הקרב על הביסלי: איך לקנות חמץ בפסח בשופרסל
המקרה שלהלן אירע דקות אחדות לפני תחילת כתיבת הפוסט, ואני מעלה אותו על הכתב כשהוא עוד טרי בזכרוני.
היום בשעות אחר-הצהריים קפצתי לסניף שופרסל דיל המקומי ברעננה (רח’ החרושת 8) על מנת לחדש את מלאי התפוצ’יפס, שאזל במפתיע ובנסיבות מסתוריות במהלך סוף השבוע. מדובר, לכל הדעות, במוצר כשר לפסח במהדרין שבמהדרין (גם לאוכלי קטניות), ולכאורה לא צריכה להיות בעיה להשיגו, אפילו בחול המועד.
לכן הופתעתי לגלות שלא מדובר בסיפור פשוט. לרוב, מסתפקים המרכולים בישראל בכיסוי מוצר החמץ בניילון אטום, בהתאם לחוק חג המצות (וזאת, אף שבית המשפט כבר קבע לפני כארבע שנים הלכה שמייתרת נוהג זה). ואולם, השנה הגדילו רבני שופרסל לעשות וחסמו בניילון אטום, שלפניו הוצפו מדפי מזון מקרטון, את הכניסה לשני מעברי החטיפים שבסניף! זאת, אף שמעברים אלו מכילים מוצרים רבים אשר אינם בגדר “חמץ”.
כתוצאה, לא הצלחתי לאתר בשום מקום בסניף שקיות תפוצ’יפס שהגישה להן אינה חסומה (למען הדיוק אציין שכן היה ניתן לרכוש את שקיות המותג המתחרה של אסם, צ’יפסי, אולם בביתנו יש העדפה מסורתית לתפוצ’יפס ולכן לא היה בכך פתרון). בהיותי אדם שלא נרתע ממכשולים, ניגשתי למעבר החטיפים, הזזתי ממקומו את מדף המוצרים, הסטתי את הניילון הלבן וחדרתי לאזור האסור. שם, בדממה שהשתררה, לא התקשתי לזהות את שקיות המוצר המבוקש ולקחתן.
בהיותי אדם עקרוני ואף עקשן במידה לא מבוטלת, החלטתי, בשם הפרינציפ, להוסיף לקנייה גם שקית ביסלי גריל קטנה ולא כשרה לפסח – אך ורק בגלל הטרחה המיותרת שנגרמה לי בגין מאמציהם הסופר-מוגזמים למנוע גישה לחמץ.
אתה לא חוקי
שמתי פעמיי לקופת השירות העצמי (חידוש נהדר שהגיע באיחור של שנים ומאפשר העברת מוצרים ותשלום עליהם בלי צורך להתעסק עם בני-אדם), וסרקתי את המוצרים שאספתי. התפוצ’יפס עברו ללא בעיה, אך עם סריקת הביסלי קפצה על המסך הודעה, ולפיה לא ניתן לרכוש את המוצר מכיוון שמדובר בחמץ (לא זוכר את הנוסח המדויק). קראתי לנציגת השירות, והסבתי את תשומת ליבה לנושא. היא הודיעה לי שאי-אפשר לקנות את המוצר “כי לפי החוק אסור לקנות חמץ בפסח”.
החוק, כמובן, לא אוסר על מכירת חמץ אלא רק על הצגתו: “לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה”. שום מילה על עצם המכירה. וגם בית המשפט, כאמור, פסק כבר שחנות אינה עונה להגדרה של מקום “פומבי”, ולכן לכאורה אף לא צריכה להיות מניעה מהצגת החמץ, לא כל שכן מכירתו. מטבעי, תגובה זו רק עוררה את נחישותי והתעקשתי עוד יותר לבצע את הרכישה. “אין שום איסור בחוק למכור חמץ”, קבעתי, “ואסור לך לסרב למכור לי את המוצר כשאני מוכן לשלם עליו” (לגבי הטענה השנייה אין לי סימוכין, אבל בלהט הוויכוח היא נשמעה טוב).
נציגת השירות עמדה בסירובה, אני עמדתי בהתעקשותי. הקופאית הראשית התערבה וקבעה שאין מה לעשות, ושאם יש לי תלונות אני מוזמן לפנות למוקד השירות, שאת מספרו שמחה לספק לי. מתוך ידיעה, שפנייה למוקד השירות לא תקדם את רכישת החמץ, התעקשתי לבצע את הקנייה באותו מעמד, לשלם תמורת המוצר שזוהי זכותי החוקית לרוכשו, ולעזוב עימו את החנות.
