לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם

מינואר 2010 ולאורך חצי שנה כתבתי כחמישים פוסטים לסדרת “לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם”. לאור תחינות מעריצים (אחד מהם הצית ת’צמו מול המשרד שלי) ורלבנטיות כללית, אני מתכבד להציג –

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (1)

פרחות רוחניות מגעגעות: “יום קסום, יום קסום” אחת לרעותה. פרסומאים מעלים סלולרית צילומים של כל מאזט שבלסו בניסיון לשכנע אותנו (ואת עצמם) באיזשהו לייף סטייל פרובינציאלי. זכרי אלפא מלהגים סאונד בייטס אינפנטיליים במצוד אחרי עדר כוסיות שתמיד תמיד יצטלמו מוחפצות בביקיני. אחרים יסתתרו מאחורי פיסקה פואטית. ואני? מקעקע לב מסביב לחור תחת שלי, כי גם הפלוצים שלי אוהבים.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (2)

במיוחד מיקרובים מהסוג התקליטני. המיקרובים התקליטנים לא כותבים כלום בלי לצרף קליפ מיוטיוב. טקסטים מהתחת לא הביאו אותם רחוק אז יש מוסיקה. לא צריך לכתוב, אנחנו ילדי פרחים, כן, נורית גלרון שרה באיכות חרא על צילום עטיפה משנות השמונים או קליפ עם ארבעה פיקסלים של ג’ונו ריאקטור יתן לקלישאות המיובשות שלכם אקסטרה משמעות. אהה, אני? רציתי לצרף לפוסט הזה את ואגנר אבל ההליקופטרים שלי בתיקון.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (3)

במיוחד שרוטים. כולם פה: גברים מאוכזבים, מוזרים, מטומטמי חרדה ומשותקים רגשית. נשים בודדות, פתיניות, מרושעות מבחירה ומבועתות כרונית. וערימה של פוסט-טראומטיים שחיים בין המחשב למיטה והכמיהה הילדותית שלהם, חורכת הקרביים, לקשר. “התאבכות” הוא המונח המקצועי וזה מה שהם עושים. ילדי סערה קסומים, מתאבכים בספר הפרצופים. ואני? מתגעגע לפעם שאם הייתי מעוצבן יכלתי ללכת ברחוב, למלמל בזעם “זונה מזוינת”, לבעוט בילד ממושקף ולהירגע.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (4)

כולם מצלמים אוכל אבל אף אחד לא מצטלם אוכל (נשים יצטלמו עם כוסית ביד). אף אחד לא נראה פוחד, מטורף, מזיע. כולם נינוחים, לכולם יש אג’נדה. כולם כשירים מינית ובעלי חוש הומור קורע. אם לא גידלה אותי פולניה חשדנית הייתי מתפנה לשים לקה שקופה על בהונות הרגל, אבל אתם מתחסדים, צבועים ומשעממים ואני? בא לי שיהיה לי צבא של קוזקים שיאנסו אתכם (גם גברים) ונתחיל, גנטית, מההתחלה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (5)

גברים לעולם ייקראו כ”אני לא לוזר, אני כובש רצחני עם זין תותח-על”. נשים ייקראו כ”אני לא מטורפת, אני סתם כוסית חמודה”. ביניהם מתרוצצים נברני שיווק של כל דבר, ממסיבה על הגג של די.ג’יי זוזו מוסא ועד לסדנה להעצמה אישית דרך אנרגיות מה-זה חיוביות. הכי מעצבנים הם הזומבים, שרק רוצים “להיות בקשר” כי הם בטוחים שמישהו מקשיב להם ולאוסף הקלישאות שליקטו בעמל רב. מצד שני, ספי שקד ארגן פעם תרומות לניצולי שואה, ויש את מיכאל שעשרות כלבים חבים לו את חייהם. ואני? נראה לי שאני צריך מציצה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (6)

הבודדים בנעוריהם מקוששים להם כעת חברים למחרוזת זכוכיות צבעוניות, שאותה הם עונדים בסוף יום משמים מול המחשב ואורו הקר. המקובלים בחברה מסתכלים בסיפוק על אלפי חבריהם. קול ממלמל בעמקי ראשם: לעולם לא אהיה לבד. כוסיות מהדרום מעלות מניפות צילומים שלהן מכל מכשיר בכל מצב, אבל לעולם לא עם פה סגור. נשים חריפות מהצפון מקוננות על אובדן המיניות, מעדכנות סטטוסים במקצב המכני של זקנה המחוברת לסלוט-משין בלאס וגאס. ואני? יודע שיום אחד נשקם את כולכם ויהיה פה שקט.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (7)

