🛒 וואלה! עוזרים! לפרנסת! מנהלי! קבוצת! קניות! בפייסבוק!
אמזון המציאו חג קניות בשם “פריים דיי”, ובוואלה(!) ליוו אותו בכתבה על דברים שכדאי להזמין ביום הזה. הלינקים בכתבה לרכישת המוצרים הם קישורי אפיליאייט (תוכנית שותפים), כך שאם תקליקו עליהם ותבצעו קנייה, בעל חשבון האפיליאייט יקבל עמלה.
זו פרנסה לגיטימית עבור כלי תקשורת, כל עוד האפיליאציה לא משפיעה על ההמלצות של כלי התקשורת – כלומר, כל עוד כלי התקשורת מסקר באופן אובייקטיבי את המוצרים שהוא מלנקק אליהם באפיליאציה, ולא נמנע מביקורות שליליות רק כדי לקדם את המכירות ואת העמלות שלו. אם הניו יורקר, מגדלור עולמי של עיתונות, משתמש באפיליאייט, למה לא וואלה?
אבל וואלה לא משתתפים בתוכנית האפיליאייט של אמזון.
המלצה בקבוצת הפייסבוק “כזה אני רוצה! I Need it” ובוואלה
בפייסבוק פעילה קבוצת המלצות רכישה בשם “כזה אני רוצה! I Need it”, שמנוהלת על ידי הדר לנגסנר בוחניק, בני בוחניק ויניר צברי. בתחילת החודש הודיע בוחניק ל-54 אלף חברי הקבוצה על שת”פ עם לאומי קארד, שבמסגרתו השיקה החברה כרטיס אשראי ייעודי ועמוס הטבות לחברי הקבוצה.
כשמנהלי הקבוצה ממליצים על מוצרים, הם מצרפים לינקים מקוצרים באמזון, שנפתחים ללינקים ארוכים עם מזהי האפיליאייט ineedit0d-20 ו-ineeditnow-21. הראשון מופיע, בין השאר, בפוסט מתעדכן שהעלה בוחניק לכבוד פריים דיי, שבו הוא מבקש מהחברים:
קישור מרכזי – אם אתם רוכשים מוצר שלא בפוסט – ורוצים להחזיר אהבה – אנא כנסו דרך פה – https://amzn.to/2LecBz7 – תודה ❤️
שתי המלצות מהכתבה בוואלה התפרסמו קודם לכן בקבוצה – מכונת קפה של JURA ו-מעבד מזון של Ninja. שתיהן מובילות ללינק אפיליאייט של “כזה אני רוצה! I Need it”. בסך הכל יש בכתבה 9 המלצות עם לינקי האפיליאייט של הקבוצה, ineedit0d-20 ו-ineeditnow-21, ורק 3 בלי אפיליאייט.
או שוואלה מפרגנים לקבוצת “כזה אני רוצה! I Need it” בלינקים שיכניסו לה עמלות, או שוואלה לקחו את ההמלצות שלהם מהקבוצה הזאת בלי לתת קרדיט [שנוסף לאתר מאוחר יותר, אחרי פנייתי לקבלת תגובה]. אני חייב להודות שלינק שמכניס כסף למנהלי הקבוצה מנצח לינק שמכניס טראפיק לקבוצה.
מוואלה טרם נמסרה תגובה.
✂️ מה המשמעות של איסור פרסום על קיומו של צו איסור פרסום כשאינטרנט?
מידע שהושחר באפצא”פ 📷 משטרת ישראל
מדי פעם שולחת המשטרה הודעה לעיתונות על צא”פ (צו איסור פרסום), שכולל עותק של הצו עצמו שהוציא בית המשפט, מספר התיק בבית המשפט ופירוט של מה אסור לפרסם, כולל איסור לפרסם את עצם קיומו של הצא”פ – מה שהבריטים קוראים super injunction, ואנחנו יכולים לקרוא לו צא”פ רקורסיבי או אפצא”פ.
זה נראה בערך ככה:
דוברות המשטרה:
צו איסור פרסום גורף ניתן ב[תאריך] על ידי כבוד השופט [כבוד שמו של השופט] מבית משפט [כבוד שמו של בית המשפט].
הצו מתייחס לחקירה המתנהלת ביחידת [משטרה כלשהי] בתיק שמספרו [עשוי מספרות ולוכסן ולפעמים אותיות].
הצו חל על:
כל פרט מפרטי החקירה, כל פרט העלול לזהות את החשודים [ועוד]למעט הנוסח הבא: “[המשטרה חוקרת משהו/מישהו נחקר]”.
איסור הפרסום ימשיך לחול על כל פרט מפרטי החקירה, כל פרט העלול לזהות את החשודים, לרבות פרסומים ברשתות חברתיות שונות לרבות ציטוטים מלאים או חלקיים של פרסומים מכלי תקשורת זרים, הפניה אליהם או לפרסומים באינטרנט וכל אמצעי מדיה אחר לרבות כל רמז ישיר או עקיף לקיומה של כל עובדה נוגעת בעניין הנדון ובכלל זה לעצם קיום הצו.
תוקף הצו הנו עד לתאריך [כלשהו]
מצורף תצלום הצו לידיעתכם ולידיעת העורכים והמערכות.
אפצא”פ 📷 משטרת ישראל ✂️ חדר 404
זה היה הגיוני, איכשהו, כשהנמענים של האפצא”פים היו מערכות עיתונים, אבל היום, כשזה נשלח (או מוצא את דרכו) למנהלי קבוצות חדשותיות בוואטסאפ/טלגרם, המשטרה היא זו שמפירה את האפצא”פ, במעשה או במחדל. האם מח”ש יחקור אותה?
