הבלוג של חולדאי עלה לאוויר
הבלוג של ראש עיריית תל אביב יפו רון חולדאי עלה לאוויר. הבלוג מופעל על ידי חברת ריפרש, ובינתיים יש בו שני פוסטים מעניינים, “בקרוב” ו”בקרוב“.
[עדכון 23:42] אז כן, יש שם תוכן בעל משמעות, בטח שלא התכוונתי שכל מה שיש שם זה לורם איפסומים. שאלות נפוצות עם תשובות, עמוד על אודות חולדאי והמפלגה, סקירה של פעילויות והישגים, וגם פוסט ברוכים הבאים שחולדאי עצמו חתום עליו. ועדיין, להעלות אתר עם בקרובים מצחיק אותי, חנין או לא חנין. ואם צריך להגיד מילה טובה, אז סבבה שיש לראש העירייה בלוג, ואני מקווה שראש העיר הבא, מי שזה לא יהיה, יידע כבר שבלוג זה לא רק למערכת הבחירות, ושזה יהיה טוב לתושבים שלו וטוב לו אם מדי שבוע ישקיע חצי שעה בלספר להם מה הוא עושה בעיר שלהם ולענות על שאלות. [\עדכון]
(גילוי נאות: אני פעיל בקבוצת CityDov.org לבחירת דב חנין לראשות העירייה)
2 בספטמבר, 2008 | בנושאים 404
מישהו מוכן להסביר לי למה כולם מתעקשים להעלות אתרים לא מוכנים?
זה די ברור למה? לא? עדיף “להיות שם בחוץ” ולעשות רעש גם אם אין לך הרבה מה להגיד. רואים את זה אצל הפוליטיקאים שלנו מדי יום ביומו.
כמובן שהברווז – הדבר המגניב היחיד שחולדאי אי פעם אישר – מופיע ברקע…
[…] אחרי שאמרתי שבועת הבלוגים היא לגמרי חנינית, ראיתי שעידוק מספר על הבלוג של חולדאי המלא בלורם […]
מה זאת אומרת לא מוכן? זה מוכן. זה הרי מה שחולדאי כל הזמן אומר בין כה וכה. “בקרוב… בקרוב…”
אינני מה שקרוי “חיית אינטרנט”, אבל בתוך עמי אני יושב, ושימוש באימיילים ובגוגל כבר מזמן הפך לחלק משגרת העבודה שלי.
ישר לויקיציטוט
אינני מה שקרוי “חייט אינטרנט”, אבל אני בהחלט כבר תופר חליפות.
אינני מה שקרוי “חיית אינטרנט”, אבל אני בהחלט מחלק רשיונות להצבת אנטנות סלולריות על גגות של בנייני מגורים.
חיית האינטרנט האהובה עלי היא הלולקאט שאומר “I lol’d”. מקום שני: הסנאי הדרמטי.
אגב, אני לא יודעת מה אני אוהבת יותר — את הבקרובים או את ההשקעה בלוגו של הבלוג.
אינני מה שקרוי “חיית אינטרנט”, אבל בתוך עמי אני יושב (לא בזמן ההמנון), ושימוש בטוקבקים מזוייפים ומטליות לחות מזמן הפך לחלק משגרת העבודה שלי.
[…] רבה לעידו קינן שהביא את הבשורה […]
[…] או מה שהיה רלוונטי במקרה הזה, באגים בRSS שגמרו לכך שעידוק הודיע על עליית האתר יותר משעה אחרי שהוא היה […]
כמה תכלת שהם יעשו את זה, אני ממש לא מקנא במי שאחראי על הפרויקט הזה. לך תתחרה בעשרות בלוגים פעילים וחיים עם בלוג “מטעם”.
אם בלוגים (ופורומים, יש כזה דבר) הם כיכר העיר, הרי שהבלוג של חולדאי עלול להפוך לעמוד בכיכר העיר שעליו יתלו פשקווילים נגדו.
