צו השעה – (הטיעון נגד) קנייה כחול לבן

…by that simple gesture of destruction, I gave work to at least fifty people today… Father, by creating a little destruction, I am, in fact, encouraging life!

38 תגובות לפוסט “צו השעה – (הטיעון נגד) קנייה כחול לבן”

1. צפריר כהן on 27 באפריל, 2010 09:18

   הצד השני: כספים שהולכים למפעלים בארץ חוזרים חלקית את המדינה בצורת מיסים, וחלקית אל אנשים אחרים בארץ בצורת תשלומים אחרים של אותם אנשים שמתפרנסים מהמפעל (לדוגמה: בית הספר שבו לומדים כל אותם הילדים של העובדים במפעל).

   המילה “גורף” אכן מתאימה להצעת החוק הראשונית של יחימוביץ’. אולם תהליך החקיקה נועד לאפשר משא ומתן בין הצדדים השונים, כולל מערכת הבטחון.

   לא קראתי את הצעת החוק במצבה הנוכחי (למישהו יש קישור?), אולם מתוך בכתבה העדכנית יותר שסיפקת קראתי:

   ל”כלכליסט” נודע כי לאחרונה הגיעו הצדדים להבנות ראשוניות סביב ההצעה. לפי הפשרה המסתמנת, על חלק מהמוצרים לא יהיה חיוב גורף לרכישה כחול־לבן. כמו כן ייקבע אומדן מחיר עבור כל פריט, כך שמערכת הביטחון תוכל להתעלם מהחוק אם הצעת הספק הישראלי תהיה מעל 20% מהאומדן.

2. יובל on 27 באפריל, 2010 09:50

   תודה.
   ההגיון הפשוט כל כך חסר מהדיון הציבורי בימינו, במיוחד מאז ששלי יחימוביץ’ נכנסה למשוואה (הידעתם שכל מי שקונה בית משלם 15,000 ש”ח רק לצורך שימור מונופול המלט של “נשר”, ושיחימוביץ’ תומכת בזה?). לראיה ההפגנות שהתקיימו באוניברסיטת ת”א בשנה שעברה עקב פיטורי עובדי מלתחות הספריות והחלפתם בלוקרים מכניים: אחרי שהפגנותיהם הקודמות מנעו מהאוניברסיטה הבראה בדמות יישום דו”ח שוחט, הם סירבו לתת לאוניברסיטה לנסות לצאת מהגרעון באמצעות התייעלות. מי הפסיד? כנראה הסטודנטים והמחקר, שהם תפקידה של האוניבסיטה (ולא ייצור תעסוקה).

3. מיכל מורנו on 27 באפריל, 2010 10:07

   אני לא מסכימה.
   לאורך ההיסטוריה – מהלכים כאלה הוכיחו עצמם כמאוד מעצימים עבור כלכלות שונות בעולם.
   כך, השבדים מעדיפים לקנות תוצרת שבדיה – וגם קונים מוצר יותר איכותי וגם מעצימים את כלכלתם.
   אז למה לא אצלנו?
   פתחנו קבוצה בפייסבוק לכל מי שרוצה לתמוך במטרה ולעזור לכולנו לעזור לעצמנו:
   http://www.facebook.com/pages/qwnym-kwl-lbn/252541110231?ref=ts

4. עידן on 27 באפריל, 2010 10:40

   סבבה. מהיום אני אקנה רק מייד אין צ’יינה ושכל מי שעובד במפעלים בעיירות הפיתוח – שיסעו גם הם לסין.

   ועכשיו בלי ציניות – אולי יש בקניית כחול לבן סבסוד למפעלים בו המדינה והאזרחים “מפסידים” כסף. אבל אני מוכן לסבסד אותם על פני לשלם דמי אבטלה למובטלים חדשים שברור שבחיים לא ימצאו עבודה אחרת. זהו “הפסד” הרבה יותר גדול.

5. איציק. on 27 באפריל, 2010 11:26

   צריך לזכור שאמנם שינויים תורמים לרווחה בראייה הכוללת אבל הם יכולים גם לתרום לפערים החברתיים – לדוגמא, הכנסת מיכון יכול להביא לפיטורי עובדים ולכן גם אם בעל המפעל מתעשר יותר והתוצר יעלה נשארנו עם הרבה אנשים מפוטרים. אני כמובן לא טוען שבגלל זה צריך לדחות שינויים (טכנולוגיים, מסחר חוץ) אבל צריך למצוא דרך לאזן את זה.

