עם כל הכבוד למת, הוא לא יחליט מה זה כבוד המת
מוזיאון המדע החיפאי מדעטק אמור לפתוח בחודש הבא תערוכה בשם “עולמות הגוף“, המורכבת מגופות וחלקי גופות משומרים המאפשרים ללמוד מקרוב על מבנה גוף האדם, מחלות וכו’. לא ראיתי את התערוכה החיפאית אבל ביקרתי בתערוכה דומה בניו יורק, Bodies, ואני ממליץ.
מאיפה הגיעו הגופות? התערוכה הניו יורקית מציגה גופות של אזרחים ותושבים סינים שסיפק משרד המשטרה הסיני, ומארגניה מציינים במפורש שאין להם דרך לוודא שלא מדובר בגופות של אסירים שהוצאו להורג. התערוכה החיפאית לא מקושרת לזו הניו יורקית, ובאתרה הרשמי נכתב כי מקור הגופות ב”תורמי גוף: אנשים שהורישו את גופם, ידעו בדיוק לאיזו מטרה ישמש גופם, התירו שימוש בו אחרי מותם לצרכים חינוכיים בתערוכה, וראו בכך זכות העומדת להם. […] כל מוצגי הגוף המלאים, ורוב המוצגים הבודדים באים מתורמים אלו. מעט פריטים ייחודיים שמציגים תופעות או מצב ייחודי של איברים פנימיים מגיעים מאוספים אנטומיים ישנים יותר ממוסדות לחקר גוף האדם”.
התערוכה מעוררת התנגדות בארץ אצל עסקנים דתיים, שאני אף פעם לא יודע כמה הם מייצגים את עמדות הדתיים עצמם. בהארץ מדווחים שעו”ד אביעד כהן פנה לראש עיריית חיפה יונה יהב ולשר התרבות ראלב מג’אדלה בדרישה למנוע את התערוכה, בטענה ש”הצגת חלקי גופות פוגעת פגיעה קשה ברגשותיהם של מאמינים, בני כל הדתות”. מאמינים, כידוע, יש להם רגשות פריכים במיוחד, שמתירים להם להתנגד לכל מיני דברים בלי לספק נימוקים רציונליים. ובכן, עו”ד כהן, מניעת הצגת התערוכה פוגעת פגישה קשה במאמינים בני כל הדתות והחילוניויות, שמאמינים שהזכות על גופיהם וגופותיהם שייכת להם ולא לנציגים מטעם עצמם של כל קב”ה שהוא.
יו”ר זק”א יהודה משי זהב טען נגד התערוכה ש”תחת הכובע של אמנות, פוגעים בכבוד המת. לנו זה לא משנה אם המת הוא יהודי או לא. צריך לברר גם מאיפה השיגו את הגופות האלה. ברור שמדובר בגופות שטופלו מיד לאחר המוות”. והרב הראשי המשותף יונה מצגר כתב ב-2007 כי “על העם היהודי, המקפיד מאוד על כבוד מתיו וקבורתם, לנהוג באופן דומה גם במתים נוכרים כדי שלא לעורר איבה ושנאת ישראל [אה, לא כי צריך לכבד גם גופות של גויים? ע”‘ק]. עצם קיום התערוכה יביא גם בקרבנו לזילות של קדושת גוף האדם והחובה לקברו”.
פגיעה בכבוד המת? אני מכיר ממרה מהמקורות היהודיים, שאומרת שרצונו של אדם כבודו. ומי שהביע בחייו את רצונו לתרום את גופתו לצרכים החינוכיים של התערוכה, לכבד אותו זה לקיים את רצונו, לא? או שליד המילים “כבוד המת” יש כוכבית שאומרת “כבוד המת ייקבע על פי עמדת הרבנות הראשית”? (ומי שרוצה לקפוץ עכשיו עם תחיית המתים, שיחסוך לי: משי זהב עצמו אמר בראיון על תרומת איברים, שהוא אגב תומך נלהב שלה, כי “אנשים חושבים שצריך את כל האברים כדי לקום בתחיית המתים. אז מה, כל היהודים שנשרפו בגלויות או כל אלה שנשרפו ונרצחו בשואה, לא יקומו בתחיית המתים בגלל שחסרים אברים? מי שמאמין שהכל נברא מהקדוש ברוך הוא, צריך להאמין שגם כשאין כלום, כשהשם ירצה לעשות תחיית המתים הוא יידע לעשות זאת מכלום. יש מספיק רבנים שנהרגו על קידוש השם דוגמת עשרת הרבנים, רבי עקיבא ואחרים שנשרפו. אז הם לא יקומו בתחיית המתים בגלל שחסרים אברים? זה שטות”).
