כפיה דתית בבתי חולים: מישהו נתן לך חמץ להעביר?

“משטרת ישראל והרשות למלחמה בחמץ מפעילים השנה אמצעים גלויים וסמויים לתפיסת מוצרים המכילים קמח”, מסביר תשדיר שירות ששודר בתוכנית “חותרים למגע” עם שרון טייכר וערן זרחוביץ’ (גלצ, 14.4.2011). אתם ודאי חושבים שמדובר בבדיחה.

שני מבקרים בשני בתי חולים בימים האחרונים מספרים שמאבטחים בדקו תיקים, מצאו חמץ ואסרו על הכנסתו לבית החולים. אולי צריך להזכיר שאין חוק שאוסר על הכנסת חמץ לבתי חולים, ושהמאבטחים נמצאים שם כדי לשמור על בטחונם של העובדים והמבקרים, לא על שמירת כשרות וקיום מצוות. אין פסול בלבקש מהמבקרים להתחשב בשומרי הכשרות ולהימנע מהכנסת חמץ. יש פסול בשימוש במאבטחים, שמחזיקים מתוקף תפקידם בסמכות לחדור לפרטיותם של אנשים ולמנוע את כניסתם למקום, לכפייה דתית.

ש’, שביקשה לא להיות מזוהה בשמה, מספרת:

אם איעלם במפתיע – חפשו אותי במרתפי הרבנות הראשית, מחלקת משגיחי כשרות. היום [17.4], השומר\המאבטח, בכניסה לבי”ח בילינסון, רדף אחריי עד למעליות (!!!), כי התעקשתי להכניס סנדביץ’ ובייגלה לביה”ח, שכבר הוכשר לפסח. כל מי שרעב – לידיעתכם, בכניסה לבילינסון, בבודקה של המאבטחים, יש ארגז שבו המבקרים נדרשים להשאיר את החמץ שהביאו איתם.

[…]

הבעיה בהכנסת חמץ לבי”ח, היא שזה עלול לטרף את הכלים הכשרים של בי”ח. ואני מבינה ומצדיקה את זה בימי החג עצמם. אבל: א. למה יום וחצי לפני החג? ב. מה פתאום הופכים את המאבטחים בכניסה למשגיחי כשרות? ועד כדי כך שהמאבטח נטש את עמדת השמירה ורדף אחריי עד למעלית.

[…]

ולידיעת החרדים והדתיים: בי”ח בילינסון אינו כשר יותר לפסח, מאחר וביצעתי את זממי והמאבטח נאלץ לסגת, לאחר קרב שניהלנו על כפתורי המעלית… אני מקווה, שלא יחפשו אותי עכשיו ממשטרת החמץ.

מספר י’, שביקש גם הוא לא לפרסם את שמו:

אחרי העבודה הלכתי לבקר את סבתא שלי בבית חולים כרמל. בעמדת הבידוק הבטחוני היה ארון חמץ ופוסטרונים כאלה שמדברים על חמץ. לפני בתור עמד זוג ערבי שניכר מלבושם ואורחותיהם כי אין הפרוטה מצויה בכיסם. המאבטח פתח את התיק המרופט שלהם ומצא שם חבילת ערגליות וביסקוויטים. ודאי הביאו אותם לבן משפחה חולה. הוא אמר להם שאסור להם להכניס את זה. הם שאלו למה והוא אמר שאסור כי זה חמץ. הם לא הבינו בדיוק, השפילו מבט בלי להתווכח, ונכנסו. הוא שם את זה בארון, הדביק מדבקה, ושאל אותם לשמם, כדי שיוכל להחזיר להם כשיצאו את בית החולים. הדם שלי רתח. אמרתי לו שזו בושה וחרפה. בושה וחרפה. לא צעקתי, לא כעסתי עליו. כעסתי על המערכת הגזענית המזוינת הזאת שכופה דת של בן אדם אחד על בן אדם אחר. שבשם קריטריון הלכתי כופים על אנשים לנהוג בהתאם למצוות דתם של אחרים. זו גזענות. זו כפייה. זו חזירות. זו בושה לדמוקרטיה. בית החולים הוא מוסד ציבורי, לא מוסד דתי. זה הופך לי את הבטן בתור יהודי ובתור בן אדם.

[עדכון 11:20] שירי מזרחי מספרת על מקרה נוסף בבית חולים נוסף, בי”ח השרון בפתח תקווה: “השבוע האדם אותו ביקרתי היה צריך לצאת החוצה מתחומי ביה”ח ולשבת על ספסל ברחוב כדי לאכול את מה שהבאתי לו”. [\עדכון]

עדכונים על מקרים נוספים בדיון בפייסבוק >>

“בפסח הזה, זכור: אין דבר כזה ‘לחמים קלים’. חמץ זה חמץ” (טייכר וזרחוביץ’). להאזנה לתשדיר השירות ב-1:36 דקות:

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

50 תגובות לפוסט “כפיה דתית בבתי חולים: מישהו נתן לך חמץ להעביר?”

  1. יובל on 23 באפריל, 2011 11:31

    אם נמשיך את המיפוי, אז גם בני ציון (חיפה) הוא כזה, או לפחות היה כזה שנה שעברה, ובאיכילוב לאף אחד לא אכפת.
    ושמישהו ישיג לי׳ היקר מילון שפתוח על הערך ״גזענות״

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 23 באפריל, 2011 11:46

    למה אתה לא מוסיף את תגובת בית החולים?