אפצא”פ בוואטסאפ 📷 קבוצת וואטסאפ ✂️ חדר 404
גופים ממלכתיים ולא-ממלכתיים אחרים עושים טעות דומה. הדוברים שלהם שולחים לתקשורת הודעות לעיתונות, שבהן יש מידע שהגוף מעוניין שהמידע יתפרסם לא בשמו, אלא יוצג כמשהו שהעיתונאי יודע ואומר לקהל שלו. לשיטה הזו יש כמה שמות – לא לייחוס, מידע בשם הכתב (מב”ה) ו-OTR (ר”ת של off the record, שבתקשורת דוברת האנגלית משמעותו שונה – מידע שאין לפרסם, ושנועד רק לאוזניי הכתב). השיטה הזאת בעייתית, מאחר שהיא מחייבת את העיתונאי להסתיר מהקוראים את מקור המידע, וגם את עצם העובדה שהוא הגיע ממקור, ולהיות אחראי לו למרות שהוא לא הגורם שעומד מאחוריו.
העיתונאי חגי הוברמן סיפר על כך בביקורת על הספר “דובר צה”ל מודיע”:
ככתב צבאי שנים רבות, אני נסמך כמו כל עמיתי על שיתוף הפעולה עם דובר צה”ל, ויכול להעיד כי בהודעות רבות של דו”צ המידע היותר מעניין מסתתר מאחרי האותיות O.T.R – “אוף דה רקורד”. רוצה לומר: יש פה עובדה שאתה הכתב אל תייחס אותה לדובר צה”ל, אבל חשוב שתפרסם אותה. בספר אין אף הודעה עם התוספת הזו. מאידך ישנן הודעות שכותרתן הן “הודעה מואפלת”, כזו שהמידע הנתון בה עדיין לא מותר לפרסום, בדרך כלל לגבי הרוגים שמשפחותיהם טרם קיבלו הודעה. ישנן גם הודעות בשם “מידע בשם הכתב” – חומר רקע שהעיתונאי יכול לעשות בו שימוש מלא, אבל לא לייחס אותו לדובר צה”ל.
פיתום והבובה שלו 📷 John Christian Fjellestad (cc-by)
הבעיה נפתרה באופן חלקי כשדובר צה”ל ומתאם הפעולות בשטחים החלו לפרסם את ההודעות לעיתונות שלהם באינטרנט, כולל המידע בשם הכתב. שני הגופים, שביקשו מעיתונאים לא לחשוף את מקור המידע, חשפו אותו בעצמם באתריהם הרשמיים. נוהל נוסף שמאיין את ה”מידע בשם הכתב” הוא הפצת הודעות דו”ץ לגופי תקשורת שמפרסמים מידע גולמי, ובו גם הודעות לעיתונות. הגופים הללו נוטים להעתביק את ההודעות כפי שהן, וחושפים כך את המידע שצה”ל ביקש לא לפרסם בשמו כמידע שמקורו בצה”ל.
מידע לא לייחוס 📷 אתרי מתפ”ש ודו”ץ 📝 חדר 404
בכתבה בנושא שפרסמתי ב”העין השביעית” לפני שנתיים, נמסר מדו”ץ כי “כשאנחנו מוסרים מידע ב-OTR, זה פשוט מידע אקסטרה בשם הכתב. אנחנו כאילו עונים בתגובה על השאלות, ומוסרים עוד מידע לשם הרחבת הכתבה. אנחנו לא מחייבים אף אחד לא להעלות את זה, פשוט יחסי עבודה כמו שיש בתקשורת בינלאומית, יש בשאר התקשורת הישראלית. […] בדרך כלל הוא מכניס את זה פשוט כעוד מלל לכתבה בשמו. זה לא שאסור לו לפרסם את זה, זה פשוט יחסי עבודה. כשאני מעבירה לו משהו בשם של גורמים צבאיים וזה לא לציטוט, אז זה לא לציטוט”.
כיום מגיעות הודעות לעיתונות גם לקבוצות החדשותיות בוואטסאפ וטלגרם, שבהן בעלי הקבוצות והמנויים מפרסמים דיווחים שוטפים. גם שם, ההעתבקה חושפת את מקור המידע. מאחר שחשיפת אחורי הקלעים הזאת מתרחשת לכל הפחות מאז 2015, ובטח גם קודם, אני יכול רק לשער שלדוברים השונים לא באמת אכפת שנייחס להם את המידע שהם ניסו לצנרר דרך עיתונאים. הנה כמה פריטי מידע כאלה:
דוברות איחוד הצלה: תאונה עם מעורבות שלושה כלי רכב אירעה בכביש 42 בסמוך לצומת הכניסה לכפר הנגיד. מתנדבי רפואת חירום של איחוד הצלה סניף יבנה העניקו טיפול רפואי ראשוני לנהג רכב שנפצע באורח בינוני שהיה לכוד ברכבו וחולץ ע”י צוותי כיבוי. כמו כן טופלו בזירת התאונה שלושה נפגעים באורח קל.
Otr
מדובר במיקום סמוך לתאונה שאירעה לפני כשעה וחצי בה נהרג רוכב אופניים.
(9/11/2017)
להלן כיתוב, מב”ה ואייטם בנושא ביקור הרמטכ”ל באסדת “תמר”:
היום (ג’) י”ח בחשון התשע”ח, 7 בנובמבר 2017, ביקר ראש המטה הכללי, רב-אלוף גדי איזנקוט עם מפקד זרוע הים, אלוף אלי שרביט, באסדת ‘תמר’ שבשטח המים הכלכליים של מדינת ישראל.
מב”ה:
אסדת ‘תמר’ הינה חלק מתהליך פיתוח משק הגז המתקדם שישראל מובילה בשנים האחרונות, בהמשך להקמתה יוקמו בשנים הקרובות אסדות נוספות במרחב המים הכלכליים של המדינה.