במיוחד את השקרנים, כי השקר חושף יותר. אלה המשתמשים בשמות מאגניבים או צילומים ללא פנים, מה הם מסתירים? הפרעת אישיות לא מצודדת? כיעור חיצוני? שקרניות יושבות בסלון עם הגבר שלהן ועונות למיילים זימתיים של אחרים. שקרנים נשואים חוסמים בילדותיות את בנות זוגם. הכי אני שונא זה את העדר שנובח מאחורי כל שיירת שקרים עוברת. הם לא יעיזו להגיד כלום, מי יודע? אולי לא יאהבו אותם. אולי הם ישמעו אידיוטים. ואני? אני בא לי לרוקן משאית של כספית למוביל הארצי.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (8)

במיוחד את המפורסמים (גם לרגע). הגברים יהפכו פרופיליהם לרשת לליקוט קרפיוני כוסיות שיתייצבו על עקבים, מתוחות חזה בתור לדלת המסתובבת (עיין דודו בוסי). הנשים יחשפו קפריזיות במקרה הטוב או בדידות במקרה השכיח (קארין ארד לשני המקרים). האנאלפבתים שביניהם סתם “בקשר עם המעריצים”, לדוגמה: “היום קניתי אייס קפה בארומה”, טראח! 200 תגובות נרגשות: “מלכה!” ואני? בא לי להשתין לכם בפה אבל זה עבר לי.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (9)

פחות משנה מה אתה אומר, יותר משנה מי מקשיב לך. גברים עם חיבה ללייף סטייל יקיפו עצמם באודטות משוכפלות שיתמוגגו מכל מתכון לעוגת גבינה. זכרי אלפא יאגרו מעודדות מטופשות בסגנון “רמי, אתה קורע אותי”. כוסיות יחזיקו מכלאות של גברים שיריעו לכל נפיחה בתגובה בסגנון “שרון, את מלכה, אין כמוך”. נשים בוגרות וספרותיות יאספו גברים שיתחכמו איתן בלהט על ענייני דיומא. ואני? מעט חברים יש לי וגם אותם הייתי מוכר בשקל.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (10)

כל עדר מגיב לחליל הרועה שלו. הכבשה לא יודעת מה טוב. הכבשה רוצה עשב, שמש ושיכניס לה הרועה פעם בחודש. היא בוחרת חברים לא לפי מי שהיא אלא לפי מה שהיא רוצה להיות, יחד עם נשים נהדרות וגברים מתוחכמים. וואו, אפילו תנסו את הטריק עם הגבות המורמות והשפתיים הרועדות שהייתם עושים לאמא מתי שלא קבלתם ארטיק. אבל עוזבים אתכם שניה בשקט, תחללו רגש למוסיקה או תלחכו עשב? ואני? אוכל כבש בפיתה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (11)

אתם רוצים שפייסבוק יאהב אתכם גם אם הוא מעגל סריגה מטופש, אבל אהבה היא אניגמה ויש בה ריח וטעם, שפת גוף ויסודות סותרים. כמה סתירה אפשר להכיל בסטטוסים מצייצים מהתחת? תחשבו שאתם מתוחכמים אבל ויתרתם על הריח שלכם. הגורל אין לו פרופיל אבל יש לו תחכום. מי שחי נטול גורל יכול לזיין ולהתחתן מהפייסבוק, למה לא? ואני? גיליתי היום שערה לבנה על הביצה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (12)

הוא לא רק חושף אלא שומר ואוגר כל מוחטה שהעפתם על קיר, כל בקשת חברות או מייל אינטימי בין נשואה לילד בן 25. ויום אחד, כדרכם של דינוזאורים, פייסבוק יעלם מהעולם, ואז יצביעו עורכי הדין של כונסי הנכסים עליכם כעל הנכס היחידי שיש בו ערך ואז ימכרו אתכם, כולכם, את כל שכתבתם בציבורי וכל מה שבכיתם בפרטי. אבל טמבלים אף פעם לא קוראים אותיות קטנות. ואני? היא אומרת לי שהיא אוהבת אותי ואני נהפך לכלבלב בחדר מלא כדורי גומי.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (13)