  3. 1 on 23 באפריל, 2011 11:46

    למה אתה לא מוסיף את תגובת בית החולים?

  4. שרה on 23 באפריל, 2011 11:50

    אין לזה שום קשר לגזענות!
    ההתנהלות הזו חלה על כוווווווווווווווווווולם, ללא הבדל גזע, מוצא, מין, גיל וכו’.
    זה מיותר לגמרי לראות כל דבר תחת הקשר של יחסי יהודים-ערבים.

  5. עמית ירון on 23 באפריל, 2011 12:16

    אכילת חמץ בפסח גם על ידי יהודי אינה בהכרח חילול חג. אכילת החמץ יכולה להיעשות גם מטעמים של פיקוח נפש, ויש גם היתר הלכתי לאכול חמץ מטעמים אלה.
    אז אם קיים היתר הלכתי ובית החולים נועד לרפא חולים, תמוה בעיני הצעד של מניעת הכנסת החמץ.
    טוענת ידידתי ש’ כי החמץ עלול להטריף את הכלים הכשרים, אך לדעתי, יש לאפשר חופש דת מוחלט, ולמצוא פתרון עבור אוכלי החמץ והנמנעים מחמץ כאחד.
    אינני מצפה לכלום כשלץמן הוא סגן האין-שר-בריאות.

  6. תגידו, לא נמאס לכם? on 23 באפריל, 2011 12:23

    מאיפה השנאה הזו?

    לא כפיה דתית ולא נעליים. במקרה הכי גרוע זו התחשבות (ואני קורא לזה גרוע כי בלי ספק בטרמינולוגיה שלכם להתחשב במישהו יהודי-דתי זה גרוע).

    להיפך. אם לא היית מכשיר את בית החולים לפסח זו היתה כפיה חילונית. כי למעשה היית כופה על שומרי הכשרות למצוא פתרון לעצמם, או לחילופין כופה עליהם לאכול חמץ.

    תירגעו. לא כל התחשבות דתית היא פאשיזם. כמו שאני מקווה שבתי החולים מאפשרים למוסלמים לאכול ארוחות עיקריות בערב בחודש הרמאדאן. גם אם זה דורש היערכות שונה של בית החולים.
    אין שום רע שבית חולים יהודי במדינה היהודית ישמור כשרות. בדיוק כמו שאין בעיה שבית חולים באמריקה יחגוג חג מולד.

  7. אייז on 23 באפריל, 2011 12:51

    בבית החולים לבריאות הנפש יש גם שלטים שמציינים שלא ניתן להכניס חמץ לתוך המחלקות.
    זה לא מנע ממני להכניס חמץ בצורת פיתות במשלוח ישיר של אבו חסן לתוך אחת המחלקות. אולי זה קשור לעובדה שלשומרים שם בקושי אכפת כשבורחים להם מטופלים משטח בית החולים.

  8. גדעון on 23 באפריל, 2011 13:04

    זה הרבה יותר חמור מזה, ביום כיפור בבית החולים שערי צדק דרש הרב מהרופאים להודיע למטבח תוך הפרת החסיון הרפואי מי יכול לצום ללא סכנת חיים כדי שלא יגישו לו אוכל. זה פשוט שערוריה שמפרים חסיון רפואי ויכולים לפגוע בבריאות של אנשים לטובת כפיה דתית.

  9. נועה on 23 באפריל, 2011 14:04

    כן, זה ככה גם בהדסה עין כרם. רק ששם זה תקף גם לגבי סטודנטים הלומדים בקמפוס, ויש שנים ששם זה מתחיל מספר ימים לפני פסח (אחרי שהכשירו את הקמפוס).

    מה זה אומר? שסטודנטים לא יכולים להכנס עם סנדוויצ’ים לשטחי הפקולטה. יותר מזה, סטודנטים שעובדים במעבדות בחול המועד לא יכולים כלל להכניס אוכל (שמא יהיה חמץ), אך גם כל הקפיטריות סגורות ואין איפה לאכול.

    אין ספק שזו חוצפה וניצול סמכות שלא לעניין.

  10. איה on 23 באפריל, 2011 14:57

    ואני תוהה:
    בעת שהמאבטח האמיץ והנחוש רדף אחרי ש’ מחמיצת האומה, עד המעליות (ואם אני זוכרת נכון בבילינסון הן מרוחקות למדי)
    *** מי בדיוק השגיח בעמדת הבידוק שלא יכניסו חמרי נפץ?????****

  11. מילהאוס on 23 באפריל, 2011 15:22

    ואני תוהה
    מתי ייצאו הדתיים מעבדות הציווי האלוהי (המדומה) לחרות המחשבה ריבונו של עולם???

  12. איתן on 23 באפריל, 2011 16:44

    1. בשם הכבוד ההדדי, אני חושב שגם בתור חילוניים, אבל בעיקר כבני אדם, אנחנו יכולים לכבד את אורחותיהם של אחרים. לו הייתם מבקרים במצרים במהלך רמדאן, האם הייתם אוכלים בפרהסיה, או שותים אלכוהול, או שהייתם מכבדים את הסובבים אתכם ונמנעים מהתרסה.

