מקומו של יום האישה במטבח
יעל בן-ישראל, שמציגה את עצמה כפמיניסטית מעוצבנת, כתבה לי אתמול:
ראיתי את המודעה המצ”ב היום בעיתון (איזה מוסף פרסומי-רפואי של הארץ שבמקרה פרסם כתבונת על נשים ברפואה שחשבתי שיהיה לה פוטנציאל להיות מעניינת), והתעצבנתי. נראה לי שהיוצרים של הדבר הזה אפילו לא קלטו כמה אוקסימורוני (או סתם מורוני) זה לכתוב ‘לכבוד יום האישה הבינלאומי, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאת זו שצריכה לבשל לכל המשפחה שלך! תראי, רקע ורוד!’… בכל אופן, אחרי שגמרתי להתעצבן, רציתי להרגיש שאני לא היחידה אז חשבתי שאולי אצלך באתר יהיה לזה מקום. :)
אני מצרפת גם את המודעה שראיתי במקור, וגם צילומסך מהאתר. אני לא ממש מצליחה להחליט איזו משתיהן מרגיזה יותר.
4 במרץ, 2010 | בנושאים 404
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
אני באמת לא מבינה על מה את מתעצבנת.
“הם יוצאים מנקודת הנחה” כי זה המצב, מה לעשות. אולי לא נעים לך עם זה, אבל ברוב הבתים האשה מבשלת.
ולפנות למשהו שרוב הנשים עושות, והרבה מאוד גם נהנות מזה, נשמע לי הגיוני.
אני מציעה שתסיטי את העצבים הפמיניסטים שלך למקומות חשובים באמת, ולא לאיזו מודעה מטופשת.
גוף מסחרי בסך הכל פונה ללקוחות שלו, אל תנסי לחנך את מי שלא צריך חינוך.
זה לא שברוב הבתים האישה מבשלת. זה פרסום שפונה לקהל מאוד מסוים, ובמקרה הזה הוא בחר להשקיע את כספו בפרסום ממוקד.
זה כמו שאקס מפרסמים דאורדורנט לגבר, האם זה בגלל שרק גברים משתמשים בדאורדורנט? או שמא, האם זה בגלל שהניחוח של הדאורדורנט הזה מתאים רק לגברים? (ולנשים מתאים ניחוח אחר, מסריח פחות?)
לאבי ועל-מה:
לא. זה לא בסדר.
תמיד אפשר להגיד ‘זה בסך הכל המצב בשטח והם מתייחסים אליו’, אבל חלק מהקטע של מודעוּת זה לחשוב למה זה המצב בשטח, ולמה פרסומות בוחרות להנציח אותו.
ומה שממש לא בסדר הוא שהם מציגים את זה כפרויקט מיוחד לכבוד יום האישה הבינלאומי, מה שמראה שהם פספסו לחלוטין את מהותו של היום, שנועד להתמקד בדיוק במעמד האישה, בקשיים שנשים עומדות בפניהם, ולדברי האתר הרשמי גם ב-‘a global day celebrating the economic, political and social achievements of women past, present and future’. לעשות פרסומת שאומרת שלכבוד היום הזה הם עושים פרוייקט מיוחד, ולכל אורך הפרסומת להתייחס להנחה שנשים אמורות להיות אלה שמבשלות לכל המשפחה, ולכן הן אלה שאחראיות לבריאות, אתן מבינות חמודות שלי? זו אשמתכן אם אתן לא מבשלות בסדר—-אהמ, איפה הייתי? לעשות משהו כזה פשוט מעקר מתוכנו את כל הרעיון של יום האישה הבינלאומי. מיי פאקינג גודנס, זה לא אמור להיות מסובך! אתם רוצים לעשות את הפרוייקט הזה? סבבה. תעשו אותו. אתם רוצים ללכת על הנצחת סטריאוטיפים ולפנות רק לנשים? לא כ”כ נחמד, אבל סבבה. אבל אל תכרכו בזה את יום האישה הבינלאומי. מסובך? לא מסובך.
ואגב, לפני ששוב תציעו במתיקות שאקדיש את העצבים שלי ל’דברים חשובים באמת’ (שזו אגב אמירה מתנשאת ומעצבנת בפני עצמה), הפרסומת הזו היא סימפטום של תופעה קיימת. כסימפטום, אני חושבת שחשוב להצביע עליה. אם מסתכלים על כל פרסומת סקסיסטית כשלעצמה – או בכלל על כל פרסומת כשלעצמה – קל לומר ‘זו רק פרסומת, מה זה משנה’; אבל הבעיה היא שהפרסומות האלה מייצגות משהו, ומה שהן מייצגות הוא בעייתי.
