שתי גדות לאפרטהייד

השבוע נסגרה ההגשה לתערוכת הכרזות והקריקטורות הנודדת בנושא האפרטהייד הערבי והפקרת זכויות האדם במזרח התיכון. ארגון “אם תרצו” אחראי על התערוכה, שמתוכננת לנדוד בשבוע הבא בין ערים, אוניברסיטאות ומכללות. נכון לתחילת השבוע הוגשו כ-20 כרזות וקריקטורות, שמהן יבחר האוצר, הקומקיסאי אור רייכרט, 10-15 להצגה בתערוכה.

דבר התערוכה פורסם בחודש שעבר בדף הפייסבוק של “אם תרצו”, וכצפוי התגבשה סביבו זירת אגרוף בין תומכי התנועה למתנגדיה. כמה גולשים וקומיקסאים שמאלנים, שמורגלים במאבקים מקוונים כאלו, לא נתנו להזדמנות לחבוט ב”אם תרצו” לחמוק מבין ידיהם. הקומיקסאי אריאל ויסמן, למשל, הגיש לתערוכה קריקטורה סאטירית שבה הוא משווה בין מה שיהודים עושים עם מחשב – להמציא את פייסבוק – לבין מה שערבים עושים איתו – לפתות נערים יהודים באמצעות אייסיקיו ואז לרצוח אותם. “הכנתי את הקריקטורה הזאת כי ראיתי את הקול הקורא ליוצרים שפרסם אור רייכרט, והבנתי שזו הזדמנות טובה לעשות פרובוקציה”, אומר ויסמן. “אני חושב ש’אם תרצו’ הם ארגון מגוחך והתערוכה הזאת נראתה כמו הזדמנות טובה להדגים את זה (מה זה לעזאזל ‘האפרטהייד המוסלמי?’). לצערי נראה שהרבה אנשים לא הבינו את הקטע, והניחו שעשיתי את הקריקטורה הזאת ברצינות. כנראה שבאמת יש מספיק אנשים במדינה שבעיניהם זה הגיוני לגמרי להשוות את מארק צוקרברג לאמנה מונא, ועוד לצייר לצוקרברג כיפה”.

“אני מסנן את הגרועות, צוחק מהירידות ומעביר ל’אם תרצו’ את השאר”, אומר רייכרט, גם הוא קומיקסאי פעיל בפייסבוק. בהזמנה שאייר להגשת יצירות לתערוכה נראים חתן וכלה ערבים מצטלמים בסטודיו, כשהאישה מבקשת להצטלם “על רקע כבוד המשפחה, זה מאוד רומנטי”. על הבד שנמתח מאחורי הזוג מצויירים סכינים.

לדברי רייכרט, הוא קיבל בסך הכל 2-3 הצעות סאטיריות שמכוונות נגד התערוכה. “להפוך את שבוע האפרטהייד הערבי לגזענות זה קו מאוד עבה שהם החליטו לקפוץ מעליו. זה בכלל לא המסר. העניין שלנו הוא להעלות את הרעיון ואת המודעות לחוסר הזכויות בעולם הערבי, ולהפוך את זה לגזענות כאילו אנחנו שונאי ערבים זה ממש לא נכון. אבל ככה רואים את זה השמאל הקיצוני, ושיעשה מה בראש שלו”.

מה דעתך על העובדה שרוכבים על התערוכה שלכם והופכים אותה נגדכם?
“על כל דבר אני יכול לעשות את זה, כמו שראית אותי עושה את זה בעבר. כשיגאל שתיים עשה קריקטורה על המסתננים, ‘ילדים בבית כלא – מאיפה זה מוכר לי’, הפכתי ואמרתי לו, ‘זה מוכר לך מההתנתקות, שילדים בני 11-12 נעצרו’. אם אני מספיק ציני, כל רעיון גדול אני יכול להפוך ולקטנן”.

ביקשתי להציג כאן גם קריקטורות מאלו שנבחרו לתערוכה, אולם בקשתי נענתה בסירוב.


התפרסם במקור בגירסה שונה במוסף הארץ, 9.3.2012

תגובות

4 תגובות לפוסט “שתי גדות לאפרטהייד”

  1. יואב מ. on 11 במרץ, 2012 14:57

    אז מה זה באמת האפרטהייד הערבי?

  2. עידודו on 11 במרץ, 2012 20:31

    צריך להתעלות על שלשת הקופים גם יחד כדי לפספס את האפרטהייד הערבי ולשאול “מה זה בכלל”. הדיכוי של האוכלוסייה הסורית נולד הרבה לפני השנה האחרונה. המיעוט העלאווי שולט שם ברוב סוני משולל זכויות כבר הרבה זמן, שלא לדבר על מדינת החסות לבנון, שכבר שנים לא נותנת זכויות לפלסטינאים ה”פליטים” (הפליטים היחידים בעולם שמעבירים את הזכות מדור לדור)

  3. יעל on 14 במרץ, 2012 16:45

    עידודו, אני ממליצה לך ללכת למילון או אנציקלופדיה (יש גם כאלה ברשת, בחינם לגמרי) ולקרוא את ההגדרה של ‘אפרטהייד’. הפרות זכויות האדם, ובכלל האפליה נגד קבוצות דתיות/אתניות שונות, שקורות במדינות העולם השלישי – ביניהן גם מדינות ערביות ואסלאמיות – אכן מזעזעות, ואני לא חושבת שיש מי שמצדיק אותן. עם זאת, לא מדובר במצב של אפרטהייד.
    לטעמי, אגב, גם המצב בארץ (כולל בשטחים) הוא לא מצב של אפרטהייד. זה שהפסיכים בחו”ל קוראים לזה ‘אפרטהייד ציוני’ לא אומר שמותר לפסיכים כאן לעשות את אותו תרגיל רטורי-דמגוגי מטופש.

  4. יוחאי on 16 באוגוסט, 2018 22:57

    יעל 14.
    פספסת את הנקודה. זה כלל לא משנה האם מה שקורה במדינות ערביות הוא באמת אפרטהייד או לא (אגב, בחלק מהמדינות זה ממש אפרטהייד, ראי ערך ערב הסעודית). הרעיון הוא להראות את הצביעות של אותם צעקנים אותם תיארת כפסיכים. להראות שאם מדינת ישראל מוגדרת כמדינת אפרטהייד, אז על אחת כמה וכמה מדינות ערב. אגב, לפחות המובילים בהם הם אינם פסיכים, אנחנו הפסיכים. הם שקרנים וצבועים והם יודעים שהם כאלה, אבל לא פסיכים.

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.