פקחי עיריית תל אביב מגינים על עצים חסרי אונים מפני כנופיה חמושה בצמר ומסרגות
שרון גפן דיווחה אמש:
הערב נפגשנו, בנות קבוצת הסריגה החביבה שלנו, למפגש סריגה באוויר הפתוח בכיכר הבימה המחודשת. החלטנו לחרוג ממנהגנו, ולקשט את עצי הערוגה החביבה שיש שם באמצע, לפי מסורת ה-yarnbombing האהובה על סורגות.
כצפוי, בתוך דקות ספורות, הגיע פייק-פקח ודרש מאיתנו להוריד את זה מהעצים. סירבנו, כי הוא לא פקח. אז הוא קרא כמובן לחברו מהסיירת הירוקה, שהגיע בתוך דקות ספורות (כנראה שמשעמם להם בלי אוהלים לפנות), ודרש מאיתנו תעודות זהות (סירבנו, כמובן), ושנוריד את זה מייד כי זו השחתת “העץ העירוני”, שהוא בגדר “לראותם בלבד” ותו לא. הוא סירב לומר לנו איזו תקנה בדיוק הפרנו (“את תדעי איזו תקנה הפרתן כשאני ארשום לכן דו”ח”, אמר למישהי).
בסוף התעצבנו מספיק מהצעקות של שני האפסים שמבחינתם האיום הגדול ביותר על שלומה של תל אביב כנראה היה 10 בחורות עם מסרגות (ותינוק בן שבועיים, אלה הכי מסוכנים, בעיקר כשהם ישנים) שהעזו לתלות כמה חוטים על עצים, אז הורדנו הכל.
(אבל יש הרבה עצים שאפשר לתלות עליהם דברים. לא נורא)
הפוסט המלא על הפקחים נגד הסריגה האורבנית אתמול, בבלוג של שרון גפן >>
כל הכבוד לפקחים האמיצים. מעניין אם פיזמו לעצמם “באנו אור לגרש”, כמו שאני מדמיין שהם עשו כשהסירו חנוכיה סרוגה מספסל בדצמבר 2008. “את החנוכיה תלינו אתמול בלילה. הבוקר בתשע היא עדיין היתה שלמה על הספסל, אבל כשבאתי ב-10:30 לצלם אותה באור יום היא נעלמה”, סיפרה אז ענת (שביקשה לא לפרסם את שמה המלא) בראיון לבלוגי “ממתקים”. “היה לנו ברור די מהר שיש סבירות גבוהה שמישהו מהעירייה עשה את זה. אם זה היה ונדליסט, הוא היה מזיז או מוריד חתיכה, לא מוריד הכל ומנקה אחריו.
“בעיריה אמרו לנו להגיש בקשה בכתב לפניות הציבור. שאלתי שתי שאלות – האם סריגה אורבנית שלא משחיתה ולא פוגעת בספסל, לא בלתי חינוכית ולא פוגעת באף אחד, האם זה משהו שהוא נגד החוק? ובמקרה הספציפי הזה, האם אלה היו עובדי עירייה. אחר כך הלכתי לאגף שיפור פני העיר, והאחראי שם דיבר עם הפקח והוא אמר `הורדנו, וזה בפח`. אמרו לי, `אם אין לך אישור – מורידים, זה החוק`. ביררתי ואישורים לוקחים חודשים. זו לא אופציה ממשית.
“ברור שלעירייה צריכים להיות חוקים, אבל בכל מקרה נוסף לחוקים צריך להיות מקום גם לשיקול דעת ברמה סבירה. הפרחים והחנוכיה אינם משחיתים, ברור לכל אדם שעיניו בראשו שזו עבודת אמנות יפה שכל מטרתה היא מטרה טובה. להרוס את זה גורם לי למחשבות מאוד מעציבות על האופן בו מתייחסת העיריה לאמנות רחוב. אני לא מאשימה את הפקח הבודד או את האחראי עליו, אבל ההוראה מלמעלה, ברמת ראש העיר והעירייה שמתחתיו, בעייתית בעיני ומצערת מאוד. כל העניין של אמנות רחוב זה תת-מקרה של חופש הביטוי. ההגבלה מראש והצבת כל כך הרבה חסמים בדרך היא הבעייתית”.