   יש עוד טיעון שהוא תמיכה במפעלים שכן יש להם סיכוי, אם רק נעזור להם עם הבסיס – נתת כדוגמא ייצור רכבים ישראליים, אבל שים לב לתעשיית מיגון הרכבים שמתפתחת נהדר (פלסן) שצה”ל קנה ממנה מוצרים בתחילה.

   בקיצור, יש עוד צדדים במשוואה.

6. צפריר כהן on 27 באפריל, 2010 12:07

   איציק, עידן: הטיעון המיידי נגד מה שאתם אומרים הוא שאותם אנשים לא יישארו מובטלים אלא ימצאו לעצמם פרנסה.

   כדאי לנסות לפחות להתייחס לזה.

7. דניאל on 27 באפריל, 2010 12:12

   לכל התומכים ב”לקנות רק כחול לבן” כצעד שיעשיר את מדינת ישראל, אני בעד הרחבה של הקונספט.
   מעכשיו תושבי תל אביב יקנו רק תוצרת תל אביב,
   תושבי ירושליים יקנו רק תוצרת ירושליים, ותושבי דימונה יקנו רק תוצרת דימונה.
   זה יגרום לעושר גדול יותר בתל אביב, בירושלים, ובדימונה כולם ביחד.

   למעשה, מאחר וזה יהיה כל כך מוצלח, עדיף לחלק זאת גם לשכונות. תושבי פלורנטין יוכלו לקנות רק תוצרת פלורנטין, תושבי רמת אביב יוכלו לסחור רק עם רמת אביביים אחרים, ותושבי חולון יאלצו להפסיק עם מסעות הקניות הלא פטריוטיות שלהם בבת ים.

   אגב, זה אותו משל חלון שבור למשל שמדינת ישראל משתמשת בו כדי לשכנע אותנו שהעסקת עובדים זרים פוגעת בכלכלה. היא כמובן לא יותר פוגעת בכלכלה של תל אביב מאשר כשתל אביבי מעסיק תושב רמת גן.

8. אלירם on 27 באפריל, 2010 12:16

   וואו, נשמע לי כמו קשקוש גמור!
   אהבתי במיוחד את השימוש דוגמאות בלתי קשורות והסקת המסקנות השגויות. יש פה ערבוב בין טיעונים הקשורים למיקרו והשלכתם על המקרו בצורה מעוותת כלשהי.

   אם ניקח את דוגמת החלון המנופץ. אמנם 1000 השקלים שילכו לזגג אולי יבואו על חשבון החייט המסכן, אבל מה לגבי הסיכוי שאותו זגג יקנה אצל אותו חייט חליפה ואז 1000 השקלים בסוף יגיעו לחייט?

   אבל בואו נקצין את הרעיון. נניח שתמיד בעולם יהיה מקום זול יותר ואף אחד לא ירכוש שום דבר מתוצרת הארץ. כולם יחסכו כסף והרבה וכולם יפשטו את הרגל יחדיו. הכותב מניח שההוצאות של הפרט ירדו כי הוא קונה תוצרת חוץ וההכנסות שלו לא יפגעו כי כל השאר יקנו תוצרת הארץ. ברור שיש כאן כשל לוגי.
   הדרך היחידה להמנע מכשל כזה היא רק אם מספיק תעשיות ושירותים יהיו זולים יותר מהאלטרנטיבות מחו”ל. אז גם יכנס כסף (ייצוא מוצרים או שירותים) וגם לא ישתלם ממילא לקנות תוצרת חוץ, כך שהופ, שוב חזרנו למצב בו משתלם לקנות כחול לבן.

   עכשיו נצא קצת מהתיאוריה. מעשית, השוק מורכב הרבה יותר. מוצרים מסוימים אכן עדיף לקנות מחו”ל (לא צריך לתמוך במפעלים כושלים באופן עיוור) ויש טווחי הפרש בהם דווקא משתלם לשלם קצת יותר על תוצרת הארץ (משיקולי מאקרו, גם אם לא מתחשבים באידאולוגיה).

   בכל מקרה, כשהמחיר זהה, המוצר דומה ויש לפניכם שני מוצרים, אחד תוצרת הארץ והשני תוצרת חוץ, מה עדיף לכם לקנות לדעתכם?