אסדות הגז שבשטח המים הכלכליים הן מתקנים בעלי חשיבות אסטרטגית אדירה, המחייבת את מדינת ישראל להעמיד שכבת הגנה רב-ממדית שתבטיח שגרה תקינה ובטוחה עליהם. הדרג המדיני הטיל על צה״ל, בהובלת זרוע הים, את האחריות להגן על האינטרסים החיוניים בתחום האנרגיה במרחב המים הכלכליים. שטח המים הכלכליים של ישראל הוא עצום, ועל כן ההגנה על מתקני הגז בפרט ומרחב המים הכלכליים בכלל, טומנת בחובה אתגרים מבצעיים רבים ומורכבים. בשנים האחרונות מספקת זרוע הים מעטפת ביטחונית למרחב זה – הן בשגרה והן בחירום. כלי השיט של זרוע הים מבצעים סיורי ביטחון באופן קבוע בהתאם לתמונת המצב המודיעינית והמבצעית.
זרוע הים נמצאת בעיצומם של תהליכים משמעותיים נרחבים ומקיפים בתחום בניין כוח, על מנת להבטיח יכולת הגנה איתנה ובלתי חדירה על נכסיה האסטרטגיים של מדינת ישראל בלב ים. אבני היסוד לבניין הכוח הן ספינות סער 6, שידעו לספק הגנה רציפה, איכותית ומיטבית כנגד כלל האיומים.
(7/11/2017)
לפני זמן קצר התקהלו עשרות תושבים דרוזים בסמוך לגדר המערכת בגבול סוריה.
התושבים פגעו בתשתית הביטחונית, פרצו שער בגדר וכעשרה מהם אף חצו אותה כעשרות מטרים מזרחית לה, במובלעת בשטח ישראל.
כוחות צה”ל ביצעו מרדף אחר החוצים והחזירו אותם.
OTR
מדובר בהפרה חמורה של החוק ובסיכון חיים. אנו מבקשים להמנע מהתקרבות או חצייה של הגדר. האירוע בשליטה ובטיפול ביטחוני של כוחות הביטחון.
(3/11/2017)
בתשובה לשאלות רבים מכם: בשם הכתב- רהמ נתניהו שוחח במהלך הבוקר עם שהבט ליברמן, בנושא אל חאדר. רהמ עודכן ומעודכן בנעשה לאורך כל היום
(3/11/2017)
עוד בנושא:
ראיון עם מנכ”לית פייסבוק ישראל, עדי סופר תאני, הוא אף פעם לא ראיון מיוחד
בתקשורת נוהגים להשתמש מדי פעם בסופרלטיב “ראיון מיוחד”. על פי רוב זה שקר, ומדובר בראיון רגיל. אבל לפעמים מדובר בראיון תת-רגיל, וצריך לשים לב לזה. למשל, העובדה שמנכ”לית פייסבוק ישראל, עדי סופר תאני, ממעטת להתראיין, וכשהיא מתראיינת זה רק למי שהיא בוחרת בקפידה כדי שלא תישאל שאלות קשות, לא הופך כל שיחת פח איתה ל”ראיון מיוחד” רק מעצם זה שהראיון התקיים. זה יהיה ראיון מיוחד כשהיא תישאל שאלות רלוונטיות ותענה עליהן.
סופר תאני בתוכנית “אקטואליות” 📷 צילומסך מ”רשת”
עוד ראיונות מיוחדים עם מנכ”לית פייסבוק ישראל:
“ביקורת ואהבה הן לא מילים סותרות”, אמרה מנכ”לית פייסבוק ישראל שלא מתראיינת לעיתונאים ביקורתיים
📆 מתי נעלמו הגליונות בעריכת עמוס רגב מארכיון הדיגיטל של “ישראל היום”? הגירסה הרשמית היא המעניינת ביותר
מהארכיון הדיגיטלי של ישראל היום נעלם עשור שלם של גליונות, רובם המוחלט בעריכתו של העורך המייסד עמוס רגב, וכשישה שבועות של גליונות מהקדנציה של העורך הראשי החדש, בועז ביסמוט, ונותרו חודשיים וחצי של גליונות ביסמוט. דיווחתי על כך אתמול, וציטטתי תאוריות קשר, שלפיהן הארכיון הועלם בסמוך לפרסום מועדי השיחות של רה”מ בנימין נתניהו עם העורך דאז רגב ובעליו שלדון אדלסון, כדי להקשות על עיתונאים ואחרים לחטט בארכיון ולמצוא קשר בין כותרות העיתון לבין השיחות שהתקיימו ערב לפני פרסומן. בישראל היום הסבירו בתגובה רשמית שההסרה נבעה מבעיות טכניות, ושהגליונות הנעלמים ישובו בקרוב.
עורך הדעות של פובליציסט ישראל היום, דרור אידר, התעמת איתי לגבי העובדות בדיווח שלי, ופוסט זה מכיל את המידע שהצלחתי להשיג לגבי מועד הסרת הגליונות מהארכיון. תיקנתי והתנצלתי על הטענה שפרסמתי בפייסבוק, שלפיה הארכיון הוסר מיד לאחר חשיפת מועדי השיחות, מאחר שלא היה לי מידע על כך אלא רק על מועד הדיווח של הגולשים שגילו שהארכיון נעלם. תאוריות קשר מתבססות במקרה הטוב על ראיות נסיבתיות, וזו גם הסיבה שמלכתחילה סיווגתי אותן כתאוריות קשר. אבל לפי הגירסה הרשמית של ישראל היום, הגליונות נעלמו מהארכיון אחרי פסיקת בג”ץ לחשוף את מועדי השיחות, ולפני שנתניהו מסר את המידע.