מכיוון שהקופה סירבה לעבד את המוצר, הגעתי למסקנה שהכי טוב להשאיר כסף מזומן בעדו, ולחזור לביתי. מכיוון שהיה לי רק שטר של 20 שקל, פניתי לקופאית הראשית בבקשה לפורטו. “הוא רוצה להשאיר מזומן ולקחת את הביסלי”, הזהירה אותו נציג השירות, שהתגלתה כבעלת יכולות הבחנה חדות.
“למה אתה רוצה שאני אפרוט לך?” חקרה הקופאית הראשית. “אני צריך כסף קטן”, השבתי (טכנית, זה לא היה שקר). הקופאית הראשית לא ויתרה: “מה אתה מתכוון לעשות עם המטבעות?” “אני רק צריך קצת כסף קטן”, שבתי ואמרתי. היא התרצתה, סיפקה מטבע של 10 שקלים ושתי חמישיות, ואני חזרתי לקופת השירות העצמי להשלמת הקנייה.
מילוט מסוכן
בעודי מוציא ומעביר את כרטיס האשראי כדי לשלם בעבור התפוצ’יפס, חמקה לעברי נציגת השירות ולקחה את שקית הביסלי שהייתה מונחת על הדלפק לצידי. “אסור לקנות את זה בפסח”, היא הזכירה. “תביאי את זה”, התעקשתי, בקול ברור אך רגוע. משסירבה, אחזתי בשקית ומשכתי אותו בכוח מידה. זה היה הרגע ה”אלים” ביותר בתקרית, ובשום שלב במהלכו לא נוצר מגע פיסי כלשהו ביני לבין נציגת השירות, לא הרמתי את קולי ולא צעקתי או השתוללתי. רק אחזתי בשקית, ושיחררתי אותה מאחיזתה.*
הנחתי מטבע של 5 שקלים על דלפק הקופה (מחיר שקית הביסלי גריל, לפי המדבקה שעל האריזה, הינו 3.89 שקלים בלבד, כך שמדובר בתשלום יותר מראוי בעבור המוצר. למעשה, תשלום יתר), ופניתי לצאת. נציגת השירות סירבה לוותר, קראה לשומר בכניסה לעצור אותי (“הוא לא שילם”, היא הכריזה, אף שכבר שילמתי די והותר), והזעיקה איזה “ולדימיר” שיבוא לסייע בו.
השומר, שכמובן לא היה מודע לדרמה שהתחוללה בתוך הסניף, נעמד מולי בניסיון לעכב אותי, ודרש ממני לעצור. “שילמתי על המוצרים האלו, ואין לך שום זכות לעכב אותי”, אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון הרכב. השומר נשאר מולי, בסמיכות, ובעודי מתקדם התחיל לצעוד לאחור. “אסור לך ללכת. אם שילמת ולא גנבת תראה לי את הקבלה”, הוא דרש. “אין לך שום זכות לבקש את זה, אסור לך לעכב אותי, ואם תיגע בי זו תקיפה ואני מתקשר למשטרה”, הזהרתי אותו ברוגע והמשכתי ללכת (ה”ולדימירים”, אגב, רק השקיפו ולא התערבו)***.
כך זה נמשך עד שהגעתי לרכב, פחות מדקה הליכה: אני הולך קדימה ומציג את טיעוניי, השומר נסוג אחורה ומעלה את דרישותיו. בשום שלב לא נוצר כל מגע פיסי ביני לבינו, ואף צד לא עלה לטונים גבוהים, למרות המתיחות המובנת.** כשהגעתי למכונית השומר התריע שהוא רושם את מספר הרכב (לא דאגתי, גם כך יש להם את פרטי האשראי, השם והכתובת – אני חבר מועדון – ובכל מקרה אני סבור שלא עברתי עבירה כלשהי: שילמתי כסף מלא ואף יותר בעבור המוצרים שרכשתי ולא נקטתי באלימות משום סוג, פיסית או מילולית, כלפי אף אדם), וחזר לעמדתו בפתח הסניף. אני, מצדי, נכנסתי לרכב, נסעתי הביתה והתחלתי בכתיבת הפוסט הזה.
