הפרה המחייכת גועה בבכי

עידו קינן

למה החיות על אריזות המזון מחייכות? ענבל יומטוביאן, בתו של לולן, מאתגרת בהצגה “היידי” את התפיסה של חיות משק

איך נולדה ההצגה “היידי”, שאת כתבת ומציגה ואנה ויילד ביימה?
“אני עושה תאטרון חפצים. גדלתי בקדימה, ואבא שלי היה לולן. אמא שלי בכלל עירונית במקור, הם התגלגלו להיות חקלאים. כולנו גדלנו בלול. אחי נהיה טבעוני, אחותי נהייתה צמחונית. הבנתי שמטריד אותי לאכול בשר, ואני לא צמחונית. חזרתי הביתה והסתכלתי ופתאום ראיתי את הלול הזה. אף פעם לא ראיתי אותו”.

גבינת “הפרה המחייכת” מככבת בהצגה שלך. זה גרוטסקי שמראים חיות מחייכות ובריאות על מוצרי מזון.
“זו היתה נקודת מוצא מאוד משמעותית. המתח בין זה לבין הפרה האמיתית, בין העוף לתרנגולת, בין הסיפור על התרנגולת לבין החיים האמיתיים של התרנגולת. מה שאנחנו לומדים על חיות משק – אין לזה קשר למציאות. יש לנו המון אגדות”.

במאית "היידי" אנה ויילד והכותבת והשחקנית ענבל יומטוביאן. צילום: עידו קינן

בהצגה יש נערה שוויצרית בלונדינית שחיה בחווה חקלאית עם פרות ותרנגולות וסבא מדען מטורף שעושה בהן ניסויים מפלצתיים. למה ברחת עד לשווייץ ולהיידי בת ההרים?
“היידי זה מותג של מוצרי חלב בשווייץ. למה לרצות להיות היידי? מה יש בפסטורליה הזאת שמושך? אתה שומע את זה ומחייך. ‘שווייץ’. למה אתה רוצה להיות שם? עניין אותי האימג’ – כשאני אומרת ‘חווה חקלאית’ מדמיינים ירוק, גדרות נמוכות, פרות רועות באחו. זה מה שחושבים כשאומרים ‘שווייץ’, אבל פרות בכל העולם חיות באותה צורה. רציתי לשבת שעה בלול ולהסתכל על תרנגולת, לראות מה היא עושה. זה בלתי אפשרי. הן לא יכולות לעשות כלום. הכל נראה אותו דבר, אין לה אפשרות לפתח זהות”.

ענבל יומטוביאן, כותבת ומבצעת ההצגה "היידי". צילום: עידו קינן

הכנסת להצגה את מותג החלב הפרטי של רשת השיווק השוייצרית מיגרו. איך שכנעת אותם לשתף פעולה?
“התקשרתי וסיפרתי שאני עושה עבודה וזקוקה ל-100 קרטוני חלב, והפנו אותי למפעל. מעניין מה הם יחשבו. אני חושבת להופיע עם זה בשווייץ ולהזמין אותם”.

הם מודעים למסרים האנטי-תעשייתיים?
“הם לא שאלו”.

“היידי” תוצג בתל אביב החודש ובחודש הבא. לפרטים >>

התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 15.3.2013

17 במרץ, 2013 | בנושאים סמול טוק 

תגובות

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.