אני מתנצלת על התגובה הרוגזת, אבל הגישה המתממת הזו מרגיזה אותי כמעט כמו הפרסומת עצמה.
אה, ושכחתי לינק:
http://www.internationalwomensday.com
התמה של יום האישה הבינלאומי השנה, אגב, היא: Equal rights, equal opportunities: Progress for all.
שוויון זכויות, שוויון הזדמנויות: קדמה לַכֹּל
או במלים אחרות: מתכוני בריאות לא קשורים ליום האישה הבינלאומי. גם לא סיילים על בשמים (כן, אפילו אם אלה בשמים לנשים ולא לגברים, ואפילו שזה פרסום ממוקד) וגם לא הרצאות של סקסולוגית.
שוויון זכויות.
שוויון הזדמנויות.
קדמה לכל.
רוצים לקשור את המוצר שלכם ליום האישה הבינלאומי? תדאגו שהוא מתאים למטרות של יום האישה הבינלאומי.
השאלה היא אם יום האישה מיועד להיות יום הפמיניזם, או יום שמכירים בתרומת נשים לעולם. וכן, במצב היום, נשים ממלאות פונקציה חשובה מאוד מאוד ולא מוערכת של דאגה לצרכי הבית והמשפחה. אפשר להביע צער שהחובה הזאת מוטלת כולה על נשים (גם כאלה שאלטרנטיבית ממש לא היו בענין) ולנסות לשנות את זה. אבל בינתיים, אם נניח שהן עדיין ממלאות את הפונקציה הזאת, לגיטימי להכיר בתרומתן. אחרי הכל, אם אני אוהבת את זה או לא, הרבה נשים, כשתגענה לסוף ימיהן ויישאלו מה עשו עם חייהן, יגידו “הייתי אמא טובה”. עצוב אם פמיניזם יגרום להן לחוש חסרות ערך, לא?
על אותו רעיון, בשלב מסוים הופקע יום האם מהאמהות, ועבר להיות יום המשפחה. האם הנטל בפועל עבר לאב? לא בטוח. אבל הכותרת השתנתה, בשם “שוויון זכויות, שוויון הזדמנויות” (אגב, זו סיסמא שמתאימה לפמיניזם ליברלי מוגבל, אך למה נפקד מהסיסמא הנחמדה “שוויון מהותי”?).
פרסומות מגדריות מרגיזות גם אותי. ויחד עם זאת, מה לעשות שעדיין, רוב הנשים אמונות על עבודות בית? מה, לבשל בריא לילדים זה לא חשוב? בטח שחשוב. ובוודאי שראוי לתת הערכה על העבודות הללו. אם את יום האם לקחו, אולי ביום האישה.
במיוחד אהבתי את “בריאות משפחתך ויקירייך” – כי בעצם מה יש לה לבשל בריא כדי לשמור על הבריאות של עצמה, זה הכל בשביל אנשים אחרים.
כמו חגים אחרים, נראה שגם יום האישה הופקע בידי גורמים מסחריים, ומה לעשות, שמירה על הסטטוס-קוו מוכרת יותר טוב מנסיון לחדש או לשנות פרספקטיבה. מצחיק (ועצוב) שחג שבא לקדש שינוי חברתי הפך למבחר הזדמנויות להמשיך ולהנציח את המצב כמו שהוא. זה לא רק האתר הזה, זה מליון פרסומות על “מבצעים מיוחדים לנשים” שמוכרים בדרך כלל ערכות שי ורודות ו”מפנקות” וכדומה.
יעל,
הפרסומת הזו לא מנציחה שום דבר, את נותנת לה יותר מידי קרדיט. היום היא בעיתון, מחר היא בפח.
למעשה, תגובה כזו מעידה על חולשת המין, ולא על חוזקו.
את צריכה פרסומות של וואטאוור (אין לי מושג אפילו מי מפרסם) לקבוע לך מה מצב האשה?
אני לא צריכה.
אני יודעת יפה את מקומי, ואת יכולתי, ואני יודעת לבשל או להגיד לבן זוגי לבשל, אני יודעת לנקות או להגיד לבן זוגי לנקות.
