קצת דם לקינוח? סמול טוק עם הערפדיולוגית אודליה ברקין


עידו קינן

אודליה ברקין, מי נשך אותך?
“באמת, עידו, ליידי לא מגלה דברים כאלה. אספר רק שאני מומחית לערפדים – ערפדיולוגית מדופלמת. וכדי ליישר קו אני רוצה להבהיר שכשאני מדברת על ערפדים, אני מתכוונת לבני אדם שקמו לתחייה אחרי מותם ונאלצים לשתות דם כדי לשרוד. אני חוקרת ערפדים בתרבות הפופולרית, בעיקר קולנוע ובטלוויזיה. באמצעות הניתוח של ערפדים כמטפורה, כדימוי, אני מנסה להבין מה הם מלמדים אותנו על עצמנו. מה מקור האובססיה התרבותית שלנו אליהם. מה סוד הקסם שלהם שהופך אותם לכאלה פופולריים. הקדשתי לכך את התזה שלי לתואר שני בחוג לתקשורת באוניברסיטה העברית ומאז אני מרצה בפני קהלים מגוונים בארץ ובחו”ל, על הערפד כאייקון לשחרור מיני, הערפד כאייקון קווירי, הערפד כמודל להחלמה מטראומה, ערפדים ויהודים (שכן יש קשר הדוק בין ערפדים ליהדות, שקשור גם לעלילות דם והם אפילו מוזכרים בתלמוד ובספרות החסידות) ועוד ועוד. השליחות הגדולה שלי בכל הרצאה, היא להעלות את התהייה האם יש ערפדים אמיתיים. וכן, ככתוב בפייסבוק, ‘איטס קומפליקייטד!’. התשובה מורכבת”.

איך הגעת להתמחות בתחום הזה?
“מאז ומעולם חיבבתי ערפדים, בעיקר בעקבות מה שבעיני נחשבת לתוכנית הטלוויזיה הכי טובה שיש, ‘באפי קוטלת הערפדים’. שמתי לב שבחמש שנים האחרונות חלה עלייה במספר התוכניות והסרטים שעוסקים בערפדים (למשל ‘דמדומים’, ‘יומני ערפד’, ‘דם אמיתי’). יש אפילו סדרת ערפדים ישראלית מקורית, ‘חצויה’, שנמכרה לעשרות מדינות ברחבי העולם.

“הערפד עבר גלגול מעניין. בעבר, אם היינו נתקלים בערפד בסמטה אפלה היינו בורחים כל עוד נפשנו בנו כי הוא היה מפלץ לא אנושי. היום אנחנו רודפים אחריו כדי לבקש חתימה, והוא הפך לגיבור תרבות נערץ, שלא לומר סמל סקס, בעל בלורית גולשת וריבועים בבטן. בנוסף, אם פעם הערפד היה יצור חד-פעמי – היה רק אחד, דרקולה – היום יש המון ערפדים, שונים זה מזה, שחיים בחברה בעלת חוקים משלה. מעניין אותי להתחקות אחר גלגולו של ערפד ולראות מה השינוי הזה במפלצת מלמד אותנו על רוח התקופה, על האנושיות שלנו ששינתה כיוון”.

True love never dies... it kills!, by paingrin (cc-by-nc-nd)

מה סיפורי ערפדים מלמדים אותנו?
“הרבה מאוד, כי המטפורה היא מאוד עסיסית. מצד אחד, הערפד משמש עבורנו דוגמה ל’אחר’ שהיינו רוצים להיות. היפה, שחי לנצח, המצליחן בעל הכריזמה, יצור חושני בעל מיניות מגוונת המאפשרת חופש מוחלט – גרסה משודרגת שלנו. אבל זאת גרסה בעייתית, כי היא גם מקדשת את הנרקיסיזם והאגואיזם הקיצוני, שהרי ערפדים מתייחסים לבני אדם כארוחה ותו לא. הם בעצם ניזונים מאנרגיית החיים של אחרים, ובדרכם להשיג את היעדים שלהם הם משאירים מאחוריהם שובל של גופות ומפלצות.

“מצד שני, הערפד אינו רק ה’אחר’ שהיינו רוצים להיות אלא ‘אחר’ בדיוק כמונו. הקריאה של הערפד כ’קוויר’, כפריק, מעוררת את ההזדהות שלנו. כולנו מרגישים שונים ולא שייכים בשלב מסוים, כולנו עברנו טראומה כזאת או אחרת (כמו האדם שהפך לערפד, למפלצת), כולנו מבקשים ‘להרגיש בבית’ בגוף שלנו שלעיתים מביך אותנו, ולחיות בשלום עם השריטות שלנו ועם הסובבים אותנו. כולנו ‘קווירים’. יש משהו מאוד משחרר ומעורר השראה בלראות ערפד ‘גאה’ שחוגג את כל מה שהוא ללא עכבות ובושה.

“מהמקום הזה, השליחות הגדולה שלי היא ללמד אנשים לזהות את הכוחות הערפדיים בתוכם ומחוצה להם. להזמין אנשים להאיר את האפלה, להתיידד וללטף את העטלף. ככה גם נקרא הספר שכתבתי, ‘ללטף את העטלף’. החלום שלי זה להפיץ את הבשורה ולהקים תנועת העצמה לשחרור כללי של אנרגיות. אני קוראת לה L.O.V.E. Liberation Organization of Vital Energies.. המטרה שלה היא לעודד אנשים להיפגש עם עצמם באופן אינטימי, להכיר את עצמם על כל גוניהם, להיות כל מה שהם בלי בושה, ולחשוף לאור ישויות ערפדיות שמתעלקות עליהם, כדי להיות חופשיים באמת”.

אודליה ברקין. צילום באדיבותה

יש ערפדים טובים?
“בהחלט, וזה חידוש! בשנים האחרונות נולד הערפד בעל המוסר ולכן גם הצמחוני והמיוסר. הרבה מהגיבורים הערפדים על המסך (למשל אדוארד מ’דמדומים’ וסטפן מ’יומני ערפד’) בוחרים בחירה מודעת שלא לתת לשד צמא הדם שבתוכם לנהל את ההצגה, ובכוחות עילאיים מנסים לשלוט בתאווה שלהם לדם אדם, ולהיזון מתחליפים. במובן הזה הם אפילו יותר מוסריים מבני האדם עצמם, שמוצגים כמפלצת האמיתית. חלק מהערפדים גיבורי התרבות בעצם מציבים סטנדרט רוחני מוסרי גבוה יותר, שאליו גם אנחנו צריכים לשאוף”.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=-5XFf64llv8[/youtube]


התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 19.4.2013


תגובות

פרסום תגובה