עד כאן הגישה הדתית. לפי הגישה החילונית, כבוד המת הוא ביטוי מטעה, שהרי המת לא זקוק לכבוד: החברה עצמה זקוקה לכבוד שהיא מרעיפה על המת, כי היחס שלה למת מעיד עליה. וגם כאן, כבוד החי עדיף על כבוד המת, ועל כן שימוש בגופה כמקור לאיברים להשתלה, למחקר מדעי ולחינוך עדיפה על קבורה, שתורמת דשן ותופסת שטחים שאחר כך אי אפשר לעשות איתם כלום כי “אסור להזיז קברים, זו פגיעה בכבוד המת”.
עבודת קודש
אני מנצל את ההזדמנות הנקרוגרפית ואת השתתפותו של משי זהב בדיון כדי לקרוא תיגר על עוד מוסכמה לא מוסכמת לפיה “אנשי זק”א עושים עבודת קודש באיסוף גופות וחלקי גופות בפיגועים”, שנשמעת גם מפי אנשים לא מאמינים שרוצים להביע את הערכתם לארגון.
גופות וחלקי גופות אינם קדושים (וביקור בתערוכה בחיפה יסייע להפגת היראה המובנית והמובנת מפני גופות). אף שאיסוף הגופות הוא משימה קשה מבחינה פיזית ונפשית, שמתבצעת בהקשר טראגי ורגיש, בסופו של דבר מדובר בעבודת ניקיון.
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
יפה אמרת.
רק לגבי ההערה האחרונה שלך – עבור הרבה מאד אנשים (וייתכן שאתה לא מביניהם) העובדה שהם יכולים להביא את גופת יקירם לקבורה (ולא להסתפק באבן שאין מתחתיה כלום) היא עובדה מאד משמעותית. כלומר, עבודת האיסוף שזק”א עושים, מטרתה לא רק “לנקות” את המקום אחרי האירוע, אלא גם, ובעיקר, לאפשר למשפחות לקבור את המת.
החשיבות והמשמעות היא כלפי החיים הנותרים, לא כלפי המתים.
אני לא בעד מניעת קיום התערוכה, אבל אני בעד ההבנה שחלק בלתי נפרד ממנה ומהייפ שנוצר סביבה הוא השערורייתיות שלה.
כתבת: “מי שהביע בחייו את רצונו לתרום את גופתו לצרכים החינוכיים של התערוכה וגו'” – בחייך. העובדה שחשת צורך להדגיש את הצרכים החינוכיים של התערוכה (ולא האמנותיים, הדמוקרטיים – או סתם צרכים באופן כללי) – היא סימפטום של צדקנות והצטדקות שנשפכת גם מהטקסטים השיווקיים באתר המוזיאון.
הרי אם זכותו של אדם להחליט מה ייעשה בגופתו היא בלעדית (ואני מסכים, במגבלות קלות) – הרי שבאותה מידה לגיטימי לתרום את גופתך לתערוכה שמציגה גופות עירומים (תרתי משמע) שלא למטרות “חינוכיות”.