מה הלאה?
“רתחנו מזעם היום בבוקר. אבל זה לא ירפה את ידינו. רוחנו לא תיפול, אנחנו מחפשים עוד אנשים, כל מי שמסרגותיו בידיו. מבחינתנו אנחנו קואופרטיב, כל מי שרוצה מוזמן להצטרף אלינו, לתרום לעיר ולעשות אותה יפה יותר, בין אם בסריגה ובין אם בדרכים אחרות שעולות בקנה אחד עם התפיסה שלנו. בסך הכל כוונתנו היא להפוך את תל אביב, ביתנו, למקום נעים יותר וחמים”.
תגובות
17 תגובות לפוסט “פקחי עיריית תל אביב מגינים על עצים חסרי אונים מפני כנופיה חמושה בצמר ומסרגות”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
לא יודעת אם “באנו חושך לגרש”, סביר יותר ש”אל נא תעקור נטוע” לאור העובדה שבשלב מסוים, לאחר שפקח הסיירת הירוקה איים בדוח כשביקשתי לדעת מתוקף איזו סמכות או תקנה הוא מורה לנו להסיר את קישוטי הסריגה, הוא הסביר שמדובר בהשחתה ושמבחינתו זה “לא שונה מעקירה”. אולי היינו צריכות חסות של תאגיד גדול. זה בטח היה גורם לעיריה לתמוך בנו במקום להתייחס אלינו כאל ונדליסטיות.
(שתי העיניים שלי בנושא, כאן –
http://www.flickr.com/photos/galitlub/7403824922)
זה כן שונה מעקירה: עקירה מותר. כמו שידין עילם כתב: “חוטי הסריגה נורא מפריעים לבולדוזרים שבאים לעקור את העצים”.
למעשה, הקפדנו שהסריגה תהיה על העץ ובמינון נמוך, ולא בין העצים כי מתרוצצים שם ילדים. כך שאם בולדוזר היה רוצה לעקור אחד מהם – לא היארן-בומבינג שלנו היה מפריע לו.
למה לכן מותר לשים קישוטים במרחב ציבורי על דעתכן, ולאחרים אסור להוריד אותם?
זה יפה מאוד. אבל כמו כל אומנות רחוב אחרת זה לא חוקי בלי אישור. כנראה שאי אפשר שכול אדם יבוא לרכוש ציבורי וישנה אותו כרצונו.
ס.ריג, לאדם פרטי מותר היה להוריד אותם, הפקח הורה לנו להוריד אותם כנציג של הרשות. אם אחד האנשים הפרטיים שהיו במקום היו לוקחים מספריים ומורידים, באמת לא הייתי יכולה להתלונן. אף אחד לא חשב לעשות את זה, התגובות היחידות שקיבלנו היו מאנשים ששאלו מה אנחנו עושות ומילדים שהסתכלו בסקרנות.
שם, אמרנו לפקח במפורש – ברגע שהוא יראה לנו איפה נקבע שאסור, נוריד את הצמר בלי למצמץ (בסוף, כאמור, הורדנו אותם כי האווירה החלה להתחמם ולא רצינו להרוס את מה שהיה ערב מאד נעים עד אותו הרגע). זה לא מובן מאליו שזה אסור ולראיה – אפילו הפקח לא ידע להגדיר מהי העבירה לכאורה. מדובר בשאלה של מינהל תקין והפעלת כוח מטעם הרשויות, לא של השאלה אם לעץ בככר הבימה יהיו או לא יהיו כנפיים זעירות של דבורה. אף אחת מאיתנו לא הניחה שזה ישרוד את הלילה, גג 24 שעות.
