ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ

🎧 ארכיון “האחראי על האינטרנט” בכל הפלטפורמות 🔊

מוקסי גוסס.

מוקסי (Moxie) הוא “מורה. מנטור. חבר”, לפי אתר היצרנית, חברת אמבאדיד (התגלמות). מדובר ברובוט תמיכה רגשית לילדים בגילאי 5-10, יצור תכלכל ועגלגל שיודע לנהל שיחה, לעשות פרצופים ולהקרין תמונות על פני המסך שלו. יוצריו מגדירים אותו “בן לווייה AI” אשר “מעצים ילדים עם אמפתיה, לימוד והנאה”.

מוקסי, שהגיח לאוויר העולם באפריל 2020, מגיע עם יישומון שליטה סלולרי להורים וערכת היכרות לילדים, שכוללת בין השאר ספר משימות סודי, שלט “נא לא להפריע” לדלת החדר, קלפי דמויות, מדבקות וכרטיס כניסה ל”מעבדת רובוטיקה גלובלית”.

מוקסי נוצר כדי לעזור לילדים לווסת רגשות, לבנות בטחון עצמי, לתקשר בבהירות, לפתח מערכות יחסים חיוביות, לחשוב ביצירתיות ולפתור בעיות. וכל זה רק ב-800$, או ב-100$ לחודש להשכרה ללא התחייבות!

למרבה הצער, חוסר ההתחייבות הזה הוא דו-כיווני. אמבאדיד הודיעה מוקדם יותר החודש כי היא עומדת להיסגר בגלל “אתגרים פיננסיים. סבב גיוס קריטי נכשל, והשאיר אותנו ללא יכולת להמשיך בפעילות”. ומה יקרה לרובוטים? “מוקסי מסתמך על חיבוריות ענן ליישומי הליבה שלו, ולא יפעל ברגע שהשירותים יופסקו. […] אין אפשרות לשכפל אותם מקומית”.

ילד משחק עם מוקסי

מוקסי ילך לעולמו, או כפי שקוראים לזה בעגה הטכנולוגית, יהפוך לבלוק (bricked) – פיסת חומרה שאפשר להשתמש בה לכל היותר כמשקולת נייר או מעצור לדלת, או למכור לגריטה. ההורים יפסידו 800 דולר (החברה אמרה שתשתדל, אך אינה מתחייבת, להחזיר את הכסף למי שרכשו את הרובוט לאחרונה), והילדים יאבדו חבר ומנטור במועד שאמבאדיד לא פרסמו – אבל אל דאגה, החברה צירפה “מכתב מ’מעבדת רובוטיקה גלובלית’ לעזור לנהל את השיחה הזאת באופן תואם גיל”. מי יודע, אולי הוא הלך לקנות סיגריות ולא חזר. אולי הוא מדבר עם חבריו במבטא המוזר הזה שלהם בגן העדן של הרובוטים.

הרובוט לא שלכם – בסך הכל קניתם אותו

מותו הממשמש ובא של מוקסי, עצוב ככל שיהיה, הוא רק דוגמה אחת, שולית יחסית, לבעיה הגדולה – התלות המתמשכת והמוחלטת שלנו ביצרני המכשירים שרכשנו. “עוד ועוד מהמכשירים שלנו מגיעים עם תוכנה מוטמעת – כל דבר מטלפונים למכוניות למקררים לציוד חקלאי לרובוטי תמיכה רגשית”, הסבירה לי אווה גלפרין, מנהלת תחום הסייבראבטחה בארגון הזכויות הדיגיטליות EFF. “וזה מגניב והכל, עד שהוא נשבר ואתה רוצה לתקן אותו בעצמך, או שאתה רוצה לתת אותו לחבר, או למכור אותו יד-שנייה, או שהחברה שמכרה לך אותו פשטה את הרגל, ואז יש לך בעיה – והבעיה הזו היא זכויות יוצרים”.

התוכנה שמוטמעת במוצר אמורה להפעיל אותו ולאפשר להרחיב את האפשרויות שבו. אבל יצרנים רבים מנצלים לרעה את התוכנה וזכויות היוצרים שחלות עליה להגביל את השימוש שלנו במוצר – משפטית, באמצעות חוקי זכויות יוצרים כמו ה-DMCA האמריקאי האוסר פריצת מנגנוני נז”ק (ניהול זכויות קניין) דיגיטליים, או הפגת אחריות במקרה של נגיעה בקוד על ידי מי שאינו טכנאי מורשה; וטכנית, באמצעות הטמעת מנגנוני מניעת שימוש בקוד עצמו, או הפיכת המכשיר לבלוק באמצעות עדכון תוכנה או הפסקת אספקת השירות המקוון שמפעיל אותו, כמו במקרה של מוקסי.