9. מאיר on 27 באפריל, 2010 12:54

   לעידן, למה בחיים לא יימצאו מקום עבודה אחר? לאן נעלמו כל עשרות אלפי העובדים שבמשך השנים הוחלפו בייבוא? אחוז האבטלה בשנים האחרונות קטן יותר מכל שנה אחרת בהסטוריה, זה אומר שאנשים מצאו עבודה חלופית.

   לאלירם, הכשל הלוגי שלך לא קיים, כי (א) יש מוצרים ושרותים שאנשים חייבים לרכוש מקומית (ב) יש ייצוא שבעצם מתבסס על ההנחה שבמקום אחר יעדיפו אותך על פני תוצרת מקומית.
   ולסיום, אני לא מדבר על מחיר זהה: “אם משתלם לקנות בישראל, קונים בישראל, ואם משתלם לייבא אז מייבאים”

10. אורי on 27 באפריל, 2010 13:04

    לגבי רכישת ביגוד: אני לא לגמרי בטוח אם הידע שלי עדכני, אבל ככל הידוע לי נטייתו של צה”ל לרכוש ביגוד בחו”ל נובעת מעובדה פשוטה: הסיוע הביטחוני.

    לפי הכללים בהם ניתן הסיוע, ישראל חייבת להשתמש בו לקניות הצבא, והיא חייבת לעשות זאת ממפעלים בארצות הברית, גם אם הם מייצרים את המוצר בפועל במדינה שלישית. במלים אחרות, הסיוע הבטחוני הוא סובסידיה עקיפה ליצרני הנשק והמוצרים הצבאיים בארצות הברית.

    במצב כזה, הכסף שהצבא יגרע מקניות הביגוד בארצות הברית יוצא בכל מקרה על קניית מוצר בטחוני אחר בארצות הברית – וזה יהיה מוצר נחוץ פחות, כנראה – והכסף הנוסף שיוקדש לקניית בגדים בישראל ייגרע מהתקציב הממשלתי. קשה מאוד לראות תועלת כלשהי מגריעת תקציב למורים לטובת בגדים – במיוחד כשהצבא יתחמן את ההחלטה הזו בעוד שנה-שנתיים.

    אשר למבצע הפרסום: אין רע בו כשלעצמו. מדוע לא לקנות כחול-לבן? אם המוצר נאה וטוב בעיני, ואם הוא מוצלח – וודאי שאתן עדיפות למוצר ישראלי על פני מוצר מיובא כשאיכותם זהה.

11. צפריר כהן on 27 באפריל, 2010 13:20

    מאיר, יש לך נתונים יותר מדוייקים? הדודה שלי דווקא לא מסכימה לטענתך שאחוז האבטלה בשנים האחרונות קטן יותר מבכל שנה אחרת בהיסטוריה:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%94#.D7.90.D7.91.D7.98.D7.9C.D7.94_.D7.91.D7.99.D7.A9.D7.A8.D7.90.D7.9C . לצערי הדודה לא ציינה שם את מקורותיה ואני עצלן ולא טורח לחפש נתונים.

12. עידן on 27 באפריל, 2010 13:21

    מאיר וצפריר, לא כל האנשים בארץ עובדים במרכז ובני 20-30. הסיכוי עובד במפעל בן 50 במגדל העמק למצוא עבודה הוא קלוש. אפילו אם הוא היה מפוטר מטאואר…

13. אלירם on 27 באפריל, 2010 13:59

    מאיר, שמת לב שעל הכרזות רשום “קנה כחול לבן” ולא “קנה אך ורק כחול לבן”?

    השוואה לוגית היא של שני מקרים בהם המשתנה השונה היחיד הוא הקניה. לא אפקטים שאינם קשורים ישירות לטענה.

    האם יש ערך מוסף לקניית כחול לבן על פני קניה של מוצר תוצרת חו”ל? (יותר מקומות תעסוקה מקומיים)
    התשובה היא כן, גם לדעתך.

    תהיה עני יותר? בכלל לא בטוח. עוני הוא פונקציה של הכנסות והוצאות. אם הכסף שלך נשאר בשוק המקומי, זה יגדיל את ההכנסות שלך בטווח הארוך.

