“הרבה גברים מסתירים מהמשפחה, החברים והסביבה את העובדה שהילד נולד מתרומת זרע” // סמול טוק

בתו של גיל קדרון נולדה מתרומת זרע. הוא לא מתכוון להסתיר זאת מהעולם, וגם לא ממנה

ספר לי על בתך אריאל.
“מתוקה מאוד, בת שלוש ממש לפני חודש. עוצרים אותה בערך חמש פעמים ביום ברחוב להעיר לה כמה שהיא מהממת. כיף להיות אבא שלה, וגם הקדשתי לה את הספר שלי, ‘זרע הפורענות‘. נולדה לי בת מתרומת זרע כי אני לא יכול להביא ילדים, משהו שם לא מתפקד והרפואה לא יודעת מה זה אז אי אפשר לפתור את זה. אז הלכנו על תרומת זרע. ואני בלי קשר כותב, ופתאום חשבתי על זה שהנושא הזה הוא נושא מעולה לספר, שלא כתבו עליו אף פעם, גיליתי תוך כדי הכתיבה. חיפשתי בכל שפה שיכולתי ולא מצאתי ספר על גבר שנולדו לו ילד או ילדה מתרומת זרע. זה הזוי בעיניי, כי בארץ יש בטח מאה ספרים של נשים על נושא הפוריות. חצי אחוז מהעולם הם במצבי”.

מה ייחודי להתמודדות של אב עם ילדה מתרומת זרע?
“יש פה קטע אבולוציוני מאוד מאוד חזק, שאצל הרבה אנשים גובר על השכל וההגיון. נגיד, אף אחד לא מופתע ולא אומר משהו על ילדים מאומצים – ‘איך אתם יכולים לאהוב את הילדים, האם זה לא מפריע לכם?’. יש מצב נתון ואנשים מכבדים את זה. אותי שואלים באופן קבוע, ‘איך זה מרגיש לך שהיא לא מהגנים שלך?’. עכשיו אחרי שהיא קיימת כבר אין לזה שום משמעות, כי אני לא רוצה להחליף אותה בשום דבר אחר. לפני זה זה עצוב, אבל גם העצב – אם אתה חושב על זה רציונלית, יש כאן הבניה חברתית או אבולוציונית. בבלוג שלי ושל אסף רותם, ‘תשאלי את אבא‘, אנשים קודם קראו את החוויות שלי על אבהות, כמו של כל אבא אחר, ורק אחר כך יצא הספר, ואנשים מהמעגלים היותר רחבים גילו שהיא נולדה מתרומת זרע. לפני זה לא הרגשתי שזה משהו שאני צריך לספר, הייתי פשוט אבא. זה כבר לא היה רלוונטי. זה רלוונטי מאוד בזמן הטיפולים וההריון ואחרי הלידה, כשכולם אומרים, ‘היא דומה לך, היא דומה לאמא שלך’. זה דבר ראשון שאנשים מסתכלים, זה היה מאוד נוכח בחיים שלי. למישהו ברחוב שאומר שהבת שלי דומה לי אני לא אגיד, ‘שמע גבר, היא מתרומת זרע’, לא אפיל עליו איזה תיק של טון והוא לא יידע מאיפה באתי. אז אני זורם, או שאני אומר, ‘היא לא דומה לי, סמוך עלי’. אבל ברגע שהילדה כבר גדולה ויש לה אופי, בעצם אין לזה שום משמעות”.

איך היא תתמודד עם זה בעתיד?
“שאלה מצוינת. אני קצת התעניינתי בנושא, כדי לנסות להבין איך זה יהיה. בטוח שזה יעניין אותה יותר משזה מעניין אותי. זה יסקרן אותה, בטח במידה מסויימת יתסכל אותה שהיא לא יכולה לדעת מאיפה הגיע חצי השני של החבילה הגנטית שלה. מה שכן, היא מאוד מאוד דומה לאמא שלה, גם בצבעים, בעיניים, בשיער, בעור, וגם בהתנהגות, דברים שברור שהם אינהרנטיים ולא נרכשים. זה לא שהיא יצאה לא דומה לאף אחד, לא לי ולא לאמא שלה. אני אזרום עם מה שהיא רוצה, אבל היא לא תוכל לפגוש את הבחור, מבחינת החוק. הרבה גברים במצבי מסתירים מהמשפחה, החברים והסביבה את העובדה שהילד נולד מתרומת זרע. זה נראה לי מצב מאוד עצוב, אתה חי עם זה יום יום. וזה גם לא לעניין מבחינת הילדים, לא להגיד להם. לך אולי זה נראה ברור מאליו, אבל כשנכנסתי לעולם הזה – הרבה מאוד אנשים לא צמספרים, ממש מתביישים”.

היא יודעת?
“עדיין לא. היא לא כל כך מבינה, היא קטנה. אבל אני מניח שבשנה הקרובה נגיד לה על זה משהו. זה הולך להיות אחד הדברים הכי פחות מעניינים בשבילה כרגע. לדעתי היא תהיה בת גיל 15 ופתאום תחשוב שזה משונה. כמו שפתאום בגיל 15 אתה קולט שהדוד שלך רק נשוי לדוד שלך, ולא קשר דם. היא גרה בתל אביב, יש לה שלושה בני דודים שנולדו מזוג של שתי נשים, כל אחד מהילדים נולד מתרומת זרע. אז זה לא יהיה לה הדבר הכי משונה בעולם, עד שהיא פתאום תבין שזה משונה כשהיא תתבגר”.

אתם מתכננים עוד ילדים?
“אנחנו התגרשנו, אז אנחנו לא מתכננים עוד ילדים. היא מתכננת באופן כללי. אני לא מתכנן עוד ילדים. אני סיימתי. זה לא פשוט בהתחלה, כל השנה הראשונה הזאת, אני אפגוש מישהי, אני אחבב אותה, לא נראה לי שאני ארצה לקלקל את זה. כי זה תכלס מקלקל קצת. או קצת הרבה, אתה יודע, כל אחד עם החוויה שלו”.

גירסה שונה של פוסט זה התפרסמה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 30.1.2014

11 בפברואר, 2014 | בנושאים סמול טוק