} // סמול טוק עם ההיצ’קוקולוגית

אלפרד היצ’קוק הוא במאי סרטי מתח פסיכולוגיים אגדי. יסמין גיל היא האשה שיודעת עליו יותר מדי

את חיה בפחד מתמיד?
“לא. חשבתי קצת כי רציתי להגיד כן, אבל אני חושבת שלא. יש הרבה דברים שקשורים בדמויות של אלפרד היצ’קוק שאני לפעמים מזהה בעצמי, אבל אני לא יודעת מה קדם למה – האם הייתי ככה ואז ראיתי את הסרטים והתחלתי להזדהות איתם כי הם הזכירו לי את עצמי, או שראיתי יותר מדי הסרטים והתחלתי לחשוב שזה גם עלי”.

אז מאיפה האובססיה להיצ’קוק?
“האובססיה התחילה כשהייתי סטודנטית לתקשורת וקולנוע, והזכירו את השם שלו בכל קורס, אז התחלתי להתעניין בצורה פרטית, וזה התפתח כמו כדור שלג. בסרט הראשון שראיתי לא התחברתי, אבל בסרט השני זה הפך לסוג של אובססיה, אם להשתמש במילה ההיצ’קוקית הזאת, לראות כמה שיותר סרטים, ואחרי שראיתי אינסוף סרטים קראתי ספרים, ואז חיפשתי אתרי צילום של הסרטים שלו וביקרתי בחלקם – כשהייתי בסן פרנסיסקו הלכתי בעקבות ורטיגו והציפורים, ובלונדון ברור שהלכתי בעקבות פרנזי. זה הפך להיות עיסוק תמידי שתמיד נמצא, עד שהתחלתי לכתוב את הבלוג ‘היצ’קוקולוגית‘”.

מה אנשים לא יודעים עליו?
“מי שמכיר את היצ’קוק מהסרטים המפורסמים שלו, הנטיה הקלאסית היא לחשוב שיש לו סרטים מפחידים, כשלמעשה בחלק נכבד מהסרטים יש המון הומור. לא יודעת אם מצחיקים זו המילה, אבל הם די משעשעים. ככל שאני קוראת יותר אני מגלה שאני יודעת פחות, הבלוג הזה הוא סוג של למידה שלי. זה לא שיש לי את כל המידע בראש ואני פשוט זורקת אותו, אלא שכל פעם שקורה משהו אני חוקרת ומחפשת ומאמתת נתונים ובעצמי לומדת”.

מי קהל היעד של הבלוג?
“אי אפשר לקרוא לזה בלוג על קולנוע, הוא על במאי אחד, אמנם במאי מאוד מפורסם ומוכר ואהוב מאוד, לא נישה, אבל הבלוג מאוד נישתי. למי הוא מיועד? שאלה טובה, אני משקיעה שבוע בכתיבת פוסט ויש מעט קוראים ואז אני שואלת את עצמי למה אני עושה את זה. הוא מיועד בעיקר לאנשים שאוהבים את היצ’קוק, ומסתבר שיש הרבה אנשים כאלו”.

איך את תופסת ומתייחסת ליחס שלו לנשים, לכוכבות שלו?
“זה עניין מורכב. קראתי הרבה ביוגרפיות של שחקניות שלו, וזה תלוי באיזו אישה מדובר. שיחקו אצלו הרבה מאוד שחקניות. יש את טיפי הדרן, שהיא טענה שהוא כביכול התעלל בה במהלך הצילומים של ‘הציפורים’ ו’מארני’, ומצד שני יש שחקניות אחרות, כמו אינגריד ברגמן וג’ואן פונטיין, שהעריצו אותו ואומרות עליו רק דברים טובים. קראתי שככל שהשחקנית היתה יותר חזקה ודומיננטית, ככה ה’השתלטות’ שלו עליה היתה יותר קטנה. על ברגמן הוא לא יכל לעשות את מה שהוא עשה על הדרן, שבעצם היתה דוגמנית כשהתחילה לשחק אצלו. נטען שהיצ’קוק אמר ששחקנים הם בהמות. הוא הכחיש זאת ואמר שהתכוון שצריך להתייחס לשחקנים כמו לבהמות. באופן כללי הוא היה במאי דומיננטי, לשני המינים. אני לא חושבת שהוא היה יותר אובססיבי לשחקניות מאשר לשחקנים. הוא היה אדם אובססיבי באופן כללי. התפקידים הגדולים אצל היצ’קוק היו יותר אצל גברים. מהדברים שאני קוראת עליו לאורך השנים, אני לא חושבת שהוא היה במאי שונא נשים או משהו בסגנון הזה. זה נבע אולי מפחד מנשים. היו לו הרבה בעיות עם עצמו ועם המין השני. היו לו פחדים ודילמות עם כל דבר, בעצם”.

אלפרד היצ’קוק. צילום: Sabrina Campagna (רשיון cc-by-nc-nd)

היית רוצה לפגוש אותו לו היה בחיים?
“לא יודעת. אם עכשיו אתה נותן לי הזדמנות לפגוש מישהו מעולם הקולנוע, יש עוד כמה שמעניינים אותי. אני חושבת שהייתי רוצה להיות על סט של אחד הסרטים שלו, אני חושבת ש’פסיכו'”.

היחס שלך לציפורים השתנה?
“יש את הפרק בסיינפלד שג’ורג’ דורס ציפור ואומר, ‘רגע, אבל יש הסכם בלתי כתוב שאתן אמורות לעוף’. הרבה פעמים כשאני נוסעת באוטו ורואה ציפורים אני יותר חושבת על סיינפלד מאשר על היצ’קוק. אבל הרבה פעמים יוצא לי לשמוע עורבים וזה מזכיר לי את הסרט הציפורים”.

גירסה שונה של פוסט זה התפרסמה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 14.3.2014

27 במרץ, 2014 | בנושאים סמול טוק