הרמטכ”ל: המכתבים המרגשים ביותר

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית


“הצדעה אחרונה” נכתב בכותרת במעלה שער “ידיעות אחרונות”, המפנה ל”פרויקט מיוחד” במוסף לשבת של העיתון: “שיקום הצבא, ההצלחות המבצעיות והמחשבות על התפטרות בשיאה של המלחמה שהכריז עליו ברק”. כותרת ההפניה לטורו של ברנע באותו מוסף היא “קנאת ברק”. בסך הכל, נראה שלא את הפרידה מאשכנזי מציינים ב”ידיעות”, אלא את ההזדמנות להיפרע מברק.

“רות, סוף”, נכתב בכותרת המפנה למוסף לשבת ומודפסת במעלה שער “מעריב”, לצד תמונת קלוז-אפ מעט גרוטסקית (המאפילה בגודלה אפילו על ראשו של מובארכ בצילום הצרוב בגסות מתחתיה). בצמוד לאוזנו של אשכנזי נכתב: “רוצים לכתוב לרמטכ”ל? קוראי מעריב וגולשי nrg שולחים מכתבי פרידה לגבי אשכנזי. המכתבים המרגשים יפורסמו כאן”.

כן, כך באמת כתוב ב”מעריב”, זו אינה פארודיה. בשנת 2011, עיתון בישראל קורא לאזרחים לשלוח מכתבי פרידה לראש הצבא היוצא, ואף דוחק בהם לכתוב מכתבים “מרגשים”. מה בדיוק עובר במוחותיהם של עורכי “מעריב”? האם הם רואים בדמיונם נשים בשלות בקומבניזון תחרה כשהן אוחזות קסת ונוצה רוטטת? או ילדים עטויי חאקי שכותבים בעיפרון לא מחודד על שולחן שעליו מפוזרים דגמי מטוסים ושפופרות דבק פלסטי?

מהיכן מגיע הפטריוטיזם הדביק הזה, בעיתון שאך לפני רגע הוביל מתקפה אגרסיבית, פרועה ומשתלחת בקצין בכיר אחר, והביא בסופו של דבר לביטול מינויו לרמטכ”ל? הרי האופן בו טיפל “מעריב” ביואב גלנט הוכיח שיראת הצבא נוסח שנות החמישים אינה נחלתו של העיתון. אין מנוס מלאבחן כי “מעריב” אינו אוהב את הצבא, שונא את הצבא או מפחד מהצבא. “מעריב” אוהב את הסנסציה, שונא את שיקול הדעת ופוחד מהטעם הטוב.

על שער “ישראל היום” אין זכר לאשכנזי. אחרי הכל, “ישראל היום” הוא העיתון היחיד מבין היומונים שאהדתו נתונה לברק, שותפו הקואליציוני הקרוב של נתניהו ויריבו העיקש עד כדי תמיהה של אשכנזי. “ישראל היום” הוא העיתון היחיד שסיקר את פרשת קרקעות גלנט בנימה התומכת בגלנט (ובפטרונו – אהוד ברק), ושפרשנו הבכיר, דן מרגלית, עסוק בכתיבת ספר ביקורתי על אשכנזי. אבל “ישראל היום” הוא גם עיתון פטריוטי, שאף פעם אינו שוכח שהוא ישראלי (למרות היותו מודפס במכונות הדפוס הליברליות של “הארץ”).

אל דאגה ישראלים, לכל יש פתרון: במקום להיפרד מראש הצבא היוצא, נברך את זה הנכנס, שעדיין לא נקשר במחנה זו או אחר. “ועדת טירקל אישרה מינוי גנץ לרמטכ”ל”, מכריזה כותרת על שער “ישראל היום”, “הוועדה קבעה: ‘מועמד ראוי מאוד'”. לא כמו הזה.

על שער “הארץ” מודפסת ההפניה “גבי אשכנזי, ימים אחרונים”. “המונחים השגורים בפרשת גלנט, שיש לקוות כי תסתיים ביום שני הקרוב בהשבעתו של האלוף בני גנץ לרמטכ”ל ה-20, לקוחים היישר מסרט טורקי סוחט דמעות”, כותב עמוס הראל במוסף “השבוע”, “זה סיפור על כבוד וחוסר כבוד, המלווה בהטחה הדדית של טענות על עוול, השפלה ועלבון. הרמטכ”ל היוצא, גבי אשכנזי, נעלב מההשפלות שספג משר הביטחון, אהוד ברק; ברק נפגע מחוסר הכבוד שמפגינים הרמטכ”ל וקצינים נוספים כלפי הדרג הממונה; כבודו של האלוף יואב גלנט נרמס בתקשורת. העדה הפולנית, מתברר, עדיין שולטת בכללי ההתנהגות כאן, גם אם חלקה היחסי באוכלוסייה הצטמצם לאורך השנים”.

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

פרסום תגובה