את הפרשנות אשמור לפוסט אחר, אבל אני חושב שתקרית זו ממחישה היטב את טירוף המערכות הכללי שתוקף את המדינה בכל הקשור לדת ולחגים, ואת הכפייה הדתית העצמית מרצון שפושה בקרב חלקים נרחבים מהציבור, לא רק החילוני-יהודי אלא אף הערבי (רבים מעובדי הסניף המדובר הינם ערבים, כנראה גם נציגת השירות והקופאית הראשית שהיו מעורבות בתקרית אך לא אתחייב על כך). כל כך הרבה מאמצים ונחישות כדי לאכוף איסור דמיוני, וכדי למנוע רכישת מוצר שאין בה כדי לפגוע באף אחד. עצוב.
בקשת תגובה הועברה לשופרסל במקביל לפרסום הפוסט, והיא תפורסם לכשתתקבל.
__________________
* אני מציין זאת ולו בגלל החשש שיועלו טענות מצד אי-אילו גורמים על אלימות מצדי. במסגרת מקצועי נתקלתי בלא מעט מקרים בהם הושמעו טענות לא מבוססות מסוג זה, וחשוב לי לגדוע אותן עוד בטרם החלו.
** ר’ הערה קודמת.
*** הבהרה בעקבות תגובות שהתקבלו לפוסט: נציגת השירות אכן קראה לאדם בשם “ולדימיר” שיבוא לעצור אותי (ולא הפנתה את הקריאה לשומר). בעקבות הקריאה הגיעו למקום שני אנשים, כנראה עובדים, שהסתכלו באירועים מבלי להתערב, ולכן קראתי להם “ולדימירים”. לו הייתה קוראת ל”יוסי”, הייתי כותב “יוסים”. כשכתבתי את המשפט לא חשבתי לרגע על משמעויות כאלו ואחרות שיוחסו לו. אלו שמממהרים להשמיץ אותי כגזען מעידים על עצמם יותר מאשר עליי. עדכון 23:34: בעקבות התגובות הרבות החלטתי להוריד את המשפט הנ”ל. בדבריי לא התכוונתי לרמוז למוצאו של העובד, ולא הייתה שמץ של מחשבה גזענית מאחורי הניסוח. הייתה זו אך ורק התייחסות לשם אותו קראה העובדת. עם זאת, אנשים רבים נפגעו והתלוננו, והנושא של הפוסט נפיץ מספיק (כך מסתבר), מבלי צורך להוסיף אש למדורה ולהסיט את הדיון לכיוונים לא לו. אני מתנצל בפני כל מי שנפגע מהדברים.
התפרסם במקור בבלוג “כביריזם” ברשיון cc-by-nc-sa. עומר כביר כתב כאן על אפליקצית אייפון במקום ראשון ומביך בגליון יוני 2010. צילומי מדפים וצג בשופרסל דיל קניון חיפה: עדי מנדלוביץ’.
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
אחזור כאן על מה שכתבתי בבלוג של עומר: הוא פספס את כל העניין. העניין הוא לא חוק החמץ, אלא רצונו של הסופר להיות כשר גם לאחר פסח. שזה רצון לגיטימי וכלכלי לגמרי. בשביל זה הוא מוכר את החמץ שלו, ובשביל זה הוא דואג שהמכירה לא תהיה פיקטיבית, דהיינו שהוא לא יוכל למכור את החמץ לאחרים. אתה רוצה סופר לא כשר? ברגע שיהיו מספיק חילונים-אוכלי-חמץ, כי אז “הכפייה החילונית” תנצח ודתיים לא יוכלו לקנות חמץ אלא בסופרים מיוחדים. כרגע “הכפייה הדתית” מנצחת כי יש ציבור גדול בהרבה של שומרי מסורת. ובכל מקרה, לכל צד, זו כפייה. אלה החיים. כמו שאי אפשר למצוא מסעדה כשרה בתל אביב. כפייה? כן. לגיטימי? ברור.
אין כזה דבר כפייה חילונית. סופר שרוצה להיות כשר גם אחרי פסח – נכנע לתכתיבי הדתיים, זו אותה כפייה דתית.
ויש הרבה מסעדות כשרות בתל אביב.
איך _סופר_ יכול להיות כשר או לא?
