בלוג אופנה, אתר הנצחה
כל פוסט בבלוג “Same place, same haircut, different outfit” מכיל צילום של חנה כשהיא עומדת באותו הול, לפני אותה דלת כניסה, עם אותו עציץ מיושן מימינה, בכל פעם בתלבושת אחרת. חנה יכולה היתה להיות בלוגרית פאשניסטית, והגר ציגלר, אמנית בת 31 מתל אביב, הגשימה לה את הפוטנציאל.
ציגלר קנתה בשוק הפשפשים ביפו ערימה של אלבומי תמונות עבור פרויקט, ובין התמונות המוכרות של מפגשים משפחתיים, אירועים וטיולים מצאה את 46 תמונות האופנה, כשבצד האחורי השם הפרטי, הגיל והשנה. “רוב התמונות צולמו לאורך כל שנות השמונים. צילום אחד, כנראה האחרון, צולם ב-1992. היא כנראה נפטרה בעשור האחרון”, מספרת ציגלר. “אם היא היתה חיה בדור של היום, סביר להניח שהיה לה בלוג אופנה. החלטתי לעשות את הצעד הזה בשבילה”.
“מה שהכי מעסיק אותי היום זה היחס שלנו לשני דברים שקשורים לצילום – איך אנחנו נמצאים מול המצלמה ומה המשמעויות של זה; ומה התפיסה שלנו של צילום בכלל. היום אנחנו מתעדים את הזמן שעובר. כשאנחנו מצטלמים בבגד יפה רגע לפני שאנחנו יוצאים זה כמו לעצור את המוות. יש גם מקום של פאן – להסתכל על עצמי עוד פעם, להיזכר במקום טוב. אני מסתכלת היום על בלוגים של אופנה של בחורות – הן רוצות להיראות טוב, לחלוק עם העולם מה טוב, מה לא טוב. זה חוצה שפות והרבה גבולות אחרים, כי כולנו רואים אותו דבר”.
האמנית והצלמת ההולנדית אנדריאה סטולטינס יצרה ב-2008 תערוכה ואחר כך ספר בשם Komm, mein Mädchen, in die Berge (“בואי, נערתי, אל ההרים”), שהציגו זוג שנופש באלפים בתמונות משפחתיות שצולמו על פני שלושה עשורים. אם קרוביה של חנה קוראים את הכתבה, ציגלר מבקשת שייצרו קשר כדי לקבל את ברכתם להוציא ספר דומה על חנה.
***
אישה אלמונית בשם חנה, שעשרות תמונות שלה מדגמנת תלבושות שונות נמצאו באלבומים משפחתיים שנרכשו בשוק הפשפשים, הפכה לכוכבת בלוג האופנה “Same place, same haircut, different outfit” (סיפרנו עליו בגיליון הקודם). הסקרנות לא הרפתה מיוצרת הבלוג, האמנית הגר ציגלר, ובתום מסע בלשי הצליחה לחשוף את זהות המוזה שלה.
“לקחתי את כל התמונות האחרות שהיו, והתחלתי להסתכל, לנסות לחפש רמזים, עד שנתקלתי בתמונה של בעלה יוסף מצולם בכניסה לבנייין ומעליו שלט ‘הגליל 10ב'”, מספרת ציגלר, ששיערה שחנה כבר נפטרה. “מצילומים אחרים הצלחתי להבין שהם גרו בהרצליה, לקחתי את עצמי וחברה עם אוסף תמונות ופשוט נסעתי לרחוב הגליל 10 ב'”. זוג מבוגר שגר שם ראה את התמונה ונזכר שהם היו חברים של אחת השכנות, אישה בת 90 פלוס. השכנים ידעו לספר גם שהזוג עלה מהונגריה וששניהם אינם בחיים.
ציגלר הופנתה לשכונת שביב בהרצליה. “הסתובבנו בשכונה עד שזיהיתי גדר שנראתה כמו אחת הגדרות בצילומים, ליד בניין רכבת, ואותו צילום של מסלעה בגינה – קלטתי שזה באמת המקום”, נזכרת ציגלר. “יש עדיין תיבת דואר שכתוב עליה חנה ויוסף וייס. רגע מאוד מרגש אבל גם מאוד ביזארי, כי אנחנו יודעים ששניהם נפטרו”.
ציגלר פגשה שכנה של הזוג, שהיו בני בית אצלה והיא אצלם: “היא אמרה שחנה היתה עסוקה בלדגמן, היו לה סטים שלמים, כל עגיל התאים לכל מעיל, היו לה מיליון כובעים, שהשכנה אפילו לא ידעה מה קרה איתם. היא לא הכירה את סדרת התמונות, זה הפתיע אותה”. עוד פרטים שצצו: הזוג הכיר בהונגריה, כשיוסף היה במחנות עבודה. חנה הנוצריה התגיירה בשבילו, אבל רק בשביל הפרוטוקול – “לפי מה שהשכנים מספרים, לבעלה היה מאוד חשוב ארוחת שישי בערב, והיא לא הוזכרה כמי שהיתה באה לארוחות האלה”.
“האלבום שלהם היה מפוצץ בתמונות עם ילדים – בר מצוות, פורים וכדומה”, מסבירה ציגלר את ההפתעה שלה כשגילתה שלזוג לא היו ילדים (בתמונות מככבים ילדי השכנה). עוד לפני שידעה זאת, ציגלר נכנסה לחלל הזה. “כשאנחנו מצטלמים בבגד יפה רגע לפני שאנחנו יוצאים זה כמו לעצור את המוות”, אמרה לנו בשיחה הקודמת. הסיפור שחשפה הופך את בלוג צילומי האופנה של חנה וייס לאתר הנצחה.
הטקסטים התפרסמו במקור בגליונות אוקטובר ונובמבר 2011 של מוסף פירמה של גלובס
מקסים
תודה רבה
סיפור מדהים
מקסים לגמרי!
רק אותי זה העציב נורא?