חוץ מההמון שנוחת כמו ארבה ולא מעניין אותו כלום. אנשים צועקים: “אתה איחסה! מי אתה!” (אז מה באתם?), יריקות, ילדים נטושים רגשית בוכים. פרחות מוצלפות קנאת פין מהדסות על עקבים, מותגיות וגודש פרפורמרי שהולם בנחיריים יחד עם זיעה וריח בשר צלוי. ההמון רכון על המקלדת, סימני קריאה באשפתו, גבינים מכווצים ופה שמאיית באיטיות. ואני? מעפעף כמו בתולה שסטרו לה עם נקניקיה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (14)

כל אחד והפייס שלו, החושפים גיל, תזונה וגנטיקה. צעירים לא יתגלחו, כאילו שהחלטה קוסמטית מקנה סמכותיות. צעירות יבהו מאחורי משקפי אונאסיס וקרם. זקנים שמוטי עפעף יגדילו עיניים במאמץ הכרתי. זקנות ימעטו בהבעות פנים, שלא יצוצו קמטים מסביב לבוטוקס. בין כולם משוטטים השוטים, עווית חיוך מקובעת לפניהם, בלי לדעת למה, בלי להבין שהבדיחה על חשבונם. ואני? מוציא לעצמי את האצבע מהתחת ומריח.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (15)

במיוחד את המשכפלים, המשעתקים, נברני הזירוקס של המערכת, מתרוצצים במסדרונות חשוכים, ערימת נייר בידיהם המיוזעות. משהו שמישהו כתב וששיקף את נפשם העלובה והם חייבים עכשיו לשתף עוד אומלל בתגלית. פוסט של ההוא, לינק של ההיא, רק מזה הם חיים. ואני? בואו ואפתח לכם חור חדש.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (16)

במיוחד האינבוקס שלי שמלא באנשים שמפחדים להגיב. רגע, סדר. רק נודניקים מיובשים צריכים לפחד (טוב, זה בעצם כולכם). כל השאר תכתבו מה בכוס שלכם. לוחמים בכניסת שרות, קהל בכניסה ליד המקדונלד’ס ושרלילות? תודה. אני רציני. אני תפוס. זה לא הפוך על הפוך. כזה אני – תרצו למצוץ, אבל אין זין. יש מישהי יותר יפה, סקסית, חכמה ומוכשרת מכולכן.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (17)

במיוחד את סוחרי הלייק. הם מלייקקים שעות. עיניהם חצי סגורות, כבדואי בטראבין: “הנה, אדון, בחייאת, מצית עובדת. שני שקל” ישלפו את מרכולת הסידקית העלובה, יסחרו במשפטים לעוסים למחצה (“תקשיבו ללב כי שם האמת”). כל זה בשביל לייק? בשביל ליטוף על הראש מאלמוני? בשביל להיות כמו כולם, מוגן ובטוח במיצי המרה בבטן הגדולה של פייסבוק? ואני? רק לעצמי הייתי עושה לייק, כזה אני, מלא בעצמי וקסום לי.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (18)

במיוחד בקיץ. עם תצלומי חופשה סדרתיים. בנים נראים שיכורים, מסטולים. בגד ים בוקסר כהה. בנות נראות כאילו שלא מצאו קוסמטיקאית בחוף הקסום בפולינזיה. הבנים ידאגו שהבנות יופיעו ברקע והבנות יכוונו את המצלמה לחוף, כהוכחה שיש להן סיבה להציג עצמן מעורטלות. גברים לא יחייכו. נשים ימתחו כפות רגלים כמנהג דוגמניות לבגדי ים. ואני? שם קרם הגנה בתחת כי שמה השמש זורחת.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (19)

חוץ מהחשופים. במיוחד נשים, אלמנות, בודדות, בודדים, מקוננים. זועקים את כאב המצורעים מול ספר הפרצופים, שהבא בשעריו מתבשם מאנשים נאים והדורים הנחפזים לדרכם בקשקוש עולץ (אבל הם כבר משכנו ת’לב). ומה עם המוצלפים? חסרי ההגנה? אלה שלא יודעים? את מררת מילותיהם יקיאו בין סיגריה לקפה, פרצופי הספר יביטו בהם בחלחלה מהופנטת כמו בבולעי חרבות בירידים. ואני? בא לי לצחוק, בא לי לצעוק ויש לי קקי.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (20)