או שהוא מוכר _מוצרים_ כשרים או שלא..
השלב הבא כמובן יהיה לבדוק את כשרותם של המוכרים
ואחר כך את כשרות מחשבי נקודות המכירה (שלא לדבר על כשרות הנייר עליו מדפיסים את הקבלה)
הרי אם כל אחד מהפריטים בסופר לא כשר אזי הסופר כולו אינו כשר ואסור ליהודים זכים ותמימים לקנות בו.
מליון מסעדות כשרות בתל אביב.
אפשר לעשות אפילו אגף חמץ מצומצם בצד או משהו לפסח כי מה לעשות, יש גם חילונים, והם לא זרים בארצם ולא צריכים לסגל מנהגי ברומא התנהג כרומאי- פעם אחרונה שבדקתי- האזרחות היחידה שיש לי היא ישראל. לא חייבים רק זה או רק זה, תמכרו כמה מצות דוחות שבא לכם למכור- תנו לי לחם!
הזוי לחלוטין. שמעתי היום סיפור דומה ברשת ב: נרי לבנה ניסתה לקנות מיץ לימון בערב החג, אך מאחר שהמוצר לא היה כשל”פ (לך תבין למה), סירבו למכור לה אותו.
יופי של רשומה, חוץ מעניין ה”ולדימירים”. זה מעליב ולא לעניין.
עידן האם דאגת לצלם את האירוע בסמארטפון? זה ידחה כל טענה או תביעה נגדך שיועלו (אם) בעתיד…
בתור חילוני – למה לא לקנות את הביסלי לפני שנכנס החג? למה להכנס במוכרים פשוטים ולא בסחיטה החרדית בקואליציה.
אתה צריך לבחור את הקרב הנכון.
גם שמן וגם נודניק
לעניות דעתי ניתן להרשיע אותך בגניבה.
עבירת הגניבה בחוק העונשין: “אדם גונב דבר אם הוא נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע”.
נדמה שכל הרכיבים מתקיימים – נטלת, דבר הניתן להיגנב, ללא הסכמת הבעלים, תוך שהוא מתכוון לשלול אותו קבע מהסופר. עם זאת, יכולה לעלות טענה שזוהי תביעת זכות בתום לב, אך אני חושש שזה קשקוש.
העובדה שנתת פיצוי על כך אינה רלוונטית. זה דומה לכך שאני אכנס אליך הביתה ואקח לך את הטלוויזיה אך אשאיר לך פיצוי הולם (ואף מעבר לכך) עבורה.
יואב8 – ממי הוא גנב בדיוק? החמץ הזה לא שייך לסופר.
דוד, דיברתי בצורה מושאלת. הנקודה היא שמוצרי החמץ אחרי פסח מותרים בקנייה לשומרי מצוות רק משום שנמכרו כדין לגוי בפסח. אם לא נמכרו, או אם נמכרו “בכאילו” ובעצם הרשת ממשיכה למכור אותם בפסח, כי אז זה חמץ שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה לשומרי מצוות. את קהל הקונים הזה הרשת לא רוצה לאבד. זהו.
אגב, אין שום זכות כזו “הזכות לקנות חמץ בפסח (ממי שלא רוצה למכור חמץ בפסח)”. לכן לא מנעו ממך שום זכות. עוד מעט תבוא אליי ותחייב אותי למכור לך חמץ, כי אחרת אני פוגע בזכותך לקנות חמץ בפסח. שופרסל לא רצתה למכור וזו זכותה המלאה. לא מוטלת עליה שום חובה למכור חמץ בפסח.
ויואב, זו אכן גניבה אבל לא מהסופר, שאינו הבעלים, אלא מהגוי שהחמץ נמכר אליו.
עידוק, שים לב שיש אנשים שלא שמים לב שזה לא פוסט שלך. כדאי לשקול להבליט את הנראות של הקרדיט בראש הטקסט(אולי להעביר לימין יעזור)
דני, אני אמנם שמן ונודניק, אבל לא אני כתבתי את הפוסט. לפעמים כדאי לקרוא *לפני* שמגיבים.
