ העדיף להמשיך להשתמש בחשבונו האישי לצייץ עניינים נשיאותיים, אם אפשר לקרוא לזה כך, והשתמש ב-@POTUS בעיקר לרצייץ ציוצים מ-@RealDonaldTrump.
טראמפ הפר את כללי השימוש של טוויטר פעמים רבות, אך מפעילי הרשת החברתית העניקו לו חסינות בגלל תפקידו והחשיבות הציבורית של דבריו (הוא עצמו ייחס לדברים פחות קדושה, ולא פעם מחק ציוצים, בניגוד לעמדת הארכיון הלאומי האמריקאי, שהבהיר שחוק הרשומות הנשיאותיות מ-1978 קובע שציוציו חייבים להישמר ולהיות פומביים, כמו שאר המסמכים שהוא כותב במהלך כהונתו, שגם אותם נהג לקרוע לחתיכות).
עם ההפסד של טראמפ בבחירות, וסירובו להכיר בכך במסגרת ההתנגדות שלו לעובדות ולמציאות, עלתה השאלה מה יעלה בגורלם של @Potus הממלכתי (32.8 מיליון עוקבים) ו-@RealDonalTrump האישי (88.9 מיליון עוקבים). טוויטר הרגיעו בהודעה לאתר OneZero: אם טראמפ לא יעביר את פרטי ההתחברות של החשבון הממלכתי לידי הנשיא הנבחר ג’ו ביידן ביום הכתרתו כנשיא ב-20 בינואר 2021, טוויטר יעשו זאת עבורו. החשבון @Potus45 (קיצור של “נשיא ארה”ב ה-45”) כבר קיים, נקרא transition (מעבר), יש לו תמונת פרופיל של מי בריכה והוא נעול לגולשים (באירוניה טעימה ממש, היוזר הזה כבר הספיק להיחסם בעבר).
חזק ביותר pic.twitter.com/NwiE3SVxXu
— 💥🍺David💥🍺 (@Duduoppe) November 20, 2020
לגבי @RealDonaldTrump, כבר בחודש מאי שינו טוויטר את מדיניותם, ואף שלא השעו את טראמפ, כן החלו לסמן ציוצים שלו שמהווים הפרה של תנאי השימוש. ביום שלישי, בעדותו בפני ועדת המשפט של הסנאט, הבהיר מנכ”ל טוויטר ג’ק דורסי כי עם סיום תפקידו של טראמפ, הוא יאבד את הפטור שקיבל מעמידה במדיניות טוויטר. “אם חשבון פתאום כבר לא מנהיג עולמי, המדיניות הספציפית הזאת מתבטלת”, אמר דורסי.
לעומת זאת, מנכ”ל פייסבוק מארק זאקרברג אמר שהחברה שלו לא תשנה את מדיניותה בנוגע לטראמפ. החברה עשויה להמשיך להעמיד את הפוסטים שלו לבדיקת עובדות, ולסמנם אם הם שקריים.
אם אתן רוצות להמשיך להפיק את הפודקאסט שלכן גם בימי הריחוק החברתי, אם אתם רוצים לנצל את הזמן הפנוי להתחיל את הפודקאסט שדחיתם עד עכשיו – דברו איתנו באימייל (Go@podcasti.co) או בטלפון (053-7337419), או בקרו באתר לפרטים נוספים Podcasti.co
הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי תודות: הדר בן יהודה
ראיון פרישה עם השופט יורם דנציגר ⏲️ שוברים אמברגו
רוצים לקרוא את המיטב מראיון הפרישה של השופט יורם דנציגר לכתב העת “עורך הדין”? הקומוניקט נשלח באמברגו לפרסום מחר ב-6:00, אבל אני לא הסכמתי לשום אמברגו.
תזכורת: הנחיתו עליכם אמברגו מבלי שהסכמתם? שלחו את החומר אל ת”ד 404 ואפרסמו כאן.
[ שופט 🎨 עמיר קדרון – Nick_Shadow (cc-by-nc-nd) ]
אמברגו למחר – חמישי 26.7.18 בשש בבוקר!
שופט בית המשפט העליון בדימוס, פרופ’ יורם דנציגר, בריאיון פרישה לגיליון החדש של כתב העת “עורך הדין”:
מצדד בסניוריטי, תוקף את הפוליטיקאים, מנמק את החלטתו לא להשאיר גופות מחבלים כתנאי למיקוח, מחמיא לנשיאה על החלטתה להיעזר ביחצ”ן, מעריך שתיק זדורוב יגיע למשפט חוזר ומקווה שהוועדה לבחינת הרשעות שווא שהוקמה לאחרונה לא תהיה ועדת שווא….
הכותרות: (לפי סדר הופעתן בריאיון ולאוו דווקא בסדר חשיבותן).
על שיטת הסניוריטי:
“אני סבור ששיטת הסניוריטי היא העדיפה. אוסיף רק שאלו המתנגדים לשיטת הסניוריטי נזכרים להציף את התנגדותם אך ורק בסמוך למינויו של נשיא חדש, שאז הארץ כולה סוערת. אם רוצים לשנות את השיטה, זה הזמן לקיים דיון ציבורי רציני ומעמיק, כאשר יש לנו עוד חמש שנים וחצי לכהונת הנשיאה אסתר חיות. אם אתם שואלים את דעתי, יתרונות השיטה עולים על חסרונותיה”.