    על פי ההגיון שלך, לא כדאי לחסוך כסף כי לשים כסף בבנק גורם לך להיות עני יותר. אתה לא מוכן לקחת בחשבון את ההכנסה העתידית המוגברת שתקבל.

14. אסף שוחמי on 27 באפריל, 2010 14:27

    ידידי, אתה מפספס כאן את התמונה הגדולה – צה”ל אינו גוף פרטי שאמור לפעול לפי מה שמשתלם לו. אם רוצים לחזק את הכלכלה הישראלית, הוא צריך לקנות את הדברים שלו כאן ולא בסין. יש המון משתנים שאתה מתעלם מהם כי הם לא נוחים לך.

    כי אם הוא יעשה את זה, המדינה תצטרך להפנות את ההכנסה הפנויה להבטחת הכנסה, דמי אבטלה וקצבאות ביטוח לאומי. זה שאנשים מצאו עבודות במקומות אחרים זה נכון רק לחלק מהאנשים – לך אתה, בגיל 50, לעבוד כנציג שירות בחברה סלולרית או בחנות בגדים.

15. מאיר on 27 באפריל, 2010 15:41

    לצפריר, הכוונה היא לא ספציפית לרגע זה ממש [אנחנו יוצאים ממיתון] אלא לתקופה הנוכחית. אבטלה זה נתון עם תנודתיות גבוהה, ויש למצע אותו.

    נתונים: ב-08 שיעור האבטלה היה 5.7% זהה ברמתו לשנת 95, ושניהם יחד היו הנמוכים ביותר בישראל. כיום שיעור האבטלה הוא 7.4% ובמגמת ירידה, והוא בהחלט בחלק התחתון של הטווח ההיסטורי.
    מקור המידע הוא bankisrael.gov.il

    עידן, כדי שהטענה הזו תהיה נכונה, צריך להראות ששיעור האבטלה בפריפריה גדל עם השנים, ולא יורד אחרי סגירת מפעלים. לא מצאתי נתון שמאמת את זה.

    אלירם, הפרסומות ברדיו בהחלט אומרות: קנה *רק* כחול לבן.
    אני עני יותר כאשר אני משלם יותר עבור מוצר. אני מעדיף בהפרש ליצור מקומות עבודות אמיתיים ולא מונשמים. שים לב שנתתי את הדוגמא שעדיף שצה”ל יוציא את החיילים לנופש בצפון, וייצור בדרך הזו מקומות עבודה, מאשר יבזבז יותר כסף כדי להחזיק מקומות עבודה קיימים.
    או במלים אחרות: תאר לך שצה”ל קונה בגדים בסין ולכן חוסך 100 מיליון ש”ח, זה המצב הקיים. בכסף הזה הוא קונה לכל הקצינים סל ממתקים של עלית לפסח.

    אז עכשיו מה עדיף, שהוא יעבור לקנות בגדים בישראל, 50 עובדי עלית יאבדו את עבודתם, אבל 50 עובדי טקסטיל כן ימצאו עבודה?

    השורה התחתונה היא אין מקומות עבודה מאין, זו רק אשליה של יצירת מקומות עבודה על ידי בזבוז עודף.
    אני אומר בא נכריח את צה”ל גם לקנות בגדים בישראל וגם חבילות שי של עלית, ואף אחד לא יאבד את מקום עבודתו וכולם יהיו מרוצים. זה נשמע לך הגיוני?

16. אלירם on 27 באפריל, 2010 15:52

    בכלכלה אתה אולי חזק יותר ממני, אבל חשבון אני יודע.

    יאללה, נלך על הדוגמה שלך. צה”ל קונה בגדים בסין ולא בישראל.
    בכמה כסף הוא קונה את הבגדים בסין כשהוא חוסך 100 מליון ש”ח? נניח שבסין זה חצי מחיר מאשר בארץ?

    אז נניח ש 100 מליון הלכו לסין ו-100 מליון הלכו לעלית בדרך שלך. זה שמר על 50 מקומות עבודה בעלית.

