הספדי יום הזכרון

פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית

“מה לא הטלנו על שכם יהונתן וחבריו”, שאל פרס כשהספיד את סא”ל יוני נתניהו לאחר שנהרג במהלך מבצע אנטבה, “את הקשות שבמשימות צה”ל; את הנועזים שבמבצעיו; את הפעולות הרחוקות מן הבית ואת הקרובות ביותר לאויב; את אפלת הלילה ואת בדידות הלוחם; את ההתמודדות עם הבלתי נודע, ואת ההסתכנות החוזרת והולכת, בימי שלום כבימות מלחמה”.

“אל נא נטיח היום האשמות על הרוצחים”, אמר דיין מעל קברו של סגן רועי רוטברג, שנרצח סמוך לעזה בשנת 1956 על-ידי מחבלים שחדרו מהרצועה לשטח ישראל. “מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו? שמונה שנים הינם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם”.

“מתוקון שלי, אני כועסת”, אמרה רונה רמון בהספד לבנה הטייס, אסף, שנהרג בתאונת אימונים בספטמבר 2009. “אני כועסת כל-כך. הבטיחו לי לשמור עליך, הבטיחו לי לשמור על אבא. אני יודעת שעכשיו אתה שומר עליו, אבל אני רציתי אותו קצת איתי, לידי”.

________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-8.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית

12 במאי, 2011 | בנושאים 404 

תגובות

3 תגובות לפוסט “הספדי יום הזכרון”

  1. נמרוד on 12 במאי, 2011 12:19

    לא הבנתי את הקשר בין ההספדים. אבל לקרוא למי שתקף חיל ישראלי “רוצח” (אפילו לא מחבל, שלא לדבר על חייל אויב) מראה את בלבול המושגים הנורא בחברה הישראלית.

  2. דובי on 12 במאי, 2011 15:47

    אני תוהה איך נראו ההספדים של בני משפחותיהם של ההרוגים הראשונים. לא הוגן להשוות הספד מצד נושא תפקיד להספד מצד אם – אפילו אם סתם לשם השגת מטרה רטורית.

  3. שלמה on 12 במאי, 2011 16:24

    הבאת משפט אחד מנותק מהקשרו של דיין היא דמגוגיה לשמה.

    בבירור ההספד השלם אינו אלא ציוני ואפילו ימני במונחי הפוליטיקה העכשוית. גם כהנה אמר שהוא מבין את הכעס הערבי וכו’… אז מה?

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.