השמועות על מותה של קלישאה על המהפכה הצרפתית היו מוגזמות

פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית

“מתי אפשר להתחיל לשפוט את ההיסטוריות של מאורע?”, שואל יואב קרני בפתח טורו השבועי במוסף “G” של “גלובס”. “בימי ההפשרה הראשונים של יחסי ארצות-הברית עם סין, לפני ארבעים שנה, הנרי קיסינג’ר שאל את ראש ממשלת סין, ג’ו אן לאי, מה דעתו על המהפכה הצרפתית. ‘מוקדם מדי להגיד’, השיב הקומוניסט הסיני הזקן. זה היה 180 שנה ויותר לאחר התאריך שבו אנחנו רואים את תחילת המהפכה הצרפתית […] מה אנחנו יודעים על תוצאות המשבר הפיננסי של 2008? מעט מאוד. ארבע שנים באמת מצדיקות זהירות סינית. מוקדם מדי להגיד. מפעם לפעם אנחנו מגלים עד כמה מוקדם”.

הסיפור על קיסינג’ר וראש ממשלת סין הוא אורח קבוע בטורי עיתונאים. הנה הוא מופיע בטורו של אראל סג”ל ב”מעריב” מלפני שלושה חודשים. הנה הוא בטור מאת משה ארנס שפורסם בעבר ב”הארץ”. הנה מזכיר אותו יצחק לאור ב”הארץ”. הנה הוא בטור מאת יואל מרקוס באותו עיתון. הנה הוא מופיע ב”מעריב” בטור מאת חבר-הכנסת הטרי עפר שלח, שפורסם בשנת 2007. הנה הוא בטור אחר של קרני ב”גלובס”, מהשנה שעברה (ארכיון “ידיעות אחרונות” אינו נגיש לגולשים ולמנוע החיפוש של גוגל, אך מי מוכן לשים את כספו על כך שיו”ר מפלגת יש-עתיד מעולם לא כלל את הסיפור זה בטוריו?).

לפעמים קיסינג’ר מוחלף בניקסון, לפעמים ג’ו אן לאי מוחלף במאו דזה-דונג, אבל העיקרון נותר על כנו – התפעלות מנקודת המבט המזרחית, מאותה “זהירות סינית”, השונה כל-כך מההתמכרות להווה שמאפיינת את תושבי העולם המערבי.

אלא שאפשר כי ההתפעלות של האדם המערבי אינה באמת מבן-שיחו הסיני, אלא רק מהתפיסה שלו את בן-שיחו. לפני כשנתיים פירסם ג’וזף קמפבל, חוקר עיתונות המנוסה בניפוץ סיפורים טובים, כי הסיפור על קיסינג’ר וג’ו אן לאי שגוי. או לפחות הפרשנות המקובלת של הסיפור שגויה.

כן, קיסינג’ר שאל לדעתו על “המהפכה הצרפתית” וראש ממשלת סין השיב “מוקדם מדי”, אך הוא התכוון להפגנות הגדולות של מאי 1968 בצרפת, שאירעו ארבע שנים קודם לכן, ולא למהפכה שאירעה 180 שנה קודם לכן. קמפבל מתבסס על עדותו של צ’רלס פרימן, דיפלומט אמריקאי שנכח בשיחה ושימש מתורגמן של ניקסון. רפי מן כתב על כך בבלוג שלו לפני למעלה משנה. “האם הגילוי שהביא מנפץ המיתוסים קמפבל יביא למחיקת הציטוט?”, שאל מן באותה הזדמנות, והשיב: “ספק. עובדות היסטוריות לא יחסלו ‘אמת פואטית’ משובחת כזו”.