אהבה מעבר לשמשה

את התמונה הזאת שלחה לי בתחילת אוגוסט דקלה נחמני, מנהלת מדיה חברתית באוריון, וסיפרה:

כל בוקר אני עוברת ליד גן ילדים, ראיתי כבר כמה פעמים בחורה שעובדת בגן מגיעה בבוקר. בימים האחרונים ראיתי מודעה דבוקה לשמשת המכונית שלה. חשבתי בהתחלה שהיא מוכרת את האוטו, ומכיוון שבדרך כלל אני מאוד ממהרת לא התעכבתי כדי לקרוא מה כתוב. עד שיום אחד קלטה עיני את המודעה והייתי חייבת לעצור ולצלם אותה. כנראה שהבחורה משלימה הכנסה בהסעת ילדים לגן ולכן יש לה בוסטרים במושב האחורי. אולי זה מונע ממנה להכיר בני זוג ולכן היא החליטה להבהיר את העניין

שלחתי את נחמני לצוד, והיא חזרה עם השלל: חדוה דוד, גננת ומטפלת בת 37 מהמרכז. “אני רווקה, פנויה, מעוניינת בקשר”, סיפרה לי דוד, שמחת החיים שלה נשפכת דרך הטלפון ומאיימת להטביע אותי. “השלט הזה ספציפית בא בעקבות שיחה עם בנאדם שנתן לי הכוונה לחיים. הוא אמר לי, ‘נגיד אני רוצה למכור אוטו. אני יודע כמה אני שומר על האוטו הזה וכמה אני מתחזק אותו וכמה אני מטפל בו ודואג לו. אני שם מודעה בעיתון למכירה ופרטים עובדתיים של מודל ונפח ושנת יצור ודברים כאלה, ואנשים מתקשרים, שואלים, מבררים את המחיר, אומרים ‘תודה, שלום’, סוגרים את הטלפון והאוטו לא נמכר. אבל אם את אותו שלט עם בדיוק אותו מלל אני אשים על האוטו עצמו, ומישהו יעבור ויראה בדיוק את מה שהיה כתוב בעיתון, אבל על האוטו, יש סיכוי יותר גדול שהאוטו ימכר’. זה כן היה במרומז כלפי. הבנתי את מה שהוא אומר, אבל את האיך לעשות את זה לקח לי כמה שנים. השלט הזה הוא כבר עשה קדנציה שניה. הייתי איתו, הורדתי אותו בעקבות קשר שלא קשור לשלט, והוא חזר לפני פחות מחודשיים”.

האם הוא באמת נועד לנטרל את המסקנה המתבקשת מהבוסטרים? “זה נולד מתוך זה שאני לא מחכה רגל על רגל. גם ברמזורים אני כל פעם מסתכלת לצדדים ובוחנת, אני בנאדם נורא סקרן ותקשורתי מאוד, בוחן לא בביקורת אלא מתוך הרבה אמפתיה וחום וסקרנות. אני מחייכת ואז אני רואה שישר מסתכלים אחורה לראות אם יש כסאות, ואז אני מתחילה לתופף על ההגה שיראו שאין טבעת, אבל אז כבר מתחלף לאור ירוק. בסופו של דבר ברמזור אחד אי אפשר לתת את כל תעודת הזהות שלך במלואה על רגל אחת”.

התגובות לשלט נעות בין סקרנות להתלהבות לפרגון. “אנשים שולפים את הפלאפון ומצלמים את השלט, אבל כאילו שאני לא אראה שהם עושים את זה. הם מחביאים אותו, מכוונים אותו, מצלמים, מסתירים, בודקים אם התמונה יצאה”, מספרת דוד. “יום אחד מישהו עצר מאחורי ברמזור, קלט את השלט, צפר לזה שעמד בנתיב לידו והתפתחה ביניהם תקשורת בעקבות השלט. לפי הבעות הפנים ראיתי שבהתחלה זה היה תמיהה ואז חיוך. מבחינתי השלט הזה הוא יותר חקר אנתרופולוגי שלי על אנשים”.

היא מקבלת גם הצעות – טלפונים וכרטיסי ביקור של אנשים מעוניינים, והיה גם אחד ששאל “אז את רוצה רק שאני אעשה לך את הילד?” (התשובה היא לא) – אבל מודה כי “האפשרות להכיר בדרך כזאת היא טיפה מסוכנת, ואני לא בנאדם שלוקח סיכונים, אני גם לא השארתי טלפון על השלט. זה יותר הקריצה שמאחורי זה, לדעת שפתחתי עוד דלת חיובית, אחרת. זה לא שאני ארים הנדברקס בשוליים של הכביש ואתחיל לדבר ואקח טלפונים”. אבל באימייל כן: hedvadavid73@gmail.com.

____________________
התפרסם במקור בגירסה שונה במוסף הארץ, 17.9.2010

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

4 תגובות לפוסט “אהבה מעבר לשמשה”

  1. הרווקה עם הבוסטרים : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן on 18 בספטמבר, 2010 22:38

    […] [עדכון 18.9.2010: אשת הבוסטרים אותרה!] […]

  2. הופ on 18 בספטמבר, 2010 23:00

    אהבתי את הכנות והאומץ. וגם את הרעיון המקורי.

  3. איתי בנר on 19 בספטמבר, 2010 07:51

    תראה מה זה עולם: ראיתי את האייטם במוסף, ולא התעכבתי על הקרדיט. עכשיו כשקראתי את הפוסט אמרתי לעצמי, “נו, שוב החארות האלה מהפרינט לוקחים אייטם של עידוק בלי קרדיט”… ואז ראיתי את השורה התחתונה

  4. אישור מההורים (תמונה שווה) : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן on 21 באוגוסט, 2011 23:19

    […] מן הארכיב: הרווקה עם הבוסטרים […]

פרסום תגובה