במיוחד את הפרלמנטים, אותן התגודדויות ספונטניות של אנשים שלא מעניינים ת’תחת של אפ’חד. יש פרלמנט של פרחות קסומות (אחותי, מה אני אגיד לך? הוא אמר לי, הוא עשה לי). יש את הפרלמנט של אלה שבעד חיות וגלעד שליט ונגד נאצים (חבר’ה, צריך להתארגן! דיבורים זה לא מספיק!). יש פרלמנט של פרסומאים, אחד מדבר והשאר מהנהנים במרץ (חשבתי לפתוח מסעדה ואתם תבואו לאכול). ואני? פתאום הבנתי שאם היא לוחצת מתחת לזין, שניה לפני שאני גומר, זה סבבה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (21)

אבל אף פעם לא את הקהל, אלה שלא כותבים ולא מגיבים. אלה שנמצאים מחוץ לזירה, מחוץ לעדשות, מצבור כהה ולא מובחן של אנשים שעוברים מפרופיל לפרופיל באותה יגעות שעובדים זרים מביטים על חלונות ראווה. מיהם? אלה שאין להם חיים לכתוב עליהם ואין להם מה להגיב על חיים של אחרים? אלה שקוראים פה בשתיקה בלי להיות חלק מהביצה. הם היו פה קודם וישארו הרבה אחרי. ואני? מרחם עליהם, נשמות תועות, דלוחות, זנוחות מעין עולם, ומתקיימות מאינרציה בלבד.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (22)

במיוחד כלבים “מגיבנים”. כי הם חייבים להיות בראש רשימת התגובות. הכלבים יכרסמו עצם שעות במלונה, מחכים בסבלנות, מחשב פתוח, לבעליהם הנבובים שיזרקו לעברם כפיס עץ: “תפוס!” (סטטוס טרי הוקלד) ותוך שניה שורת כלבים מסתערת מהמלונות ורק השרשרת בולמת אותם. הגזעיים, בניסיון לרצות את אדוניהם, ינהלו כלבים אחרים: “שיר ואורי, יפעת צודקת!!” ואני? בא לי להחנות משאית מלאה סימטקס מתחת לעזריאלי ולהפעיל אותה מרחוק סלולרית.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (23)

חוץ מאשר את פייסבוק, ישות מונוליטית בולעת עולם שמתפרנסת מהצורך הכפייתי של אנשים לדבר או לזיין אחד את השני. בזמן שלקח לכם לקרוא עד כאן, צוקרברג אגר עוד טרה של אינפורמציה עליכם, השעות שאתם מול הפייסבוק, איזה צילומים ראיתם, כמה שניות, אצל מי שוטטתם, מה כתבתם ובעיקר מה מחקתם, כי בסרברים של פייסבוק שמור הכל. ואני? כמו כולכם, נתין נאמן וצייתן. ששש…

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (24)

במיוחד את זונות ההטפה. כמטיפים המיתולוגים של רחוב 42, מורמים מעם על ארגז עץ. מגבר צעצוע ומיקרופון בידם. אלוהים, שטן, תתכופף, תתפלל, אור גדול, תפילה זכה, הצטללות התודעה. חרא. זה מה שזה. זונות ההטפה, בחוש שישי של זונות, ינצלו כל התגודדות אנושית לכייסות מנטלית. הן ידחפו לכם שינטו, קבלה, חוקן מדיטטיבי וצרור יבש של פרחי באך. ואני? אני אומר שאתם מסוממים מחרדה, תמשיכו ככה, לא יהיה טוב.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (25)

במיוחד את מסדר ההיפסטרים. הם יעלו בחשיבות אגבית צילומים של אישה, קרום לחם טבול במאכל הונגרי או ציטוט קקה שלידו גם חליל ג’ובראן נראה כויטגנשטיין. מאות אלפי היפסטרים, מסתחררים ברולטה הענקית מסביב לתחת הקוסמי של פייסבוק, רוכנים לנשק את הרקטום ומופלצים ממנו במטחים קצובים לסטרטוספירה, מנופחי נאד ככדורים פורחים עם הטבעה של זין מזהב בתחת של דוגמנית אוכלת קיורטוש. ואני? אוהב אותה ורוצה לגמור לה בפה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (26)