שער “ישראל היום”, 22.5.2008
בתגובה לפרסום בפייסבוק שלי, שבו כתבתי “כמו במותחן של אגאתה כריסטי, השרת עשה את זה”, כתב אידר: “אתה באמת מאמין לזה? כל שטות קונספירטיבית שידביקו לישראל היום תתאים לדעות הקדומות שלך. כבר מספר חודשים יש בעיה עם הארכיון. כל האתר עובר בדיקה ותיקון. מחליפים שרתים כדי שלא תקרינה תקלות כאלה. ולא רק שרתים, אלא מבקשים לשדרג את המדיה הדיגיטלית. אני עצמי לא מצאתי פעמים רבות חומרים והתלוננתי. אבל אתה חי ברומן של אגאתה כריסטי. כנראה לא רק בנושא הזה”. עוד ציין בדיון כי “העלית שקר (הארכיון לא נפל ‘מייד’ לאחר פרסום השיחות. זאת בעיה ארוכה מאוד שמנסים לטפל בה) ואז אמרת שיש כל מיני תיאוריות ביחס לשקר. יפה. אינך פובליציסט, אלא מדווח. אם העלית את השקר ועוד המלצת עליו בחצי קריצה כמותחן של אגאתה כריסטי, חזקה עליך שאופי הדיווח שלך מוטה גם בנושאים אחרים”.
הכחשתי שהשתמשתי במילה “מיד” בידיעה שלי. אידר הפנה את תשומת לבי לכך שכן השתמשתי בה, בשיתוף של הידיעה בפייסבוק של חדר 404:
📰 עשור הפרו-נתניהו של עמוס רגב נעלם מארכיון הדיגיטל של “ישראל היום”, שהצטמצם לחודשיים וחצי של ביסמוט, מיד אחרי חשיפת מועדי השיחות של רגב ואדלסון עם רה”מ. בישר”ה מכחישים קונספירציה: “מעבר לשרתים חדשים. בימים הקרובים הארכיון המלא יופיע”.
בעקבות הערתו של אידר מחקתי את המשפט הזה והוספתי תיקון:
[תיקון 6.9.2017] במקור כתבתי כאן שהארכיון נעלם “מיד אחרי חשיפת מועדי השיחות של רגב ואדלסון עם רה”מ”, טענה שלא כתבתי באייטם עצמו, שם ציינתי רק שגולשים דיווחו על ההיעלמות אתמול. בעקבות הערה של דרור אידר, עורך הדעות של העיתון, ומאחר שאין לי מידע לגבי המועד המדויק של היעלמות הארכיון, הסרתי את הטענה.
הטיימליין
“אם זה לא קרה ‘מייד’ אחרי פרסום השיחות, אלא בעיה ארוכת חודשים (ואפילו שנים) שנמצאת בטיפול רציני – כי אז אין לך ידיעה אלא קונספירציה התואמת את הלכי הרוח בקרב שונאי העיתון. לשם אתה מבקש להשתייך?”, שאל אותי אידר.
אז מתי הוסר הארכיון, והאם זה היה בסמוך לפרסום מועדי השיחות? הטיימליין הרלוונטי: העיתונאי רביב דרוקר מחדשות 10, שהגיש ב-2015 בקשת חופש המידע לקבלת מועדי השיחות, ערער ב-10.2016 לביהמ”ש העליון על פסיקת המחוזי נגדו. פסיקת בית המשפט העליון, שחייבה את נתניהו למסור את מועדי השיחות, ניתנה ב-7.8, נתניהו דיווח בפייסבוק על מספר השיחות ב-31.8, ומסר לעיתונאי רביב דרוקר את רישום מועדי השיחות ב-3.9.
עמיחי אתאלי דיווח אתמול (5.9) ב”ידיעות אחרונות” על הקשר בין מועדי השיחות לכותרות ישראל היום, וציין כי “החל מהשבוע הסיר ‘ישראל היום’ את ארכיונו מהאינטרנט, והקשה על גישה לשעריו מהשנים הללו [שבהן התקיימו השיחות]. עוד בשבוע שעבר פעל הארכיון כרגיל, והיה נגיש לכולם” (לא ידעתי על הפרסום הזה כשכתבתי את הידיעה שלי). “החל מהשבוע” זה בין ה-3-5/8, ימים ספורים לפני פסיקת בג”ץ.
הקטע על ארכיון “ישראל היום” בכתבה של אתאלי, ידיעות אחרונות 5.9.2017
“כבר לפני כמה שבועות העלימו את מרבית השנים מהארכיון, אבל היה אפשר לגשת אליהם דרך קישור ישיר”*, אמר לי אורן פרסיקו מ”העין השביעית”. הפעם האחרונה שפרסיקו הצליח לגשת לגליונות, שכעת אינם נגישים, היתה ב-6.8, יום לפני פסיקת בג”ץ.
לפי דרור אידר, כאמור, “כבר מספר חודשים יש בעיה עם הארכיון”. מספר חודשים זה לכל המאוחר תחילת 7.2017 (או מוקדם מכך), בשלב שהעתירה של דרוקר ממתינה להתברר ואין עדיין פסיקה.
אבל לפי תגובת דוברת ישראל היום, שנמסרה אתמול אחה”ץ, “בשל מעבר לשרתים חדשים, כבר לפני כשבועיים, חלק מהארכיון עדיין לא עלה לאתר. אנו מעריכים שכבר בימים הקרובים הארכיון המלא יופיע לטובת כל המעוניין בכך”. מקנספרי הקונספירציות ישמחו לשמוע ש”לפני כשבועיים” מתאריך מתן התגובה זה בסמוך ל-22/8 – כשבועיים אחרי פסיקת בג”ץ, כשבוע לפני שנתניהו חשף את מספר השיחות וכשבועיים לפני שחשף את המידע המלא על מועדי השיחות.