על תיק זדורוב:
האם אדוני סבור שרומן זדורוב זכאי למשפט חוזר?
“אני לא יכול להתבטא בעניין הזה”.
אבל מה שעורר סערה עדיין מעורר סערה.
“כן, זה אחד מהתיקים האלה שמעוררים עניין וסקרנות יותר מאחרים. אחת לעשור לערך יש תיק שמעורר סערה ציבורית, לאו דווקא ברמה של זדורוב. כך, למשל, פרשת אל-עביד, הרצח של חנית קיסוס ז”ל, פרשת רצח דני כץ ז”ל, שעד היום אלה שהורשעו ברצח טוענים שהם לא ביצעו את העבירה. כך גם פרשת עמוס ברנס. פרשת זדורוב, אולי גם בגלל הנסיבות האיומות שבהן בוצע הרצח – רצח של ילדה קטנה, באמת ‘פרח’, במקום שאמור להיות הכי מוגן, בבית הספר, זה משהו שהוא מטלטל. אי אפשר להתעלם גם מכל התיאוריות שנזרקו לחלל האוויר ומכל החשדות באשר לזהות הרוצח, לרבות של בני המשפחה שנחלקו ביניהם לגבי האחריות של זדורוב. אימה של תאיר ראדה ז”ל סבורה עד היום שזדורוב לא ביצע את הרצח. אביה ז”ל חשב שכן. זוהי אכן פרשה יוצאת דופן מבחינת היקף ההתעסקות התקשורתית והציבורית, אבל אנחנו לא יכולים לעסוק בה לעומק שכן זו אחת מאותן פרשות שתגענה אולי למשפט חוזר, ואני לא חושב שזה נכון שמי שצריך לקבל החלטה אם להורות על משפט חוזר בבוא היום יושפע באיזושהי דרך מדעתו של שופט שישב בהרכב”.
על הוועדה לבחינת הרשעות שווא בראשותו:
האם אדוני סבור כי חפים מפשע יושבים בבית האסורים?
“אם בארצות הברית ובאנגליה נמצא שאנשים שלא ביצעו עבירה יושבים בכלא, אני לא יכול לשלול את האפשרות הזו לגבי ישראל. קח למשל, את פרויקט החפות האמריקאי שהחל לפני כשלושים שנים. כתוצאה מפרויקט חשוב זה נמצא שכ-1,500 אנשים הורשעו בביצוע עבירות שהם לא עברו. אציין כי על חלקם נגזר עונש מאסר עולם ועל חלקם עונש מוות. באנגליה נמצאו בשני העשורים האחרונים כ-350 מקרים דומים שבהם בוטלו הרשעות לאחר תום המשפט. אם זה המצב בארצות הברית ובאנגליה, האם אפשר לשלול את קיומן של הרשעות שווא בישראל?”
אזי יש לברך אפוא את כבוד השרה איילת שקד על הקמת הוועדה בראשותך.
“אני שמח ששרת המשפטים החליטה לעשות מעשה ולהקים את הוועדה הזאת. מה שמדאיג אותי שזאת לא הפעם הראשונה ששרי משפטים מחליטים לעשות שינוי. מתכנסת ועדה לדון בסוגיה חשובה, אך המלצותיה אינן מביאות לשינוי המצב הקיים.
האם מקנן בליבו של אדוני החשש כי בסופו של יום לא ייעשה דבר עם המסקנות של הוועדה?
“מובן שאני מקווה, כמו כל יו”ר ועדה, שההמלצות שלי ושל החברים שלי תתקבלנה. אחרת מה הטעם”.
על קיומן של הרשעות שווא:
במדינה שבה שיעור ההרשעות נושק לכמעט מאה אחוז, והסדרי הטיעון הם בבחינת קודש הקודשים, האם יכול להתעורר ספק בדבר קיומן של הרשעות שווא בישראל?
“זה נכון שמערכת אכיפת החוק בישראל מבצעת מעצרים בכמויות שאולי הן בלתי סבירות, ובפרט בהתחשב בכך שברוב המקרים, למרות שעצרו את האנשים, לא מוגש נגדם כתב אישום. אפשר אולי ללמוד מכך שהמשטרה והפרקליטות מפעילות מערכות של סינון ובדיקה פנימית באופן שבסופו של דבר מוגשים כתבי אישום רק נגד חלק מהאנשים שנעצרו, וזה אומר שהמערכת שלנו בריאה. מצד שני, אפשר לטעון כי אם ברוב המקרים לא מוגשים כתבי אישום נגד מי שנעצרו, הרי זה מעיד שיש מעצרים רבים שהם מיותרים”.
על החלטת הנשיאה חיות להיעזר ביחצ”ן:
נפל דבר בעולם המשפט הישראלי, נשיאת בית המשפט העליון נדרשת לשירותי יח”צ, תדמית ודברוּר אישיים. מה זה אומר עלינו כחברה, ומה זה אומר על בית המשפט העליון?