    אבל אם הוא היה קונה בארץ, 200 מליון ש”ח היו הולכים ל 50 מקומות עבודה של עובדי טקסטיל, ונחש מה, ב 200 מליון ש”ח, גם מפעל הטקסטיל יקנה סלסלות שי גדולות לעובדים שלו. העובדים שיקבלו משכורת (ולא דמי אבטלה, גם זה חסכון מהמסים שלנו) יוציאו את הסכומים בשוק הישראלי וייצרו עוד מקומות עבודה.
    אותם 200 מליון יתגלגלו בין עסקים בישראל עד שיעלמו להם (בחשבונות בנק, קנית מוצרי יבוא, חסכונות או צנצנות מלאות מטבעות בסלון)

    ההבדל בין שני המקרים הוא שכשאתה מעביר 100 מליון ישירות לסין, הכסף הזה, כמעט תמיד, לא חוזר לארץ ולא “מסתובב” ויוצר תעסוקה והכנסות. הוא עובר לכלכלת סין.

    לי תמיד עדיף לקנות במקום שבו יש סיכוי שחלק מהכסף יחזור אלי. גם לצבא. (וזה שלצבא יש לפעמים מגבלות הקשורות בתקציבים ואופן בזבוזם לא קשור לנושא.)

17. מאיר on 27 באפריל, 2010 16:28

    אלירם, לפי ההיגיון הזה עדיף בעצם לצה”ל לשלם 300 מיליון ש”ח במקום 200, לא? למה שעובדי הטקסטיל יסתפקו במעט, אם גם ככה הכסף הזה עובר הלאה, וחוזר חזרה לישראלים ולצה”ל, זה אינטרנס של כולם לשלם יותר.

    ולפי ההיגיון הזה עדיף לצה”ל להקים מפעל ג’יפים, ולא להעביר כסף ישירות לאמריקאים, לא?

    איפה לדעתך עובר הגבול? במספרים. ולמה דווקא שם? למה לא 5% מעל או מתחת?

18. צפריר כהן on 27 באפריל, 2010 16:30

    אלירם: תיקון. במקרה הכי גרוע, 120 מליון ש”ח היו הולכים לעלית.

    כמוכן, צריך להבדיל בין שני דברים שונים:

    1. צה”ל ממומן מתקציב המדינה. לגיטימי מצד המדינה להחליט שצה”ל יקבל 20 שקלים יותר בסעיף מסוים כדי לחסוך למדינה הוצאה של 20 שקלים בסעיף אחר של התקציב.

    2. ההחלטה שלך אם אתה קונה מוצרים ישראליים או סיניים היא כבר החלטה אישית.

19. צפריר כהן on 27 באפריל, 2010 16:40

    מאיר, אתה בטח יודע שחלק ניכר מהסיוע הצבאי האמריקאי הוא בדולרים, ולמעשה אפשר לקנות איתם רק מארה”ב.

    או כמו שאומרים באמריקאית: http://en.wikipedia.org/wiki/Buy_American_Act

20. מאיר on 27 באפריל, 2010 16:43

    יודע, אמריקאים זה רק דוגמא. תחליף אותם ברנו צרפתי או טויוטה יפני, במקום שצה”ל יקנה אותם, עדיף שייצר. ישאיר כסף בארץ.

21. אדר on 27 באפריל, 2010 17:16

    מאיר אתזור: הטור הזה היה מעניין ביותר, אבל לדעתי חסרה בו התייחסות לנקודה מוסרית חשובה. אם צה”ל חוסך כסף בייצור התחתונים בחו”ל, ומייצר אותם בסדנאות יזע בסין במקום – אז נשאר לכולנו קצת יותר כסף בכיס, אבל אנחנו תומכים בתעשיית עבדות שמשלמת לפועלים סינים דולר ליום. אז כן, אני מוכנה להיות קצת יותר ענייה אם אני יודעת שאף סיני לא מת ברעב בשבילי. אנחנו חיים בחברת שפע, אחרי הכל. לא יקרה כלום אם נגדיל ראש ונביע קצת אכפתיות מעבר לשורה התחתונה של הרווח או ההפסד.

    ב-The Story of Stuff (כדאי לגגל) מסבירה אנני לאונרד על איך הדברים שאנחנו קונים – ומשוכנעים לגמרי שהם זולים – הם בעצם קצת יותר יקרים, רק שהעלות לא נופלת על הגב שלנו. הבעיה האמיתית היא שהתרגלנו לכך שהם זולים מהשווי האמיתי שלהם, התמכרנו לניצול של העולם השלישי, ועכשיו קשה לנו להיגמל.

