אור-לי ברלב על פוליאמוריה: זה גם החופש להיות במונוגמיה מתוך בחירה // סמול טוק
אור-לי ברלב בחנה את הפוליאמוריה על בשרה, ועכשיו היא רוצה לשתף
מאיפה הגיעה ההארה לנסות פוליאמוריה?
“לפני 7-8 שנים גרתי בצפון הארץ, ופגשתי בחור פוליאמורי שלפני כן קראתי דברים שהוא כתב ברשת באיזה פורום שהייתי מסתובבת בו. פגשתי אותו אישית ושאלתי אותו מה זה, איך זה, למה, את כל השאלות שהיום שואלים אותי. הייתי אז נשואה ולא התייחסתי לזה כאל משהו שרלוונטי לחיים שלי, זה נראה לי מעניין. הוא סיפר לי וזה לא היה רלוונטי. אחרי שהתגרשתי פתאום קלטתי שיכול להיות שזה משהו שאני רוצה לבדוק אותו. ומאז אני בודקת אותו, כאשר בשנה האחרונה הגעתי ממש למימוש של התאוריה כשהייתי בשתי מערכות יחסים מקבילות עם שני גברים שונים, שידעו אחד על השני, והכל היה גלוי ופתוח ושקוף וידוע”.
זה משהו שאת ממליצה עליו?
“אני ממליצה לכל אחד לבדוק מה נכון לו. אני כן ממליצה להרחיב את הידיעה על כך שיש כל מיני אפשרויות לחיות, אבל מה כל אחד עושה עם זה – זה שלו. כתבתי פוסט בפייסבוק שעורר הדים בצורה שלא צפיתי, והמון אנשים ניגשו אלי והתחילו לשאול המון שאלות והתפתחו המון שיחות. אז החלטתי לרכז הכל לתוך ערב אחד שבו אפשר לשאול, לקבל פרטים, להגיב, לאתגר, לבחון ביחד, והוא יתקיים ב-19.2 ב-21:00 בבר קיימא בתל אביב. זה ערב שמורכב מהרצאה על הסיפור האישי שלי והתובנות שאספתי בדרך מהמחקר המאוד אישי שלי, ואחר כך דיון חופשי, ויש לי הרגשה שהוא יהיה אפילו יותר מעניין מההרצאה. אנשים יביאו התנסויות, תובנות, חששות, פחדים. זה הרי משהו שמערער על הצורה הכי בסיסית של איך שאנחנו חיים כאן. אף אחד לא אמר לנו שאפשר אחרת, נולדנו לתוך שטאנץ'”.
את רואה בזה סוג של חזרה בשאלה?
“פחות מתחברת לאנלוגיה לדת, אבל כן הייתי קוראת לזה, מבחינתי לפחות, חלק ממהפכה תודעתית שבכל מקרה עוברת עלינו, בטח בשנתיים וחצי האחרונות, שכולנו התחלנו להטיל ספק במבנה השלטון, באמון שלנו בשלטון, במה שמספרים לנו בתקשורת. השריר של להטיל ספק הרבה יותר מתורגל מאז המחאה החברתית. השיח הזה שמתפתח הוא חלק גם מלהטיל ספק בהכל ולפתוח את עצמנו לאפשרויות חדשות של חיים, וגם איזושהי התרסה מול אורח החיים המערבי, הסטנדרטי, הקפיטליסטי, המבודד, המנוכר, הכושל. אנשים אומללים. מיעוט מהזוגות הנשואים שלא התגרשו מאושר, נשאר בתשוקה, באהבה, בריגושים. אנשים עובדים, בקושי רואים את הילדים שלהם, בקושי חיים, אורח החיים המערבי הוא אורח חיים שלא עובד, הוא כושל. האנשים באופן כללי unhappy. אני חושבת שכל דבר כזה זה איזושהי התרסה מול התרבות התרבות הזאת, שהיא על העוקם. אז יש פה לדעתי איזושהי אמירה של, ‘אוקיי, קלטנו אותך, גברת תרבות מערבית, עכשיו אנחנו נבדוק עוד כמה אפשרויות'”.
את פעילה מרכזית במחאה החברתית. זה מה שהביא אותך לשם?
“כבר עשר שנים אני חיה מחוץ לזרם בלא מעט בחירות שעשיתי, בכל מה שקשור להורות למשל, היו לי הרבה בחירות לא סטנדרטיות מתוך מחשבה ומחקר. אני כבר רגילה להיות חתרנית ולבדוק את הגבולות שלי, ובעיקר לראות שיש עוד אפשרויות ומתוכן לבחור. זה לא אוטומטית מחיקה של המיינסטרים, זה לראות שיש לי סל של אפשרויות בכל רגע נתון, ואני לא חייבת לבחור את הפרוטוטייפ האחד והיחיד שנולדתי לתוכו ושכולם עושים אותו, יש עוד אפשרויות. קוראים לזה פוליאמוריה, שזה ‘ריבוי אהבות’, אבל אני הרבה יותר אוהבת יותר את המינוח ‘אהבה חופשית’, זה גם החופש להיות במונוגמיה מתוך בחירה. יכולים להיות תקופות, רגעים, זמנים שבהם דווקא מונוגמיה הכי תתאים לי, ויכולים להיות זמנים אחרים. הרעיון הוא להיות במקום פתוח לאהבה, שנותן אהבה, שמקבל אהבה, ושיש בו את האלמנט של הבחירה, של החופש”.