    2. מנגד, אני מקווה שרמת ההיגיינה בבתי חולים טובה מספיק כדי למנוע מעבר חיידקים מאדם אחד לשני, כל שכן פירורי חמץ. למה חייבים להיות קדושים יותר מהאפיפיור?!

    אני חושב ששני הצדדים יכולים להיות טיפה יותר שפויים ומתחשבים בצרכי האחרים.

  13. איה on 23 באפריל, 2011 17:17

    איתן יקר
    אתה ממש צודק ואני בהחלט בעד
    ***כשמילת המפתח היא הדדיות***
    ואיך שהוא ההתחשבות זורמת רק בכיוון אחד: מהחילוניים לדתיים

    ולגבי ההיגנייה בבתי חולים…. אולי עדיף לא למהל דיון על זה שכן…. בררר.

  14. מיכאל ספיר on 23 באפריל, 2011 17:25

    מר “תגידו לא נמאס לכם”,
    משמעותו של היעדר כפייה דתית היא שלפעול באופן דתי או חילוני זו החלטה אישית של כל אזרח. זה בדיוק אומר שמי שמאוד מקפיד על הדת שלו צריך למצוא פתרונות שלא נשענים על כפייה ממסדית את הצרכים שלו על כל השאר.

    זה אכן יפה מאוד שבית חולים שרוב חוליו ומשפחותיהם יהודים משתדל לאפשר לחולים שמירת כשרות גם בפסח. לכן אולי ראוי לבקש בכל תוקף ממי שמכניס חמץ לבית החולים שלא יאכל אותו על כלים של בית החולים, שכן אלו הוכשרו לפסח. אולי גם ראוי להזכיר לאנשים שאינם יהודים דתיים במהלך החג שיש אנשים שלא רוצים לראות סוגים מסויימים של אוכל.

    בכל מקרה, מעטים הם היהודים שמקפידים על כשרות פסח עד כדי כך שאם היה חמץ בחדר אסור להם לאכול בו, והרבה מאוד יאכלו בפסח גם מכלים שהיה עליהם חמץ. כלומר שהמאמץ העילאי הזה, שמגיע עד לכדי סיכון הביטחון של כל העובדים וחולים (כשהשומר רודף אחרי חמץ ונוטש בכך את העמדה שלו) נועד בעצם עבור מיעוט קטן שמקפיד במיוחד. קשה להצדיק את זה. מי שבוחר להקפיד עד כדי כך, זכותו, אבל זה עניינו האישי מה הוא עושה כדי להקפיד, לא עניין ציבורי.

  15. איתן on 23 באפריל, 2011 17:49

    איה,
    איזו מין הדדיות את היית רוצה לקבל מהדתיים ואת מרגישה שאת לא מקבלת?

  16. א' on 23 באפריל, 2011 19:38

    “אין שום רע שבית חולים יהודי במדינה היהודית ישמור כשרות. בדיוק כמו שאין בעיה שבית חולים באמריקה יחגוג חג מולד.”

    אולי די כבר עם הדביליות? להפעיל מאבטחים חמושים שמחטטים בתיקים של המבקרים בכניסה זה אותו דבר כמו בית חולים בחו”ל שחוגג את חג המולד עם איזה עץ לקישוט?

    בית חולים לא צריך לשמור כשרות – אנשים דתיים שרוצים לשמור כשרות צריכים לשמור כשרות. בית חולים מארח אנשים דתיים ואנשים לא דתיים, אז שכל אחד מהמבקרים או החולים יפעל לפי הדת החביבה עליו. יש הבדל גדול בין להכשיר את בית החולים לפסח לבין פשפוש בכליו של אדם.

    אגב, נשאלת שאלה נוספת אם זה חוקי בכלל, להתנות את הכניסה בבדיקת חמץ. בית חולים הוא מוסד ציבורי, נכון? אין לי מושג איך לגשת לשאלה הזו בכלל.

  17. עדי שיפר on 23 באפריל, 2011 20:26

    איזו הדדיות זכור לך שכן קיבלת מהדתיים?
    אין הדדיות כאשר צד אחד מחזיק בעמדה ה”עליונה מוסרית” של אמונה.
    אין פשרה ואין גמישות עם אנשים שמדמיינים לעצמם איזה מגבלות ודרישות שבא להם ואז מקוננים כשהצד השפוי של האנושות מעיז לא להתקפל מול דרישותיהם ההזויות.

    כשרות היא *לא* דרישה לגיטימית.
    זה שחלק מסוים מהאנושות החליט שאסור לאכול בשר עם חלב או לחם בשבוע של פסח או לאכול בכלל ביום כיפור לא עושה את זה הגיוני או שפוי.
    באותה מידה יכולה לקום כת שתגיד שאסור לאכול ברוקולי, שלעשן בימי שלישי זה חטא ושכל סופ”ש אחרון בחודש צריך להיות מוקדש לריקודי סלסה. אם מספיק אנשים יאמינו בזה מספיק זמן בעוד 3000 שנה יהיה לך בית חולים בו יכפו על חולים לרקוד סלסה.

    אין פשרה מול חוסר הגיון ואין סיכוי לקבל הדדיות מהדתיים.