__________________________________
* הקישור הישיר שפרסיקו הזכיר מכיל משתנה של תאריך הגליון. שינוי התאריך בקישור איפשר לו לגשת לגליונות ישנים שלא היו נגישים מעמוד הבית של הארכיון הדיגיטלי. “לוחם צדק אלמוני” סיפר היום לחדר 404 שנזכר שברוטר.נט מפרסמים מדי בוקר לינק לגיליון הדיגיטלי של אותו יום (אותו לינק שפרסיקו דיבר עליו), והציע לבדוק אם הוא מאפשר גישה לגליונות החסומים. מבדיקה ראשונית נראה שהוא מאפשר כעת להיכנס לכל גליונות 2017. הנה הקישור – משתנה היום נרשם בארבע ספרות, ומשתני החודש והיום בשתי ספרות כל אחד:
http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODn/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F[YEAR]%2F[MONTH]%2F[DAY]
📰 עשור הפרו-נתניהו של עמוס רגב נעלם מארכיון הדיגיטל של “ישראל היום”, שהצטמצם לחודשיים וחצי של ביסמוט
גליונות “ישראל היום” מאז הקמת העיתון ועד לאמצע יוני השנה, וכל הכתבות שפורסמו בהם, אינם נגישים עוד בארכיון הדיגיטלי של העיתון. עם היעלמו של העשור שבעריכת העורך המייסד עמוס רגב, נותרו בארכיון רק חודשיים וחצי של היומון תחת עורכו החדש, בועז ביסמוט.
הארכיון הדיגיטלי של “ישראל היום” נתן לגולשים גישה לעותקים דיגיטליים מלאים של כל גליונות הפרינט מאז הקמת העיתון. היום גילו מספר גולשים שהארכיון נעלם ברובו, מהגליון הראשון ב-30.7.2007 ועד גליון 13.6.2017. כעת נגישים בו רק הגליונות של 14.6.2017 ועד היום.
הארכיון הדיגיטלי של “ישראל היום”, היום
יובל בר כתב היום בפייסבוק: “אז עיתון מסויים הסיר את הארכיון שלו מהרשת. רוצים לנחש מי?” ג’ון בראון, פעיל שמאל שמרבה להשתמש בצילומסכים מעיתונים ובהם ישראל היום במסגרת כתיבתו, צייץ בטוויטר: “אני לא מוצא בארכיון ישראל היום במהדורה המודפסת שום דבר מלפני ה1.1.2017, מישהו יודע למה? זה עדיין נמצא באתר אבל הקישורים שבורים”.
מה הם מנסים להסתיר מתוכן העיתון בסמוך למועדי השיחות שרביב דרוקר כנראה עוד לא שם לב אליו? עכשיו זה הפך להיות הרבה יותר מעניין
— Ido skalon (@idoskalon) September 5, 2017
מגיבים אצל השניים שיערו שיש קשר בין הסרת הגליונות ועיתוייה לבין חשיפת מועדי השיחות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו עם העורך הראשי לשעבר של העיתון, עמוס רגב, ועם בעליו, שלדון אדלסון. “כנראה כדי שלא יוכלו לעמת אותם עם תכנים ישנים שהם העלו לטובת מקורבים לעיתון הנ”ל”, הגיב מתן ספיר. “מה הם מנסים להסתיר מתוכן העיתון בסמוך למועדי השיחות שרביב דרוקר כנראה עוד לא שם לב אליו? עכשיו זה הפך להיות הרבה יותר מעניין”, הגיב עידו סקלון. תאוריה זהה פורסמה בדיווח הלא-חתום של וואלה ברנז’ה על היעלמות הארכיון.
העיתונאי רביב דרוקר, שנאבק כשנתיים בבית המשפט כדי לקבל את מועדי השיחות במסגרת חוק חופש המידע, בדק את הכותרות שהופיעו למחרת אותן שיחות והראה כיצד הן הועילו לנתניהו – מה שעשוי להיתפש כראייה נסיבתית לכך שהשיחות נועדו לקדם את האג’נדה של רה”מ בעיתון שהוקדש לו. עם היעלמות הארכיון, יקשה עליו ועל עיתונאים אחרים לבצע תחקיר כזה בנוחות מהאינטרנט, והם ייאלצו לחטט בארכיוני נייר בספריה הלאומית, בבית אריאלה וכדומה.
חשיפת רביב דרוקר: כותרות בישראל היום שקידמו את האג'נדה של רה"מ נתניהו פורסמו גם למחרת שיחותיו עם אדלסון ועמוס רגב
— עידוק (@idokius) September 3, 2017
התאריכים מחזקים את תאוריית הקשר הזאת. העורך הראשי החדש של העיתון, בועז ביסמוט, שכבר הספיק לחרוג מהקו של קודמו ולפרסם כותרת ראשית ביקורתית כלפי נתניהו, נכנס לתפקידו בסוף אפריל, והארכיון זמין מאמצע יוני – כלומר, כל מורשת רגב, והשבועות הראשונים של ביסמוט, אינם נגישים לגולשים.
בישראל היום טוענים שמדובר בעניין טכני. דוברת העיתון מסרה כי “בשל מעבר לשרתים חדשים, כבר לפני כשבועיים, חלק מהארכיון עדיין לא עלה לאתר. אנו מעריכים שכבר בימים הקרובים הארכיון המלא יופיע לטובת כל המעוניין בכך”.
👂 פרשן ישראל היום לא שמע על המתקפה האקוסטית בקובה אז הוא הכריז שהיא קונספירציה
הכתב המדיני של ידיעות אחרונות, שמעון שיפר, פרסם אתמול (ג’, 29/8) ידיעת שער שכותרת הגג שלה קבעה: “כך נכשלה הפסגה בין רה”מ נתניהו לנשיא רוסיה פוטין”. בכותרת המשנה בשער נכתב: “גורם רוסי ל’פרבדה’, שופרו של פוטין: ‘נתניהו היה קרוב לפאניקה, אבל הנשיא נשאר קר רוח, איראן בעלת ברית ונמשיך לתמוך בה'”. במאמר עם הפניית שער שפרסם היום בישראל היום (זהירות, אוטופליי), אריאל בולשטיין קוטל את שיפר ואת כתבתו, מסביר שפראבדה אינו שופרו של השלטון כבר הרבה זמן, שהמאמר בכלל פורסם באתר Pravda.ru שלא קשור לפראבדה ושהוא “אתר צהוב, שמתמחה בתיאוריות קונספירציה, מקושר ללאומנים הקיצוניים ונגוע באנטישמיות גלויה”, ומגרר על פומפיה את המוניטין של מחבר המאמר, איידין מכטייב.