מה שיפה זה, שגם אם יצונזרו תגובות משמיצות בבלוג של חולדאי, ניתן יהיה להשתמש בבלוג שלו כדי להשמיץ אותו בלי לשים מילה אחת בבלוג עצמו.
Brave new world.
[…] הארכיון [של אחרים]: רון חולדאי מעלה בלוג, הפוסטים: “בקרוב” ו”בקרוב&…. גד גדע גדעכ גדגכעכד גאידמאק. תגובות ב- RSS 2.0. אפשר […]
[…] tlv1 הוקם בתקופת הבחירות המוניציפליות, ואחריהן הוחלף בבלוג הרשמי של חולדאי בכתובת tlvblog.co.il. […]
דרום ת”א: בית הכנסת הפך לפאב אריתראי
בתי הכנסת הנטושים של נווה שאנן בת”א, מבטאים היטב את מצבה העגום של השכונה. עם הגעתם של רבבות מהגרים לשכונה וקריסת השירותים החברתיים באזור, החלו ותיקי השכונה לעזוב. לאלה שנשארו – לא נותר בית כנסת להתפלל בו
שעריו של בית הכנסת “האולפנא” ברחוב עקיבא אייגר שבדרום תל אביב סגורים ומסוגרים. “פעם היו באים לכאן המון מתפללים, כולם ברחו מפה. אני נשארתי, אבל אין לי בית כנסת ללכת אליו”, מספרת רחל, המתגוררת בסמוך לבית הכנסת.
דלתות העץ המעוטרות במגן דוד הן העדות היחידה כי הפאב האריתראי ברחוב ראש פינה היה פעם בית כנסת. “בעל המגרש הוציא פה צו פינוי לבית הכנסת, לאחר מכן הוא פנה להוצאה לפועל, פינו את הבית כנסת, בשעה עשר בלילה זרקו את כל הדברי קדושה את הספרי תורה את הסידורים, זרקו לתוך הרכב ופינו”, מספר רחום טיראן, חבר בהנהלת בית הכנסת. “בית הכנסת היה פעיל. היה לנו מניין כל יום, גם שחרית, גם מנחה גם ערבית. גם חגים חגגנו פה. הגבאי מרוב שהוא לקח ללב, שלושה חודשים אחרי זה הוא נפטר”, מספר טיראן.
נקודת אל-חזור
בתי הכנסת של שכונת נווה שאנן מהווים ביטוי מובהק לשינוי החברתי והדמוגרפי שחל בדרום תל אביב בשנים האחרונות. “אנחנו מדברים על אזור שמבחינה תרבותית היה באחוז תפוסה מלא של עסקים יהודים שהיום ננטש, בעצם אין פה בכלל זכר לחיי הקהילה שהייתה פה”, אומרת אורלי יוגר מהמרכז למדיניות הגירה ישראלית.
מאז 2007 הגיעו לארץ כ-60 אלף מהגרים, יותר מ-60 אחוז מהם הגיעו לדרום תל אביב. במקביל, החלו ותיקי השכונה לנטוש את האזור. לאלה שנשארו, לא נותר בית כנסת להתפלל בו. לאחרונה קם ועד פעולה שלקח לעצמו מטרה לנסות להציל את בתי הכנסת ואת הצביון היהודי באזור.
“אני מדברת פה בכאב עמוק”, אומרת יגר, “כי מעבר לנתונים הסטטיסטיים על תברואה שקרסה, בעצם על כל המערכות החברתיות שקרסו בדרום תל אביב, על קהילה שנכחדה כאן, ועל בתי כנסת שננטשו והפכו להיות יעד לביזה. אני מדברת פה בכאב, כי מדובר כאן במחדל בקנה מידה היסטורי, אנחנו באמת בנקודת אל-חזור, זה בעצם משהו שלא יכול להמשיך אפילו עוד יום אחד”.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4386183,00.html