  18. הלל on 23 באפריל, 2011 20:49

    מעתיק תגובה מהפייסבוק, למען יארכו טרפיקיו של עידוק:

    יאללה יאללה. בית החולים הוא אמנם מקום לשירות הציבור אבל אינו שייך לך. יש לו הנהלה שיכולה להחליט מה מותר לך להכניס ומה אסור, ומי שאחראי לאכיפה הם כמובן המאבטחים. עד כאן לגבי החלק הפורמלי.
    לגבי החלק המהותי, הרי ברור לך שהעניין פה הוא שאם יתירו לאנשים להכניס סנדוויצ’ים ופיתות יהיה בלגן שלם מבחינת הכשרות לפסח – במטבחים ובחדרים. כך תיווצר דה פקטו כפייה חילונית שתכריח אנשים שומרי מסורת להביא אוכל מהבית ולא לאכול מהאוכל של בית החולים. זו כמובן אופציה אפשרית, אבל אני לא מבין למה זו האופציה העדיפה בעיניך, חוץ מזה שעכשיו ה”נפגעים” יהיו מקרב רוב הציבור, שמקפיד שלא לאכול חמץ בפסח, ולא מקרב אנשים כמוך, שהאיסור הזה לא מעניין אותו.

    ולגבי מה שנטען על כך בפייסבוק: “לשאלה האם המגבלה ראויה, או שמא אינה ראויה ישנה תשובה פשוטה: אם וככל שתוכשר התנהגות מעין זו, תוכל כל קבוצה דתית, הזויה ככל שתהא (ואל תבין לא נכון — סבורני שהיהדות היא אכן הזויה), לכפות את גחמותיה על הכלל. סיכמה זאת יפה מאד אחת המגיבות כאן (מיטל רוזנבויים) במילים אלה:

    ” דניאלה, ושאר המבקשים התחשבות: אני פסטפריאניסטית, ולפי הדת שלי, התפילות למפלצת הספגטי המעופפת מתבצעות באמצעות אכילת פסטה. איך יכול להיות שכשקרובי משפחה או חברים אהובים יאושפזו, חלילה, וזה במקרה יהיה בפסח, לא אוכל להתפלל לשלומם, לצד מיטת חוליים? גם אני רוצה התחשבות””.

    עד כאן לשונו. ותשובתי:

    הקבוצה הדתית ההזויה הזו כוללת 67% מהציבור (כמדומני) שאינם אוכלים חמץ בפסח. כמה חברים כוללת הכת הפסטפריאניסטית?

  19. מילהאוס on 23 באפריל, 2011 20:59

    כמו שש’ העבריינית הדגימה מאבטחים זה לא מספיק. אני מציע גם:

    *) מכונת שיקוף למציאת חמץ
    *) לאמן כלבים במציאת חמץ
    *) להפשיט ערבים בכניסה.
    *) לדרוש מרפא”ל לפתח כלים מיוחדים לאיתור חמץ

  20. שלמה on 23 באפריל, 2011 21:14

    יאללה בלאגאן!
    כל האנטישמים מוציאים ת’מקלדות
    כל היודופובים מחדדים ת’עפרונות
    כל האתאיסטים משחיזים ת’עטים.

    שמוקים!
    להביא דיווח ללא תגובה מסודרת, לך תדע מה אמרו לה, לאותה שבורחת עם סנדויץ’ לתוך מרחב ציבורי שהוכשר לקראת הפסח, על ה שלה שיש כאלה ששוהים בבית החולים ולא יוכלו לשהות אם יהיה חמץ (אפילו אם ייראה חמץ ואפילו אם יהיה). מעניין אותה שסבא שלי לא יוכל לשהות שם כי המקום לא כשר לפסח?
    לא! היא חייייייבבבבבתתתתת להכנס עם סנדויץ’ למחלקה. פיקוח נפש.
    חולירע

    וזאת מבלי לציין בכלל שבכל הדורות יהודים נלחמו ככל יכולתם, גם במקרי קיצון שההסטוריה זימנה לשמור על החג או לפחות על חלקו. וזו לא הדגשה רגשנית, זו עובדה הסטורית מוצקה. אבל מה להם ולזה? יהודים ? דתיים? פויה! אני רצה לפזר סומסומין בין מכשירי ההחיאה

  21. מיכאל ספיר on 23 באפריל, 2011 21:21

    הלל: הקבוצה הרלוונטית היא לא מי שלא אוכלים חמץ בפסח (שזה אכן רוב) אלא מי שמקפידים שלא יהיה בבית אף פירור של חמץ בפסח. אין לי מספרים מדוייקים אבל אני מנחש שזה לא מתקרב לרוב.

    ומעבר לזה, תקנו אותי אם אני טועה, אבל פיקוח נפש דוחה הכל, אז מי שממש מוכרח להיות בבית חולים בפסח (מה שאני לא מאחל לאף אחד) מותר לו גם מבחינה הלכתית להיות שם ביחד עם סנדוויץ’ או שניים.

  22. הלל on 23 באפריל, 2011 21:47

    זה לא העניין של להקפיד שלא יהיה פירור בבית. מדובר על להקפיד שלא לאכול משהו שהתערב בו חמץ. לצורך העניין, להקפיד שתהיה חותמת “כשר לפסח”.

    וממש לא הבנתי מה אתה רוצה מ”פיקוח נפש דוחה הכול”. אין שום בעיה להיות בבית שיש בו חמץ (אם הוא לא שלך). הבעיה היא רק לאכול אוכל שיש חשש שהתערב בו חמץ. אם אי אפשר יהיה לסמוך על המטבחים של בית החולים שאין בהם חמץ, תאלץ את כל שומרי הכשרות להביא אתם אוכל מהבית. זה נראה לך פתרון טוב יותר מהמצב הקיים? אולי כן, כי בך זה לא פוגע.