22. מאיר הכוכב on 27 באפריל, 2010 17:45

    “עצומת עושי הנרות” הסאטירית של באסטיאט שבה הוא כותב לפרלמנט מכתב בשם עושי הנרות שסובלים מתחרות “לא הוגנת” מצד השמש ומשתמש בכל הטיעונים המוכרים של שמירת מקומות עבודה וכו’
    http://en.wikipedia.org/wiki/Candlemakers'_petition

    “כתב ההגנה” הקפיטליסטי ל Story of stuff:
    http://www.youtube.com/watch?v=c5uJgG05xUY

23. איתמר on 27 באפריל, 2010 18:13

    צפריר ומאיר, כמו שאומר אלירם, גם אם חסכתם 50% במחיר של מוצר, אז רק 50% נשארים לכם לבזבז (במקרה הטוב במשק הישראלי, במקרה הרע על עוד מוצרי יבוא).

    מצד שני, כדאי לזכור בדיון הזה את הצד של הייצוא. לא כל הכסף שהולך על מוצרים מיובאים “נעלם”. חלקו חוזר אלינו- למשל, כסף שהלך לסין על בגדים, יכול לחזור כשסין קונה שדרוגי מזל”טים מרפא”ל.

    השורה התחתונה היא מה מאזן היצוא\יבוא ותפקידה של הממשלה לשמור אותו חיובי (כלומר, יותר ייצוא מייבוא)

24. Aya on 27 באפריל, 2010 19:54

    עוד נקודה לא ממש קשורה היא שלמרות שיצור בארץ וקנייה מתוצרת הארץ תומכת הכלכלה הישראלית, מדובר בהרבה מקרים בבזבוז מים קיצוני. בעיקר עם מדברים על תעשיית הכותנה, וכמובן החקלאות.

    קניית תפוזים ישראלים אותי תתמוך בחקלאים, אבל כולנו משלמים את המחיר בעליית מחירי המים ובאובדן שטחים ירוקים.

    לא נראה לי שבזבוז מים צריך להיות שיקול כשמחליטים מה לקנות, אבל מאחר ומערכת השיווק של משרד התמ”ת (או מי שיזם את הפרסומת) עשו את הקישור, נראה לי שבכל זאת חשוב לציין.

25. איציק. on 27 באפריל, 2010 21:49

    צפריר, עדיין נשאר הטיעון של תמיכה בסיסית בחברות שעוד יצמחו.
    כמו כן יש עלות להזזת אנשים ממקום עבודה אחד לשני, מה גם שאנחנו לא חיים במודל כלכלי פשוט של תעסוקה מלאה ללא אבטלה.

    לדעתי צריך להעדיף תוצרת הארץ כאשר מדובר בתחום שעדיין מתפתח (בניגוד לתחום גווע כמו הטקסטיל*) או כאשר ההפרש אינו גבוה מדי לטובת התוצרת הזרה.

    *תקנו אותי אם אני טועה.

26. צפריר כהן on 28 באפריל, 2010 00:22

    כמות הכותנה שמגודלת בארץ אכן פחתה מאוד מאז שנות השבעים והשמונים.

    אגב, גם כותנה וגם פירות הדר הם גידולים שאין בעיה להשקות עם מים ממוחזרים.

27. Aya on 28 באפריל, 2010 01:50

    צפריר – לא מדובר פה רק על גידול הכותנה, אלא גם, ובעיקר על יצור בד מכותנה גלמית – תהליך שמשלב צבעים, כימיקלים רבים ושטיפות חוזרות ונישנות. שלא רק משתמשות במים נקיים, אלא גם מזהמות מי תהום. שוב, הקישור בין מים וקניה מתוצרת הארץ נעשתה בידי המפרסם – לדעתי זאת לא סיבה מספיק טובה לקנות רק מיצור סיני לדוגמא.

    הפוסט הזה הפך לשיחת הים אצלינו, ונקודה נוספת בקמפיין שמאוד מפריעה לי (ושוב, לא כל כך קשורה לקניה מתוצרת ישראל) היא הבילבול המכוון בין ארץ ישאל ומדינת ישראל. הרבה אנשים שחוסכים במיים לא עושים זאת מתוך אינטרס לאומי, אלא מתוך אינטרס אקולוגי, לחסוך במים (כמו בחשמל או בשקיות ניילון) מקטין את הנזק זאנחנו גורמים לארץ ולמקורות המים, בלי קשר לאינטרסים לאומיים. בארצות אחרות (ארה”ב לדוגמה) יש תנועה חזקה של קנייה מתוצרת מקומית בכדי למנוע העברת סחורות באמצעים מבזבזי אנרגיה (שוקי האיכרים הם דוגמה טובה לכך, אבל לא רק). לדעתי היה אפשר לשכנע הרבה אנשים בקלות רבה יותר לקנות מתוצרת מקומית כדרך להתחשב בסביבה, ולא בכלכלה הישראלית.

