גוגל מפרקת את הבית של העיתונים
ההשפעה של גוגל על עיתוני הרשת מתחילה מהבית. עמודי הבית של אתרי חדשות הם הגירסה המקוונת של שערי העיתונים המודפסים. באמצעות שליטה בעיצוב ובמיקום התכנים בדף הבית, מייצרים אתרי החדשות עבור קוראיהם סדר יום. אלא שאופן הגלישה הישן, לפיו גולשים ניגשים לאתר דרך עמוד הבית שלו, הולך ומתפורר לטובת גלישה ממוקדת ישירות אל העמוד הרצוי, אליו מגיעים הגולשים דרך מגוון של “שערים”: הפניה מניוזלטר, קוראי RSS (טכנולוגיה לעדכון מיידי בתכנים), קישור שהופץ באימייל, דיון בבלוג או אזכור ברשת חברתית. בראש המפנים עומדים מנועי החיפוש, כשהשולט הבלתי מעורער, כמעט היחיד, הוא גוגל, שמפקיע את סדר היום מידי העורכים ומעביר אותו לגולשים, שקובעים כל אחד את סדר יומו באמצעות מילות החיפוש שהם מקלידים.
אבל גוגל לא מסתפקת בכך ומנסה בכל זאת לנכס לעצמה את הכוח לקבוע את ההיררכיה של החדשות. גוגל ניוז, שירות החדשות של גוגל שהוזכר בפתח המאמר, הינו עמוד בית שמציג את חדשות העיתונים המקוונים מסודרות לפי תחומי סיקור. הגולש יכול לבחור, למשל, אם הוא רוצה לקרוא על מעצר שלושה חשודים בתכנון פעולת טרור בניו-יורק בחדשות ABC, בבלומברג, ב”לוס אנג’לס טיימס” או בכל אחד מ-3,897 המקורות האחרים שגוגל ניוז (בגרסתו האנגלית) הציג לידיעה הזו.
אפשר לבצע בגוגל ניוז חיפוש של נושאים חדשותיים (“ברק אובמה”, “40 שנה לאינטרנט”), ולקבל ידיעות תואמות משלושים הימים האחרונים. בעוד מנוע החיפוש של גוגל פוגע בכלי תקשורת בכך שהוא שולח גולשים ישירות לידיעות תוך דילוג על שערי אתרי החדשות, גוגל ניוז הוא למעשה שער חדשות אלטרנטיבי, שיכול לשמש תחליף לשערים של אתרים כמו CNN, “ניו יורק טיימס” ו-BBC. גולש שמתעדכן בעיקר מרפרוף בין כותרות יכול לעשות זאת בגוגל ניוז בלי להיכנס, ולו פעם אחת, לאתרי החדשות שמספקים את הכותרות הללו.
השינוי הזה בהרגלי הגלישה מאלץ את אתרי החדשות להתרגל לסדר חדש, שפוגע בסמכותם, במעמדם ובמספר הדפים הנצפים שלהם, וכתוצאה מכך בהכנסות מהפרסומות המבוססות על מספר החשיפות, ובהכנסות מהפרסומות היקרות יותר בעמודי הבית. “היחידה האטומית של צריכה למדיומים קיימים, כמעט תמיד מופרעת על ידי מדיומים צומחים”, הסבירה מריסה מאייר, סגנית נשיא למוצרי חיפוש וחוויית משתמש בגוגל, בעדותה לפני תת-הוועדה לענייני תקשורת, טכנולוגיה והאינטרנט של הסנאט האמריקאי, שקיימה במאי 2009 שימוע על עתיד העיתונות.
מאייר הסבירה שהאינטרנט והטכנולוגיות הנלוות שינו מאלבום לשיר בודד את היחידה האטומית של צריכת מוזיקה, ומתוכניות בשעות קבועות לקטעי וידיאו באורכים שונים את זו של צריכת טלוויזיה. המגמה לא דילגה על החדשות: “המבנה של הרשת גרם ליחידת הצריכה האטומית של החדשות לנדוד מעיתון שלם לכתבה יחידה. כמו עם מוזיקה וּוידיאו, אנשים רבים ממשיכים לצרוך עיתונים פיזיים בפורמט האורך-המלא המקורי שלהם. אבל בחדשות מקוונות, סביר הרבה יותר שהקורא יגיע לכתבה יחידה”.
מאייר הסבירה כי השינוי הזה הוא אתגר, אבל גם הזדמנות שצריך להשכיל לנצל. “כשמפיקים כתבה לחדשות מקוונות, המו”ל צריך להניח שהקורא עשוי לראות את הכתבה בפני עצמה, באופן עצמאי מכתב העת השלם. כדי להפוך כתבה ליעילה בתצוגתה העצמאית, צריך לספק הקשר לקוראים שמגיעים בפעם הראשונה, ובמקביל, להדגיש את המידע העדכני ביותר עבור אלה שעוקבים אחרי הסיפור לאורך זמן. זה דורש גם גישה שונה להיוון: כל כתבה יחידה צריכה לעמוד בפני עצמה. הסוג הזה של שינויים ידרוש חדשנות וניסויים בדרך בה מספקים חדשות אונליין, ובדרך בה הפרסום יכול לממן זאת”. חדשנות וניסויים שהעיתונים ייאבקו ליישם אותם, בעוד גוגל מתנסה בהם גם כן על גבם ועל חשבונם (כמו שירות פאסט-פליפ, שמדמה דפדוף בעיתונים).
הפוסט הזה הוא חלק מהכתבה “קורבנות המהפכה” שפרסמתי ב”העין השביעית” ובכתב העת “פנים” במסגרת פרויקט עיתונות 2010
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
נקודה מעניינת..
זאת בהחלט המגמה, אבל אני חושב שהגולש הממוצע עדיין נכנס לעמודי הבית של הפורטלים ואתרי החדשות כשהוא רוצה להתעדכן.
אני בטוח שאם יעשו סקר יגלו ש”דף הבית” עבור רוב הגולשים הישראלים הוא YNET, וואלה, NRG ולא גוגל