שם, חשוב גם להבחין בין לקשור משהו לענף לבין גרפיטי על קיר: האחד ניתן להסרה בקלות עם מספריים או תלישה, והשני מחייב השקעה של מאות או אלפי שקלים בצביעה מחדש של קיר.
מזכיר לי שבמחאת הקיץ, עם כמה חברים, נטענו בפינה עם קצת אדמה ברוטשילד עץ בננה שהושקה במי מזגנים, לטובת הציבור. כצפוי, בבוקר הוא נעקר משם. תהינו מה בעצם הסיבה החוקית לכך (לא הלכנו לריב עם העירייה), ומה שזכור לי מהשיחה זה שיש חוק כלשהו שמדבר על נטיעת עצים כהכרזת בעלות על שטח, או משהו. חבל, בננות ברוטשילד דווקא היה יכול להיות ממש נחמד.
תושבים שרוצים לשפר את פני העיר שלהם הוא משאב יקר. יותר מאשר אטימות בירוקרטית, חוסר ההבנה של זה מצד העירייה הוא הפסד גדול ומצער של משאבים אנושיים- lose lose situation.
אבל בננה היא שיח ולא עץ.
אבל ברצינות: את אולי נוטעת, אבל גנני העירייה יצטרכו לטפל בזה.
בננה היא עשב, אם כבר אתה רוצה לדייק. ולמעשה, ממש לא: כל הרעיון היה שיצרנו מערכת מים אפורים שמשקה את הבננה. ואתה יודע מה? אני בטוחה שאם הבננה לא הייתה צולחת, אף אחד לא היה בא בטענות לגנני העירייה.
המטרה של העצים היא לשלב מראה של טבע בסביבה האורבנית. אתם מבקשים להכתים את הטבע ביצירה שלכם ולהסתיר אותו. אתם מבקשים להשתמש במשאב ציבורי כבמה למיצג קבע שלכם.
מעבר לאידיאלים, גם מבחינה פרקטית הסריגים בעייתיים הם מתלכלכים, נקרעים, ועד מהרה הופכים לזבל שתלוי על העצים.
הבהרה: אני חושב שזה ממש מגניב מה שאתן עושות.
אחרי שהבהרנו את זה, במה אתן שונות מגרפיטי? למה להם אסור ולכן מותר? בשני המקרים זו אומנות עבור מי שאוהב והשחתת רכוש (וונדליזם והשלכת פסולת במרחב הציבורי) עבור אחר. באמת שהפקח היה יכול לתת לכן דוח קביל.
רואים שכוונתכן טובה, אך זה לא משנה את העובדה שזה לא חוקי. זה נכון גם לדוגמא שמישהו כתב בתגובות ששתל בננה בשטח לא שלו.
זה מזכיר לי שפעם גרה מתחתי אישה מבוגרת שהייתה מעירה אותי כל יום בחמש בבוקר עם מוזיקה בקולי קולות. כשבאתי להתלונן היא טענה “אני לא מבינה מה הבעיה? זו מוזיקה של שופן! זה קלאסיקה! זה לא כמו המוזיקה הערבית הזו של הצ’חצ’חים במכוניות האלו!”
בגדול, לפי הכתוב, הבנתי שאתן פשוט עצלניות לקבל את האישורים כי הבירוקרטיה מפחידה אתכן. כמו שיש מקומות שמקצים אזורים לגרפיטי, אתן יכולות להתארגן ולקבל אישור ל”הגן הסרוג”. עכשיו, זה משהו שהייתי שמח לראות.
עוד הבהרה: אני מקווה שמבינים שהציטוט של שכנתי אינו מייצג את דעתי על מוזיקה מסוג כלשהו, אלא מדגים את המוסר הכפול, “מה שהם שומעים זה רעש. מה שאנחנו שומעים זו מוזיקה.”, רק בגרסת חוטים צבעוניים.
נפתול – לא מדובר ב”מיצג קבע”.
