האם אתה מתבייש במה שעשית היום? // ג’וני זילבר ועידו קינן

playing with scanner. צילום: Stig Andersen (cc-by-nd)

playing with scanner. צילום: Stig Andersen (cc-by-nd)

ברוך הבא לאוטופיה החדשה, אזרח-רשת. המחשב הוא ידידך. המחשב ידאג לכל צורכיך. האוטופיה החדשה עוצבה בידי מיטב המהנדסים ושוכללה כדי להיות נוחה, קלה לתפעול, ארגונומית וידידותית למשתמש. המחשב יודע מה אתה רוצה עוד לפני שאתה מעלה זאת על דעתך: הוא יודע משום שהוא קורא את התכתובות שלך. הוא יודע משום שמכשירי-הגלישה שלך מסונכרנים כולם לאותו חשבון-זהות מרכזי ומתואמים לפעול בתיאום מושלם: מסך-האינטרנט בסלון, משקפי-המידע שעל אפך, מכשיר-הרשת בכיסך, מכנסי-הגלישה המכילים את הכיס האמור: כולם יוצרים יחד הרמוניה סינרגטית נהדרת שיודעת מה אתה רוצה והיכן אתה רוצה לקבל את זה בכל רגע נתון. המחשב יודע את שאתה יודע, אזרח-רשת, וכמוהו יודעים כל אחיך האזרחים.

שאל את עצמך אם דבר חסר לך: האם אוכל לא מוגש לפיך ברגע שקולטני הרעב בקיבתך מתקשרים עם המחשב? האם האוכל הזה אינו זהה אחת לאחת למה שמוחך ישדר לך, בעוד האוכל מתממש על צלחתך, שאתה חושק בו? האם המזגן לא מתאים את עצמו לחום גופך? האם המים לא חמים תמיד במקלחת? האם המכונית לא ערוכה להתאים את עצמה לגופך ולקחת אותך למחוז חפצך טרם ידעת ששם אתה רוצה להיות? האם יש פיסת רכילות שנעלמת מעיניך? האם הסרטונים לא מבדרים תמיד?

המתנגדים המעטים לאוטופיה שלנו, קומץ הלודיטים האלו, שרים שירי הלל לרעיון שזמנו תם, דבר ללא ערך המכונה בפיהם פרטיות: מילה כמו בשפה זרה לכל מי שנולד אחרי החצי השני של שנות-העשרה. הריאקציונרים הללו מביטים אחורה בנוסטלגיה פתטית על תקופה שבה לכל אחד היה מה להסתיר, ואת האמצעים להסתיר זאת. אבל אתה, אזרח-רשת, חשוב: האם אתה היית רוצה לחיות בעולם שבו מאחורי כל חיוך אוהב אורבת מפלצת משחרת לטרף? האם חש אתה צורך להצניע, או להתבייש, במה עשית היום, או עם מי דיברת, או לאן גלשת, או מה שוכן בתחתוניך?

מיהם המתנגדים? ילידי המילניום הקודם, ילדי דור-המעבר, אזרחים שנולדו אופליין אבל ימותו ברשת, התופסים מדי פעם בכפתור צווארונך ומספרים לך שהעולם שלנו אינו לרוחם משום שהוא מושתת על תאוות הידע של הקומפלקס הממשלתי-תאגידי-צבאי. אבל שאל אותם, את מביאי המהפכה שמתכחשים למה שהביאו, שאל אותם: כשהם התנדנדו בין ענפי “פייסבוק”, גרסה 1.0 של האוטופיה, ונתקלו באלבום מלא תמונות-ביקיני של נערה שלא הכירו, בת דורם שטרם הבינה שמה שהיא כותבת ומפרסמת זמין לכל, האם הם כיבדו את אותה “פרטיות”? וכשהוצגו להם תמונות וסרטונים שהציגו אדם אחר שנתפס – נתפס, איזו מילה עבשה – בקלקלתו או במערומיו, האם נמנעו מלצפות ולשתף? התאווה לידע משותפת לכולנו, ובייחוד לדור-המעבר. מדוע שנלין על הקומפלקס הממשלתי-תאגידי-צבאי, שעושה שימוש במידע הזה כדי לשמור ולהגן עלינו?

ומהי אותה “פרטיות”? האם עולה בך הצורך להסתתר? האם אתה מתבייש בעצמך? הבלים: מרגע שנתנו המהנדסים מקלדת בידי אזרחי-הרשת, היו אלו מדווחים, ובפרטי-פרטים, על מה עשו ומה חשבו ומה אכלו ואיפה. איש לא הכריח אותם לעשות כן. כשאתה, אזרח-רשת, רק חושב, או מדבר, וכל אחד יכול לשמוע ולראות, אתה לא נתון בסד, אתה חופשי: אתה מבטא באופן טבעי ואוטומטי את רצונם של אבותיך מדור-הביניים להיות לא בודד כי אם חלק מהכלל, להושיט יד ולמצוא יד מושטת ולאחוז בה, לעד – לפרוץ סוף סוף מתוך הצינוק חסר החלונות שהוא תרבות ההסתרה, של הסודות המומתקים בצללים, של השקר – האם אתה, אזרח-רשת, כלל יודע מהו שקר? זהו העבר שהם מתרפקים עליו: שורה ארוכה של חדרים נעולים.

_______________
טיוטה ראשונה של טור שהתפרסם ב”גלריה שישי” של “הארץ”, 14.6.2013

16 באוגוסט, 2013 | בנושאים 404 

תגובות

תגובה אחת לפוסט “האם אתה מתבייש במה שעשית היום? // ג’וני זילבר ועידו קינן”

  1. ענת on 25 באוגוסט, 2013 19:03

    החברות שלכם מטרידה.

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.