שד לאור יום // סמול טוק

כשהתינוק רעב, אין ברירה. אורית גלעד אספה מאה סיפורים על הנקה במקומות מוזרים וקיבצה אותם בספר

מה הסיטואציות הכי מוזרות שבהן נשים מניקות?
“אישה אחת הניקה תוך כדי שחבר שלה עבר עיקור, אחת הניקה במכון קעקועים כשהיא בתור, יש לי מישהי שישבה להניק במהלך תספורת, במהלך בדיקה גיניקולוגית, היתה מישהי שזה היה לי מוזר קצת – בספינת הפיראטים במתקן Pirates of the Caribbean בדיסנילנד. היא אמרה שיש שם פינת הנקה, אבל היא היתה רחוקה מדי”.

מאיפה את יודעת את כל זה? אורית גלעד מניקה את בנה בועז. צילום: חיים גלעד

“גרתי בניו יורק, חזרתי לארץ לפני 5 שנים, ושני הבנים שלי נולדו בניו יורק. במנהטן זה לא כמו פה, שיש קניונים שאפשר לשבת בשקט ולהניק, או את האוטו שלך. כשהייתי מסתובבת עם הבן שלי הייתי מתיישבת בפארק או בחנויות – אני זוכרת שישבתי בסושי והנקתי אותו ואכלתי תוך כדי, כי זה נורא נוח עם הצ’ופסטיקס. חשבתי שיום אחד אכתוב ספר על כל המקומות המטורפים שבהם הנקתי. בזמנו הייתי בהרבה קבוצות אונליין של מניקות, לראות אם הכל בסדר ושאלות ותשובות. נכנסתי לפורומים, ובמקום להתלונן שהפטמה שלי סדוקה ביקשתי שיספרו על מקומות מוזרים שבהם הניקו. קיבלתי מאות תשובות מוזרות – כולל מישהי שסיפרה איך היא רוכנת מעל כסא התינוק באוטו, כי בשעה וחצי שלוקח לה לנסוע הביתה הוא התחיל לצרוח. אחת הניקה בהלוויה של חמותה, אחת בבית כנסת כשהיא מקבלת אנשים כי היא היתה המזכירה, אחת בראיון עבודה.

“אספתי אותם ואמרתי, ‘יש לך פה חומר יפה לספר’. קיבצתי את המאה הכי בולטים ומצאתי מאיירת מדהימה, חוליה פיליפוניה-ארז. פניתי להוצאות ספרים בארץ ודחו אותו. ברגע שקיבלתי החלטה לעשות אותו בעצמי, פניתי לחברת בת של אמזון, שמספקת לך את כל הכלים. הספר, Breast Site Stories, נמכר באמזון בגלל שזה הוצאה עצמית, הם אומרים לך שאתה הסופר, אתה מחליט הכל. הם עושים לך רק עימוד והגהה. הספר ימכר גם בחנות המגדלור בתל אביב”.

מה למדת מזה על נשים מניקות?
“כשכתבתי את הספר נכנסתי לנושא של הנקה. מבחינתי, להיכנס לזה יותר לעומק ולהבין את הדבר הזה – יש דברים שרק אמהות שמניקות יכולות להבין. הבנתי שלהניק בציבור זה ממש לא בעיה וכולן עושות את זה. וזה עדיין מוזר שבימינו אנו אנשים מסתכלים על זה מוזר, את צריכה לכסות את עצמך או לזוז הצידה – את בסך הכל מאכילה את הילד שלך””.

מה ההבדלים בין הנקה בארץ ובמנהטן?
“שם אין כמעט ספסלים ברחוב, אי אפשר לשבת ולהניק. צריך ללכת לפארק או לתכנן מתי את חוזרת הביתה. ואם הילד פתאום צורח באמצע הסאבוויי, מה אני אעשה? אני מניקה אותו. זה הבדל עיקרי – אין קניונים, כל המסעדות הן על השדרה ובתי הקפה ברחוב. אין מפלט נעים אם מישהי רוצה שקט ושלווה. מישהי כתבה לי שהתא של הפוטו רצח בקוני איילנד היה המקום היחיד שהיה בו שקט. היא סיפרה, ‘אנשים בטח חשבו שאני לא נורמלית, יצאתי משם אחרי 45 דקות'”.

יש הבדל ביחס של הסביבה?
“אני לא ראיתי אף אחד שהסתכל בצורה מוזרה שם, וגם בארץ נראה לי שמקבלים את זה די בהבנה. כל אלה שמצפים לכסות – בניו יורק אתה יכול להיות מוזר ואף אחד לא יגיד לך כלום. זה נראה לי עניין של מודעות”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 12.9.2013

25 ביוני, 2014 | בנושאים סמול טוק