וצר לי שזה נשמע מתנשא, אבל בקטע שכתבת לא קידמת במאום את מעמד האשה, לא תרמת לשיוון, וסתם בחרת להטפל היכן שקל. כי פרסומות מטבען עושות שימוש ציני בחולשות/הרגלים של אנשים כדי למכור יותר, הן אפילו לא סימפטום, סתם תמונת ראי. וכמו מראה, גם הן ישתנו ברגע שהמציאות תשתנה.
למראות אין אג’נדה, ואני מקווה שאת לא מקללת את המראה כל פעם שלא מוצא חן בעינייך איך שאת נראית בבוקר.
אופס, יצא לי משהו שובינסטי. אני מצטערת.
המפרסמים לא אחראים על המצב הקיים. מי שאחראי למצב הקיים היא התרבות. המפרסמים אינם מעצבי תרבות. אם את נותנת להם את הקרדיט, הם ישמחו לשמוע את זה. אכן יש פרסומות שיש בהן עשיה תרבותית – במקרה של הפרסומת הספציפית הזאת אין. לא הפרסומת הזאת היא מה ששם את האישה במטבח. אם יש לך משהו נגד התרבות, את מוזמנת להאשים את התרבות – זה בדיוק כמו שלא תאשימי כל גבר שאומר לאישה שהיא יפה בכך שהוא משפיל אותה, כי מקובל להחמיא לנשים על המראה שלהן.
זה א’. ו-ב’ הוא שלפנות לקהל מבשלים ממין אישה זה חד משמעית לא לומר שמקומה של האישה הוא במטבח וזה המקסימום שמותר לה לעשות כי היא מזן נחות. 1. מעמד האישה היום רם בהרבה, נשים שבוחרות את מקומן המטבח מקבלות את הכבוד המגיע להן, הן לא נחשבות נחותות ; 2. גברים מבשלים עושים את זה או מתוקף מקצועם, או כי הם סיסי. כאן כבר יש בעיית מגדר ולא בעיה של פמיניזם. צאי נגד זה שהיו צריכים לפנות אל נשים, משום שחשבו כביכול שגברים מבשלים הם “לא גבריים”.
וואו, כמה טוקבקים מיתממים בתגובה אחת.
מה זה תרבות אם לא אוסף כל רכיביה, ובכללם פרסומות? גם לפרסומות יש תפקיד בעיצוב התרבות ולפעמים תפקיד מהותי (ובהחלט יש קמפיינים מוצלחים שהצליחו לשנות קודים תרבותיים לטובה או לרעה)
מעבר לכך, גם אם זו פרסומת שולית אני חושב שחובה להילחם בכל ביטוי שוביניזם, במיוחד כזה המנסה להתהדר בתמיכה ביום האישה.
ואבי, אני בהחלט אאשים גברים שאומרים לנשים שהן יפות מחוץ לקונטקסט לגיטימי בכך שהם משפילים אותן. זה שגברים מסויימים יצרו תרבות שיכולה להדיר נשים, לא אומר שכולנו צריכים להסכים לכך.
יצירות אמנות מצייתות ל”רוח התקופה”. ועל כן יש להאשים אותה, ולא את היצירות. פרסומות הן תולדה של רוח התקופה, אכן ישנן פרסומות שתורמות לקידומה של אותה הרוח. הרוח מתקדמת ולא נשארת לעולם במקום – ובמקרה שלנו מעמד האישה צועד לכיוון שוויון שהוא סינתזה בין שני הניגודים של הגבר והאישה. רוח התקופה הנוכחית היא חד משמעית לא שובניסטית. הפניה אל האישה לא נעשה מתוך כוונות פוגעניות, אלא שיווקיות.
ובעניין המחמאה: מבחינתי זה לא קשור לקונטקסט, כל עוד גבר לא משתמש במחמאה שלו כדי לתקוף את האישה אין רע במחמאה “טהורה”. הבעיה היא שכוונות המחמיא נתונות לפרשנות, ולפעמים היא מוטעית. זה מה שקרה לדעתי בפרסומת הזאת – אני בטוח שהפרסומאי לא התכוון לתקוף נשים, לא בטוח שהוא גם התכוון להחמיא להן. הוא פשוט התכוון לפנות אל מי שנראה לו באופן מיידי מבשל. הוא בדק ומצא שנשים עדיין מבשלות, למרות שיש להן גם ברירות אחרות. הפרשנות של הפמיניסטיות כאילו שמדובר כאן בתוקפנות היא מוטעית. הביעו נא אמון במפרסם ובתום ליבו, יצר ליבו טוב ואין לו כוונה להשפיל נשים. יצר ליבם של הגברים בכלל (ולא בהכרח שמדובר במפרסם גבר) גם הוא טוב, הם מכבדים את הנשים. מי שמפרש הושטת יד כהרמת יד, הוא על גדר הפרנואיד.