“אני חושב שזו החלטה נכונה שהייתה צריכה להתקבל לפני שנים, שהרי עולם התקשורת השתנה. היום כל בן אדם יכול להיות איש תקשורת ועיתונאי, כל בן אדם כותב מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, ויש לזה גם במה. נוסף על כך, השתנו כללי המשחק ביחסים בין הפוליטיקאים לבין בית המשפט. פוליטיקאים חדשות לבקרים עושים מה שבעבר לא היה עולה על דעתו של פוליטיקאי לעשות: לרדת לא על פסק דין של בית המשפט העליון, אלא לרדת לגופו של שופט. אמירות מסוג של ‘נותנים רוח גבית לטרור’ או ‘נעלה עם בולדוזרים על בית המשפט העליון’ לא נשמעו בעבר. ביקורת הייתה מאז ומתמיד. חלק מהביקורות לא היו קלות, אבל בשנים האחרונות נחצו הגבולות. הגישה השמרנית אמרה כי שופט מתבטא אך ורק בפסק הדין שלו. לדאבוני, הגישה הזאת כבר עבר זמנה. זה נכון, פסק הדין הוא תוצר סופי של עשייה שיפוטית, אבל כאשר בית המשפט נתקף ללא הרף, ללא כל הצדקה, חשוב שהציבור ידע בדיוק מה עושה בית המשפט העליון ועד כמה חשובה עשייתו לכל אדם.
“לפעמים עלול להתקבל הרושם המאוד מאוד מוטעה שמה ששופטי בית המשפט העליון עושים זה לנגוס בלי הרף בסמכויות הרשויות האחרות, לבטל חוקים של הכנסת חדשות לבקרים ולהצר את צעדיה של הרשות המבצעת. זה בפירוש לא המצב.
“בעולם שבו שולטת תקשורת מודרנית לצד גורמים מלבי אש ומתסיסים אשר חדשות לבקרים חוצים קווים אדומים, אין כבר די בשירותים החשובים של הדוברות ההיסטורית של בית המשפט העליון, אשר עסקה בעדכון העיתונאים על מועד שחרור פסק דין חשוב או סיפקה לעיתונאים ואחרים תמצית של פסק הדין”.
על זהות הרכב בית המשפט העליון:
לכאורה יש ממש בדברי נבחרי ציבור שונים, לרבות חלק מחברי הוועדה לבחירת שופטים, הדורשים כי בית המשפט העליון “ישקף” את העם או את “רצון העם”?
“בית המשפט העליון לא אמור ‘לשקף’ את ‘רצון העם’. בית המשפט העליון, כערכאה הבכירה ביותר במערכת המשפט, אמור להיות מורכב מהטובים שבשופטים. עם זאת, יש לברך על כך שהשופטים המצוינים המתמנים לבכירה שבערכאות ‘ישקפו’ את פניה המגוונים של החברה הישראלית”.
על התבטאות פוליטיקאים נגד שופטי העליון:
בניגוד לשנים עברו, פוליטיקאים מרשים לעצמם לדבר לגופו של שופט ולא לגופם של פסקי הדין. כיצד אדוני מסביר תופעה זו? וכיצד על המערכת לנהוג במקרים אלה?
“אכן, המציאות בתחום זה השתנתה. יש פוליטיקאים שמרשים לעצמם לתקוף בצורה בוטה ומכוערת שופטים, שכן אין הם שבעי רצון מהחלטותיהם ומפסקי דינם. כיום הכול מותר, הכול פרוץ. פוליטיקאים אלו, כך נראה לי, אינם מכוונים את דבריהם אל השופטים, אלא הם מדברים אל ציבור המצביעים הפוטנציאלים שלהם”.
על השיקולים הזרים המונעים את הקמת בית משפט לערעורים:
האם אדוני סבור כי יש להקים בית משפט לערעורים? ומדוע הוא לא קם עד היום?
“כן. נשיאי בית המשפט העליון לדורותיהם המליצו על כך. אני סבור כי זה דבר הכרחי בכל מדינה מתוקנת שמתחת לבית המשפט העליון ובין בתי המשפט המחוזיים יש בית משפט לערעורים. למרות שאוכלוסיית ישראל גדלה בצורה משמעותית במהלך שבעים שנות עצמאותנו ולמרות העומס הגדול המוטל על בית המשפט העליון לא השתנה מבנה מערכת בתי המשפט ולא הוקמה ערכאת ערעור על אף נחיצותה. איני יודע מדוע לא מוקם בית משפט לערעורים. השמועה אומרת, ואני אומר זאת בזהירות המתבקשת, כי רוצים שבית המשפט העליון יטבע תחת עומס הטיפול ביותר מ-10,000 תיקים בכל שנה ולא יוכל להתמקד בטיפול בעשרות או אפילו במאות בודדות של תיקים העוסקים בעניינים עקרוניים בעלי חשיבות מרבית. הדבר היה צריך להיעשות כבר מזמן”.