    בנוסף, נראה לי שאינפורמציה היתה מועילה פה הרבה יותר – האם מישהו יודע איפה אני יכולה להשיג מכנסי ג’ינס משל שמיוצרים בארץ? מה עם מחשב חדש או סיר לחץ? אני יכולה לחשוב על חברות שמוכרות את המוצרים האלה אבל אין לי מושג עם הם מייצרים בארץ או בחו”ל.

28. אלירם on 28 באפריל, 2010 09:04

    מאיר, למרות שאני בטוח שכתבת את זה בצחוק, האמת היא שאתה פשוט צודק. עדיף לצה”ל לשלם 300 מליון במקום רק 200 מליון.
    יותר מזה, יש לא מעט חברות קפיטליסטיות שעושות משהו דומה. אז אולי הן לא משלמות יותר על המוצרים שלהן אבל הן תורמות לא מעט כסף לכל מיני ארגוני צדקה ומטרות טובות. למה הן עושות את זה?

    גם מטוב לב, אבל גם כי יש להן אינטרס ארוך טווח לשפר את המדינה שלהן כדי לשמור על שוק יציב. ולא, זה לא תמיד משמש ככלי שיווקי.
    אנחנו שומעים על בנק X שמסבסד ספרים, אינסוף עסקים שתורמים בשירותרום וכו’. יש עוד הרבה תרומות שלא מתפרסמות. שאל את העמותות השונות.

    אז כן, היה טוב יותר אם צה”ל היה יכול לפזר כספים על התעשיה המקומית.

    הבעיה היא, שיש כאן כמה אינטרסים מנוגדים ואילוצי תקציב שיש להתחשב בהם.

    הנקודה שלי היא שבקניית תוצרת מקומית יש ערך מוסף ארוך טווח שצריך להתחשב בו בשיקולי ההחלטה איפה לקנות. זה הכל. הפוסט שלך מנסה להראות שאין שיקול כזה או שהוא זניח.
    אני לא חישבתי אם התועלת הזו שווה 5%, 20% או 120%. לא יודע. שכל אחד יעשה את החישוב שלו. אבל התועלת הזו קיימת. גם בחיזוק ארוך טווח של השוק המקומי וגם בשיפור הסביבה בה אתה חי גם מחוץ לשעות העבודה. לאבטלה יש השלכות רבות שאינן כלכליות בלבד.

    כדאי לקנות כחול לבן. בגבולות הסביר. לא מחייבים אף אחד לשום דבר.

29. דני on 28 באפריל, 2010 16:05

    הקמפיין לכחול לבן הוא בסך הכל מס שפתיים זול, אם תרצו – מצג שווא לאוכלוסיה, שמסתיר את התחברותה של מדינת ישראל לרוחות הניאו-ליברליזם והגלובליזציה שמנשבות ברב העולם (המערבי בוודאי); ואנשים ימשיכו לקנות תוצרת זולה מסין ואפריקה, גם בלי הניתוח המיותר של הכותב הנכבד.

    הדבר דומה קצת לקמפיין “עבודה עברית” שמסתיר מאה אלף אישורי עבודה חדשים, או הודעות לתקשורת על “פנינו לשלום”.

    *

    לסיום – מילה לעידו: חבל שאידאולוגיה ניאו ליברלית מקבלת פה במה, למרות שגם כך קיימת שליטת כמעט מוחלטת של הקולות בעד הגלובליזציה בשיח הציבורי. אם הכוונה בבלוג לעודד מחשבה – פה מדובר בהחמצה.