פרובוקציה ילדותית לשם הפרובוקציה ותו לא. רוצה להציג פני קורבן של מערכת? לך על זה. מה שעשית הוא לא יותר מגניבה מטופשת ופרובוקציה כדי לעורר עליהום ולסחוף אהדתם של אדיוטים. שבוע אחד בשנה לא תוכל לקנות ביסלי חמץ. אז מה? זוהי מדינה יהודית עם צוויון יהודי שאתה ושכמותך נלחמים כל כך להרוס. האמונה הפרטית שלך לא רלונטית בכלל במקרה הזה. לאמריקאים יש יום ראשון יום שבתון ברוח הנצרות, למדינות מוסלמיות יש את החגים שלהם שנחגגים באדיקות ולנו יש פאקינג מדינה אחת קטנה עם צוויון יהודי. אף אחד לא אוסר עליך לאכול חמץ או לא לשמור שבת. רוצה לגור במקום עם ריכוז גבוה של מחוסרי דת? עבור לגרמניה או פולין. יש לנו דווקא זכרונות טובים משם
Omer Kabir לכל מי שמאשים אותי בגזענות: נציגת השירות אכן קראה ל”ולדימיר” (כן, זה שמו) שיבוא לעצור אותי. אם היא הייתה קוראת ליוסי, ההתייחסות הייתה זהה. אז אולי אתם צריכים לשאול את עצמכם למה עצם אזכור השם “ולדימיר” מקפיץ אותכם. וחוץ מזה, אני גם חצי רוסי מצד האבא, אז בכלל אין בסיס לטענה הזו.
וכן, התווכחתי עם הקופאית הראשית ועם נציגת השירות, כי הן באותו רגע הפנים הציבוריות של שופרסל ושליחות מדיניות הרשת. בכל אופן, לא השפלתי אותן, קללתי, צרחתי עליהן, או קראתי להן בשמות גנאי. היחס שנתתי היה זהה ליחס שקיבלתי.
יואב, אני לא משפטן ואין לי מושג אם ניתן להרשיע את עומר בגניבה, אבל ההשוואה שלך בין נטילת מוצר שמוצע למכירה על ידי חנות (בימי השנה הרגילים), והשארת פיצוי עבורו בהתאם לתג המחיר שלו, לבין לקיחת טלוויזיה מבית פרטי של מישהו, היא ללא ספק מטופשת להפליא.
מבחינה חוקית, קיים חוזה בין הסופר לבין לא-יהודי, וכחלק מהחוזה הזה, במהלך הפסח – הביסלי אמנם נמצא פיזית בשטח הסופר, אבל הוא אינו שייך לו. זו בדיוק הסיבה שלא יכולת לשלם עליו בקופה – הסופר לא יכול למכור לך מה שלא שייך לו.
מה שעשית נקרא, בלשון משפטית, גניבה. הכסף שהשארת לא הלך לבעליו החוקיים של הביסלי. ואם מחלקת פניות הציבור של השופרסל לא הייתה צריכה לשמור על תשובות תקינות משפטית, זה מה שהיא הייתה צריכה לענות לך.
הלל – אז אם אני מביא קבלה מאותו גוי שהחמץ נמכר אליו, אז השופרסל הוא לא צד בדבר?
עופר, כן. אלא אם כן יש סעיפים בהסכם בין שופרסל לבין הגוי שאוסרים עליו משום מה למכור את החמץ לאחרים (ואני תוהה אם סעיפים כאלה בכלל אפשריים).
תשמע, באמת לדעתי כל עניין מכירת החמץ הוא בדיחה עגומה. ראוי היה לבטלו מן העולם, וסופרים ומפעלים שרוצים למכור חמץ לאחר הפסח יצטרכו להיפטר מהמלאי לפני הפסח. ראה מה שכתבתי כאן: http://bloggershuni.blogspot.com/2011/04/blog-post_07.html
יונתן, המוצר הזה לא הוצע למכירה. הוא היה מוסתר מאחורי ניילון וקרטונים, בכוונה שלא למכור אותו. בימי שגרה הוא אכן מוצע למכירה. אך זכותו של הסופר להחליט מתי הוא מוכר את המוצר ומתי לא. אין שום חובה חוקית בסגנון “מי שמכר מוצר בערב החג חייב למכור אותו גם בחג”.
הלל – אני לא יודע אם אתה מיתמם או לא בקי בהוויית העולם. אין שום בעייה לאדם דתי לקנות בסופר שלא כשר לפסח או לכל ימות השנה, אפילו בעצם ימי הפסח.
