שירה נשית ישראלית עובדה למחזה מחאה // סמול טוק

גבריאלה לב המחיזה שירי נשים למחזה מחאה על הקשיים שבלהיות אישה

נראה שהביקורת לא פספסה אף מגזר בהצגה “מוחות” של קבוצת התיאטרון הירושלמי, שאת המייסדת והמנהלת האמנותית שלה.
“קודם כל, המטרה שלנו זה לא לבקר. המטרה שלנו זה לגרום לשינוי, לספר, להצחיק, כי רק ככה גורמים לשינוי. בביקורת לא גורמים לשינוי, אלא מרגיזים אנשים, ואמנות אינה שם בשביל להרגיז אנשים. אנחנו מטפלים בחיים, והכל כלול בחיים”.

במה היא עוסקת?גבריאלה לב. צילום: נורית יהלומי
“ההצגה מבוססת על ספר שנקרא ‘מלכה עירומה‘ בעריכת דורית ויסמן, שליקטה את השירים, יש משהו כמו 193 שירים, וב’מוחות’ יש משהו כמו 16. אלו שירים שנשים ישראליות כתבו, מלאה גולדברג דרך יונה וולך ואגי משעול עד ודנה ברגר. הנושאים האלו זה מה שהעסיק את המשוררות האלו – נושאים חברתיים, מחאה חברתית. הם לא מטפלים באהבה נכזבת, באמא זקנה או בדברים אחרים שנשים כתבו גם עליהם שירים. יש קו מנחה, החיים של האישה, ויש מטאפורה ויזואלית של אישה שנכנסת בכלוב מאוד מאוד יפה, עשוי מחרוזים, ממש מגניב האימג’ הזה, אבל בסוף ההצגה החרוזים עצמם הופכים לכנפיים של ציפור. מה שכולא אותה הופך לחירות שלה”.

עולה מההצגה שלא משנה אם את צעירה או מבוגרת, יהודיה או מוסלמית – אם את אישה, את תסבלי בחיים.
“אם אתה בנאדם אתה תסבול בחיים. ההסתכלות היא דרך העיניים של האישה, אבל זה בהחלט לא שנשים הן רק קורבנות. עם זאת, אנחנו עדיין חיים בעולם שאין מה לעשות, זה יותר נוח להיוולד גבר. כמו שיותר נוח להיוולד לבן ולמשפחה עשירה. אנחנו שיצרנו את ההצגה לא מרגישות את עצמנו כקורבנות. בעולם המערבי היום, האישה עשתה כברת דרך מאוד ארוכה. יש עדיין נשים בעולם, במיוחד בחברה הערבית, שנהרגות על זה שהן מדברות בטלפון, על ידי הבעל או האבא. אז צריך לתקן את המצב הזה. סחר בבני אדם, 90% זה נשים וילדות, אבל יש 10% סחר בגברים, לא שזה יותר טוב. אבל אנחנו אמנים ממין הנקבה, אז אנחנו מדברות על הדבר הספציפי הזה בהצגה הזאת”.

בהצגה הזאת לא מעורב אף גבר מעורב – בכתיבה, בבימוי, בנגינה ובמשחק.
“יש את התאורן זקי קוואסמי, גבר ערבי, שהוא אלמנט מאוד מאוד חשוב ביצירה. הרבה מהוויזואליות זה זקי, בגלל שעל הבמה יש מעט מאוד דברים. כשרק חשבתי על ההצגה באתי אליו ואמרתי, ‘זקי, אתה תעשה את התאורה, והתאורה זה התפאורה’. אני בטוחה שהייתי יכולה למצוא תאורניות נשים מאוד מאוד טובות, אבל ידעתי שאני רוצה לעבוד עם זקי על ההצגה הזאת. קודם כל אנחנו אמנים, ורק אחר כך יש את ההבדל בין גבר לאישה”.

"מוחות". צילום: אילנה בן יעקב

אחת הסצינות מציגה אם חד-הורית כחיית קרקס. יש שם הכל: האישה כשעשוע, כסחורה וכפריק של הטבע.
“קודם כל יש את השיר של סיגל בן יאיר, ‘עיין ערך: חדורית‘, שמדבר על החד-הורית כאיזשהו פריק של הטבע, ציפור מוזרה שמביאים אותה. השיר בעצם אירוני, על מצב של חד-הורית שלא באמת מקובלת בחברה, שמשלמת מס שפתיים אבל לא ממש דואגת לה. מה שעשיתי בהמחזה זה ששמתי את זה בקרקס, ומי שמפעיל את החד-הורית, ‘הופ הופ חד-הורית, תקומי, תביאי את זה’, היא מין רינג-מאסטר שאתה יכול לקרוא לה פוליטיקאי או מנהל, אבל היא גם אישה, כמובן בעמדת כוח, אבל זו גם אישה. אנחנו עושות את זה גם לעצמנו, זה מה שהיה חשוב לי להגיד. המצב של האישה בחברה הוא גם תוצאה של הגישה של הנשים עצמן לעצמן, זה לא רק הגברים שעושים לנו את זה. אנחנו כנשים מוכרחות לקחת אחריות על איך החברה נראית. אנחנו אמהות, אנחנו מחנכות את הילדים שלנו, ש-50% מהם בנים”.

“מוחות” יוצג בתל אביב ב-12.11.2014 במסגרת אירועי לילה פרינג’.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 4.7.2014

3 בנובמבר, 2014 | בנושאים סמול טוק 

תגובות

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.