אפשר למנוע התאבדויות. לחיים! // סמול טוק

ניר בן-צבי איבד אחות להתאבדות. הוא רוצה לחסוך את הכאב הזה ממשפחות אחרות

מה יש לך נגד התאבדויות?
“זה לא שיש לי נגד התאבדויות, יש לי הרבה רצון למנוע מאנשים את הסבל שהתאבדויות גורמות. חוויתי את זה על בשרי כשאחותי התאבדה, וראיתי מה זה עשה למשפחה שלי. כמה שנים אחר כך התנדבתי לפעילות בעמותת ‘בשביל החיים’ (אתר, פייסבוק) ונחשפתי לעוד הרבה מאוד סיפורים כאלה, של משפחות שנהרסו בעקבות התאבדות של בן משפחה. היום אני מנהל את הפעילות האינטרנטית של העמותה, ובין השאר את פורום ‘אנשים שיקיריהם התאבדו‘”

אתה חושב שאדם שמגיע למצב נפשי של התאבדות מסוגל לקחת בחשבון את הצער שהוא גורם לאחרים? ניר בן צבי
“מכל מה שלמדתי על הנושא, לא כאיש מקצוע אבל מאנשי מקצוע שעובדים איתנו, אחד הדברים שהבנתי זה שאנשים שנמצאים במצוקה אובדנית כל כך שקועים במצוקה ובכאב שלהם שהם בעצם עיוורים לכל דבר אחר. לכן גם שיחות, או נסיון לומר להם שיכול להיות יותר טוב ושלחיים יש משמעות כזו או אחרת, בדרך כלל לא עובדות. מי שנמצא עמוק בתוך התהום, קשה מאוד להגיע אליו בטיעונים רציוניליים או אפילו אמוציונליים – ‘תחשוב על המשפחה שלך, על הילדים שלך’. הכאב הוא כנראה כל כך קשה ובלתי נסבל שהמוצא היחיד שהם רואים זה בריחה מהכאב הזה”.

מה הייחוד בסוג התמיכה שהרשת מאפשרת?
“הרשת מאפשרת לנו בעיקר חשיפה והגדלת המודעות לנושא. העמותה קיימת משנת 2000, ולאורך השנים, כל שנה השתתפו עשרות עד מאות ספורות של אנשים בקבוצות תמיכה, ונחשפו לפעילות של העמותה ולאפשרויות שהיא נותנת. נושא ההתאבדויות הוא נושא מושתק, מודחק, אנשים חוששים לדבר על זה. באמצעות הפעילות ברשת אנחנו מצליחים לשים את הדברים האלה בצורה ברורה וגלויה על השולחן ובמודעות של הציבור, כדי להתחיל לדבר על זה. אנחנו מאמינים שאם יש שיח פתוח ומכוון ומונחה נכון על נושא ההתאבדויות, אפשר יהיה לטפל בזה בצורה יותר אפקטיבית ולמנוע לפחות חלק מהמקרים”.

צעדת “בשביל החיים”. צילום מהאתר הרשמי

יש תאוריה תקשורתית שאומרת שדווקא הדיבור על זה גורם לגלים של התאבדויות.
“התאוריה הזאת נכונה בהקשר הנכון. יש דרך לדבר על התאבדויות. הספר ‘יסוריו של ורתר הצעיר’ הוא דוגמה לסיפור שגרר אחריו גל של מקרים. סיקור ההתאבדות של קורט קוביין בזמנו גרם לגל התאבדויות. סיקורים מהסוג הזה מעודדים גלי התאבדויות. היה את הסיפור עם ההתאבדות של דודו טופז, מאוד חששנו שהוא הולך להביא איתו גל, היו לנו ויכוחים עם עורכי עיתונים בנושא הזה, איך לתקשר, אילו תמונות לשים. מצד שני, הוכח ששיח ודיבור נכון ומכוון וגלוי דווקא עוזר לעלות על מקרים של מצוקה ולטפל בהם בשלבים מוקדמים יחסית, וכך למנוע התאבדויות. יש לא מעט מחקרים מהעולם שמראים שאם נותנים לבני נוער שאלון אבחוני מאוד פשוט, שאחת השאלות היא ‘האם חשבת על מוות כפתרון למצוקות שלך’ – הם עונים בכנות, ואם נער כזה אומר כן, הוא זוכה לטיפול. הוא לא מדחיק ומסתיר את זה. אם לא היו שואלים אותו הוא לא היה מספר לאף אחד, כנראה שיום אחד הוא היה מתאבד. אם תשים לב, הפרסומים שלנו, גם הפרסום של הצעדה ושל פנים אבודות, אין בהם שום האדרה של ההתאבדות ושל המתאבדים. יש התייחסות אליהם כאל אנשים, ולהתאבדות כאל תופעה שאפשר לטפל בה ולצמצם אותה”.

מה קורה בצעדה?
“זו השנה השלישית שלנו, אנחנו צועדים ביום חמישי 5/6 מכיכר הבימה בתל אביב (אירוע באתר, אירוע בפייסבוק). בצעדה אנחנו מבטאים את הקריאה שלנו כנגד ההשתקה וההדחקה של הנושא, מתוך רצון לעורר מודעות ולעורר דיבור, לזכרם של כל האנשים שאיבדנו וכדי לקדם יישום מהיר של התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות. אנחנו דוחפים אותה כבר עשר שנים, היא אושרה סוף סוף בממשלה והשנה התחילו ליישם אותה.

לאחרונה פרסם משרד הבריאות נתונים על התאבדויות ב-2011.
“הנתונים שמשרד הבריאות מפרסם כל שנה-שנתיים מתייחסים בדרך כלל שנתיים-שלוש אחורנית, עוד לא הצלחנו להבין למה. שמחנו מאוד לראות שמסתמנת ירידה במספר ההתאבדויות, למרות שצריך לקחת בחשבון שהנתונים מתייחסים רק למקרים מדווחים, והנסיון מראה שמספר המקרים האמיתי גבוה משמעותית. לא כל המקרים מדווחים כהתאבדות, אם לבקשת המשפחה ואם מסיבות אחרות של חוסר ודאות. הדוח של משרד הבריאות מסתמך על מה שכתוב בתעודת הפטירה. יש לא מעט מקרים של חיילים שהצבא מסווג כתאונת נשק ולא כהתאבדות.”.

יש תחושה שהממסד מעדיף להסתיר התאבדויות?
“אני לא בטוח אם אפשר לייחס את זה לכל הממסד. הרבה פעמים זה יוזמות מקומיות. אני לא חושב שלמשרד הבריאות יש אינטרס להציג איזשהו מצג שווא בעניין הזה. הם דווקא מאוד רתומים לטיפול בנושא”.

הפוסט מתפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 6.6.2014

6 ביוני, 2014 | בנושאים סמול טוק