כל אדם שומר מצוות שגר בחו”ל הולך לקנות בסופרמרקט בעיר שלו, בין אם זה בפסח ובין אם זה בשאר ימות השנה, אפילו שלא מעלימים שם את כל החמץ ואפילו לא את החזיר. כל עוד הציבור הכללי לא מתרשם ממניפולציות של הדתיים, אז הדתיים מצליחים לחיות יפה גם בלי להתרחפן.
לגבי עצם המעשה המתואר, אני דווקא לא תומך בפרשנות של הכותב לקנות מה שחסום מאחורי מחסומים. כשחוסמים מעבר בסופרמרקט בצורה ברורה, כאילו מפקיעים את אותו איזור מהציבור. האם הכותב גם נוהג להתפרץ למחסן של הסופרמרקט בשביל לבדוק אם יש שם מוצר שאזל מהמדפים?
בכלל, הטענה שחייבים למכור לחילונים חמץ בפסח היא ילדותית ואינפנטילית. אין שום חובה למכור חמץ. אין איסור על מכירה, אך גם אין שום חובה כזו. תתבגרו.
איסור מכירת חמץ היה שם מאז מעולם, כמו שציינו מעלה אף רשת מזון לא מוכנה לאבד את תעודת הכשרות שלה בגלל מכירת ביסלי או כל דבר אחר ולכן לא ניתן כלל להעביר את המוצרים הללו בקופה.
לא מבינה את ההתעקשות הדבילית הזו, אבל זה לא חדש שעומר אוהב לשחק במשחקים מיותרים.
שולי ושאר המגיבים: אין איסור על מכירת חמץ. פשוט אין. יש איסור על הצגת חמץ לשם מכירתו. כלומר: אסור להציג חמץ. מותר למכור חמץ. ויש גם פסיקה תקדימית שביטלה קנסות למקומות שמכרו חמץ בפסח. נא להתקדם, אתם חוסמים את הקופה ויש עוד אנשים פה.
כאמור, הדוגמה שלך פשוט גרועה. כל השאר לא רלוונטי לשום דבר שנכתב על ידי. (ואגב, גם לכתוב “ילדותית ואינפנטילית” זה קצת טיפשי).
עידו, אין איסור על מכירת חמץ, אבל מותר לאדם (במקרה הזה לבעלים של הסופר) להחליט שהוא לא מעוניין למכור מוצר מסויים (במקרה הזה חמץ). הויכוח על האם החוק מתיר מכירת חמץ או לא בכלל לא רלוונטי לדיון הזה. לעומת זאת ההתנהגות המציקה והמכוערת של כותב הפוסט וההתבטאויות הגזעניות שלו הן סיפור אחר לגמרי.
מכירה של החמץ כביכול מבטלת את הכשרת המקום למכירת מוצרים כשרים לפסח ולכן גורמת לאחרים לקנות מוצרים בחזקת חמץ וזה ההבדל
שולי, ברור שיש פה בעיה הלכתית וברור גם שזכותו של בעל עסק להחליט שהוא לא מעוניין שהעסק שלו יהיה כשר לפסח. הבעיה היחידה של עומר היא שבעיניו לבעל העסק אין זכות להחליט שהעסק שלו כן יהיה כשר לפסח.
עידו עומר ואחרים אני רוצה להעלות לכם נקודה קטנה למחשבה לפני שאתם ממהרים לאמץ את השיטה לגנוב מוצרי חמץ מהסופר.
אני כבר רואה מה יקרה בשנים הבאות לעובדים המסכנים בסופרים.
בעקבות חוכמולוגים כעומר תחליט הרבנות שאם מכולת/סןפר רוצים להמשיך להחשב ככשרים יהיה עליהם להסיר לגמרי מהמדפים את מוצרי החמץ ולנעול אותם במחסן ולא להסתפק רק בכיסוי המדפים כשהסחורה עדיין עליהם ובחסימת המעברים המכילים מוצרים שאינם כשרים לפסח (דרך אגב החסימה של המעברים עד כמה שידוע לי היא רק מהשנה).
“(ה”ולדימירים”, אגב, רק השקיפו ולא התערבו).”