וכששמנו את אצטלת החינוך בצד, והבנו שמדובר באמנות לשמה, עולות שאלות של אתיקה ואסתטיקה שיש מקום לדון בהן בלי כל השטויות האלה של “פגיעה ברגשות של מאמינים”. באמת, איזה טיעון מטומטם ולא יעיל זה. לא למדו, הרבנים, שזו הדרך הכי טובה לעורר אנטגוניזם לארגומנט שלך? אלא אם כן הם ממש מחפשים לחרחר מלחמה למטרות פוליטיות, וזה לא בהכרח מופרך.
הרעיון של התערוכה הזו מחליא אותי, ואותי לא ימצאו שם – בדיוק כמו שלא ימצאו אותי חי בתוך הנחשייה של המכון הביולוגי בגן החיות בחיפה. גם אלה מחליאים אותי. אני לא בקטע של לשרוף להם ת’מועדון או משהו, הייתי מסתפק סתם בלא ללכת לתערוכה.
רואים שאף פעם, לשמחתך, לא נזקקת לשירותי זק”א.
העבודה שהם עושים היא עבודת קודש לא רק בגלל התוצאה הסופית (הבאת כל חלקי הגופות לקבורה), אני חושב שאפילו בתור אתאיסט מושבע היה לך נוח יותר לדעת שאף חלק מגופות יקיריך לא נזרקו לזבל כלאחר יד אחרי פיגוע או תאונת דרכים קשה, אני יודע שבתור חילוני המחשבה על חלקי גוטפות יקירי שנזרקים לזבל היא בלתי נסבלת).
העבודה שהם עושים היא עבודת קודש *בגלל* שזה קשה, התמודדות עם מוות של בן משפחה קרוב היא קשה מספיק גם בלי המחשבה על חלקי גופות יקירים שמסתובבים בזבל יחד עם טמפונים מלוכלים וניירות טואלט.
עבודת קודש לא בגלל קדושת המתים אלא בגלל קדושת החיים.
איזה קטע, היו גם בתגובה הקודמת שלי כאילו-תגיות של (פליימינג) בהתחלה ו-(/פליימינג) בסוף (רק עם סוגרים משולשים כמובן), והוורדפרס שלך אכל אותם.
בהזדמנות הזו, אני גם מסכים מאוד עם העפרונית בהסתייגות מההערה על זק”א. אם העובדה שהדרך שלהם להתמודד עם המשימה הנוראית הזו (וזו מצווה, איך שלא תראה את זה) היא להאמין שזו עבודת קודש – מותק, זו עבודת קודש.
עידוק, זו אותה תערוכה בדיוק, אותן גופות שראית בנ”י.
אני מחכה ליום בו יתברר שהד”ר האוסטרי שהמציא את שיטת החניטה הזו ואת התערוכה בכלל הוא קניבל.
אני אתאיסטית מוחלטת, ואני בטח לא אצא לרחובות כדי להפגין נגד התערוכה. לא באמת אכפת לי אם היא מוצגת בארץ או בחו”ל, אבל עצם הרעיון של התערוכה הוא חולני בעיני, ולא משנה כמה חינוכי הוא.
מדובר בגופות של בני אדם, שאומנם עברו תהליך שימור מסוים ואלמלא התערוכה היו נשרפות או נרקבות באדמה אבל עדיין מדובר בגופות אדם, ומה שנשאר מהם שקול לבובת שעווה במוזיאון. וזה לא תקף רק לגבי בני-אדם, גם פיחלוץ בע”ח הוא מחליא בעיני.
מעבר לזה, אם הכל מתגמד למען מטרות חינוכיות ואומנותיות, איפה נמצא הקו האדום, אם בכלל?
שי, אתה מעדיף שחלקי גופות יאכלו על ידי תולעים מתחת לאדמה מאשר שיסתובבו בזבל? איך אחד מכובד יותר מהשני?
מרבית העבודה של זק”א בשנים האחרונות היא כבר לא לאסוף חלקי גופות (מאז שפסקו פיגועי המתאבדים), אלא בעיקר ספיגת שלוליות דם וסחיטתו חזרה למיכלים שנקברים בלי קשר להרוגים. אחרי כל תאונת דרכים עם נפגעים הם מגיעים לנקות, בעיקר כי ביהדות הנשמה נמצאת בדם (ולכן ייבוש הבשר מכל טיפת דם ע”י המלחתו למוות בהכשרת הבשר למשל).