פייסבוק הוא כמו האוקיינוס. חסרי החוליות הם ים הרכיכות הנסחפות עם כל גל, עוברים על פני פרופילים ומותירים בהם את חותם הסתמיות. לפעמים נראה שמתחת למדמנת הרכיכות יש איזשהו מלפפון ים ראוי למאכל, אבל לא, גל עכור דמוי נזלת מכסה גם את זה. הסרדינים, מבוהלים כלהקת בני נוער בלי וודקה, חולפים במהירות, עיני דג סוקרות את המים מחשש לטורפים. התמנון מנהל צ’טים מקביליים ומדפדף ביוטיוב בשלושה מקומות שונים. הכריש מתיז עצמו במכות זנב אדירות, קורע קרפיון שבטוח שהוא מבין במוסיקה לא פחות מדיונון הדיו. פלא שאבותינו נאלצו לצאת מהים לפני ריבוא שנים? זה לא שנגמר המקום, זה שהקהל מהתחת. ואני? בא לי לזיין את מונה זילברשטיין בחוף מציצים אבל היא מתה מזמן.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (27)

במיוחד את הרעב. יש שבאים לדחוף המבורגר עם השפרצות קטשופ דרך חורים בשיניים ויש הנועצים מזלג אנין בבשר שכווי מזוגג ערמונים. יש שמנים מתגודדים במזללה שומנית ויש כוסיות טוחנות סלט באיטיות. יש אנורקסים שמאכלם מלוקט במנות זעירות עם כפפות לטקס ויש עממיים שאוהבים לראות יד אנוש פוערת בטן פיתה לרווחה ודופקת עם המלקחיים בעצבים על שפתי הנירוסטה של מיכל החמוצים. ואני? רק כוס אני אוהב לאכול.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (28)

במיוחד זכרים מתרפסים. המתרפס נטול השכלה, חן, מראה או כישרון ולכן, אם ברצונו להתרבות, יאלץ לזחול על קירות של נשים, לשונו הקטנה מלקקת: “את מלכה, מרגשת, מדהימה”. מה הבעיה? שהמתרפסים מראש מעידים על עצמם שחוץ מלשרת מלכה ערפדית אין ביכולתם להעניק דבר. לא ריגוש ולא קשקוש והם גם לא מזיינים טוב, רק מכשכשים בזנב. אין כוסית פייסבוק שלא מטפחת מתרפסים על קירה. למה לבוא לקיר ריק? ואני? אל תשאלו…

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (29)

במיוחד את אלוהים. כי הוא ברא אתכם, צוקרברג, עם הרמש והעוף והלייק. כמו כל אלוהים, הוא לא סקסי במיוחד, אבל אניגמטי. הוא הבעלים שלכם ושל האדמות, המקנה, החלומות, הצילומים, מכתבי אהבה וצ’טים של שגרה. ברצונו יטיח מבול קמאי או יוסיף נוחות, לא ברמה פרטית, אלוהים מתעסק רק עם קבוצות גדולות (חצי מיליארד הולך?). האמיתי לא ימסור את החלומות שלנו לסוללת עורכי דין. ואלוהינו? היה פעם ילד כאפות.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (30)

במיוחד את הערפדים. מאובזרים במיניות וגופה מדוגמת, בלתי מושגים כהרגלם, יפשטו עם ליל לצוד צעצועי אדם. ניתן לאתר אותם לפי ההמון שתלוי בפרופיליהם, מחכה לנשיכה, מונשם בארון מתים קטן עם מחשב. מי שחושב שאי אפשר למצוץ אנרגיה דרך הפייסבוק מתעלם מטלפתיה אנושית טבעית. אם אתה חושב עליו, הערפד מתחבר ומוצץ לך ת’מוח בקשית. זה לא מיסטיקה, זה מציאותי כמו טפטוף טחינה על אצבעות הרגלים בדוכן פלאפל בטרנסילבניה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (31)

חוץ ממעלימי הפרופילים. הם יגיחו באישון ליל ויגררו פרופיל לתא מטען של מכונית שחורה. זהו, אין. השירות החשאי של פייסבוק לא אוהב שמות מזויפים (אנשים מזויפים זה בסדר), ניבולי פה ומיניות. זה מבהיל כל מערכת חברתית (עיינו לני ברוס) המבוססת על מוות מבוקר ומשומר. מה שחי דורש שינוי. קליק, תפס מנעול תא המטען נסגר. מסר טוטליטרי אילם: “יבוא יומכם אם לא תהיו חמודים”. ואני?