–
ממך, עידו, לא ציפיתי להערות מהסוג הזה. חבל
הדוגמא שלי מצויינת. עניין התשלום שאתה מתעקש עליו, דווקא לא רלוונטי. גניבה היא הוצאת דבר מחזקתו של אדם בניגוד לרצונו. זה שאתה מפצה אותו בשווה כסף לא מבטל את הגניבה, שהיא עבירה כלפי החברה (המדינה), רק מקטין את הנזק.
בהמשך לתגובתך, עומר (כביר):
לו היה מוזכרת רק הקריאה ל”ולדימיר”, ניחא. אבל “ולדימירים”? לא תוכל לטעון שלא מדובר בהתייחסות גזענית.
לטענתך השניה, להיות חצי רוסי מצד האבא בכלל לא משנה. גם אם סבלת מאפליה ודיכוי כשם שסבל המגזר הרוסי, ו”הולדימירים” מסיפורך בפרט, זה לא מקנה לך זכות להשתמש בהכללות וכינויים כאלה.
לפעמים, עומר, כדאי פשוט להתנצל ולמחוק את המשפט המיותר הזה מהפוסט.
אז בעצם נכנסת לאזור שאסור לך להכנס אליו, הוצאת מוצר ממדף אליו לא היתה אמורה להיות לך גישה, החלטת לרכוש מוצר שבחרו לא למכור ואתה מתלונן.
בתור חילוני-לא-שומר-כשרות, אני ממש לא מבין את ההתעקשות שלך לעשות דווקא.
בדרך זו תשיג רק את המטרה ההפוכה.
לא אכנה אותך בשמות, אך כן אומר שהפזיזות וטון הדיבור (כפי שניתן להבינו) מתנשאת וילדותית.
חבל, לא כך ננצח.
א.ד.ג.
מר בחור יקר,
אני חייבת לציין תחילה שאינני דתיה ואפילו רחוקה מלהיות כזו.
אתה חייב להבין דבר פשוט, אתה חי במדינת י-ש-ר-א-ל! במקומות כמו שופרסל, סופר “כשר” אסור להראות, אסור למכור, אסור להתעסק בחמץ. בוא נהיה מדוייקים יותר, עקרונית אסור להחזיק בחמץ, את כל החמץ אמורים כביכול לשרוף, כיוון שסופר מכיל סחורה רבה מדי בכדי לזרוק\לשרוף את החמץ הם אוגרים במקומות ספציפיים ומכסים אותם.
אני חייבת לציין שאני מאוד שמחה לגלות שהשנה מכסים את החמץ עם ניילון ולא סתם קרטון וחוסמים את המעבר, זה מעליב, לא יאה ואפילו דוחה היה להכנס לסופרים ולגלות חורים וקרעים כי אנשים לא יכלו להתאפק ולקחו חמץ, אני עוד יותר שמחה ומברכת שמוצרים שהם חמץ לא עוברים בקופה. עצוב חוק עזוב הכל- אל תצפה שבסופר כמו שופרסל ימכרו לך חמץ, לך לפיצוציות, לך לאינספור מקומות שמוכרים חמץ.
אני במקומך לא היית מכריזה ככה שאני רוצה חמץ, זה רק מוריד מערכך ולא מכבד אותך ואת סובביך, אתה רוצה חמץ, תעשה את זה בשקט ואל תתלהב מעצמך
לא רשאית להחליט איזה מוצרים היא מוכרת ואיזה לא?
דתיים:
חצי מהזמן להמצאת הגבלות דביליות
והחצי השני להמצאת דרכים לעקוף אותן.
עומר האינפנטיל, רשת השופרסל לא חייבת למכור לך חמץ ומה שעשית בהחלט נחשב גניבה.
שלל כתרים קשרת לראשך:
כתר האיוולת,
כתר החוצפה,
כתר הגנבים,
כתר הטפשות
והגדול מביניהם: כתר הגאווה
איוולת אין צורך להסביר, ברור לכל.
חוצפה, רק חצוף יכול להתנהג כמו שהתנהגת
גנב – כי החמץ בכלל לא של שופרסל הם מכרו אותו לגוי
ולכן היות שלא שילמת לגוי גנבת את הביסלי.
טפשות – כי אתה בכלל לא מבין שהחמץ שלקחת לא שייך
לסופר וכל הפוסט שלך מקורו בסהכ נעוץ בטפשות שלך.
וגאווה – כי ראית לנכון לפרסם את מעשיך הנשגבים ככזה
ראה וקדש.
גם לי קרה אירוע דומה ב”מגה בול”.