  23. האילנה on 23 באפריל, 2011 23:06

    הנה הרהור: האם יתנו לי להכניס שינקן עם מצה? אין בזה חמץ. גם בשרימפס המוקפץ אין. איפה בדיוק הגבול?

  24. ע' on 23 באפריל, 2011 23:09

    כך גם בבית חולים רמב”ם בחיפה. מחפשים בתיקך אחר חמץ, לשמחתי לא בהתאמצות יצירה. באחד המקרים נאלצה מבקרת להשאיר בהפקדה לא חמץ אלא סכין שהביאה לחתוך את האוכל. את האוכל יכלה להכניס איתה.

  25. אייז on 23 באפריל, 2011 23:18

    הלל – תגיד, בבתי חולים לא שוטפים כלים? גם אם שמתי את הפיתה שלי על צלחת בבית חולים והאחות לקחה אותה חזרה למטבח, אין שום סיכוי שמישהו יקבל פירור לחם על הצלחת אחרי שהיא תעבור שטיפה.
    יותר מזה – גם אם יהיה פירור, זה בטל בשישים. ממש כפי שאסור ליהודים לאכול שרצים, אבל בכל אוכל שאנחנו אוכלים יש אחוז מסויים של חרקים שמשרד הבריאות – והרבנות כמובן – מסכים לקבל בטענת בטל בשישים.

  26. יואב on 23 באפריל, 2011 23:46

    גם יש המצאה נהדרת שנקראת כלים חד פעמיים. משתמשים בהם בצבא בפסח, אפשר גם בבתי חולים.

    מעניין מה עושים יהודים יקרים בברוקלין או באנטוורפן, שהגויים ימ”ש לא מכשירים את בתי החולים (זה בית חולים יהודי רפורמי או קונסרבטיבי?) לחג הפסח.

  27. עומר on 23 באפריל, 2011 23:54

    אל תחפשו הגיון בחוקי היהדות
    בטל בשישים או לא, אלה חוקים שמכריחים כמה שיותר אנשים לשמור כשרות בעל כורחם.
    זו כוחה של היהדות, לסחוף את ההמונים וככה היא שמרה על עצמה – גם עם החמץ, גם עם מצוות המניין וכו’, אין לך ברירה אלא לשמור מצוות.

    אם נעזוב את זה ונסתכל על זה בצורה הגיונית:
    הרי תמיד מכינים ארון חמץ ושמים פה כלים לא מוכשרים וכו’ נכון?
    אם כך אז למה לא לעשות חדר חמץ? או אפילו לקחת צעד קדימה ולעשות חדר אוכל חמץ מאולתר?
    לאאא אבל זה פוגע בשמירת המסורת ובלה בלה בלה, וזה פוגע ברגשות של הדתיים…

  28. ש' on 24 באפריל, 2011 00:05

    בתור ש’ העבריינית, אני רוצה לחדד את הנקודה, שאירוע הסנדביץ’ שלי אירע יום וחצי ***לפני*** החג!
    לא הכנסתי חמץ לבי”ח בפסח.
    ובכל מקרה, לא הכנסתי סנדביץ’ למטבח של בי”ח. הבאתי סנדביץ’ לאימא שלי שקיבלה טיפול מסוים במחלקה של אישפוז יום. ואמרתי את זה למאבטח (תוך ציון המחלקה המדויקת).
    אין לי בעיה עם זה שבי”ח רוצה לשמור על כשרות הכלים, נהפוך הוא. גדלתי בבית שבו החליפו את כל הכלים בפסח.
    רק שהדרך (באמצעות מאבטחים) לגמרי פסולה.

  29. ש' on 24 באפריל, 2011 00:14

    אה, ושלמה – אם לא היית כזה בור ועם הארץ, היית יודע ששומשום כשר לפסח (לפחות לאוכלי קטניות.

  30. עובר ושווה on 24 באפריל, 2011 10:37

    בתגובה להלל:

    מבחינה משפטית, בית החולים הוא מקום לשירות הציבור, הוא גוף שחל עליו הדין הציבורי, וככזה – גם חוק כבוד האדם וחירותו. אין ספק שלמנוע מאדם שרוצה לאכול חמץ בפסח זו פגיעה בכבודו, בחירותו ובאוטונומיה של הפרט.

    לשאלת חשש הערבוב, בטוחני שבקיא גדול כמוך בהלכה יכול למצוא נוסחת איזון שתאפשר למי שרוצה לשמור על כשל”פ לשהות בבית החולים מבלי חשש שהחבר הדמיוני שלו יכרות אותו מעמישראל. נגיד, שימוש בכלים חד פעמיים.

  31. אלישע on 24 באפריל, 2011 12:56

    איתן: אם אהיה במדינה דתית-מוסלמית בעת הרמדאן ואהיה אורח שם- לא אוכל בפומבי כנראה.

    ההבדל הקטן הוא זה:
    א. מדינת ישראל בהגדרה אינה באופן חד-משמעי מדינה דתית. בפועל היא כמובן כן, אבל נניח לזה.
    ב. באם אני אורח של אדם דתי לא אפר את כללי הבית שלו, כמו בדוגמה של הרמדאן. אבל אני לא אורח של שום חרדי או חובש כיפה כשאני נכנס בין כתלי מוסד ציבורי כלשהו שאינו הרבנות.