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (32)

במיוחד את מוקדניות הצ’ט. הן יושבות להן בחלון הקטנטן השמור לאנשים שלא יכולים להרכיב משפט שלם. שם יהבהבו בירוק כמו צומת ריק בלוס אנג’לס לאחר אפוקליפסה. המוקדנית תבחן כל פניה מגבר זר לפני שתענה. גיל, הכנסה, מצב משפחתי והכי חשוב – האם יש לו נשמה? אם העסקה סוכמה מבחינה, תשקע המוקדנית בהתלהבות במלאכת הדחיה-משיכה המוציאה גבר משיווי משקלו והופכת אותו לטרף פותה. ואני? בא לי ללכת על צדפים. אני אוהב את הרעש.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (33)

במיוחד נרקומנים של פייסבוק. אלה שלא יכולים בלי. כותבים, מגיבים, כוסיות, חרמנים, לא משנה. הקריז מערבל ת’דם וכמו כל נרקומן הם בהכחשה, יפתחו מחשב, במוחם מחשבה: נלך להוא, נגיב להיא, לייק קטן, משו מיו טיוב (עשר דקות וזהו!) – באנג, שעה מחיי אדם הושמדה.

נרקומן, ממי, זה לא מוזלמן עם סיגריה רועדת בפה, זה הבעל המתוקתק שלכן על לפטופ טיטניום, הילד בחדר על נייח של גיימרים ואמא שלו שמתעדכנת מהנייד עם סיגריה במרפסת. הנרקומנים בכל מקום, כל הזמן, מוטחים משרשרת סייבר אחת לשניה בשיטוט הקריז האינסופי שלהם ברחובות עיר כבויה, “יש לך חמש שקל?” ישאלו בקול שהסם והכאב חוללו בו שמות. מביטים בי במסכנות מוכיחה כאילו התכחשתי לכאב אנושי ואני? באימ’שלי בא לי להוריד עליכם סטירה עצבנית.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (34)

הפיד. אותו קאט-ווק של חתלתולי טקסט קסומים. רוצה לעלות? רוצה שופוני? היה חמוד, סקסי וכללי. תאר רגש אבל לא לעומק. משהו דקורטיבי אם אפשר. כועס? תקע בדיחה. חרמנית? כתבי שנינה קטנה. כמו סרט נע של הדחקות, עובר הפיד, עם הפרעה אובססיבית לנחמדות, שמתחתיה אתם צורחים, אבל זין תרשו לעצמכם להנציח צריחה. היא הרי לא תהיה בפיד, מי ישמע? גם ככה היקום אדיש לקיום הקטנוני שלכם. ואני? קודר, חודר ובא לי לירות בשוטר.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (35)

במיוחד את “כותבי הפייסבוק”. הם לא כותבים ספרים או מחזות, מי יקרא? מי יקנה? הם “כותבים לפייסבוק”. אדם כותב ספר, קודם כותב ואחרי שנה מקבל לייק. פה, גם עשבי בר קוצניים ינמיכו ראש מול דממת לייק ויכתבו חמוד יותר. נשים מתרשמות מכתיבה דקורטיבית, לא חודרת ממש אבל מנשקת קליטוריס. גברים? מתרגשים שציצים כותבים להם הגיגונים: “מלכה, יונה וולך”. ואני? מקיא שאריות של טוני וספה על קורקינט חשמלי.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (36)

במיוחד את “אחוות הלוזרים”. כמו שיחות ערק של נהגי מוניות בתחנה בשעת ליל מאוחרת, כך גם אתם, תרימו מבט רק אם חתיכת לב או כוס מדמם יושלכו למרכז הקולוסיאום. אנשים כותבים ככה, מהדם, בשביל הזדהות של עלובי חיים אחרים. רק תנסה לשתף את הלוזרים המקוננים במסרים של כוח, רק תנסה לשקם להם את התום והפראות האבודים ותמצא עצמך מול עיניים מטורפות ורעות של המון שנתפס בקלקלתו. ואני? חושב שהחיים נפלאים.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (37)