בחו”ל פשוט מפזרים חול ו/או מלח על כתמי הדם…
וזה בלי קשר לתערוכה, שמעבר לכל מסר חינוכי שיש או אין לה להעביר היא פשוט איכס בעיני.
שי, אני אתאיסט מושבע ולכן מצדי ברגע שנקבע מותי ע”י רופא אתה מוזמן לבוא ולקיים מין נקרופילי עם גופתי בכל דרך שתבחר.
אתה מוזמן לבוא לקחת את גופתי ולהכין ממנה איזה מטעמים שתרצה ולאכול איזה חלק מגופי שתרצה.
אתה מוזמן לפוצץ אותה ולפזר את החתיכות בחמש יבשות שונות ומדמי להכין שייק בריאות.
אם זה מעניין אותך אתה מוזמן לבוא ולהחתים אותי על מסמך משפטי בנושא. האמת היא שאם לא אולי אני אציע את גופתי לכל המעוניין באיביי, והתשלום יועבר לקרובי משפחתי. מעניין אם זה חוקי, מישהו יודע?
אלוהים אדירים איזה שטופי אמונות טפלות אנשים, אני בשוק כל פעם מחדש.
איזה ערך יש לתערוכה הזאת? אומנותית? ברור שלא, גופה שמנגנת בגיטרה? נו באמת.
לימודית? ברור שלא, הרי כל ספר אנטומיה או דגם היה נותן את אותו אפקט לימודי.
אם כן מה יש כאן? רצון לראות את מה שאסור. כמו שפעם היו מראים הוצאות להורג בכיכר העיר. אני רואה בהוצאות כאלה להורג את השלב הבא ב”אומנות” הזאת.
הטיעונים כבר מוכנים:
הוא ממילא ימות, הוא הסכים וכו’ וכו’
אין קשר לאמונות טפלות. יש פה כבוד לבן אדם, שהגוף שהותיר אחריו לא יהפוך למשחק חולני.
“הנשמה” או העצמיות של האדם לא נישארת בגוף מת, יחס הכבוד אל האדם ואל הגוף נישאר (כמובן שלא באותה מידה). אני רואה בפגיעה בכבוד הגוף פגיעה בזכר האדם המת, ובכך פגיעה באנושיות של מי שרואה את הזוועה הזאת.
בלי קשר לויכוח הענייני, הביטוי “עבודת קודש” לא ממש קשור לדת. גם על אחיות בבתי חולים אומרים שהן עושות עבודת קודש. אני משער שהפירוש (לפחות בעיני) הוא שהעבודה הנעשית היא מוערכת ומועילה למישהו אחר (גם אם לך אישית היא לא מעלה ולא מורידה).
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3459673,00.html
אזרח> כתבת “אני רואה בפגיעה בכבוד הגוף פגיעה בזכר האדם המת”. איך הביקור שלי בתערוכה פוגע בזכרון של אדם שאף פעם לא הכרתי?
ומהנושא הכי חשוב כוכלם התעלמתם, לא מדובר באנשים שהסכימו הם או משפחותיהם לשימוש בגופה, אלא בגופות שסופקו על ידי משרד המשטרה הסיני, מה קרה לבני האדם שאכלסו את הגופות הללו כבר לא נשאר הרבה לנחש.
גם במחשבה חופשית ובהשכלה יש סוג של קדושה ואסור לוותר עליה או להסכים עם אלו המנכסים לעצמם את הקדושה ואת היהדות.
@אמיתי – צא מהשוק. אמונה טפלה זה כשאשתי אוסרת עליי להתלהב מזה שהילד שלי התחיל לשרוק כשאנחנו בתוך הבית, או כשהיא מכריחה אותי להסתכל במראה כשאני חוזר הביתה לקחת משהו ששכחתי – כי אם לא, מזל רע יבוא על הבית.
