הערה לרונית רוקאס
באייטם שלך (הארץ, 23/12/2008) על אורנג’ טיים כתבת על
קבוצה של בלוגרים ותיקים, בראשותו של גדי שמשון, שנרכשו על ידי החברה [אורנג’], הם והבלוגים שלהם.
אז לא. אורנג’ לא רכשה את הבלוג שלי. וגם את סינמסקופ וּולווט אנדרגראונד היא לא רכשה, אלא החכירה.
אבל יותר מעצבן אותי שכתבת שאורנג’ רכשה אותנו. אני שונא את הדיבור החזירליסטי הזה. בני אדם אינם סחורה. אורנג’ לא רכשה אותנו – היא שוכרת את שירותינו.
עם הגדרתך את חדר 404 כ”נרגן, שלא לומר נודניק” דווקא אין לי בעיה. את יכולה למצוא אותה בעמוד “אודות ותודות“.
(הערה טכנית: פורסם בטעות כפייג’, הועבר לפוסט)
23 בדצמבר, 2008 | בנושאים 404
למה כל כך מפריעה לך הקביעה כי גוף כלשהו, וזה ממש לא משנה איזה, רכש אותך? למה אתה חושב שאדם הוא לא סחורה?
בראייתי, בלי קשר לדמגוגיה, או לטענות למסחריזם-פופוליזם, האדם הוא סחורה. הוא מוכר את עצמו, לא משכיר ולא מחכיר. לעובד הפשוט נטול ההון יש רק אחד למכור – את זמנו. למעשה, גם הדברים שאתה רוכש, הם כמו “מתנה” מהמעסיק שלך תמורת הזמן שאתה מוכר לו. קנית טלוויזיה חדשה? תגיד תודה למעסיק שלך, שתמורת 345 שעות עבודה הסכים לתת לך טלוויזיה. וכו’.
זו התפיסה שלי, וזה לא מרגיז אותי.
חוץ מהעובדה שנורא מרגיז אותי שאין לי ברירה אלא לעבוד. אני שונא לעבוד.
המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.
ואני חושב שאתה קטנוני ונרגן גם מחוץ לבלוג
לשאול א.
במטותא, למה שהמעביד לא יגיד לך תודה על שאתה מסכים להעביר אליו כמה ממניות הזמן שלך כנגד הסיכוי שתוכל לקנות בהן לחם במכולת גם כשתגיע לגיל אינזמן?