על נימוקי הכרעתו בבג”צ גופות המחבלים:
“וכעת אני מגיע להתייחסות לפרשת גופות המחבלים, כוונתי לפסק הדין בעניין עליאן (בג”ץ 4466/16). באותו עניין עסק פסק הדין בשאלה אחת בלבד: האם מסמיכה תקנה 133 (3) לתקנות ההגנה את המפקד הצבאי להורות על קבורה ארעית של גופות מחבלים לשם החזקתן לצורכי משא ומתן לשחרור הנעדרים והשבויים שבידי החמאס? מצאתי כי תקנה זו אינה מקור סמכות לפעולת המפקד הצבאי. לשיטתי מסקנה זו התבקשה מכוח עקרון שלטון החוק ועקרון חוקיות המינהל. התקנה שעליה ביקשה המדינה להסתמך לא הייתה לדעתי חקיקה ספציפית ומפורשת המקנה למפקד הצבאי את הסמכות שלה הוא טען. לא המחוקק המנדטורי ולא המחוקק הישראלי נתנו את דעתם לסיטואציה הקשורה להחזקה ארעית של גופות מחבלים לצורכי משא ומתן. השופט ג’ורג’ קרא הצטרף לדעתי, ואילו השופט ניל הנדל סבר, בדעת מיעוט, כי התקנה היא מקור סמכות מספק. דעת הרוב קבעה כי אם המדינה חפצה בכך עליה לגבש הסדר חוקי מלא ושלם, שיוקדש באופן ספציפי לנושא זה שיעמוד בסטנדרטים המשפטיים הקיימים בדיננו”.
על הפגיעה המתמשכת בבית המשפט העליון:
“בשנים האחרונות מתחזקים הקולות הקוראים לצמצם ולהגביל את סמכויותיו של בית המשפט העליון. אין להשלים עם מגמה נפסדת זו ואין לתת לה יד, שכן בית המשפט העליון הוא הערובה האיתנה היחידה לשמירה קפדנית על שלטון החוק, על ערכיה החוקתיים של מדינת ישראל ועל זכויות האדם”.
📺 הוט טוענים שאסור להם לתת VOD בכיפור בגלל מועצת הכבלים והלווין, שהיו”ר שלה אמרה שתרשה VOD בכיפור
אייטמי “חוצפה: סוגרים את ה-VOD ביום כיפור”, הממוחזרים מדי שנה, הפכו מעניינים השנה לאור מספר שינויים – נטפליקס וטריפל סי שמאפשרות לצפות בשידורים בכיפור, עתירה של הלא טי.וי שטוענת שאין בסיס חוקי לאיסור השידור בכיפור, ואמירתה של יו”ר מועצת הכבלים והלוויין, ד”ר יפעת בן חי שגב, שתאשר ליס/הוט להשאיר VOD פתוח בחג האופניים אם רק יבקשו.
הוט התעלמו משאלתי אם בכוונת החברה לפנות למועצה, אבל בראיון ל”הארץ” הודה יו”ר דירקטוריון קבוצת הוט, פטריס ג’יאמי: “אני לא חושב שמישהו ביקש שנסגור אותו [את ה-VOD], אבל אני לא יכול להרחיב, אני לא יודע את כל הפרמטרים”.
הוט בכיפור. תמונה: חדר 404
בניגוד להודאתו של היו”ר, שהסגירה היא כנראה יוזמה עצמית של הוט, נציג שירות של החברה אמר ללקוחה הדס אילון כרמי ש”בהתאם להנחיות המועצה לכבלים ולווין אנחנו מחויבים לסגור את השירות”. תגובת הוט תתפרסם כאן אם תתקבל.
תשובת נציג הוט
כשהוט מחליטה מטעם עצמה על כפייה דתית נגד חילונים שבסך הכל רוצים לראות טלוויזיה בכיפור, ועוד מטעה לקוחות ששואלים על כך, חילונים שחילוניותם חשובה להם צריכים להחרים את החברה, ולעבור עם הכסף שלהם לחברות שלא מתערבות בעניינים שבין אדם לאין-אלוהים שלו: נטפליקס וטריפל סי.
[עדכון 17:43] אה, וגם אתר סדרות.טי.וי :)
סדרות.טי.וי יהיה פתוח בכיפור
(הלשינה: רפאלה גויכמן)
ישראל: 🚖 כתב אישום נגד אובר 👎 חוות דעת נגד פייסבוק 🎙️ האחראי על האינטרנט בגלצ
היועץ המשפטי לממשלה חושב שפייסבוק צריכה להתמודד עם תביעות וטענות נגדה בישראל, כך נכתב בחוות דעת שהוגשה מטעמו לבית המשפט העליון.
אוהד בן חמו, משתמש פייסבוק, הגיש בקשה לתביעה ייצוגית נגד החברה בגובה 400 מיליון דולר, בטענה שפגעה בפרטיות המשתמשים כשקראה את הודעותיהם הפרטיות בלי הסכמתם מראש, ולא רשמה את מאגרי המידע שלה אצל רשם מאגרי המידע. פייסבוק ביקשה לסלק את הבקשה על הסף, מכיוון שלפי הסכם השימוש שלה, כל תביעה נגדה חייבת להיות מוגשת בקליפורניה. התובע טען שמדובר בסעיף מקפח בחוזה אחיד, בית המשפט המחוזי בלוד קיבל את טענתו.