בולשטיין מציג טורים נוספים של מכתייב כדי לקעקע את אמינותו: “את המאמר ששיפר ציטט, פרסם מכטייב בבוקר 25 באוגוסט, כיממה ומשהו לאחר פגישת פוטין־נתניהו. למחרת כבר האשים את ציר מולדובה־אוקראינה בקשירת קשר נגד רוסיה, וב־27 בחודש עסק בהפעלה של ‘נשק אקוסטי’ בידי קובה נגד דיפלומטים אמריקניים. מה זה ‘נשק אקוסטי’? לחובבי הקונספירציות פתרונים. אתמול ניתח מכטייב, את ‘התכנית הסודית’ של האמריקנים לפתרון הסכסוך בחבל נגורנו־קרבך. הספק לא רע”.
מי הם חובבי הקונספירציות שעוסקים בנשק האקוסטי? רשויות הביון של ארה”ב, קנדה וקובה, למשל. בתחילת החודש הודיעה מחלקת המדינה האמריקאית עובדים בשגרירות ארה”ב בהוואנה דיווחו בסוף 2016 על תסמינים רפואיים בלתי מוסברים, וחלקם הועברו לארה”ב לטיפול או התבקשו לעזוב את קובה. בעקבות כך, הודיעה מחלקת המדינה, היא סילקה בחודש מאי שני דיפלומטים קובניים מארה”ב.
שומע? תמונה: Colin Mutchler cc-by
זמן קצר לאחר ההודעה, נחשף בתקשורת כי ארה”ב חושדת שגורם כלשהו – אולי מדינה שלישית, וייתכן שמדובר ברוסיה – הפעיל מיכשור אקוסטי שהשמיע בסביבת השגרירות בקובה צלילים שאינם נקלטים באוזן אנושית. הצלילים פגעו בין השאר בשמיעתם של 16 עובדי השגרירות ובני משפחותיהם, וכן בדיפלומט קנדי אחד. לא ברור אם מטרת מתקפת הצלילים היתה לפגוע באנשים, או שהיתה להם מטרה אחרת והפגיעה היתה תוצר לוואי אקראי. ארה”ב, קנדה וקובה, שמכחישה קשר למתקפה, חוקרות את המתקפה האקוסטית.
קריסה בוואטסאפ זה ההפסקת חשמל החדש
אהוד קינן, אח ועורך נקסטר, במטא-אייטם על הקריסה של וואטסאפ הלילה:
אהוד קינן ו-וואטסאפ. תמונה: נקסטר
“וואטסאפ היא אפליקציית המסרים הפופולרית ביותר”, מוסר אהוד קינן, עורך NEXTER ומומחה מטעם עצמו, “ובכל פעם שהיא קורסת בהחלט מדובר בניוז חשוב. עם זאת, להגיד שהיא קורסת זה אייטם של שורה וחצי לכל היותר, ולכן צריך למלא עוד מילים בכתבה כמו שאני עושה כאן עכשיו”.
קינן מוסיף כי “לפעמים האפליקציה קורסת לכמה דקות, ולכן כדאי בפסקה הבאה להזכיר את זה שוב ולציין שמדובר בתקלה בישראל, וגם ברחבי העולם, ואפילו באירופה ובספרד. ככה אפשר למלא מילים באייטם שאומר שהאפליקציה קרסה”. קינן דיווח בעבר על קריסות של וואטסאפ והצליח לכתוב עשרות מילים בידיעות שתכלס אפשר לסכם לשורה.
לפני שנתיים שידרנו ב”רבע לדיגיטל” גל פתוח בזמן הקריסה של פייסבוק – אפשר להאזין כאן מקודזמן 7:20 דקות.
“עיתון שבו פרסמת מטפורות כמו דימויים זהים לאותן מטפורות” 📰📆🇮🇱 פרידה מעמוס רגב
העורך הראשי של ישראל היום, עמוס רגב, פורש, כך לפי דיווח לא חתום בישראל היום. בטור שפרסמו בעלי העיתון, מרים (כאן היא חתמה מירי) ושלדון אדלסון הם כתבו:
היתה לנו הזכות הגדולה, עמוס יקר, להמתין בציפייה רבה לעיתון שערכת באהבה ובמסירות רבה; עיתון שעליו ניצחת כמו מנצח על תזמורת
עמוס רגב. תמונה: העין השביעית
כמו תאומו ידיעות אחרונות, ישראל היום הוא עיתון שקונטרס החדשות שלו כתוב רע, מילולית (הצלחתי להכניס פה מטא-תרתי-משמע?), והמשפט האחרון הוא דוגמה טובה. הוא מורכב ממטפורה*, “עיתון שעליו ניצחת” – ששואלת את הניצוח מעולם התזמורת לעולם העיתונות – ואליה צמוד דימוי, “כמו מנצח על תזמורת” – שעושה שימוש באותה השאלה בדיוק!
זה כמו לחרוז עם אותה מילה. אני משער שבמכתב הפרידה האישי הם כתבו לו חמשיר בסגנון
עמוס רגב המנצח
על העיתון הוא מנצח
בשבתו כעורך
את העיתון עורך
ותמיד יוצא כמנצח
אני מקווה שהעורך הראשי הנכנס, בועז ביסמוט, יביס את הכתיבה הגרועה.