    אני מבין את הבעייתיות שעולה מחוקי הכשרות בנושא החמץ- אדם אינו צריך לאכול בעצמו חמץ בשביל שיכולתו לשמור על כשרות במהלך החג תיפגם, היות ויש השפעות סביבתיות שונות שיכולות “להרוס לו”.

    אלא שזו לא בעיה של מוסלמים, לא של נוצרים, וגם ממש לא בעיה שלי, לפחות עד היום הכנראה-לא-רחוק בו המדינה תוגדר כפי שהיא באמת, יהודית-אורתודוכסית-עם דמוקרטיה כשצריך.

  32. יונתן on 24 באפריל, 2011 15:29

    צריך להשלים עם זה שאיראן זה כאן. את הרע כבר העתקנו, אני רק מקווה שנעתיק גם את הדברים הטובים, כמו מנהיגים שלא הולכים עם שעונים של מאות אלפי שקלים, ופיסטוקים טובים.

  33. טל on 24 באפריל, 2011 20:48

    לשלמה,
    מה זאת אומרת סבא שלך לא יוכל לשהות שם?
    אתה מבין שזה מומצא? סבא שלך לא יכול לשהות שם?
    יכול ועוד איך. אם יש איזו בעיה נפשית, כאב נפשי שנגרם ליהודים מסויימים כי יש לידם פיתה, שיטפלו בבעיה, יש פתרונות. אין טעם במקום זה להתנפל על כל מי שבציידניתו נמצאת פיתה, כי הרי זו אמונה ממש מוזרה.
    קצת כמו מפלצת ספגטי, מפלצת פיתה. ממוצא לגמרי.
    פעם הדבר הכי נכון בשבילי ולדעתי היה להתחשב באחרים. היום אני כבר יודעת שצריך גם קצת הגיון.

  34. שי on 25 באפריל, 2011 00:11

    אמנם אני קורא אדוק של האתר/מדור/חדר, אבל אני לא מרבה להגיב כאן (למעשה, מרבה היא מילה די מרשימה בשביל אפס תגובות עד כה).
    הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי מכיוון שלא ברור לי כ”כ מהי הסיבה לאותה סערה על כוס מים שמתחוללת פה (חוץ מסתם רצון ללבות את היצרים על שטות)…
    ישראל היא מדינת היהודים, ושכזו היא מכילה גם מספר חוקים “כפייתיים”/דתיים/לא נחמדים. אחד מהם הוא האיסור על אחזקת חמץ בפסח, לכן נשמע לי לגיטימי לדרוש במוסד ציבורי לא להכניס חמץ: בכל זאת, סיפור הגבורה של אותו מאבטח שממנו הכל התחיל היה בבית החולים ולא בכניסה לבית שלך. וכן, גם אם החליטו שהדין חל יום וחצי לפני פסח כי זהו הזמן בו סיימו לנקות שם, זהו הדין שחל גם עלייך.
    ישראל היא גם מדינה דמוקרטית (או לפחות מתיימרת להיות אחת כזו). בדמוקרטיה הרוב הוא קובע (על אף שהוא צריך להתחשב גם במיעוט). אם את לא מרוצה מחוק כזה או אחר, את מוזמנת להשתמש בכלי הדמוקרטיה ולפעול לשינוי החוק…

    נ.ב.
    אני לא חושב שהיה צורך להשתמש במאבטחים במקרה הזה, אלא מספיק היה לסמוך על מעט התחשבות של האחרים. במחשבה שניה, לפי התגובות בהן נתקלתי כאן, כנראה שהתחשבות היא מילה גסה, אז אפשר ללכת ישר מכות…

  35. גזר on 25 באפריל, 2011 00:13

    זה גם בסדר שמאבטחים של אל על יבררו עם יש לך חמץ (כפי שרמז נותן הכוררת)? אנא, תומכי העניין ענו על כך כדי שנדע היכן אנו עומדים.

  36. איתן on 25 באפריל, 2011 03:55

    אלישע, האבחנה שלך לגבי מדינה מוסלמית-דתית היא שגויה. איסלאם היא דת. אם מדינה היא מוסלמית, היא מוסלמית דתית. זה רק ביהדות הישראלית שקיימת האבחנה בין דתיים ללא דתיים. לך תסביר לאמריקאי מה זה יהודי דתי ללא דתי. נסה לנסח את זה במונחים של נוצרי דתי מול נוצרי לא דתי, כדי לראות עד כמה זה לא נתפס.
    יתרה מזאת, לך לארצות הברית, ותראה שיש המון דרכים להיות יהודי – בין אם זה ברסלבי בברוקלין, או חובש כיפה סרוגה, או אחד עם שם משפחה שמסתיים ב-שטיין, שמדליק נרות חנוכה ועושה סדר פסח ולא יותר.
    אני חושב שמדינת היהודים, שבה זרם דתי אחד אחרי השני נאבקים על הכיפה (הא, הא), היא זו שגרמה להתנגדות החזקה הזו שאנחנו קוראים כאן בתגובות.
    רק כשהיהדות לא נאבקת על קיומה, יכולה היתה להתפתח היהדות החילונית, המתקיימת בתוך החומה המגוננת של היהדות הדתית. ללא החומה הזו, החילוניות הזו היתה הופכת לחוסר דת לחלוטין.
    גם אם אתה לא דתי, ולא מאמין, אתה השתתפת בסדר פסח? אתה מדליק נרות בחנוכה? מישהו במשפחה שלך צם ביום כיפור? למה?
    כמובן שדת היא דבר לא רציונלי, ושמירת כשרות מתוך אמונה באל היא דבילית, אבל הדת, המסורות, והמנהגים הם מה שמאפיין כל אוכלוסייה כעם, ובתוך זה, את העם בישראל.
    אני חושב שאנחנו עדיין מדינה צעירה מדי מכדי להעריך את הערך של הדברים האלה, אבל אני יודע שזה קיים.
    לא צריך להאמין באלוהים כדי להנות מפסח, וממה שהמיתוס של יציאת מצרים אומר, ומכך שיש לנו היסטוריה ארוכה וגאה כעם. זה שלנו, ואנחנו לא צריכים להתבייש בזה.
    אז נכון, יש אנשים דתיים שלוקחים דברים יותר מדי ברצינות, אבל צריך להסתכל על כל מקרה לגופו, ולא לשפוט לשלילה כל איזכור של הדת.