הכפייה הדתית היא אות הכלון של החברה הישראלית,
בושה וחרפה. בל נתפלא איפוא שהדתיים הקיצוניים מעוררים רגשות של שינאה ואנטישמיות.
ועל זה נאמר במחוזותינו:
“להפוך טמטום לאידאולוגיה”
ואני חושדת במחבר הפוסט בחרחור פרובוקציה.
כי בינינו, כל כך קשה למצוא ברעננה מקום שמוכר ביסלי גריל בפסח?
מוכנה להתערב שיש מספיק כאלו.
רוצים לריב עם הדתיים על אמת?
לכו על תחבורה ציבורית בשבת,
נישואים (וגירושים) ללא התערבות הרבנות,
וכמובן, השתתפות במעגל העבודה.
תנו לי את אלו ואני מוכנה לוותר על הפיתות בפסח.
יש בהחלט חוק שאוסר למכור מוצר שאינו שלך, מעניין איזה סופר ירים את הכפפה ויפריד בין חמץ שימכר בפסח לחמץ שישמר אצל גוי עד לאחרי הפסח- ככה יחסך לך הסבל שבקנייה כשרה ואני אוכל לקנות חמץ בימים שאחרי הפסח
כל הכבוד, נתת לי השראה ללכת לנסות לקנות ביסלי :)
אין איסור למכור חמץ, אבל זכותה של החנות לא למכור פריט שהיא לא רוצה ולהניח אותו במקום חסר גישה כאוות רצונה. הפעולת “תג מחיר” שעומר עשה(זה הטוב ביותר שמצאתי באחת בלילה..) הייתה עבירה על החוק. יותר מזה, טוב היה עושה מיודענו ה”ולדימיר” אם היה מעכב אותו תוך הפעלת כוח סביר עד להגעת משטרה למקום- http://tinyurl.com/cmq8xk2
עומר: יצאת קצת מעאפן. הסנטימנט ראוי, הביצוע ראוי הרבה פחות.
לימור: איכס, את מגעילה. לאמריקאים יש יום ראשון שבו הם יכולים לבחור אם לפתוח עסקים או לא, ובמדינות מוסלמיות אמנם שומרים את השישי, אבל גם כורתים ידיים לגנבים. באיזה מחנה את רוצה להיות? אני דוקא יודע — את רוצה להיות במחנה של כורתי-הידיים, כי את פונדמנטליסטית מגעילה. אה, ותלמדי לאיית ‘צביון’.
באמת עומר יצאת קצת גזען..אבל מילא זה, תחזור לסופר ותראה לי קבלה חויבלאט!!!!
בקיצור, אף אחד לא טרח להעלות את הרעיון של החרמת סניף שופרסל הנ”ל בפסח הבא אם היא תמשיך בנוהל הזה.
הסיבה: ליצור לחץ צרכני מתחרה.
כן, בהחלט מפריע לי שמתנים כשרות (על מזון) בפתיחה בשבת ובעוד כל מיני סייגים לא רלוונטיים. לכם זה מפריע?
מזכיר לי סיפור דומה שחוויתי בשנה שעברה כשרציתי לרכוש מזון לתינוקות “סימילאק” משופרסל שלי במרכז המסחרי של מצפה רמון במהלך טיול. הרגשתי במדינת טאליבן ואף בי עבר הדחף להשיג את המוצר ויהי מה.
אני מבינה את ההרגשה ואת ההתעקשות המוצדקת שלך. אני זוכרת שכשאמרו לי שלא ניתן להעביר את המוצר בקופה הייתי סקפטית, עד שראיתי במו עיני. פשוט הזוי. אנחנו ויתרנו. השנה נערכנו ורכשנו מבעוד מועד, אבל פתאום “סימילאק” כשר לפסח.
צפריר, כאן ההתניה היא רלוונטית לחלוטין: הרבנות לא יכולה לתת אישור מכירת חמץ על חמץ שלמעשה ממשיך להימכר חופשי.
אל תדאג: אם הכוח הצרכני של צרכני החמץ יהיה גדול יותר מזה של צרכני החמץ-שנמכר-לגוי-לאחר הפסח, כוחות השוק יעשו את שלהם ושופרסל לא תמכור את החמץ לגוי לפני פסח, ולאוכלי החמץ תהיה אורה ושמחה וששון וביסלי.