4 תגובות לפוסט “סיכום תחושותיי בביקורי הראשון (והאחרון) באיקאה”
גם אני הרגשתי שם בדיוק ככה אבל בצילום מרחוק לא רואים את הדמעות
מסכימה ! ממש צער בני אדם.
אחרון. (נחרת בוז) ממש.
ביקור באיקאה זה כמו לידה.
עם חלוף הזמן הצורך מתגבר והסבל נשכח.
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
גם אני הרגשתי שם בדיוק ככה אבל בצילום מרחוק לא רואים את הדמעות
מסכימה ! ממש צער בני אדם.
אחרון. (נחרת בוז) ממש.
ביקור באיקאה זה כמו לידה.
עם חלוף הזמן הצורך מתגבר והסבל נשכח.