30. צילה on 28 באפריל, 2010 23:33

    הטיעון האקולוגי לא מונע קניית תוצרת הארץ, להפך.
    בארץ החקלאות מבוססת על מים אפורים והתעשיה כפופה לסטנדרטים של המשרד לאיכות הסביבה (אולי לא במידה שהיינו רוצים אבל עדיין יש פיקוח כלשהו).
    בסין לעומת זאת אין כל פיקוח כזה. מכיוון שסין היא על פני כדור הארץ וזיהום שנפלט שם ישפיע דרך ההתחממות הגלובלית גם עלינו עדיף לנו שהבגדים ייוצרו בארץ.

    בנוסף יצור בארץ מונע את הטיול הלוך ושוב של הכותנה מהארץ וממצרים לסין לצורך יצור ואז חזרה לארץ לצרכנים.

31. להטוטני המספרים: מאבטלה מקומית לאבטלה גלובלית « תיקון עולם on 29 באפריל, 2010 08:13

    […] מאבטלה מקומית לאבטלה גלובלית מאת א' מאיר אתזור כותב בבלוג "חדר 404" של עידו קינן (פורסם במקור ב"התמונה הגדולה") על […]

32. דניאל on 29 באפריל, 2010 11:35

    עידו – אני דווקא מברך.
    נדיר למצוא קולות שהולכים נגד הזרם. כולנו מוקסמים מהרעיון של “לקנות כחול לבן” ועל הדרך להפוך את המדינה שלנו לעשירה יותר. צריך הרבה ביצים כדי להוכיח שדווקא אם נגביל את עצמנו לכחול לבן, נהיה עניים יותר.

33. יוחאי on 29 באפריל, 2010 13:08

    אולי פספסתי אבל לא ראיתי התייחסות לזה עד עכשיו, זה שאחוז האבטלה נמוך לא דווקא אומר שליותר אנשים יש אוכל טוב בבית.

    מעבר לזה לא ראיתי התייחסות לדרך המדידה של אחוז האבטלה.

    המדד לחברה בריאה הוא כמה אנשים בה מאושרים ואם המצב הוא בר קיימא, לא אחוז האבטלה בה, מכוון שהמצב בישראל איננו בר קיימא (כמו ברוב העולם המערבי) אחוז האבטלה הוא בסופו של דבר נתון שולי למדי.

34. דניאל on 29 באפריל, 2010 15:37

    אדר – אתה מבין שהתוצאה של לא לקנות מסין יהיה שכל הסינים שאתה אומר שמרוויחים דולר ליום, ירוויחו במקום 0 דולר ביום?

    כשאתה קונה תוצרת סין, אתה מאפשר לאנשים האלה להתרומם מעוני. אתה מאפשר להם לעבוד בכבוד, ולשפר את איכות החיים שלהם.

35. א' on 29 באפריל, 2010 18:57

    @יוחאי- כן, פספסת. שתי תגובות מעליך יש לינק לפוסט שמתייחס בדיוק לנקודה שהעלית, וקצת מעבר.

36. יוחאי on 29 באפריל, 2010 18:57

    סליחה, ממתי לעבוד בדולר ליום ולספוג חומרים רעילים להחריד זה לעבוד בכבוד ולהתרומם מעוני ?
    זה נקרא עבדות וניצול.

37. נדב פרץ on 15 ביוני, 2010 00:22

    קצת באיחור, אבל כדאי שלפחות מי שקורא את התגובות באיחור יהיה מודע לעובדות.
    הנתונים בבנק ישראל מתחילים ב-95′, כך שלהגיד ש’אלה הנתונים הנמוכים ביותר מאז ומעולם’ זה פשוט דמגוגיה שקרית.
    אין לי נתונים מדוייקים מול העיניים, אבל בין השנים 1967-1975 אחוז האבטלה היה, לרוב, נמוך מ-4%.

38. סיגל on 10 באוגוסט, 2012 19:26

    בימים הקרובים אתחיל להדריך בבתי ספר על עידוד צריכת מוצרים כחול לבן וכן עידוד יזמות ישראלית. בבואי להכין עצמי לקראת ההדרכה עלו בי ספקות רבים אם להצדיק את הקמפיין או לא.
    לשמחתי מצאתי את המאמר הזה ואת התגובות שלכם ולאמר לכם את האמת? אני בדילמה .
    הדרכה מטעם… או דיון וסיעור מוחות אמיתי עם התלמידים?
    בקיצור- יש לי כבר ספקות לגבי המשימה שלקחתי על עצמי כי עלי להיצמד לתכנים מוכתבים מראש…

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.