במיוחד שפייסבוק הוא רובע החלונות האדומים. רחובות קטנים והמון חנויות, לכל חנות חלון ובו עומדת זונה ומחייכת בזייפנות יגעה. אחת בחנות גוטית של חגורות וניטים, אחת בחנות פיות וקטורת ועל מצעי מיטה מסאטן שרועה (כתפיה מופשלת) גברת הזקנה בשני עשורים מצילום הפרופיל שלה. הגברים (הלקוחות)? מתהלכים מתוחי גו בניסיון לשדר לסביבה שהם השאירו בחניון לקסוס ולא טויוטה. כרגיל, אין בחלונות ארוטיקה אמיתית, ילדים או אור יום. ואני? שם חתיכת צלופן קטנה, אדומה, מול העיניים והשמיים משחירים.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (38)

במיוחד את תולעי הזין. רכיכות לבנות שמחפשות קושי והתקשות. עם עינם האחת הם תרים באיטיות אחר פורקן, סוקרים פרופיל אחר פרופיל ומגירים עליו לייקים והודעות תולעיות: “את מיוחדת ומהצילומים שלך אני קולט שאת לא מאושרת, חבל, את נראית נשמה רגישה. שחקנית?” שעות יחפרו באדמה טחובה, מקבלים סירוב אחר שלילה, אבל תולעי הזין לא מתיאשים כי כל תולעת יודעת שיש נקב שמחכה רק לה. ואני? אינני אני שאני אני.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (39)

במיוחד את הפידיונרים. הפידיונר, גביניו מכווצים, משדר את עצמו לעולם הרחב, לפחות כך הוא חושב. אך רק שני כיני בלורית מציצים בכיתוב כי הוא לא בפיד, צינור החמצן של הפייסבוק. אתה לא שם? חרחר בפינה עם ריאות שורקות. נכנסת? קבל לייק כי אתה חמודי. הפידיונרים מתים לפענח את האלגוריתם של הפיד אבל כמו אלוהים, הוא אדיש לקיום הקטנוני שלהם. ואני? כשאני מעליה, אני יורק לה בפה והיא בולעת.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (40)

במיוחד טיפוסי מגיבים. קבלו אותם!

ה”כוסית”, יש לה צילומים, היא לא צריכה להתאמץ. יש ציצים, חיוך ותחת והכל בבגד ים מהסרטים (עד 35. פחד מאינטימיות. לא גומרת). יאללה מסיבה!

ה”מגניב”, פורץ בסערת טסטוסטרון לכל פוסט, שולח מייל, לינקים, אקטיבי (עד 35, חייב כוס. לרוב משיג, אם לא, מתפשר קצת ומשיג). מזיין פעמיים ואץ לדרכו.

ה”חמודה”, זורמת בקלילות, לא מותירה חותם. נגישות מינית גבוהה (עד 50, גומרת כמו קטר: “אווו!”).

ה”רוחני”, לכל סיטואציה יש לו ברכה או עצה טבעונית (מאונן כפייתי. אימפוטנט).

ה”קורבן”, חודרת בזימתיות לשיחות זכרים, מתקילה בזדוניות ומתחרמנת קשות כשמישהו מתעצבן (מטושטשת. חרא זיון).

ה”מקצוען”, איש מדיה מיומן, תגובות שנונות הן אומנותו וזכריותו. מייגע לאחר זמן (בן 40. סקס רנדומלי).

ה”שקטה”, במילמול רך תטווה חלומות במעגל הסריגה השכונתי. רוצות גבר אבל יושבות בחלוק, כי אין סיכוי (55, נטולת סקס).

