יש פה “מרכאות”, והן “מיותרות”
[עדכון: התכוונתי לפרסם את זה בעוד כמה שבועות, לא להציף מיד אחרי הפוסט הקודם בנושא. אבל התפלק לי, אז אבוד.]
הרף הגבוה של קוראי חדר 404: העלמה עפרונית נסעה עד להודו בשביל להביא מרכאות מיותרות. “זו ספיציפית מהעיר ‘לה’ במחוז ‘לדאק’ במדינה ‘ג’אמו וקשמיר’ ב’הודו'”, היא מספרת.
בלון דיבור הוא הסימן הקומיקסי לציטוט. מרכאות סביב טקסט בתוך בלון דיבור זו הכפלה מיותרת.
טעות דומה היא להקיף שם של רחוב במרכאות בשלט הרחוב.
המיצים הללו בחנות ברחוב החשמונאים בתל אביב, הם טבעיים או “טיבעיים”?
נוקיה הפינים ופועליהם הסינים לא מבינים דקויות של עברית.
הייתם אוכלים שמן זית ש”נושא תו איכות”?
בית הפרקליטים בתל אביב ממרכא לשווא.
“תודה” לחנות ברחוב קינג ג’ורג’. לא לא, באמת, “תודה”. “תודה” מכל ה”לב”.
בונוס: גרש מיותר. במקום “גו סקסי” יצא לחנות בדיזנגוף “גו’ סקסי”. וגו’.
4 בספטמבר, 2009 | בנושאים "מרכאות" מיותרות, 404
מרכאות בתוך בועת דיבור הן לא הכפלה, פירושן שהדובר מצטט מישהו. בדוגמה השניה זה ברור יותר – מובן שהקוף הדובר לא באמת יודע ממקור ראשון שילדים שאוכלים ארוחת בוקר מצליחים יותר בלימודים, אלא רק מצטט רופא או מחקר בנושא.
טעות נפוצה בדפוס, המוכרת לי היטב מהימים בצבא, בהם היינו צריכים שהחבר’ה במחרטה יכינו שילוט או תוויות – אתה ממלא טופס עם הטקסט, ויש כאלו ששמים סביבו מרכאות – “זה הטקסט שיופיע על השלט”.
החרט (או המדפיס וכו’), אדם ממושמע שכמוהו, חורט עם המרכאות – ככה הלקוח רוצה, ככה הוא יקבל.
כמובן, אחרי ששילמת, כבר לא תשנה וכו’.
יותר ביזארי כשזה בכתב יד – לזה אין תירוצים.
בשלט של רחוב יגיע כפיים יש לפחות עוד שתי טעויות. בתעתיק לערבית אפשר לסלוח על ה-ف (פ’ רפויה) כתעתיק ל פ’ הדגושה, אבל לא על שני ה־ي־ם ב”يغيياع” (“יגייאע”). בתעתיק לאנגלית – הפתח תחת הע’ הוא פתח [של תנועה] גנובה, כלומר התנועה נהגית לפני העיצור ולא אחריו. לכן צריך להיות “Yegia’” ולא “Yegi’a” (שמתעתק “יגיעה”).
דווקא בעניין יוסי פאר, יתכן שהסלוגן המשרדי הוא “סיעור מוחות וכו'”, ואז לדעתי המרכאות מומלצות.
“יגיע כפיים” זה סוג של ציטוט מהתנ”ך (תהילים קכח), כך שאולי כן יש כאן הגיון למרכאות.
מרכאות מסביב לסלוגן זה אפילו יותר מגוחך מסתם מרכאות מיותרות.
מחזק את התגובה של רמי. כשמדובר על שמות רחובות לעתים בהחלט יש הגיון לשים מרכאות כאשר הסובייקט שאותו מציין הרחוב הוא לא המובן מאליו.
במקרה של “יגיע כפיים” זהו אכן ציטוט מספר תהלים, כמו גם הרחוב הסמוך אליו “יד חרוצים”, שהרי לא באו להנציח כאן בשם של רחוב איזו תכונת אופי.
לא רחוק משם ממוקמים שני רחובות גדולים – רחוב “החרש” ורחוב “המסגר”, שבניגוד לדעה הרווחת ולמיקומם באזור תעשיה זעירה בת”א, לא באים לציין את שמות המקצוע אלא דווקא את כינויים הנוסף של קבוצת חלוצי ביל”ו – “שיבת החרש והמסגר”.
שיט, פיספסתי אותך ממש בקצת. הנה המרכאות המיותרות שהבאתי במיוחד בשבילך מויאנטיין, עיר הבירה של לאוס.
http://www.flickr.com/photos/thai-food-blog/3892799940/
[…] הזאת כבר היתה פה פעם, ואני מביא אותה שוב כי בזמנו היה ויכוח לגבי המיותרות של […]