עורך nrg דורש מעורכי הטוקבקים לקחת אחריות
השבוע ראיינתי את עורך nrg מעריב, ארנון גל, על מדיניות הטוקבקים באתר ובבלוגים. בעוד באתר הטוקבקים ממתינים לסינון לפני פרסומם, בבלוגים כל התגובות מתפרסמות מיד עם שליחתן ומסוננות בדיעבד, על ידי הבלוגר ועל ידי העורכת האחראית על הבלוגים (ששמה לא נמסר לי). בין השאר שאלתי את גל על טוקבקים בעייתיים שפורסמו בבלוג של אראל סג”ל, והוא אמר שטעויות קורות, ושכל טוקבק כזה יימחק.
ביום שלישי התפרסמה הכתבה בעין השביעית. באותו יום שלח גל אימייל בתפוצה רחבה לעורכים באתר, בו הוא מודיע להם שהאחריות על פרסום טוקבקים לא ראויים תוטל על מי שאישר אותם לפרסום. הנה המכתב:
הודעה חשובה בעניין טוקבקים – חובה על כולם לקרוא
שלום, נא לקרוא את המייל הזה בעיון ועד הסוף:
חזרתי שוב ושוב על הכללים, הזהרתי, חידדתי וביקשתי תשומת לב מרבית – ועדיין אני פותח את האתר ונחרד מטוקבקים שמאושרים על ידי עורכים ומפיקים. אני לא יכול להרשות שהזלזול הזה יימשך.
קחו את הכתבה הבאה, (http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/050/547.html) שרצופה בטוקבקים משמיצים, גסים ופרועים שמוציאים לשון הרע ומאשימים אנשים ששמם המלא מוזכר בניאוף, בגניבה, ברמאות – ובמה לא. מי שאישר טוקבקים כאלה היה או רשלן באופן שאינו נסלח או חסר שיקול דעת באופן קיצוני.
להלן חלק קטן מהדוגמאות היותר חמורות.
ניסן – אנא דאג לחסום את הכתבה לטוקבקים ולהוריד את כולם באופן מיידי, והעבר לי דיווח מפורט לגבי כל טוקבק וטוקבק המופיע ברשימה מי אישר אותו.
[כאן צורפו צילומסכים של טוקבקים משמיצים מהכתבה; ע”ק]
[…]
והנה עוד דוגמא, חמורה לא פחות, שגם כלפיה אין לי כוונה לגלות יותר סלחנות:
האייטם על ערוץ 24 (http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/053/585.html?hp=0&loc=133&tmp=8488) הפך לבמה של התנגחות עדתית. דיון בנושא כזה הוא לגיטימי, אבל לא כשהוא גולש לאמירות גזעניות ובטח ובטח שלא לבדיחות ואמירות על השואה.
מיכל/נמרוד – אנא עיברו באופן מיידי על הטוקבקים בידיעה הזו ונקו אותה מכל מה שעובר את גבול הטעם הטוב והשיח המקובל.
[כאן צורפו צילומסכים של טוקבקים משמיצים מהכתבה; ע”ק]
המדיניות מהמקרים האלה (כולל) והלאה תהיה חד משמעית: מעתה נוציא את התיעוד הקיים במערכת לגבי כל טוקבק וטוקבק שעובר על רשימת הכללים והאיסורים (בלי לשון הרע, בלי קביעת עובדות שאין יכולת להוכיח – בעיקר בהקשרים שליליים, בלי שפת ביבים ובלי טוקבקים שכל מהותם היא להשמיץ או להעליב פרטים או קבוצות שלמות) – והעורך האחראי שאישר את הטוקבק ייאלץ לתת הסברים (במקרה הטוב) או לתת את הדין (במקרה הרע). הטוקבקים הם הפנים של כולנו, ואחרי אינספור אזהרות – אני לא מוכן לגלות סלחנות יותר. מדובר פה בעניין שהוא גם פלילי ובעיקר פוגע בבני אדם. לאף אחד מאיתנו אין את החירות לזלזל בכך או להפעיל שיקול דעת עצמאי.