לרצון שלי לקבור ולהיקבר (בהגיע השעה) אין שום קשר לאמונות טפלות. זו לא אמונה (שלפיה צריך לעשות משהו כי אחרת רע ומר יהיה סופנו). זו עמדה. עמדה שלפיה הערך הזה חשוב בעיני.
כשאתה אומר שבגלל שאתה אתאיסט מושבע אני יכול לקיים מין נקרופילי עם גופתך לאחר שתעזוב אותה לנפשה, אתה בעצם אומר שסוגיית כבוד המת (והחי המתאבל עליו) הם עניין של דת ואמונה, ואני אומר לך שלא. זה עניין של כבוד. וכבוד לזולת (גם אם הוא מת), לעיתים, קיים גם אצל לא מאמינים.
@okok4 – “איך הביקור שלי בתערוכה פוגע בזכרון של אדם שאף פעם לא הכרתי”. נו באמת. אני למשל סבור שחופש הביטוי לא כולל אותך, ותגובתך ראויה להימחק. אני הרי לא מכיר אותך.
—
ובפרפראזה על הביטוי המוכר: רבאק, תנו למתים למות.
אני חייב לומר שראיתי את התערוכה בניו יורק (לפני כשבועיים) וזוהי אחת התערוכות המדהימות שיצא לי לראות.
הדברים המוצגים בה נראים כלא אמיתיים, אך במבט קרוב ניתן להבחין ב”חיות” של המוצגים.
מרתק ומעורר מחשבה. תודה.
כל קשקושי כבוד המת לעיל כל כך לא חשובים, הגופות הן גופות של סינים שסיפק משרד המשטרה, חלקם הוצאו להורג, אולי בתיאום אם הזמנת הגופות.
גם אם נראה לי לגיטימי להראות תצוגה של גופות, אני מקווה שאתם מסכימים שהתורמים או משפחותיהם צריכים להסכים לעניין, במקרה הזה אין הסכמה כי מדובר באסירים סיניים.
This exhibit displays human remains of Chinese citizens or residents which were originally received by the Chinese Bureau of Police. The Chinese Bureau of Police may receive bodies from Chinese prisons. Premier cannot independently verify that the human remains you are viewing are not those of persons who were incarcerated in Chinese prisons.
This exhibit displays full body cadavers as well as human body parts, organs, fetuses and embryos that come from cadavers of Chinese citizens or residents. With respect to the human parts, organs, fetuses and embryos you are viewing, Premier relies solely on the representations of its Chinese partners and cannot independently verify that they do not belong to persons executed while incarcerated in Chinese prisons.
בנוסף לדבריהם הנכונים של אזרח ושל איתי ושל כותבים נוספים, אני רוצה להציג את הדברים מזווית נוספת: אני מדמיין את משפחתי מבקרת במוזיאון. את שני ילדיי, 12 ו 9, מסתכלים על המוצגים שהם, כדברי אלון, “נראים כלא אמיתיים, אך במבט מקרוב ניתן להבחין ב”חיות” שלהם”.
מותר לגעת?
מה הם למדו? מה התחושות והחוויות שהם (והוריהם) ייקחו איתם מהתערוכה הזו?
לא נראה לי שאני או ילדיי נבקר בתערוכה הזו.
איתי בנר>
לא הבנתי מה הפואנטה שלך. חופש הביטוי שלי ב-404 תלוי בעידוק, לא בך; איך זה קשור לגופות משומרות?
“עבודת קודש” לא שווה “עבודה שכרוכה בעשיית דבר קדוש במהותו”.
זה מונח שבא לתאר את החשיבות של העבודה.
לדעתי.
טל”ח.
לאיתי – מה זה כבוד?
מכיר כבוד המשפחה?
עילה לרצח.
כבוד המת – עילה לביזוי החיים.
כבוד לגוף המת – עילה להאמין שיש בבשר מת משהו מעבר לחתיכת בשר מת.