_______________
* ואפילו זו מטפורה משומשת, וממש מהעת האחרונה, וגם היא בפרידה מעורך ראשי של עיתון ישראלי, אולם בנסיבות אחרות – משה ורדי, לשעבר עורך ידיעות אחרונות, שמת החודש. רון ירון, העורך הנוכחי, ספד לו בטור בעיתון:
יש דבר אחד שמשה אהב כמעט כמו את העיתונות: מוזיקה קלאסית. הוא העריץ נגנים, בעיקר כנרים, ואפשר היה לדבר איתו שעות על יהודי מנוחין ויאשה חפץ ואייזק שטרן. וכשרצה להגדיר עד כמה המקצוע הזה, עיתונאי, הוא משהו שחייב לזרום לך בעורקים, נהג לומר: אפשר ללמד קוף לנגן על כינור, זה עדיין לא יהפוך אותו לכנר.
ורדי לא היה כנר, אבל הוא היה מנצח. המאסטרו של העיתון. והתזמורת הזו, שקוראים לה “ידיעות אחרונות”, מבכה היום את לכתו: היה שלום משה ורדי, היה שלום עורך דגול.
העורב העורך (מחווה לאדגר אלן פו)
פעם כשחלף הדד-ליין ואני יושב טרוט עין
לקבץ מילים מאין למדור עיתון מבאיש
פינג במייל אני שומע, ונזכר בארכותיה
של הכתבה, עליה יום וליל עמל מחריש
בטח ספאם, אני קובע, זה עדיין לא האיש
שדורש – “מתי תגיש”
לתמיד אזכור ת’פגע של מחוג נוקש כל רגע
והצ’ק סובל מנגע של כל פרילנס חנטריש
כשוטף שישים עוּל יֶגַע שחומק לו באומגה
דרך מדפי המגה, המשכנתא והביש
אבל הוא תמיד יודע לזרז, כן, זה האיש
שדורש – “מתי תגיש”
ולפינג נוספו עוד פינגים ואני סוגר ת’בִּינגים
את הגוגל, את ה-other עם “שלום יקר, מה ניש”
ומגיע אז לג’ימייל, לא רֻקַּן מכיתה ג’
ובוהק מולי האימייל מעורך עַצְבָּן מחיש
כן, עורך עַצְבָּן בטנטרום שבאימייל הוא מרעיש
ושואל – “מתי תגיש”
כוס קפה שהתרוקנה לה אל כיור עייף הוטלה לה
באינפוזיה העריתי עוד ספלי קפה מקליש
התיישבתי על המלל ובלי התמכרות לסבל
התגבבתי עם הבֶּלֶל של עמוד נוסף מתיש
אבל הוא זוכר כל דד-ליין כתאום של ריש לקיש
שוב דורש – “מתי תגיש”
והמוזה היא מדוזה שצורבת במלוא עוזה
ואני כבר חף מפוזה של כוכב רוק או כריש
השעון דוקר בבטן, רק בחביבות של פתן
עוד מעט יתקוף בוואטסאפ ויאמרו עלי קדיש
אך אולי נותר בינתיים עוד חלון קטן גמיש
לסיים ולהגיש
עורבי אוריגמי. תמונה: Don Shall (cc-by-nc-nd)
קשת של נוטיפיקציות מוטטה כל אספירציות
לסיים את זה הלורם-איפסום-דולור-סיט מביש
העורך תקף ממעל וב-Word אין לי אף שעל
של דברי חוכמה – רק רעל של תכנון זמן שאכפיש
וקורי דקות טוו שעות רבות כעכביש
ודרשו – “עכשיו תגיש”
טלפון עכשיו פוצע את השקט הדומע
של תקתוק מקשי מקלדת שנרתמת לחריש
העורך לוחש בנועם איומים רכים כרעם
שנוטלים ממני טעם לחיים עצמם, קפיש?
ועכשיו הזמן הגיע את המלל להוריש
כך או כך – כבר להגיש
נקישה כבדה בדלת, אפרכסת חיש נופלת
ודמותי זו הנואלת, היא פותחת לו לאיש
העורך עומד בפתח וכולו אימה ורֶתַח
ואני נצלה כנתח של חמור משא קשיש
סתם חמור בשוק גמור ששוב שאת הסאה הגדיש
הוא שואל – “מתי תגיש”
על מחשב נופל הספל ואני מוטל כנפל
כארנבת מפוחדת שנמחצת אל הכביש
והטקסט – עדיף כבר Fiverr, הוא איום, נורא ודי כבר
העורך עדיין שם ולו סנפיר וראש פטיש
הוא פשוט עומד בפתח כטורף ימי אדיש
ומפציר – “מתי תגיש”
העורך עומד עדיין בין הדלת והעין
אין ארכה אחת נוספת והלפטופ לא שמיש
אין עוד צ’ק או כלום בדרך כאן בשביל אבני הפרך
אבל הוא – בקול בוטח הוא ממשיך עוד להרעיש
כנראה תמיד ימשיך שם לעמוד ולהרעיש
שתי מילים – “מתי תגיש”
עיתונות דאקפייס: פייק ניוז וממים כצילומי עיתונות >> תוכנית הברווזים של “קול העין”
השתתפתי בספשל ברווזים עיתונאיים, חדשות מזויפות והטרלות שהגיעו לכותרות, בפודקסט “קול העין” של העין השביעית. שלל דרכים להאזנה פה, ואחריהן הטקסטים שלי מהתוכנית:
תמונה שווה אלף סליחות
כתב החינוך של “הארץ”, אור קשתי, ביקר לפני שנה בבית ספר ממלכתי בדרום וראה שם כרזה שמציגה את הסכם השלום ישראל-ירדן, כולל תמונת לחיצת היד ההיסטורית של רבין וחוסיין, כשהנשיא קלינטון ביניהם ונתניהו ברקע.
