התינוק של כולנו
הנסיונות הרבים של המין האנושי להחזיר את הזמן לאחור הצליחו סוףסוף. פורץ הדרך היה נועם שליט, כשאמר בבוקר 18 באוקטובר שהבן נולד מחדש. לא, אולי עוד לפני כן, כשראינו את גלעד שליט לראשונה, והוא פעוט משהיה, צעיר משהיה, לבן, פריך, פגיע, שיערו אפרוחי, ראשו גדול מגופו. תינוק. אחר כך רחצו אותו, כמו תינוק בצאתו מרחם, ועטפו אותו בבגדים אמיתיים שמתאימים לעולמנו, מדים. ואז גם שמענו שהדבר הראשון שביקש זה בננה. נו, מה צריך יותר: דימוי האם היהודייה (מה לעשות, אבא לא) הרצה עם הבננה אחר פעוטהּ הוא נכס צאן ברזל בתרבות גידול הילדים העברית זה עשרות שנים. הוסיפו לכך את העובדה הטבעית שגלעד אחז ביד משחררו דוד מידן ולא הרפה, כלומר עשה את צעדיו הראשונים עם עזרה, זכרו את העובדה ששהה שנים במקום חשוך וקטן, את הקושי לחוות אור שמש ואת הבדיקות הרפואיות הרבות שעבר משהגיע לעולם (האמיתי), וזהו.
גלעד שליט הוא כבר לא הילד של כולכם, הוא התינוק שלכם. תינוק בן יומו הזקוק להגנות אין קץ. הוא גם לא מדבר, אבא מדבר בשמו. אתם שואלים את אבא שלו מה אכל (במבה!) ומה שתה ואיך ישן בלילה, והוא מספר שגלעד “ישן כמו תינוק”. ואז אמא לוקחת אותו לטיול קצר בשכונה, ומלבישה אותו היטב. אבל די, תתנערו, תפסיקו לתַּנֵק את גלעד. הוא בחור בן 25 שעבר טראומה. הוא לא תינוק. הוא גם לא רוצה להתחבק עם כולכם ולתת לכם לגעת בו או לצבוט לו את הלחי (ברור שגם לתינוקות אסור לעשות את זה ע”י כל בר בי רב). ולא רק בתקשורת הממוסדת. גם אתם שם, ברשתות החברתיות, די עם ה”מותק, מתוק, חמודי, בא לי לחבק אותו”. ההתייחסות הזו מקוממת וגובלת בהטרדה. תנו לגלעד להתבגר ולהתגבר בשקט, ובהתאם לגילו.
_____________________
דבורית שרגל כותבת את הבלוג Velvet Underground, שם התפרסם הפוסט במקור
לְתַנֵּק.
אין דגש אחרי שווא נע (שווא שמופיע בתחילת המילה).
השווה: לְפֿנק, לְכֿבּד.
תודה.
אני חושב זה הזמן למתוח קו על ה”לתּנק” הראשון ולשים “לתנּק” כמו שצריך בכדי שאף אחד לא יקרא את המשפט עם הטעויות ויבין אותו בצורה שגויה.
כל פתרון אחר יהיה תּינוקי.
אורש – תודה על המידע המדויק והמועיל.
השווה: לנג’ס.