וליוחאי – ילדיך ילמדו שאנחנו עשויים בשר ודם. שאנחנו נראים ממש כמו הבשר שרובנו עדיין אוכלים. שאין באמת הבדל ביולוגי בינינו לבין הפרות.
הם ילמדו קצת ביולוגיה, קצת מדע.
ואם נכון הדבר שמדובר בגופות שסיפק משרד המשטרה הסיני, אזי אני מצטרף למחרימים את התערוכה. לא מפני כבוד המת או גופתו, אלא מפני שיש חשד שהכנת התערוכה כרוכה בפשעים נגד אנשים חיים, ולא נגד גופות.
אזרח, אני לא יודעת אם הדמגוגיה שלך יותר מגוחכת או יותר מגונה מוסרית. מה הקשר בין הצגת גופה לבין רצח? מה הקשר בין אקט שלא גרם שום נזק לאדם שאת גופתו מציגים — ואפילו מדובר בחילול גופה בעיניך — לבין הפשע החמור מכולם? אתה גם חושב שמין בהסכמה הוא הצעד הראשון בדרך לאונס? אנושיות my butt. יופי של כבוד אתה מראה לאדם, לזכויותיו ולרצון החופשי שלו.
בתגובה לטיעונים הסנטימנטליים שעלו פה על איסוף גופות: לא, אין לי שום בעיה עם זה שטיפת דמם האחרונה של יקיריי לא תיאסף בבקבוק מי עדן לצרכי קבורה. את הגופה של אבא שלי, שקבורה בקבר יהודי כשר, אכלו תולעים מזמן. זה לא שהוא חנוט ויישמר לנצח (וגם אין סיבה שיהיה). לו שום דבר מזה כבר לא מעלה ולא מוריד, ונחשו מה, גם לי לא.
כן יש לי בעיה עם זרועות שמוטלות בזבל — זה לא היגייני ולא אסתטי, ולכן שוטרים ברחבי העולם לא משאירים הפתעות כאלה לציבור בזירות פשע, גם בלי מוטיבציות דתיות.
לא הייתי קוראת לזה אמונות תפלות, אבל אני רואה פה הרבה אנשים שקופצים ישר מ”זה מגעיל אותי” ל”זה רע אובייקטיבית וצריך לאסור על כך”. צורות מחשבה כאלה גורמות לרדיפה של אנשים ומעשים שלא גורמים נזק לאף אחד, ואני נגדן.
אה, וזה נושא די אקטואלי, אגב. איזה בלוגר כתב לא מזמן מסה יפה על כך שקבורת הגופה היא הדבר האחרון שמדינת ישראל עדיין עושה עבור אזרחיה. כאילו, שולחים אותך למות בקרב, מפקירים אותך למות בעיר במצב מלחמה מתמשך, מפקירים אותך למות מחוסר תרופות — אבל את הגופה שלך יקברו. בשביל זה ישקיעו כסף, ישלחו זק”א, ישחררו עשרים אלף אסירים פלסטיניים. לדעתו של אותו הבלוגר זה מראה על סדר עדיפויות מעוות שלא ממש צריך לשמח את האזרחים.
אגב, גם אני לא הייתי לוקחת ילדים לראות גופות. הם עוברים מספיק דה-סנסיטיזציה למוות בקולנוע, וזה נראה לי בעייתי, אם כי אני מודה שלא חשבתי על זה עד הסוף.
דורה, הטענה של אזרח לדעתי היא יותר מבחינת סף הריגוש של הקהל, שהולך ועולה עד לרמות סנאפיות.
אפשר להוכיח עם “האח הגדול” והקטע הפורנוגרפי לטעמי (שהוצג בערוץ 2) שבו מודיעים לגיא על מות סבתו, אם ממש רוצים. אל תשכחי שמרבית הקהל לא מורכב מאנשים כמוך וכמוני אלא מהמונים תאבי ריגוש זול (מזמן לא הרגשתי כ”כ סנובית אינטלקטואלית וצדקנית. טוב, הציטוט מ”האח הגדול” מאזן את זה).