מה עושה שם נתניהו? דיוקנו, שנגזר מתצלום המפגש בין גלעד שליט לאביו נעם, נגזר והודבק על אינספור תצלומים אחרים, במם “ביבי גאמפ” שהגה אורי שטרייגולד ב-2011. הגולש יאיר קיבייקו הדביק את נתניהו בתמונת הסכם השלום, ומישהו בבית הספר ככל הנראה חיפש את התמונה ההיסטורית בגוגל, מצא את הגירסה המעובדת ולא הבחין בהשתלה המוצלחת, במקרה הטוב, או לא ידע שנתניהו היה ראש האופוזיציה דאז ולא היה מוזמן לפוטואופ הזה, במקרה הרע.
גם מערכות תקשורת נופלות בפח הזה שוב ושוב, כשהן מעדיפות מנוע חיפוש אחד קל לשימוש על פני מספר מנועים איטיים ומגושמים של סוכנויות הצילום השונות, ועל פני מערכות ניהול התמונות הפנימיות האיומות שלהן עצמן. שילוב של עצלות, רשלנות ובורות הוא הסיבה שבשנים האחרונות ראינו בתקשורת, בין השאר, את תמונתה של החיילת עדן אברג’יל מצטלמת עם העצירים הפלסטינאים הכפותים, כשלצדם יושב השחקן קיאנו ריבס, מתוך המם “קיאנו העצוב”; את קמעות אולימפיאדת החורף בוונקובר וביניהם פדובר, דמות אינטרנטית של דב פדופיל; ואת תמונת דונלד טראמפ, אבל בגילומו של השחקן אלק בולדווין, על דפיו של עיתון דומיניקני.
הנשיא אלק בולדווין בעיתון “אל נסיונל”. תמונה: אנדרו בלוך
חייך, אכלת ברווז
גופי תקשורת נופלים בפח ומפרסמים אגדות אורבניות, אשר מתבססות על אמונות ופחדים אנושיים. הן פנטסטיות אבל לא פנטסטיות מכדי להיות אמיתיות, ועוברות אבולוציה עם השנים כדי להתעדכן עם הצייטגייסט – נכדו של הילד, שלקח חתול רטוב מגשם והכניסו לתנור כדי לייבשו, כבר הכניס את החתול למיקרוגל. אצלנו זכור הסיפור של חדשות 10 על הילדה שנחטפה בדיסניוורלד, אגדה אורבנית ותיקה.
סיוון כהן עם אוזניים של מיקי מאוס. איור: עידו קינן, חדר 404
סאטירה ופייק ניוז שגורמות לעיתונאים להתייחס אליהם ברצינות ולדווח עליהם כחדשות עובדים על מנגנונים דומים, כאלו שמוכרים עיתונים. מתווספים להם גורמים נוספים, כמו הטיית האישור – הנטייה לחפש ולהעדיף מידע שתומך בתפיסת העולם שלנו; והפגיעה בחוסן הכלכלי של התקשורת, שבמעגל קסם מרושע ואירוני גורם לה לפטר עיתונאים ולהכניס את אלו שנשארו לפס ייצור שעובד על כמות ומהירות ומוותר פעמים רבות על בקרת האיכות של תחקיר מעמיק, פיתוח קשרים עם מקורות ובדיקת עובדות – מה שמביא למוצר נחות של חדשות לא חשובות, יחצנות ולעתים פייק ניוז, מה שהופך את התקשורת לעוד פחות חשובה ומשמעותית.
הסיפור של הידיעות המפוברקות דומה במובנים מסויימים לזה של התמונות המפוברקות. למשל, כלי תקשורת ציטטו ברצינות מהפרופילים המזוייפים של בנימין נתניהו, יאיר לפיד ו”התנועה” של ציפי לבני, משום שקל יותר להביא ציטוטים שזמינים ברשת מאשר להתקשר לאנשים ולהביא ציטוטים בעצמך. אבל גם הסתמכות על מידע שמופיע בפרופילים אותנטיים של פוליטיקאים אינה ערובה לאמיתותו, כפי שדונלד טראמפ מתעקש להדגים בטוויטר.
אפרופו טראמפ, באזפיד, אתר שמתמחה בשילוב של עיתונות רצינית וקשקושי אינטרנט, חשף באחרונה בתחקיר, שעליו חתומים שלושה עיתונאים, נסיון הונאה להזין את התקשורת בפייק ניוז שלפיהן טראמפ קיבל שוחד של 1.5 מיליארד דולר מאקסון מובייל דרך חברה סינית.
לא תמיד צריך לשים שלושה תחקירנים כדי לחשוף פייק ניוז. קחו למשל את הדיווח של NBC על תביעת הפיצויים בסך 10 מיליון דולר שהגיש אתר הדירוג יילפ נגד יוצרי סדרת הסאטירה סאות’פארק, בעקבות פרק שהציג מסעדנים מגישים למשתמשי יילפ מנות עם הפרשות גוף, במחאה על הפגיעה בעסקים ובסועדים האחרים. כל מה שעיתונאי צריך לעשות, בסדר יורד של מאמץ, זה להתקשר ליילפ לבקש את כתב התביעה; לחפשו באתר בתי המשפט; לבדוק את כתובת האתר המדווח ולגלות שמדובר ב-NBC.com.co, אתר סאטירי שאינו קשור לרשת NBC וכל הידיעות בו מופרכות; או להסתפק בקריאת הכתבה על התביעה עצמה, ולהיעצר בציטוטים שהובאו מפי “פאפי, הדולפין שנאבק באוננות וקמיע ארגון מתנגדי האוננות הנוצרים”.
החטיפה בדיסניוורלד, אגדה אורבנית מודרנית. תמונה: Loopdeeloop (cc-by-nc)
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
