עובדי מעריב, תקרעו את הפוסטרים מהקירות
אתמול שררו 29 מעלות במישור החוף, 27 בירושלים, ושעון החורף נכנס לתוקפו, ובתוך כך, דיווח אתר הברנז’ה אייס, מספר טכנאים הגיעו לסניף הירושלמי של מעריב ברחוב הלל 14, ושם עמלו בפירוקם של שני מזגנים מרכזיים. עובדי מעריב ששהו במקום – כתבי מעריב בירושלים והמקומון “זמן מעריב” – שאלו את הטכנאים לפשר מעשיהם ואלו הסבירו שמעריב חייב 25 אלף שקל לספק המזגנים. אז מפרקים. הפירוק, ידע אייס להסביר, היה צעד מונע לקראת צו הקפאת הליכים, שבית המשפט עלול להעניק למעריב. ואכן, צו כזה הוענק למעריב מאוחר יותר במהלך היום.
בחור חכם, ספק המזגנים. בחברה הישראלית, אנחנו הולכים ולמדים, יש חלוקה מעמדית ברורה בין מי שמבין מה הולך ומי שלא מבין. אבל מה שבאמת מעניין אותי זה לא קורותיהם של הטכנאים (למרות שבדיווח של אייס נשאר הרבה מקום לשאלות: האם מבצע הפירוק הסתיים בשלום? האם המזגנים הועמסו בסוף על הטנדרים והוסעו משם? האם החורים שהשאירו מאחוריהם המזגנים בקירות המערכת הירושלמית של מעריב תוקנו או כוסו לפחות ביריעות ברזנט או נשארו פעורים לרוח ולנושים?) אלא מה עשיתם אתם, עובדי מעריב, באותו זמן. האם המשכתם לעבוד על הכתבות שלכם בעוד הטכנאים עומדים לכם על השולחן כדי להגיע לברגים של המזגנים? האם שיחקתם בעצלתיים בפייסבוק? צילמתם תמונות של הטכנאים והעלתם לאינטרנט? (אכן, כך היה). או הסתודדתם במטבחון כניצולי ספינה טרופה והחלפתם הלצות עצבניות על הטכנאים, החובות, השעון, נוחי דנקנר והמצב?
אני יודע מה אני הייתי עושה במקומכם. אני הייתי אומר על טכנאי המזגנים האלו שכל הכבוד להם. יש להם אחלה רעיון, לטכנאי המזגנים. ואז הייתי לומד מהם ולוקח הביתה כל מה שלא מחובר חזק מדי לרצפה.
באופן שמדהים ועורר גאווה אפילו בקולגות שלכם, אתם, עיתונאי מעריב, ממשיכים להוציא את העיתון שלכם מדי יום. בינתיים, ביום שישי, אמר האשף הפיננסי שהשליך אתכם כטישו לח שהוא “ימליץ” לחברה הפיננסית ברשותו שתשלים כשבעים אחוז מכספי הפנסיות שהיו אמורים להיות בחשבונכם. הוא גם אמר שהוא “מקווה”, תקווה שאין לה שיעור, שהגאון הפיננסי השני שבצילו משתופף הבנין שלכם ישלים את השאר. שלשום הוא כבר אמר שהוא “עושה ימים כלילות” כדי שזכויותיכם ישמרו “במלואם”. בעברית מדוברת – זאת של מי שיודע מה הולך – זה אומר שאל תצפו לפנסיות – אבל בינתיים אתם משעים גם את הזכות שלכם להשבית את העיתון בערב יום כיפור, לבקשת נאמני מעריב.
איך לנסח את זה בדרך עדינה פחות? עקבו אחרי ספק המזגנים. הוא יודע מה עתידו של העיתון מעריב.
יודעים מה, נדמה לי שהדהמתם אותנו ועוררתם בנו גאווה מספיק. מה דעתם, לשם שינוי, להרגיש איך זה להיות בצד שמבין מה הולך? את הכסף שלכם לא תראו מהאנשים האלו. אבל מה על על דפי מדפסת? מסדרונות מעריב עדיין מלאים בהם. חבילות על חבילות. קחו אותן הביתה עוד היום, תוכלו להשתמש כדי להדפיס קורות חיים. וכדי להדפיס קחו גם מדפסות – קחו גם פקסים לשלוח אותם – קחו גם מחשבים ומסכים ועכברים וכבלי מחשב, באשר תמצאו אותם, תאמינו לי, הם עולים פחות ממזגנים מרכזיים. מסדרונות מעריב משופעים עדיין בתמונות אבל קשה להאמין שמישהו ייתן לכם תלושי שי לרשתות העיצוב בפסח הקרוב. התמונות האלו שלכם – והשולחנות האלו שלכם – והכיסאות האלו שלכם – בטח יותר שלכם מאשר כספי הפנסיה שלכם מגיעים למשפחת נמרודי ולמשפחת דנקנר. קרעו אותם מהקירות ופרקו אותם מהרצפה וגלגלו אותם החוצה. קרעו גם את הקירות וקחו גם את החלונות. גם הם שלכם, גם חוטי החשמל שלכם. דסק”ש ושלמה בן צבי – כולם, להבדיל מכם, חברים באליטה החברתית הזו שמבינה מה הולך – מתכוונים לפרק את העיתון שלכם לגורמיו הראשוניים, ואת כל מה שלא ניתן להבריג החוצה מן הרצפה ולמכור לספקי מזגנים – כלומר אתכם – לשלוח הביתה. אז לכו לכם הביתה. אבל יחד איתכם קחו איתכם לקח לבאות – וגם את כל מה שאפשר להבריג החוצה מהרצפה. כשהאנשים האלו יכנסו לבית מעריב אל תשאירו להם אפילו את הכבלים של המעליות. פנסיה הם אולי לא יתנו לכם, אבל בשנים הקרובות תוכלו להתקרר לכם במזגני מעריב ולהתבדר מול מרקעי טלוויזיות מעריב ולשתות מכוסות קפה של מעריב ולהסביר למורות של ילדיכם למה הם מביאים לבית הספר את שיעורי הבית שלהם מודפסים בפורמט טבלואיד.
יהונתן זילבר הוא הרגע הישראלי בעינינו
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
פוסט חסר חן ופלילי לחלוטין.
מעולה ומדוייק
מה השלב הבא אחרי הצעה לביזה?
לאנוס את דנקנר?
למה ביזה? עיקול. ובלבד שלא יקחו יותר מכפי שמגיע להם (אגב, אם היו עושים את זה דרך ההוצאה לפועל, הם גם היו יכולים לעקל, גם אם לא לממש, יותר ממה שמגיע להם)