זו רק בדיחה של בכירת דיסוקנט הפורשת – בגלל זה היא, כלכליסט וגלובס מחקו אותה
מנהלת אגף שיווק היוצאת של בנק דיסקונט, סביון בר סבר, כתבה בפייסבוק:
מאחר שבר סבר עוזבת את תפקידה, הכלכלונים פרסמו אייטם רכילות על העקיצה הפוטנציאליתי כלפי הבנק או המנכ”ל. בר סבר הגיבה והכחישה:
פירסמתי פוסט הומוריסטי לגבי הנסיעות המייגעות בנתיבי איילון שייחסכו ממני בעתיד הקרוב, בשל עזיבתי בטוב את דיסקונט אחרי חמש שנים של עשייה רבה ומוצלחת. כל ניסיון לייחס לכך משמעות אחרת הוא טעות, ובוודאי לא לייחס זאת למנכ”ל הבנק אבי לוי. יש כל כך הרבה דברים אחרים להתעסק בהם שעליהם אני לא מתבדחת, כמו החזרת החטופים ושובם של כל החטופים בריאים ושלמים.
זו רק בדיחה, לכן בר סבר מחקה אותה מפייסבוק. בסולידריות מרגשת, גם כלכליסט וגם גלובס החליפו את הכתבה בעמוד 404 שיש בו דב (כלכליסט פירגנו גם בשור):
בוטים של חברות AI תוקפים ספריות ומוזיאונים
📻 דיברתי על הנושא עם ברדיו “כאן תרבות” בתוכנית “מה שכרוך” עם יובל אביבי ומיה סלע.
📰 הכתבה התפרסמה בגירסה שונה מעט בקפטן אינטרנט
מודלי ה-AI זוללים כמויות חסרות תקדים של מידע לצורך פעילותם. הבולמוס הזה משבש פעילות של אתרי שיתוף תוכן ומאגרי מידע פתוחים, מטיל עליהם הוצאות חריגות ופוגע בידע האנושי, פשוטו כמשמעו
חברות הבינה המלאכותית הגנרטיבית לא מפסיקות לג’נרט לעצמן אוייבים: עובדים שמפחדים שקופיילוט יחליף אותם (שלום לכל המתכנתים), אמנים, סופרים ועיתונים שצ’טג’יפיטי לומד את היצירות שלהם ואז מחקה אותם לבקשת המשתמשים בלי רשות, בלי קרדיט ובלי לשלם (היי, סטודיו גיבלי), וממחקר שפורסם החודש מתברר שגם ספריות, ארכיונים, גלריות ומוזיאונים, שחברות ה-AI משבשות את פעילותם במהלך נסיונותיהן להאכיל את מפלצות המידע.
מודלי בינמי גנרטיבית (gAI) כמו קלוד, צ’טג’יפיטי וסורה זקוקים לכמויות עצומות של מידע להתאמן עליו – הם מנתחים אותו כדי לאסוף סטטיסטיקות, להבין תבניות וללמוד הקשרים, ומשתמשים בידע הזה לענות על שאלות ולייצר תוכן למשתמשות.
חלק מחברות הבינמי חתמו על הסכמי שימוש עם פלטפורמות תוכן, למשל אמזון עם ניו יורק טיימס וגוגל עם רדיט (בסוף הכתבה יש עדכון על פסיקה חדשה מעניינת בנושא). אחרות, שלא הצליחו (או לא ניסו) לקבל רשות, משיגות את המידע בדרכים שונות, משונות, בעייתיות ובלתי-חוקיות, תוך פגיעה בפרטיות הגולשים, בקניין הרוחני של יוצרים, בתנאי השימוש של האתרים והשירותים השונים ובחוקים ותקנות להגנה על מידע ופרטיות.
דרך אחת היא הורדה פיראטית של תכנים. מטא, שהביאה לכם להיטים כמו פייסבוק, אינסטגרם ו-וואטסאפ, אימנה את הבינמי שלה על לפחות 160 טרהבייט של עשרות מיליוני ספרים וספרי-אודיו, מגזינים, תמונות ומאמרים מדעיים מספריות הצללים LibGen ו-Z-Library. הספריות הללו כוללות תכנים, שבמקור היו מוגנים מאחורי חומות תשלום או כלל לא עברו דיגיטציה רשמית, והושגו ללא רשות היוצרים והמו”לים. כמו כל מתגלץ’ שצורך תכנים פיראטיים, מטא הורידה את הספריות בטורנט דרך Anna’s Archive, מעין פיירטביי של אקדמאים וחנונים.
שיטה נוספת היא סריקה וגרידת מידע מאתרים, שירותים ומאגרים ברשת הפתוחה. חברת המעקב הביומטרי Clearview AI גרדה תמונות פנים של אנשים משירותים, אתרים ורשתות חברתיות ובהם לינקדאין, טוויטר, ונמו, יוטיוב ופייסבוק, כדי ליצור מאגר מידע ביומטרי עצום וחפיש על אנשים בכל העולם, ומוכרת גישה למאגר ללקוחותיה, רשויות אכיפה ומודיעין וקבלנים שלהן ברחבי העולם. החברה לא ביקשה רשות מהאתרים או האנשים, הואשמה ונקנסה פעמים רבות במספר מדינות על מעשיה, ואף חתמה על הסכם פשרה בתביעה אזרחית בארה”ב.
החוקר מייקל וויינברג מ-GLAM-E Lab, מעבדת מחקר משותפת של אוניברסיטאות אקסטר הבריטית ו-NYU האמריקאית, פרסם החודש מחקר שכותרתו “האם בוטי-AI מעיפים מורשת תרבותית מהרשת?”. מסקר וראיונות שערך בקרב 43 מוסדות GLAM (גלריות, ספריות, ארכיונים ומוזיאונים), עולה שאיסוף המידע על ידי בוטי-AI פוגע טכנית וכלכלית בשירותים שאותם גופים מספקים.
זחל זחלילינק! זחל זחלילינק! זחל זחלילינק!