עט ומחברת פייסבוק. תמונה: Sarah Marshall (cc-by)
פייסבוק ערערה לעליון. בית המשפט העליון ביקש את חוות דעתו של היועמ”ש לפני שיפסוק בנושא. את חוות הדעת מטעם היועמ”ש כתבה עו”ד לימור פלד, ממונה על עניינים אזרחיים בפרקליטות המדינה:
לגישת היועץ המשפטי לממשלה, כאשר מדובר בחוזה אחיד, אין לבחון את תניית השיפוט במשקפיים הרגילים של חופש ההתקשרות החוזי, וזאת מאחר שחוזים מעין אלה אינם משקפיים הסכמה אמיתית של לקוח. […] התנייה הקובעת, כי התדיינות בין הצדדים תתקיים בקליפורניה, דהיינו במקום הנוח לספק, עשויה להרתיע את המשתמשים בישראל מלתבוע את החברה. תביעה נגד פייסבוק, במדינת קליפורניה, תהיה בעלת עלויות רבות בהן, הוצאות הכוללות העסקת עורך דין זר, נסיעות לחוץ לארץ לצורך ההכנות להתדיינות ולהתדיינות עצמה, הוצאות נוספות אפשריות בכל מה שקשור לעדים ולמומחים, וכן הצורך להתמודד עם התדיינות בשפה זרה. על כן, היועץ המשפטי לממשלה סבור, כי תניית השיפוט הזר, המופיעה בהסכם ההצטרפות לפייסבוק, הינה תנייה מקפחת בחוזה אחיד. […] כמדיניות ראויה בתחום השיווק הצרכני, במקום בו הספק מטריח עצמו ומגיע עד למקום מושבו של הלקוח, ומשקיע מאמצים בשיווק וכריתת עסקאות על מנת להרחיב את היקף עסקיו ורווחיו, עליו להיות נכון לעמוד מאחורי התחייבויותיו, ולאפשר ללקוח לממש את הזכויות העומדות לו כתוצאה מהעסקה בלא קושי.
בירור לפי [הדין בקליפורניה] עשוי להעניק [לפייסבוק] יתרון משמעותי על פני צרכנים ממדינה אחרת שאינם פועלים לפי דין זה ואינם מכירים את הדין הקליפורני. זאת ועוד, ניהול התיק על פי הדין הזר עלול להרתיע תובע, שכן הדבר מחייב לימוד עקרונותיה של שיטה משפטית זרה ולא מוכרת ומביא להגדלת העלויות שלו בבירור הסכסוך. […] לחברה בין-לאומית גדולה הבוחרת להרחיב את עסקיה באופן גלובאלי ולקיים את עסקיה במדינת ישראל, קיימת יכולת משפטית וכלכלית לברר סכסוכים בבית משפט בישראל על פי הדין הישראלי. יכולת שאיננה מתקיימת בהכרח כשמדובר בצרכניה של חברה זו.
החלטה של בית המשפט העליון בנושא, לכל כיוון, תהיה תקדימית לא רק לגבי פייסבוק אלא גם לגבי חברות גלובליות אחרות.
מפייסבוק ישראל לא נמסרה תגובה על חוות הדעת.
ועוד על פייסבוק – החברה סגרה היום את דף הפייסבוק של “מזבלה” של דורי בן ישראל, שתובע את החברה על חסימת תכניו והגדרת אתרו כסיכון סייבראבטחה וכספאם. מפייסבוק ישראל נמסר בתגובה: “יש לנו מדיניות ברורה ואנו נוקטים פעולה כאשר מישהו מנסה להשתמש בפייסבוק כדי לחשוף מידע אישי ללא רשות. אנו עושים זאת בצורה הוגנת ומאוזנת, ללא התחשבות באנשים או בארגונים המעורבים בכך”.
משרד התחבורה הגיש החודש כתב אישום נגד אובר, מנהלה בישראל יוני גריפמן ושישה נהגים שפעלו באמצעותה בישראל על הסעת נוסעים בתשלום ללא רשיון. לפי כתב האישום, פקחים סמויים הזמינו נסיעות באמצעות האפליקציה של אובר ישראל, וזו קישרה ביניהם לבין נהגים שאין להם מונית ורשיון נהיגה על מונית. הנהגים הסיעו ברכביהם את הנוסעים וגבו תשלום דרך האפליקציה באמצעות כרטיס אשראי. אובר ישראל גבתה מהנהגים 25% עמלה, אף שאין לה רשיון לניהול הפעלת מוניות, משרד הסעות, או כל כלי רכב להסעת נוסעים בתשלום. לפי דה-מרקר, שניים מהעדים בתביעה הם עובדי המתחרה גטטקסי.