אני חושב שאתן עושות עוול לאמהות באשר הן ולמוסד האמהי המדהים, שנשים לא צריכות להתבייש בו.
יעל,
הרשי להצטרף להתעצבנות שלך.
לא רק שהם נתלים ביום שאמור לקדם שוויון לנשים כדי לבסס מצב שמפלה נשים, גם תראי מה הם מציעים.
את, האישה האלטרואיסטית שדואגת רק לאחרים לא רק שלא תצאי מהמטבח, אלא גם תשלחי לנו מתוכו תוכן שאת תפתחי בעצמך ואנחנו בתמורה לא נשלם לך שום דבר.
ואם תעשי עבודה מספיק טובה אז נהיה נחמדים ונואיל להשתמש בתוכן שלך למטרות מסחריות – כדי לקדם את האתר שלנו ולמשוך אליו גולשים ומפרסמים.
אבי, אתה יכול להסביר לי איפה התמימות פה?
ברור שיש ניצול קשה ובוטה יותר של נשים כל הזמן, אבל זה לא אומר שמחלקת השיווק של בית חולים שאמור לשרת את כלל האוכלוסיה צריכה לתרום את חלקה.
אני מצטרף להתעצבנות (המוצדקת) של יעל.
אם יש דבר שממש מעצבן אותי זו היתממות בסגנון של “אבל לא קרה פה שום דבר רע, זה בסך הכל תיאור מצב קיים”. מצב קיים הוא תולדה של אינספור תתי-מצבים והתנהגויות, וביניהם דברים כמו הפרסומת הזו. לומר שהפרסומת חסרת השפעה ולכן צריך לעזוב אותה זה כמו לומר שאם אני רק אמחזר את הבקבוקים שלי זה לא ממש יעזור לכל העולם, אז חבל על המאמץ. או אם אני אחסוך במים זה לא ישפיע על כל הכינרת.
פגיעה גדולה נבנית מהמון פגיעות קטנות, ואני חושב שיכול להיות נחמד מצידנו לא להיות כל-כך סובלנים למה שפוגע בחברינו. אחר-כך כשפוגעים בנו אנחנו בוכים עד השמיים ולא מבינים למה לאף אחד לא איכפת.
עכשיו משעזבתי את הפוסט הזה לכמה ימים, ואני לא מרגישה כ”כ את דחף ה-Someone is WRONG on the internet (קישור: http://xkcd.com/386 ), החלטתי בכל זאת להגיב, ולו לנקודה אחת, שהיא – בפראפראזה – עניין ה’מה אכפת לך מאיזו פרסומת מעפנה’.
ובכן, קודם כל, אכפת לי. מעצבן אותי לראות דברים כאלה בלי קשר להקשרם. אבל מעבר לזה, זו טענה קצת מטופשת בהתחשב באכסניית הפרסום. בסך הכל, זה לא שניסיתי לתת לזה כותרת ראשית ב’הארץ’; בין הפוסטים שפורסמו אחרי הפוסט הנוכחי אפשר למצוא עוד אוסף של מרכאות מיותרות, וגם הפניה לכתבה על כמה כלי תקשורת שפרסמו תמונה לא נכונה של קמעות אולימפיאדת החורף (כלי התקשורת המדוברים, אגב, הם: ‘העיתון הפולני “גזטה אולשטינז’סקה” […] מדריך הטלוויזיה ההולנדי “אברובוד”, העיתון הגרמני “די גלוק” ובלוג הספורט הספרדי “DeportesSpain.com”‘, לא פחות). אז, נו, אני חושבת שבין כל הסוגיות הרות-הגורל האלה אפשר אולי למצוא מקום גם לפרסומת מעצבנת. לא ככה?