  37. איתן on 25 באפריל, 2011 03:57

    ואחרי כל זה, מישהו רוצה לבוא איתי לאיכילוב, עם לחמניות קשורות סביב המותן, עם איטריות ספגטי מבושלות מחברות ביניהם, בסגנון חגורת נפץ עם חוטי חשמל?
    זה יכול להצטלם כפעולת מחאה נהדרת!

  38. א' on 25 באפריל, 2011 04:13

    מה שמילהאוס כתב.
    פלוס יש לפתח “כיפת חמץ” ליירוט חמץ בכניסה לבילינסון.

  39. אלישע on 25 באפריל, 2011 11:37

    איתן:
    כדאי לעמוד על כמה דקויות ובלבולים שעלו בי כשקראתי את תגובתך.
    ראשית, החילוניות היהודית לא התפתחה מתוך איזה מקום של בטחון או מותרות או של אין-רדיפה. לא שפינוזה, שהוטל עליו חרם בשל הפחד כי הנוצרים יכתימו בגינו את כלל הקהילה היהודית שבה חי, ובטח שלא תנועת ההשכלה של ראשית המודרניזם היהודי, שבאה בתקופה של לאומנות שותתת-דם וגאות גזענית שכמותה לא הייתה מעולם.
    לא תחת תאנה ולא על זרי דפנה ישבו מנדלסון והרפורמים, גם לא התנועה הציונית הלחלוטין-חילונית-לאומנית.

    בל לרגע נחשוב גם שהיהדות המציאה את החילוניות. ובעוד שהאיסלאם מתקשה להתמודד עם הבעיה החילונית, או שבוחר להתעלם ממנה במפגיע (כך שאת החילונים ניתן לשפוט כ”מוסלמים לא טובים”, על-פני חסרי-דת), בעולם הנוצרי ישנו מושג של חילוניות, והאמת היא שהרבה מהפלגים הנוצריים בנויים בכדי להכיל מאמינים-על-פי-דרכם, היות והמצוות מועטות ועיקר הדת היא באמונה אישית. וזה בלי לגעת באנשים חסרי-דת מרקע נוצרי.

    האמת, אני לא חושב שהתפישה שלי באשר למושג הדת היא רלוונטית מאוד לעניין, ובכדי לסבר את אוזניך אומר שאני אינני אתאיסט, אבל כנראה שגם אינני יהודי מבחינת פולחן או השגחה על טקסיות, מסורות ומצוות בשום קנה-מידה, לבד מכך שאני מכיר את היהדות כנראה יותר טוב משאני מכיר את יתר הדתות- וכאן אני מאשים את עצמי (אם כי אני מנסה כמה שיותר להשלים פערים כעת), והעובדה שנולדתי בסביבה כזו בה לא הייתי חשוף מספיק ליתר דתות העולם.

    אבל: זה שקר לומר כי היהדות על כל רוחב יריעתה מיוצגת במנגנונים המסורתיים-טקסיים בארץ כאשר אנו כולנו יודעים טוב מאוד שקיים מונופול דתי בארץ (גם על פני בני-הדתות האחרות החולקים איתנו בארץ זו) לכנסייה היהודית האורתודוכסית, והפלגים עליהם אתה מדבר, על כל המריבות הניטשות ביניהם, הם פלגים של יהדות אורתודוכסית (גם אם, לצורך העניין, החסידות של ראשית-דרכה הייתה מתנערת מכל וכל מתיאורה כיהדות אורתודוכסית, היום זהו המצב).

    אתה כנראה צודק כשאתה אומר שחבר אנשים על אדמה אחת בשביל שיקראו “עם” זקוקים לאיזה דבק כלשהו.
    הציונות בתחילתה ניסתה להעמיד את המפעל הלאומי על יסוד של חוויה גלותית משותפת והיציאה ממנה, היא ישועה חילונית לגמרי, דרך פעולה פיסית של תקומה.
    משאין לנו עוד מפעל ציוני לעמול עליו (בגבולות המוכרים באופן בינלאומי של מדינת ישראל, לפחות), הדבק הזה באמת כבר לא מספיק.
    אבל אני תוהה האם היהדות האורתודוכסית היא תחליף ראוי.