רונן – כמו ששרון ציינה בפוסט שלה, בשביל להוריד סריגת גרילה צריך מקסימום מספריים. בשביל למחוק גרפיטי צריך יותר משאבים. אבל אם כבר אתה מעלה את הנושא, אני באמת לא חושבת שהעיריה צריכה למחוק כל גרפיטי באשר הוא, אלא להפעיל שיקול דעת מתי מדובר בונדליזם והשחתה ומדי מדובר באמנות רחוב שהיא חלק בלתי נפרד מהתרבות האורבנית ומהחיים העירוניים שהיא (העיריה) כל כך מתגאה בה. ובצדק מתגאה.
לגבי ההערה שלך בעניין מידת החריצות והחשש שלנו מבירוקרטיה, הואיל ונראה לי שאתה לא מכיר את הנפשות הפועלות, תרשה לי להתעלם ממנה באלגנטיות.
העלמה עפרונית – אז התירוץ שלך הוא שאת הלכלוך שאתן יוצרות לוקח פחות זמן לנקות? זה נשמע לך משכנע?
מי האחראי להפעיל שיקול דעת מה להשאיר ומה להוריד? את?
אני אכן לא מכיר את הנפשות הפועלות ומתבסס רק על מה שמיוצג כאן – ציטוט מהטקסט: “… `אם אין לך אישור – מורידים, זה החוק`. ביררתי ואישורים לוקחים חודשים. זו לא אופציה ממשית.”
1. אני מבין שאין לכן סבלנות לחכות חודשים לקבל אישור.
2. עצם העובדה שהעירייה אומרת שקיימת אופציה לקבל אישור, אומרת כי אכן יש מי שמפעיל שיקול דעת, כמו שרציתן. זה שאתן לא מוכנות לחכות לקבל את החלטתו, לא הופך את פעולותיכן לבסדר. להיפך.
שוב, אני אדגיש שאני חושב ש Yarn bombing זה אדיר. אבל זה לא הופך את זה לבסדר, ואם נתפסתן ואמרו לכן להוריד, אז קבלו זאת.
רונן, רשות ציבורית אמורה להפעיל שיקול דעת כשהיא מקבלת החלטות, ולאזן בין שיקולים שונים לצורך כך. כן, אם גרפיטי הוא קשקוש או ציור זה שיקול שגורם לכך שראוי לנהוג בהם אחרת (אפילו אם שניהם הם צבע על קיר), ואם המשאבים שצריך לנקוט כדי להסיר דבר מה הם גדולים או קטנים, גם זה שיקול שאמור להשליך על ההחלטה. ככה זה, אני מצפה מרשויות שלי, שמחזיקות בסמכות לצמצם את חופש הביטוי ושאר זכויות שיש לי, שינהגו בשיקול דעת.
ואתה יודע מה מגניב? שגורמים בעיריה יצרו קשר עם אחת מאיתנו, ורמזו שהם דווקא לא חושבים שעשינו משהו נורא, ושיכול להיות שהתגובה הייתה “קשוחה” מדי ולא מספיק מאוזנת.
מי שהתייחסה לבקשת האישורים זו ענת, מפוסט שפרסם עידוק לפני שלוש שנים. לא אחת מאיתנו.
והנקודה הכי משמעותית, שככל הנראה לא הדגשתי מספיק (חשבתי שכן), היא לא העובדה שאמרו לנו להסיר את קישוטי הצמר, אלא הדרך שבה עשו את זה. בתוקפנות, באגרסיביות, בלי לתת שום דין וחשבון לאזרח. אם זה נראה לך לגיטימי שפקחים ינהגו בך ככה, טוב ויפה. אני חושבת שזה לא לגיטימי. החוק, מערכת המשפט, וככל הנראה גם חלקים מעירית תל אביב חושבים כמוני.
אתם כולכם מוזרים הסריגה על העצים חשובה לשמירה על הסביבה בכך שאי אפשר לעקור עץ שנסרג