הסריקה והגרידה מתבצעות באמצעות תוכנות ובוטים, שפועלים במספר דרכים. הם מתגלצ’ים לאתרים וקופצים מלינק ללינק כמו בני אדם, מתחברים ל-API כמו אפליקציות, ומאתרים גישה ישירה לקבצים של מאגרי המידע כמו האקרים. התוכנות הללו נקראות web crawlers, בעברית זחלן, זוחלה (הצעה של George Apple) או זחל-זחלילינק (תחדיש של גיל בהט); ו-scrapers, שאפשר לקרוא להם גרדים, גורדי רשת (MorphingScience, אביב ברקאי, tzursher) או פשוט גורדות.
אתרי ה-GLAM נועדו לשרת בני אדם, כמו גולש שנכנס לאתר למצוא מספר ספרים למחקר שלו או גולשת שמסתובבת בו כמה דקות כדי להגיע ליצירות שהיא כותבת עליהן תזה. אבל הזחלילינקים והגורדות רוצים את כל המידע בפרק זמן קצר, מציפים את השרתים בבקשות שמצטברות לעתים למיליונים ביום ומעמיסים עליהם עד להאטה ואפילו קריסה, תוך כדי נקיטה באמצעי סיכול חסימות – התעלמות מאיסורי כניסה, פנייה ממאות כתובות IP שונות, הימנעות מהזדהות כבוטים והחלפת שורת ההזדהות לפני כל בקשה (עוד על אמצעי הסיכול בהמשך). 62% ממשתתפי הסקר של GLAM-E Lab חוו עלייה בתעבורת זוחלות-גורדות, ו-16% נוספים מאמינים שאפשר לייחס להן את הגידול בתעבורה שחוו.
(בהיעדר כלים מדוייקים להבדלה בין בוטים לגולשים אנושיים, התעבורה הבוטית משבשת גם את סטטיסטיקות הגלישה, שמשמשות את המוסדות לקבלת החלטות כמו סוגי התכנים שכדאי להשקיע בהם משאבים).
התובנות של המחקר מקבלות אישוש מפרוייקטי וויקיפדיה, שמחזיקים 144 מיליון פריטי מידע ומהווים את מאגר המידע הפתוח הגדול בעולם – מה שהופך אותם לטרף קל למפלצות ה-AI. קרן וויקימדיה שמפעילה את הפרוייקטים דיווחה באפריל השנה שמאז תחילת 2024 חוותה עלייה של 50% בתעבורת הורדות תכני מולטימדיה – רובה מבוטי-AI.
לבעיית כמות הגלישה מתווספת בעיית איכות הגלישה: בני אדם מתעניינים בעיקר בנושאים פופולריים, וערכים נקראים במיוחד משוכפלים לעותקי מטמון בשרתים שקרובים גאוגרפית לגולשים, כך שכל בקשה נוספת שלהם כבר צורכת פחות משאבים. לעומתם, הבוטים “מתעניינים” בנושאים פחות פופולריים, כך שהבקשות שלהם צורכות יותר משאבים, הן בשליחה לשרתי הליבה והן בשכפול עותקי מטמון מיותר.
בוויקיפדיה, 65% מבקשות המידע מבזבזות-המשאבים מגיעות מבוטים, שאחראים על 35% בלבד מהצפיות באתר – אנומליה שמוסברת בכך שהם גורדים גם את תשתיות הפיתוח של וויקיפדיה, כמו כלי מעקב הבאגים ופלטפורמת בדיקת הקוד.
גולשי וויקיפדיה לא חווים בינתיים הפרעות בפעילות השוטפת של האתר, בין השאר כי צוות אמינות האתר מנטר ובמקרה הצורך חוסם תעבורה מוגזמת מזחלילינקים, פעילות שגוזלת גם היא משאבים מהארגון. אבל קשיים נרשמו בהנגשת תכנים בעת התרחשויות היסטוריות ששולחות המוני גולשים אל וויקיפדיה, כמו בעת מותו של נשיא ארה”ב לשעבר ג’ימי קרטר.
עצור! אתה רובוט!
כבר כמה עשורים שזוחלות משמשות מנועי חיפוש כמו גוגל ודאקדאקגואו, אינדקסים כמו יאהו וארכיוני רשת כמו Internet Archive. בימי קדם של אינטרנט איטי ומחירים גבוהים, זוחלות חרוצות מדי הגיעו למקומות נסתרים שגולשים לא היו מצליחים למצוא, שיבשו פעילות של אתרים וניפחו את עלויות האירוח. כדי לפתור זאת הומצא ב-94′, ואושר ב-22′, פרוטוקול הדרת רובוטים (RFC 9309), שמחייב בוטים לציית לקובץ robots.txt, שבו בעל האתר מגדיר איפה אסור להם להסתובב; ולהזדהות ולציין את מטרותיהם בהגדרות ה-user agent שלהם, כך שבעלי שרתים יוכל לחסום כליל בוטים מסויימים.
הבעיה היא שמדובר בפרוטוקול וולונטרי, שחלק מחברות ה-AI מתרשלות ליישם ואחרות מפרות בזדון, כאמור. באמצע 24′ דיווחו מספר כלי תקשורת, ובהם 404 מדיה, וויירד וביזנס אינסיידר, על שורת הפרות כאלו: אנתרופיק בעלת קלוד, OpenAI בעלת צ’טג’יפיטי ופרפלקסטי בעלת בינמי באותו שם התעלמו מרובוטס.טקסט; אנתרופיק גם הכניסה בוטי-AI חדשים לשימוש בלי הרף, כך שבעלי האתרים לא עמדו בקצב עדכון הרובוטס.טקסט והחסימות, והבוטים היו חופשיים לגרוד חופשי.
74.4% ממשיבי סקר גלאם-אי אמרו שהם נוקטים בצעדים אקטיביים למנוע מבוטים גישה בשלל שיטות, ובהן פיירוול וסינון לפי כתובת IP, מיקום גאוגרפי, דומיינים ו-user agent. הם גם סיפרו על התלבטויות לגבי אמצעים כמו דרישת התחברות לאתר עם שם וסיסמה או קפצ’ות למיניהן, שעלולים להבריח משתמשים לגיטימיים, לסכל בוטים “טובים” ורצויים כמו כאלו של מנועי חיפוש ואירכוב (כפי שקרה לרדיט כשחסמו את כל הבוטים מלבד אלו של גוגל), ולפגוע במטרת-העל של הנגשת המידע לכלל הציבור.