לאובר יש שירות להזמנת מוניות, בדומה לגטטקסי, ושירות בשם אובראקס, שבו נהגים פרטיים אוספים ומסיעים נוסעים ברכביהם הפרטיים. שירות כזה אינו חוקי במדינות רבות, ובהן ישראל, שמחייבת החזקת רשיון נהיגה מיוחד ומונית לשם איסוף נוסעים בתשלום. שר התחבורה ולא הבטחון, ישראל כץ, מתנגד לכניסה של שירותים כאלו לישראל, בטענה שהם פוגעים בנהגי המוניות ועוזרים לבעלי ההון.
caption id=”attachment_69116″ align=”aligncenter” width=”450″]
אפליקציית אובר. תמונה: freestocks.org (נחלת הכלל)[/caption]
אובר השיקה בישראל שירות בשם אוברנייט, שהחברה מגדירה כשירות שיתוף-נסיעות, קארפול, שכמוהו מפעילות גם ווייז ומוביט, ובו הנוסעים מצטרפים לנסיעה פרטית שממילא מתרחשת ומשתתפים בהוצאות.
אלא שבניגוד לקארפול של ווייז ומוביט, המשתמשים בשירות של אובר לא חייבים להצטרף לנסיעה קיימת אלא יכולים מזמינים נסיעה – כלומר, הנהג מגיע במיוחד לאסוף אותם; ולפי תלונות של משתמשים, התעריף מופרז, משום שהוא כולל גם הוצאות החזקת רכב וירידת ערך, כלומר לכאורה עקיפת האיסור לגבות תשלום על נסיעות על ידי הגדלת רכיב ההשתתפות. משרד התחבורה זימן לבירור בנושא את גרייפמן, מנכ”ל אובר ישראל, בחודש מרץ, ולפי דה-מרקר היתה כוונה לזמן גם את בכירי ווייז לתשאול בנושא.
מאובר ישראל נמסר בתגובה לכלי התקשורת השונים: “פיילוט uberNIGHT נבנה בהתאם לרגולציה בישראל, בדומה לאפליקציות נוספות שפועלות בשוק הישראלי למטרת החזר הוצאות”.
צורת הפעולה הזו של אובר אינה חריגה – התנהלות החברה מתאפיינת באגרסיביות עד כדי עבירה על תקנות וחוקים במקומות רבים בעולם, והחברה גם שיפתה נהגים שנקנסו על הסעות בלתי חוקיות שביצעו עבורה. במרץ השנה חשף הניו יורק טיימס כי החברה הפעילה תוכנית בשם גרייבול, שבמסגרתה סימנה אנשי אכיפה ורגולציה וחסמה בפניהם את השימוש התקין באפליקציה, כדי שלא יוכלו להזמין הסעות ולתעד הפרות של החוק. לאחר החשיפה הודיעה החברה שתפסיק להשתמש בתוכנית נגד רגולטורים, והנושא נמצא בחקירה פדרלית.
אף שאובר ישראל מקפידה להבהיר שהיא פועלת לפי הרגולציה, החברה מבינה שהיא תמצא גם תמיכה וגם לקוחות בישראל לשירות הסעות על ידי נהגים פרטיים. בתחילת אפריל פרסמה החברה בפייסבוק מודעה שקוראת לנהגים פרטיים להירשם לנהוג עם אובר, שמפנה לטופס הצטרפות באתר הרשמי של החברה. “בעלי רכב פרטי? נרשמים עכשיו לנהוג עם Uber – הנוסעים כבר מחכים לך! בונוס מובטח! 💰💰💰”, נכתב בפוסט, ובפריוויו של המודעה: “בוא לנהוג עם Uber ברכב הפרטי שלך בתל-אביב והסביבה. שירות חדש מבית Uber לבעלי רכבים פרטיים. הירשם עכשיו!” התגובות לפוסט משמשות במה למריבות בין תומכי ומתנגדי השירות, ובהם נהגי מוניות שמוחים על הפגיעה בפרנסתם.
מודעת פייסבוק של אובר ישראל לנהגים פרטיים
💔 פיתחו את הלב לקראקרים 💆 איזה חוש תרצו להשתיל? ⚕️ סנאפצ’ט של מנתח פלסטי » 🎙️ רבע לדיגיטל
מה דעתכם להוסיף חוש נוסף לגופכם? ליביו בביץ, יזם וסייבורג, פועל למען החיבור בין אדם ומכונה, והתחיל בהוספת “חוש הצפון” לגופו – המאפשר לו לחוש מתי גופו פונה צפונה. לימור גרוסמן תזהיר מסכנת הפריצה למיכשור רפואי מתקדם שמושתל בגוף האדם. התוכנית המלאה תעלה פה בקרוב.
מיכשור רפואי ומידע רפואי מהווים אתגר לגורמי סייבראבטחה, שצריכים להגן מפני גניבת מידע ושיבוש פעילות של מיכשור רפואי חיצוני וכזה שמושתל בגוף האדם. בסוף 2016 פרסם ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) מסמך המלצות להתנהלות עם מיכשור רפואי (פדף), ובינואר השנה הזהיר כי מכשור לבבי (קוצבי לב, דפיברילטורים ומכשירי סנכרון-מחדש) מתוצרת חברת סיינט ג’וד מדיקל חשוף לפריצות. באזהרה כתב המינהל כי “הפירצות הללו, אם ינוצלו לרעה, עלולות לאפשר למשתמש בלתי מורשה, כלומר מישהו שאינו הרופא של המטופל, לגשת מרחוק למכשיר הלבבי המושתל בעל יכולות ה-RF [תקשורת בתדרי רדיו להפעלה מרחוק, ע”ק] […] משדר ה-Merlin@home שעבר שינוי עלול לשמש לשנות את פקודות התיכנות של המכשיר המושתל, מה שעלול לגרום להתרוקנות סוללה מהירה ו/או להחלה של קצב לב או שוקים בלתי מתאימים”. ה-FDA לא כותב זאת במפורש, אבל משמעות הדבר היא פוטנציאל של גרימת נזק לחולים עד כדי מוות.