לגבי כל הטענות על זה שהם לא התכוונו להיות סקסיסטים אלא רק לפנות לפלח השוק המתאים, אני חוזרת ומסבירה שהבעיה שלי היא לאו דווקא הפנייה הזו (למרות שהיא עדיין מטרידה אותי בגלל מה שהיא משקפת) אלא [כאן היתה באה הדגשה לו ידעתי איך להדגיש] העובדה שהם כורכים את זה ביום האישה הבינלאומי. ביום שמוקדש למאבק לשוויון ולעובדה שהמאבק הזה עדיין לא נגמר (למשל שנשים עדיין מרוויחות הרבה פחות מגברים על אותה עבודה, או, נגיד, שאנחנו חיים בתרבות שבה עדיין מצפים אוטומטית מאישה להיות זו שמבשלת לכל המשפחה, עד כדי כך שאשכרה מתפעלים מבעל מבשל).
אני מקווה שאתם יכולים לראות איפה הבעייה שלי. אבל אולי לא. אולי עשיתי שטות כשחזרתי לדיון ורק גרמתי לזה שכולם יחזרו שוב על הטיעונים שלהם.
אה, ואם כבר נסחפתי בחזרה לכאן, עוד כמה דברים שרציתי להגיב עליהם:
‘הרבה נשים, כשתגענה לסוף ימיהן ויישאלו מה עשו עם חייהן, יגידו “הייתי אמא טובה”. עצוב אם פמיניזם יגרום להן לחוש חסרות ערך, לא?’
יש כמובן הרבה זרמים של פמיניזם, אבל בבסיסו, אני לא חושבת שפמיניזם אמור לגרום לאישה להרגיש רע עם בחירות החיים שלה – רק לעזור לה לבחור מתוך מגוון אמיתי של אפשרויות. במלים אחרות, אני לא חושבת שפמיניזם אמור לגרום לנשים להרגיש חסרות ערך כי היו ‘רק’ אמהות (הרי התנועה הפמיניסטית בין השאר יוצאת נגד העובדה ש’עקרת בית’ נחשב למשהו שהוא לא באמת עבודה); אני חושבת שפמיניזם אמור לאפשר לנשים להבין שאם הן לא יכולות להיות אמא טובה, או עקרת בית טובה, הן לא חסרות ערך. מקווה שלא סיבכתי מדי.
אה, וגם אמרת משהו על ‘שוויון מהותי’, לעומת שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות – אני לא בטוחה למה התכוונת. כלומר, נכון ששויון זכויות/הזדמנויות הוא הגדרה ‘טכנית’ למדי (זו התמה של יום האישה הבינלאומי השנה; יש תמה אחרת כל שנה, ואני משערת שהפעם נבחר דווקא שנושא הטכני הזה, שקשור לשוויון במקומות העבודה וכו’, מסיבות כלשהן שלא ידועות לי), אבל ‘שוויון מהותי’ זה משהו נורא רחב ולא מוגדר.
אה, ואני מקווה שאיפשהו בכתוב לעיל יש איזושהי תשובה גם לאילן שחושב שאני עושה עוול ל’מוסד האימהי’, כי נראה לי שגם ככה כתבתי יותר מדי.
יום האישה הבינלאומי שמח לכולם! אני מאחלת לכם חופש בחירה, יכולת השתכרות שוויונית, ושתרגישו נוח עם ההגדרה העצמית המגדרית שלכם, תהא זו אשר תהא. :)
אני בעד שוויון, ואני מצטרף למאבק שעדיין לא נגמר. העובדה שפרסומת כזו כרוכה ביום האישה הבינלאומי שמוקדש לדברים הללו לא הופכת את זה לפוגעני, סתם לחסר טעם. אין כאן שום כוונה לומר שאישה מקומה במטבח כי היא נחותה מהגבר. שום כוונה!
בעבר התעצבנתי מפרסומות למטרנה/סימילק בכתבות על הנקה.
הדוגמה הזאת של יום האישה היא בדיוק אותו הדבר.
אבי – אם אין כוונה לקשר בין האישה והמטבח, למה הפרסומת פונה רק לנשים? בטעות התפלק להם? באמת נראה לך?
anon, לוגיקה מוזרה. מה רע בפרסומת שממוקדת בפלח שוק שהוא בערך חצי מהאוכלוסיה? יצא לי לראות פרסומות שמיועדות רק לחרדים, שהם קבוצת אוכלוסיה קטנה יותר.
לפי התאור, מדובר על כתבה שנשים יקראו בהסתברות גבוהה יותר ולכן תוחלת (“ממוצע”) הזמן שנשים יקראו את הפרסומת הנ”ל גבוה יותר מזה של גברים.
תסלחי לי יעל אך את אכן נשמעת פמיניסטית מעצבנת (או לפחות מעוצבנת).
הרעיון הפמיניסטי הכי מטומטם הוא שוויון.
