אוקיי, עכשיו אני יודע מה לא בסדר: המחירים ללא מע”מ שמוצגים על העיתונים הם שקריים: 4.30 פלוס 16.5 אחוז הם 5.0095, כלומר חמישה שקלים ואגורה, ולא חמישה שקלים בלבד. ההנחה של חצי אחוז במס, לפיכך, מסתכמת לא באגורה ושתי עשיריות, אלא בקצת יותר משתי אגורות (כפי שאכן אתה כותב בכתבה, למרות שזה לא ההפרש בין המחירים שאתה מציין). כך גם במקרה של הארץ: חישבת נכון פער של כחמש אגורות בין המחיר הנכון לפני ואחרי הורדת המע”מ, אבל במציאות, ההפרש בין המחיר החדש שחישבת לבין המחיר הקודם הוא רק אגורה ושש עשיריות. זאת, מכיוון שהמחיר המלא הנכון של עיתון הארץ על בסיס מחיר ללא מע”מ של 9.90 ש”ח ומע”מ של 16.5 אחוז הוא 11.5335 ש”ח – יותר משלוש אגורות יותר.
מה אנחנו למדים מכאן? שהאילתים יצאו פראיירים ושילמו מחיר מופקע עד כה. או, לחלופין, שהעיתונים יצאו דווקא טוב כי עד הורדת המע”מ הם סיבסדו לנו את המע”מ באגורה או שתיים.
המאמר שלכם מדגיש את זה שאתם נובחים על הכלב הלא נכון.
הרי ברור לכל מי שיש לו מחשבון שכל הורדת שיעור המע”מ על מחירים הנמוכים מ-15 שקל אינה יכולה לבוא לידי ביטוי (מכיוון שהמטבע הקטן ביותר הקיים היום הינו 5 א”ג) כך שהורדת המע”מ בשיעור זה ברור שהיא העברת כסף מהמדינה לבעלי החברות. האזרחים לא יהנו ממנה.
לגבי העיתונים הנושא היה הרבה יותר מהותי בהקשר של המנויים אשר משלמים סכומים גבוהים מספיק שהורדת המע”מ צריכה לבוא לידי ביטוי.
זה העיקרון הקבוע בכל שינוי של המע”מ – המשמעות היא תמיד עליית מחירים. בכל פעם שמעלים את המע”מ, כל החברות מקפידות להעלות מחירים. ואני לא מדברת רק על מנויים, סלולר וכדומה – גם על שמפו, עוגיות ושאר מוצרי היומיום. בחיים שלי לא ראיתי (למעט המחווה העצובה למשך יומיים בסופרפארם בשבוע שעבר) שהורידו אותם חזרה. כל עלייה של המע”מ “לחצי שנה בלבד” פירושה עלייה ודאית שלא תרד בחזרה בכל המחירים לצרכן.
אבל זה בתמורה לזה הרי קיבלנו איכות, אז מה רע?
שאלה חשובה יותר לדעתי היא – מי לעזאזל עוד
קונה עיתונים בכסף מלא ?
איני מכיר בית אחד מתוך עשרות בהם אני מבקר תדירות
בו ראיתי עותק עיתון כלשהו מלבד המקומונים המחולקים חינם.
עיתונים קוראים ברשת או שלא בכלל.
עוד סיבה לעבור לישראל היום.
משהו לא בסדר עם המספרים שמופיעים בכתבה.
מישהו חייב לדבר עם “ישראל היום” שיוסיפו את שורת המחיר (כולל אילת!) לשער הקדמי של העיתון.
אוקיי, עכשיו אני יודע מה לא בסדר: המחירים ללא מע”מ שמוצגים על העיתונים הם שקריים: 4.30 פלוס 16.5 אחוז הם 5.0095, כלומר חמישה שקלים ואגורה, ולא חמישה שקלים בלבד. ההנחה של חצי אחוז במס, לפיכך, מסתכמת לא באגורה ושתי עשיריות, אלא בקצת יותר משתי אגורות (כפי שאכן אתה כותב בכתבה, למרות שזה לא ההפרש בין המחירים שאתה מציין). כך גם במקרה של הארץ: חישבת נכון פער של כחמש אגורות בין המחיר הנכון לפני ואחרי הורדת המע”מ, אבל במציאות, ההפרש בין המחיר החדש שחישבת לבין המחיר הקודם הוא רק אגורה ושש עשיריות. זאת, מכיוון שהמחיר המלא הנכון של עיתון הארץ על בסיס מחיר ללא מע”מ של 9.90 ש”ח ומע”מ של 16.5 אחוז הוא 11.5335 ש”ח – יותר משלוש אגורות יותר.
מה אנחנו למדים מכאן? שהאילתים יצאו פראיירים ושילמו מחיר מופקע עד כה. או, לחלופין, שהעיתונים יצאו דווקא טוב כי עד הורדת המע”מ הם סיבסדו לנו את המע”מ באגורה או שתיים.
המאמר שלכם מדגיש את זה שאתם נובחים על הכלב הלא נכון.
הרי ברור לכל מי שיש לו מחשבון שכל הורדת שיעור המע”מ על מחירים הנמוכים מ-15 שקל אינה יכולה לבוא לידי ביטוי (מכיוון שהמטבע הקטן ביותר הקיים היום הינו 5 א”ג) כך שהורדת המע”מ בשיעור זה ברור שהיא העברת כסף מהמדינה לבעלי החברות. האזרחים לא יהנו ממנה.
לגבי העיתונים הנושא היה הרבה יותר מהותי בהקשר של המנויים אשר משלמים סכומים גבוהים מספיק שהורדת המע”מ צריכה לבוא לידי ביטוי.
שטייניץ – האיש והבדיחה.
זה העיקרון הקבוע בכל שינוי של המע”מ – המשמעות היא תמיד עליית מחירים. בכל פעם שמעלים את המע”מ, כל החברות מקפידות להעלות מחירים. ואני לא מדברת רק על מנויים, סלולר וכדומה – גם על שמפו, עוגיות ושאר מוצרי היומיום. בחיים שלי לא ראיתי (למעט המחווה העצובה למשך יומיים בסופרפארם בשבוע שעבר) שהורידו אותם חזרה. כל עלייה של המע”מ “לחצי שנה בלבד” פירושה עלייה ודאית שלא תרד בחזרה בכל המחירים לצרכן.