כבר ב-2007, ג’ונת’ן ריינר, הקרדיולוג של של סגן נשיא ארה”ב דאז דיק צ’ייני, החליף את קוצב הלב שלו וניטרל את האפשרות לשלוט בו אלחוטית, מחשש להתנקשות בידי האקרים. שנים אחר כך, הסדרה “הומלנד” הציגה קראקר שמתנקש בנשיא ארה”ב על ידי פריצה מרחוק לקוצב הלב שלו.
לב חולה. איור: רינה מימון
דיברנו על כך בתוכנית עם לימור גרוסמן, מנכ”לית חברת סלסטייה, שתציג בכנס MEDinISRAEL של מכון הייצוא בתחילת מרץ. סלסטייה הסבירה שבניגוד למחשבים, סמארטפונים ו-IoT, במיכשור רפואי אי אפשר לעבור למתחרים – יש אנשים שמושתל בהם מיכשור רפואי חיוני, שהחלפתו תדרוש ניתוח, וגם במקרה כזה לא בטוח שתימצא חלופה משום שהיצרנים עשויים ליהנות ממונופול על המיכשור הספציפי, שמוגן בידע טכנולוגי בלעדי, בפטנטים או בסף כניסה גדול מדי לחברות מתחרות.
בראיון מקדים לעורכת רבע לדיגיטל, אחינעם קפון, אמרה גרוסמן: “ה-FDA הוציאו הזהרה נגד קוצבי לב, והנושא הזה הוא חלק מנושא גדול יותר – IoT. היום כל מה שקשור לבית חכם, ערים חכמות, לתפעול בוויירלס – אפשר להניע את הרכב מהבית, מהעבודה להדליק את המזגן, לכבות חשמל – אז גם בעולם הרפואה יש דברים שנכנסים ועובדים בוויירלס ושהכל בשליטה חיצונית. זה יוצר סכנות, כמו משאבת אינסולין שהאקר פרץ אליה ובגלל שהשתלט עליה הוציא כמה אינסולין שהוא רוצה. אפשר להשתלט על הקוצב לב, לרוקן ממנו סוללה ולשנות נתונים. אבל, חשוב לדעת, אלה היו מה שנקרא ‘האקרים טובים’ – לא נגרם נזק, אלא הם הראו את החור באבטחה וקיבלו על כך הרבה כסף בתמורה, ובעקבותם הוציאו תיקון. זה כמו מה שהיה עם הג’יפים של סיאט – סרטון שרואים איך משתלטים על הרכב. שיחקו עם הווליום של הרדיו, חלונות, מזגן, לקחו את הרכב הצידה ושלטו באוטו לגמרי. הנושא הזה משמעותי מאוד. למשל אם ראש ממשלה נכנס לקבל טיפול רפואי או נפשי, תאר לך שמישהו מצליח לפרוץ ולקבל את המידע. עושה מזה מטעמים. צריך להעלות את רמת האבטחה. הרבה חברות אמרו שלא בא להן, ואין לך הרבה אפשרויות אחרות – יש כמה מונופולים ששולטים בשוק. אבל ברגע שה-FDA נכנסו וביקשו לסדר את נושא האבטחה ולעשות רגולציה, זה מחייב את החברות היצרניות. בסוף דצמבר התחילו לסדר את הנושא, כך שעוד אין מסמך מסודר”.
“החלק השני באבטחה רפואית, שעושה הרבה הדים, הוא העניין של הכופרה – בבית חולים בהוליווד השתלטו על השרתים ועל המידע וביקשו כופר. ויש כאלה הרבה, גם בארץ. זה נהפך להיות משהו ברמה חודשית – דואר אלקטרוני שיכול להתחזות לפקח של בית החולים, פותחים קובץ מצורף והדרך לשרתים היא קצרה. היום יש בתי חולים מסודרים עם גיבוי מסודר, מקסימום יש השבתה, אבל בית חולים אחד באירופה, לפני חודש, ביטל למעלה מאלפיים פציינטים שהיו אמורים להגיע כי תקפו לו את השרתים.
“המטרה היא לא לגרום להיסטריה, אלא למודעות. אנשים צריכים לשמור על הגנה, בפרט אם יש להם ציוד רפואי בבית. בבית חולים האחריות היא של בית החולים, אבל כשיש בבית אז גם החולה צריך לשים לב”.
