תשובה למסיונרים של התפילין
סיבוב ברחובות מרכז תל אביב, במיוחד בימי שישי, מתקיל אותי עם לא מעט נתפלין, האנשים שנטפלים אלי ומבקשים שאניח תפילין, למרות שאני חילוני (ובעצם, בגלל שאני חילוני). אני מחפש את התשובה האולטימטיבית לפניה המסיונרית שלהם, “הנחת תפילין?” / “רוצה להניח תפילין?”, משהו ברמת הזינג שישאיר אותם שותקים לפחות עד שאתרחק מספיק כדי לא לשמוע את התשובה שלהם. משהו כמו:
– יהודי, הנחת תפילין היום?
– לא עניינך.
או מה שג’וני הציע,
– רוצה להניח תפילין?
– [פאוזה קצרה ואז צחוק מתגלגל, שממשיך בזמן שאני מפנה את הגב ומתרחק מהמקום].
יש לכם הצעות? טקבקו.
• מן הארכיב: זהירות, תפילין!
4 ביוני, 2010 | בנושאים 404
אנחנו אוהבים שעונים כך:
-הנחת תפילין?
-אכלת גויאבה?
עשרים ושלוש שנה אני לא מניח, דווקא עכשיו להתחיל?
“הם נראים מונחים יופי בדיוק איפה שהם עכשיו.”
“לא תודה, אני אלרגי.”
“מצטער, אבל עד הניתוח אני רשמית נחשב עדיין אישה.”
אני פשוט אומר שאני נוצרי קתולי.
בחיוך ובלי טיפת ציניות: “לא, אבל תודה רבה על ההצעה”. זה עושה את שלו. לא צריך להתעמר באנשים שעומדים שעות תחת שמש שרבית בבגדים מחניקים ומנסים לעשות לטובתך (בין אם נסיונם מרגיז אותך או לא). זו פשוט כפיות טובה.
אז כשמישהו מציק לי ברחוב בלי שום פרובוקציה מצדי זה בסדר ואפילו חיובי, אבל כשאני מציק למישהו שהביא את זה על עצמו אני כפוי טובה?
מה עם: “לא, אבל חברה שלי תשמח”
“לא, אבל נגעתי שלוש פעמים באף ורקדתי ריקוד קטן, זה בדרך כלל מסדר אותי לכל השנה”
“לא.. אולי אתה רוצה לשים כובע עם נוצות? לא? מה איכפת לך? זה לא מזיק, מקסימום, לא קרה כלום. זו מסורת!”
– אדוני, הנחת תפילין היום?
– מה? כן, בטח, פעמיים!