הפגיעה ברשת הפתוחה “תפגע לא רק בחברות ה-AI המסחריות, אלא גם בבינה מלאכותית לא-מסחרית ומחקר אקדמי”, הזהירו חוקרים מ-Data Provenance Initiative במחקר [פדף] שבחן 14 אלף אתרים ותיעד עלייה משמעותית בשיעור האתרים שמנסים לחסום בוטי-AI, מ-1% באמצע 23′ ל-5-7% שנה לאחר מכן.
יש מי שמכנים את פעילות בוטי ה-AI “מתקפת DDoS“, והאקר אנונימי אחד אפילו פיתח רושעה שמתנכלת להם בחזרה. היא נקראת על שם הצמח הטורף Nepenthes (כדנית בעברית) ופועלת בשיטה שמקורה בכלים למלחמה בספאם, שנקראת tarpitting (הכנסה לבור זפת). ברגע שבוט-AI מגיע ללינק ל-Nepenthes שהושתל באתר, הרושעה לוכדת אותו במבוך אינסופי של אתרים סטטיים שמובילים זה לזה (אך לא החוצה), ויכולה גם להרעיל את המודל על ידי הזנתו בתכנים שקריים, ג’יבריש וכדומה.
בראיון שנתן לארסטכניקה בינואר סיפר ההאקר שמבין בוטי ה-AI של החברות הגדולות שנפלו בבור הזפת, רק זה של אופןAI הצליח לצאת ממנו. אם הרושעה תמשיך להיות יעילה ותיפרש בהיקפים גדולים, היא עשויה להעלות את מחיר אימון מודלי ה-AI – ואולי לדחוף את חברות ה-AI לכבד מוסכמות רשת, או אפילו לשלם לבעלי מאגרי המידע על השימוש בהם.
“בואו נשיב מלחמה, אפילו אם זה לא יעבוד”, אמר ההאקר. “תהיו בלתי ניתנים לעיכול. תגדלו קוצים”.
מותר לסרוק, אסור להוריד פיראטית [עדכון 2025.05.25]
ביום שני פרסם בית המשפט הפדרלי של מחוז צפון קליפורניה פסיקה חשובה בתביעת זכויות יוצרים שהגישו שלושה סופרים נגד חברת הבינמי אנתרופיק, מפעילת קלוד (Bartz v. Anthropic, 3:24-cv-05417).
אנתרופיק אימנה את המודלים שלה עם מאגר של מיליוני ספרים שבנתה. המאגר הורכב מ-7 מיליון ספרים דיגיטליים שהשיגה בהורדה פיראטית, וספרים נוספים שסרקה מספרי נייר שרכשה יד-שנייה במיליוני דולרים, כשהיא משמידה את עותקיהם הפיזיים בתום הסריקה. החברה גם ניהלה מו”מ לרכישת ספרים מהמו”לים, אך זנחה את המסלול הזה.
השופט וויליאם אלספ פסק כי אימון מודלי בינמי על ספרים מהווה שימוש הוגן תחת חוק זכויות היוצרים, מאחר שמדובר בשימוש טרנספורמטיבי – כזה ששונה מהותית מהיצירה המקורית. בנוגע להשגת הספרים, השופט פסק שסריקת הספרים חוקית, מאחר שמדובר בהעברת ספר שנרכש כדין מפורמט פיזי לפורמט דיגיטלי, ואילו הורדת הספרים בטורנט ושמירתם במאגר הספרים של החברה מהווה עבירה על החוק – גם במקרים שהחברה רכשה בדיעבד עותקים של ספרים שהורידה פיראטית.
איך מדרגים בעברית? ⭐⭐⭐⭐⭐
כשמדרגים במערכות משוב דיגיטליות דוברות אנגלית, הדירוג עולה משמאל לימין, עם כיוון השפה והמספרים: השמאלי ביותר הוא כוכב אחד, הימני ביותר הוא 5 כוכבים.
במערכות דוברות עברית יש בעיה: האם הדירוג עולה עם כיוון המספרים, משמאל לימין, או בכיוון השפה העברית, מימין לשמאל?
דרך מקובלת לסמן את כיוון הדירוג היא להציג את הציון הממוצע, כשהכוכבים המלאים בצד הנמוך והכוכבים החצי-ריקים או ריקים לגמרי בצד הגבוה. ככה זה נראה באמזון:
אבל אם המערכת לא רוצה להציג את הדירוג הקיים – למשל, כשהיא מבקשת מהמשתמשת לדרג את חוויית השירות שלה, תסריט שבו אין רלוונטיות לדירוג שאנשים אחרים נתנו – צריך למצוא תצוגה חלופית.
פתרון אחד הוא למלא את הכוכבים כשהמשתמשת מרחפת מעליהם עם הסמן, כשהכוכבים נצבעים מהנמוך ביותר ועד לזה שהמשתמשת מרחפת מעליו – ואז זה בדיוק כמו בתצוגה של אמזון. חסרונות: המשתמשת לא יודעת מה הכיוון עד שהיא מזיזה את הסמן; השיטה לא תעבוד במערכות ללא סמן, כמו בסלולר.
פתרון אחר הוא להכניס מספרים לתוך הכוכבים. חסרונות: מייתר את הכוכבים – אפשר להסתפק במספרים בלי כוכבים; לא אסתטי.
פתרון מוצלח הוא להציג את הכוכבים עצמם בגודל עולה עם כיוון העלייה בדירוג. נתקלתי בו בסקר שירות לקוחות של סלקום:
עכשיו שמישהו ימצא פתרון לבעיה המהותית של מערכות דירוג 5 כוכבים: אם אי-אפשר לתת אפס כוכבים, בפועל זו מערכת של 4 כוכבים.
שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
🤑 הקריפטו-מטבע ביטקוין הבטיח עולם חדש מופרע של מטבע חופשי משליטת מדינות, מוגן מאינפלציה ומאפשר עיסקאות בטוחות באנונימיות מירבית. אז הבטיח. בפודקאסט “סייברסייבר” אנחנו מראים איפה הוא לא עמד במילתו – ויש גם כתבה מפורטת בנושא. בונוס: סיפור על האקר שגנב מונרו מנאו-נאצים אמריקאים.
סייברסייבר ע06פ09:
📦 אמזון תפחית את כמות האריזות שלה ותשלח 11% מהפריטים באריזתם המקורית, ללא תוספת אריזה ממותגת של אמזון, מה שיחסוך זמן ועבודה במחסנים, משקל במשלוחים ואשפה בבתי הלקוחות. אבל היא גם תחשוף את הפריטים שנרכשו לכל מי שרואה את החבילה, מה שיוצר בעיית פרטיות ומקל על פיראטי-מרפסות, הפושעים שגונבים חבילות ממרפסות קדמיות של אנשים, להחליט אם המוצר שווה את הסיכון.
🚆 פולין משמשת צומת תעבורה לוגיסטי חשוב להעברת נשק מערבי לאוקראינה, אז האקרים פרו-רוסים שידרו אותות שווא לרכבות באזור העיר שצ’צ’ין ושיבשו את תנועתן של כ-20 רכבות בסופשבוע אחד. הם גם חדרו למערכת הכריזה והשמיעו נאומים של פוטין ואת המנון רוסיה. משטרת פולין עצרה שני חשודים, אבל הפירצה, שניצולה מצריך משדר רדיו וקירבה לרכבת, תיסגר רק בשנה הבאה, כשפולין תעבור למערכת האיתות המוצפנת GSM-Railway.
🛒 האקרים מרושעים השתלטו מרחוק על מקרר בסניף של שופרסל, כיבו אותו והרסו סחורה בעשרות אלפי שקלים. אנחנו לא יודעים איך, אבל כבר ב-2019 התרענו מפני מקררים תעשייתיים, שמשמשים במרכולים, בתי חולים ומעבדות מחקר רפואי, שמשתמשיהם לא שינו את פרטי ההתחברות שקבע היצרן כברירת מחדל (בסגנון admin:admin).
🏺 יועץ לממשל מישיגן השתמש בשיטת הצפנה פרימיטיבית אך יעילה להסתיר תכתובות על זיהום עופרת במי השתייה במדינה: הוא כתב הודעה באנגלית באותיות יווניות, כך שלא יעלו בחיפוש מסמכים במסגרת בקשות חופש מידע.
האזינו לסייברסייבר בפלטפורמות הסטרימינג השונות • כל הפרקים וסיפורים נוספים באתר סייברסייבר • חדשות סייברסייבר בטוויטר ובטלגרם
צרו קשר 📧 cyber@cybercyber.co.il 💬🗣️ הודעות קוליות וטקסט: סיגנל/וואטסאפ/טלגרם 055-277-6766
🪙 סייברסייבר הוא פודקאסט על האקרים ומאפים עם נעם רותם ועידו קינן 🛠️ מופק על ידי Podcasti.co – מפיקים פודקאסטים מעולים, מעבדות סייברסייבר לאבז וחדר 404
ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
“פיג’מת תחרה שחורה, חצאית מאוד קצרה, הדבר הכי חשוב, עכשיו פיג’מת התחרה הזאת רטובה לגמרי” הוא משפט הפתיחה של “ארכיטקטורת ברקוד משמש” של הסופר.ת Ha Phuong Nga. בשבוע שעבר הוא היה אחד מ-100 הספרים הדיגיטליים הנמכרים ביותר בקינדל בסוגת בני נוער ומבוגרים-צעירים (YA). לצדו ישבו ברשימה עוד כמה עשרות ספרים שהמשותף להם לא היה קו העלילה, האיכות הספרותית או היעדרה, אלא זהות הסופרת: במ”ג – בינה מלאכותית גנרטיבית. דיברתי על כך היום ב”מה שכרוך” עם מיה סלע ויובל אביבי – כאן מנקודתזמן 17:23
להמשך קריאהפסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
ארכיון האינטרנט סורק ומדגטץ ספרים מודפסים ומשאיל אותם כספרים דיגיטליים. 4 מו”לים מהגדולים בארה”ב תבעו וניצחו, בפסיקה שנותנת למו”לים הרבה יותר מדי כוח ושליטה על ספרים דיגיטליים, כולל היכולת לצנזר אותם או למנוע את השאלתם כליל. התראיינתי על כך בתוכנית “מה שכרוך” עם מיה סלע ויובל אביבי בכאן תרבות
להמשך קריאהתומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
בעל בית הקפה התל-אביבי נינה סילק את השחקנית, הדוגמנית ופרזנטורית ההפיכה המשפטית נטלי דדון בגלל תמיכתה בהפיכה, כשהוא מכנה אותה “פרחה”, כך לטענתה בסרטון אינסטגרם שמתעד חלק מהשיחה. על פניו מדובר בעבירה על החוק נגד אפליה, שאוסר על בעלי עסקים להפלות לקוחות. אולם אם מוביל ההפיכה ח”כ שמחה רוטמן, חברתו למפלגת הטרלול הרגרסיבי אורית סטרוק ומפלגת הדרת הנשים “יהדות התורה” יקבלו את מבוקשם, החוק יאפשר להפלות אנשים על בסיס מניעת פגיעה באמונה דתית.
האם נטלי דדון סורבה להיכנס לבית קפה בת"א בגלל הדעות הפוליטיות שלה?@natalydadonn pic.twitter.com/8rUPzhSboG
— 🟢or keren (@Wq0oQJmUSfZunt5) April 30, 2023
בתגובה לסילוקה של דדון, החליטו כמה מהמתגלצ’ים לבצע מתקפת שנמוך דירוג על בית הקפה – הענקת דירוג נמוך בפלטפורמות החברתיות, לעתים בליווי דברי הסבר. אלא שחלקם תוקפים את בית הקפה הלא-נכון, “נינה קפה בחגור”. נינה קפה בחגור משיבים לביקורות הגולשים, מבהירים שהם לא בית הקפה האמור ומבקשים מהם למחוק את הדירוגים הנמוכים.
יעילות מתקפות שנמוך דירוג מוטלת בספק, משום שהיא מחייבת שהלקוחות הפוטנציאליים יבדקו דירוג לפני שהם פוקדים את המקום. לפי המתגלץ’ בועז ארד, בית הקפה התל-אביבי מדורג נמוך כבר מזמן, והוא הציג דירוגים נמוכים וביקורות זועמות שפורסמו לפני 7 חודשים ושנה. “ברוכה הבאה למועדון, נטלי”, כתב ארד. “בפעם הבאה מומלץ להציץ בביקורות בגוגל”.
אז מתברר שבית הקפה שסירב לנטלי דדון כניסה הוא קפה נינה בשבזי. ברוכה הבאה למועדון, נטלי. בפעם הבאה מומלץ להציץ בביקורות בגוגל. pic.twitter.com/vggBnZtsQo
— Boaz Arad 博雅 (@aradboaz) April 30, 2023
אומת הרשת הישראלית ביצעה בעבר מתקפות שינמוך דירוג על רשת אגאדיר בגלל קמפיין סקסיסטי, ההמבורגריה איוו בגלל ההתעללות שבתעשיית הבשר, והשרה מירי רגב שהעלילה על “שוברים שתיקה” שהם מורידים לה את הדירוג וביקשה מהמתגלצ’ים להעלותו, מה שכמובן גרם לכך שהדירוג שלה ירד עד ל-1.7 מתוך 5 כוכבים והיא נאלצה להסיר את האפשרות לדרג אותה.
ספל של יום חדש
לציון ההסכם הקואליציוני ההיסטורי שנחתם אתמול ובו לראשונה מפלגה ערבית חברה רשמית בקואליציה, אליה האבמן מציע למכירה ספלים וחולצות (גברים ונשים) עם הדפס חתימות החותמים. מעניין אם המסמך הפשוט הזה, שנראה שהוכן במעבד תמלילים והודפס במדפסת, יעבור קנוניזציה דומה לזו של סמל כמו חתימות חברי מועצת העם על מגילת העצמאות, שנכתב על קלפים על ידי קליגרף.
🛋️ איקאה ישראל, ככה לא מרכיבים מסחר אלקטרוני
נועם חמו
מפתח אלן 🖼️ Mika Baumeister
פריצתה הפתאומית של מגיפת הקורונה העולמית הציפה והדגישה כמעט בין-רגע בעיות מערכתיות רבות, שהיינו מודעים להן, אך הזנחנו, כחברה, מסיבות אלו ואחרות; ובמקביל הוסיפה עומס כבד על כל נקודות החולשה בכל התחומים שהוזנחו ולא קודמו, על כל הנושאים הציבוריים ששכבו אצל כולנו בתודעה, אך לא היו במצב נואש מספיק כדי לדרוש תשומת לב מיידית.
פתאום, המשבר אילץ אותנו לטפל בכל התחומים המוזנחים בבת אחת. זה נכון למערכת החינוך, שאינה מתגמלת מורים כראוי כבר שנים רבות וסובלת מצפיפות רבה בכיתות; למערכת הרפואה, אשר קורסת ממחסור בכח אדם, במיטות אשפוז וציוד רפואי בימים כתיקונם, מערכת שבה הרופאים נשחקים במשמרות קשות וארוכות; ולתשתיות התקשורת בארץ, שלא שודרגו כבר שנים, ובמקום שתהיה כבר פריסה ארצית של סיבים אופטיים, המדינה כולה מצאה את עצמה מנהלת עסקים שלמים ושנת לימודים בתקשורת וידאו מקרטעת על קו 40 מ”ב עם קצב העלאה מהנמוכים בעולם המערבי.
וזה נכון גם למסחר אלקטרוני. המגזר העסקי נאלץ להגיב במהירות ולהסתגל למציאות חדשה: אנשים פחות יוצאים מהבית, שומרים על מרחק זה מזה, מקפידים יותר על הגיינה. מסעדות, למשל, התחילו להסתמך על משלוחים וטייק-אווי. חנויות נאלצו לחסום את הכניסה ולעבור לשירות אישי על דלפק שמוצב מחוץ לדלת. חנויות עברו ממכירות פיזיות לאונליין. וכאן התגלתה חולשתו של המסחר המקוון בישראל.
אל תירו בשליח – אתם תצטרכו לרדת כי הוא לא מצא חניה
כבר שנים שישראלים רבים קונים דרך קבע בחו”ל באמצעות אמזון, עליאקספרס, אסוס, נקסט ודומיהם, ומתרגלים לחווית קנייה קלה ונעימה של מציאת מוצר מתאים בקלות ובמחיר זול, תשלום עבורו במהירות וקבלתו עד הבית תוך שבוע-שבועיים (כשחלק הארי של זמן ההמתנה באדיבות דואר ישראל). מעטים העסקים הישראליים שעשו את המעבר ובנו לעצמם תשתיות מסחר אלקטרוני טובות, נוחות, יציבות ויעילות כמו של המתחרות בחו”ל. כמובן שלא כל עסק יכול. עסקים קטנים ומשפחתיים יזדקקו להרבה עזרה ותמיכה ושירותים חיצוניים שיאפשרו להם הקמת חנות, אבל עבור רשתות שיווק בינוניות ומעלה, הדבר מתבקש.
עם זאת, מחוויית הקניות שלי אני יכול להעיד שכמעט כל נסיון להזמין מחנות ישראלית מקוונת היה כרוך במידה כלשהי של אכזבה: אתר אינטרנט שלא עובד כמו שצריך, חיפוש גרוע שמקשה לאתר מוצרים, דפי מוצר עם פרטים חסרים, תמונות גרועות או לא מייצגות, פריטים שמופיעים כקיימים במלאי אבל בעצם אינם זמינים, טפסי הזמנה שדורשים פרטים מיותרים או מחזירים שגיאות ללא הסברים, משלוח שלא יצא שבועיים אחרי ההזמנה כי “עומס”, כשבזמן הזה כבר יכולתי להזמין ולקבל את אותו מוצר מחו״ל. גם חוויית השליחים לא נעימה (והיא מתרחשת כמובן גם בעת קנייה מחו”ל): מגיעים ללא התראה, מתקשרים פעם אחת והולכים, “אין לי איפה לחנות, רד למטה לקחת” ועוד.
אחרי כל זה, מקבלים את המוצר סוף סוף, ומגלים שזה לא הצבע הנכון, או לא הדגם המדוייק שהזמנתי, ובמקום להגיע בקופסת קרטון שאפשר לפתוח בקלות, המוצר מגיע עטוף בשמונה שכבות של נייר פצפצים שלוקח שעה להסיר תוך סכנה לפגוע במוצר שבפנים. שלא לדבר על חוויית השירות במקרים בהם יש בעיה בהזמנה, והפער העצום בין רמת השירות בארץ לרמת השירות בחו”ל. בחנויות בחו”ל יחליפו בקלות, יתנו החזרים כספיים, יעשו שמיניות באוויר כדי שהלקוח יהיה מרוצה, כי מבינים שכך יחזור שוב. בארץ, חובת ההוכחה היא על הלקוח, והוא זה שצריך לעשות שמיניות כדי להחזיר מוצר או לקבל פיצוי.
יש חריגים בודדים, אבל החוויה הרווחת היא לא טובה. מצב זה גורם לכך שיותר ויותר ישראלים מעדיפים הזמנת פריטים מחו”ל – שמלכתחילה זולים יותר במקרים רבים. הדבר פוגע במצב התוצר והכלכלה בארץ.
אתר איקאה? זה מורכב
ואז הגיעה הקורונה. וכמו בתחומי החינוך, הבריאות והתקשורת, גם המסחר המקוון הואר בזרקור לא מחמיא, שחשף את כל המגרעות והגביר אותן. פתאום החנויות לא יכולות לפתוח, פתאום מי שאין לו חנות אונליין לא יכול להתקיים, פתאום מוצר שלא זמין לרכישה אונליין – קשה או בלתי אפשרי להשיגו. התלות ביכולת של חנויות למכור מוצרים ברשת הפכה גדולה יותר. התלות ברמת השירות שלהם גבוהה. ועם כל הבעיות, יש עדיין שחקנים גדולים, שלא להגיד ענקיים, שאפילו לא נכנסו למגרש.
איזו דוגמא טובה יותר מאיקאה. רבים מאיתנו מנצלים את זמן הסגר כדי לשפר את סביבת המחייה שלנו, שבה אנחנו מבלים עכשיו יותר זמן מתמיד. אנשים עדיין עוברים דירה, חלק צריכים משרד ביתי שלא היו צריכים בעבר, ואיקאה, היעד המועדף לריהוט זול במגוון רחב – לא זמינה.
צלחת איקאה שבורה 🖼️ PublicDomainPictures
כולנו ראינו מה קרה כשאיקאה פתחו אחרי הסגר הראשון – תורי ענק, עומס מטורף, צפיפות, וכמובן, הדבקות. ועכשיו מתראיין מנכ”ל איקאה בתקשורת, ומתלונן שלא נותנים לו לפתוח, שהוא מספק ציוד חיוני, שיעשה מה שאפשר לעמוד בתנאי התו הסגול. והשאלה בפי כולם – האם איקאה תפתח או לא תפתח? מתי נוכל להכנס לרכבינו ולהגיע למקדש השבבית האירופאית הדחוסה ולשפר את ביתנו קמעה?
אבל בין שלל הכתבות והביקורות על איקאה ישראל לאחרונה, ההתייחסות לנוכחות שלה ברשת הייתה שולית ונדירה.
האתר של איקאה ישראל גרוע כבר שנים. החיפוש נותן תוצאות לא רלוונטיות וצריך לדייק מאוד במונח החיפוש כדי לקבל תוצאות – כלומר, לדעת בדיוק מה אתם מחפשים, כאילו מדובר במנוע החיפוש אלטה ויסטה של הניינטיז ולא בגוגל של ימינו. מוצר עלול להופיע שמונה פעמים כמוצרים נפרדים בגלל שהוא זמין בשמונה צבעים שונים, במקום להופיע בדף אחד שמראה את כל הגרסאות.
המוצר גם מופיע בעשר וריאציות שונות עם פיסות ריהוט אחרות ללא סיבה ברורה. ניתן למצוא רק עומק ואורך, אבל לא רוחב – כנראה מדובר במוצר דו-ממדי. ישנה רשימת קניות, אשר פעם היה אפשר לשלוח לעצמכם במייל, אבל אפשרות זו בוטלה. היום, אפשר לחזור לרשימה רק באתר, אבל האתר יזרוק אתכם החוצה תוך רבע שעה של חוסר פעילות, ותצטרכו להכניס שוב את פרטי המשתמש.
על היישומון של איקאה ישראל אין לי ולו מילה רעה אחת. הוא לא קיים.
יחידת אחסון EKET באתר איקאה ישראל. למה כל כך הרבה וריאציות אקראיות במחירים שונים?
עומק ואורך זה נחמד. מה עם רוחב?
תוצאות ראשונות לחיפוש “ריהוט גן”. החיפוש מתעלם מהמילה גן ומציג ריהוט כללי
וגולת הכותרת: הזמנה אונליין, כמו בחו”ל. אין.
כמיטב המסורת הישראלית, כדי לסמן ״וי״ על החנות האלקטרונית, וכעלה תאנה להעדר טכנולוגיה, הדביקו באתר כפתור צהוב גדול בתפריט הראשי, ״לרכישה אונליין״, שמפנה לאתר צד-שלישי של חברת שפע, ובזאת פטרו עצמם ממתן מענה אמיתי שהולם את התקופה בה אנו חיים – וגם את זו שחיינו בה לפני המגיפה.
כרית נוי עם הדפס של דובת פנדה. בשביל זה תצטרכו להגיע לחנות הפיזית, לכשתיפתח
כדי להזמין אונליין מאיקאה ישראל צריך לגלוש לאותו אתר צד-שלישי, שם צריך לשלם 250 שקל משלוח לפחות. זוהי לא באמת חנות איקאה מקוונת, או אלטרנטיבה לגיטימית לרכישת המוצרים. זו אופציה שבנויה ללקוחות מוסדיים שקונים הרבה ריהוט, או ללקוחות פרטיים שרוצים לחדש את כל המטבח או את הסלון. אבל לקנות סט סכו”ם, מנורה או כרית נוי עם הדפס של דובת פנדה והגור שלה? בשביל זה תצטרכו להגיע לחנות הפיזית.
אם זה לא גרוע מספיק, האתר לא מאפשר רכישה בשבת. יש לכם זמן בסופ”ש לעבוד קצת על הבית בתום שבוע עבודה עמוס? תצטרכו לחכות ליום ראשון. מסתבר שהשרת התחזק ועכשיו הוא שומר שבת.
כותבת Adi Cohen Kaplan בדף שלנו: “הי איקאה! תקשיבו רגע… זה יום שבת, והבנאדם רוצה לקנות אונליין באיקומרס שלכם פריטים…
Posted by הפורום החילוני on Saturday, November 14, 2020
בלונדון הייאוש נעשה יותר כסא נוח
קפיצה קטנה לאתרי איקאה בחו”ל חושף פערים עצומים: מידות מדוייקות, תמונות רבות ובאיכות גבוהה, רשימת מועדפים, ביקורות מוצר, כל צבעי המוצר מוצגים בדף אחד, חיפוש לפי תמונה ועוד. באתר איקאה ארה”ב מציגים מידע מלא על איך המוצר ארוז: כמה אריזות, מה גודלן ומשקלן. עוזר לתכנן אם צריך משלוח או שהמוצר יכול להכנס באוטו.
אתר איקאה ארה”ב – רואים את מגוון צבעי המוצר, ביקורות קונים, וכמובן הוספה לסל
מידע על אריזת המוצר באתר איקאה ארה”ב
אתר מסחר טוב מזה אני מגלף לך מבננה
לו אני הייתי בדירקטוריון הזכיין הישראלי, או במפקדת החברה אי-שם בשוודיה, הייתי נוזף בכל שרשרת הניהול הישראלית. הייתי עושה זאת עוד לפני הקורונה, בגלל האתר הגרוע שמציג את החברה כחובבנית ומפגרת טכנולוגית. אבל עכשיו, בתקופת קורונה? הייתי מחליף את כולם. בעליאקספרס.
אנחנו נמצאים כבר 8 חודשים לתוך המגפה והסגרים, ואף אחד לא חשב לרגע שאולי שווה להשקיע קצת מאמץ בחנות מקוונת ראויה. כזו שבה אפשר לקבל את כל המידע והתמונות לכל הפריטים שבמלאי, לעשות החלטה מושכלת, ולקבל את המוצרים לבית תוך מספר ימים במחירי משלוח שתואמים את הגודל והכמות. תחשבו כמה עובדים זה היה יכול להחזיר מחל״ת. כמה זה היה משפר את חוויית השירות והקנייה של החברה. איך זה היה גורם לאיקאה בישראל להיתפס כחברה מתקדמת במאה ה-21 ולא תקועה אי שם בעבר. מנקודת מבטה של החברה, זה כנראה גם היה מונע הפסדים כלכליים עצומים. במקום זה, קיבלנו ריב מתוקשר, שבו המנכ״ל מתקרבן, מאשים את הממשלה וצועק על משרד הבריאות.
כנראה כתוצאה מהביקורת הציבורית על עלות המשלוח, באתר שפע הוסיפו בימים האחרונים גם אופציה לאיסוף הזמנה מהחנות, ״curbside pickup”, כמו זה שנהוג בארה”ב, שם מזמינים מראש ורק באים לאסוף את ההזמנה בלי להכנס לחנות. אך כמובן, מאוד מורגש עד כמה זהו טלאי. האתר מבקש לדעת באיזה עיר אתם, ואוטומטית משייך אתכם לאחד מסניפי הרשת, במקום לתת אפשרות פשוט לבחור סניף מועדף לאיסוף. בתום ההזמנה אין שום הסבר למה קורה הלאה – כמה זמן זה ייקח, למה אפשר לצפות. בשיחה עם שירות הלקוחות הבנתי גם שמרגע שמודיעים ללקוח שההזמנה מוכנה, יש לו 24 שעות לאסוף את המוצרים. מסתבר שאיקאה מנהלים את הלקוחות כמו רס״ר בצבא. 24 שעות, זוז!
עכשיו באים?
למרות שממש מתחשק לי להחליף את ארונות המטבח שלי בתקופת קורונה, אני אומר בצער – איקאה צריכה להשאר סגורה. כמות האנשים שסניף של איקאה מושך אליו, לא שקולה למקסטוק ולא לאייס, שלשניהם עשרות סניפים מקומיים בארץ. להערכתי, גם היקף הכסף וההכנסות של איקאה לא שקול לזה של הרשתות האמורות, מה שהופך את חוסר ההשקעה שלהם באתר סחר הולם לעוד יותר תמוה.
מעוניינים להמשיך לפעול ולהרוויח בתקופת הקורונה? מעוניינים לתת שירות וחווית קנייה מעולים ללקוחותיכם? תהיו יצירתיים, תגיבו מהר, תתקדמו למאה ה-21. אבל קודם תתקדמו למאה ה-20.
