לא תאמינו אילו 9 דברים למדה טל שניידר בביקור במערכת באזפיד בניו יורק

משרדי באזפיד בניו יורק. צילום: טל שניידר

העורך הראשי של באזפיד, בן סמית’, עונה למיילים ששולחים לו תוך שניות. ממש. בכל פעם שהתכתבתי איתו זכיתי למענה מיידי. זו תכונה נדירה בקרב אנשי תקשורת. יותר מכך, אם יש משהו שלפעמים מאפיין אנשי תקשורת, זה חוסר ההבנה שלהם בתקשורת בין-אישית. חלק מן העורכים ישראלים, אל מולם עבדתי שנים רבות ממקום מושבי בוושינגטון לא היו עונים כלל. לעיתים עונים רק אחרי מייל נוסף.

על כן, בן סמית’ יושב מולי בפגישה, במערכת באזפיד, ומדי כמה דקות עיניו שטות לנייד שבידו. הוא מגיב ועונה למישהו/מישהם תוך כדי שיחה איתי. נו, ברור. מה חשבתי, שרק לי הוא עונה מהר?

כמו סמית’, כך גם האתר שהוא מוביל: כל דבר בבאזפיד הוא משהו אחר מן האופן בו עשינו וקראנו חדשות. למי שלא מכיר, באזפיד, שכבר הספיק לזכות לחיקוי בסדרת הטלוויזיה הפופולרית “בית הקלפים” כאתר ששמו סלאגליין – האתר שמדרג וממספר תמונות של חתולים ומפרסם רשימות של פוליטיקאים סקסיים, מכיל גם חדשות רציניות. רק השבוע הודיעו בבאזפיד על הרכש החדש, זוכה פרס הפוליצר הטרי כריס האמבי בן ה-27. האמבי זכה בפוליצר על תחקיר גדול בנוגע לאופן שבו עורכי דין ואנשי ביטוח הונו ועשקו כורי פחם, ובכך מנעו מהם את הביטוח הרפואי המגיע להם. אגב, באזפיד סגרו עם האמבי חודש לפני שידעו שיש להם ביד עיתונאי עם פוליצר, והשבוע, עם ההודעה על הזכיה, שנפלה כמעט על אותו היום שבו הודיע האמבי על המעבר, מיהרו להוציא הודעה מפרגנת למקום העבודה הקודם שלו: “איננו מעוניינים לגנוב מאור הזרקורים של הזכיה. אנו מאוד גאים בכריס שזכה בפרס, ועוד יותר גאים בכך שעבודתו העיתונאית תשפיע על חייהם של כורי הפחם חולי סרטן הריאות”, אמר סמית’ בהודעה לעיתונות אלגנטית במיוחד (מסוג הפרגון אשר, למרבה הצער, לא ניתן לראות פה אצלנו).

זהו אינו זוכה הפוליצר הראשון שמצטרף לשורות באזפיד. מאז דילג סמית’ מפוליטיקו לבאזפיד, גדל מאוד הצוות העיתונאי של האתר. באזפיד הוא חלק מגל של אתרי חדשות חדשים יחסית, המלמדים על טרנד, המסוקר בזהירות בינתיים, שעל פיו מקצוע העיתונות נמצא במגמת התאוששות (בחו”ל, http://room404.net/wp-admin/media-upload.php?post_id=61917&type=image&TB_iframe=1בחו”ל, לא אצלנו).

עם החתולים ושאר השטויות, באזפיד הגיעו למספרי גלישה מרשימים. בחודש האחרון, לדוגמה, תשעה וחצי מליון יוניקים ביום ו-156 מליון יוניקים בחודש. הם טיפסו למקום ה-40 ברשימת האתרים הנקראים ביותר בארה”ב. מספר הגולשים בבאזפיד זינק פי ארבעה בשנה האחרונה בלבד.

בבאזפיד, כך נדמה כשנכנסים לאתר שלהם, הביאו את העמוד האחרון הדבילי, שאנחנו מכירים מן הפרינט, להומפייג’. נתוני גלישה המוניים בשעשועי רשת למיניהם (“איזה אנטי-גיבור מן הסרטים את/ה?”) מכניסים להם את הכסף הנחוץ כדי לשכור לשורותיהם עיתונאי צמרת. אך לא מדובר רק בעיתונאי-סלב, ששמותיהם הם קישוט ו/או סמל לאמינות, אלא עיתונאים שבהכרח מבינים ומככבים ברשתות החברתיות. כך אמר הבעלים של האתר, ג’ונה פרטי, בראיון שנתן לאחרונה. פרטי היה מבין מקימי האפינגטון פוסט, וכשזה נרכש על ידי AOL, עזב כדי להתמקד בבאזפיד שלו, אשר עד אותו שלב שימש כשדה לניסיונות הרשת שלו.

פארטי וסמית מסבירים את ההגיון של באזפיד כך: עיתונות טובה בימינו אינה רק לדעת לכתוב ולהביא סיפורים, אלא גם היכולת לדעת איך אנשים ממליצים וחולקים אינפורמציה: “לעיתים האופן שבו עיתונאי חולק אינפורמציה חשובה כמו היכולת לבצע עיתונות קלאסית”.

באזפיד אמנם לא זכו בפוליצר על הסיקור, אבל תחזית ההכנסות שלהם לשנת 2014 עומדת על 120 מליון דולרים. התחזית שלהם לשנת 2013 עמדה על 60 מליון דולרים. לא מצאתי פרסום המעיד אם עמדו בתכניות. אולי רק בסוף הרבעון ידעו.

אבל, וכאן האבל הגדול, באזפיד לא מתכננים את הכנסותיהם מפרסום באנרים בלבד, אלא הם מוכרים תוכן ממומן, שיטה שהיא עדיין שנויה מאוד במחלוקת בקרב עיתונאים ומערכות תקשורת גדולות. כך, לדוגמה, אפשר לקרוא בבאזפיד על רשימת 15 האיצטודיונים העשויים מנשנושים, בכתבה שעלתה באתר לקראת אירוע ספורט כלשהו, ומומנה כולה על ידי חברת המאפים פילסברי. תוכן ממומן מן הסוג הזה, והעובדה שהאתר מזנק במספרי הגולשים באמצעות שליטה חזקה ברשתות, מושכים אליהם מפרסמי ענק.

בחזרה לפגישה שלי בבאזפיד. סמית’ ועורכת חדשות החוץ, מרים אלדר, אירחו אותי על אחד השולחנות הארוכים שרואים בתמונה כאן:

משרדי באזפיד בניו יורק. צילום: טל שניידר

ואם לחזור ולהתחבר לפוסט הראשון על הביקור שלי בארה”ב: עולם המדיה השטוח. המהירות שבה בן סמית’ הגיב, הקלות של להתחבר ולשוחח עם עורך ראשי באחד מכלי התקשורת המובילים בארה”ב על כל דבר שנוגע לישראל, וושינגטון ואי-שיחות השלום. הם שמעו והציצו בקטנה לסיפור על שעון העצר של נתניהו, העירו לי שאני מצייצת יותר מדי בעברית ופחות מדי באנגלית וכולי. ללא ספק, כולנו נגישים. לא רק ברשתות החברתיות, אלא נגישים ממש.


טל שניידר היא בעלת הבלוג הפוליטי “הפלוג”, שם התפרסם הפוסט במקור


תגובות

פרסום תגובה