פעמים רבות, הנימוק להגבלות הללו הוא מניעת פיראטיות, קלקול המכשיר ושימוש לרעה בו, אבל בפועל הן משמשות גם למניעת שימושים לגיטימיים כמו תיקונים, שפצורים והעברה לאחרים – וזאת כדי להמשיך לשלוט במכשיר ובכסף שהוא ממשיך להפיק ליצרן (למשל לגרום למשתמשים לשלם, לעבור לחבילת שירות יקרה יותר או לשדרג למכשיר חדש כדי שיוכלו להמשיך להשתמש בו); ולעתים, כדי להרוג את המוצר מסיבות אסטרטגיות או כלכליות, כמו במקרה של מוקסי. התוצאה: הצרכנים ניזוקים, ניזוקה התעשייה שיכולה להתפתח סביב המוצרים, וניזוקה הסביבה, שמוצפת באשפה אלקטרונית בלתי מוצדקת.

מגבלות לדוגמה: אמזון יכולים למחוק לנו ספרים דיגיטליים מהקינדל, ולבלוק אותו כליל אם העברנו אותו לבן משפחה; סונוס יכולים להכריח אותנו לבלוק רמקולים חכמים תקינים לחלוטין כתנאי לקבלת הנחה של 30% על מכשיר חדש; ספוטיפיי יכולים לבלוק לנו את ה-Car Thing שאיפשר לשמוע מוזיקה ופודקאסטים גם במכוניות שאין להן מערכת בידור; ארגון DVD Copy Control Association יכול לאסור עלינו לפרסם את קוד DeCSS, שמאפשר לצפות בדיוידי על גבי מערכת ההפעלה לינוקס; HP יכולים למנוע מהמדפסות שלנו להשתמש בדיו חלופי, ואפילו למנוע שימוש בדיו של HP אם לא חידשנו מנוי לשירות ההדפסה; איוונטים יכולים לגבות מאיתנו עמלה נוספת על כרטיסים שכבר רכשנו עם עמלה, אם נרצה להדפיסם במדפסת הביתית שלנו; אפל יכולים להחליט לנו באיזה ספק סלולר להשתמש באייפון שלנו, ולמנוע מאיתנו לתת, להשאיל או למכור לאחר שיר שרכשנו; ג’ון דיר יכולים למנוע מאיתנו לתקן את הטרקטור אצל מוסכניק עצמאי; וסקנד סייט מוצרים רפואיים יכולה להפסיק לפתח ולספק תמיכה טכנית בארגוס, שתל שמחזיר ראייה לעיוורים. הדוגמאות הללו אינן תאורטיות – כל אחת ואחת מהן התרחשה במציאות.

כתבה של More Perfect Union על הבעיה עם מודל המנויים הדיגיטליים

שתיים

“ככלל, ייתכן שאתם הבעלים של המכשיר שלכם, אבל לתוכנה שעליו אתם מקבלים רק רשיון שימוש”, מגדירה זאת גלפרין. “EFF מאמינים שאם אתם לא יכולים לתקן את זה – זה לא באמת בבעלותכם. ואחד הדברים שאנחנו עושים הוא לאתגר הסכמי משתמש מגבילים ולתמוך בשימוש הוגן במדריכי תיקונים וקודי אבחון”.

כמו החלת המגבלות, גם ביטולן עושה שימוש באמצעים משפטיים וטכניים. משפטית, חרם צרכנים ותביעת נגד חברות שמונעות שימושים לגיטימיים במכשירים, התניית חוזים ממשלתיים עם חברות במתן זכויות שימוש ותיקון, מאבק ציבורי לביטול חוקי הגבלת שימוש, וקידום חקיקה שתחזירו לידי הצרכנים את הזכות להשתמש והזכות לתקן, בין השאר באמצעות שחרור קוד המקור של תוכנות המכשירים; וטכנית, פריצה של המכשירים לתיקון או החלפת הקוד שלהם והנגשתו לציבור במודל קוד פתוח, או הפעלת לחץ על היצרן לשחרר את הקוד.

במקרה של מוקסי, יתכן שנמצא הפתרון. מנכ”ל החברה, פאולו פירג’ניאן, הודיע אתמול בלינקדאין שבעקבות החששות וההצעות שהגיעו מהציבור, קבוצה של חברי צוות טכני לשעבר של החברה עובדת על OpenMoxie, פתרון שיאפשר למוקסי לפעול על שרת מקומי.

יחי מוקסי!

הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת בתוכנית “שישבת” בהגשת אריק וייס 18:00-20:00 בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי