44 תגובות לפוסט “ספיישל היום: וה פאן קולו”

1. דורה on 4 במאי, 2008 14:29

   “*בין* היחידים”? יפה שגם ברגע של רתחה הוא שומר על דיוק בעובדות.

2. תורה on 4 במאי, 2008 14:36

   ליכטש, תעשה לי קופרטו!

3. efyska on 4 במאי, 2008 14:59

   מוצאת חן בעיני התגובה שלך- דמי סינסנטי….
   לא הבנתי את החשבון – 5 ש”ח דמי אווירה טובה לאחד או 25 ש”ח לשולחן?

4. יעל on 4 במאי, 2008 15:00

   זו הגרסה החדשה של בעלי מסעדות ל”דמי אבטחה”? מישהו חשב שאם יתנו כותרת באיטלקית זה יישמע פחות כמו קומבינה מכעיסה על חשבון הלקוח?

5. ליאור הנר on 4 במאי, 2008 15:10

   מעניין אם הוא חשב על השלכות ה-seo של המעשים שלו…

6. תומר ליכטש on 4 במאי, 2008 15:11

   אפיסקה, 5 ש”ח לסועד. חמישה אנשים = 25 ש”ח.

7. אור ברקת on 4 במאי, 2008 15:19

   cover charge זה אכן מנהג נפוץ באירופה (או לפחות ביוון, שם נתקלתי בזה) אבל כיוון שאנחנו לא שם היה רצוי שיודיעו על זה מראש.

8. תומר ליכטש on 4 במאי, 2008 15:20

   אגב, אור – מודיעים על זה “מראש”. זה מצויין בטקסט מזערי בתפריט, שמחולק – אגב – אחרי שמחלקים לך את המפה, את הסכו”ם ואת הלחם.

9. efyska on 4 במאי, 2008 15:35

   דמי אוירה טובה, 5 שח לסועד, זה המון כסף.

10. אפי פוקס on 4 במאי, 2008 15:39

    חוצמזה עוד גבו דמי אבטחה או שזה במסגרת הקופרטו?

11. תומר ליכטש on 4 במאי, 2008 15:41

    במסעדה אין מאבטח. מזל. עוד היו גובים פרוטקשן.

12. דובי on 4 במאי, 2008 15:46

    אני זוכר את הביקור שלנו בפראג, אז ישבנו במסעדה ובסוף ביקשו מאיתנו איזה סכום שערורייתי עבור מה שמילולית משמעותו “מפה” (לא זוכר את המילה). שאלנו אותם מה זה, אמרו לנו שזה בשביל הלחם. הסברנו שלא הזמנו לחם וגם את הלחם שקיבלנו לא אכלנו, אז הם יכולים לקחת אותו חזרה. אז המלצרית שינתה את ההגדרות. כדבריה, “ת’יס איז פור סיטינג אנד איטינג”.
    עם זה כבר לא יכולנו להתווכח. אולי בארץ צריך לקרוא לזה “דמי כסא”.

13. קורנית on 4 במאי, 2008 15:59

    סקנדל!

14. Nur on 4 במאי, 2008 16:02

    לא יכולתי לתאר תסריט כל כך נאמן למקור,בהחלט פרודיה קומית לטרטוריה איטלקית ה”קופרטו” הזה.

15. עידו קינן on 4 במאי, 2008 16:03

    ליכטש, “מודיעים מראש” לא תופס, בדיוק כמו שאי אפשר לחייב בדמי אבטחה רק כי “הודיעו מראש”.

16. דורה on 4 במאי, 2008 16:04

    אגב, לא הייתי מתרעמת על מסעדה שדורשת ממני קופרטו בארץ שבה זה כן נהוג. או לפחות, לא יותר משאני מתרעמת על שיטת הטיפים למלצרים, שגם בה אין הגיון צרכני (עבודת המלצר כלולה במחיר האוכל לא פחות מהמפה/הכיסא) וגם איתה אנחנו משתפים פעולה בלי קשר להגדרה המילונית שלה (כלומר מי שנותן טיפ נותן טיפ בלי קשר לרמת השירות). ולא, הטיפים לאו דווקא הולכים למלצר או לבריסטה באופן אישי. הם יכולים גם להתחלק בין כל עובדי המסעדה או ללכת לכיס של הבעלים. כבר הזכרתי שאני שונאת את שיטת הטיפים?

17. תומר ליכטש on 4 במאי, 2008 16:06

    אגב, בהקשר דומה: “ג’ירף” גובים 7 שקלים דמי משלוח. מתוכם (אליבא דשליח) שני שקלים הולכים לשליח, ו-5 שקלים לדמי מצליח. קופרטו.

18. רוני on 4 במאי, 2008 16:45

    טוב לדעת…

19. ענת on 4 במאי, 2008 17:11

    ולמרות כל הקופרטו הזה, שיהיה במזל טוב!

20. חנן כהן on 4 במאי, 2008 17:20

    אני גובה דמי חיפוש באינטרנט עבור מונחים שלא מנוקדים כמו שצריך בפוסטים שאני קורא. (מצד שני, יכול להיות שלא אמרו את המונח כמו שצריך במסעדה, מה שגרם לך לבלבל בינו ובין הקופרטו שאתה עוד מכיר מסיציליה)

    המונח הוא Coperto

    באחת המקומות מצאתי

    In most restaurants you’ll be charged a “coperto” (cover charge) equal to one dollar or pound for each person seated. This nominal charge appears to have originated as the fee for the staff to”cover” the table with a table cloth and serve bread. Tipping is separate, of course, but the coperto persists because Italians are notoriously cheap tippers. One of the reasons that many waiters prefer foreign customers, particularly Canadians and Americans, is that these diners are usually more generous.

21. עירא on 4 במאי, 2008 17:49

    מה אתם כועסים? הוא מנהיג מהפכה שירותית, והרי המחדשים תמיד נתפסים באור שלילי, ובסוף של דבר העולם הולך אחריהם בבוץ, בקומפוסט ודרך בריכות החמצון של השפד”ן בראשל”צ. כמו שאמר דבוסי – “כל מעשה יצירה יתפס על ידי מישהו כהתקפה אישית”, אבל אסור להתנגד לקידמה רבותי.

    יום יבוא (25 מרץ 2010) וכולנו לא נבין איך יכולנו פעם אחרת. יום יבוא (3 בפברואר 2011) וכולכם תופתעו אם תהיה מסעדה שתצליח לשרוד בלי להוסיף את התיקון המרענן הזה לתפריט שלה. זה שחר של יום מסעדנות חדש! עורו ואמצו את האצבע המשולשת של רפי אדר לפני שיהיה מאוחר! הילדים שלכם^H^H^H^Hשלו יודו לכם!

22. איתן on 4 במאי, 2008 18:08

    נחמד לקרוא את זה, שכן לפני 24 שעות עוד הייתי באיטליה.
    אמנם שם נהוג לשלם עבור התענוג של הישיבה במסעדה (אספרסו בעמידה – 0.8 יורו. אספרסו בישיבה – 1.6 יורו), אבל מצד שני, לא נהוג להשאיר טיפ. קרי – דמי הישיבה הם למעשה תוספת התשלום שאתה משלם עבור זה שמלצר מפזז סביבך ודואג לכל צרכיך.
    יואיל בטובו מר אדר להחליט מה הוא מעדיף – 5 ש”ח לאדם או 15% מההכנסות שלו. אין הגיון בזה שיקבל את שניהם.

    אני חושב שאלך למסעדה הזו. כדי להבהיר לו שגם אני אחד הבודדים שעושים עניין מזה. חוסר תום לב? אולי. אבל אני בספק שהמסעדה תשנהאת מנהגה בגלל פוסט בבלוג שלך.

    אם זה היה בטמקא, אולי זה היה אחרת
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3373953,00.html

23. מיכאל on 4 במאי, 2008 18:52

    רפי אדר שכח לציין עוד מס’ עובדות:

    1. המנהג הנ”ל נפוץ בייחוד במעדות עממיות, ולא במסעדות יוקרה.
    2. במסעדות באיטליה (ובעוד הרבה מקומות), נהוג שאנשים מביאים בקבוקי יין משלהם, ומשלמים “דמי חליצת פקק”, רק עבור השימוש בכוסות וכו’. האם בעל המסעדה הנכבד ישמח על אבדן ההכנסה הצפוי לו במקרה זה, וימשיך לעון שהוא מכבד מנהגים מחו”ל?
    3. נהוג לרשום במקום בולט בתפריט מה דמי הקופרטו כך שהסועדים לא יופתעו בסוף.

    ואני אומר: מי שתאוות הבצע שלו גורמת לו לנסות להשיג עוד 5 ש”ח מכל סועד, כנראה קמצן גם בהיבטים אחרים הנוגעים למסעדתו.

24. שוקי on 4 במאי, 2008 21:35

    אוקיי, פרונטו מחוקה. רק תגיד ואני אוסף עוד 101 בלוגרים שיגידו את זה.

25. שוקי ט. on 5 במאי, 2008 12:13

    נראה לי שאני הולך לאמץ את שיטת סינסינטי.

26. יובל on 5 במאי, 2008 15:28

    באיטליה העניין הזה חוקי ומקובל.

    בישראל זה פשוט לא חוקי, נקודה.
    בדיוק כמו שלא חוקי לגבות “אבטחה”.

    אם נסכים לחיובים האלו (שכאמור אסור לגבות אותם) אז בעוד כמה שנים נקבל חשבון כזה:

    סטייק 50 ש”ח
    סלט 25 ש”ח
    קולה 12 ש”ח
    אבטחה 2 ש”ח
    קופרטו 5 ש”ח
    מזגן 3 ש”ח
    מוזיקת רקע 1.5 ש”ח + 0.5 ש”ח תשלום לאקו”ם
    היטל דלק 6 ש”ח
    תוספת יוקר 2.5 ש”ח
    אגרת נוף 3 ש”ח

27. ברק פיטוסי on 5 במאי, 2008 15:58

    חנן, גם לפי המקור שהבאת, הקופרטו הזה לא אמור לעלות יותר מ3 שקלים לאדם. או שבפרונטו, כמו במחירי הדיור בת”א, הדולר נשאר על 5 שקלים.

28. גיאחה on 5 במאי, 2008 16:21

    אוח, כמה קופרטו הוצאתי מהכיס באיטליה, כואב הלב. אבל מצד שני, כפי שכבר ציינו כאן – לא היה טיפ. או-או, מר אדר, אי אפשר לרקוד על שתי החתונות ולהשאיר אותן שלמות.

    עם זאת, אם ליכטש מעיד בכזו התלהבות על טיב האוכל, נראה לי שאקפוץ לפרונטו. רק שאבקש לאכול בלי מפה, ואביא סכו”ם מהבית.

29. י on 5 במאי, 2008 20:05

    לא יודע.

    קופרטו אכן ידוע כנוהג באיטליה וההחלטה שלו להוסיף אותו אפשר לראות בה כעין התייחסות חיננית למקור. אבל במקור זה בא יחד עם תפריט זול ופשוט.

    אפשר לכעוס על תוספת של חמשה שקלים למנה יקרה ממילא ואפשר לומר שאם המנה יקרה אז התוספת שולית. אפשר גם לומר שהוא הפחית מכל מנה מראש כמה שקלים כדי לפנות מקום לקופרטו.

    אם היה כתוב בתפריט אז הוא בסדר אבל אם האותיות קטנות אז זה לא בסדר.

    אפשר להעיר, להתלונן ואף להודיע שהסכום ינוכה מהטיפ.

    שורה תחתונה – נראה כשר אבל מסריח. גם אני הייתי מתעצבן, מתלונן ומדווח.

30. נבו on 5 במאי, 2008 21:50

    גם פה כתוב על זה:
    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,382,209,10524,.aspx

31. Pronto51 on 6 במאי, 2008 23:21

    לחם ושעשועים, מה עוד אפשר לבקש? מזל טוב ליום ההולדת!

32. אסף on 7 במאי, 2008 16:06

    פשוט מעליב. אסור לאכול אצל אנשים כאלו. יש אוכל טוב בכל תל אביב.
    להתראות פרונטו! לא נתגעגע.

33. דורה on 7 במאי, 2008 16:15

    עמוד ראשון בגוגל בחיפוש “פרונטו”!

    אגב, בחיפוש “שאול פרחיו” התוצאה הראשונה היא הבלוג של אהוד קינן. לקיננים יש קשרים בגוגל.

34. פבריציה on 10 במאי, 2008 11:06

    בתור איטלקיה, אני מעדיפה את הנוהג לתשלום קופרטו על פני שיטת הטיפ הבזויה. אבל – באיטליה לא משאירים טיפ אף פעם! אי אפשר לדרוש את שני הדברים, ובמידה ומר אדר מחליט שמסעדתו היא איטלקית אמיתית – ראוי לנהוג כאיטלקים, ופשוט לא להשאיר טיפ. המלצרים כבר יימחו בעצמם…

35. ריקי כהן on 12 במאי, 2008 21:31

    השארתי טיפים באיטליה, לא היה לי נעים. במיוחד בגלל שבחלקן הקטן הילדים הקטנים שלי עשו קצת רעש ואי סדר.
    אבל רפי אדר באמת חצוף, קוראים לזה חזיר, להתנהגות כזו. גם אותי הוא לא יראה שם.

36. OMG » זכרונות מאור יהודה on 13 במאי, 2008 03:02

    […] הפוסט המשעשע בחדר 404 על מסעדת פרונטו – פוסט שראוי לקידום במנועי חיפוש תחת שם המסעדה, ויפה […]

37. הפלא הלבן on 26 ביוני, 2008 08:22

    אני רק יכול להוסיף שבסין מקום מושבי, כשאוכלים במסעדות עממיות, אוכלים ולא מקבלים מפית. אם רוצים מפית, אך צריכים לשלם על חבילת טישוים.

    במסעדות ברמה היותר גבוהה, החבילת טישוים כבר ממתינה על השולחן, אך מותר להחזיר אותה למלצרית, בכיף וללא מבוכה בכלל, ולהוציא את הטישוים שלך מהתיק (האישה בדר”כ).

38. דניאל אדר on 7 באפריל, 2009 01:58

    שלום חברים! אמנם באיחור רב אבל רק עכשיו נתקלתי במקרה בבלוג הזה…
    אינני מבין גדול בבלוגים אז אני לא בטוח שבכלל אתם תראו את זה…

    את חלקכם אני מכיר מתקופת הקמפיים מעיר לכולנו ולכן חשבתי להגיב ולהגן על כבודה של פרונטו שהיא בעצם אחותי ועל אבא שלי שלפי מה שקראתי פה -ההשמצות עליו היו לא רחוקות מההשמצות שאני וחברי ועוד כמה מכם השמיעו נגד חולדאי… (אגב לפי דעתי רק על הקמפיין שניהל אבי במהלך הבחירות והנאומים חוצבי הלהבות שלו מדוע חייבים להצביע לדב ולעיר לכולנו מגיעה לו מחילה) . אין מדובר בקומבינה .. הדבר נהוג עוד מימיה הראשונים של המסעדה (שחגגה בימים אלו 20 שנה)… המסעדה אמנם מסעדת יוקרה אך מתוך מסעדות היוקרה (ואתם יכולים לבדוק אותי) מחיריה הם בהחלט לא של יוקרה כמו שנהוג לחשוב. על הטעם ועל האווירה הקסומה של המסעדה (אם הבעלים היה חזיר לא היתה עוברת אווירה כזאת נעימה במסעדה) אין עוררין גם בפוסט הזה.. ומכיוון שהמוצרים של המסעדה הם מהאיכותיים ביותר ואין שום פשרה (אני יודע שזה נשמע כמו ניסוח של יחצ”ן אבל אני מבטיח לכם שזוהי האמת וזוהי דרכו ואמונתו לש אבא שלי- ההיפך מקומבינה והתנהלותישראלית.) לכן צריך גם לגבות את הסכומים האלה בכדי לא להתפשר על איכות האוכל..- בניגוד למה שעושים הרבה מקומות אחרים אגב…

    נכון לפעמים מאבא שלי יוצאת האילטקיות והעצבנות.. כל זה נובע אך ורק מדבר אחד האכפתיות למסעדה- אבא שלי הוא פרונטו לטוב ולפעמים גם קצת לרע.. (הסיבה היחידה שבגללה הוא מתפרץ היא כאשר הוא מרגיש שפוגעים לו בבת-חוץ מזה שגם חולשות אלו מוסיפים לעיתים גם צבע למסעדה) לשמור על מסעדה בשיאה במשך 20 שנה בתל אביב זה דבר בלתי אפשרי ופה יש אדם יסודי שמוכיח שאפשר אחרת.. מי שהחליט לא לחזור אני מקבל את זה.. ומי שיסכים איתי מוזמן להמשיך לבוא.. כי תחליף אמיתי אין בארץ.. בתאבון
    דניאל

39. תמיר on 13 באוגוסט, 2009 09:59

    אתה אמיתי?אני במקום אבא היתי מאד כועס…לפי התגובה שלך מייד אני מארגן מגבית לאבא…לא ענית על שום דבר.דרך אגב כמה סוגריים?

40. הייטקיסט, אל תתקמצן על הטיפ : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן on 13 בספטמבר, 2009 01:17

    […] מן הארכיב: שיטת קופרטו 23.09.2008 / 22:55 | בנושאים 404, אבשלום קור, עירוניה, […]

41. אז לא הבנתי?? on 4 באוגוסט, 2010 16:08

    לא הבנתי כל הקטע היה על הדמי קפרוטו או איך שזה לא נקרא??
    אז מה הקטע מבקשים להוריד את זה ובדרך כלל מורידים בלי בעיות זה שמיד הבעלים צץ משום מקום זה רק אומר שני דברים
    א.הוא תימני קמצן על כל שקל
    ב.המסעדה כלכך לא מצליחה שהם נילחמים גם על 25 שקל שמנה כפי שאמר עולה בין 100-120 שקל…
    לא מובן

42. רגזנטו השובבה on 4 באוגוסט, 2010 19:26

    תמיד נחמד לעזור לגוגל, ביחוד כאשר לכאורה מדובר על תבנית לאורך שנים:

    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,382,209,53037,.aspx

43. אורי ברייטמן on 1 בנובמבר, 2010 14:43

    יש משהו נורא ואיום, אפילו מזוויע, בכך שאנשים מסרבים לשלם 5 ש”ח על חוויה קולינרית איטלקית ועל תחזוקת מסעדה המספקת שירות, ובאותו זמן – הם מעבירים מאות ואלפי שקלים מדי חודש, לחברות סלולר מפלצתיות על “זמן אוויר” שממנו הם לא נהנים, ושאותו הם לא רואים, מריחים או בכלל צריכים.

    משהו דפוק בתרבות הדיגיטלית שלנו, איבדנו את הקשר לאדמה, לאוכל, להנאה. אנחנו רקובים.

44. דורה on 18 בדצמבר, 2011 14:51

    אני יודעת שעבר הרבה זמן אבל אני חייבת לומר זאת: אורי ברייטמן, אתה חתיכת נאד.

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.