בתוכנית הזכתי את מרי מואו, מומחית סייבראבטחה, שאחרי שהושתל בה קוצב לב החלה לחקור פירצות אבטחה במיכשור רפואי. הנה הרצאה שלה בנושא:
ליביו בביץ לא מתכוון להסתפק בחושים שקיבל מהטבע. החברה שלו, סייבורגנסט, מייצרת חוש נוסף – חוש הצפון (North Sense). מכשיר שמוצמד באמצעות ברגי טיטניום שמפורסנגים לחזה שלו רוטט כאשר בביץ פונה לכיוון צפון. מכשיר זו הופך אותו, לדבריו, לסייבורג. בראיון לחגי כהן ב”עלונדון” סיפר בביץ: “עד לפני חודש היו בעולם שני אנשים בעלי חושים מלאכותיים (שניים מהשותפים בחברה): האמן ניל הרביסון, שהוא אמן עיוור צבעים שהשתיל בגולגולתו אנטנה שמתרגמת צבעים לצלילים, כשהאנטנה מחוברת ללוויינים בחלל ולאינטרנט. ניל הוא סייבורג (אדם שבגופו רכיבים מלאכותיים) ידוע, והראשון שקיבל מהרשויות בבריטניה הכרה כסייבורג אנושי. השנייה היא מון ריבאס – אמנית בעלת שני שתלים בזרועותיה המאפשרים לה לחוש פעילות סיסמית של כדור הארץ והירח. העובדה שאני וסקוט התקנו את ׳נורת׳ סנס׳ מכפילה למעשה את האוכלוסייה של הסייבורגים בעולם, ועכשיו כשניתן להזמין את המוצר, אוכלוסיית הסייבורגים תגדל באופן משמעותי”.
בוביץ עם השתל נורת’סנס. צילום באדיבותו
עוד הסביר בביץ: “המכשיר הוא בעל חיישן שרוטט בכל פעם שהגוף פונה צפונה ומהווה פלטפורמה לשינוי תודעתי. המכשיר הוא מעטפת חיצונית והוא עובד כמו ה׳התנייה של פבלוב׳. ברגע שאתה מקבל סימן, אתה יודע שמשהו קורה. ברגע שאני מסתובב צפונה המכשיר רוטט והמוח שלי מתרגל לכך שהרטט הזה קורה רק כאשר אני פונה צפונה ולא בשום צורה אחרת. כשאת מתחילה לקבל מידע חושי לגבי המיקום שלך, זה משהו שמתווסף לתפיסת המציאות שלך. אנחנו פחות מתעניינים בשימושים המעשיים של ׳נורת׳ סנס׳ ויותר איך זה ישפיע על הפקת הנאה מהמציאות שלנו”.
משתמשי רשתות חברתיות מרבים להציג את החלקים היפים בחייהם – בילויים עם חברים, אוכל טוב, חופשות בחו”ל. ד”ר מת’יו שולמן מראה את אחורי הקלעים:
שולמן הוא מנתח פלסטי בניו יורק סיטי, שמתעד בטוויטר, סנאפצ’ט ואינסטגרם את הניתוחים הפלסטיים שהוא מבצע במטופליו. סלב-מנתחים-פלסטיים-של-סלבים הרגילו אותנו לתמונות יחצנות של של דוגמנים ושחקניות; בניגוד אליהם, שולמן מציג מנותחים אלמונים, ולא חוסך בהסברים פלסטיים, תמונות של איברי גוף חתוכים וסרטונים מדממים ממהלך הניתוחים עצמם.
“אני משתמש בסנאפצ’ט כי אני חושב זה כיף. חשוב לאנשים לראות איך ניתוחים פלסטיים אמיתיים נראים”, אמר שולמן בראיון למאד’רבורד. “אני רוצה שאנשים יראה, אולי זה יותר מדמם ממה שחשבתם, או יותר משעמם ממה שחשבתם, או שהניתוח יותר מקיף ממה שחשבתם. יש פער גדול של חלל מידע, ואני חושב שאנחנו ממלאים את החלל הזה עבור אנשים”.
עורכת: אחינעם קפון; טכנאי: דור אבידן; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו משודרת ב-28.2.2017. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net
אוקיי, יועמ”ש, גם זו דרך להסתיר מידע *ידפרצוף*
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מפרסם מסמך פדף, שבו השחיר מידע שלא אמור להתפרסם.
אבל ההשחרה לא באמת מעלימה את המידע, אלא רק מכסה עליו, והעתבק פשוט חושף אותו.
פתרון מודרני: לערוך את המסמך במעבד תמלילים, למחוק את המילים הסודיות, להחליפן בהודעה שמודיעה שמילים נמחקו ומסבירה למה הן נמחקו (כי לציבור מגיע לדעת למה מוסתר ממנו מידע), לארוז את המסמך המתוקן כפדף ולהעלותו לאתר משרד המשפטים.
פתרון ממשל-ישראלי: להדפיס את המסמך, למחוק את המילים הסודיות בלורד שחור, לסרוק את המסמך באיכות גרועה שמזכירה פקס, לארוז כפדף ולהעלות לאתר משרד המשפטים.
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט: בחר בפתרון הממשל-הישראלי (📁).
(הלשין: הלמו)
אחרי הקיפול: המסמך המלא, כפי שפורסם באתר משרד המשפטים (פדף)
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
