מהנעשה בבלוגיה

• טל גוטמן ב”קורות ממלכת עילם” לא יודע איך להתמודד עם ערסים. “אני מגלה שאני לא יודע מה לעשות במצבים כאלה. אני יודע מה לעשות כשאנשים מולי הם בני תרבות. אני יודע מה לעשות כשאנשים מסביבי עוברים את סף הרעש ונהיים אלימים. אני לא יודע מה לעשות כשהדבר היחיד שהצד השני מבין זה איומים וכוח, והוא יודע שבאקדח שלי אין כדורים. חוסר האונים הזה מתסכל מאוד”. קליק >>

• צחי בדרה ב”גבר” לא מרוצה מבנימין נתניהו. “בסוף, איכשהו, הוא יורד מהעץ. הבעיה היא שהוא אפילו לא מחכה לסולם. הוא קופץ ונופל על התחת, פותח את הראש, לפעמים שובר יד. אבל לא, זה לא הוא. הוא יודע לסבן את כולם, ולשכנע אתכם שהעץ אנטישמי והרצפה היא גלגול נשמות של היטלר, סדאם חוסיין ואנטיוכוס גם יחד”. קליק >>

• זיו פרנקל ב”מדידות מה-BuySide” על שווי השוק של אפל ומיקרוסופט. “נפל דבר בעולם הכלכלה העולמי. ביום רביעי האחרון עקף שווי השוק של אפל את זה של מיקרוסופט. עיתוני הכלכלה שלנו נעמדו בשורה ואחד אחד דיווחו על המאורע תוך הרעפת סופרלטיבים על האחת וקיטונות של בוז על השנייה. […] יש רק בעיה אחת – יש מעט מאד משמעות בנתון הנ”ל”. קליק >>

• נ’ ב”וירטואל קרמבו” על מותו של גארי קולמן:

קליק >>

• מני אבירם ב”קורדרוי” עם “אסופה אקלקטית של שירים לרגל האווירה הכיפית שמסביב, שבעיקר מחדדת את תחושת חוסר האונים”. קליק >>

• ניר יניב ממשיך ב”גבר” את הליין האנטי-מיינסטרימי שלו. בטור הקודם שלו יצא נגד הולדת ילדים, ובנוכחי נגד חתונות. “זוגות-זוגות נמשכים האומללים הללו אל אורה של החופה, כעש למנורה, אלא שגורלם, כמובן, יהיה נורא יותר. העש לפחות ימות מהר”. קליק >>

אורי קציר ב”מחשבה שנייה” מקשר בין סגירת בלוגלי, האייל הקורא, רשימות והכמעט-סגירה של גרייפס: “הבלוגוספירה, כמו כמעט כל דבר בחברה שלנו, היא עניין המופרט עד לפרודותיו הבסיסיות ביותר, הלא הוא הכותב הבודד. מי שמוכן לעבוד בהתנדבות מעדיף לעשות זאת קודם כל – ולעתים אך ורק – עבור עצמו. מי שמוכן לייצר פרויקט וולונטארי עבור הכלל מגלה עד מהרה שההשקעה המתבקשת בכיוון זה הולכת וגדלה בקצב מהיר עד ששוב אין הוא מסוגל לעמוד בעומס“. קליק >>

• ויטלי מיז’יריצקי ב”UXtasy” על הבעייתיות שבשם של הקוראל של ידיעות טכנולוגיות, “עברית”: “אין קורא דיגיטלי עברי נוסף, זה היחיד שיש. לכן על פניו נראה שעבודת ה-SEO על האתר הזה צריכה להיות הדבר הכי פשוט בעולם, שכל ילד יכול לעשות. אבל מישהו בהנהלה לא רצה להקל את החיים על צוות האתר, ולכן במקום לבחור שם מקורי שיוביל אך ורק לאתר שלהם, הם הלכו על עברית. חמישים ושבע מיליון תוצאות בגוגל. בהצלחה עם זה. אני ממליץ שלגרסה הבאה יקראו “כסף” (שבע מאות שבעים ושבע מיליון)”. קליק >>

• אמיר דותן ב”עיצוב שמיש”: “מתן האפשרות לראות רק את שדות החובה בטופס – פשוט וחכם”. קליק >>

• עדנה אברמסון כותבת ב”הרפובליקה הספרותית” על הנגשת ספרים לעיוורים. “5% מהספרים [שיוצאים בישראל] מונגשים לעיוורים. חמישה אחוזים. חמישה אחוזים שכוללים גם חומרי לימוד, ספרי הכנה לבגרות, ספרי הכנה לפסיכומטרי. כמה ספרי קריאה נותרים מונגשים לאוכלוסיית העיוורים בארץ? כמה מהם יכולים לקרוא את הספר החדש של פול אוסטר, של יורם קניוק או של סאראמאגו? כמה מהם יכלו לדבר יחד עם כולם על הארי פוטר כשיצא כרך חדש בעברית? לא הרבה. וכשמדובר על ילדים בבתי ספר שאין להם ספרי לימוד במקצועות מרכזיים כמו מתמטיקה ואנגלית, אנחנו מתרחקים לאין שיעור מתחום ה’מותרות’. שמואל לדרמן, אב לתאומים עיוורים, קץ במצב והחליט להקים אתר קריאה מקוון עבור העיוורים בישראל, כיוזמה פרטית שאינה למטרות רווח, שמטרתה להנגיש לעיוורים וללקויי למידה חומרי קריאה ולימוד”. קליק >>

• כפיר בלוך ב”foodnwine” בביקורת מסעדות על מסעדת קפה איטליה. “זה הטירמיסו הכי טעים שאכלתי בארץ, משתווה ברמתו לזה שאכלתי בניו יורק בווילג’ בבית קפה איטלקי שכרגע אינני זוכר את שמו. מתוק ועשיר, מנה גדולה מאוד ובהחלט מספיקה לשלושה אנשים לפחות”.

קליק >>