ה”סטטיסטיקאי”, מחפש קשר רציני. שולח למאות נשים צילום שלו מחייך ליד בית ומלטף כלב המכוער (45 ומעלה. חובב פורנו וחסר היגינה של מיטה). כי יום אחד, מישהי נואשת תעשה לבסוף צעד קדימה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (41)

במיוחד את זונות הלייק. מתפשקות מתחת לסטטוסים של אחרים. רעבות ללייק שיכיר בהן, יתמקחו על כל פיסת לחם לייק עבש בפנקסנות פולנית נקמנית ולעולם לא ישבעו. אחת מתגלצ’ת על מוט ואחת מסתורית ברעלה רקומה. אחוות מוצאות להורג בשממת יער חורפי. לעיתים גם לייק אחד יספיק להן לוודא שהן קיימות (מעין “וידוא הריגה” הפוך). ואני? פעם, כשהייתי ילד, כיוונתי זכוכית מגדלת על נמלים וראיתי אותן נשרפות.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (42)

במיוחד את הצורך שלנו באהבה. בלהיות אהובים. תקינים, מועילים (הלו?), חכמים, סקסיים בטירוף, מקסימים וקסומים (בובה?), ישרים, כנים, לא בוכים ולא חופרים. לא סתם נשמות דיגיטליות של שוטים. להיות מקובלים, כאלה שלא מתים, שווים, מעודכנים, כאלה שאי אפשר בלעדיהם, נחוצים, מחוזרים, מבוקשים, יודעים בדיוק מה לעשות ולאן ללכת. ואני? (מת עליך, בואי, עשיתי מרק).

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (43)

במיוחד את ה”רבנים”. פייסבוק הוא כמו שכונת מאה שערים, סבך סמטאות שזורות בחצרות רבנים ואדמו”רים. בכל חצר יגלגלו מאמינים עיניהם לשמים ויישבעו בבריאות ילדיהם שהרבי שלהם הכי צודק (וחכם), רגע, שקט, הס, כבוד הרב מופיע בהידור במרפסת ומשליך למאמיניו את פיסת התבונה היומית. הגברים ממלמלים בבריטון “אמן, אמן” והנשים מצווחות היסטרית: “ואין בלתו, מלך משיח!” הרב מחייך בסיפוק ומתקין את השרוך על חלוק המשי הסרוג שלו. ואני? הייתי אומר לה להחזיר ת’תפוח לנחש ושתחזור הביתה. מה יש לה להסתובב בחוץ ערומה כל היום?

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (44)

במיוחד את סופרי הסתם. הם סתם כותבים לפייסבוק. איש לא יוציא אותם אותם לאור ואם כן, מי יקרא? הם משכשכים בשלולית שמימיה העכורים מורכבים מ”אמיתיות” ו”צניעות”, לא פלא שהמים מסריחים. לרוב יפנו את שני תריסרי מעריציהם לבלוג עלום, הופעה בבית קפה שכונתי או ידגישו קשר עם אישיות ספרותית מוכרת שפעם ליטפה להם ת’שיער. ואני? חושב שפייסבוק הוא המקום שאליו הולכות מילים בכדי למות.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (45)

במיוחד את העובדה שפייסבוק הוא גינת הכלבים של האינטרנט. נביחות, יללות, חפירות וכולם רוצים להריח אחד לשני בתחת. זוג בולדוגים שריריים סוקרים גולדנית ארוכת שיער שמפנה אליהם את אחוריה (לא מיוחמת, סתם כלבה). כלב כיס, צמוד לרגל אדונו, חושף לסת מיניאטורית באיום. כלבה זקנה מכרסמת בלאות עצם חשופה, זוקפת אוזן למשמע מהומת טסטוסטרון העולה מאגף רחוק של הגינה. ואני? וטרינר מחוזי ומזרק בכיסי, האו!

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (46)

במיוחד את חרדת המוות שלכם. בלי קשקשת, פטפטת, טיקבוק או לייקוק אתם בחושך, איפה שנגמרות המילים ומתחילה המועקה. איפה שנגמר לכם הידע ואתם בבלבלה. שם אתם אמיתיים, פה עוטפים דגים ואיזה יופי שאתם לא צריכים לפחד יותר כי תמיד יש פה עוד מצולק ריגשית להחליף איתו רסיסי רוק חסרי משמעות ממילים, שלא ינחמו גם מפגר. ואני? מפסיק לכתוב והולך עד שיעלמו אורות הסרק (אבל אני אחזור).

___________________
אריאל סמל הוא אוטודידקט מגיל 16, פאנקיסט, פינגוויניסט וצלם אופנה וקולנוע, 3 שנים פריז, עשרים שנה ניו יורק, אופנוען סופרבייק, בימוי פריים טיים לעשרות מיליונים, עובד על פיצ’ר המבוסס על סיפור חטיפתו בידי חוצנים.

תגובות

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•