גירסה שונה של פוסט זה התפרסמה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”
תגובות
3 תגובות לפוסט “אור-לי ברלב על פוליאמוריה: זה גם החופש להיות במונוגמיה מתוך בחירה // סמול טוק”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
What a pile of crap.
רמת אינטליגנציה: YNET יחסים.
האדם בדומה ליצורים וחיות רבות בטבע אמור לשמור אמונים לבן זוג 1 באופן טבעי ולא מהכרח או אילוץ כלשהו . לא במקרה אנו בני האדם בחרנו כמעט בכל התרבויות בעולם לחיות כך . זה לא מקרה , זה טבעי ! ובכל זאת תופעת הפוליאמוריה עצובה ומעוררת רחמים שנתקלתי בה לצערי בשנים האחרונות ומקרוב : 2 חברים שנכנסו לזה מסיבות שעד היום לא ברורות באמת ורק אחד יצא וחזר לחיים הנורמלים פגוע כפליים וכשבר כלי ( כבן זוג ) השני אבד וסופו העתידי כבר ברור גם לו אך זה נושא שנזהרים מאד לדון בו ובודאי שלא להראות את הסוף העגום של אנשים אלו “ומשפחתם” (אם בכלל אפשר לקרא לזה משפחה) ניתן בקלות לראות וגם להבין כי מדובר בבודדים, בזוגות ובקבוצות של אנשים אומללים חברתית עם בור גדול בנשמה שלא ממש באשמתם (ואשר בהתחלה הם לחלוטין אינם מודעים לכך) אנשים “שאכלו אותה” בענק רק מפני שחסכו מעצמם התמודדות עם חיים זוגיים אמיתיים וכנים כמו שבני אדם אמורים באופן טבעי לחיות ותהה הסיבה לכך אשר תהה , אולי ויתרו על כך מתוך פחד מהתמודדות עם החיים האמיתיים , אולי רגשי נחיתות לא מוצדקים ואולי מנסיון רע בעבר שלא השכילו ללמוד ממנו לקח טוב לחיים כפי שבני אדם אמורים לעשות. אנשים אלו נכנסו למסגרת דפוקה עם בור בנשמה ויצאו משם עם בור עוד יותר גדול קרוב לודאי שלאנשים אלו אין שמץ של מושג שלשכב עם אנשים אחרים בלי חשבון לא יכסה את הבור השחור בנשמתם אלא ההפך , הם לא יודעים מה הם מפסידים ואיזה נזק הם גורמים לעצמם ולדור הבא שיהיה מעוות רגשית כמו הוריו (אוי לילדים שיהיו להם הורים שכאלה) אנשים אלו לבטח פיתחו לעצמם גם עור של פיל שמונע מהם את היישר המבט אל הרדידות, הגועל ותיעוב שחשים בני אדם רגילים למעשיהם ולהתנהגותם . אין להם את זה וגם לא ירצו להבין את זה כי “טוב” להם ככה להיות דפוקים ברפש של תחתית הבור החברתי . עצוב לי בשביל רפי הרגש כי להם לא עצוב בכלל , הם אולי אפילו חשים בוז קטן כלפי מי שלא מבין אותם . זה עצוב מאד ! ואיחולי להם להתפקחות והתפכחות מהירה וחזרה לחיים הנורמליים . ותנסו בבקשה ( גם אם זה קשה ) לא למחוק דעה זו
בכל מהלך ההסטוריה היו אנשים חולים , חלקם במחלות שונות ומשונות ומתוכם היו בודדים שבכלל לא ידעו שהם כאלה !
עליהם אני לא מרחם זו מחלה דוחה עם הסתבכויות ותוצאות נוראיות בגילאים טיפה יותר מתקדמים כשאז היא חסוכת מרפא ונותר אות קין לכל החיים , מאידך את מחלת הנפש הזו הם רכשו מתוך בחירה חופשית ו/או שכנו של חברים צבועים שאכלו אותה קודם לכן , ולכן אינני מרחם עליהם כלל שהרי כל אחד אוכל הסופו של דבר את מה שבישל הוא לעצמו .
אני כן מרחם על הנסיון של החולים האלו להעביר את מחלתם כאילו זה משהו נורמלי וטיבעי – לבני הדור הצעיר אותם הם מגדלים בסביבה מעוותת באיצטלה של ליברליות ופלורליזם מבלי לגלות ולומר לילדיהם את המילים המפורשות : “אני חולה” , “אתה עדיין לא ” , מצא לך בת זוג נורמלית וחיי חיים נורמלים אם האשה שבחרת , כבד אותה והי תכבד אותך ותחיו באושר שיעורר את קינאת המעוותים שתמיד ימצאו בקרבתכם . שימרו מרחק מהם ויהיה לכם רק טוב !