ארנון גל | עורך ראשי אתר nrg
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
והכרתי פעם עורך בוויינט שהיה אומר מנגד “אתה לא תגיד לי מה מגעיל לי, ומה מגדיל לי.”
יודע מה? מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
אנשים לא מבינים לפעמים. הכלל ברשת הוא מותר לך להגיד מה שאתה רוצה, אבל באתר שלך. באתר שלי, אני מחליט מה יפורסם ומה לא כי האחריות היא עלי.
האיזון פה הוא בין הצגת האתר כמצליח (הרבה תגובות) לבין סינון יתר.
רק חבל שאין באתר מנגנון לדיווח על תגובה בלתי הולמת (עם CAPCHA, כדי שלא ישתמשו בו בצורה גורפת מדי) מה שהיה יכול להביא תגובות כאלו לתשומת לב העורך הראשי הרבה קודם (למשל אחרי ששלושה אנשים לפחות סימנו תגובה מסוימת כפוגענית).
[…] של עידוק על מאחורי הקלעים של nrg, הכולל מכתב של העורך אל הדסק ועורכי הטוקבקים, הזכיר לי […]
מעניין כמה הוא משלם לעורכים ולמפיקים שלו, שהוא מרשה לעצמו לדבר אליהם כמו אל טירונים ביום הראשון לגיוס.
כאילו שאין לאומללים האלה שום דבר לעשות, חוץ מלנקות עבורו את השירותים הציבוריים.
קופאי, אם סינון הטוקבקים הוא אחד מתפקידיהם של העורכים, הם צריכים לעשות את זה בתחושת אחריות דומה לזו שמנחה אותם בעריכת כתבות.
האמת, הופתעתי. הייתי בטוחה שקודקודי האתרים הגדולים דווקא מעודדים התלהמות בטוקבקים משיקולי רייטינג ופרסום.
עידו – קל להגיד. לעומת זאת עורך העומד מול רשימה של מאות טוקבקים ש-90 אחוז מהם אינו ראוי למאכל אדם, טעמו יתקהה ולבסוף רובם יאושרו. אם נמשיך עם המטאפורה, אתה מצפה ממנקה השירותים לקחת את עבודתו ברצינות כשהכלי המסופק לו הוא מברשת שיניים
אור, יפה אמרת.
ובעניין מכתבו של מר גל: הנה הם באים, הימים הקרים. מכתבו בוודאי יצור בנרג’ אפקט מצנן.
לו אני הייתי מאשר טוקבקים שם, הייתי מוכן לתת את ראשי ולסכן את מטה לחמי בגלל איזה הבל מקלדת שאיזה שמוק כתב ושלח?
בוודאי שלא. ולכן תיושם כאן ביתר שאת דוקטרינת “יש ספק-אין ספק” וברירת המחדל תהפוך להיות “מחק”. כך מצננים את השיח הציבורי. ושכרו של ארנון גל יצא בהפסדו.
ברור שהסטה, במיוחד אם היא מבוססת על שקרים, היא דבר גרוע ביותר. אבל אני חושבת שהקמפיין הזה יגרום לצנזורה של מה שלא נח לבעלי העסקים הגדולים לפרסם באמצעי התקשורת שלהם (או של החברים שלהם וכו’) תוך כדי הסכמה של הציבור לכך. תעמולה בקרב הציבור שתגרום לאנשים לחשוב: “בטח אם צנזרו, זה כי הוא הסיט!”, לא כי “זה לא נח לבעלי האתר שיקראו על העסקים המלוכלכים שלהם / של החברים (וכו’) שלהם”.
זה לא שעכשיו יש חופש ביטוי מטורף באינטרנט בטוקבקים ובפורומים.
מזמינה אתכם לקרוא: http://www.facebook.com/#!/notes/hilla-rotberg/nzwrh-y-yly-hwn-l-sbwnnw-
hybwr-hrb/306162687207
הקשורה התקין:
http://www.facebook.com/#!/notes/hilla-rotberg/nzwrh-y-yly-hwn-l-sbwnnw-