מארגני התערוכה, אגב, טוענים שהגופות נתרמו למטרה זו ואינן הגופות הסיניות, אבל אני לא יודעת אם להאמין. בכל מקרה, לתערוכה לא אלך – עם בתי או בלעדיה – כי זה איכס. אבל אני מרגישה ככה גם לגבי אירועים של אגי משעול, אז לכו גזרה.
ראיתי את התערוכה בניו יורק לפני שנתיים, והיא היתה מעולה. אני מאד מקווה שהתערוכה לא כוללת גופות של אסירים פוליטיים סיניים.
בלי קשר, ובתגובה בין השאר ליוחאי, אני רוצה להגיד שאחד מהדברים שלמדתי מהתערוכה הוא איך נראה עובר. ואני רוצה להגיד לכם שמה שלמדתי עדיין משפיע על דעתי בנושא הפלות. (בפרט, היום אני מסכים שיש קו שמעבר אליו נהיה בעייתי מאד להפיל, מה שלא בהכרח חשבתי קודם לכן).
ראיתי את התערוכה בניו יורק לפני שנתיים, והיא היתה מעולה. אני מאד מקווה שהתערוכה לא כוללת גופות של אסירים פוליטיים סיניים.
בלי קשר, ובתגובה בין השאר ליוחאי, אני רוצה להגיד שאחד מהדברים שלמדתי מהתערוכה הוא איך נראה עובר. ואני רוצה להגיד לכם שמה שלמדתי עדיין משפיע על דעתי בנושא הפלות. (בפרט, היום אני מסכים שיש קו שמעבר אליו נהיה בעייתי מאד להפיל, מה שלא בהכרח חשבתי קודם לכן).
דפי, וואו, מעטים האנשים שסנובים מספיק כדי לגרום לי להרגיש לא בנוח. אני חושבת שאני תאבת ריגוש זול כמו כל אחד, אולי אני מוצאת את זה באינטרנט במקום בערוץ 2. לענייננו: הפרשנות שלך לא ממש גורמת ל”אזרח” להישמע יותר טוב. אם אתה חושב שמי שמוכן להתקרב לגופה, גם יהיה מוכן שירצחו אדם, אתה שונא-אדם, או אידיוט. או סתם דמגוג.
מה ששי אמר.
ולאמיתי, שמוכן שיפזרו את חלקי גופו וגו’- אחלה (זה מזכיר לי את יו”ר PETA אינגריד ניוקרק, שכתבה בצוואתה שישתמשו בגופתה בדרכים שונות ומשונות להעלאת המודעות להפחתת סבלם של בע”ח – http://www.peta.org/feat/newkirk/will.html), אבל- זה לא הופך את עבודת זק”א לפחות תובענית; והביטוי “מלאכת קודש” נגזר מהקשר דתי אך לא חייב להיות מקושר לדת ולאלוהים. אתה יכול להיות אתאיסט, ועדיין העבודה של זק”א היא מלאכת קודש כשם שכל מלאכה קשה אך נעלה אחרת היא כזו.
ר – כאתאיסט, שום דבר מבחינתי איננו קדוש, גם לא החיים עצמם (התאבדות זה לא חוקי וכו’), ולכן כל שימוש במושג קדוש הוא לטעמי לא רק מיותר אלא גם מזיק.
ואם לא היה ברור מתגובתי למה היא נעלה- בדיוק בגלל מה שעידו כתב, על ההקשר הטראגי והקשה שבו “עבודת נקיון” זו נעשית. למען רווחת הציבור כולו, שלא רוצה לדרוך בשלוליות דם בהן צפות פיסות עור חרוכות. בגלל שאף אחד שהוא לא דתי (או עובד זר) לא היה מוכן לעשות את העבודה הזאת, בגלל שהיא הכרחית ובגלל שיש אנשים שחשוב להם שקרוביהם יקברו עם כמה שיותר מהאיברים שלהם.
טוב אמיתי, סמנטיקה.
קדושה מבחינתי היא מילה יפה שיש לה משמעויות רוחניות ו/או חילוניות.
