הפסולת לסל – וחבל // סיוון רובין מחטטת בזבל // סמול טוק

האשפה שלנו משקפת אותנו כחברה. סיוון רובין רוצה שתצללו איתה לתוך פחי הזבל

למה את מחטטת בפח?
“אני מחטטת בפח כי אני חושבת שהפח מציע סיפור. בזבל נגלה אלינו הסיפור האולטימטיבי. הזבל הוא לא רק מעניין בפני עצמו כדי לדבר על מיחזור ועל משבר סביבתי, אלא מעיד על בעיה הרבה הרבה יותר גדולה, הוא תוצר סופי של כל שלבי הכלכלה שלנו. פחים מבפניםאנחנו יכולים לראות שם ראיה חותכת לתרבות ולאורח החיים שלנו. אני חושבת שאם נבין יותר טוב מה אנחנו משליכים, נוכל להבין יותר טוב את העולם שבו אנחנו חיים. החיטוט חשוב כי אי אפשר לדבר על זבל באבסטרקט – אם לא מריחים אותו ונוגעים בו ומרגישים אותו וממיינים אותו, אי אפשר להבין אותו”.

איך הידרדרת למיץ של הזבל?
“לפני חמש שנים התחלתי לעבוד במרכז לחינוך סביבתי בחיריה. זאת היתה אהבה ממבט ראשון, גם בגלל האסתטיקה של הזבל וגם הרבה בגלל התגובות של אנשים. מתוך המפגש עם כל כך הרבה אנשים וקבוצות סביב הפסולת, ראיתי איך זה מצליח לעורר בכל אחד משהו. חיריה הפכה בשבילי כמו מעבדה אנושית ליחס בין אדם לזבל שלו. בחיריה אנשים רואים 3000 טון של זבל טרי שהגיע מגוש דן, הם רואים אותו כמסה מאוד מרשימה, אבל אתה לא מצליח ממש לרדת לפרטים ולהסתכל על הדברים הקטנים. הסיור ‘פחים מבפנים’, שיתקיים ב-24.5 ב-17:00 בגינת לוינסקי ופתוח לציבור, נועד להסתכל על הפרטים הקטנים שנראים לנו בנאליים ומרכיבים את היום יום שלנו, אבל מתוך התבוננות עמוקה בדבר הטריוויאלי הזה, אפשר להבין הרבה”.

Emerson, מתוך התערוכה "ויק מוניס: תמונות מכל דבר", מוזיאון ת"א לאמנות. צילום: יחץ

Emerson, מתוך התערוכה “ויק מוניס: תמונות מכל דבר”, מוזיאון ת”א לאמנות. צילום: יחץ

מה אפשר ללמוד מזבל?
“דמוגרפיה. אתה יכול ללמוד על כמות התינוקות בשכונה, על כמה טייק אוויי אנשים מזמינים. עכשיו הייתי בגן החשמל, פשוט מלא מלא באוכל שאנשים מזמינים. אפשר ללמוד על ההבדל בין הימים בשבוע. בסיור בשבת מצאתי הרבה יותר אוכל שאנשים זרקו, יש מין רגע כזה של נחת שאתה מנקה את המקרר שלך. אפשר גם ללמוד על הבדלים סוציואקונומיים ביו אוכלוסיות – במקומות מסויימים נמצא אריזות גדולות ובקבוקים גדולים, ובמקומות אחרים אקטימלים קטנים ואריזות קוטג’ אישיות. ככל שהצפנתי בתל אביב ראיתי יותר אריזות אישיות ופחות אריזות גדולות, יותר דברים שקשורים לבעלי חיים, ספריי לפרוות של חתולים ודברים כאלה, וחלב סויה. זו ממש השתקפות כל הדברים האלה שחשבנו שיחזיקו מעמד ויביאו לנו אושר, חלומות, אכזבות ומאווים”.

מי עוד מחטט בזבל?
“יש בזה משהו פולשני. יש ממש תחום דעת כזה שנקרא garbology. יש אנשים שמחטטים בזבל של סלבריטאים – תחום של צלמי פפראצי וכאלה, חוקרים מתחומים של משפט ופלילים, ופעם היה מחקר של צבא ארה”ב שניסה להבין למה לטירונים קשה בצבא, אחד הדברים שהם גילו זה אוכל, במשך חודשים ארוכים חיטטו בזבל של הצבא כדי להבין מה אוכלים ומה נזרק, מה שהביא לחסכון גדול במזון. מקבוצות של מס הכנסה שביקרו בחיריה למדתי שחיטוט בזבל זה דבר שהם עושים ברגיל. אם פעם אפשר היה להגיד שארכיאולוגיה היא דיסציפלינה שמנסה להבין זבל ישן, היום יש ארכיאולוגים שעושים ארכיאולוגיה של ההווה”.

סיוון רובין מחטטת בזבל בתל אביב. צילום: עידו קינן

סיוון רובין מחטטת בזבל בתל אביב. צילום: עידו קינן

מה התגובות בסיורים כאלו?
“אתה רואה את השינוי ביחס של אנשים לזבל. הם מתחילים עם ניכור מאוד גדול וזה מגעיל אותם, ולאט לאט הם מתחילים לראות את האסתטיקה והפואטיקה שיש בתוך הפחים, ובסוף לבקש כפפות ולחטט ביחד איתי בזבל. אף אחד לא עושה יותר מדי עם הסיפור של הפסולת והוא די סטטי כי אנחנו מכורים לזבל. זה שיש הרבה זבל אומר שאנחנו ממשיכים לקנות, וזו עובדה מרגיעה לבעלי כוח במקומות מסויימים – מי שמוכר לנו את כל הדברים האלה, האנשים ששולטים בכלכלה. חברה יכולה לנפנף באחריות תאגידית, אבל היא לא תדבר על הפחתה במקור, כי זה פוגע בטאבואים גדולים מדי של קפיטליזם, והצריכה היא השמן בגלגלי הכרכרה הקפיטליסטית הזאתי שדוהרת לה. אנחנו ממשיכים לקנות והכל בסדר, ממשיכים בהכחשת האשפה שלנו”.

I AM TOO SAD, מתוך התערוכה "ויק מוניס: תמונות מכל דבר", מוזיאון ת"א לאמנות. צילום: יחץ

I AM TOO SAD, מתוך התערוכה “ויק מוניס: תמונות מכל דבר”, מוזיאון ת”א לאמנות. צילום: יחץ

להזמנת סיורי אשפה צרו קשר עם סיוון רובין באימייל insidegarbage@gmail.com


התפרסם בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 23.5.2014


תגובות

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.