אנטון גר בקרטון, אורית החד-הורית ועוד בחבורת הזבל של המצב הכלכלי-חברתי

פוסטר “חבורת הסבל” בשדרות רוטשילד. צילום: עודד בביוף

הילדים שגדלו על קלפי “חבורת הזבל” הם היום באזור גיל שלושים, והקלפים הצרובים בזכרונם הם חומר גלם לסאטירה על מצבנו. “חבורת הקרן החדשה לישראל“, דף פייסבוק שהחל לפעול בסמוך לפרוץ המחאה החברתית, יצר את “חבורת הקרן“, שגיבוריה השליליים הם מנהיגי המחאה החברתית, פוליטיקאים מהשמאל, פעילי שמאל, עיתונאים, אויבי ישראל ואחרים, ובהם קדאפני ליף, מחסום וויטש ויונתן שפירע. מהצד השני פועלת כעת יוצרת שמבקשת להישאר בעילום שם, שגיבורי “חבורת הסבל“, שלה הם “הדמויות השקופות שנדפקות בצורה הבוטה ביותר מהמדיניות האכזרית של הכלכלה הניאו-ליברלית”: אליקים אוסף הבקבוקים, אנטון גר בקרטון, אורית החד-הורית ואודי סיעודי. אפשר למצוא אותם באינטרנט, מקום המפגש של המחאות החברתיות של השנתיים האחרונות, אך גם בעולם הפיזי, בכרזות ובקלפי הדבקה ברחבי תל אביב ורחובות.

יוצרת חבורת הסבל הגתה את הדמויות, שלחה אותן באימייל ל”מאייר צעיר וחתרני שעבודותיו לא יילמדו במערכת החינוך הממלכתית – מטעמי מוסר והיגיינה”, והוא החזיר לה איורים מוכנים. היא בחרה לצאת מהאינטרנט לעולם הפיזי כדי להגיע ליותר עיניים, אף שלדבריה היא לא חלק מתנועה ושהפרויקט ממומן מכיסה הדל: “אנשים נמצאים המון מול מחשב ויהיה נחמד להגיע אליהם דרכו, אבל בשאר הזמן הם יוצאים מהבית ונוסעים לעבודה ועומדים בתור לכספומט ולדואר ולאוטובוס וצועדים ברגל ממקום למקום. ההזדמנות לתפוס את העיניים שלהם דווקא במקום שבו הם לא מצפים לו היא הזדמנות שחבל להחמיץ, על אף ההוצאה הכספית שבצידה”.

לדבריה, נדמה שהציבור עייף מהמחאה החברתית, ואחת הבעיות העיקריות היא מיעוט נתוני אמת בתקשורת לגבי הגורמים למצוקה. לכן כל אחת מדמויות “חבורת הסבל” מלווה באתר בהסבר ובנתונים על הדרך שבה הגיעה למצבה הקשה. למשל, אנטון גר בקרטון כי “אין לו סיכוי לגור בדירה משלו, ואפילו לא בדירה שכורה. […] עד לפני כמה שנים הייתה לאנטון עבודה שעזרה לו להחזיק את הראש מעל המים. אבל אז הוא ואשתו התגרשו, והוא לא הצליח לשלם גם שכר דירה וגם מזונות. וזה לא שהוא לא רצה. הוא ניסה למצוא עוד עבודה אבל אף אחד לא הסכים לקחת בנאדם מעל גיל 50 שכבר עובד במשמרות”.

היא לא חושבת שהאינטרנט איבדה את כוחה ככלי בידי אנשי המחאה חברתית – “אנשים מעבירים אחד לשני כמויות של מידע רלוונטי (ומכעיס להדהים) בנושאים חברתיים – שיתוף כתבות, אתרים, סטטוסים ותמונות הוא דבר נפלא. צריך לזכור שלולא האינטרנט, הידיעה על האוהל הקטן שהקימה בחורה אנונימית בשדרות רוטשילד בקיץ 2011 היתה מגיעה למקסימום 50 אנשים מהמעגל שלה, וזהו. לולא כפתור השיתוף – כל התהליך של המחאה היה גווע באיבו, אולי אפילו באותו ערב, כשאותה בחורה הייתה מקפלת את האוהל והולכת, מבואסת מכך שחוץ משניים-שלושה חבר’ה, אף אחד לא בא לשבת איתה – ולא היינו יודעים על כך דבר”.

עם זאת, היא מודעת למגבלות של המדיום: “אנשים נחשפים בעיקר לתוכן שהם רוצים להיחשף אליו – הסיכוי שמשהו מפתיע או בעל השקפת עולם הפוכה לשלהם יחדור את החומה הבצורה של רשימת החברים, סינון העדכונים וחוסם הפרסומות הוא די נמוך. זו הסיבה שבחרתי להשתמש בעולם שבחוץ, כדי להגיע גם למי שאין סיכוי שהיה מגיע אליי באינטרנט, למי שמסרב לקרוא טקסטים כאלה, בגלל שהם סותרים את השקפת עולמו, בגלל שזה לא מעניין אותו מספיק כדי להקליק”.

______________
התפרסם במקור בגירסה שונה בוואלה טק, 2.9.2012

5 בספטמבר, 2012 | בנושאים 404 

תגובות

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.