אילוף הסוררת

פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית

“‘ידיעות’ נגד שלי“, טוען שלמה צזנה, הכתב המדיני של “ישראל היום” בכותרת טור המתפרסם הבוקר בעיתון. לדברי צזנה, הסיקור המחמיא מאוד של ציפי לבני בעיתון “ידיעות אחרונות” נובע מאיבה לשלי יחימוביץ’. “אי אפשר לומר שלא מתחדשים שם ב’ידיעות’ לפי רוח הזמן”, כותב צזנה. אחרי ‘רק לא ביבי’, הם עכשיו בקו ברור של ‘רק לא שלי'”.

לבני אמנם זכתה מצד “ידיעות אחרונות” בימים האחרונים לסיקור מחניף במידה מביכה, אך הבוקר מסקר “ידיעות אחרונות” את תוצאות הבחירות המקדימות במפלגת העבודה באופן הוגן, ואפילו מחמיא.

“נשים בעבודה” נכתב בשער העיתון, לצד תצלום של 7 נשים המשובצות במקומות 1 עד 25. שלושה עמודים מקדיש העיתון למפלגת העבודה: אחד על הנשים הרבות יחסית (למפלגות אחרות, לא לחלקן באוכלוסיה); אחד להצגה נאה של 20 המועמדים במקומות הראשונים; ואחד לעימות המתחולל בין שלי יחימוביץ’ לעמיר פרץ על האג’נדה המדינית של המפלגה. נראה כי “ידיעות אחרונות” עדיין מעדיף את מדיניות “רק לא ביבי” על פני כל מדיניות אחרת.

ב”ישראל היום”, אגב, הסיקור של מפלגת העבודה הרבה פחות מחמיא. “בעבודה: מלחמה” היא הכותרת הראשית, “הליכוד: ‘רשימת העבודה קיצונית'”, נכתב בראש עמוד 11, ואחת מכותרות הביניים בידיעה המוקדשת לרשימה החדשה היא “הסרבנות של מיכאלי” (מרב מיכאלי, שנבחרה למקום חמישי ברשימת העבודה, התבטאה בעבר בזכות סרבנות).
בטור פרשנות נלווה טוען דן מרגלית כי הצלחת מיכאלי “מכבידה” על יחימוביץ’. מרגלית מסביר כי מיכאלי “היא בעלת זכויות במאבק לשוויון נשים ופובליציסטית מעניינת, אבל לשונה מגוחכת (מחליפה במתכוון זכר בנקבה), ומה שחשוב יותר מכל שהצביעה בעבר בעד בל”ד ועודדה סרבנות שירות בצה”ל”. מרגלית משווה בין קריאה לסרבנות לביצוע עבירת מין, וכותב כי אם מיכאלי רוצה לקבל “פטור” מהדעה שהביעה בעבר, “כדאי לה להתחרט בפומבי על העמדה ההיא”.

טור הפרשנות של יוסי ורטר ב”הארץ” מסתיים אף הוא בהערה לחברת הכנסת לעתיד מיכאלי. “מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה”, כותב ורטר, “מהנוהג המטופש והילדותי, לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה-19”.

הבלוגרית טל שניידר פרסמה אתמול פוסט על בדיחה סקסיסטית שפלט נבחר אחר ברשימת העבודה לכנסת, עומר בר-לב. הפוסט נפתח דווקא בהערה על מיכאלי. “אתמול בערב, יום שישי, ביליתי עם חברים ותיקים ביישוב הר אדר”, כתבה שניידר. “אנשים שאני מכירה יותר מעשרים שנה. אף אחד מהם לא עיתונאי ולא עובד בתקשורת. בעלת הבית, חזנית רפורמית, כמה חברות אחרות שלי במשרות אקדמאיות, אחת אדריכלית, עוד 2-3 בהייטק”.

“כולן, חצו את גיל ה 40, וכמעט כולן, חיייכו באושר גדול על זכייתה של מרב מיכאלי במקום כה גבוה במפלגת העבודה. מדוע? הן אפילו לא מצביעות של המפלגה הזו, אך מפנטזות על היום שבו מיכאלי תעלה לבימת הכנסת ותדבר אליהן בלשון נקבה. הן אוהבות את הדיבור הזה שלה, נמשכות אליו ובניגוד לדעה על סגנונה אצל חלק מן הפרשנים הפוליטיים, הן חושבות שלמילים יש משמעות. כן, לדעת לדבר בלשון נקבה זה יותר מגחמה מצחיקה, זה יותר משיעור לשון”.

אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-2.12.2012 כחלק מסקירת העיתונות היומית

2 בדצמבר, 2012 | בנושאים 404 

תגובות

תגובה אחת לפוסט “אילוף הסוררת”

  1. יעקב משם on 2 בדצמבר, 2012 21:35

    רק עיוור לא רואה את אהדת ידיעות וYNET לגב’ לבני.

    מענין שאף אחד לא זוכר לה, את מלחמתה נגד חוק מופז, חוק שהיום היא משתמשת בו בשביל כספי מימון מפלגות.

    http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=6327

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.