נועם חמו הוא מעצב חווית משתמש עבור מוצרים דיגיטליים. אפשר לדבר איתו באימייל
📜 איך קוראים היום? 📻 ראיון ב”מה שכרוך” בכאן תרבות
טכנולוגית קריאה ותיקה עדיין נמצאת איתנו. קוראים לה ספר (הרטרונים המקובל הוא “ספר פיזי”/”ספר נייר”). האותיות מודפסות על דפי נייר, שכרוכים יחד לפי הסדר. בבתי כנסת אפשר למצוא גירסה שונה של אותו רעיון – במקום דפי נייר מידפדפים – מגילה מתגלגלת. צעירים קוראים היום הרבה יותר מילים, אבל בעיקר על מסכים. אפילו האיבוק, הספר האלקטרוני, נראה מיושן עם הלינאריות הבומרית שלו. הבעיות המובנות בקריאה הן המאמץ הפיזי (תנועת העיניים, החזקת הספר/מסך, דפדוף/גלילה) והאינטלקטואלי (עיבוד, ניתוח, הבנה) הנדרשים, וזמן הקריאה, שיש עליו תחרות מצד תכנים שהולכים ומתרבים.
בלינקיסט הוא שירות גרמני לקיצור ספרי עיון. מי שאין להם זמן לקרוא ספרים שלמים אבל רוצים ללמוד דברים חדשים יכולים לקבל תקצירים – בשום אופן לא חידוש טכנולוגי או אחר, אבל בפורמט של מאמרים מקוונים קצרים שזמינים בכל מקום עם חיבור לרשת. אתרי חדשות רבים נוקטים היום בשיטה של קיצור מאמריהם שלהם – קופסת אמ;לק בראש הכתבה שמביאה את עיקרי המאמר.
כבר בתחילת האלף הוצגו טכנולוגיות לשיפור מהירות הקריאה, באמצעות יישום Rapid Serial Visual Presentation, תפיסה משנות השבעים להצגת מידע חזותי במהירות. דוגמה אחת היא AceReader, שממרקרת טקסט בצהוב, מילה אחרי מילה, בדומה לשיטה המשמשת בשירת קריוקי.
ב-2005 הודגמה תוכנת באדיבאז (BuddyBuzz), שהבטיחה לשפר את קצב הקריאה על גבי הסלולרי באמצעות שינוי הפרדיגמה – במקום להזיז את העיניים מצד לצד ולמעלה-למטה על גבי דף או מסך, העיניים נשארות במקום והמילים הן שזזות; ובמקום כמה מאות מילים בכל דף, רק מילה אחת בכל פעם, שמתחלפת בקצב שהקוראת בוחרת. עשור אח”כ יצא יישומון Spritz, שזמין גם כייסומניה לקריאת טקסט באתרי רשת. לטענת יוצריו, אפשר להגיע מקצב ממוצע של 200 מילים בדקה והבנה של 60% ל-300 מילים בדקה ברמת הבנה של 90%, ולהגיע אפילו ל-1000 ויותר מילים בדקה.
שמיעת טקסטים איטית יותר מקריאה מהירה, אבל מהירה יותר ונוחה יותר לאנשים שמתקשים בקריאה מסיבות שונות – עיוורון, הגבלת ראייה פריפריאלית, דיסלקציה ועוד. ומי שההקראה איטית לה יכולה להשתמש בפיצ’ר שקיים בתוכנות אודיו ופודקאסטים, ולהגביר את קצב ההשמעה בלי לפגוע בפיץ’ של הסאונד. אתרי חדשות מפעילים שירותי הקראה אנושיים (אנשי הספרייה לעיוורים מקליטים כתבות של כלכליסט) וממוחשבים (ישראל היום משתמש בהקראת מכונה באיכות לא רעה).
החפיץ אורקם ריד (OrCam Read) משתמש במצלמה לקרוא טקסטים ממשטחים – שלטי חוצות, תפריטים במסעדות, וגם עיתונים, ספרים ומסכים – וברמוקול להקריא אותו קולית למשתמש.
ספרי אודיו אנחנו מכירים עוד מימי ספרקלטת – היום הם נמצאים בשירותים כמו אודיבל. אפשר להשיג ספרים רבים בגירסת אודיו רשמיות ופיראטיות, בקולות של סופרים, קרייניות מקצועיות, שחקנים וחובבניות שמקליטות את עצמן לאתרים כמו ליבריווקס, שבו מתנדבים מקריאים ספרים שעברו לנחלת הכלל.
Happy Monday! Welcome to #LevarBurtonReads Live! https://t.co/zlSyiPvaAz
— LeVar Burton (@levarburton) April 27, 2020
השחקן לוואר ברטון (ג’ורדי מסטאר טרק ומגיש סדרת הטלוויזיה לעידוד קריאה בקרב ילדים Reading Rainbow), מגיש הסכת בשם LeVar Burton Reads, שבו הוא מקריא פרקים מספרים. בימי הקורונה הוא ביקש לשדר גירסה בהזרמה חיה של ההסכת, וצייץ בטוויטר שהוא נאלץ לחפור במאגרי ספרים בנחלת הכלל כדי לא להפר זכויות יוצרים. מספר סופרים צייצו לו בתגובה שהם מתירים לו להשתמש בסיפוריהם, כולל הסופר ניל גיימן, שצייץ: “יש לך אישור גורף ממני לכל הסיפורים שלי, לוואר”.
You good Sir, are my hero! Sending love to you and yours during these turbulent times. 🙏🏾💜
— LeVar Burton (@levarburton) March 25, 2020
אנשים מספרים סיפורים לילדיהם עוד מלפני המצאת הדפוס, וברשת אפשר למצוא סרטונים שמתעדים הורים שמקריאים לילדיהם, ומאפשרים לילדים של אנשים אחרים ליהנות גם כן. ב-CES 2020 הוצג בוקינו (Bookinou), נגן שמאפשר לאנשים להקליט את עצמם מקריאים ולילדיהם/נכדיהם/אחייניהם לשמוע את ההקראות במקביל לקריאת הספר באמצעות מדבקות שמממשקות בין הספר לגאדג’ט.
ובינות מלאכותיות שעושות דיפ-פייק קולי של אנשים יכולות להקריא סיפורים לילדים בקולות הוריהם העסוקים מבלי שאלו בכלל קראו את הספר. הנה אחת לדוגמה – Lyrebird AI. הנה הדגמה של דיפ פייק קולי של ג’יי זי מקריא המלט, שהוא לא היה מרוצה ממנה:
עוד על ספרים וטכנולוגיה
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