ר’>
ז”א שלדידך בכל פקום בעולם פרט לישראל מתוגללות פיסות אדם ברחובות ללא מפריע, או שמדובר רק במדינות ללא דתיים (ועובדים זרים)? שאלה רטורית, אין צורך לענות.
המלקטים הללו גם משתייכים לחבר’ה שממררים למדינה את הצורה בגלל כל מיני אנשים שהסתובבו פה בארץ לפני 2000 שנה והתפגרו(http://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/89166). אוי סליחה, כבוד המת.
ר, לא סמנטיקה, כי אם בעיה עקרונית.
ערך קדוש הוא ערך שקשה מאוד לשנות, כי זה אלוהים ציווה.
למשל: שהומואים דינם מיתה.
למשל: שנשים הן רכוש.
למשל: שאתאיסטים כמוני דינם מיתה.
כל אלה הם חוקים קדושים ביהדות המופלאה.
לפני מאה שנה לנשים לא היתה זכות בחירה ומשכב זכר היה לא חוקי. היום זה ההיפך בחוקי מדינת ישראל, אבל חוקי היהדות לא השתנו, כי הם קדושים.
עכשיו ברור מה הבעיה עם המילה קדוש, או שצריך עוד דוגמאות?
[…] כבר הקדים אותי אתמול עם הפוסט שלו בנושא, אחרי שאני התעכבתי על דברים […]
יוחאי – אסור לגעת בגופות. כשאני ועידו צפינו בתארוכה, הסדרנית הדגישה זאת. לא שהייתה לי כונה לגעת אלמלא הייתה אומרת.
וכמו בכל פעם שמזכירים את יהודה משי זהב, חייבים להזכיר גם את הקליפ המביש הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=d0M70_npD2Q
אנשי זק”א עושים הרבה יותר ממה שמכירים, וגם למשל מגיעים ראשונים לסייע בחילוץ והצלה מתאונות דרכים. אני בטוח שגם בזירת פיגוע הם מסייעים לכמה אנשים להמשיך לחיות.
כאתאיסט אולי קשה לך עם המילה “קודש”, אבל הם עושים עבודה חשובה מאוד, בהתנדבות, וכל הכבוד להם.
עורך-הדין שהגיש את העתירה הוא אביעד הכהן, ולא אביעד כהן.
סתם, שתדע.
אדוני המלומד אולי ישכיל להסביר מה זה “קדוש” או “קודש” – מושג שהוא משתמש בו מספר פעמים?
בכתיבה טובה מקובל להגדיר מושגים ולא להפריח “אמיתות ידועות” כמעשי קוסמים ומאחזי עיניים.
אדוני מכנה עצמו בשם “מומחה לתרבות דיגיטלית”. חוץ מאשר הכתרה עצמית וכתיבה ממש לא מדעית שהפגנת כאן, יש לך קבלות של ממש? למשל – פרסומים במגזינים העוברים peer review?
והאם הפרופסור המכובד חושב שמומחיות נרכשת רק בין כתלי האקדמיה?
עפרונית חיננית
דעתנית ופטפטנית
בהבנת הנקרא
איננה חזקה.
ידיעה שרוחבה סנטימטר
ועומקה אינו עולה על מילימטר
נטולת כלים מתודולוגיה וכתר
שארלטנות היא, ולא יתר.
מומחיות אינה הגדרה עצמית
אלא הכרה של חבורה ידענית
הבוחנת ללא משוא-פנים
ישירות ובעקיפין
את תרומתו של ה”מבין”.
מסננת ומבחינה היא בין אלה
שהבל וריק מפיקים
לעומת מי שחדש ומקורי מגלים.
ועידו קינן אינו בין הנמנים האחרונים…
חלפו שבועיים והגעת למסקנה שאתה ממש ממש לא מתאפק וחייב לחזור לפה והעליב אותי? ועוד בחרוזים?
יא.
אני עם הפרופ’.
בלי פיר ריוויו, אבל הרבה לפניך. זה מרגיז אני יודעת.