כן. בדיוק כך.
מי אמר שגבר ואישה צריכים להיות שווים? גבר ואישה נולדו שונים ולא שווים, וכך הם צריכים להישאר.
זה לא אומר שאישה נחותה או צריכה להיות נחותה מגבר, או הפוך. זה אומר שלכל אחד יש תפקידים משלו, וזה בסדר גמור.
לא סולחת. מה תעשה לי? P-:
אם כבר מדברים אז באותו עניין, מסתבר שגם אגודת הסטודנטים בתל אביב עמוק בעניין הפמיניסטי:
(כאן: http://www.student.co.il/?CategoryID=704&ArticleID=5779&Page=1)
אירועי יום האישה בקמפוס כללו דוכנים שונים כולל דוכן מעניין של תחבושות היגיניות רב פעמיתוחברת הקוסמטיקה “קליניק” הציבה דוכן שנתן ייעוץ איפור לנשים” (לא נגעתי)
אה וגם ” במה של דיבייט- שבה סטודנטיות ערכו דיון בעד ונגד נושאים פמיניסטיים כמו: מפלגת נשים ומתן תמריץ כלכלי לעידוד נשים ללמוד מקצועות הנחשבים כיום כ”גבריים”, כמו הנדסה או מדעים מדוייקים”.
ווי, שוביניזם זה משעמם. במציאות הנוכחית נשים עובדות מספר שעות כפול מגברים (כי הן עובדות גם בבית וגם בשוק העבודה), מרוויחות פחות (גם בגלל אפליית שכר וגם בגלל שאף אחד לא משלם על עבודות בית) סובלות מהשפלות והטרדות (כי לגברים קשה עם זה שהן נמצאות בספירה הציבורית) וכל מה שיש לכם להגיד זה שלכל אחד יש את התפקידים שלו?
יאללה, יאללה
לניבה, אין טעם שנשים ילמדו מקצועות גבריים.
גם עורכות דין, מתברר, הן קודם כל אובייקט מיני:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3395757,00.html
הגאון שארגן את האירוע אפילו לא מבין מה הבעיה…
בתשובה ל “קחי כוס קפה ותרגעי” ולתגובה של יעל מה 8.3:
כמו שנכתב פה לא פעם, בפמיניזם יש הרבה זרמים. המילה “שיוויון” נזרקה בדיון הזה כמה פעמים, אבל התעלמתם מהעובדה ש”שיוויון” יכול להתבטא בהרבה דרכים.
יעל: השיוויון שאת מדברת עליו הוא שיוויון בזכויות. למשל, לי ולגבר שיושב לידי במשרד מגיע אותו שכר/ימי חופש/ חופשרת לידה וכו’. הטענה של זרמים מסויימים בפמיניזם היא, שכמו שטען מר קפה בעילגות ניכרת – גברים ונשים הם אכן שונים. לצורך הדוגמה – נשים יולדות וגברים לא. לכן, אם נתן לגברים ונשים אותן זכויות, לא נגיע למצב של שיוויון בפועל, כי ההבדלים בין גברים ונשים עדיין קיימים. אם נחזור לדוגמה שלי, אחת הטענות היא שלמרות שגברים לוקחים חופשת לידה, העומס לא מתחלק באמת באופן שווה בין הגברים לנשים ולכן בפועל, נשים עדיין מופלות, וזה עוד לפני שדיברנו על תקופת ההריון עצמה וטיפולי הפריה ושאר ירקות שגורמים למעסיקים לא להתלהב, בלשון המעטה, מההריונות של העובדות שלהם.
“שיוויון מהותי” מדבר על כך שעלינו ליצור תנאים התחלתיים שבמסגרתם *התוצאה הסופית* תהיה שיוויון. למשל, שההורה שעליו נופל מירב עול הטיפול בילד (בין אם גבר ובין אם אישה, כי המטרה היא שיוויון) יזכה להקלות מסויימות שישוו אותו\ה לעמיתים שעול גידול הילדים נופל עליהם פחות.
אני מודעת לכך שההסבר שלי אמורפי מעט ויש הרבה מקום לפרשנות וויכוח, אבל זו התחלה טובה לתשובה לכל הטרולים שטוענים שהעובדה שלנו יש פיפי ולהם יש בולבול מכתיבה איזה סדר חברתי עליון ובלתי ניתן לשינוי.
ובהמשך לתגובתי, הרחבה:
http://www.haayal.co.il/story_2588