  40. העלמה עפרונית on 25 באפריל, 2011 20:19

    שי – לפחות נכון להיום אין שום חוק שאוסר על החזקת חמץ. “חוק החמץ” אוסר על בעל עסק (ולא על אדם פרטי) להציג (ולא להחזיק) בפומבי (כלומר, בתוך ארון או במטבח זה בסדר) חמץ למכירה או לצריכה.

    אם לא מדובר בבעל עסק, אם לא מדובר בהצגה פומבית, אם לא מדובר בחמץ שאמור להמכר או להצרך – החוק לא חל עליו.

  41. שי on 26 באפריל, 2011 00:36

    עפרונית – הצדק עמך. מדובר בטעות שלי.

    נסכם על כך שהמאבטחים יפסיקו לבדוק את תיקיהם של הנכנסים והצד השני יוותר על האיומים בחגורת “נפץ” של לחמניות?

  42. דינה on 26 באפריל, 2011 14:05

    אם נכדי, חולה הסרטן, מאושפז במחלקה שלא יכולה לאפשר אוכל כשר לפסח, זה גורם לנו להיכנס לדילמה קשה מאוד. ממש כופים עלינו לחלל את החג ולעבור עבירות. אתם רוצים להביא אותי למצב שבו אני לא יכולה לסמוך שהארוחות בבית החולים כשרות? תזכרו שהאיסור על החמץ אינו רק לא לאכול אלא שגם לא יהיה בסביבתך, “בל יראה ובל יימצא”. אני מעריכה את ההשגחה על הבאים לבית החולים, ומקווה שזה נעשה בצורה נעימה, ושניתן להשתחרר לרגע מתסביך הכפייה, ופשוט לאפשר את הביחד.

  43. אלישע on 26 באפריל, 2011 15:14

    רגע, דינה, אז מה שמותר לך הוא מה שמחייב אותי? אני לא מבין…

  44. משתמש אנונימי (לא מזוהה) on 26 באפריל, 2011 16:09

    דינה, מה הקשר בין הארוחות שמספק בית החולים, על מטבחו שהוכשר, לבין הפיצה שאני רוצה להביא לחברתי הבדואית חולת הסרטן כדי לעודד את רוחה לאחר טיפול כימותרפי?

  45. הדס on 26 באפריל, 2011 17:03

    דינה, עם כל הכבוד, אם נכדך היה מאושפז בחו”ל לא היו משאירים את החמץ בחוץ במיוחד בשבילכם, ואני מניחה שלא הייתם משחררים אותו בגלל שאולי הוא יראה חמץ. זה לא “תסביך כפייה” זו כפייה אמיתית וקיימת, שיוצרת אצל אנשים אנטי חזק מאוד.

  46. נ32 on 27 באפריל, 2011 12:50

    זוהי החשיבות של מסורת

    יש מסורת יהודית לאכול מצות ולשמור כשרות
    ומסורת ישראלית-חילונית לא לאכול מצות ולהתלונן על חוק החמץ

    כל אחד שומר על המסורת שלו ( גם מי שפולחנם הוא לאכול פסטה)

  47. מה העבודה הזאת לכם? on 29 באפריל, 2011 16:46

    חפרתם עם הבלבולי שכל על כפייה דתית.
    שלטי חוצות של בר רפאלי הם כפייה חילונית-והדתיים שותקים.
    חלאס. די לחפור כבר.

  48. שני on 5 במאי, 2011 01:50

    ווווווווואאאאאאי!!!!!!!!!!!!!
    זה הזוי לגמרי-מי מת בגלל שלא אכל סנדוויץ שבוע?
    היום יש אפילו לחמניות כשרות לפסח לאוכלי קטניות ובערך 70% מהמדינה שומרים פסח לפי הסקרים, אז אי אפשר להתחשב בהם?

  49. חי on 5 במאי, 2011 01:58

    יש לנו חוקים למניעת עישון במבנים,
    חוקי תנועה,
    רגישות ביחס לנכים,
    נימוסים לאנשים זרים
    ג’סטות לקרובים,
    אז בוודאי שאנו יכולים לקבל על עצמנו כמה הלכות בשביל הסדר הטוב במדינה.
    (וגם בשביל עצמנו… עולם הפסיכולוגיה שאני חלק ממנו טוען שכל אדם צריך להאמין במשהו, וככל שזה יהיה משהו גדול קל לאדם יותר, אלוקים לדוגמא הוא משהו גדול, ובן אדם הוא משהו קטן…)
    בכל אופן.
    פסח עבר אז אפשר להתחיל לסנדוו’ץ במרץ (רצוי מלחם מלא וירקות….סתאם, תהנו חופשי)

  50. שני on 5 במאי, 2011 02:06

    אגב, לכל מי ששאל על בית חולים בחוץ לארץ, כמו שמוכרים את החמץ לגוי, גם שם כל החמץ שייך לגויים ממילא ונשארת רק הבעיה של ראיית חמץ, אבל פה בארץ רוב האנשים בבתי החולים מקפידים ובית החולים הוא בבעלות יהודית כך שאם לזוג הבדואי שהביאו סדוויץ או ערגליות ואכלו כמעט עד הסוף או שנשרו חתיכות על הרצפה יש פה בעיה של חמץ שהוא בבעלות יהודית, וזה בעיה עבור כל היהודים שבמקום, כך שאין מקום להשוואה בכלל .

פרסום תגובה