לרקוד עם צחוק בעיניים
ג’יין קורמן צילמה את הסרטון הזה בפולין עם אביה ניצול השואה וילדיה. ראיינתי אותה לאייטם ב”מוסף הארץ” של היום. הנה, והנה עוד אחד.
[עדכון] אני הגעתי אל הסרטון דרך פייסבוק, אבל שאפו לרן פורת ממעריב שהיה שם קודם. [\עדכון]
9 ביולי, 2010 | בנושאים 404
העביר בי צמרמורת.
לדעתי, זה לא גורם לזילות השואה כפי שנכתב על זה במקום אחר…
למזלנו, חלקנו שרד את התופת.
יש כאן סמליות של ניצחון של היהודי עם הנאצים. אבל היא שחצנית ומיותרת, במיוחד בגלל שלעם היהודי של אחרי השואה יש כ”כ הרבה דברים להתגאות בהם, מעבר ליכולות הריקוד שלנו.
הנה: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1178605.html
ממש התרגשתי לראות את זה
מרגש, ועם זאת גם מעלה חיוך.
יש משהו בדיסוננס שבין הריקוד לבין הרקע, שהוא כמעט קומי.
אבל רק כמעט.
יבורכו היוזמים. לא זילות ולא נעליים.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/127/628.html
אני מקווה שבהתאם לאתיקה העיתונאית של איש העין השביעית בין היתר נתת קרדיט לפרסום במעריב לפני שבוע
לבנה, הסרטון מסתובב בפייסבוק, שם ראיתי אותו, הרמתי טלפון לג’יין קורמן וראיינתי אותה. אם אני צריך לתת קרדיט למעריב, מעריב צריך לתת קרדיט לכמה וכמה אנשים, למשל יואב ריבק ושירלי מזרחי, שפרסמו אותו יומיים לפני כן.
במחשבה שנייה ולא מתלהמת, כסאמק, מגיע לו קרדיט.
נפלא ומרגש. הלוואי ויכולתי להביא את אבי עם נכדיו לריקוד שכזה במחנה בו שהה הוא.
אם אתה כבר במרתון של קרדיטים, גל מור פרסם לפני יותר משבוע http://www.holesinthenet.co.il/archives/11075
אפי, גל מור מסתמך שם על NRG.
ממש מרגש. שיפסיקו לצעות “זילות” לכל מי שמזכיר שואה שלא בהקשר לטקס הרשמי ביד ושם.